הילרי קלינטון

הילרי קלינטון
Hillary Clinton
	מזכירת המדינה הילרי קלינטון, 2009
לידה	26 באוקטובר 1947 (בת 76); שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
שם מלא	הילרי דיאן רודהם קלינטון
שם לידה	Hillary Diane Rodham
מדינה	ארצות הברית
השכלה	מכללת ולסלי, אוניברסיטת ייל
עיסוק	פוליטיקאית, משפטנית, דיפלומטית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית (טרם 1968); המפלגה הדמוקרטית (מאז 1968)
דת	מתודיזם
בן זוג	ביל קלינטון (1975–הווה)
	אתר האינטרנט הרשמי של הילרי קלינטון
	2 בינואר 2020 – מכהנת; (4 שנים ו־16 שבועות)
סגן נגידת אוניברסיטת המלכה בבלפסט	אלן גריר
	→ תומאס ג' מורן
	21 בינואר 2009 – 1 בפברואר 2013; (4 שנים)
סגן מזכירת המדינה של ארצות הברית	ג'יימס סטיינברג (2009-2011); ויליאם ברנס (2011-2013)
תחת הנשיא	ברק אובמה
	→ קונדוליזה רייס ג'ון קרי ←
	3 בינואר 2001 – 21 בינואר 2009; (8 שנים)
	→ דניאל פטריק מויניהאן קירסטן ג'יליברנד ←
	20 בינואר 1993 – 20 בינואר 2001; (8 שנים)
	→ ברברה בוש לורה בוש ←
חתימה

כיהנה כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק (2001–2009) ואחר כך כמזכירת המדינה של ארצות הברית (2009–2013) בממשלו של הנשיא ברק אובמה. טרם היבחרה לתפקידים ציבוריים, הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית (1993–2001) במהלך תקופת כהונתו של בעלה, ביל קלינטון, כנשיא ארצות הברית. בבחירות לנשיאות שנערכו ב-2016 הייתה מועמדת המפלגה הדמוקרטית, ובכך הייתה לאישה הראשונה שהועמדה לנשיאות מטעם מפלגה גדולה בארצות הברית.

קלינטון נולדה וגדלה בשיקגו ופרבריה. סיימה את לימודיה במכללת ולסלי ב-1969 והשלימה תואר במשפטים באוניברסיטת ייל ב-1973. לאחר ששימשה כיועצת משפטית בקונגרס, עברה לארקנסו ונישאה לביל קלינטון ב-1975. שנתיים לאחר מכן ייסדה את "הארגון לילדים ומשפחות בארקנסו" (אנ'). התמנתה ליושבת הראש הראשונה של התאגיד לסיוע משפטי (אנ') ב-1978 ושנה לאחר מכן הפכה לשותפה הראשונה ב"רוז" (אנ'), משרד עורכי דין מהוותיקים ביותר בארצות הברית. בתקופת כהונתו של בעלה ביל קלינטון כמושל ארקנסו הובילה כח משימה שהמלצותיו סייעו להחלת רפורמה בבתי הספר הציבוריים במדינה.

עם היבחרו של בעלה לנשיאות ב-1992, הייתה לגברת הראשונה של ארצות הברית. בבית הלבן הנהיגה מאבק לשוויון מגדרי ולרפורמה במערכת הבריאות במסגרת תפקידה כגברת הראשונה. יחסיה האישיים עם ביל היו תחת עין הציבור והסתבכו בעקבות פרשת מוניקה לווינסקי. ב-2000 נבחרה מטעם המפלגה הדמוקרטית לייצג את מדינת ניו יורק בסנאט של ארצות הברית, וב-2006 נבחרה שוב. ב-2008 התמודדה בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית אך במועמדות המפלגה הדמוקרטית זכה הסנאטור ברק אובמה.

מ-2009 עד 2013 כיהנה כמזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו של אובמה. במהלך כהונתה הובילה את התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב כתגובה לאביב הערבי. היא סייעה לארגן את הבידוד הדיפלומטי ואת הטלת הסנקציות הבינלאומיות על איראן במאמץ לכפות עליה את צמצום תוכנית הגרעין שלה, שבסופו של דבר הביאו להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית ב-2015. היא כיהנה כמזכירת המדינה בתקופה בה נרשמה התדרדרות משמעותית ביחסי ארצות הברית–ישראל, בין היתר בעקבות היחסים העכורים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא אובמה, וכן בגין היותה מי שהניחה את היסודות להסכם הגרעין, שממשלת ישראל התנגדה לו.

ב-2016 התמודדה קלינטון בשנית בבחירות המקדימות, שבהן גברה על הסנאטור העצמאי ברני סנדרס ונבחרה כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב-28 ביולי. מערכת הבחירות הכלליות בשנה זו נחשבת לאחת מהמתוחות שהיו בארצות הברית, בגלל התערבות רוסיה בבחירות וחשיפת עשרות אלפי אי-מיילים בענייני עבודה ובהם מיילים מסווגים וסודיים רבים ששלחה קלינטון דרך תיבת הדואר הפרטי שלה. היא הפסידה בבחירות הללו ליריבה הרפובליקני, דונלד טראמפ, על אף שזכתה ברוב קולות המצביעים - למעלה מ-65 מיליון קולות, ב-2.8 מיליון יותר מטראמפ.

מתנגדיה האשימו אותה בקשרי הון-שלטון פסולים ובניתוק מהעם האמריקאי, ואילו תומכיה רואים בה סמל פמיניסטי ומי שתרמה תרומה חשובה לניפוץ תקרת הזכוכית.

ביוגרפיה

תחילת דרכה

ראשית חייה

הילרי דיאן רודהם קלינטון נולדה למשפחה נוצרית מתודיסטית בשיקגו. העבירה את ילדותה בפרוור פארק רידג'. אביה, יו רודהם (1911–1993), היה איש עסקים ממוצא ולשי מסקרנטון שבפנסילבניה, שעבד כסוכן מכירות נוסע במערב התיכון בחברת "קולומביה לייס". ב-1942 נישא לדורותי האוול (1919–2011). הילרי היא הבכורה ואחריה שני בנים.

הילרי רודהם הייתה חברה במועצת התלמידים של בית הספר התיכון, השתתפה בעריכת עיתון בית הספר, הייתה חניכה בתנועת הצופות הבנות ונבחרה ל"ארגון הכבוד הלאומי" (National Honor Society) של תלמידי התיכון בארצות הברית. אביה השפיע על דעותיה הפוליטיות בתחילת דרכה ובדומה לו הייתה שמרנית בנעוריה. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960 תמכה במועמדותו של ריצ'רד ניקסון, והאמינה שהטייה בספירת הקולות של ראש עיריית שיקגו, ריצ'רד דיילי (אנ'), הובילה לניצחונו של ג'ון פיצג'רלד קנדי במרוץ. היא מצאה ראיות לזיופים של דיילי בכך שאיתרה חלקת קרקע ריקה שנרשמה ככתובתם של כתריסר בוחרים לכאורה..

שנות המכללה

לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בחרה להמשיך במכללת ולסלי, שהייתה ועודה מכללה לנשים, בנימוק ששם יש פחות הסחות דעת, ובספטמבר 1965 החלה בלימודי מדע המדינה. עד מהרה השתלבה בהתמודדויות לתפקידי הנהגה פוליטיים. כסטודנטית בשנתה הראשונה נבחרה לנשיאת "הרפובליקניות הצעירות", תא סטודנטים שהשתייך למפלגה הרפובליקנית אך נשא בדעות מתונות יחסית, ברוחו של נלסון רוקפלר, מושל ניו יורק באותה התקופה. לפני תום שנתה הראשונה במכללה פרשה מנשיאות התא..

בפברואר 1968 נבחרה לנשיאות אגודת הסטודנטיות של המכללה, תפקיד שבו כיהנה עד ראשית 1969. ב־4 באפריל 1968 נרצח מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, וב-6 ביוני באותה השנה נרצח הסנאטור ומועמד לנשיאות ארצות הברית רוברט קנדי. התנקשויות אלו השפיעו על רודהם וקירבו אותה אל המפלגה הדמוקרטית..

רודהאם נסעה לוושינגטון די. סי., לתקופה בת תשעה שבועות במסגרת תוכנית ההתמחות של המכללה. התוכנית הציבה סטודנטיות במשרדי הקונגרס של ארצות הברית ובגופים ממשלתיים אחרים כדי שתראינה את "הממשל בפעולה". רודהם הוצבה בהנהלת הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים של ארצות הברית. היא צורפה לקבוצה שכללה את מנהיג סיעת המיעוט בבית הנבחרים ג'רלד פורד, וחברי הקונגרס מלווין ליירד מוויסקונסין וצ'ארלס גודל (אנ') מניו יורק. רודהם, שעמדה בראש המשלחת מולסלי, פיתחה מערכת יחסים קרובה עם גודל. הוא הזמין אותה אל כינוס הוועידה הרפובליקנית הלאומית ב-1968, במסגרתה התמודדו על מועמדות המפלגה לנשיאות ניקסון ורוקפלר. היא ראתה בשלילה את הדרך שבה מטה הבחירות של ריצ'רד ניקסון תיאר את רוקפלר, וממה שראתה בתור מסרים גזעניים חבויים בוועידה. בעקבות האמור חל מפנה בעמדותיה, והיא עזבה את המפלגה הרפובליקנית..

את התזה שלה לקבלת תואר ראשון כתבה בהנחייתו של פרופסור אלן שכטר כביקורת על הטקטיקות הרדיקליות של המארגן הקהילתי סול אלינסקי. מאוחר יותר, בהיותה הגברת הראשונה, הגביל סגל הבית הלבן את הגישה לתזה והיא הפכה מושא לספקולציות. ב-1969 היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון במדע המדינה..

קלינטון הייתה לסטודנטית הראשונה בהיסטוריה של מכללת ולסלי שנשאה נאום בטקס הגמר, בעקבות לחץ מהסטודנטים. במהלך הנאום היא זכתה למחיאות כפיים, במהלכן עמד הקהל על רגליו במשך שבע דקות. בנאומה ביקרה את דבריו של הסנאטור אדוארד ברוק, שדיבר לפניה. המאורע צוין במאמר במגזין לייף, והיא הופיעה בתוכנית הטלוויזיה הארצית של אירב קופצינט (אנ'). הנאום אף הביא להזמנתה לשאת דברים בוועידה לציון יובל שנים ל"ליגת הנשים המצביעות" בוושינגטון הבירה ב-1970..

באותו הקיץ עברה לאלסקה, ועבדה כשוטפת כלים בפארק הלאומי דנאלי ובעיבוד דגים בעיר ואלדז. היא התלוננה על התנאים התברואתיים הירודים במפעל הדגים בו עבדה ובעקבות כך סגרו בעליו את העסק.

לימודי משפטים באוניברסיטת ייל

רודהם החלה בלימודי משפטים באוניברסיטת ייל בספטמבר 1969. היא בחרה ללמוד בייל ולא בהארוורד לאחר ששמעה מאחד המרצים מהארוורד הערה שוביניסטית. באותה שנה קיבלה האוניברסיטה לראשונה סטודנטיות לתואר ראשון ובבית הספר למשפטים הייתה אחת מבין 27 סטודנטיות בכיתה בת 235 תלמידים. בעזרת מלגה פרטית, החלה לעבוד ב"פרויקט המחקר של וושינגטון", שבהמשך שונה שמו ל"הקרן לזכויות הילד", והייתה מעורבת במשפטים הקשורים לזכויות הילד. היא עבדה במיזם שבחן את חוסר ההתאמה בין נתוני מפקד האוכלוסין של ארצות הברית על ילדים בגיל בית ספר לבין העובדות בפועל, וגילתה שתלמידים רבים נשארים בביתם בגלל לקות גופנית כעיוורון וחירשות. הקרן הגישה תביעה לקונגרס לחוקק חוק שינגיש את כל בתי הספר הציבוריים, חוק שהתקבל לאחר כשנתיים..

באביב 1971 החלה לצאת עם הסטודנט למשפטים ביל קלינטון. בקיץ של אותה השנה עבדה במשרד עורכי הדין "טריהאפט, ווקר וברנסטיין" הממוקם באוקלנד שבקליפורניה. המשרד עסק בענייני זכויות חוקתיות וחירויות אזרחיות והיה קשור לחוגים מהשמאל הרדיקלי. ביל הצטרף אליה השניים חלקו דירה קטנה ליד קמפוס אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הילרי הקדישה את מרבית זמנה למחקר ולניסוח חוות דעת משפטיות בתיקי משמורת ילדים. בספטמבר 1971 שבו הילרי וביל לייל.

בקיץ 1972 שבה הילרי לעבוד ב"קרן לזכויות הילד", בזמן שביל עבד במשרה מלאה במטה הבחירות של הסנאטור ג'ורג' מקגוורן בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972. היא נענתה להצעתו להצטרף למטה והוטל עליה לארגן רישום בוחרים בטקסס והם שוכנו באוסטין, בירת המדינה. באביב 1973, כששניהם מוסמכי אוניברסיטה במשפטים, נסעו ללונדון. באגם אנרדייל, הנמצא באזור האגמים סמוך לקאמבריה, הציע לה ביל נישואים, אולם הילרי לא רצתה להינשא עדיין..

מהחוף המזרחי אל ארקנסו

ב-1974, החלו חקירותיו של הנשיא ניקסון בעניין פרשת ווטרגייט. ג'ון דואר, שמונה בידי ועדת החוקה של בית הנבחרים לנהל את חקירת הנשיא, פנה לביל בבקשה שיצטרף לצוות החקירה. הוא סירב משום שהתמודד אז על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, התמודדות שלבסוף נכשלה, והתפקיד הוצע להילרי. היא ניסחה כללים פרוצדורליים עבור ההדחה וחיברה מזכר פנימי שפרש את המבנה הארגוני של הבית הלבן בימי ממשל ניקסון. עבודת הוועדה הגיעה לתומה עם התפטרותו של ריצ'רד ניקסון באוגוסט 1974.

רודהם נכשלה בבחינות לשכת עורכי הדין של וושינגטון די. סי. ועברה אותן בארקנסו. עם תום עבודתה בוועדת החוקה, הצטרפה לביל בארקנסו. באוטוביוגרפיה שלה, "לחיות את ההיסטוריה", כתבה: "ידעתי שתמיד אהיה מאושרת יותר עם ביל מאשר בלעדיו". באוגוסט 1974 עברה רודהאם לפאייטוויל והפכה לאחת משתי חברות סגל בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ארקנסו. היא לימדה סדר דין פלילי וניהול משפט..

נישואים, קריירה משפטית והגברת הראשונה של ארקנסו

ב-11 באוקטובר 1975 נישאו הילרי וביל בסלון ביתם על ידי הכומר המתודיסטי ויק ניקסון, שביל הכיר במהלך מסע הבחירות שלו לבית הנבחרים. מעט לאחר מכן נבחר ביל לתובע הכללי של ארקנסו, והזוג עבר לבירת המדינה, ליטל רוק.

ב-1977 השתתפה בייסוד הארגון לילדים ולמשפחות בארקנסו שהוקם במסגרת ברית ברמה ארצית עם הקרן להגנת הילד. מאוחר יותר באותה השנה, מינה אותה נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר למועצת המנהלים של התאגיד לסיוע משפטי, שם כיהנה מ-1978 עד שלהי 1981. ממחצית 1978 ועד מחצית 1980, הייתה יושבת ראש מועצת המנהלים של הארגון. במהלך כהונתה הורחב מימון החברה מ-90 מיליון ל-300 מיליון דולר. לאחר מכן, היא נלחמה בהצלחה במאמציו של הנשיא רונלד רייגן לצמצם את המימון ולשנות את אופי הארגון..

בפברואר 1977, זמן קצר לאחר שעברה עם בעלה לליטל רוק, החלה רודהם לעבוד במשרד עורכי הדין "רוז". משרד זה היה קיים למעלה מ-150 שנה, ונודע כנושא הדגל של אליטת העסקים של ארקנסו. המשרד ייצג בין היתר את חברת טייסון פודס, המעבדת והמשווקת הגדולה ביותר בעולם של בשר עוף בקר ובשר חזיר, וכן את חברת וולמארט. ב-1979, כבר זכתה רודהם - שעתה הייתה הגברת הראשונה של ארקנסו - למעמד של שותפה במשרד עורכי הדין היוקרתי. בכך הייתה האישה הראשונה שזכתה לקידום משמעותי שכזה בתולדות המשרד. ב-27 בפברואר 1980 ילדה רודהם את בתה היחידה, צ'לסי. בנובמבר באותה השנה נחל ביל תבוסה למועמד הרפובליקני פרנק וייט, כשניסה להיבחר מחדש לתפקיד המושל.

שנתיים לאחר הכישלון בבחירות שב ביל קלינטון למשרד מושל ארקנסו לאחר שזכה בבחירות לתפקיד ב-1982. במהלך מסע הבחירות של בעלה, שינתה רודהם את שם משפחתה משם נעוריה, רודהם, לקלינטון. ב-1983 ביקש המושל ביל מבית המחוקקים הארצי להתיר להילרי לעמוד בראש כוח המשימה לשיפור איכות מערכת החינוך הציבורית של ארקנסו. בתפקיד זה הציעה הצעה שעברה בסנאט למרות התנגדותה של הסתדרות המורים של ארקנסו, שקראה לקיום בחינות למורים לפני קבלתם לתפקיד..

בין השנים 1982–1988 הייתה קלינטון חברה במועצת המנהלים של הקרן העולמית החדשה ולעיתים כיהנה בה כיושבת ראש. היא נכנסה פעמיים לרשימת מאה עורכי הדין המשפיעים ביותר בארצות הברית על ידי כתב העת המשפטי הלאומי: ב-1988 וב-1991. כאשר ביל קלינטון הרהר אם להתמודד למשרד המושל ב-1990, שקלה קלינטון אם להתמודד במקומו, אולם סקרים פרטיים הראו תוצאות שליליות, ובסופו של דבר הוא התמודד ונבחר מחדש בפעם האחרונה.

מסע הבחירות של ביל קלינטון לנשיאות ב-1992

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992

קלינטון זכתה לראשונה תשומת לב לאומית כשבעלה התמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1992. לפני הפריימריז בניו המפשייר, טענו כתבי-עת צהובים שביל קלינטון קיים רומן מחוץ לנישואים עם ג'ניפר פלאוורס, כתבת טלוויזיה לשעבר וזמרת מועדונים. בתגובה, הופיעו הזוג יחד בתוכנית "60 דקות" ב-26 בינואר 1992, שם הכחיש ביל את קיום הרומן, אך הודה "אני מודה שהסבתי כאב בנישואיי". ההופעה המשותפת של הזוג חילצה את מסע הבחירות מנקודת שפל.

במהלך מסע הבחירות השמיעה קלינטון הערות ביקורתיות על עמדות המובעות בשיר של תמי ויינט על נישואים "Stand by Your Man". מאוחר יותר דיברה על כך שיכלה לסגל לעצמה אורח חיים כמו של הנשים השוהות בביתן, האופות תופינים ושותות תה, אך רצתה להמשיך את הקריירה שלה. בתום מערכת הבחירות, ב-3 בנובמבר, ניצח קלינטון את הנשיא המכהן ג'ורג' הרברט ווקר בוש, בטענה שהזניח את מדיניות הפנים לטובת מדיניות החוץ.

הגברת הראשונה של ארצות הברית

עם כניסתו של לנשיאות ארצות הברית ב-20 בינואר 1993 הייתה הילרי רודהם קלינטון לגברת הראשונה של ארצות הברית. מזכיר העיתונות שלה שב ואמר כי היא תשתמש, בנוסף על שם משפחתו של בעלה, בשם נעוריה. היא הייתה הראשונה מבין הגברות הראשונות שהחזיקה בתואר אקדמי מתקדם והראשונה שניהלה קריירה מקצועית משל עצמה עד לרגע כניסתה לבית הלבן. היא הייתה גם הראשונה שהחזיקה במשרד באגף המערבי של הבית הלבן, בנוסף למשרדי הגברת הראשונה הרגילים באגף המזרחי. היא היוותה חלק מהמעגלים הפנימיים ביותר שהיו אחראים על מינויים בממשל הפדרלי החדש, ובחירותיה מילאו לפחות 11 משרות ברמה עליונה ועשרות משרות ברמה נמוכה יותר.

כמה ממבקריה טענו כי לא הולם לגברת הראשונה למלא תפקיד מרכזי בענייני מדיניות ציבורית. מנגד, תומכיה הצביעו על כך שתפקידיה של קלינטון בעיצוב המדיניות הציבורית אינו שונה מאלו של יועצים אחרים בבית הלבן וכי הבוחרים ידעו היטב שהיא תמלא תפקיד פעיל בנשיאות בעלה. הבטחתו של קלינטון ממסע בחירתו, לפיה הבוחרים יקבלו "שניים במחיר של אחד" (בתגובה לטענות כי הילרי מעורבת יתר על המידה בעשייתו) הובילה את מתנגדיהם להתייחס בבוז אליהם כ"נשיאים משותפים" ולפעמים כונו השניים "בילרי" (הלחם בסיסים של ביל והילרי)..

רפורמה בשירותי הבריאות ומעורבויות אחרות

חמישה ימים לאחר שהושבע לנשיא, הכריז קלינטון על הקמתו של "כוח משימה נשיאותי לעריכת רפורמה בשירותי הבריאות הממלכתיים", שבראשו תעמוד רעייתו, הילרי. המלצת כוח המשימה שעמדה בראשו, שנפרשה על פני 1,342 עמודים, נודעה בשם "תוכנית הבריאות של קלינטון". הייתה זו הצעה מקיפה, שלפיה מעסיקים יחויבו לספק כיסוי בריאותי לעובדיהם באמצעות קופות חולים אינדיבידואליות. מתנגדיה מיהרו לבוז לתוכנית וכינו אותה "הילריקר", והיא נתקלה בפני התנגדות גם מצד דמוקרטים אחדים בקונגרס של ארצות הברית. האופן שבו ניהלה קלינטון את כוח המשימה לא נשא חן בעיני אמריקאים רבים. כשסוכן ביטוח שאל את קלינטון כיצד הרפורמה, לכשתתקבל, תשפיע על עבודתו, ענתה לו בשוויון נפש: "תמצא משהו אחר לשווק". התשובה הפוגענית הותירה את הסוכן המום והגיעה עד מהרה לכלי התקשורת הלאומיים..

בשלהי יולי 1994, במהלך סיור אוטובוסים שערכה קלינטון בסיאטל, נחרדה לגלות המון זועם שהטיח בפניה סיסמאות ארסיות, והיא נאלצה לעטות אפוד מגן בפעם הראשונה בקריירה שלה. לאחר שלא הצליחה לגייס תמיכה מינימלית בהצבעה על הרפורמה הן בבית הנבחרים והן בסנאט (אף על פי שלמפלגה הדמוקרטית היה רוב בשני בתי הקונגרס), ננטשה הצעת החוק בספטמבר 1994. מאוחר יותר הודתה קלינטון בזיכרונותיה כי חוסר הניסיון הפוליטי שלה תרם חלקית לתבוסה, אך ציינה גורמים רבים אחרים. שיעור התמיכה בגברת הראשונה, שבדרך כלל עמד על כ-50% בשנה הראשונה לכהונת נשיא חדש, צנח לכ-44% באפריל ול-35% בספטמבר 1994.

לצד הסנאטורים טד קנדי ממסצ'וסטס ואורין האץ' מיוטה, שימשה קלינטון כוח מניע של תוכנית ביטוח הבריאות לילדים. ב-1997 הגישה הצעת חוק פדרלית שהעניקה תמיכה ממלכתית לילדים שהוריהם לא יכלו לספק להם ביטוח בריאות, והפעילה מאמצים להרשמת ילדים לתוכנית ברגע שעוגנה בחוק. קלינטון קידמה חיסון לאומי נגד מחלות ילדות ועודדה נשים מבוגרות לבצע בדיקת ממוגרפיה לאיתור סרטן השד, עם כיסוי שהעניקה תוכנית המדיקר. היא הגדילה את המימון למחקר סרטן הערמונית ואסתמה אצל ילדים במכונים הלאומיים לבריאות. כמו כן, היא קידמה חקירת דיווחים על מחלה שהשפיעה על יוצאי מלחמת המפרץ, ונודעה בשם "תסמונת מלחמת המפרץ".

הרפורמה בתחום הרווחה הייתה יעד מרכזי בנשיאותו של ביל קלינטון, אך בשעה שהגיעו מהקונגרס בעל הרוב הרפובליקני שתי הצעות חוק ראשונות בנושא אשר חסרו הגנות על נתמכי הרווחה, דחקה הילרי בבעלה להטיל וטו נשיאותי על הצעות החוק, וכך היה. הצעת חוק שלישית בנושא, שעלתה במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996, החזירה חלק מההגנות על הנתמכים, אך קיצצה את היקף ההטבות בתחומים אחרים. בנקודה זו החלו רבים, ובהם המנטורית שלה מהקרן להגנת הילדים מריאן רייט אדלמן, ללחוץ עליה שתדחוק שוב בבעלה להטיל וטו על ההצעה. חרף זאת, קלינטון החליטה לתמוך בהצעת החוק, שעברה ועוגנה בשם "רפורמת הרווחה של 1996", כפשרה הפוליטית הטובה ביותר. תמיכתה של קלינטון בהצעת החוק הובילה לקרע בינה לבין אדלמן, שאותו כינתה הילרי מאוחר יותר "עצוב וכואב"..

בשיתוף פעולה עם התובעת הכללית של ארצות הברית, ג'אנט רינו, סייעה קלינטון לייסוד "המשרד לאלימות נגד נשים" במחלקת המשפטים של ארצות הברית. ב-1997 יזמה את חוק האימוץ והמשפחה המוגנת (Adoption and Safe Families Act), שבו ראתה את הישגה הגדול ביותר כגברת הראשונה. קלינטון נסעה ל-79 ממדינות העולם בתקופת כהונתה, ושברה את שיאה של הגברת הראשונה פט ניקסון. היא לא החזיקה בגישה למידע מסווג או לקחה חלק בדיוני המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, אך מילאה תפקיד בדיפלומטיה האמריקאית. במהלך מסע שערכה בחמש מדינות בדרום אסיה ללא בעלה, לפי בקשת מחלקת המדינה של ארצות הברית, ביקשה לשפר את יחסי ארצה עם הודו ועם פקיסטן. קלינטון הייתה מוטרדת ממצוקתן של הנשים שבהן נתקלה, והתקבלה בחום בידי תושבי המדינות בהן ביקרה. באותה העת החלה לפתח מערכת יחסים קרובה עם אנשי העיתונות האמריקאית..

בנאום שנשאה בספטמבר 1995 בכנס האומות המאוחדות הרביעי לנשים בבייג'ינג, קלינטון הפגינה עמדה תקיפה נגד מנהגים ומסורות המתעללים בנשים ברחבי העולם בכלל וברפובליקה העממית של סין בפרט, והכריזה כי "אין זה מקובל עוד לדון בזכויות האישה בנפרד מזכויות האדם". באוזניהם של נציגים מ-180 מדינות שונות אמרה קלינטון אמרת כנף, שהתפרסמה בהמשך: ”אם יש מסר אחד המהדהד מכנס זה, הוא שזכויות בני אדם הן זכויות נשים וזכויות נשים הן זכויות בני אדם, אחת ולתמיד.” בעשותה כן, היא עמדה כחומה בצורה הן נגד הלחץ הפנימי שהפעיל עליה ממשל בעלה והן נגד הלחץ שהפעילה עליה ממשלת סין במטרה לרכך את דבריה. הנאום הפך לרגע מרכזי בהעצמת נשים, וכעבור שנים, נשים ברחבי העולם החלו מדקלמות את אמרת הכנף של קלינטון. בשנות התשעים המאוחרות הייתה קלינטון לאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם שדיברו נגד יחס הטליבאן לנשים באפגניסטן. היא ייסדה את הארגון "קולות חיוניים" (Vital Voices), יוזמה בינלאומית בחסות ארצות הברית לעידוד השתתפותן של נשים בתהליכים הפוליטיים במדינותיהן. לימים יעיד ג'ורג' מיטשל, אז השליח המיוחד של ארצות הברית לצפון אירלנד, כי הגברת הראשונה קלינטון דחפה את הבית הלבן לעודד מעורבות נשים בתהליך המדיני בצפון אירלנד..

פרשות וייטווטר וטרבלגייט

בתקופת היותה הגברת הראשונה קלינטון הייתה מושא של חקירות אחדות של משרד התובע העצמאי במחלקת המשפטים של ארצות הברית, של ועדות שונות בקונגרס האמריקאי ושל העיתונות בארצות הברית.

פרשת וייטווטר זכתה לתשומת לב רבה בעיתונות באמריקה החל מהפרסום על הפרשה בעיתון "ניו יורק טיימס" במהלך מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992 ובמשך כל שנותיה כגברת הראשונה. וייטווטר הייתה עסקת נדל"ן כושלת מסוף שנות השבעים, עת ביל קלינטון היה התובע הכללי והתמודד על תפקיד מושל ארקנסו. בני הזוג קלינטון השקיעו במיזם לפיתוח דירות נופש על חלקת קרקע לא מפותחת על גדת "הנהר הלבן" בצפון ארקנסו (הרי האוזרק). היזם היה ג'ים מקדוגל, עמיתו הפוליטי של ביל ולקוח המשרד של הילרי ואשתו סוזן. שני הזוגות נכנסו למיזם משותף שנקרא "החברה לפיתוח וייטווטר". בני הזוג קלינטון הפסידו כ-35,000 דולר במיזם.

באותו הזמן ניהלו ג'ים וסוזן מקדוגל את "בנק מדיסון להלוואה וחיסכון", שהיה לקוח של משרד עורכי הדין "רוז". הטענה שנבחנה בחקירה הייתה כי הבנק סבסד את הפסדי עסקת וייטווטר בצורה שגויה. מאוחר יותר כשל הבנק (במסגרת משבר הבנקים להלוואה וחיסכון של סוף שנות השמונים), ותקופתה של קלינטון במשרד עורכי הדין "רוז" נבחנה. קלינטון הצהירה שעשתה רק עבודה מינימלית עבור הבנק. התובעים העצמאיים רוברט פיסקה וקנת' סטאר זימנו את דו"חות החיוב של קלינטון, והיא מסרה שהם לא ברשותה מכיוון שאבדו. לאחר חיפוש בן שנתיים, נמצאו הדו"חות בחדר הספרים של הגברת הראשונה בבית הלבן ונמסרו לחוקרים בראשית 1996. מציאתם המאוחרת של הדו"חות עוררה עניין רב בחקירה נוספת על האופן בו הגיחו ומקום אחסונם. הסגל של קלינטון ייחס את הבעיה לשינויים מתמשכים באזורי הבית הלבן מאז המעבר של הנשיא ורעייתו מאחוזת מושל ארקנסו. קלינטון העידה בפני חבר מושבעים פדרלי חוקר. לאחר שתובעים עצמאיים אחדים ערכו חקירות, פורסם בשנת 2000 דו"ח סופי, בו נכתב כי אין די ראיות לכך שפעולותיה של קלינטון היו פליליות. התובע המיוחד סטאר הרחיב את החקירה לפרשת מוניקה לווינסקי (ראו למטה).

פרשת לשכת התיירות ("טראבלגייט") החלה בעקבות ביקורת ספרי חשבונות במהלכה התגלו בעיות אחדות בניהול החשבונות של הלשכת הנסיעות של הבית הלבן. בעקבות כך פוטרו ב-מאי 1993 שבעת עובדי הלשכה. הבדיקה נערכה מלכתחילה בגלל תלונות שהושמעו באוזני הגברת הראשונה קלינטון על כך שהלשכה אינה נוקטת בקיום מכרז לשם חכירת מטוסים להטסת כתבים המתלווים רשמית למסעות הנשיא מחוץ לארצות הברית. לימים נפתחו שש חקירות נפרדות לבחינת אופן הטיפול בפיטורים, ובסופו של דבר הואשם ראש לשכת הנסיעות אך זוכה, ואיש מבין המעורבים בפרשת "טרבלגייט" לא הואשם בפשע. בעקבות פרשת הפיטורים הוטחו האשמות בבית הלבן לפיהן בכירים בו ובראשם הילרי עשו שימוש באי-סדרים כספיים כתירוץ להחלפת את סגל הלשכה במקורביהם מארקנסו. התגלותו ב-1996 של תזכיר רשמי בן שנתיים של הבית הלבן גרם לכך שהחקירה בנדון תתמקד בשאלה האם קלינטון ניהלה את הפיטורים הלא-תקינים ואם ההצהרות שמסרה בפני החוקרים על תפקידה בהליך הפיטורים היו אמיתיות. הדו"ח הסופי של התובע העצמאי מ-2000 הגיע למסקנה שקלינטון הייתה מעורבת בפיטורים וכי היא הצהירה "הצהרות כוזבות עובדתית", אך אין די ראיות לכך שהצהירה הצהרות כוזבות ביודעין על-מנת להעמיד אותה לדין..

פרשת מוניקה לווינסקי

ערך מורחב – פרשת מוניקה לווינסקי

פרשת מוניקה לווינסקי החלה ביחסים מיניים בין ביל קלינטון ומוניקה לווינסקי, מתמחה בבית הלבן בת 22. הזוגיות המינית בין השניים התקיימה בין השנים 1995 עד 1997 והתגלתה לציבור בתחילת 1998. התסבוכת המשפטית מבחינת ביל קלינטון הייתה כי הגיש תצהיר כוזב בתביעה אזרחית שניהלה נגדו פולה ג'ונס ובו הכחיש את היחסים. הדבר הוביל לפתיחת הליך הדחה על ידי בית הנבחרים של ארצות הברית אשר האשימו בעדות שקר אולם הוא זוכה לאחר משפטו בסנאט.

בתחילת חשיפת הפרשה הכחיש ביל קלינטון את יחסיו המיניים עם לוינסקי ואמר עם סיום נאום שנשא בפני הטלוויזיה האמריקנית כי "לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזו". לאחר מכן לאור ראיות פורנזיות נאלץ להודות בדבר.

כאשר הטענות נגד בעלה פורסמו לראשונה, התייחסה אליהן קלינטון בתוכנית אירוח של NBC: ”הסיפור האדיר פה, שאף אחד לא מעוניין לחפש, לכתוב עליו, ולהסביר אותו, זו הקנוניה הימנית העצומה נגד בעלי, שהתחילה מאז שהוא נהיה הנשיא של ארצות הברית.” היא אפיינה את האישומים של לווינסקי כאחרונים מבין סדרת אישומים ארוכה, מאורגנת ושיתופית של אויביו הפוליטיים של ביל, ועמדה לימין בעלה וטענה לחפותו. מאוחר יותר היא סיפרה כי הטענות הראשוניות נגד בעלה העלו כי לא התרחש רומן כלל וכלל. לאחר שהוכחו המפגשים המיניים של קלינטון ולווינסקי פרסמה קלינטון הצהרה פומבית המאשרת את מחויבותה לנישואיהם, אך באופן פרטי דווח כי היא זועמת עליו והעלתה ספקות האם היא באמת רוצה להמשיך את נישואיהם. סגל הבית הלבן הבחין במתח ניכר בין בני הזוג בתקופה זו.

התגובה הציבורית לפרשה הייתה מגוונת. מחד גיסא, נשים העריצו רבות את הכוח והנינוחות שהפגינה בכל הנוגע לעניינה הפרטיים שפורסמו בפומבי, והזדהו עמה כקרבן להתנהגות חסרת הרגישות של בעלה. מאידך גיסא, נשים אחרות מתחו עליה ביקורת על היותה גורם לחוסר שיקול הדעת של בעלה ובתלות שיתופית, ושהאשימו אותה בהישארות כפויה מרצון בנישואים כושלים כדרך לשמור או אפילו להגביר את שאיפותיה הפוליטיות. דירוגי התמיכה הציבוריים בקלינטון בעקבות הפרשה האמירו לכדי 70%, אחוז התמיכה הגבוה בה אי-פעם. בספר זיכרונותיה מ-2003, "לחיות את ההיסטוריה", ייחסה קלינטון את החלטתה שלא להתגרש מביל ל"אהבה בת עשרות שנים" והוסיפה: ”אף אחד לא מבין אותי טוב יותר ואף אחד לא יכול לגרום לי לצחוק כמו ביל. גם אחרי כל השנים הללו, הוא עדיין האדם המעניין, הממריץ והמלא חיים ביותר שפגשתי מעודי”.

תפקידים מסורתיים של הגברת הראשונה

קלינטון יזמה וייסדה את ארגון "הצילו את אוצרות אמריקה", מאמץ לאומי שתיאם כספים פדרליים עם תרומות פרטיות כדי לשמר ולשחזר פריטים ואתרים היסטוריים של ארצות הברית, כולל דגל המשמר הגדול ואת האתר ההיסטורי של הגברות הראשונות בקנטון שבאוהיו. היא הייתה ראשת מועצת המילניום של הבית הלבן ואירחה את "ערבי המיליניום", סדרה של הרצאות שעסקו בחקר העתיד, שאחת מהן הפכה לשידור אינטרנטי סימולטני הראשון מסוגו שהועבר מהבית הלבן. קלינטון דחפה גם להקמת גן הפסלים הראשון בבית הלבן, הממוקם בגן ג'קלין קנדי, המציג יצירות אמנות אמריקאיות עכשוויות רבות שהושאלו ממוזיאונים שונים..

בבית הלבן הציגה קלינטון מלאכות יד של אומנים אמריקאים בני זמננו, כגון כלי חרס וכלי זכוכית, על גבי תצוגה מסתובבת בחדרי הבית הלבן. היא פיקחה על שיקום החדר הכחול כדי שיהיה אותנטי יותר מבחינה היסטורית לתקופתו של ג'יימס מונרו ושחזרה את מראהו של חדר המפות מתקופת מלחמת העולם השנייה. קלינטון עבדה עם מעצבת הפנים מארקנסו קאקי הוקרסמית' במהלך שמונה שנות כהונתה, ופיקחה ומימנה מאמצים לשיפוץ ושיפור מבנה הבית הלבן, ולעיתים תכופות ניסתה לגרום לחדרי הבית הלבן להיראות בהירים יותר. קלינטון אירחה אירועים רבים בבית הלבן, כולל ארוחת ערב חגיגית לכבוד נכבדים מהרפובליקה העממית של סין, חגיגות ראש השנה האזרחית בתחילת המאה ה-21 וארוחות ערב חגיגית לכבוד חגיגות יובל ה-200 לבית הלבן בנובמבר 2000..

סנאטורית מטעם מדינת ניו יורק

הבחירות לסנאט של ארצות הברית בניו יורק (2000)

לאור החלטתו של דניאל פטריק מויניהאן שלא להתמודד לסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק בבחירות בנובמבר 2000 החליטה קלינטון להתמודד על המושב המתפנה (במדינת ניו יורק דרישות המגורים ממועמדים רופפות יחסית למדינות אחרות). לאור זאת רכשה משפחת קלינטון בספטמבר 1999 בית מגורים בכפר הקטן צ'אפאקווה, השוכן צפונית לניו יורק. בכך, הייתה קלינטון לרעיית הנשיא הראשונה המועמדת בבחירות ישירות למשרה ציבורית. תחילה ציפתה קלינטון להתמודד מול רודי ג'וליאני - ראש עיריית ניו יורק הפופולרי - כיריבה הנגדי מטעם המפלגה הרפובליקנית. ג'וליאני פרש מהמרוץ במאי 2000 לאחר שאובחן כחולה בסרטן הערמונית, ולאחר שעניינים הקשורים לנישואיו הכושלים הפכו לפומביים. אז קלינטון ניצבה בפני ריק לאציו, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית.

ביל דה בלאזיו היה מנהל מטה הבחירות של קלינטון. היא החלה את דרכה לסנאט של ארצות הברית בביקור בכל 62 מחוזות מדינת ניו יורק, במסגרת "מסע הקשבה" לקבוצות קטנות של מצביעים, ובמיוחד של מצביעות. היא הקדישה זמן רב למסעות באפסטייט ניו יורק, אזור שהיה באורח מסורתי נאמן למפלגה הרפובליקנית. תוכניותיה כללו זיכויי מס לשם יצירת מקומות עבודה ולעודד השקעות עסקיות, במיוחד בתחום ההיי-טק, והיא קראה לקיצוץ מס אישי עבור שכר הלימוד למוסדות להשכלה הגבוהה.

ההתמודדות משכה תשומת לב בכל ארצות הברית. במהלך עימות הבחירות שנערך ב-13 בספטמבר 2000, טעה לאציו טעות שפגעה בסיכוייו להצליח בעימות לאחר שדומה היה שפלש למרחבה האישי של קלינטון ודיבר אליה בגסות. הוא ביקר בחריפות את קלינטון על כספי מימון הבחירות הנרחבים שהוזרמו אל הוועדה הדמוקרטית הלאומית, וקרא לה לאסור על המטה שלה לקבל המחאות גדולות של המפלגה הדמוקרטית. הילרי ניסתה להשיב לדבריו, אך לאציו קטע את דבריה שוב ושוב ונפנף במסמך נייר שאותו כינה "אמנת ניו יורק נגד מימון בחירות עקיף". הוא נטש את דוכן הנואמים שלו, צעד אל עבר קלינטון ודחף את הנייר לעברה, אך הילרי סירבה לחתום עליו. בשלב זה לאציו התקרב להילרי עוד יותר, הצליף במסמך לנגד עיניה וצעק: "כאן, תחתמי מיד!". לאציו הוסיף למאן ללחיצת היד של הילרי, ויממה לאחר העימות העיתונות קבעה שקלינטון ניצחה בעימות. לניצחונה של הילרי בעימות תרמה העובדה כי בוחרות רבות סלדו מהדרך הברוטלית בה בחר לאציו להופיע בעימות..

בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-7 בנובמבר, ניצחה קלינטון כשהיא זוכה ל-55% מהקולות בעוד לאציו זכה ב-43%..

כהונה ראשונה (2001–2007)

עם כניסתה אל הסנאט, שמרה קלינטון על פרופיל ציבורי נמוך תוך שבנתה קשרים עם סנאטורים משתי המפלגות, זאת במטרה להנגיד את התהילה לה זכתה כגברת הראשונה. קלינטון ביססה בנוסף קשרים ובריתות עם סנאטורים דתיים לאחר שנהפכה למשתתפת קבועה בתפילת ארוחת הבוקר של הסנאט..

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשלהי 2001, התייצבה קלינטון לצד נשיא ארצות הברית הרפובליקני ג'ורג' ווקר בוש וגיבתה אותו בשידור חי ב-CNN. היא נאבקה להשגת מימון עבור מאמצי ההבראה בניו יורק ושיפורים ביטחוניים במדינה. עבודתה עם הסנאטור הבכיר מניו יורק צ'ארלס שומר, סייעה בהשגה מהירה של מימון שיפוץ מרכז הסחר העולמי בסך 21.4 מיליארד דולר אמריקני. קלינטון לא הייתה מועדפת על קציני משטרת העיר ניו יורק ומחלקת הכבאות של העיר ניו יורק שהשתתפו בפעולות כיבוי האש וההצלה במגדלי התאומים הקורסים, והיא זכתה לקריאות בוז ולהפרעות במהלך מופע צדקה שנערך ב-20 באוקטובר 2001, אף שבעלה ביל זכה לתשואות ולמחיאות כפיים. לאחר מכן היא מילאה תפקיד מרכזי בבדיקת הבעיות הבריאותיות מהן סבלו המגיבים הראשונים לפיגועים, ובסופו של דבר זכתה לשבחים ולתמיכה מצד איגוד קציני מחלקת הכבאות של ניו יורק ואגודת הכבאים במחלקת הכבאות במהלך התמודדותה השנייה לסנאט ב-2006. ב-2005 פרסמה קלינטון שני מחקרים שבדקו את תשלומי הקרנות לביטחון הלאומי הפדרליות לקהילות המקומיות ולמגיבים הראשונים שנפגעו מהפיגוע. קלינטון הצביעה בעד חוק הפטריוט באוקטובר 2001. ב-2005, כשהחוק עלה לדיון מחדש בקונגרס, היא פעלה לטיפול בחלק מהחששות בנוגע לחירויות האזרחיות, זאת לפני שהצביעה בעד חידוש החוק במרץ 2006 שזכה לתמיכה מצד רוב גדול של חברי הסנאט.

קלינטון תמכה ביציאה למלחמת אפגניסטן ב-2001, ואמרה כי זו הזדמנות להילחם בטרור תוך שיפור חיי הנשים האפגניות הסובלות מממשלת הטליבאן. קלינטון הצביעה בעד ייפוי הכוח לנשיא בוש לשלוח את הכוחות המזוינים של ארצות הברית לעיראק ולהכריז מלחמה על בגדאד. דומה היה שבימים אלו נהפכה לנצית יחסית לאישה דמוקרטית. היא האשימה את נשיא עיראק סדאם חוסיין ב"מתן סיוע, עידוד ומקלט לטרוריסטים, לרבות חברי ארגון הטרור 'אל-קאעידה'", ואישום זה עלה בקנה אחד עם האיום שהשמיעה ביום שלאחר 11 בספטמבר. אולם לקישור שערכה הילרי בין נשיא עיראק לבין ארגון אל-קאעידה לא היו תימוכין בהערכות המודיעין הרשמיות שקיבלה, וגם לא במסמכים סודיים ובמסמכים בלתי-מסווגים שעמדו לרשות הסנאטורים טרם הצבעתם על היציאה למלחמת עיראק. למעשה, המסמך המודיעיני היחיד שתמך בהאשמותיה של הילרי היה מכתב מסוכנות הביון המרכזית אל הסנאטור בוב גרהאם מפלורידה, שהזכיר בנימה פושרת "עדויות גוברות לקשר בין עיראק ואל-קאעידה", בהתבסס על "מקורות אמינים יותר ואמינים פחות"..

לאחר פרוץ מלחמת עיראק, נסעה קלינטון, במסגרת משלחת של הקונגרס שכללה בין היתר את הסנאטורים סוזן קולינס, ג'ון מקיין, לינדזי גרהאם וראס פיינגולד, לעיראק ולאפגניסטן כדי לבקר את חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהוצבו שם. בביקור בעיראק בפברואר 2005, ציינה קלינטון כי ההתקוממות בעיראק לא הפריעה לבחירות הדמוקרטיות שנערכו קודם לכן, וכי חלקים מהארץ מתפקדים היטב. בהסתמך על כך שפריסות המלחמה היו מצומצמות יחסית ומורכבות מכוחות מילואים, היא נתנה את חסותה לחקיקה ששמה לה למטרה להגדיל את גודל הכוחות המזוינים האמריקאים בעיראק ב-80,000 חיילים כדי להקל על המתחים. בשלהי 2005, קלינטון אמרה כי בעוד נסיגה מידית מעיראק תהא טעות, התחייבותו של ג'ורג' ווקר בוש להישאר בעיראק "עד שתסתיים העבודה" הייתה מוטעית, שכן היא העניקה לעיראקים "הזמנה פתוחה לא לדאוג לעצמם". עמדתה גרמה לתסכול בקרב אלה במפלגה הדמוקרטית שצידדו בנסיגה מהירה. קלינטון תמכה בשמירה על שיפור בריאותם של חיילי המילואים ושימורה ואי-לכך שדלנה נגד סגירתם של בסיסים צבאיים אחדים. היא השתמשה בתפקידה כחברה בוועדת הכוחות המזוינים כדי ליצור קשרים קרובים עם מספר קציני צבא בכירים, כשהבולטים שבהם היו ג'ק קין ופרנקלין הגנבאק. למרות כל זאת, ב-2014 ו-2015 חזרה בה קלינטון לחלוטין מתמיכתה ביציאה למלחמת עיראק ואמרה כי "היא טעתה" וההצבעה בעד התמיכה הייתה "שגיאה". ב-2003, כאשר התפנה מקום בוועדת הכוחות המזוינים, העדיפה אותה קלינטון על פני וועדת החוץ.

קלינטון הצביעה נגד שתי רפורמות קיצוצי המס של ממשל ג'ורג' ווקר בוש בשנים 2001 ו-2003. קלינטון הצביעה נגד אישור מינויו של ג'ון רוברטס לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ב-2005, ונגד אישור מינויו של סמואל אליטו לבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-2006, אשר נקלע לפיליבסטרים ארוכים. ב-2005 קראה קלינטון לוועדת המסחר הפדרלית לחקור כיצד סצנות סקס נסתרות הופיעו במשחק הווידאו השנוי במחלוקת "Grand Theft Auto: San Andreas". בצוותא עם הסנאטורים ג'ו ליברמן ואוון ביי, הציגה את "חוק הגנת הבידור המשפחתי", שנועד להגן על ילדים מפני תוכן לא הולם המצוי במשחקי וידאו. בשנים 2004 ו-2006, קלינטון הצביעה נגד תיקון נישואין פדרלי, שנועד לאסור נישואים חד-מיניים..

במסגרת שאיפתה להניח "תשתית פרוגרסיבית" על-מנת להתחרות בשמרנות האמריקאית, מילאה קלינטון תפקיד מכריע בשיחות שהובילו ב-2003 להקמת "המרכז לקדמה אמריקאית" פרי יסודו של ג'ון פודסטה, ראש סגל הבית הלבן בימי ממשל ביל קלינטון. בינואר 2003 מונתה קלינטון ליושבת ראש ועדת ההיגוי והתיאום של המפלגה הדמוקרטית בסנאט, לאחר שיו"ר הוועדה הקודם, ג'ון קרי, פרש ממנה לקראת התמודדותו בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004. זמן קצר לאחר כניסתה לראשות הוועדה, יזמה קלינטון הקמת חדר מלחמה בסנאט, שיהווה מרכז תקשורת לסנאטורים, שלא היה קיים בעבר. שבועות אחדים לאחר הבחירות לנשיאות 2004, הכריז מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט הארי ריד על הקמתו של חדר מלחמה בסנאט והקצה לו את הסגל והמשאבים שהילרי ניסתה להשיג ללא הצלחה..

בחירות 2006 לכהונה שנייה בסנאט

בנובמבר 2004 הודיעה קלינטון כי תתמודד לתקופת כהונה נוספת לסנאט של ארצות הברית. קלינטון זכתה בקלות במועמדות המפלגה הדמוקרטית לסנאט מטעם מדינת ניו יורק, כשגברה על פעיל האנטי-מלחמות ג'ונתן טאסיני. המועמדת המובילה בראשית המרוץ הפנימי במפלגה הרפובליקנית, תובעת מחוז וסטצ'סטר ג'נין פירו, פרשה מן המרוץ בשלהי דצמבר 2005 לאחר מספר חודשים בהם ניהלה מסע בחירות לקוי. יריבה הרפובליקני של קלינטון בבחירות הכלליות היה בסופו של דבר ג'ון ספנסר, לשעבר ראש עיריית יונקרס. קלינטון זכתה בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2006, כשהיא זוכה ל-67% מהקולות בעוד ספנסר זכה ב-31%. עלות מסע בחירות זה של קלינטון נאמד בכ-36 מיליון דולר, יותר מכל מועמד אחר לסנאט במהלך בחירות 2006 בארצות הברית. דמוקרטים אחרים ביקרו אותה על כך שהשקיעה יותר מדי בתחרות פוליטית חד-צדדית, בעוד שכמה מתומכיה היו מודאגים לכך שקלינטון לא השאירה כמות דיה של כספים עבור התמודדות פוטנציאלית לנשיאות ארצות הברית ב-2008. בחודשים שלאחר הבחירות הוציאה קלינטון 10 מיליון דולר מקרנות הסנאט שלה לקראת מסע הבחירות לנשיאות.

כהונה שנייה (2007–2009)

קלינטון התנגדה לעלייה במספר חיילי צבא ארצות הברית בעיראק ב-2007, ותמכה בהחלטה לא-מחייבת של הסנאט מפברואר אותה השנה (אשר לא הגיעה לסיום דיון בסנאט) המתנגדת להחלטת ממשלת בוש להגדיל את הנוכחית הצבאית האמריקאית בעיראק.

במרץ 2007 היא הצביעה בעד הצעת חוק שדרשה מהנשיא בוש להתחיל להחזיר את חיילי ארצות הברית מעיראק אל ארצות הברית עד לתאריך מסוים. הצעת החוק זכתה לתמיכה כמעט מוחלטת מצד כל חברי המפלגה הדמוקרטית בסנאט, אך לאחר מכן הטיל בוש וטו על הצעת החוק. במאי 2007, הצעת חוק בדבר פשרה במימון המלחמה אמנם הסירה את הדרישה להוציא את החיילים האמריקאים מעיראק במועד מסוים אך התנתה את המימון בבחינת הפרוגרסיביות של ממשלת עיראק, התקבלה בסנאט בהצבעה ברוב של 14–80 ונחתמה בידי הנשיא בוש. קלינטון נמנתה בין הסנאטורים שהתנגדו להצעה. באוגוסט 2007 קראה קלינטון, בעקבות קריאה דומה של יו"ר ועדת הכוחות המזוינים קארל לוין, לפרלמנט העיראקי להדיח את נורי אל-מאלכי מתפקידו כראש ממשלת עיראק ולהחליפו ב"דמות משסעת פחות ומאחדת יותר", וטענה כי אל-מאלכי נכשל בגישור ההבדלים בין הפלגים העוינים בתוך עיראק. בספטמבר 2007 הצביעה בעד החלטת הסנאט הקוראת למחלקת המדינה של ארצות הברית להגדיר את משמרות המהפכה האסלאמית כ"ארגון טרור זר", שעברה ברוב של 22–76.

במרץ 2007, בתגובה לפיטורים מעוררי-המחלוקת במחלקת המשפטים של ארצות הברית, קראה קלינטון לאלברטו גונזאלס, התובע הכללי של ארצות הברית, להתפטר מתפקידו. היא הוסיפה להקים מערכה במרשתת כדי לזכות בחתימות על עצומה הקוראת לגונזאלס להתפטר. במאי אותה השנה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית בתיק "לילי לדבטר נגד Goodyear Tire and Rubber Company", הבטיחה קלינטון למסד חקיקה שתרחיב סטטוטורית את האיסור על אפליה בשוק העבודה. בנובמבר 2007, בעקבות התפטרותו של גונזאלס, קלינטון הביעה התנגדות למינוי מחליפו מייקל מוקייסי לתובע הכללי שאושר ברוב של 40–53.

הילרי ניהלה במהלך כהונתה בסנאט יחסים קולגיאליים עם עמיתיה הרפובליקנים בסנאט, אך דווקא עם עמיתיה הדמוקרטיים נהגה להתעמת. שלא כמו בבית הנבחרים של ארצות הברית בו כל אחד מחבריו מייצג מחוז שונה, שני הסנאטורים מכל מדינה נאבקים על אותו השטח. כששניהם מגיעים ממפלגות שונות, כל אחד תומך במפלגתו ואין ציפייה לשיתוף פעולה תמידי בין השניים. אך דווקא כששני הסנאטורים מגיעים מאותה המפלגה, התחרות ביניהם יכולה להגיע ל"שליפת ציפורניים". מצב זה יכול להסביר במקצת את היריבות הידידותית בין קלינטון לסנאטור השני שייצג את מדינת ניו יורק, צ'אק שומר. לשומר ולקלינטון מכנה משותף רחב. ההצבעות שלהם נוטות שמאלה, ושניהם נהנים מתמיכה כמעט גורפת של קבוצות וארגונים ליברליים כגון הקמפיין לזכויות אדם והסתדרות העובדים האמריקאית AFL-CIO. בסוגיות ביטחוניות וכלכליות כמו גם בענייני מדיניות חוץ שעמדו על הפרק בסביבות 2005–2007 הייתה קלינטון ליברלית יותר משהיו 80% מעמיתיה, ושומר היה צמוד אליה (78%)..

מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית (2008)

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008

קלינטון התכוננה להתמודדות פוטנציאלית לנשיאות ארצות הברית לפחות מאז ראשית 2003. ב-20 בינואר 2007 שלחה את ההכרזה "אני אתמודד, ואני אנצח" לתיבות הדואר האלקטרוני של מיליוני אמריקאים, ובאותו יום העלתה לאתר האינטרנט שלה סרטון בו הודיעה על הקמת ועדת גישוש לנשיאות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008. עם השבעת ביל קלינטון לנשיאות ב-1993, נוצרה עבור הזוג קלינטון נאמנות עיוורת. הם סגרו אותה באפריל 2007 כדי למנוע סכסוכים אתיים או מבוכות פוליטיות בגלל התמודדותה של הילרי לנשיאות. מאוחר יותר נתוודע לציבור כי רכושם של הזוג קלינטון נאמד בכ-50 מיליון דולר, וכי הם הרוויחו מעל 100 מיליון דולר מאז 2000, רוב ההכנסות הגיעו מספריו, נאומיו והרצאותיו של ביל..

במהלך המחצית הראשונה של 2007, הובילה קלינטון על מועמדים דמוקרטיים מתחרים בהתאמתה לנשיאות לפי סקרי דעת קהל. הסנאטורים ברק אובמה מאילינוי וג'ון אדוארדס מקרוליינה הצפונית היו המתחרים החזקים ביותר שלה. האיום הגדול ביותר על מסע הבחירות שלה היה התמיכה שלה לשעבר ביציאה למלחמת עיראק, אליה אובמה התנגד מלכתחילה. קלינטון ואובמה רשמו שיא בגיוס כספים מוקדם, ובכל רבעון הוצבו לסירוגין בראש רשימת המועמדים בעלי התרומות הגדולות ביותר. בשלהי אוקטובר, סבלה קלינטון מהופעות ירודות בעימותי הבחירות הפנימיים במפלגה מול אובמה, אדוארדס ומתנגדיה האחרים..

יריית הפתיחה של הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית הייתה עם אספות הבחירה באיווה ב-3 בינואר 2007, שם סיימה במקום השלישי מאחורי אובמה ואדוארדס. קלינטון זכתה בפריימריז בניו המפשייר, למרות סקרים שניבאו את ניצחונו של אובמה..

המאבק בין המחנות הפך למאבק מר מלווה בהאשמות ואף השמצות הדדיות. הערות אחדות מפי ביל קלינטון ואישים אחרים מטעמה של הילרי קלינטון, נוסף על הערתה בנוגע למרטין לותר קינג ולינדון ג'ונסון, נתפסו על ידי רבים - בטעות או בכוונה - כהגבלתו של אובמה למועמד בעל אוריינטציה גזעית או שלילה אחרת של המשמעות וההישגים של עצם היותו מועמד אפרו-אמריקאי מוביל לנשיאות. חרף ניסיונותיהם של הילרי ואובמה להצניע את הנושא הגזעי, המפלגה הדמוקרטית בבחירות מקדימות אלו נעשתה מקוטבת יותר, וכתוצאה מכך איבדה קלינטון את תמיכתה הרבה בקרב אפרו-אמריקאים. היא הפסידה לאובמה בפער של כמעט 30% בפריימריז בקרוליינה הדרומית ב-26 בינואר. בעקבות פרישתו של אדוארדס מהמרוץ הדמוקרטי לנשיאות, החלה תחרות אינטנסיבית בין אובמה לקלינטון לקראת ה-Super Tuesday ב-25 בפברואר. המערכה בקרוליינה הדרומית הסבה לקלינטון נזק מתמשך בדמות שחיקת תמיכתה בקרב הממסד הדמוקרטי ותמיכה נלהבת באובמה מצד הסנאטור הבכיר והמשפיע טד קנדי.

בסופר טיוזדיי זכתה קלינטון במדינות הגדולות ביותר כדוגמת קליפורניה, מדינת ניו יורק, ניו ג'רזי ומסצ'וסטס, בעוד שאובמה זכה במספר גדול של מדינות באופן כללי. הקולות הפופולריים של קלינטון ואובמה התחלקו באופן כמעט שווה, אולם אובמה גרף את מרב הקולות הפופולריים של הצירים המחויבים לחלקו, בשל ניצול טוב יותר של כללי ההקצבות הדמוקרטיים..

מטה הבחירות של קלינטון הסתמך על זכייה במועמדות הדמוקרטית ובניצחון בסופר טיוזדיי, ולא היה מוכן מבחינה כלכלית ולוגיסטית למאמץ ממושך. קלינטון החלה לפגר בגיוס כספים במרשתת, והחלה ללוות כספים נוספים עבור מסע הבחירות שלה. בעקבות ההפסד התחוללה סערה מתמשכת בתוך מטה הבחירות וקלינטון ערכה בו שינויים אחדים ברמה העליונה. אובמה זכה ביתר אחת-עשרה ההתמודדויות שנערכו ברחבי ארצות הברית במהלך פברואר, לעיתים תכופות בניצחונות מוחצים ועבר לראשונה את קלינטון במספר הצירים הכללי. ב-4 במרץ הפסיקה קלינטון את רצף הפסדיה בכך שניצחה בפריימריז באוהיו ובטקסס. כאשר הביקורת שלה על הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה, מורשת מרכזית של נשיאות ביל קלינטון, סייעה לה לנצח במדינה בה ההסכם היה לא-פופולרי. לאורך כל המערכה, שלט אובמה באספות הבחירה, מהן התעלם מטה הבחירות של קלינטון פעמים רבות, ובחר שלא להתמקד בהן יתר על המידה. אובמה הצליח היטב בפריימריז בהם היה אחוז גבוה של מצביעים אפרו-אמריקאים או מצביעים צעירים ומשכילים. קלינטון הצליחה היטב בפריימריז בהם היה אחוז גבוה של מצביעים היספנים או מצביעים מבוגרים לא-משכילים ולבנים, השייכים למעמד הפועלים. מעבר לצירים המחויבים, התקווה הטובה ביותר של קלינטון לזכות במועמדות הייתה זכייה בקולות צירי-העל הלא-מחויבים..

בעקבות הפריימריז האחרונים ב-3 ביוני 2008, זכה אובמה למספר הצירים הדרוש כדי להפוך למועמד הצפוי של המפלגה לנשיאות. בנאום שנשאה בפני תומכיה ב-7 ביוני, הביאה קלינטון לידי גמר את מסע הבחירות שלה והביעה את תמיכתה באובמה. בסופו של דבר, קלינטון זכתה ב-1,640 קולותיהם של הנציגים המחויבים, בעוד אובמה זכה ב-1,763. היא זכתה גם ב-286 צירי-על בשעה שאובמה זכה ב-395 צירי-על, וכאשר תוצאות אלו התרחבו ל-256 לעומת 438, הוכרז אובמה כזוכה בחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשיאות. קלינטון ואובמה קיבלו כל אחד יותר מ-17 מיליון קולות במהלך תקופת הפריימריז. קלינטון היא האישה הראשונה שהעפילה לשלבים כל-כך מתקדמים של הפריימריז הדמוקרטים, והיא עקפה, בהפרשים גדולים מאוד, את חברת הקונגרס לשעבר שירלי צ'יזהולם אשר התמודדה בפריימריז הדמוקרטים לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972. קלינטון נשאה נאום נלהב התומך באובמה במהלך כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-2008, ובסתיו אותה השנה אף סייעה למסע הבחירות שלו, שתם בניצחונו על ג'ון מקיין בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-4 בנובמבר. מסע הבחירות של קלינטון הסתיים בחובות כבדים, וכתוצאה מכך הייתה חייבת מיליוני דולרים לספקים חיצוניים ואף הפסידה את 13 מיליון הדולרים שלוותה מחשבונות פרטיים שלה. החוב שולם בסופו של דבר בראשית 2013..

מזכירת המדינה של ארצות הברית

העמדתה לתפקיד ואישור מינויה

ב-1 בדצמבר 2008 הכריז הנשיא הנבחר אובמה כי קלינטון היא המועמדת למזכירת מחלקת המדינה של ארצות הברית. במסגרת המינוי ועל מנת להקל על חששות לניגוד עניינים, הסכים ביל קלינטון לקבל על עצמו תנאים והגבלות אחדים על פעילותו השוטפת ועל מאמצי גיוס הכספים של "קרן ויליאם ג'פרסון קלינטון" ו"יוזמת קלינטון העולמית".

העובדה שמדובר בסנאטורית מכהנת עורר קושי מסוים: לשם מינויה לתפקיד נדרש הסנאט לעקוף את תת-הסעיף השני של סעיף 2 בחלק השישי בפרק 1 לחוקת ארצות הברית, פעולה שנקראת "תיקון סאקסבי", אשר עברה ונחתמה בדצמבר 2008. הדיונים על אישור מינויה לתפקיד בפני ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית החלו ב-13 בינואר 2009, שבוע טרם ההשבעה הראשונה של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית. יומיים לאחר מכן, הצביעה הוועדה ברוב 1–16 בעד אישור מינויה של קלינטון למזכירת המדינה. ב-21 בינואר 2009 אושר מינויה של קלינטון במליאת סנאט ברוב של 2–94 (שני הסנאטורים שהתנגדו היו דייוויד ויטר מלואיזיאנה וג'ים דמינט מקרוליינה הדרומית). קלינטון נשאה את השבועה של מזכירת המדינה, והתפטרה מן הסנאט מאוחר יותר באותו יום..

המחצית הראשונה לכהונתה (2009–2011)

קלינטון בילתה את ימיה הראשונים כמזכירת המדינה בעריכת שיחות טלפון לעשרות מנהיגים עולמיים וציינה כי מדיניות החוץ של ארצות הברית תשנה כיוון: "יש לנו הרבה נזק לתקן". היא תמכה בתפקיד מורחב של ארצות הברית בסוגיות הכלכליות של העולם והציגה את הצורך בהגדלת הנוכחות הדיפלומטית של ארצות הברית בעולם, בעיקר בעיראק, שם נוהלו הנציגויות הדיפלומטיות האמריקאיות בידי מחלקת ההגנה של ארצות הברית. זמן מועט אחרי שהושבעה לתפקידה הכריזה קלינטון על הרפורמה המחלקתית השאפתנית ביותר שלה, "הסקירה הרב-שנתית לדיפלומטיה ולפיתוח" (Quadrennial Diplomacy and Development Review), אשר קבעה יעדים ספציפיים עבור משימותיה הדיפלומטיות של מחלקת המדינה מחוץ לאמריקה. רפורמה זו נוצרה בהשראת מודל דומה של מחלקת ההגנה שהכירה מימיה בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. הסקירה הראשונה במסגרת הרפורמה פורסמה בשלהי 2010 וקראה לארצות הברית להוביל את "הכוח האזרחי" כדרך חסכונית להגיב לאתגרים בינלאומיים ולנטרל משברים. היא גם ביקשה למסד מטרות של העצמת נשים ברחבי העולם. הסקירה המשיכה לצאת לאור גם אחרי שקלינטון עזבה את מחלקת המדינה, האחרונה פורסמה ב-2015. תכלית בה תמכה קלינטון לאורך כל תקופת כהונתה הייתה אימוץ תנורי בישול במדינות מתפתחות, טיפוח הכנת מזון בריא יותר והפחתת הסיכון בעישון בקרב נשים..

ביקורה הרשמי הראשון כמזכירת המדינה היה ביפן, באינדונזיה, בסין ובקוריאה הדרומית. הייתה זו החלטה ייחודית לבקר במזרח הרחוק, שכן מזכירי מדינה בעבר בחרו לערוך את מסעם הראשון בתפקידם באירופה ובמזרח התיכון. במרץ הציגה קלינטון בצוותא עם שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, את "כפתור האתחול" המסמל את ניסיונות ממשל אובמה לבנות מחדש את יחסי ארצות הברית–רוסיה תחת ממשלו החדש של נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב. המדיניות הובילה לשיתוף פעולה משופר בכמה תחומים בתקופת כהונתו של מדבדב, אך היחסים החריפו במידה ניכרת לאחר שובו של ולדימיר פוטין לתפקיד ב-2012. באוקטובר 2009, בנסיעתה לשווייץ, גישרה קלינטון בין הצדדים והצילה את החתימה על הסכם היסטורי בין טורקיה וארמניה, אשר ייסד יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות ופתח את הגבול בין שתי המדינות העוינות. בפקיסטן, ניהלה קלינטון דיונים אחדים יוצאי דופן עם סטודנטים, בתוכניות אירוח ובשיחות עם זקני השבטים בפקיסטן, בניסיון לתקן את התדמית של ארצות הברית בפקיסטן. החל מ-2010 החלה לסייע בארגון בידוד דיפלומטי וסנקציות בינלאומיות נגד המשטר באיראן, במאמץ לצמצם את תוכנית הגרעין האיראנית. סנקציות אלו יובילו בסופו של דבר ליוזמה רב-לאומית משותפת של מדינות ה-P5+1 להסדר בנוגע לתוכנית..

קלינטון ואובמה שמרו על יחסי עבודה טובים ללא מאבקי כוח. היא הייתה שחקנית ב"נבחרת" הממשל וגוננה עליו מחוצה לו, והקפידה שלא היא ולא בעלה יאפילו על הנשיא. קלינטון כרתה ברית עם מזכיר ההגנה של ארצות הברית, כאשר היו להם השקפות אסטרטגיות דומות. קלינטון קיימה עם אובמה פגישות מדי שבוע, בשעה שקודמיה בתפקיד לא נהנו ממערכת יחסים כה קרובה עם הנשיא להם היו כפופים. יתר על כן, תחומים מרכזיים מסוימים של מדיניות החוץ נהגו בתוך הבית הלבן או בפנטגון. אובמה רכש אמון לקלינטון, וסמך על פעולותיה.

בנאום שנשאה בינואר 2010, יצרה קלינטון אנלוגיות בין מסך הברזל לבין האינטרנט החופשי והלא-חופשי. גורמים רשמיים מממשלת סין הגיבו לנאום בשלילה, והנאום עורר את תשומת הלב בשל היותו הפעם הראשונה בה הגדיר בכיר אמריקאי בבירור את האינטרנט כגורם מרכזי במדיניות החוץ של ארצות הברית. ביולי 2010 ביקרה בחצי האי קוריאה, בווייטנאם, בפקיסטן ובאפגניסטן, וכל זאת תוך כדי הכנות לחתונתה של בתה צ'לסי ב-31 ביולי, ותחת תשומת לב תקשורתית רבה.

המחצית השנייה לכהונתה (2011–2013)

אירועי המהפכה במצרים ב-2011 היוו את התקופה המאתגרת ביותר לממשל אובמה מבחינת מדיניות חוץ. התגובה הציבורית של קלינטון לאירועים התפרסמה במהירות והתבססה על הערכה מוקדמת כי ממשלת חוסני מובארכ יציבה, ועמדה על כך שיש צורך ב"מעבר שלטוני מסודר דמוקרטית", וגינתה את האלימות נגד המפגינים. אובמה הסתמך על עצתה וקשריה של קלינטון בכל הנוגע לתגובות האמריקאיות להתפתחויות בקהיר. כשמחאות האביב הערבי התפשטו לרחבי האזור, ניצבה קלינטון בחזית התגובה האמריקאית. מצד אחד היא הכירה בהפגנות וברצונות לשלטונות חדשים, אך מצד שני היו מקרים בהם תמכה במשטרים שנגדם התנהלו מחאות..

כאשר מלחמת האזרחים בלוב פרצה, תמכה קלינטון בהתערבות צבאית מצד ארצות הברית לטובת המורדים יחד עם שגרירות ארצות הברית באומות המאוחדות סוזן רייס ואשת המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית סמנתה פאוור, וניצבה בפני התנגדות פנימית בתוך הממשל מאת מזכיר ההגנה רוברט גייטס, היועץ לביטחון לאומי טום דונילון והיועץ לביטחון המולדת ג'ון ברנן, התנגדות עליה גברה וסייעה להוציא לפועל את התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב. קלינטון העידה בפני הקונגרס של ארצות הברית כי הממשל אינו זקוק לאישור הקונגרס בנוגע לתקיפתו הצבאית בלוב חרף התנגדותם של חברי קונגרס משתי המפלגות, שטענו כי הממשל מפר את החוק המחייב אותו לקבל אישור מהקונגרס טרם שימוש צבאי נגד מדינה זרה. היועץ המשפטי של מחלקת המדינה טען את אותן הטענות בדיון משפטי פנימי בממשל אובמה. לאחר מכן השתמשה קלינטון בבנות הברית של ארצות הברית כדי לקדם אחדות בקרב המורדים הלוביים, אשר הפילו את משטרו של מועמר קדאפי בסופו של דבר. ההשלכות של מלחמת האזרחים בלוב הותירו אותה מדינת נחשלת, והשאלה האם לארצות הברית היה חלק בהפיכת לוב למדינה כזו עוררה ויכוחים ומחלוקות רבות.

במהלך חודש אפריל 2011 התקיימו דיונים פנימיים בחוג היועצים הפנימי של הנשיא בנוגע לפעולה צבאית אמריקאית (של יחידת אריות הים) במתחם בפקיסטן בו התברר כי אוסאמה בן לאדן שוהה. קלינטון נמנתה בין אלו המצדדים בפשיטה בפקיסטן, בטענה שהחשיבות בתפיסת בן-לאדן והעמדתו לדין גוברת על הפגיעה שעלולה להיגרם ליחסי ארצות הברית–פקיסטן בעקבות הפרת הריבונות הפקיסטנית. לאחר ביצוע מבצע חנית נפטון ב-2 במאי, במהלכו חוסל בן-לאדן, מילאה קלינטון תפקיד מרכזי בהחלטת הממשל שלא לשחרר תצלום הגופה המושחתת של בן-לאדן. במהלך הדיונים הפנימיים הנוכחות הצבאית של ארצות הברית בעיראק במהלך 2011, טענה קלינטון כי יש לשמור על כוח שיורי בן 10,000-20,000 חיילים אמריקאים שם..

בנאום שנשאה בפני מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם בדצמבר 2011, קלינטון אמרה כי "זכויות להט"ב הן זכויות אדם" וכי ארצות הברית תתמוך בזכויות להט"ב ותספק הגנות משפטיות לבני קהילת הלהט"ב מחוץ לגבולות ארצות הברית. באותה התקופה היא התנגדה לאופוזיציה הפנימית בממשל אובמה בזכות קרבתה הישירה לאובמה. בשלהי נובמבר ערכה את הביקור הראשון של מזכירת המדינה של ארצות הברית במיאנמר מאז 1955, במהלכו נפגשה עם מנהיגים בורמזים ועם מנהיגת האופוזיציה אונג סן סו צ'י וביקשה לתמוך ברפורמות הדמוקרטיות במיאנמר. היא גם אמרה כי המאה ה-21 תהיה "המאה הפסיפית של אמריקה", הצהרה שהייתה חלק ממדיניות החוץ של ממשל אובמה בנוגע למזרח אסיה, אזור עליו שמו דגש קלינטון ואובמה..

כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה, קלינטון וממשל אובמה ניסו לשכנע את נשיא סוריה בשאר אל-אסד להתחייב להותיר הפגנות עממיות נגד משטרו ולערוך רפורמות, אך כשהאלימות הממשלתית נסקה באוגוסט 2011, קראה לו להתפטר מהנשיאות. הממשל הצטרף למספר מדינות שהעניקו סיוע לא-קטלני לאופוזיציה הסורית ממשלת אסד וקבוצות הומניטריות הפועלות בסוריה. באמצע 2012, ייסדה קלינטון תוכנית עם מנהל סוכנות הביון המרכזית דייוויד פטראוס לחיזוק האופוזיציה באמצעות חימוש והכשרה של קבוצות מורדים סוריות, אך ההצעה נדחתה על ידי בכירי הבית הלבן שלא היו מוכנים להסתבך בסכסוך דיפלומטי עם ממשלת סוריה ושחששו שקיצונים החבויים בין המורדים עלולים להפנות את הנשק האמריקאי נגד מטרות אחרות..

בשלהי דצמבר 2012 אושפזה קלינטון במשך מספר ימים ביחידה לטיפול נמרץ בשל קריש דם שנוצר במוחה, בעקבות זעזוע מוח ממנו סבלה בראשית חודש זה. הרופאים שלה גילו את קריש הדם במהלך בדיקה שנערכה לה אחרי זעזוע המוח, שתקף אותה כתוצאה מהתייבשות חמורה שמקורה מדלקת הקיבה והמעיים במהלך ביקוריה באירופה. קריש הדם, אשר לא גרם לפציעה נוירולוגית מידית, טופל בתרופות נוגדות קרישה ורופאיה מסרו שהיא הבריאה באופן מלא..

מתקפת הטרור בבנגאזי והשימועים בעקבותיה

ערך מורחב – מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי

ב-11 בספטמבר 2012 הותקפה הנציגות הדיפלומטית של ארצות הברית בבנגאזי שבלוב, מתקפה שגרמה למותם של השגריר האמריקאי כריסטופר סטיבנס ושלושה אמריקאים נוספים. כשלי האבטחה וההסברים המשתנים שניתנו בידי אנשי ממשלת ארצות הברית חוללו סערה. ב-15 באוקטובר אמרה קלינטון כי ההסברים השונים נבעו מערפל הקרב שגרם הפיגוע..

ב-19 בדצמבר, פרסמה ועדת חקירה בראשותם של תומאס פיקרינג ומייקל מאלן את מסקנותיה על הכשלים שגרמו להתקפה. הדוח כלל ביקורת חריפה על פקידי מחלקת המדינה בוושינגטון אשר התעלמו מבקשות ודרישות למאבטחים נוספים ולשדרוגים בטיחותיים, ועל אי-התאמה של נוהלי ביטחון לסביבה ביטחונית מתדרדרת. ועדת החקירה מיקדה את ביקורתה על הלשכה לביטחון דיפלומטי של המשרד לענייני המזרח הקרוב. בעקבות הדוח, ארבעה מפקידי מחלקת המדינה ברמת עוזרים למזכירה ומטה הושעו מתפקידם. קלינטון אמרה שהיא מקבלת את מסקנות הדוח וכי השינויים במחלקה יבוצעו על מנת ליישם את המלצותיה המוצעות. עוד נקבע כי גורמי המודיעין לא השכילו להבין את הכוח של המליציות שקמו בלוב ולהזהיר מפני הסכנה הטמונה בהקמתן..

קלינטון העידה בפני שתי ועדות החוץ של הקונגרס ב-23 בינואר 2013, בעניין המתקפה בבנגאזי. היא הצדיקה את מעשיה בתגובה לאירוע ובאותה נשימה קיבלה על עצמה אחריות רשמית, ואמרה כי לא היה לה כל תפקיד ישיר בדיונים ספציפיים לפני כן בנוגע לביטחון הקונסוליה. קלינטון הייתה נתונה תחת התקפות אישיות מצד חברי המפלגה הרפובליקנית בקונגרס אשר עימתו אותה עם נושאים קשים. לאחר תחקור עקשני בנוגע לשאלה מדוע הממשל לא פרסם נימוקים לטענות אחרי ההתקפה, השיבה קלינטון: ”עם כל הכבוד, העובדה היא שהיו לנו ארבעה אמריקאים מתים. מה זה משנה אם היה זה בגלל מחאה או סתם בגלל בחורים שיצאו החוצה לטיול והחליטו לילה אחד לרצוח כמה אמריקאים. מה ההבדל בין שני המצבים? זהו התפקיד שלנו להבין מה קרה ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע אירוע שכזה בעתיד, סנאטור.” בנובמבר 2014 פרסמה ועדת המודיעין של בית הנבחרים של ארצות הברית דוח שהגיע למסקנה כי לא הייתה כל רשלנות בתגובת הממשל למתקפה..

נושאים כלליים

לאורך כהונתה, דגלה קלינטון בגישה אסטרטגית הנקראת "עוצמה חכמה", תחדיש שטבע פרופסור ג'וזף ניי מאוניברסיטת הרווארד ומהווה שילוב בין עוצמה רכה ועוצמה קשוחה, לצורך ביטוי ערכיה ומנהיגותה של ארצות הברית. גישה זו משלבת עצמה צבאית לצד דיפלומטיה ויכולותיה הגלובליות של ארצות הברית מבחינה כלכלית, בקידום זכויות אדם, בטכנולוגיה ובסיוע בפיתוח. לפיכך, הפכה קלינטון למזכירת המדינה הראשונה שיישמה בשיטתיות את גישת העוצמה החכמה. במהלך דיונים ביטחוניים המערבים שימוש באופציה צבאית, הייתה בדרך כלל אחד מן הקולות הנציים ביותר בממשל ודחפה ב-2012 להתערבות חזקה ומאסיבית יותר במלחמת האזרחים בסוריה מאשר הנשיא אובמה עצמו..

קלינטון הרחיבה מאוד את השימוש שעשתה מחלקת המדינה של ארצות הברית במדיה החברתית, כולל "פייסבוק" ו"טוויטר", הן כדי לפרסם את דברי המחלקה והן לסייע בהעצמת אזרחי מדינות זרות מול ממשלותיהם. במהלך האביב הערבי שערער את המזרח התיכון מבחינה פוליטית, ראתה קלינטון הזדמנות מיוחדת לקדם את אחד הנושאים המרכזיים של כהונתה: העצמת נשים ונערות ורווחתן ברחבי העולם. יתר על כן, בניסוח שנודע בשם "דוקטרינת הילרי", היא ראתה בזכויותיה של האישה חשיבות מכרעת באינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית, בשל הקשר בין רמת האלימות נגד נשים ואי-השוויון בין המינים בתוך מדינה, למעמדה הבינלאומי של אותה מדינה בקהילה הבינלאומית. בכהונתה, נרשמה מגמה כלל-עולמית של נשים המנסות למצוא הזדמנויות נוספות, ובמקרים מסוימים החלו להרגיש בטוחות יותר, כתוצאה ממעשייה ומהנראות שלה כמזכירת המדינה.

במהלך כהונתה בת ארבע השנים, ביקרה קלינטון ב-112 ממדינות העולם, המספר הרב ביותר של מדינות שביקר מי משרי החוץ האמריקאים. היא הייתה מזכירת המדינה הראשונה שביקרה במדינות כמו טוגו ומזרח טימור, והיא האמינה שביקורים אישיים חשובים יותר מתמיד בעידן הווירטואלי. כבר במרץ 2011, הודיעה קלינטון על כך שהיא אינה מעוניינת לכהן בכהונה שנייה כמזכירת המדינה אם ברק אובמה ייבחר מחדש ב-2012. בדצמבר 2012, לאחר בחירתו מחדש, מינה אובמה את הסנאטור ג'ון קרי למחליפה של קלינטון במחלקת המדינה. היום האחרון שלה כמזכירת המדינה היה 1 בפברואר 2013. עם עזיבתה, העריכו הפרשנים הפוליטיים בארצות הברית כי תקופת כהונתה של קלינטון לא הביאה לפריצות דרך דיפלומטיות משמעותיות כלשהן, כפי שפרצו בתקופות כהונה של מזכירים אחרים..

קרן קלינטון

כשקלינטון עזבה את מחלקת המדינה של ארצות הברית, היא שבה לחייה הפרטיים בפעם הראשונה זה שלושים שנה. ב-2013, הצטרפו היא ובתה צ'לסי אל ביל כחברי "קרן ביל, הילרי וצ'לסי קלינטון". בקרן התמקדה קלינטון במאמצי הפיתוח לגיל הרך, כולל יוזמה שנקראה "קטנים מדי לכישלון" (Too Small to Fail) וליוזמה בת 600 מיליון דולר אמריקני לעידוד רישום בנות לבתי ספר תיכוניים ברחבי העולם, שבראשה עמדה ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר ג'וליה גילארד. ביוני 2014 העניקה אגודת שימור חיות הבר האמריקאית לקלינטון ולבתה צ'לסי פרס, על סיוען למלחמה נגד ציד הפילים באפריקה..

קלינטון גם הובילה את "ללא תקרות: מיזם השתתפות מלאה", שותפות עם קרן ביל ומלינדה גייטס במטרה לאסוף וללמוד נתונים על רווחתן וקדמתן של נשים ונערות ברחבי העולם מאז ועידת בייג'ינג ב-1995. מדוח של מיזם זה שפורסם במרץ 2015 עולה כי "אף פעם לא היה זמן טוב יותר בהיסטוריה להיוולד כאישה [...] נתונים אלה מראים עד כמה יש לנו להתקדם". הקרן החלה לאשר קבלת תרומות מממשלות זרות, אחרי שהפסיקה לעשות כן כאשר כיהנה קלינטון כמזכירת המדינה. עם זאת, גם בתקופה שקרן קלינטון לא קיבלה תרומות מממשלות זרות היא המשיכה לקחת תרומות גדולות מאת אזרחים זרים שהיו קשורים לפעמים לממשלותיהם..

במהלך חברותה בקרן, החלה קלינטון לעבוד על ספר זיכרונות נוסף והופיעה בפומבי כאשת ציבור, מובילת דעת קהל ונואמת. היא השתכרה בכ-225 אלף דולר לנאום, והופיעה לעיתים תכופות בכנסים ובחברות וול סטריט. כמו כן, קלינטון נשאה נאומים אחדים ללא תשלום מטעם הקרן. במשך 15 החודשים המסתיימים במרץ 2015 קלינטון הרוויחה מעל 11 מיליון דולר מנאומיה. בשנים 2007–2014, הרוויחה קלינטון כמעט 141 מיליון דולר, מהם שילמה 56 מיליון דולר כמסים פדרליים ומדינתיים ותרמה כ-15 מיליון דולר לצדקה. ב-2015 הוערכה בשווי של מעל 30 מיליון דולר לבדה, או 45–53 מיליון דולר בצוותא עם בעלה..

קלינטון התפטרה ממועצת המנהלים של הקרן באפריל 2015, כאשר החלה את מסע הבחירות שלה לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, והקרן הודיעה כי תקבל תרומות מממשלות זרות משש מדינות מערביות בלבד..

פרשת האימיילים

"פרשת האימיילים" היא פרשה העוסקת בשימוש בשרת אי מייל פרטי לצרכים ציבוריים על יד קלינטון והיא השפיעה רבות על מסע הבחירות לנשיאות שלה. בחודש מרץ 2015, גילה סטיב ליניק, המפקח הכללי של מחלקת המדינה, כי במההלך כהונתה של קלינטון כמזכירת המדינה היא השתמשה באורח בלעדי בחשבונות דוא"ל אישיים בשרת לא-ממשלתי המתוחזק באופן פרטי - במקום בחשבונות דוא"ל שנשמרו על שרתים ממשלתיים פדרליים - כאשר ניהלה עסקים רשמיים. מומחים, פקידים, חברי קונגרס ומתנגדים פוליטיים טענו שהשימוש של קלינטון בשרתים פרטיים הפרו את הפרוטוקולים והנהלים של מחלקת המדינה ואת החוקים והתקנות הפדרליים, המסדירים את דרישות שמירת התיעודים. הפרשה אירעה על רקע מסע הבחירות לנשיאות של קלינטון ב-2016 ודיונים שהתקיימו בוועדת בנגאזי של בית הנבחרים..

בהצהרה משותפת שפורסמה ב-15 ביולי 2015, אמר המפקח הכללי של מחלקת המדינה והמפקח הכללי של קהילת המודיעין האמריקאית, כי סקירתם של הודעות האימייל מצאה מידע שהיה מסווג כאשר נשלח, נותרה בעינה בעת הבדיקה. הם גם ציינו באופן חד-משמעי, כי מידע מסווג זה לא היה צריך להיות מאוחסן מחוץ למערכות מחשב ממשלתיות מאובטחות. קלינטון אמרה במשך חודשים אחדים שהיא לא שומרת מידע מסווג על השרת הפרטי שהקימה בביתה. לפי מדיניות הממשלה, שהוזכרה בהסכם לשמירת סודיות שנחתם על ידי קלינטון במסגרת השגת סיווגה הביטחוני, מידע רגיש יכול להיחשב מסווג גם אם לא מסומן ככזה. לאחר שהועלו טענות כי חלק מהודעות האימייל המדוברות נפלו לקטגוריה הקרויה "born classified", החלה בדיקה של לשכת החקירות הפדרלית בנוגע לאופן הטיפול במידע המסווג שנמצא על השרת של קלינטון. העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח בפברואר 2016 כי כמעט 2,100 מיילים שנשמרו על שרתה של קלינטון סומנו בדיעבד כמסווגים על ידי מחלקת המדינה. במאי 2016 ביקר מפקח מחלקת המדינה את השימוש של קלינטון בשרת דואר אלקטרוני פרטי, טען שלא ביקשה רשות לכך ולא הייתה מקבלת רשות לו הייתה מבקשת..

קלינטון טענה כי היא לא שלחה או קיבלה כל הודעת דוא"ל מהשרת האישי שלה שהיו מסווגים בעת שליחתם. במהלך עימות בחירות שנערך בינה לבין הסנאטור ברני סנדרס במסגרת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשאות ארצות הברית ב-4 בפברואר 2016, אמרה קלינטון: ”מעולם לא שלחתי או קיבלתי חומר מסווג - כי הוא מקבל סיווג בדיעבד.” ב-2 ביולי 2016 הצהירה: ”תנו לי לחזור על מה שחזרתי עליו כבר חודשים רבים. מעולם לא קיבלתי ולא שלחתי חומר שסומן כמסווג.”

ב-5 ביולי 2016, סיכם מנהל ה-FBI ג'יימס קומי את חקירת הבולשת בענייני האימיילים של קלינטון:

[...] אף על פי שלא מצאנו ראיות חותכות כי המזכירה קלינטון או עמיתיה התכוונו להפר חוקים הנוגעים להעברת מידע מסווג, ישנן ראיות המוכיחות כי הם התנהגו ברשלנות בהעברת מידע רגיש ומסווג מאוד. לדוגמה, שבע התכתבויות אימייל הכילו מידע שסווג כ"סודי ביותר" כאשר הן נשלחו והתקבלו. אף על פי שישנן ראיות להפרות אפשריות של החוק, הערכתנו היא שאף תובע לא יגיש כתב אישום נגד קלינטון.

שלושה מיילים, מתוך כשלושים אלף, נמצאו מסומנים כמסווגים על אף שחסרו להם כותרות מסווגות, וסומנו רק באות "c" קטנה בסוגריים. קומי גרס כי ייתכן שקלינטון אינה "מתוחכמת מבחינה טכנית" דיה כדי להבין מהי משמעות הסימנים המסווגים. החקירה מצאה שקלינטון השתמשה בדוא"ל האישי שלה בהרחבה, מחוץ לארצות הברית, בשליחה ובקבלת אימיילים הקשורים לעבודה בתחום של יריבים מתוחכמים. ה-FBI העריך כי "ייתכן שגורמים עוינים קיבלו גישה לחשבון הדואר האלקטרוני האישי של המזכירה קלינטון". קומי הצהיר כי חרף העובדה שקלינטון או עמיתיה היו חסרי זהירות בטיפול במידע רגיש ומסווג ביותר, תמליץ הבולשת למחלקת המשפטים של ארצות הברית כי אין בסיס להעמידה לדין. ב-6 ביולי 2016, התובעת הכללית של ארצות הברית, לורטה לינץ', אישרה כי החקירה של קלינטון על שימושה בשרתים פרטיים כשכיהנה כמזכירת המדינה תיסגר ללא אישום פלילי..

ב-28 באוקטובר 2016, זמן קצר לפני הבחירות, הודיע קומי לקונגרס כי ה-FBI החל לבדוק הודעות דוא"ל של קלינטון שהתגלו זמן קצר לפני כן. גורמי אכיפת החוק התוודעו להודעות דוא"ל אלו כאשר חקרו את אנתוני וינר, בעלה של הומה אבדין, עוזרתה האישית והקרובה של קלינטון, בחשד ששלח הודעות אסורות לקטינה בת 15. החוקרים גילו הודעות דוא"ל הקשורות לשרת הפרטי של קלינטון על מחשב נייד של וינר. ב-6 בנובמבר הודיע קומי לקונגרס כי ה-FBI לא שינה את מסקנתו שגובשה בחודש יולי. בדיעבד, קלינטון החשיבה עניין זה כגורם מרכזי להפסדה בבחירות לנשיאות ב-2016 שנערכו יומיים לאחר ההודעה על סגירת החקירה..

מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית (2016)

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016

ב-12 באפריל 2015 הכריזה קלינטון באורח רשמי על התמודדותה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016. מטה בחירות מאורגן פעל זה מכבר, ולרשותה עמדו רשת תורמים גדולה, פעילים מנוסים, ועדות פוליטיות ציבוריות ומשאבים אחרים. מטה הבחירות הראשי שלה הוקם ברובע ברוקלין שבניו יורק. התמקדות מסע הבחירות שלה הייתה בהעלאת הכנסות מעמד הביניים, הקמת מערכת פדרלית של מוסדות חינוכיים לילדים טרם גיל בית הספר, הפיכת לימודים גבוהים לזולים יותר ושיפור חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה. תחילה נחשבה למועמדת המועדפת והמוחלטת שתזכה במועמדות הדמוקרטית, אך קלינטון ניצבה בפני אתגר לא צפוי מצד הסנאטור הסוציאל-דמוקרטי והעצמאי ברני סנדרס מוורמונט, שעמדתו הוותיקה נגד השפעתם של תאגידים ואנשי הון בפוליטיקה של ארצות הברית הדהדה באזרחים בלתי מרוצים מההשפעות של פערי השכר בארצות הברית, בניגוד לקשרים ההדוקים של קלינטון עם וול סטריט..

בראשית הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית שנערכו במפלגה הדמוקרטית, קלינטון זכתה בקושי באספות הבחירה באיווה שהתקיימו ב-1 בפברואר ולאחר היוודע התוצאות פרש מרטין אומאלי מהמרוץ. במהלך הפריימריז בניו המפשייר שנערך ב-9 בפברואר, הפסידה לסנדרס הפסד צורב. באספות הבחירה בנבדה ב-20 בפברואר קלינטון ניצחה את סנדרס בפער של 5%, בסיוע תמיכתם של עובדי הקזינו בנבדה. קלינטון המשיכה בסדרת ניצחונותיה כאשר ניצחה בפריימריז בקרוליינה הדרומית בפער של כ-50% את סנדרס. ניצחונותיה בנבדה ובקרוליינה הדרומית ייצבו את מסע הבחירות שלה ושידרו הימנעות מהכשלים הניהוליים מהם סבלה במהלך מסע הבחירות שלה ב-2008..

ב-1 במרץ נערך ה-Super Tuesday. במהלכו זכתה קלינטון בשבע מתוך אחת עשרה התמודדויות, כולל שורה של ניצחונות דומיננטיים בעזרתם של מצביעים אפרו-אמריקנים ופתחה יתרון משמעותי על סנדרס במספר הצירים המחויבים. היא שמרה על אחיזתה בצירים המחויבים בהתמודדויות הבאות במהלך הפריימריז הבאים, עם דפוס עקבי לאורך כל הדרך. מעמדו של סנדרס השתפר בקרב מצביעים צעירים, לבנים, כפריים וליברלים יותר וכן במדינות שקיימו כנסים או היכן שהזכאות להצביע בפריימריז היו פתוחים בפני מצביעים עצמאים, בשעה שמעמדה של קלינטון היה טוב בקרב מצביעים בוגרים, שחורים והיספנים וכן במדינות בהן ההצבעה וההשתתפות בפריימריז היו מוגבלות לחברי המפלגה הדמוקרטית בלבד..

ב-5 ביוני זכתה קלינטון במספיק צירים מחויבים ותמיכה מצירי-על, כדי שתיחשב "מועמדת צפויה" מטעם הדמוקרטים. ב-7 ביוני ערכה קלינטון עצרת ניצחון בברוקלין. בסופו של מסע הבחירות זכתה קלינטון ב-2,386 צירים מחויבים בעוד סנדרס זכה ב-1,832. מבחינת צירי-על, זכתה קלינטון ב-594 בעוד סנדרס זכה ב-47 בלבד. היא זכתה בכ-17 מיליון קולות במהלך מערכת הפריימריז הדמוקרטים, בעוד סנדרס זכה ב-13 מיליון.

ב-26 ביולי נערך כינוס הוועידה הדמוקרטית הלאומית בפילדלפיה שבפנסילבניה. שם נבחרה קלינטון באורח רשמי למועמדת המפלגה בבחירות לנשיאות. האישה הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית שהייתה מועמדת לנשיאות מטעם אחת משתי המפלגות המרכזיות בפוליטיקה של ארצות הברית. היא בחרה בסנאטור טים קיין מווירג'יניה כמועמדה לסגן נשיא ארצות הברית. יריבה המרכזי בבחירות הכלליות היה דונלד טראמפ מהמפלגה הרפובליקנית. בנוסף התמודדו גארי ג'ונסון מהמפלגה הליברטריאנית וג'יל שטיין ממפלגת הירוקים בארצות הברית. בימים בהם התכנסה הוועידה, שוחררו באתר ויקיליקס הודעות דוא"ל שטענו כי הוועדה והמטה של קלינטון הטו את הפריימריז הדמוקרטים לטובתה של קלינטון..

במשך רוב 2016, הובילה קלינטון משמעותית על דונלד טראמפ בסקרי דעת קהל שנערכו בהיקף לאומי. בראשית יולי, קלינטון החלה לצנוח בסקרים לאומיים רחבים לכיוונו של טראמפ בעקבות סיכום חקירת הבולשת הפדרלית בענייני פרשת האימיילים. מנהל הבולשת ג'יימס קומי סיכם שהתנהלותה של קלינטון הייתה "רשלנית ביותר" בכל הנוגע לטיפול בחומר ממשלתי מסווג. בשלהי יולי, רשם טראמפ בפעם הראשונה את הובלתו על קלינטון בסקרים הגדולים בפער של 3 עד 4 אחוזים במסגרת תופעה המכונה "אפקט הוועידה" (Convention bounce). בראשית חודש אוגוסט השיבה קלינטון את יתרונה המספרי על טראמפ בסקרים, והמשיכה את מגמת הובלתה ועלייתה בדעת הקהל..

קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ בבחירות הכלליות לנשיאות ב-8 בנובמבר 2016. בשעות הבוקר המוקדמות של 9 בנובמבר שוער כי טראמפ קיבל 279 אלקטורים כאשר עבור ניצחון היו דרושים 270, ואמצעי התקשורת הכריזו עליו כזוכה. קלינטון התקשרה אז לטראמפ כדי להודות בהפסדה ולברכו על ניצחונו, ומיד לאחר מכן נשא טראמפ נאום ניצחון. למחרת בבוקר נשאה קלינטון נאום פומבי במהלכו מסרה הודאה בהפסדה, וקראה לתומכיה לקבל את טראמפ כנשיא ארצות הברית, ואמרה ”דונלד טראמפ הולך להיות הנשיא שלנו, ואנו חייבים לקבל אותו בראש פתוח ולתת לו הזדמנות להנהיג”. קלינטון זכתה ב-227 אלקטורים בעוד טראמפ זכה ב-306, ומבחינת קולות הבוחרים זכתה ביותר מ-2.8 מיליון קולות והובילה על טראמפ. היא המועמדת הנשיאותית החמישית בהיסטוריה של ארצות הברית שזכתה במרב קולות הבוחרים אך הפסידה בבחירות הכלליות בשל הצבעת חבר האלקטורים..

פעילויות לאחר הבחירות לנשיאות ב-2016

מתוקף היותם הנשיא והגברת הראשונה של ארצות הברית לשעבר, השתתפו ביל והילרי קלינטון בטקס ההשבעה של דונלד טראמפ לנשיאה ה-45 של ארצות הברית, ביחד עם בתם צ'לסי. בבוקר ההשבעה פרסמה קלינטון בחשבון ה"טוויטר" שלה: ”אני כאן היום כדי לכבד את הדמוקרטיה שלנו ואת ערכיה התמידיים, לעולם לא אפסיק להאמין בארצנו ובעתידה.”

לאחר תקופה מסוימת שנמנעה מהופעות פומביות, ב-17 במרץ 2017, נשאה קלינטון נאום לרגל יום פטריק הקדוש בסקרנטון שבפנסילבניה והודיעה על נכונותה ולשוב לפעילות פוליטית ציבורית..

במאי 2017 הודיעה קלינטון על ייסודו של הארגון "הלאה יחדיו", ועדת פעולה פוליטית חדשה אותה קלינטון הגדירה כ"מוקדשת לקידום החזון הפרוגרסיבי שגרף כ-66 מיליון קולות בבחירות 2016 לנשיאות". ביוני, כאשר נאמה באירוע צדקה למען תוכנית הנוער אלייז'ה קמינגס בישראל (Elijah Cummings Youth Program in Israel), גינתה קלינטון את הפיגוע ברכבת בפורטלנד ואמרה: "כאשר אלימות המניעה הנובעת משנאה בפורטלנד שבאורגון, מסתיימת בלקיחת חייהם של אמריקאים צעירים, המשימה להפצת הסובלנות של תוכנית זו דחופה יותר מתמיד". ב-14 ביוני, לאחר ההתקפה על חברי הקונגרס בווירג'יניה 2017, צייצה קלינטון: "שני המחנות יתמודדו זה עם זה מחר, אבל כולנו בסופו של דבר בקבוצה אחת. המחשבות הן עם חברי הקונגרס, העובדים והמשטרה ההרואים".

באוקטובר 2018 הודיעו הילרי וביל קלינטון על כוונתם לצאת לסבב נאומים ב-13 ערים שונות בארצות הברית ובקנדה בין נובמבר 2018 למאי 2019. ב-10 באוקטובר זכתה הילרי בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת המלכה בבלפסט, אחרי שנשאה נאום על עתידה של צפון אירלנד והשפעות פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי עליו. ב-24 באוקטובר נשלחו חבילות ובתוכן חומרי נפץ למשרדו של ברק אובמה ולביתם של הילרי וביל קלינטון, אך החבילה נוטרלה בידי השירות החשאי של ארצות הברית. חבילות דומות נשלחו למנהיגים ואישים דמוקרטיים אחדים אחרים כגון ג'ורג' סורוס וכן למטה ה-CNN‏..

בראשית מרץ 2019 הודיעה קלינטון באופן רשמי כי לא תתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020. ב-2 בינואר 2020 הוכרז כי קלינטון תיכנס לתפקיד הסמלי של נגידת אוניברסיטת המלכה בבלפסט. תפקיד זה טקסי בעיקרו, והוא כולל ייעוץ להנהלת האוניברסיטה. ב-29 באפריל 2020 הביעה באופן רשמי את תמיכתה בסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, המועמד המשוער של המפלגה הדמוקרטית..

בחודש ינואר 2020 הוקרן בפסטיבל הסרטים סאנדנס סרט דוקומנטרי בן 4 פרקים בשם "הילרי" בבימויה של ננט בורשטיין על חייה מילדותה ועד הפסדה בבחירות לנשיאות ב-2016.

באוגוסט 2022 יצא לאור ספרה, "אימה משתקת"..

בינואר 2023 פורסם כי קלינטון צפויה להצטרף בחודש שלאחר מכן לסגל אוניברסיטת קולומביה, כמרצה ופרופסור מן המניין ליחסים בינלאומיים.

תדמית פוליטית וציבורית

מאות ספרים ומחקרים אקדמיים נכתבו על אודות קלינטון, מנקודות מבט רבות. סקר שערך ב-2006 העיתון "ניו יורק אובסרבר" ("The New York Observer") מצא "תעשייה" של "ספרות אנטי-קלינטון" מאת ההוצאה לאור רג'נרי (Regnery) ושאר חברות הוצאה לאור שמרניות. ספרים ששבחו את קלינטון (מלבד ספרי הזיכרונות שלה ושל בעלה), כמעט ולא נמכרו באותו ההקף של ספרי אנטי-קלינטון. כאשר היא התמודדה לסנאט ב-2000, הוקמו קבוצות התרמה כגון "הצילו את הסנאט שלנו" (Save Our Senate) ו"ועדת החירום לעצירת הילרי רודהם קלינטון" (Emergency Committee to Stop Hillary Rodham Clinton) במטרה לגייס תרומות לשם בלימת התמודדותה. הסופר והעיתונאי דון ואן נאטה ג'וניור (אנ') מצא כי הבוז שרוחשים לה חוגים רפובליקניים ושמרניים התגבר מאז ייחסה את חקירת פרשת מוניקה לווינסקי ל"קנוניה ימנית גדולה". הוא טען כי ניתן לסמוך על אזכורה שיפחיד מצביעי ימין, ויוביל לגיוס תרומות רבות..

קלינטון הייתה למושא של הופעות סאטירה רבות ב"סאטרדיי נייט לייב", החל מכהונתה כגברת הראשונה של ארצות הברית. היא אף הסכימה להתארח בתוכנית בהופעות אורח ב-2008 וב-2015, כדי להתעמת עם הכפילה שלה..

מרגע שנכנסה לתפקיד מזכירת המדינה של ארצות הברית, דומה היה כי תדמיתה הציבורית של קלינטון השתפרה באופן דרמטי בקרב הציבור האמריקאי, בשל הפיכתה לדמות עולמית מכובדת. דירוגי התמיכה והאהדה בה צנחו, עם זאת, לאחר שעזבה את מחלקת המדינה של ארצות הברית ויצא לה מוניטין של מי שעסוקה בפוליטיקה מפלגתית. בספטמבר 2015, כשמסע הבחירות שלה לנשיאות ארצות הברית ב-2016 הואפל על ידי דיווחים מתמשכים על השימוש האישי שלה בשרתי אי-מייל פרטיים, שיעור התמיכה בה צנח לשפל של כל הזמנים..

קלינטון וישראל

קלינטון מגנה ומתנגדת לתנועת ה-BDS ואת "כל המאמצים להשמיץ, לבודד ולערער את ישראל ואת העם היהודי". קלינטון מתנגדת להרחבת מפעל ההתנחלויות, וגורסת כי הקפאת ההתנחלויות היא המפתח להצלחת שיחות השלום. לאורך כל הקריירה המקצועית שלה, הצהירה קלינטון שהיא רואה בירושלים כ"בירתה הנצחית והבלתי ניתנת לחלוקה של ישראל", ותמכה בחוק שגרירות ארצות הברית בירושלים המחייבת את ממשלת ארצות הברית להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר את שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב-יפו לירושלים..

כמזכירת המדינה התמודדה קלינטון עם עתירה לבית המשפט העליון של ארצות הברית שהתפרסמה כ"זיבוטפסקי נגד קלינטון", במהלכה עתר מנחם בנימין זיבוטפסקי בן השמונה נגד מדיניות מחלקת המדינה של ארצות הברית שלא לרשום בדרכון אמריקאי "ישראל" בתור מקום הולדתו של מי שנולד בירושלים, בהתאם למדיניותה של ארצות הברית ב-60 השנים האחרונות שלא להכיר בשום מדינה כבעלת ריבונות על ירושלים. מדיניות זו השתנתה עם הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל על ידי הנשיא דונלד טראמפ.

הזוג קלינטון כבר ביקר בישראל כמה פעמים. הביקור הראשון נערך טרם היבחרו של ביל לקינטון לנשיאות. בפעם השנייה הגיע השניים לטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בערבה ב-1994 ולאחר מכן להלוויית יצחק רבין ב-1995. ב-1998 הגיעה לישראל הילרי קלינטון ביחד עם בעלה, ובמהלך ביקור זה ביקרה סוהא ערפאת יחד עם הילרי קלינטון בגן ילדים ברצועת עזה. בעת השהות בגן האשימה ערפאת את מדינת ישראל בהחדרת אורניום למי השתייה של הפלסטינים, לפני קלינטון ההמומה. ערפאת המשיכה להטיח בישראל טענות משוללות כל בסיס כאשר קלינטון לצדה גם בנובמבר 1999. במהלך מסיבת עיתונאים משותפת האשימה ערפאת את ישראל בשחרור גז רעיל שגורם לסרטן בקרב נשים וילדים פלסטינים. כשנה לאחר מכן אמרה קלינטון כי לו יכלה לחזור בזמן, הייתה נמנעת מלנשק את ערפאת בעקבות דבריה. ביקורה הבא של קלינטון בישראל היה כסנאטורית בפברואר 2002 במסעדת סבארו שבירושלים - זירת הפיגוע שהתחולל במסעדה חודשים לפני כן - ותקפה את יאסר ערפאת בטענה שאינו מוכן להוביל לשלום. ב-2005 שבה הסנאטורית קלינטון לישראל ביחד עם בעלה לשם השתתפות באירועי העשור לרצח יצחק רבין של המכון הישראלי לדמוקרטיה..

עוד ב-1998, כאשר הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית ולקראת בחירתה כסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק, אמרה קלינטון כי הסדר הכולל שתי מדינות לשני עמים "יהא אינטרס ארוך טווח של המזרח התיכון". בנובמבר 2005 אמרה קלינטון כי היא תומכת בבניית גדר ההפרדה לאורך הקו הירוק בנימוק שהגדר אינה נגד הפלסטינים, אלא נגד הטרוריסטים". קלינטון הצהירה ב-2006 כי היא "תומכת נחרצת ויציבה בהגנה ובביטחון של ישראל". ביולי אותה השנה, בעת עצרת שנערכה סמוך לעצרת הכללית של האומות המאוחדות, הביעה קלינטון תמיכה בפעולות ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה: "אנחנו כאן כדי להפגין סולידריות חברתית ותמיכה בישראל. ונעמוד עם ישראל, כי ישראל מסמלת את הערכים האמריקאים כמו גם את אלה הישראלים"..

ב-2010, כמזכירת המדינה, ניהלה קלינטון שלוש פגישות של שיחות פנים אל פנים ישירות בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. קלינטון הייתה הדבק בין נתניהו לעבאס במהלך השיחות, ופעלה להמשך וקידום המשא ומתן. ב-20 בנובמבר 2012, בעיצומו של מבצע עמוד ענן, הגיעה קלינטון לביקור פתע בישראל לשם קידום הפסקת האש בין ישראל לחמאס. יממה לאחר מכן, ב-21 בנובמבר, קיימה קלינטון מסיבת עיתונאים משותפת עם שר החוץ של מצרים מוחמד כאמל עמר במהלכה הכריזו על הפסקת אש בין ישראל לחמאס, ובכך על סיום מבצע עמוד ענן..

במהלך מבצע צוק איתן קלינטון הביעה את תמיכתה בישראל בריאיון עיתונאי שהעניקה לג'פרי גולדברג מכתב העת The Atlantic: "אני חושבת שישראל עשתה את מה שהיא נדרשה לעשות בתגובה לירי רקטות. חמאס שיגר רקטות מתוך אוכלוסייה אזרחית ובנה מנהרות לאזורים אזרחיים וזה הפך את התגובה בישראל לקשה. ישראל כמו ארצות הברית היא מדינה דמוקרטית המנסה למנוע פגיעה באזרחים, וגם כשהיא טועה - בסופו של דבר האחריות היא על החמאס". ב-2016 דווח ברשת הטלוויזיה האמריקאית "CNN" כי לקלינטון "היסטוריה ארוכה ומפורטת הן כסנאטורית והן כמזכירת המדינה בתמיכתה במאמצים הישראליים למצוא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות שתי מדינות לשני עמים". בנאום שנשאה בפני ועידת איפא"ק באותה השנה, אישרה מחדש קלינטון את תמיכתה הממושכת בפתרון שתי מדינות לשני עמים כ"דרך היחידה להבטיח את הישרדותה של ישראל לטווח הארוך כמדינה יהודית ודמוקרטית"..

לאורך הקריירה הציבורית של קלינטון, היא הקפידה לשמור על יחס אוהד אם כי זהיר לישראל ולממשלתה. היא לא הרבתה לתקוף את ממשלת ישראל על פעולותיה או להטיף לה, וככל הנראה היא רואה בישראל בת ברית של אמת. כמזכירת המדינה היא בחרה לנקוט בגישה בדלנית ויונית יותר מתוקף היותה הדיפלומטית מספר אחת של ארצות הברית, אך כשהייתה סנאטורית נקטה בגישה אקטיבית פרו-ישראלית ונצית יותר..

מזכירת המדינה קלינטון עם ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט בבית אגיון, 2009
קלינטון נואמת במסיבת עיתונאים משותפת לצד שרת החוץ ציפי לבני, מרץ 2009
קלינטון מרכינה ראש באוהל יזכור שביד ושם, מרץ 2009
שר הביטחון אהוד ברק עם המזכירה קלינטון בעת ביקורה בישראל, ספטמבר 2010
קלינטון עם שר הביטחון אהוד ברק בירושלים, יולי 2012
קלינטון עם ראש הממשלה נתניהו בניו יורק, ספטמבר 2012
קלינטון משוחחת עם ראש ממשלת הרשות הפלסטינית סלאם פיאד, יולי 2012
ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל את פניה של קלינטון בירושלים, אוקטובר 2009
משמאל לימין: צ'לסי קלינטון, הילרי, נאוה ברק וראש הממשלה אהוד ברק באירוע באוניברסיטת תל אביב, נובמבר 1999
קלינטון עם מקבילה הישראלי, שר החוץ אביגדור ליברמן, אוקטובר 2009
המשנה לראש הממשלה שאול מופז לוחץ את ידה של קלינטון במשכן מחלקת המדינה של ארצות הברית, יוני 2012

ספריה

It Takes a Village: and Other Lessons Children Teach Us, Simon & Schuster, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
Living History, Simon & Schuster, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
Hard Choices, Simon & Schuster, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
What Happened, Simon & Schuster, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
The Book of Gutsy Women: Favorite Stories of Courage and Resilience (with Chelsea Clinton), Simon & Schuster, 2019 (הספר בקטלוג ULI)

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל אישים
	פורטל פמיניזם

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הילרי קלינטון
דיווחים בוויקיחדשות: הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הילרי קלינטון