עבירה היא הפרה של כללים שנקבעו על ידי קבוצה חברתית - ארגון, מדינה, קבוצה דתית, וכדומה.
הפרה כזו של הכללים עשויה להתבצע על ידי פרט בודד, או על ידי קבוצת פרטים. כללי החברה, המפורטים בחוק, תקנון, או כל מסמך מחייב אחר, מגדירים מהי עבירה, ובדרך כלל מוגדר מהו העונש המוטל על מבצע העבירה. בישראל החוק מפרט סעיפים ובהם נסיבות מסוימות שבהן העבירה מוגדרת כך או אחרת, וכן את מתחם הענישה הראוי (ולא עונש אחיד ספציפי).
רוב שיטות המשפט מגדירות את העבירות ואת העונשים בגינן במסגרת המשפט הפלילי.
על פי ההגדרה עבירה היא הפרתו של כלל מחייב. על מנת לבחון האם בוצעה עבירה, יש לבחון את הכלל המחייב, מהיכן נלקח תוקפו, והאם אכן הופר. מקומות בהם נמצאים בדרך כלל כללים מחייבים שהפרתם נחשבת לעבירה הם:
עבירה יכולה להיעשות במעשה, או במחדל.
מעשה הוא מעשה אקטיבי המפר את החוק. מחדל הוא הפרת חובה חוקית או חובה על פי חוזה באמצעות אי עשייה.
אדם היורה בשכנו וגורם למותו עושה מעשה, וברוב המקרים מפר בכך את החוק. לעומתו אדם אשר חלה עליו חובה חוקית לדאוג לשלומו של קטין או חסר ישע (לדוגמה הוריו של קטין) ונמנע מלספק לו תרופה הדרושה לו, יבצע עבירה, על אף שלא "עשה" דבר. באותו אופן מציל, שחלה עליו חובה חוזית לדאוג לשלום השחיינים בבריכה, אשר לא יפעל להצלת שחיין שנקלע למצוקה, יחוב בגין מחדלו, על אף שאין עליו חובה חוקית לעשות כן אלא חובה חוזית. אי מניעת פשע היא עבירה שהמחדל הכרוך בה מופיע בשמה.
בחוקי מדינת ישראל מסווגות העבירות לשלוש דרגות חומרה, על פי סימן ה' בפרק ד' לחוק העונשין:
בנוסף לחלוקה המקובלת, ישנן קטגוריות נוספות של עבירות חמורות במיוחד, כגון פשעי מלחמה, פשע מאורגן ופשעי שנאה.
החוק המגדיר את העבירה קובע הן את הרכיבים העובדתיים הצריכים להתקיים לצורך ביצוע העבירה והן את היחס הנפשי כלפיהם של העושה. בהיעדר אחד מאלה אין מתקיימת העבירה. כך, גנבה מוגדרת כנטילתו ונשיאתו של חפץ מתוך כוונה לשלול אותו עולמית מבעליו. אדם הנוטל עט ללא רשות בעליו על מנת להחזירו לאחר מכן, אינו גנב, אך אדם הנוטל אותו ללא רשות בעליו על מנת שלא להחזירו הוא גנב. היסוד העובדתי הוא זהה - נטילת העט. היסוד הנפשי - כוונתו של האדם בעת המעשה - הוא שונה.
ביסוד העובדתי ניתן לאתר מספר רכיבים אופייניים:
מקובל לסווג את העבירות לפי היסוד העובדתי כעבירות התנהגותיות אם אינן דורשות תוצאה וכעבירות תוצאתיות אם הן דורשות קיומה של תוצאה. עם זאת, גם בעבירות תוצאתיות נדרשת התנהגות.
קיימים מספר סוגי יסוד נפשי -
מקובל כי הרמה המקובלת של יסוד נפשי הנדרשת לעבירה היא של מחשבה פלילית ובעבירות תוצאתיות של מחשבה פלילית המלווה בפזיזות. כך אף קובע החוק במדינת ישראל, ועל כן עבירה שלא נאמר עליה במפורש כי היא עבירת רשלנות או עבירת אחריות קפידה דורשת מחשבה פלילית.
בנוסף לסוגים הכלליים של היסוד הנפשי, עבירה עשויה לדרוש יסוד נפשי ספציפי שאינו שייך לסוגים שפורטו לעיל. כך למשל, עבירת הגנבה בישראל דורשת רצון של הגנב שהנכס יישלל לצמיתות מבעליו. שלילת הנכס מבעליו אינה נדרשת כתוצאה של העבירה, ועל כן אין מדובר בכוונה אלא ביסוד נפשי מיוחד.
על פי החוק, אם עשה אדם מעשה מותר, ולאחר עשייתו נחקק איסור פלילי לגביו, לא יישא אותו אדם באחריות פלילית כלשהי. עיקרון זה נובע מן האיסור על ענישה רטרואקטיבית, לפיו "אין עונשין אלא אם מזהירים". באופן דומה, גם אם נעברה עבירה ובוטל האיסור עליה, או ששונתה הגדרתה, לא יישא האדם באחריות פלילית לעבירה זו.
לרוב מצב העניינים בנושא זה ברור למדי אולם בנושא החוק הבין-לאומי ישנם מקרים בהם המצב איננו כה חד משמעי. דוגמה לכך הייתה טענת הנאצים (שנדחתה) שהועמדו לדין במשפטי נירנברג כי הופר כלל האיסור על ענישה רטרואקטיבית. באופן מפורש יותר, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם נחקק ב-1950, ותחולתו היא לגבי פשעים שהתרחשו בתקופת השלטון הנאצי, בין 1933 ל-1945.
תורת המשפט מבדילה בין עבירות מסוג רע כי נאסר (Mala in Prohibita) ובין עבירות מסוג רע כשלעצמו (Mala in Se). עבירות מן הסוג הראשון הן עבירות שעשייתן אינה נוגדת את חוש המוסר הטבעי, והפעולה היא אסורה אך משום היותה אסורה על פי החוק. עבירות מן הסוג השני הן עבירות שעשייתן היא כשלעצמה נוגדת את המוסר, אף לולא היו נאסרות בחוק. אדם החוצה צומת ריק בלילה באור אדום עובר על החוק, אך פעולתו, אם אכן היה הצומת ריק ולא סוכנו חיי אדם, אינה מהווה פעולה שיש לגביה איסור מוסרי. לעומת זאת, רצח מהווה לרוב פעולה שיש עליה איסור מוסרי, המקביל לאיסור הפלילי. משמעותה של הבחנה זו בתורת המשפט מקבלת משמעות בחקיקה שיש לגביה ויכוח ציבורי, כגון איסור על שתיית משקאות חריפים, ובשאלות לגבי כוח האכיפה של המדינה, וחיקוקים בעלי אופי פטרנליסטי.
החוק אוסר לא רק על ביצוע שלם של עבירה, אלא גם על עבירות נגזרות שהן סיוע לביצוע עבירה, ניסיון לבצע עבירה (כולל ניסיון שלם או חלקי, וניסיון בלתי צליח עובדתית), או שידול לבצע עבירה. אי מניעת פשע, וקשירת קשר לביצוע פשע, אף הן עבירות בפני עצמן.
בדרך כלל חומרת העונש גדלה ביחד עם חומרת העבירה.
בנוסף לעונש, לעיתים עבירה נחשבת לעבירה שיש עמה קלון, בהתאם להחלטה של בית המשפט, או של מי שהוסמך לכך (כגון היועץ המשפטי לממשלה). ברבים מחוקי מדינת ישראל נקבע שקלון זה פוסל את המורשע מלכהן במשרות ציבוריות שונות.
בתחרויות ספורט ובמיוחד במשחקי כדור, עבירה (Foul) היא הפרת חוקי המשחק.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
This article uses material from the Wikipedia עברית article עבירה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.