קזינו: מקום המארח משחקי מזל

ערך זה עוסק במקום המארח משחקי מזל. אם התכוונתם לסרט קולנוע, ראו קזינו (סרט).

הקזינו מבוסס על תקוותם של האנשים לסכן מעט כסף על מנת להרוויח כסף רב. אולמות הקזינו לרוב מפוארים ונוצצים במטרה להעצים את חוויית ההתעשרות.

על פי חוקי ההסתברות הסיכוי להרוויח אינו גדול, מה שמהווה את הבסיס הכלכלי להפעלת הקזינו, אך הריגוש שיש בניסיון לגרוף כסף גדול מפתה אנשים לנסות זאת. בעוד מרבית הלקוחות מבקרים באופן חד פעמי או לא סדיר ומהמרים על סכומי כסף נמוכים, ישנם כאלו המהמרים על סכומים גבוהים ולעיתים מפסידים הון רב ואף שוקעים בחובות.

במקרים רבים ישנו קשר ישיר או עקיף בין אתרי קזינו לבין פשיעה. רווחי קזינו עשויים לשמש כ"מכוני הלבנה" לכסף שחור. כך ידוע שאת אתרי הקזינו בעיר ההימורים לאס וגאס הקימה ותחזקה המאפיה האמריקנית (בין היתר באגסי סיגל ומאיר לנסקי).

ימי השליטה של המאפיה בקזינו בארצות הברית חלפו מזמן, הודות לחקיקה, אכיפה ופיקוח הדוקים. גם ברחבי אירופה הוקמו בתי קזינו בפיקוח מלא, וללא חשש של הגברת הפשיעה.

אימרה ידועה היא ש"הבית תמיד מנצח" והכוונה היא שבסופו של יום הקזינו ירוויח.

מאחורי אימרה זו מסתתרים שני עקרונות מתמטיים:

העקרון הראשון הוא שבכל סוגי ההגרלות, ומשחקי הקזינו ביניהם, תוחלת הרווח היא חיובית לקזינו ושלילית לשחקן, או במינוח המקצועי "לבית יש יתרון".

למשל במשחק הרולטה יש לשחקן סיכוי של 48.6% = 18/37 אם הימר למשל על אדום (ויצא תא בצבע אדום), ובתמורה יקבל תשלום של 1:! על הסכום שהימר.

לשחקן יש גם סיכוי של 51.4% = 19/37 להפסיד אם הימר על אדום אבל יצא תא בצבע שחור, כך שתוחלת הרווח היא 2.7%- לשחקן.

לכל המשחקים וההימורים השונים שמציע הקזינו ניתן לחשב את תוחלת הרווח באופן דומה.

העקרון השני הוא חוק המספרים הגדולים, כך שבסיבוב אחד או אפילו עשרה, הכל יכול לקרות והשחקן יכול לזכות בכולם, אבל לאורך זמן ארוך, אחרי עשרות אלפי סיבובי רולטה, הממוצע יהיה שווה לתוחלת הרווח והשונות תרד כמעט עד לאפס, והקזינו ירוויח את אותה תוחלת רווחה שתמיד לטובתו.

 

 

בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 פעל על שפת הים בבת גלים בניין מפואר, שנודע כ"קזינו", אשר שימש את המעמד הגבוה והקצינים הבריטיים. ואולם, בבניין זה לא התקיימו הימורים. למרות עובדה זו, הוא נודע גם במאה ה-21 כ"בניין הקזינו", ובמשך שנים רבות עמד ללא שימוש.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החלו לפעול לראשונה ספינות הימורים באילת, כדי לעקוף את האיסור על הפעלת בתי קזינו בישראל.

החל משנות ה-90 של המאה ה-20 התנהל בישראל ויכוח חריף בין המצדדים בפתיחת בתי קזינו בישראל ובין התומכים בהמשך האיסור על כך. החוק הישראלי אוסר פתיחת קזינו בתחומי מדינת ישראל, כחלק מהאיסור על הימורים באופן כללי. בפברואר 1991 הוגש לממשלה דו"ח הסיכום של ועדה ציבורית בראשותו של השופט בנימין כהן, שבדקה את הנושא וקבע:

"אנחנו משוחררים מנטל כבלי תקופה ארוכה שבה הורגל הציבור שמטרות ציבוריות חשובות יהיו ניזונות מפרי פעילויות הרות סיכונים חברתיים כה כבדים. פה ממש מתבקש להשאיר את האיסור הגמור על כנו; קל וחומר שכאן סיכון ההתמכרות יותר כבד מאשר בהגרלות ובהימורים"

.

בשנת 1995 מונתה על ידי הממשלה ועדה ציבורית בראשות משה גביש כדי לבחון את הסדרת נושא הקזינו בישראל. הוועדה המלצה על סייגים ומגבלות על הפעלת קזינו בישראל: הקמת רשות פיקוח על ההימורים, הקמת תשתית תיירותית (במקרה שיוחלט להקים קזינו בעיירת פיתוח כמו מצפה רמון), והגברת מערך המודיעין והחקירות של המשטרה. הוועדה קבעה שאת הקמת הקזינו והפיקוח עליו יש לעגן קודם כל בחקיקה ואף גיבשה הצעת חוק מפורטת, שכללה גם הגבלות על מי רשאים להמר בקזינו, איך מבטיחים שמכונות המזל לא ירמו את המשתתפים ואיך מונעים מגורמים בעלי עבר פלילי לעבוד בקזינו. צוות בדיקה נוסף הוקם ומומן על ידי מפעל הפיס. אך היוזמה הוקפאה ולא קודמה.

בעקבות הקמתה של הרשות הפלסטינית נפתח הקזינו ביריחו, שנכללה בשטחי הרשות. קזינו זה משך מהמרים רבים מישראל, ובהם כאלה שהוסעו אליו בהסעות מאורגנות. הכנסותיו נאמדו במאות מיליוני דולרים. פעילות הקזינו ביריחו נפסקה עם תחילתה של האינתיפאדה השנייה והפצצתו מהאוויר על ידי חיל האוויר של צה"ל. לאחר שנכשל הניסיון לפתוח מחדש את הקזינו ביריחו, הודיעו בנובמבר 2001 נציגי קזינו אוסטריה, מפעילי הקזינו (שבבעלות איש העסקים היהודי-אוסטרי מרטין שלאף), על כוונתם לרכוש אנייה שתשמש קזינו צף מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל במפרץ אילת. באוגוסט 2002, ספינת ההימורים "קנקון" עשתה את דרכה למפרץ אילת, אך הם לא קיבלו אישור להפעלתה. ב-2005, לאחר שהחלו מגעים לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, שוב היה ניסיון לפתוח מחדש את הקזינו ביריחו.

בשנת 2001 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק, שעליה חתמו 25 ח"כים, להקמת קזינו חוקי ביוזמתו ומימונו של מפעל הפיס. יו"ר מפעל הפיס באותה עת, אברהם כץ-עוז, קידם את הנושא כפתרון למאבק במאות מאורות קזינו לא חוקיות שהיו בערים הגדולות בישראל, הקזינו ביריחו ובטאבה, וספינות הימורים באילת. ביוני 2003 הציג מפעל הפיס את תוכניתו להקמת קזינו לשר האוצר בנימין נתניהו, לראש הממשלה, אריאל שרון, ולמנכ"ל משרדו, אביגדור יצחקי (לימים חבר כנסת מטעם קדימה ויו"ר הקואליציה). התוכנית כוללת חמישה בתי קזינו, כשהראשונים אמורים לקום באילת ובמצפה רמון. נתניהו ואביגדור יצחקי תמכו בהקמת בתי קזינו בישראל, אך ראש הממשלה שרון התנגד.

בשנת 2007, אחרי שלוש שנים של הקפאת הטיפול בהקמת קזינו בישראל, ראש הממשלה אהוד אולמרט נרתם למאמצים להקמת קזינו. אולמרט הורה להקים צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, במטרה לבדוק את ההיתכנות של הקמת קזינו בישראל ולהכין תוכנית אב לנושא. בצוות היו חברים נציגים ממשרדי המשפטים, הרווחה, התיירות וביטחון הפנים וכן אנשי משטרת ישראל. והוטל עליו לגבש חלופות למיקום הקזינו ולבחון את האפשרויות של הפעלתו בידי מפעיל ממשלתי או מסירת הזיכיון ליזם פרטי. אך הצוות הבין-משרדי התפזר ללא החלטות.

בשנת 2010, נרתם למאמצים להקמת קזינו שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, שבקש שוב להקים ועדה ציבורית לבחינת הפעלת קזינו.

בספטמבר 2015, ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו משר התיירות, יריב לוין, ומשר התחבורה, ישראל כ"ץ, לבחון הקמת קזינו באילת. בין השאר נשקלה האפשרות להקמת הקזינו במקום שדה התעופה באילת שהיה עתיד להתפנות או באחד מבתי המלון בעיר. ב-17 בפברואר 2016 הקים ראש הממשלה נתניהו ועדה לבחינת פתיחת מתחם קזינו לתושבי חוץ בעיר אילת, שלטענתו תשקם את הכלכלה והתיירות באילת ויאפשר בין היתר פתיחת בית חולים נוסף בעיר, ופתיחת אלפי מקומות עבודה חדשים. משרד התיירות המליץ להרחיב את היוזמה לבניית קזינו באילת ולבנות מתחם נפרד הכולל 2–4 בתי קזינו בעיר, במתחם שדה התעופה העירוני שמתפנה. על פי משרד התיירות, שערך בחינה ראשונית בנושא, מסתמן כי מתחם כזה יהיה כדאי כלכלית אם יאפשר גם לאזרחים ישראלים להמר, ולא רק לבעלי דרכון זר כפי שנשקל תחילה.

החל מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמו אתרי הימורים באינטרנט ותוך שנים ספורות זכה התחום לפריחה ופעל כמעט ללא הגבלה או רגולציה. ב-1999 כבר פעלו כ-500 אתרי הימורים בעולם. חברות ויזמים ישראלים היו בין הגורמים הפעילים ביותר בתחום. בקיץ 1998 הונפקה החברה הישראלית הראשונה בתחום, חברת א.מ.ל.ד שהייתה בשליטת אנשי העסקים מוטי מנשה וראובן גבריאלי, שהקימה אתר קזינו באינטרנט בשם "בט אנד צ'ט". החברה פעלה ממונקו וקפריסין, וגייסה הון בבורסה לניירות ערך בתל אביב, אך פשטה את הרגל ב-2001.

בישראל הגרלות והימורים אסורים בחוק, אך תחילה לא נאכף האיסור בפעילות באינטרנט. מפעל הפיס היה בין הגורמים הראשונים שהחלו לפעול נגד ספקי שירותי הימורים באמצעות האינטרנט לתושבי ישראל. ובהדרגה חסמו חברות האשראי את האפשרות להמר בכרטיסים שהונפקו בישראל, וגם על חברות הסליקה נאסר לספק שירות לאתרי הימורים בשפה העברית.

בשנת 2000 הקימו האחים עידו ושי רביב את האתר internet1x2 במדינת בליז, בה הימורים מותרים. האתר איפשר למהמרים בישראל להמר על אירועי ספורט: כדורגל עולמי, פוטבול, בייסבול, אגרוף, טניס והוקי, וכן משחקי פוקר וקזינו. בשנת 2009 נעצרו בחשד להפעלת רשת הימורים בלתי חוקית באינטרנט.

• פוקר - משחק המבוסס על קבלת קלפים והחלפתם תוך כדי הימור על התוצאות.
• רולטה - משחק המבוסס על גלגל שבו כדור המסתובב בגלגל, ההימור הוא על מיקום הכדור לאחר שהגלגל נעצר.
• בלק ג'ק - משחק המבוסס על קלפים שסכומם אמור להגיע ל-21 או ליותר מהשחקן השני.
• מלחמה - השוואת ערכי קלפים בין השחקן לבין הדילר והגבוה מנצח

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: קזינו
ציטוטים בוויקיציטוט: קזינו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קזינו

• אורי טל, ‏הקמת קזינו באילת - הימורים בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 14.1.08
• טל לוי לין, 23 ביוני 1959 / לוי אשכול: סופית, לא יוקם קזינו בישראל, באתר הארץ, 23 ביוני 2011
• יואב בורוביץ', קזינו בישראל: עוד עדות לפשיטת רגל של המדינה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2016
• קזינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   בתי הימורים, דף שער בספרייה הלאומית
• כללי עשה ואל תעשה בקזינו מתוך האתר 21nil.com