הומניטריות

היבט אחד של הומניטריות הוא הסיוע לבני אדם בעיתות חירום - סיוע העשוי להיות קשור בשמירה על זכויות אדם, בפעילות ממשלתית, בסיוע בפיתוח ובפילנתרופיה. מי שמיישם תפיסת עולם זו ידוע לעיתים כ'הומניטריסט'.

רעיונות הומניטריים החלו לבוא לידי ביטוי ברפורמות חברתיות בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, בין היתר בעקבות המצוקה הכלכלית שיצרה המהפכה התעשייתית באנגליה כגון התנועה למאבק בעבודת ילדים. רעיונות הומניטריים עמדו במרכז עבודתם של פלורנס נייטינגייל מייסדת מקצוע הסיעוד המודרני וז'אן אנרי דינן מייסד הצלב האדום. הנרי סולט ייסד ארגון בשם 'הליגה ההומניטרית' אשר פעל באנגליה (1891-1919) כקבוצת הסברה שקידמה את הרעיון של הימנעות מפגיעה בכל יצור חי.

כיום, המונח הומניטריות משמש בעיקר לתיאור החשיבה והדוקטרינות שמאחורי תגובות חירום למשברים הומניטריים. אחד המוסדות המזוהים עם רעיון זה הוא הצלב האדום.

הומניטריות היא פעמים רבות אידאולוגיה בילתי פורמלית, המתאפיינת בעשייה. עם זאת, ניתן לאמר שעשיה הומניטרית מבוססת על ההשקפה לפיה בני אדם ככלל ראויים לכבוד ולתנאי קיום בסיסיים, והומניטריסטים פועלים פעמים רבות לקידום רווחת האנושות כולה - ובניגוד לגישה של חלוקה ל'אנחנו' ו'הם'. פעמים רבות תפיסת עולם זו מתכתבת עם התנגדות לעבדות, להפרת זכויות אדם ולאפליה על בסיס מאפיינים כמו צבע עור, דת, מוצא או מקום לידה. הומניטריות דוחפת אנשים להציל חיים, להקל על סבל ולקדם את כבוד האדם באסונות טבע או באסונות מעשה ידי אדם. הומניטריות מאומצת על ידי תנועות ואנשים מכל רחבי הקשת הפוליטית. ניתן לסכם את האידאולוגיה הבלתי פורמלית בציטוט מאת אלברט שוויצר: "הומניטריות משמעה לעולם לא להקריב אדם למטרה כלשהי".

בפרשנות על העקרונות הבסיסיים של הצלב האדום, טען ג'יו פיקטט באשר למאפיינים האוניברסליים של ההומניטריות: "מקורו של עיקרון האנושיות הוא במהותו של המוסר החברתי שניתן לסכם אותו במשפט אחד, עשו לאחרים רק מה שתרצו שיעשו לכם. ניתן למצוא את הציווי הבסיסי הזה, בצורה כמעט זהה, בכל הדתות הגדולות: הברהמיניזם, הבודהיזם, הנצרות, הקונפוציאניזם, האסלאם, היהדות והטאואיזם. זהו גם כלל הזהב של הפוזיטיביסטים, שאינם מתחייבים לשום דת אלא רק לנתונים העולים מהניסיון, בשם התבונה בלבד. אכן, אין בכלל צורך להיעזר במושגים רגשיים או טרנסצנדנטליים כדי להכיר ביתרון של אנשים העובדים יחד כדי לשפר את מצבם".

ניקולס דה טורנטה, לשעבר המנכ"ל של רופאים ללא גבולות ארצות הברית כותב: "העקרונות החשובים ביותר של פעולה הומניטרית הם אנושיות, נייטרליות, עצמאות וחוסר משוא פנים, המעמידים את האמונה שלכל בני האדם יש כבוד שווה מתוקף היותם בני אדם, על בסיס צורך בלבד, ללא אפליה בין הנמענים. על ארגונים הומניטריים להימנע מלהשתתף בפעולות איבה או נקיטת פעולות התומכות בצד אחד של הסכסוך על פני אחר, או הפעולות משרתות את האינטרסים של אג'נדות פוליטיות, דתיות או אחרות.

עקרונות יסוד אלו משרתים שתי מטרות חיוניות: הם מגלמים את התכלית היחידה של הפעולה ההומניטרית להקל על הסבל, ללא תנאי וללא כל מניע נסתר. הם גם משמשים כמסמך רקע לפיתוח כלים מבצעיים המסייעים בקבלת הסכמת קהילות לנוכחות ופעילויות של ארגונים הומניטריים, במיוחד בהקשרים רגישים מאוד".

התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות פתחו זירה נוספת לפעולה הומניטרית. כך התייחס למשל פטריק מאייר במונח 'הומניטריות דיגיטלית כדי לתאר עבודת מיפוי המונים עבור נפגעי רעידת האדמה בהאיטי ב-2010. וינסנט פבירר ציין כי מדיה חברתית יכולה לסייע להגביר את המודעות למצב לארגונים שעשויה לשפר את התכנון האסטרטגי והלוגיסטי, וציין אף הוא את עבודת המיפוי במהלך רעידת האדמה בהאיטי, תוך שימוש ב'פלטפורמות הומניטריות דיגיטליות' כגון Standby Task Force, OpenStreetMap ואחרות שהופעלו מאז גם באירועי אסון נוספים.