ג'ו ביידן: נשיא ארצות הברית ה-46

המונח "ביידן" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ביידן (פירושונים).

טרם היבחרו לנשיאות כיהן ביידן כסגן הנשיא ה־47 תחת ברק אובמה בשנים 2009–2017, וייצג את מדינת דלאוור בסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית במשך 36 שנים (1973–2009).

ג'ו ביידן
Joe Biden

דיוקנו הרשמי של הנשיא ביידן, 2021
לידה	20 בנובמבר 1942 (בן 81) סקרנטון, פנסילבניה, ארצות הברית
שם מלא	ג'וזף רובינט ביידן הבן
שם לידה	Joseph Robinette Biden Jr.
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת דלאוור אוניברסיטת סירקיוז
עיסוק	פוליטיקאי, משפטן
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
דת	נצרות קתולית
בת זוג	ניילה האנטר (1972–1966) ג'יל ביידן (מאז 1977)
https://joebiden.com/es/inicio האתר הרשמי
נשיא ארצות הברית ה־46 20 בינואר 2021 – מכהן (3 שנים ו־13 שבועות) סגנית קמלה האריס → דונלד טראמפ
סגן נשיא ארצות הברית ה־47 20 בינואר 2009 – 20 בינואר 2017 (8 שנים) תחת הנשיא ברק אובמה → דיק צ'ייני מייק פנס ←
סנאטור מטעם מדינת דלאוור 3 בינואר 1973 – 15 בינואר 2009 (36 שנים) → ג'יימס קיילב בוגס טד קאופמן ←
יו"ר ועדת החוץ של הסנאט 3 בינואר 2007 – 3 בינואר 2009 (שנתיים) → ריצ'רד לוגאר ג'ון קרי ←
6 ביוני 2001 – 3 בינואר 2003 (שנה ו־30 שבועות) → ג'סי הלמס ריצ'רד לוגאר ←
יו"ר ועדת המשפט של הסנאט 6 ביוני 1987 – 3 בינואר 1995 (7 שנים ו־30 שבועות) → סטרום ת'ורמונד אורין האץ' ←
פרסים והוקרה
מדליית החירות הנשיאותית
חתימה

ביידן כיהן כיושב ראש ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית, ועסק בנושאים הקשורים במלחמה בסמים, בריסון הפשע ובחירויות אזרחיות. הוא הוביל את המאמצים לאישורם של "חוק בקרת הפשע האלים ואכיפת החוק" (אנ') ו"חוק האלימות נגד נשים" (אנ'). ישב בראשות ועדת המשפט במהלך הדיונים על מועמדותם של קלרנס תומאס ורוברט בורק לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו ב-1988 וב-2008, התמודד ביידן ללא הצלחה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.

ב-2008 נבחר ביידן בידי הסנאטור ברק אובמה, שהתמודד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, כעמיתו למרוץ בבחירות לנשיאות ארצות הברית שהתקיימו באותה שנה. לאחר שנבחר עמו לסגן הנשיא, פיקח ביידן על שימוש בתשתיות כלכליות לריסון המיתון הכלכלי, ועזר לגבש את המדיניות האמריקאית כלפי עיראק עד נסיגת כוחות ארצות הברית ב-2011. יכולתו לנהל משא ומתן עם חברי המפלגה הרפובליקנית בקונגרס סייעה לממשל אובמה להעביר חקיקות שונות, ובהן "חוק הפיקוח על התקציב לשנת 2011" שפתר את משבר תקרת החוב של ארצות הברית (אנ') באותה שנה, ו"חוק ההקלה במס למשלם המיסים האמריקאי" מ-2012, כתגובה לצוק הפיסקלי שקרב ובא. אובמה וביידן נבחרו מחדש ב-2012, והביסו את המושל לשעבר הרפובליקני של מסצ'וסטס, מיט רומני, ועמיתו למרוץ פול ראיין.

באוקטובר 2015, לאחר חודשים של השערות, הודיע ביידן שלא יתמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב-2016. אחת הפעולות האחרונות של הנשיא אובמה בינואר 2017 הייתה עיטורו של ביידן במדליית החירות הנשיאותית. לאחר שסיים את כהונתו השנייה כסגן נשיא, הצטרף ביידן לסגל אוניברסיטת פנסילבניה. באפריל 2019 הכריז על התמודדותו בפריימריז לנשיאות במפלגה הדמוקרטית, ולאחר התחלה רעועה שבה היה נראה שהוא עומד להפסיד לברני סנדרס ולאחרים, הצליח ביידן להוביל בפריימריז ולהיבחר למועמד המפלגה לנשיאות. הוא בחר בסנאטורית קמלה האריס מקליפורניה כעמיתתו למרוץ. בבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 2020 גבר ביידן על הנשיא המכהן דונלד טראמפ ונבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית.

כנשיא, ביידן חתם על חוק תוכנית החילוץ האמריקאית בתגובה למגפת הקורונה בארצות הברית ולמיתון שנוצר בעקבותיה, והוביל הצעות חוק דו-מפלגתיות בנושא תשתיות וייצור. הוא הציע את חוק "Build Back Better", שאמנם נכשל בקונגרס, אך היבטיו שולבו בחוק צמצום האינפלציה שעליו חתם כחוק בשנת 2022. ביידן מינה את קטנג'י בראון ג'קסון לכס השיפוט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא עבד עם הרפובליקנים בקונגרס כדי לפתור את משבר תקרת החוב של ארצות הברית ב-2023 תוך משא ומתן על הסכם להעלאת תקרת החוב. מבחינת מדיניות חוץ, ביידן השיב את ארצות הברית להסכם פריז, וניהל את הנסיגה המוחלטת של הכוחות המזוינים של ארצות הברית מאפגניסטן – אקט הסיום של מלחמת אפגניסטן שהוביל לנפילת קאבול. הוא הגיב לפלישה הרוסית לאוקראינה בהטלת עיצומים על רוסיה ואישר סיוע אזרחי וצבאי לאוקראינה. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הכריז ביידן על תמיכה צבאית בישראל, והוקיע את מעשי הטבח של חמאס. באפריל 2023 הכריז ביידן על התמודדותו למועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות 2024.

 

ג'וזף רובינט ביידן נולד ב-20 בנובמבר 1942 בבית החולים סנט מרי בסקרנטון שבפנסילבניה. הוריו הם קתרין יוג'יניה ביידן (לבית פינגן) וג'וזף רובינט ביידן האב. אימו קתרין היא ממוצא אירי ואביו ג'וזף הוא ממוצא אנגלי, צרפתי ואירי. הוא היה הראשון מבין ארבעה אחים במשפחת ביידן הקתולית, כשלו אחות אחת ושני אחים. סבא רבא שלו מצד אמו, אדוארד פרנסיס בלוויט, היה חבר הסנאט של פנסילבניה (אנ').

אביו של ביידן היה אמיד ובעל אמצעים קודם לכן בחייו, אך סבל מתהפוכות עסקיות עד שנולד בנו. במשך כמה שנים נאלצה המשפחה לחיות אצל הורי אמו. כאשר אזור סקרנטון חווה ירידה בערכו הכלכלי בשנות ה-50 של המאה ה-20, לא הצליח אביו של ביידן למצוא עבודה מספקת מבחינה כלכלית. בשנת 1953 עברה המשפחה לדירה בקליימונט שבדלאוור, שם התגוררו שנים אחדות לפני שעברו להתגורר בווילמינגטון. ג'ו ביידן האב הצליח יותר בעבודתו כסוחר מכוניות משומשות, והמשפחה השתייכה למעמד הביניים.

ביידן למד באקדמיית ארצ'מר שבקליימונט, שם היה רץ אחורי בעמדת "האף-בק" (half-back) ותופס (Wide Receiver) בנבחרת הפוטבול של בית הספר התיכון. הוא עזר להוביל את קבוצתו מנבחרת המפסידה פעם אחר פעם לנבחרת בלתי-מנוצחת בשנתו האחרונה בתיכון. בנוסף שיחק ביידן בנבחרת הבייסבול. בשנים אלו לקח חלק בשביתה כמחאה על הפרדה גזעית בווילמינגטון. מבחינה אקדמית היה תלמיד מעל הממוצע, נחשב למנהיג טבעי בקרב התלמידים, ונבחר לנשיא הכיתה בשנותיו הראשונות והאחרונות בבית הספר. את לימודיו התיכוניים סיים ב-1961.

לימודים גבוהים

 

ב-1965 קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת דלאוור (אנ'), עם תואר דו-חוגי בהיסטוריה ומדע המדינה, וסיים את לימודיו במקום ה-506 בכיתה מתוך 688. ב-1964, כאשר שהה באיי בהאמה בעת חופשת האביב, נפגש ביידן והתחיל לצאת עם ניילה האנטר, בת למשפחה עשירה מהכפר סקאנאיטלס שבמדינת ניו יורק, שלמדה באוניברסיטת סירקיוז. כבר אז אמר לה ביידן כי בכוונתו להיות חבר הסנאט של ארצות הברית עד גיל 30 ולאחר מכן נשיא ארצות הברית. הוא זנח את תוכניותיו לשחק בנבחרת הפוטבול של האוניברסיטה כדי שיוכל להקדיש זמן רב יותר למערכת היחסים עם האנטר.

לאחר מכן נרשם ללימודים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סירקיוז, וקיבל מלגה למחצה על בסיס צרכים כלכליים בנוסף לסיוע כלכלי על בסיס הישגים אקדמיים. במהלך שנתו הראשונה בבית הספר למשפטים, הואשם ביידן בגנבה ספרותית של 5 מתוך 15 עמודים של מאמר ביקורת משפטי. ביידן אמר שהמקרה קרה בשוגג משום שלא ידע את כללי הציטוט בעבודות, והוא הורשה לחזור על הקורס לאחר קבלת ציון נכשל, אשר נשמט מאוחר יותר מרשימת ציוניו (אירוע זה משך תשומת לב זמן מה לאחר מכן כאשר הוטחו בו האשמות נוספות בגין גנבה ספרותית גם ב-1987). הוא קיבל תואר JD במשפטים ב-1968. ביידן קיבל רישיון לעסוק בעריכת דין בדלאוור ב-1969.

טופסי הגיוס של ביידן אל הכוחות המזוינים של ארצות הברית נדחו בשיא מלחמת וייטנאם, וב-1968 הוא סווג מחדש על ידי מערכת השירות הסלקטיבי כבלתי ראוי לשירות צבאי עקב אסתמה שהייתה לו בנעוריו. הוא מעולם לא לקח חלק בהפגנות נגד המלחמה, ואחר כך ציין שבאותו הזמן הקדיש את מרב תשומת לבו למחויבותו לבת זוגו ניילה ולבית הספר למשפטים. ביידן התרשם לרעה מתופעות של שתיית משקאות חריפים במשפחתו ובשכונה שבה חי, ובעקבות כך החליט להתנזר באופן מוחלט ממשקאות אלכוהוליים. הוא סבל מגמגום במשך רוב שנות ילדותו ובמהלך שנות העשרים לחייו. לדבריו הוא גבר על הגמגום אחרי שבילה שעות רבות בציטוט שירה מול מראה.

קריירה פוליטית מוקדמת וחיי משפחה

 

ב-27 באוגוסט 1966, בעודו סטודנט למשפטים, נישא ביידן לניילה האנטר. הם התגברו על הסתייגותם הראשונית של הוריה של האנטר הפרסביטריאנית מנישואיה לקתולי, והטקס נערך בכנסייה קתולית בכפר סקאנאיטלס. הזוג חבק שלושה ילדים: ג'וזף רובינט "בו" ביידן (1969–2015), האנטר (נולד ב-1970), ונעמי כריסטינה (1971-1972). ב-1968 עבד ביידן במשך שישה חודשים במשרד עורכי דין בווילמינגטון בראשותו של הרפובליקני המקומי הבכיר, ויליאם פריקט, ולימים יספר כי החשיב את עצמו לרפובליקני. הוא לא אהב את הפוליטיקה הגזענית השמרנית של מושל דלאוור הדמוקרטי צ'ארלס טרי, ונטה לתמוך בראסל פיטרסון, רפובליקני ליברלי יותר, שהביס את טרי ב-1968. הרפובליקנים המקומיים ניסו לגייס את ביידן לשורותיהם, אך הוא התנגד להם בשל סלידתו מהמועמד הרפובליקני לנשיאות ריצ'רד ניקסון, ונחשב לבעל נטיות עצמאיות.

ב-1969 שב ביידן לעסוק בעריכת דין בווילמינגטון, תחילה כסנגור ציבורי ואחר כך כעורך דין במשרד בראשותו של סיד באליק, דמוקרטי מקומי. באליק עירב את ביידן ב"פורום הדמוקרטי", קבוצה שניסתה לערוך רפורמות במפלגה הדמוקרטית ולהפיח בה רוח חיים מחודשת, וביידן החליף את דעותיו מעצמאי לדמוקרטי. הוא גם הקים את משרד עורכי הדין הראשון שלו: "ביידן את וולש". עם זאת, דיני תאגידים לא עניינו אותו, ועיסוק במשפט הפלילי לא השתלם לו מבחינה כלכלית. הוא עסק בניהול נכסים מקומיים על מנת להגדיל את הכנסתו.

מאוחר יותר ב-1969 רץ ביידן מטעם המפלגה הדמוקרטית לחברות במועצת מחוז ניו קאסל, עם מצע ליברלי שכלל תמיכה בדיור ציבורי באזור הפרוורים. הוא ניצח ברוב משמעותי של אלפיים קולות במחוז שהיה רפובליקני באופן מסורתי ובשנה שנחשבה רעה לדמוקרטים בדלאוור. עוד לפני שנכנס לתפקידו, החל ביידן לדבר על ריצה לסנאט של ארצות הברית תוך שנתיים. הוא שירת במועצת המחוז מ-1970 עד 1972 במקביל להמשך עסקיו כעורך דין פרטי. בין הנושאים בהם עסק בנאומיו השונים במועצה היו התנגדותו למיזמים גדולים בכבישים המהירים שלדעתו עלולים היו לשבש את החיים בשכונות של וילמינגטון, כולל המיזמים הקשורים לכביש 95 של מערכת הכבישים הבין-מדינתיים.

קריירה בסנאט

בחירות בצל טרגדיה ומשפחה חדשה

  ערך מורחב – הבחירות לסנאט של ארצות הברית בדלאוור (1972)

 

 

ביידן רץ כמועמד בבחירות לסנאט של ארצות הברית בדלאוור ב-1972, שהתקיימו תחת נסיבות פוליטיות ייחודיות. הסנאטור הרפובליקני המכהן והוותיק, ג'יימס קיילב בוגס, שקל לפרוש מהחיים הפוליטיים אחרי קריירה עשירה שכללה את מושלות דלאוור וייצוגה בבית הנבחרים של ארצות הברית; בנוסף, עלו השערות לפיהן חבר בית הנבחרים, פיט דו פונט, וראש עיריית וילמינגטון, הארי האסקל הבן, יתמודדו זה מול זה במירוץ לסנאט תוך מאבק שעשוי להיות מלוכלך ועיקש. כדי למנוע זאת, נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון עזר לשכנע את בוגס להתמודד מחדש בהבטחה לתמיכה מלאה מהמפלגה הרפובליקנית. אף אחד אחר במפלגה הדמוקרטית מלבד ג'ו ביידן לא רצה להתמודד נגד בוגס, אז חבר מועצת מחוז ניו קאסל. למסע הבחירות של ביידן לא היה כמעט כסף ודומה היה שאין לו סיכוי להיבחר. מסע הבחירות נוהל בידי אחותו, ולרי ביידן אוונס (שתמשיך לנהל גם את מסעות הבחירות שלו בעתיד), אויש בסגל של בני משפחה אחרים, ונסמך בעיקר על חלוקת עלונים ומפגשים פנים אל פנים עם בוחרים.

ביידן קיבל סיוע מהסתדרות העובדים האמריקאית AFL-CIO ומהסוקר הדמוקרטי פטריק קאדל. סוגיות הקמפיין של ביידן התמקדו בנסיגה מווייטנאם, סביבתנות, זכויות אזרח, תחבורה ציבורית, מיסוי הוגן, טיפולים רפואיים וחוסר שביעות הרצון של הציבור מהפוליטיקאים הנוכחיים. במהלך הקיץ פיגר ביידן בכמעט 30% אחרי בוגס, אם כי רמת האנרגיה שלו, משפחתו הצעירה והמושכת, ויכולתו להתחבר לרגשות הבוחרים, העניקו לביידן - שהחל להתרומם בסקרים - יתרון על פני בוגס שכבר הכין עצמו לפרישה. בסופו של דבר, ביידן זכה בבחירות שהתקיימו ב-7 בנובמבר 1972 בפער של 3,162 קולות.

ב-18 בדצמבר 1972, שבועות ספורים לאחר הבחירות, נהרגו רעייתו של ביידן, ניילה, ובתם נעמי בת השנה בתאונת דרכים בעת שערכו קניות לרגל חג המולד בהוקסין שבדלאוור. המכונית המשפחתית של ניילה נפגעה ממשאית סמי-טריילר כשהיא יצאה מצומת. נהג המשאית שפגע בה זוכה מכל אשמה. בניו של ביידן, בו והאנטר, שרדו את התאונה והובהלו לבית החולים במצב בינוני; בו סבל מרגל שבורה ומחבלות אחרות, בעוד האנטר סבל משבר קל בגולגולת ומחבלות ראש אחרות. הרופאים שטיפלו בהם העריכו כי שניהם יתאוששו בקרוב באופן מלא. ביידן שקל להתפטר מתפקידו כסנאטור (תפקיד שאליו עוד לא הושבע) על-מנת לטפל בהם, אך שוכנע שלא לעשות כן על ידי מנהיג הרוב בסנאט מייק מנספילד. לאחר התאונה, ביידן טען כי נהג המשאית שתה אלכוהול לפני ההתנגשות, אך טענות אלה נדחו על ידי משפחת הנהג ולא נתמכו על ידי המשטרה.

ביידן הושבע לתפקידו ב-5 בינואר 1973 על ידי פרנסיס וריאו, אז מזכיר הסנאט של ארצות הברית, בקפלה קטנה במרכז הרפואי וילמינגטון. בו היה מרותק לכיסא גלגלים והרגל השבורה שלו הייתה בתהליכי הבראה. האנטר, שכבר שוחרר, נכח בהשבעה גם כן וכמוהו בני משפחה מורחבת. נוסף עליהם, עדים ומצלמות טלוויזיה נכחו בקפלה והאירוע זכה לתשומת לב לאומית.

בגיל 30 (הגיל המינימלי הדרוש כדי לכהן בסנאט), ביידן הפך לסנטור השישי בצעירותו בהיסטוריה של ארצות הברית, ואחד מ-18 הסנאטורים היחידים שנכנסו לתפקידם לפני שהגיעו לגיל 31. אך ביידן עדיין היה בתהליכי התאוששות מהטרגדיה. התאונה הותירה אותו מלא בכעס ובמשבר אמונה: "אהבתי להסתובב בשכונות מצוקה בלילה, כשחשבתי שיש סיכוי טוב יותר למצוא שם מאבק [...] לא ידעתי שאני מסוגל להיות נתון לזעם שכזה [...] הרגשתי שאלוהים עבד עלי בעיניים באופן נוראי". כדי להיות בבית כל יום עבור בניו הצעירים, ביידן נהג לנסוע כל יום ברכבת אמטרק במשך שעה וחצי לכל כיוון מביתו שבפרוורי וילמינגטון לוושינגטון הבירה, מנהג אותו יישם לאורך הקריירה שלו בסנאט. לאחר התאונה, הוא התקשה להתמקד בעבודה, ודומה היה שאת הפעולות שהיה צריך לבצע כסנאטור עשה על "אוטומט". בזיכרונותיו, ביידן ציין כי בסגל שלו הימרו על כמה זמן יחזיק מעמד. כאב יחיד במשך חמש שנים, הוא נתן פקודות קבועות לפיהן על הסגל שלו להפריע ולהודיע לו בכל עת אם אחד מבניו מתקשר. לזכר אשתו ובתו, ביידן אינו עובד ב-18 בדצמבר, היום בו אירעה התאונה.

בנו הבכור של ביידן, בו, נבחר לתובע הכללי של דלאוור ולאחר מכן שירת כשופט בצבא ארצות הברית בעיראק. ב-30 במאי 2015 הלך בו לעולמו בגיל 46 לאחר מאבק בן שנתיים בסרטן המוח. לפני מותו, בו היה צפוי לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית למושל דלאוור ב-2016. בנו הצעיר של ביידן, האנטר, הוא עורך דין ושדלן בוושינגטון הבירה.

ב-1975 פגש ביידן את ג'יל טרייסי ג'ייקובס, ילידת פנסילבניה ואז מורה בדלאוור. הם נפגשו בבליינד דייט שארגן אחיו של ביידן, אם כי התברר שביידן כבר הבחין בתצלום שלה בפרסומת של פארק מקומי בווילמינגטון. ביידן מייחס לג'יל את חידוש התעניינותו בפוליטיקה ובחיים כאחד. ב-17 ביוני 1977, ביידן וג'ייקובס נישאו זה לזה על ידי כומר קתולי בקפלה במטה האומות המאוחדות שבניו יורק. ב-1981 נולדה בתם המשותפת היחידה, שנהפכה לעובדת סוציאלית ואשת צוות במחלקת השירותים החברתיים לילדים, לנוער ולמשפחה של ממשלת דלאוור.

ראשית פעילותו בסנאט

 

בשנים הראשונות שלו בסנאט התמקד ביידן בחקיקה בנושאי הגנת הצרכן וסוגיות סביבתיות, וקרא ליותר לקיחת אחריות מצד הממשלה הפדרלית של ארצות הברית. באמצע 1974, הסנטור הצעיר ביידן נכלל ברשימת "200 הפנים אל העתיד" של מגזין טיים, ובפרופיל שנבנה לו הוזכרה הטרגדיה שאירעה למשפחתו וביידן אופיין כ"בטוח בעצמו" ו"שאפתן כפייתי".

ב-1981 נהיה ביידן לחבר הבכיר בוועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית. ב-1984 נמנה בין האחראיים במפלגה הדמוקרטית להעברת חוק השליטה המקיפה בפשע. עם הזמן, חלקים מהחוק הפכו לשנויים במחלוקת וביקורת הושמעה לגבי הוראות החוק שהקשיחו את יחס הממשל לפשע והשפיעו באופן לא מידתי, לטענת המבקרים, על האוכלוסייה השחורה. ביידן עצמו הכיר בביקורת ב-2019 והגדיר את חלקו בחקיקה זו כ"טעות גדולה". עם זאת, חלק מתומכיו של ביידן שיבחו אותו על שינוי הוראות החוק הקשוחות ביותר וראו בכך את ההישג החקיקתי החשוב ביותר שלו בשלב זה. באותה השנה שקל להתמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1984, אם כי בסופו של דבר החליט לא להציג את מועמדותו.

בשנת 1992 נשא נאום בו מתח ביקורת על הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש על כך שלחץ על ראש הממשלה הישראלי יצחק שמיר לעשות שלום עם הערבים ואמר:

אין שום תמריץ לערבים להתפשר אם הם יודעים שעליהם רק לחכות - כי ארה"ב תעשה את המשא ומתן עבורם

במהלך העשור הראשון שלו בסנאט, בכל הנוגע למדיניות חוץ, התמקד ביידן בסוגיות של בקרה על יצור והפצה של כלי נשק. ביידן היה בין המתנגדים הבולטים למכירת נשק מתקדם למצרים, והתנה את הסכמתו בערבויות שהנשק לא יופעל כנגד ישראל. בתגובה לסירובו של הקונגרס האמריקאי לאשרר את הסכם סאל"ט השני שנחתם ב-1979 על ידי המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב והנשיא ג'ימי קרטר, יזם ביידן פגישה עם שר החוץ הסובייטי אנדריי גרומיקו, לימד אותו אודות חששות ואינטרסים אמריקאים והבטיח עריכת מספר שינויים כדי להתמודד עם התנגדויות ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית. כשממשל רונלד רייגן רצה לפרש את הסכם סאל"ט הראשון באופן מקל למען קידום יוזמת ההגנה האסטרטגית, ביידן תמך בעמידה קפדנית בתנאי ההסכם. הוא התנצח שוב עם ממשל רייגן ב-1986 כשתמך בסנקציות כלכליות נגד דרום אפריקה בניגוד לעמדת הממשל. הוא זכה לתשומת לב רבה כשביקר את מזכיר המדינה של ארצות הברית ג'ורג' שולץ בעת שימוע בסנאט בשל תמיכת הממשל במדינה שהמשיכה להנהיג את מדיניות האפרטהייד בשטחיה.

מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית (1988)

 

 

 

ב-9 ביוני 1987 הכריז ביידן באורח רשמי בתחנת הרכבת בוילמינגטון על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ב-1988. הוא שאף להפוך לנשיא הצעיר ביותר מאז ג'ון פיצג'רלד קנדי. בראשית מסע הבחירות, נחשב ביידן למועמד פוטנציאלי חזק בגלל דימויו המתון, יכולתו לשאת נאומים מלהיטים, יכולתו למשך מצביעים בני דור הבייבי בום, תשומת הלב הלאומית הצפויה לו כיושב ראש ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית במהלך הדיונים הקרבים אודות אישור מועמדותו של רוברט בורק לבית המשפט העליון של ארצות הברית ויכולתו לגייס תרומות. הוא גייס מיליון ושבע מאות אלף דולר אמריקני ברבעון הראשון של 1987, יותר מכל מועמד אחר.

באוגוסט 1987, מסע הבחירות של ביידן, שהמסר המרכזי שלו היה מבלבל לנוכח היריבויות הפנימיות בסגל שלו, החל לפגר מאחורי מייקל דוקאקיס ודיק גפהארדט, אף על פי שגייס כספים רבים יותר מכל יתר המועמדים להוציא את דוקאקיס, וזכה להצלחה בסקרים לקראת אספות הבחירה באיווה. בספטמבר נקלע מסע הבחירות לצרות נוספות כאשר הואשם ביידן בגנבת נאום שנכתב מוקדם יותר באותה שנה על ידי ניל קינוק, מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית. הנאום של קינוק כלל את השורות הבאות:

מדוע אני הראשון מבני משפחת קינוק בת אלפי הדורות שמסוגל להגיע לאוניברסיטה? [ואז מצביע על אשתו שיושבת בקהל] מדוע גלניס היא האישה הראשונה במשפחתה בת אלפי הדורות המסוגלת להגיע לאוניברסיטה? האם זה מפני שכל קודמינו היו סתומים?

בעוד שנאומו של ביידן הכיל את השורות הבאות:

התחלתי לחשוב כשבאתי לכאן. למה ג'ו ביידן הוא הראשון במשפחתו שהלך אי פעם ללמוד באוניברסיטה? [ואז מצביע על אשתו שיושבת בקהל] מדוע רעייתי היושבת שם בקהל היא הראשונה במשפחה שלה ללכת ללמוד במכללה? האם זה מפני שהאבות והאמהות שלנו לא היו פיקחים? האם משום שאני הראשון מבני משפחת ביידן בת אלפי הדורות לקבל תואר אקדמי אומר שאני חכם יותר מכל השאר?

למעשה, ביידן ציטט את קינוק כמקורו לניסוח הנאום בהזדמנויות קודמות. עם זאת, הוא לא התייחס למקורות הנאומים שנשא בעימות הבחירות הדמוקרטי באיווה ב-23 באוגוסט וגם לא בזה שנשא ב-26 באוגוסט בריאיון לאגודת החינוך הלאומית. יתר על כן, בשעה שנאומיו תאמו במסרים ובשפה שלהם לנאומים אחרים פעמים תכופות, השימוש של ביידן היה תחת בדיקה יתרה מאחר שזייף היבטים של רקעו המשפחתי כדי להתאים לזה של קינוק. עד מהרה נודע כי ביידן כבר העתיק קטעים מנאום של רוברט קנדי מ-1967 (במקרה זה לקחו עוזריו של ביידן אחריות על ההעתקה), וכן ביטוי קצר מנאום השבעתו של ג'ון פיצג'רלד קנדי מ-1961.

כמה ימים לאחר מכן, מקרה הגנבה הספרותית של ביידן בבית הספר למשפטים נודע לציבור ובתקשורת. נוסף על כך, סרטון וידאו שפורסם הציג את ביידן שנשאל על ידי תושב ניו המפשייר אודות ציוניו בבית הספר למשפטים, והראשון ענה כי הוא סיים את לימודיו ב"חצי העליון" של כיתתו, למד בבית הספר למשפטים במלגה מלאה, וכי קיבל שלושה תארים אקדמיים במכללה; כל אחת מהצהרות אלו היו או שגויות או הגזמה של הישגיו בפועל. השפעת הגילויים אודות העתקת הנאום מקינוק ומסירת פרטים לא מדויקים על הישגיו הלימודיים התעצמה נוכח הכמות המוגבלת של חדשות אחרות על המרוצים הפנימיים לנשיאות במפלגות, כאשר רוב הציבור עדיין לא הקדיש תשומת לב לאף אחד ממסעות הבחירות המוקדמים. לביידן חסרה תמיכה מקבוצה דמוגרפית או פוליטית חזקה על-מנת לעזור לו לשרוד את המשבר. ביידן פרש מהמירוץ ב-23 בספטמבר 1987, ואמר כי "הצל המוגזם" של טעויות העבר שלו האפיל על מועמדותו.

לאחר שביידן פרש מהמירוץ, התגלה כי מטה הבחירות של מייקל דוקאקיס ערך בחשאי סרטון המדגיש את ההשוואה בין הנאום של ביידן וזה של קינוק והפיץ אותו לרשתות הטלוויזיה בארצות הברית. מאוחר יותר ב-1987, מועצת האחריות המקצועית בבית המשפט העליון של דלאוור דנה בתלונות לגבי מעמדו של ביידן כעורך דין לאור הגילויים על העתקה במהלך לימודיו. המועצה ניקתה את ביידן מאשמה וקבעה כי הוא לא הפר את הכללים.

בראשות ועדת המשפט

ראו גם – ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית

 

 

ביידן היה חבר ותיק בוועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית. הוא ישב בראשה בשנים 1987–1995 והיה בה החבר הבכיר מטעם מפלגת המיעוט בשנים 1981–1987 ולאחר מכן בשנים 1995–1997.

בעת כהונתו כיושב ראש הוועדה, ניהל ביידן שניים מהדיונים הפולמוסיים ביותר לאישור מועמדים לבית המשפט העליון של ארצות הברית בהיסטוריה האמריקאית: רוברט בורק ב-1987 וקלרנס תומאס ב-1991. ביידן הצהיר על התנגדותו למינוי של בורק זמן קצר אחרי שהנשיא רונלד רייגן הודיע שבורק הוא מועמדו לבית המשפט העליון. בריאיון שנתן שנה לפני כן, התייחס ביידן למועמדות היפותטית של בורק לתפקיד והביע את תמיכתו. העובדה שביידן חזר בו הכעיסה חברי קונגרס שמרנים, שחשבו שאין ביכולתו לנהל את הדיונים באופן חסר פניות. למרות זאת, בגמר הדיונים זכה ביידן לשבחים על ניהול ההליכים בצורה הוגנת, בהומור טוב ובאומץ, תוך כדי שמסע הבחירות שלו לנשיאות ב-1988 קרס. ביידן דחה טיעונים נגד בורק שלא נראו לו ענייניים וניסח את התנגדותו למינוי כמחלוקת עקרונית על תפקידה של החוקה. הוא סבר שיש לפרש את חוקת ארצות הברית באופן רחב, שחורג מהנוסח המפורש ומהכוונות המקוריות של מנסחי החוקה, וכך לכלול בה זכויות לחירות ולפרטיות, בעוד שבורק הביע את תמיכתו בגישה הפוכה, אוריגינליסטית, החותרת לפרשנות החוקה על פי משמעותה המקורית. המינוי של בורק נדחה בוועדה ברוב של 5–9, ולאחר מכן נדחה בסנאט, שנשלט על ידי הדמוקרטים, ברוב של 58-42.

במהלך הדיונים על המועמדות של קלרנס תומאס, השאלות של ביידן על סוגיות חוקתיות היו לעיתים קרובות ארוכות ומסובכות מדי, עד שלעיתים שכח תומאס את השאלה שהופנתה כלפיו. היו מי שצפו בדיונים המתוקשרים על מועמדותו של תומאס והביעו תסכול מהסגנון של ביידן. תומאס כתב מאוחר יותר שלמרות הבטחותיו הקודמות של הסנאטור, השאלות של ביידן הרגישו לו יותר כמתקפה ופחות כתשאול. הוועדה סיימה את דיוניה לגבי המועמדות של תומאס ללא המלצה, עם התנגדותו של ביידן. במהלך הדיונים הסתייג ביידן מעיסוק בחייו הפרטיים של תומאס, בין השאר כיוון שזכר את ההשמצות האישיות שהוא עצמו ספג במהלך מסע הבחירות לנשיאות ב-1987. ביידן שיתף את הוועדה במידע אודות האישומים של אניטה היל בדבר מעשים מגונים נגדה מצדו של תומאס, אך הוא נמנע בתחילה מלשתף את הציבור בתואנה שהיא עדיין לא מוכנה להעיד. אחרי שהיל מסרה את עדותה, לא איפשר ביידן לעדים פוטנציאליים אחרים, כגון אנג'לה רייט (שהטיחה בתומאס האשמות דומות) ומומחים להטרדות מיניות, להעיד במטרה לחזק את העדות של היל. ביידן אמר כי הוא שואף לשמר את זכותו של תומאס לפרטיות ולהליך הוגן. בסופו של דבר, אושר המינוי של תומאס בסנאט ברוב של 48–52, בעוד ביידן נמנה בין המתנגדים. במהלך הדיונים ולאחריהם, היה ביידן נתון לביקורת חריפה מצד קבוצות משפטיות ליברליות וקבוצות נשים על כך שלא ניהל היטב את השימועים ולא עשה דיו כדי לתמוך בהיל. בעקבות הביקורת, חיפש ביידן נשים שישרתו בוועדת המשפט והדגיש סוגיות הנוגעות לנשים בסדר היום החקיקתי של הוועדה.

ביידן היה מעורב בעיצוב חוקים פדרליים רבים העוסקים בפשיעה ואכיפה. הוא הוביל את הליכי החקיקה של "חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק" משנת 1994, הידוע גם בשם "חוק הפשע של ביידן". החוק כלל איסור הפדרלי על נשיאת נשק לחימה (AWB), שתוקפו פג ב-2004 לאחר תום תקופת שקיעה בת עשר שנים ואי-חידוש האיסור. החוק כלל גם את חוק האלימות נגד נשים (VAWA), אשר מכיל מגוון רחב של אמצעים למאבק באלימות במשפחה. ב-2000, בפסק הדין של בית המשפט העליון "ארצות הברית נגד מוריסון", נקבע כי סעיף בחוק האלימות נגד נשים המאפשר פתרון אזרחי-פדרלי עבור קורבנות של אלימות מגדרית חורג מסמכות הקונגרס של ארצות הברית ולכן אינו חוקתי. הקונגרס אישר מחדש את חוק ה-VAWA ב-2000 וב-2005. ביידן אמר: "אני רואה בחוק האלימות נגד נשים את החקיקה החשובה ביותר שהובלתי במהלך 35 שנות כהונתי בסנאט".

ביידן מתח ביקורת על הפעולות של התובע העצמאי קנת' סטאר בעת שחקר את פרשת מוניקה לווינסקי ואת פרשת וייטווטר. הוא הצביע בעד זיכוי של ביל קלינטון משתי ההאשמות שהוטחו בו במסגרת הליך ההדחה של הנשיא.

בראשות ועדת החוץ

ראו גם – ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית

 

 

נוסף על חברותו בוועדת המשפט, היה ביידן חבר ותיק בוועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית. ב-1997 הוא היה לחבר הבכיר בוועדה מטעם מפלגת המיעוט, וישב בראשה מיוני 2001 עד ינואר 2003. ביידן שב לראשות הוועדה מינואר 2007 עד ינואר 2009 לאחר שהמפלגה הדמוקרטית נטלה את הרוב בסנאט מהמפלגה הרפובליקנית, בעקבות בחירות אמצע הכהונה ב-2006. באופן כללי, נקט ביידן עמדות אינטרנציונליסטיות-ליברליות בכל הנוגע למדיניות חוץ. עמדותיו תאמו לרוב את הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית, אך הוא שיתף פעולה גם עם סנאטורים רפובליקנים, כגון ריצ'רד לוגאר וג'סי הלמס, ולעיתים נקט בעמדות שלא היו מקובלות על חלק מחברי מפלגתו. ביידן היה גם יו"ר-משותף של קבוצת המשקיפים על ארגון האמנה הצפון-אטלנטית בסנאט. רשימה חלקית מתקופתו בוועדה מראה כי ביידן נועד עם כ-150 מנהיגים מ-60 מדינות וארגונים בינלאומיים. ביידן ערך דיונים תכופים כיושב ראש הוועדה, וכן ניהל דיונים רבים בוועדות המשנה לענייני אירופה.

ביידן גילה עניין במלחמות יוגוסלביה לאחר ששמע על התעללויות מצד סרבים במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה ב-1991. באפריל 1993 ערך ביידן ביקור בן שבוע בחבל הבלקן וקיים פגישה מתוחה בת שלוש שעות עם מנהיג הסרבים סלובודן מילושביץ'. ביידן סיפר שאמר למילושביץ' "אני חושב שאתה פושע מלחמה ארור ואתה צריך להישפט ככזה". ביידן כתב תיקון חקיקתי ב-1992 כדי לאלץ את ממשל בוש לחמש את הבוסניאקים. הוא ריכך את עמדתו ב-1994 באופן שתאם לגישה של ממשל קלינטון, זאת לפני שחתם על צעד קשוח יותר שקודם על ידי הסנאטורים ג'ו ליברמן ובוב דול. החקיקה שקידמו ליברמן ודול סייעה למאמצי שמירת השלום של נאט"ו באזור. ביידן תיאר את תפקידו בהשפעה על המדיניות כלפי הבלקן באמצע שנות התשעים כ"רגע הגאווה בחיי הציבוריים". ב-1999, במהלך מלחמת קוסובו, צידד ביידן במסע ההפצצות של נאט"ו על סרביה ומונטנגרו. בשיתוף פעולה עם חברו ג'ון מקיין העביר את "החלטת קוסובו ביידן-מקיין", שהפצירה בנשיא קלינטון להשתמש בכל הכוח המזוין הדרוש לריסון הלחימה בבלקן, כולל עימות עם מילושביץ' על התוקפנות הסרבית בקוסובו.

ב-1991 התנגד ביידן ליציאת הכוחות המזוינים של ארצות הברית למלחמת המפרץ, בצוותא עם 45 מתוך 55 הסנאטורים הדמוקרטים. הוא האמין שארצות הברית נושאת כמעט לבדה את מרבית הנטל בקואליציה האנטי-עיראקית. עם זאת, ביידן היה תומך נלהב במלחמת אפגניסטן ב-2001 ואמר כי "לא משנה במה זה כרוך, עלינו לעשות זאת". לגבי מלחמת עיראק, הצהיר ביידן ב-2002 כי סדאם חוסיין מהווה איום על הביטחון הלאומי, ואין ברירה אלא לחסל את האיום. באוקטובר 2002 הצביע ביידן בעד ההחלטה שהסמיכה את הנשיא להשתמש בכוח צבאי נגד עיראק והצדיקה את המלחמה. אולם, הוא הפך עד מהרה למבקר של המלחמה. הוא הגדיר את הצבעתו בעדה כ"טעות", אבל לא דרש נסיגה של הכוחות האמריקאים. הוא תמך בהקצבת כספים של הקונגרס לצורך מימון הכיבוש, אך טען כי יש להפוך את המלחמה ליותר בינלאומית, להגדיל את מספר החיילים המשתתפים, וכי על ממשל ג'ורג' ווקר בוש לשתף את העם האמריקאי במידע לגבי העלות הכלכלית של הסכסוך ואורכו.

בשלהי 2006, תפיסתו של ביידן את מלחמת עיראק השתנתה. הוא התנגד להגדלת מספר החיילים האמריקאים בעיראק ב-2007, ואמר שהגנרל דייוויד פטראוס טועה לחלוטין בהאמינו שהגדלת מספר החיילים תוכל להועיל. הוא תמך בחלוקת עיראק לאיחוד פדרלי של שלוש קבוצות אתניות.

במרץ 2004 הבטיח ביידן את שחרור האסיר הפוליטי והפעיל למען הדמוקרטיה בלוב, פתחי אלג'אהמי, לאחר שנפגש עם מנהיג לוב מועמר קדאפי בטריפולי. אולם, אלג'אהמי נאסר שוב זמן קצר לאחר שחרורו. במאי 2008 ביקר ביידן בחריפות את הנשיא ג'ורג' ווקר בוש על נאומו בכנסת שבירושלים, שבו הנשיא השווה בין קריאות הדמוקרטים לקיום משא ומתן עם נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד לניסיון לפייס את אדולף היטלר לפני מלחמת העולם השנייה. ביידן הגיב להשוואה של בוש באומרו "זה בולשיט. זה שטויות. זה שערורייתי. זה שערורייתי בשביל נשיא ארצות הברית ללכת למדינה זרה, לשבת בכנסת ... ולמסור את ההצהרה המגוחכת הזאת". מאוחר יותר התנצל ביידן על השימוש במילות הגידוף שהטיח בבוש.

ייצוג ענייני דלאוור

 

ביידן היה תומך נלהב בהגברת המימון לתאגיד רכבות הנוסעים הלאומי ("אמטרק") ולאבטחת מסילות רכבת בדלאוור. הוא נהג לנסוע באופן יומיומי ברכבת בין ביתו לבין הקפיטול, אירח מפגשי מנגל וארוחת ערב חגיגית שנתית לצוותי אמטרק, ולעיתים היו צוותים אלו עוצרים את הרכבת האחרונה של הלילה למשך דקות אחדות כדי שיוכל להספיק לעלות עליה ולשוב לביתו. כתוצאה מכך, הוא קיבל את הכינוי "אמטרק ג'ו" (ובשנת 2011, תחנת הרכבת של אמטרק בווילמינגטון נקראה בשם "תחנת הרכבת ג'וזף ר. ביידן" לכבוד 7,000 הנסיעות שעשה מתחנה זו). הוא היה תומך נלהב במתקנים צבאיים בדלאוור, בהם בסיס חיל האוויר דובר ובסיס חיל האוויר של המשמר הלאומי בדלאוור בניו קאסל.

על אף שהחוק שדרש הפרדה גזעית בבתי הספר בווילמינגטון בוטל ב-1954 בעקבות פסק דין בראון נגד מועצת החינוך, בתי הספר נותרו מופרדים בפועל, תופעה שנסמכה על ההפרדה הגאוגרפית בין שחורים ללבנים ועל שרטוט מחוזות הרישום לבתי הספר. בשנות ה-70 גישה ליברלית רווחת הייתה שיש לפעול לביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר על ידי שרטוט מחדש של מחוזות הרישום והקמה של מערכות הסעה לתלמידים בין המחוזות. מדיניות זו כונתה "באסינג" (desegregation busing). ב-1975 סטה ביידן מגישה זו כשפעל נגדה בחקיקה בדלאוור. לטענתו, הגישה הזו לביטול ההפרדה "פשטה את הרגל" ומפרה את הכללים הבסיסיים של השכל הישר. הוא טען שהתנגדותו תקל על ליברלים אחרים ללכת בעקבותיו. הנושא המשיך להיות במחלוקת בשנים לאחר מכן, כשהחלטה של בית המשפט פדרלי קבעה שיש לפעול נגד ההפרדה על ידי הסעה של תלמידים מאזורים שחורים בווילמינגטון לבתי ספר לבנים ברובם בפרברים, ועל ידי הסעה של תלמידים לבנים לבתי ספר באזורים שהאוכלוסייה בהם שחורה ברובה. ב-1978, התוכנית עוררה סערה, וביידן ניסה לחוקק פתרון פשרה, שלא הביא אף אחד מהצדדים על סיפוקו. כתוצאה מכך, ביידן מצא עצמו מנוכר לזמן מה גם מציבור הבוחרים האפרו-אמריקאי וגם מציבור הבוחרים הלבן.

החל מ-1991 שימש ביידן כמורה מן החוץ בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וידנר, בית הספר למשפטים היחיד בדלאוור. הוא לימד שם סמינר למשפט חוקתי. הסמינר נחשב לאחד מהפופולריים ביותר בבית הספר, ולעיתים תכופות מספר הנרשמים הגבוה הצריך רשימת המתנה. ביידן בדרך כלל לימד את הסמינר עם פרופסור אחר, ולפעמים היה צריך לשוב לארצות הברית כאשר שהה מחוץ לה על-מנת ללמדו.

ב-2007, ביידן ביקש והשיג הקצבות ייעודיות מהקונגרס בשווי 67 מיליון דולר אמריקני, עבור מיזמים שמשרתים את ציבור הבוחרים שלו בדלאוור.

מוניטין

 

לאחר בחירתו הראשונה ב-1972 נבחר ביידן לשש תקופות כהונה נוספות ב-1978, 1984, 1990, 1996, 2002 ולבסוף ב-2008, כשהוא זוכה בדרך כלל בכ-60% מהקולות. הוא מעולם לא ניצב בפני התנגדות משמעותית למועמדותו. ביידן היה במשך 28 שנים סנאטור זוטר בשל הוותק של עמיתו ויליאם רות' הרפובליקני. לאחר שרות' הובס בבחירות לסנאט ב-2000 בידי טום קרפר, ביידן נהפך לסנאטור הבכיר של דלאוור. לאחר מכן הוא היה לסנאטור שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר מטעם דלאוור. נכון ל-2018 רק 17 סנאטורים בהיסטוריה של ארצות הברית כיהנו משך זמן ארוך יותר מביידן.

עם שווי אישי הנאמד בין 59,000 ל-366,000 דולר אמריקני, וכמעט ללא הכנסה מלבד עבודתו כסנאטור או השקעות, ביידן דורג באופן קבוע כאחד החברים הפחות עשירים בסנאט. ביידן הצהיר שהוא חבר הקונגרס השני בעוניו; הוא לא היה גאה בזה, וייחס את מצבו הכלכלי לכניסתו המוקדמת אל הסנאט האמריקאי. ביידן הבין בשלב מוקדם בקריירה שלו כסנאטור שנבחרי ציבור שאינם עשירים נתונים להצעות כלכליות ולתרומות כספיות בתמורה לתמיכה במדיניות, והוא תמך ברפורמה בחוקי מימון הבחירות בתקופת כהונתו הראשונה.

בשנותיו כסנאטור, ביידן צבר מוניטין של פטפטן ודברן, עקב שאלותיו והערותיו המייגעות והארוכות במהלך שימועים ודיונים שנערכו בסנאט. הוא היה נואם ומתעמת מהוקצע ומתארח תדיר בתוכניות האירוח של בוקר יום ראשון. בהופעות פומביות, ביידן נודע בסטייתו מהדברים אותם תכנן לשאת לפי רצונו המשתנה. לדברי הפרשן הפוליטי מארק הלפרין, ביידן הפגין "נטייה מתמשכת להגיד דברים מטופשים, פוגעניים ומעוררי אי-נוחות". במאמר שפורסם בעיתון "ניו יורק טיימס" נכתב כי "המסננים החלשים של ביידן גורמים לו לפלוט כל דבר".

מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית (2008)

התמודדות למועמדות המפלגה

 

 

ביידן שקל ריצה מחודשת לנשיאות ארצות הברית במספר הזדמנויות מאז כישלון מסע הבחירות ב-1988. הוא הכריז על מועמדותו לנשיאות ארצות הברית ב-31 בינואר 2007. הוא מסר על כך הודעה רשמית בתוכנית "פגוש את העיתונות" בהנחייתו של טים ראסרט, ואמר כי הוא יהיה "ה'ביידן' הטוב ביותר שיוכל להיות".

במהלך מסע הבחירות התמקד ביידן במלחמת עיראק ותמיכתו ביישום "תוכנית ביידן-גלב". הוא שיווק את עצמו תוך הדגשה של ניסיונו בסנאט כיושב ראש של הוועדות המשפיעות והחשובות ביותר ושל ניסיונו בתחום מדיניות החוץ. בניגוד לספקולציות רבות בנושא, ביידן דחה את הרעיון שיתחרה על תפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית, והתמקד בנשיאות בלבד. באירוע של מסע הבחירות ב-2007 אמר: "אני יודע שרבים מהמתנגדים שלי שם בחוץ אומרים שאני אהיה מזכיר מדינה דגול. ברצינות, כל אחד מהם. האם אתם צופים באחד מעימותי הבחירות? ג'ו צודק, ג'ו צודק, ג'ו צודק". תגובות של מועמדים אחרים לאמירה "ג'ו צודק" היו לנושא מרכזי בעימותי הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית. ביידן הדגיש את מומחיותו בתחום מדיניות החוץ בהשוואה לאובמה, ואמר "אני חושב שהוא יכול להיות מוכן [לנשיאות], אבל כרגע איני מאמין שהוא אכן מוכן. הנשיאות היא לא משהו שמוכשרים אליו תוך כדי העבודה". נוסף על כך, ביידן אמר שאובמה העתיק כמה מהאידאולוגיות שלו במישור החוץ. ביידן נודע בעבור אחת מאמירות הדגל שלו במסע הבחירות על ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני, המועמד המוביל במפלגה הרפובליקנית, בעימות שנערך ב-30 באוקטובר 2007 בפילדלפיה: "יש רק שלושה דברים שהוא מזכיר במשפט: שם עצם, פועל ופיגועי 11 בספטמבר".

ביידן, הידוע בפליטות הפה שלו, אמר במהלך מסע הבחירות מספר הערות מעוררות מחלוקת. ביום בו הודיע באורח רשמי על מועמדותו, התייחס ביידן ליריבו ברק אובמה באופן שנתפס כגזעני: "הוא אפרו-אמריקאי ראשון מהזרם המרכזי שהוא רהוט דיבור, מבריק, נקי ונאה. זהו איש מהספרים". אמירה זו הזיקה מייד למסע הבחירות שלו ופגעה בצורה ניכרת ביכולתו לגייס כספים. לאחר מכן דורגה האמירה במקום השני ברשימת "עשר פליטות הפה של מסעות הבחירות לשנת 2007" של מגזין טיים. ביולי 2006 היה נתון ביידן פעם נוספת לביקורת על הערה מעוררת מחלוקת על תמיכתו בקהילת ההודים-אמריקאים: "היה לי קשר נהדר, בדלאוור, שם הגידול הרב ביותר באוכלוסיית ההודים-אמריקאים המגיעה מהודו. אתה לא יכול ללכת לסבן אילבן או לדאנקן דונאטס אלא אם כן יש לך מבטא הודי עדין, אני לא מתלוצץ". ביידן אמר מאוחר יותר כי ההערה לא נועדה להוות כינוי גנאי.

באופן כללי, ביידן התקשה לגייס כספים, נאבק למשוך אנשים לאספות הבחירות שלו, ולא הצליח להאפיל על הפופולריות הגוברת של יריביו הסנאטורים ברק אובמה והילרי קלינטון. אחוז התומכים בו מעולם לא טיפס מעל לספרות בודדות בסקרים הלאומיים. ב-3 בינואר 2008, סיים ביידן במקום החמישי את אספות הבחירה באיווה, והרוויח פחות מאחוז תמיכה ממשתתפי אספות הבחירה. ביידן פרש מהמירוץ באותו ערב ואמר, "אין בי שום דבר עצוב הלילה [...] אין לי אף חרטה". חרף חוסר ההצלחה בבחירות המקדימות, מעמדו של ביידן בעולם הפוליטי האמיר כתוצאה ממסע הבחירות שניהל ב-2008. בפרט, היא שינתה את היחסים בין ביידן לאובמה. אף על פי שהשניים שירתו יחד בוועדת החוץ של הסנאט, הם לא היו קרובים: ביידן התרעם על עלייתו המהירה של אובמה ככוכב פוליטי מוביל, ואובמה תפס את ביידן כפטרוני ומתנשא. במהלך המירוץ, אובמה למד להעריך את סגנון מסע הבחירות של ביידן ואת יכולתו לפנות לבוחרים ממעמד הפועלים; ביידן מצדו השתכנע שאובמה הוא "הדבר האמיתי".

מועמד לסגן הנשיא

 

 

 

זמן קצר לאחר שביידן פרש מהמירוץ הדמוקרטי לנשיאות, אמר לו ברק אובמה באופן פרטי כי הוא מעוניין למצוא לו מקום חשוב בממשל העתידי לכשיקום. תחילה ביידן דחה את הבקשה של אובמה שישמש עמיתו למירוץ וייקח על עצמו את תפקיד סגן נשיא ארצות הברית, מחשש שקבלת התפקיד תפחית ממעמדו הנוכחי ומיכולתו להשפיע בסנאט, אך לאחר מכן שינה את דעתו. ב-22 ביוני 2008, בעת ריאיון עיתונאי בתוכנית "פגוש את העיתונות" של רשת הטלוויזיה NBC, אישר ביידן כי על אף שלא פעל כדי להבטיח לעצמו מועמדות כסגן נשיא, הוא יקבל את המועמדות לתפקיד אם תוצע לו. בראשית אוגוסט נפגשו אובמה וביידן בחשאי כדי לדון בריצה משותפת פוטנציאלית, וב-22 באוגוסט 2008 הודיע ברק אובמה באורח רשמי כי ביידן יהא עמיתו למירוץ. העיתון "הניו יורק טיימס", לצד עיתונים אחרים, דיווח כי האסטרטגיה שמאחורי הבחירה בביידן כסגן הנשיא שיקפה את הרצון של אובמה לאזן את היעדר הניסיון שלו בזירה הבינלאומית - ולא במטרה לסייע למפלגה הדמוקרטית לזכות במדינות מתנדנדות או להדגיש את מסר ה"שינוי" של אובמה. פרשנים אחרים הדגישו את הפופולריות של ביידן בקרב מצביעים מהמעמד הבינוני וממעמד הצווארון הכחול, כמו גם את נכונותו לאתגר באגרסיביות את המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין. ביידן היה למועמד הרשמי של המפלגה הדמוקרטית לסגן הנשיא ב-27 באוגוסט אחרי שמועמדותו אושרה בהצבעה קולית בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית בדנוור שבקולורדו.

לאחר שנבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לסגן הנשיא, ביידן היה נתון לביקורת מטעם האחראי על הדיוקסיה הקתולית של וילמינגטון, הבישוף מייקל אנג'לו סלטרלי, על אי-התנגדותו של ביידן להפלות מלאכותיות. אנשי הדת אישרו כי אם ייבחר לסגן הנשיא, ביידן לא יורשה לשאת דברים בבתי ספר קתוליים. עד מהרה נאסר על ביידן לערוך את סקרמנט האויכריסטה (Eucharist) על ידי הבישוף של עיר הולדתו סקרנטון שבפנסילבניה, בשל תמיכתו בזכויות הפלה. חרף זאת, ביידן המשיך לקבל את הסקרמנט (פולחן דתי נוצרי שבו מציינים את סעודתו האחרונה של ישו על ידי קידוש לחם ויין) בקהילת הכנסייה המקומית שלו בדלאוור. ההחלטה בסקרנטון הפכה לנקודת מחלוקת בתחרות על מצביעים קתולים במדינות מתנדנדות. היא עוררה ויכוח בין קבוצות קתוליות ליברליות, שסברו כי נושאים חברתיים אחרים צריכים להיחשב כיותר חשובים או שווי ערך לענייני הפלות, לבין קתולים שמרניים יותר שסברו שנושא ההפלות הוא בעל חשיבות מכרעת. ביידן אמר שהוא מאמין שהחיים החלו בהפריה, אבל הוא לא יכפה את השקפותיו הדתיות האישיות על אחרים.

קמפיין סגן הנשיאות של ביידן זכה לתשומת לב עיתונאית מעטה יחסית, שכן מרבית העיתונות התמקדה במועמדת הרפובליקנית לסגנית הנשיא, מושלת אלסקה שרה פיילין. כך למשל, במהלך שבוע אחד בספטמבר 2008, מצא המיזם לעיתונאות מצוינת של מרכז המחקר Pew כי שמו של ביידן נכלל רק בחמישה אחוזים מהסיקור החדשותי של המירוץ הנשיאותי, הרבה פחות משלושת המועמדים העיקריים האחרים (אובמה, מקיין ופיילין). בכל זאת, ביידן מיקד את מסע הבחירות שלו באזורים מאותגרים-כלכלית במדינות מתנדנדות ופעל לחיזוק התמיכה של אנשי הצווארון הכחול במפלגה הדמוקרטית, בעיקר אלה שתמכו בהילרי קלינטון. ביידן תקף את מקיין בחריפות, על אף הידידות האישית ארוכת השנים בין השניים. על מקיין אמר: "הבחור שהכרתי, אינו עוד. וזה ממש מעציב אותי". עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, חוק החירום לייצוב כלכלת ארצות הברית לשנת 2008 היה לנושא מרכזי במסע הבחירות. ביידן הצביע בעד החלטת הקונגרס של ארצות הברית לנתב 700 מיליארד דולר אמריקני לייצוב כלכלת ארצות הברית, אשר עברה בסנאט ברוב של 25–74.

ב-2 באוקטובר 2008 השתתף ביידן ב"עימות הסגנים" מול פיילין. סקרים שפורסמו אחרי העימות הצביעו על כך שבעוד פיילין חרגה מהציפיות של רבים מהבוחרים, ביידן ניצח בעימות באופן כללי. ב-5 באוקטובר השהה ביידן את אירועי מסע הבחירות לימים אחדים בעקבות מותה של חמותו. במהלך ימיו האחרונים של מסע הבחירות, התמקד ביידן באזורים פחות מאוכלסים, בעלי אוכלוסייה מבוגרת יותר וקשת-יום בעיקר בפלורידה, אוהיו ופנסילבניה. לפי סקרי דעת קהל ביידן היה פופולרי באזורים אלה, בניגוד לאובמה. נוסף על כך, ביידן ניהל אירועי בחירות גם במדינות רפובליקניות באורח מסורתי (קרוליינה הצפונית, וירג'יניה ומיזורי), כמו גם באזורים עם אוכלוסיות קתוליות גדולות.

בהוראת מטה הבחירות של אובמה, ביידן נשא את נאומיו בקצרה וניסה להימנע מלהביע דעות שנויות במחלוקת וחריגות, בין היתר לאחר שאמר כי הוא משער שגורמים זרים עוינים ינסו לבחון את אובמה אם וכאשר ייבחר לנשיא, הערה שמשכה תשומת לב שלילית. בחוגים פרטיים הביע אובמה את תסכולו מפליטות הפה של ביידן באומרו: "כמה פעמים ביידן ילך להגיד משהו מטופש?" אנשי מטה הבחירות של אובמה כינו את פליטות הפה של ביידן "פצצות ג'ו" ומידרו את ביידן מדיונים אסטרטגיים חשובים, מה שעורר את חמתו של ביידן בסופו של דבר. היחסים בין שני מטות הבחירות של אובמה וביידן נעשו מתוחים במשך חודש, עד שביידן התנצל בפני אובמה בשיחת טלפון והשניים טיפחו שותפות חזקה יותר. יועץ התקשורת של אובמה, דייוויד אקסלרוד, אמר כי המשקל של ההערות הבלתי צפויות של ביידן קטן בהשוואה לתרומה החיובית של הפופולריות שלו בקרב מצביעים.

ב-4 בנובמבר 2008 נבחר ברק אובמה לנשיא ארצות הברית, וביידן נבחר לסגן נשיא ארצות הברית. אובמה וביידן זכו ל-365 מקולות חבר האלקטורים בעוד מקיין ופיילין זכו ב-173. מקיין ופיילין זכו ב-46% מקולות האזרחים בעוד אובמה וביידן זכו ב-53%.

ביידן התמודד למושב בסנאט ולתפקיד סגן הנשיא במקביל, כפי שמותר על ידי החוק בדלאוור. הוא זכה גם במרוץ לסנאט אחרי שהביס את מועמדת המפלגה הרפובליקנית כריסטין אודנל. לאחר שזכה בשתי מערכות הבחירות, ביידן עיכב את התפטרותו מהסנאט, כדי שיספיק להישבע לתקופת כהונתו השביעית בסנאט ב-6 בינואר 2009. הוא הפך לסנאטור הצעיר ביותר שהחל אי-פעם את תקופת כהונתו השביעית, ואמר: "כל חיי, הכבוד הגדול שהוענק לי היה לשרת את תושבי דלאוור כנציגם בסנאט של ארצות הברית. ביידן הצביע בפעם האחרונה בסנאט ב-15 בינואר, בעד ניתוב 350 מיליארד דולר לתוכנית הסיוע לנכסים בעייתיים במסגרת המאמצים לייצב את הכלכלה האמריקאית. ביידן התפטר מהסנאט מאוחר יותר באותו יום ונשא דברי פרידה נרגשים במליאת הסנאט, שם בילה את רוב שנותיו הבוגרות. בכך נחתמה כהונתו בת 36 השנים של ביידן בסנאט.

תקופת חילופי ממשל בוש-אובמה

 

עם תחילת תקופת המעבר בין ממשלו היוצא של ג'ורג' ווקר בוש לממשלו הנכנס של הנשיא הנבחר אובמה, ביידן אמר שהוא נמצא בפגישות יומיומיות עם אובמה וכי מקיין היה ונותר ידיד נפשו. שם הקוד שהוענק לביידן בידי השירות החשאי של ארצות הברית היה "קלטי", בשל שורשיו האיריים.

ביידן בחר במשפטן הדמוקרטי הבכיר ועוזרו, רון קליין, לראש הסגל שלו (אשר כיהן בעבר כראש הסגל של סגן הנשיא אל גור), ובראש לשכת מגזין טיים בוושינגטון הבירה, ג'יי קארני, למנהל התקשורת שלו. הוא התכוון לבטל חלק מהתפקידים שמיסד קודמו בתפקיד, דיק צ'ייני, שהפך את התפקיד למרכז כוח אוטונומי. ביידן אמר שהוא לא יבסס את תקופתו כסגן הנשיא לפי מישהו מקודמיו, ושהוא ישאף לספק ייעוץ והמלצות בכל החלטה קריטית שאובמה יידרש לקבל. ביידן סיפר שהוא היה מעורב בכל פגישות הקבינט של ארצות הברית שנערכו במהלך תקופת המעבר. הוא נקרא גם לעמוד בראש כוח המשימה החדש של הבית הלבן לענייני משפחות עובדות, יוזמה שמטרתה לשפר את הרווחה הכלכלית של המעמד הבינוני. במעשהו האחרון כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט, יצא ביידן למסע בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן בינואר 2009, ופגש מנהיגים ממדינות אלה.

כהונה ראשונה (2009–2013)

 

 

ב-20 בינואר 2009 נהיה ביידן לסגן נשיא ארצות הברית ה-47. הוא הושבע לתפקיד לצד הנשיא ברק אובמה. ביידן הוא סגן הנשיא הראשון מדלאוור והקתולי הראשון שהחזיק במשרה זו. שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ג'ון פול סטיבנס, ניהל את ההשבעה לתפקיד של ביידן.

בחודשים הראשונים של ממשל אובמה, לקח ביידן על עצמו תפקיד של יועץ מרכזי מאחורי הקלעים. תפקיד אחד היה לגשר במחלוקות בין אנשי הצוות של הנשיא. הנשיא השווה את מאמציו של ביידן לשחקן כדורסל "שמבצע דברים שונים שלא מופיעים בסופו של דבר בדף הסטטיסטיקות". ביידן מילא תפקיד מפתח בהשגת תמיכת הסנאט בחקיקה שממשל אובמה קידם, והוא תרם באופן משמעותי למאמצים לשכנוע הסנאטור הרפובליקני ארלן ספקטר לעבור למפלגה הדמוקרטית. ביידן הפסיד בעימות פנים-ממשלתי עם מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי קלינטון, כאשר התנגדותו לשליחת 21,000 חיילים נוספים למלחמת אפגניסטן לא התקבלה. מאוחר יותר, במהלך 2009, כשאובמה שקל מחדש את האסטרטגיה באפגניסטן, הגישה הספקנית של ביידן לגבי המלחמה קיבלה ביטוי בולט יותר בבית הלבן.

ביידן ערך ביקורים בעיראק אחת לחודשיים, כולל נסיעות לבגדאד באוגוסט וספטמבר 2009 כדי לדון עם ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי ולהציג את עמדת ארצות הברית בנוגע לעתידה של עיראק. בתקופה זו היה ביידן לאיש הממשל האחראי להעברת מסרים להנהגה העיראקית. באופן כללי יותר, הפיקוח על המדיניות האמריקאית בעיראק היה בתחום אחריותו של ביידן. ביידן אמר כי הטיפול בעיראק "יכול להיות אחד ההישגים הגדולים של הממשל הזה". הביקור של ביידן בעיראק בינואר 2010, בעיצומה של סערה פוליטית בנוגע למועמדים שנפסלו להתמודדות בבחירות לפרלמנט העיראקי, הביא להחזרת 59 מועמדים מתוך כמה מאות מועמדים שנפסלו. עד 2012 ערך ביידן שמונה נסיעות לשם, אך מעורבותו בפיקוח על המדיניות האמריקאית בעיראק פחתה עם הסגת הכוחות המזוינים של ארצות הברית מהמדינה ב-2011.

ביידן פיקח על יישום "חוק השיקום וההשקעה" (American Recovery and Reinvestment Act of 2009), שסיפק חבילת תמריצים לכלכלה האמריקאית ונועד לסייע בנטרול המיתון המתמשך. הוא הדגיש כי רק מיזמים ראויים צריכים לקבל מימון. הוא שוחח עם מאות מושלים, ראשי ערים וגורמים מקומיים אחרים במסגרת אחריות זו. כאשר סיים את תפקידו בתחום זה בפברואר 2011 הוא הביע שביעות רצון מכך שלא היו מקרים רבים של בזבוז פדרלי או שחיתות.

לא לקח זמן רב עד שאובמה וביידן מסרו מסרים שונים בעקבות פליטות הפה של ביידן. בסוף אפריל 2009 סטה ביידן מהמסר הרשמי של הממשל כשאמר שהוא נוטה להמליץ לבני משפחתו להמעיט בנסיעות במטוסים וברכבות תחתיות בעקבות התפרצות מגפת השפעת. המסר של ביידן נסתר במהרה בתגובה של הבית הלבן. התקרית הדגישה את המוניטין של ביידן כבעל נטייה לפליטות פה, וגרמה לו להיות מושא למערכוני סאטירה בתוכניות הלילה המאוחרות, שהציגו אותו כמוקיון בעל לשון משוחררת. על רקע עלייה מתמשכת בשיעור האבטלה בסביבות יולי 2009, הודה ביידן כי הממשל "פירש בצורה לא נכונה את המצב הכלכלי", אך באותה נשימה חיזק את ממשל אובמה וטען שחבילת התמריצים תיצור מספר גדול יותר של מקומות עבודה. באותו חודש, מזכירת המדינה הילרי קלינטון מיהרה להתנער מדבריו של ביידן שהביעו זלזול במעמדה של רוסיה כמעצמה. למרות תקריות אלה, האמון שאובמה נתן בביידן לא נפגע וההשפעה של ביידן בממשל התרחבה. ב-23 במרץ 2010, בטקס החתימה הרשמי על חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה קלטו המיקרופונים של העיתונאים שנכחו שבטקס את ביידן לוחש באוזנו של אובמה "זה ביג פאקינג דיל". דובר הבית הלבן, רוברט גיבס, התייחס לפליטת הפה של ביידן ברשת החברתית "טוויטר" כשצייץ "וכן אדוני סגן הנשיא, אתה צודק". עמיתו לשעבר של ביידן בסנאט, הסנאטור לינדזי גרהאם מקרוליינה הדרומית, אמר: "לולא פליטות הפה, לא היה ג'ו. זה מישהו שאי אפשר שלא לחבב". חרף המזג והאופי השונה שלהם, פיתחו אובמה וביידן במהלך כהונתם את הידידות ביניהם, בין השאר הודות לקשר בין סשה אובמה (בתו של אובמה) ומייסי ביידן (נכדתו של ביידן), שלמדו יחד בדלאוור.

ביידן נהג לאמץ גישה ביקורתית ולהטיל ספק בהנחות המוצא של הצעות מדיניות, מנהג שסייע לתהליכי קבלת ההחלטות בממשל. אובמה אמר כי "הדבר הטוב ביותר אצל ג'ו הוא שכאשר אנו מתכנסים כולם ביחד, הוא באמת מאלץ אנשים לחשוב ולהגן על עמדותיהם, להסתכל על דברים מכל נקודת מבט אפשרית, וזה בעל ערך רב עבורי". יועץ בכיר אחר של אובמה העיד גם הוא על ביידן ואמר שהוא "מוכן תמיד להיות 'הבואש בטוזיג המשפחתי' כדי לוודא שאנחנו כנים מבחינה אינטלקטואלית ככל האפשר". בדיונים במועצה לביטחון לאומי לקראת מבצע חנית נפטון (במסגרתו חוסל אוסמה בין לאדן) ביידן יעץ לנקוט זהירות ולחכות לוידוא לנוכחותו של בן לאדן במתחם החשוד. אולם הוא דיווח כי הוא יעץ לנשיא אובמה לסמוך על תחושותיו ולאשר את המבצע.

ביידן היה פעיל מאוד בקמפיין הדמוקרטי לקראת בחירות אמצע הכהונה שנערכו ב-2010, ושמר על אופטימיות לנגד תחזיות של הפסד צורב למפלגה הרפובליקנית. בעקבות ההישגים של הרפובליקניים בבחירות ועזיבתו של ראש סגל הבית הלבן, רם עמנואל, נהפכו יחסי העבר של ביידן עם הרפובליקנים בקונגרס לחשובים הרבה יותר מבעבר. ביידן הוביל את המאמץ הממשלתי המוצלח לזכייה בהסכמת הסנאט להסכם סטארט החדש. ביידן תמך במציאת שביל ביניים בין הרפובליקנים לדמוקרטים בנוגע למדיניות המס. עמדה זו, אותה הביע בבית הלבן, ולאחר מכן במשא ומתן הישיר שניהל עם מנהיג המיעוט הרפובליקני בסנאט מיץ' מקונל, סייעו ביצירת חבילת מס מפושרת, שהרחיבה באופן זמני את קיצוצי המס שהנהיג ממשל ג'ורג' ווקר בוש.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012

  ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012

 

באוקטובר 2010, הצהיר ביידן כי אובמה ביקש ממנו להישאר עמיתו למירוץ לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012. עם זאת, בעקבות ירידה בפופולריות של אובמה, ערך ראש סגל הבית הלבן ויליאם דיילי בשלהי 2011 סקר סודי וקבוצות מיקוד בנוגע לרעיון שמזכירת המדינה הילרי קלינטון תחליף את ביידן בתפקידו. הרעיון נזנח כיוון שהתוצאות לא הראו שיפור משמעותי לטובת אובמה, ופקידים בבית הלבן אמרו מאוחר יותר שאובמה מעולם לא חיבב את האפשרות.

במאי 2012 ביידן הצהיר, ללא תיאום עם הבית הלבן, כי הוא תומך בנישואים חד-מיניים. ההצהרה על עמדתו של ביידן זכתה לתשומת לב ציבורית ניכרת בהשוואה לעמדה של הנשיא אובמה, שתוארה כ"מתפתחת". ההצהרה עוררה את חמת אובמה ואנשיו, מאחר שאובמה תכנן לשנות את עמדתו בנושא חודשים אחדים לאחר מכן בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית, וכיוון שביידן ייעץ בעבר לנשיא להימנע מלהביע את דעתו בנושא פן ייפגעו הבוחרים הקתולים. ממשל אובמה ניסה בתחילה להמעיט בחשיבות ההצהרה של ביידן, אך תומכי זכויות להט"ב חגגו את ההצהרה ובתוך ימים נאלץ אובמה להודיע שגם הוא תומך בנישואים חד-מיניים. ביידן התנצל בפני אובמה באופן פרטי על שהצהיר על עמדתו בנושא ללא תיאום עמו, בעוד אובמה אישר בפומבי שתמיכתו בנישואים חד-מיניים מגיעה מלבו.

ב-6 בספטמבר 2012 הפך ביידן למועמד הרשמי לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית בהצבעה קולית שנערכה בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית אשר התקיימה בשארלוט שבקרוליינה הצפונית.

ב-11 באוקטובר 2012 נערך העימות היחיד בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא, ביידן וחבר הקונגרס פול ריאן, בדנוויל שבקנטקי. העימות נערך בהנחיית מרתה רדץ ועסק הן במדיניות פנים והן במדיניות חוץ. בעקבות תבוסתו של אובמה בעימות הקודם והירידה בפופולריות של אובמה בסקרים בעקבות כן, קיוו במטה המפלגה הדמוקרטית שביידן יצליח לגבור על פול ראיין ובכך יקטין את המומנטום שהשיג רומני. הדיון כלל שאלות הנוגעות להתקפה על הקונסוליה האמריקנית בלוב, איראן, מלחמת האזרחים בסוריה, ואפגניסטן. חלק של הדיון שעסק במדיניות פנים כללו שאלות הנוגעות לבריאות, הפלות, החוב הלאומי, הביטוח הלאומי, הביטוח הרפואי והמסים. ביידן נראה הרבה יותר נינוח בעימות מאשר ראיין, והיה התקפי בהרבה. אחת מההתבטאויות של ביידן הייתה "זה שטויות" ("This is a bunch of malarkey") כדי לסתור את דבריו של ראיין. בסופו של דבר לא היה מנצח ברור בעימות. רוב הסקרים שנערכו לאחר מכן בתקשורת האמריקנית הראו כי ביידן הצליח להאט את המומנטום שצבר הקמפיין של רומני בעימות הבחירות הקודם.

ב-6 בנובמבר 2012 נבחרו הנשיא אובמה וסגנו ביידן לתקופת כהונה שנייה. אובמה וביידן זכו ל-332 קולות מחבר האלקטורים והם זכו ב-51% מקולות הבוחרים בעוד רומני וראיין זכו ב-47%.

כהונה שנייה (2013–2017)

 

 

ב-20 בינואר 2013, ארבע שנים בדיוק לאחר השבעתם הראשונה, הושבעו אובמה וביידן לתפקידיהם כנשיא וכסגן הנשיא בהתאמה. ביידן הושבע בטקס צנוע במעונו הרשמי על ידי שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית סוניה סוטומיור (טקס ההשבעה הציבורי נערך ב-21 בינואר).

ביידן עמד בראש צוות שניסה לגבש רפורמה בנוגע לפיקוח ובקרה על נשק בעקבות הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק, אך החקיקה שלמענה פעל לא אושרה בסנאט. הצוות בהנהגתו של ביידן דרש לחזק את בדיקות הרקע הנפשיות שנעשות לרוכשי הנשק ולהגביר את הענישה של מי שייתפס מחזיק נשק ליד בתי ספר ומי שימסור כלי-נשק לקטינים.

בדצמבר 2012 גיבש ביידן פשרה בסנאט בעניין הצוק הפיסקלי, שאושרה אחרי חצות ברוב מוחלט. ביידן לא מילא תפקיד משמעותי בדיונים באוקטובר 2013 על אודות חוק ההקצבות המתמשכות ל-2014, אשר פתר את השבתת הממשל בארצות הברית ואת משבר תקרת החוב של ארצות הברית ב-2013. מנהיג הרוב בסנאט, הסנאטור הארי ריד מנבדה, ומנהיגים דמוקרטיים אחרים מידרו את סגן הנשיא משיחות ישירות עם הקונגרס, כיוון שחשבו שביידן הסכים לוויתורים רבים מדי במשא ומתן הקודם.

"חוק האלימות נגד נשים" של ביידן אושר מחדש ב-2013. האישור מחדש הוביל להתפתחויות נוספות הקשורות ביצירת מועצת הבית הלבן לנשים ונערות, אשר נוסדה בכהונתו הראשונה, וכוח המשימה של הבית הלבן להגנה על תלמידים מתקיפה מינית, שהחל את פעילותו בינואר 2014. ביידן עמד בראש הצוות לצד ואלרי ג'רט (אנ'). לביידן עמדה איתנה בכל הנוגע לתקיפות מיניות. לדוגמה, ביידן הצהיר בפני קורבן לתקיפה מינית באוניברסיטת סטנפורד: "עשית את זה [...] בתקווה שהכוח שלך ימנע פשע כזה כלפי מישהו אחר. האומץ שלך עוצר נשימה".

ב-2 באוקטובר 2014 אמר ביידן בבית הספר ג'ון פיצג'רלד קנדי לממשל באוניברסיטת הרווארד, כי פעולות שנקטו טורקיה, איחוד האמירויות הערביות ובעלות-ברית מזרח תיכוניות אחרות במטרה לסייע לקבוצות האופוזיציה הנלחמות נגד משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד מחזקות באופן לא מכוון את ארגון הטרור המדינה האסלאמית. ב-6 באוקטובר התנצל ביידן בפני נסיך הכתר באבו דאבי מוחמד בן זאיד אאל נהיאן ובפני נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן על הערות אלו.

במהלך שנת 2015, סדרה של אירועים ותקריות בהם ביידן הניח את ידיו על נשים ונערות ושוחח איתן מקרוב משכה את תשומת ליבה של העיתונות ושל המדיה החברתית בארצות הברית. ב-18 בפברואר 2015, בעת השבעתו של אשטון קרטר למזכיר ההגנה של ארצות הברית, הניח ביידן את ידיו על כתפי הרעיה של קרטר, סטפני, חרף אי-הנוחות הרבה ששידרה. במקרה אחר, אחרי שניסה ביידן לנשק את בתו הצעירה של הסנאטור כריס קונס מדלאוור, אמר קונס: "לא, היא [הבת שלו] לא חושבת שסגן הנשיא הוא סוטה".

ב-17 בינואר 2015 שמעו סוכני השירות החשאי של ארצות הברית יריות מסוג בלתי ידוע של נשק בקרבת ביתו של ביידן שבדלאוור, אם כי ביידן ורעייתו ג'יל שהו במגוריהם שבוושינגטון.

ב-30 במאי 2015 הלך לעולמו בו ביידן, התובע הכללי של דלאוור ובנו הבכור של ביידן, אחרי התמודדות ארוכה עם סרטן המוח. בהודעה שנמסרה ממשרד סגן הנשיא נכתב כי "משפחת ביידן כולה עצובה מעבר למה שמילים יכולות לתאר". המחלה וחומרתה לא נחשפו לציבור; ביידן דאג להפחית מהעומס של סדר יומו הציבורי על מנת לבלות יותר זמן עם בנו, וזאת מבלי לעורר תשומת לב ציבורית. ימים אחדים אחר מותו של בו, שלחו ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ויו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג את תנחומיהם למשפחה של סגן הנשיא. מותו של בו הכה גלים בארצות הברית, הן בשל היותו בנו של סגן הנשיא המכהן והן בשל העובדה שתכנן להתמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית לתפקיד מושל דלאוור ב-2016.

ב-12 בינואר 2017 העניק אובמה לביידן, בהפתעה גמורה, את מדליית החירות הנשיאותית במהלך מסיבת עיתונאים בחדר האוכל הממלכתי שבבית הלבן לרגל פרידה מביידן ורעייתו ג'יל. אובמה אמר שהמדליה מוענקת לו על "האמונה באמריקאים, אהבת הארץ ושירות ארוך שנים שייחקק לדורות". הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה בה אובמה העניק את מדליית החירות הנשיאותית עם אות הוקרה, כבוד ששלושת קודמיו שמרו רק לנשיא לשעבר רונלד רייגן, למזכיר המדינה של ארצות הברית לשעבר קולין פאוול ולאפיפיור יוחנן פאולוס השני.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016

 

במרבית תקופת כהונתו השנייה, מסר ביידן כי הוא שוקל התמודדות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016. משפחתו, חבריו ותורמים פוליטיים החלו לעודד אותו כבר באמצע 2015 להודיע על הצטרפותו למירוץ אל הבית הלבן. על רקע הצניחה בסקרים של הילרי קלינטון, שנבעה בין היתר בעקבות "פרשת המיילים" והאחוז הגבוה בציבור האמריקאי שהאמין כי אינה אמינה, דווח בתקשורת הלאומית כי ביידן שוקל ברצינות התמודדות בבחירות לנשיאות.

ב-11 בספטמבר 2015, עם התקרב מועד ההתמודדויות הפנימיות במפלגה הדמוקרטית, ביידן עדיין לא הודיע באורח רשמי על התמודדותו. ביידן ייחס את מותו הטרי של בנו כנטל גדול על האנרגיה הרגשית שלו, ואמר כי "לאף אחד אין זכות להתמודד למשרה זו אלא אם כן הוא מוכן לתת לו 110 אחוז מעצמו". ב-21 באוקטובר, על דוכן נואמים בגן הוורדים של הבית הלבן לצד רעייתו ג'יל והנשיא אובמה, ביידן הודיע על החלטתו שלא להצטרף למירוץ הנשיאותי במפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2016. בינואר 2016, ביידן אמר כי בחירתו לא להתמודד לנשיאות היא ההחלטה הנכונה, אך הודה כי הוא מצטער על שנבצר ממנו להתמודד לתפקיד ב"כל יום".

עד לשלהי ינואר 2016, ביידן ואובמה לא הביעו את תמיכתם במועמד דמוקרטי כלשהו לנשיאות. במקום קיום מסורתו לנסוע אל ננטקט כל חג ההודיה, בחר ביידן בשנה זו לטוס לאירופה ולהיוועד עם כמה ממנהיגי היבשת. ביידן קיים פגישות עם מרטין אומאלי, לאחר שנפגש קודם לכן עם ברני סנדרס, אם כי אף אחת מהפגישות הללו לא נחשבה כתמיכה רשמית במועמדותם לנשיאות, שכן ביידן אמר שהוא ייפגש עם כל מועמד דמוקרטי לנשיאות שרק יבקש. אובמה הכריז על תמיכתו בהילרי קלינטון ב-9 ביוני 2016, וביידן עשה כמוהו מאוחר יותר באותו היום. ביידן וקלינטון היו אמורים להתכנס יחד במהלך מסע הבחירות בסקרנטון ב-8 ביולי, אך ההופעה המשותפת שלהם בוטלה על ידיה בעקבות רצח השוטרים בדאלאס יום קודם לכן.

לאחר תמיכתו הגלויה בקלינטון, הציג ביידן בפומבי את חילוקי הדעות שלו עם המדיניות של דונלד טראמפ, מועמד המפלגה הרפובליקנית, בריאיון עיתונאי שהעניק לג'ורג' סטפנופולוס בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-26 ביולי, הצהיר ביידן כי מצביעים "מוסריים וממוקדים" לא יצביעו לטראמפ.

 

 

ב-2017 הצטרף ביידן לסגל אוניברסיטת פנסילבניה כפרופסור למדיניות חוץ, דיפלומטיה וביטחון לאומי, תוך שהוא מוביל את מרכז פן ביידן לדיפלומטיה ולמעורבות גלובלית. בעודו משתתף בכנס של מרכז זה ב-30 במרץ 2017, שאל סטודנט את ביידן מה ברצונו לייעץ לנשיא דונלד טראמפ, וביידן הגיב ואמר שעל הנשיא להתבגר ולחדול מ"לצייץ" ברשת החברתית טוויטר על מנת שיוכל להתמקד במשרתו. בריאיון שנתן ביידן לתוכנית "CBS הבוקר הזה" ב-18 באוקטובר 2018 אמר כי נדמה שממשל טראמפ מרגיש צורך לפנק מנהיגים אוטוקרטים ודיקטטורים כמו מנהיגי סעודיה, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, המנהיג העליון של קוריאה הצפונית קים ג'ונג-און ונשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה. באותו החודש אמר ביידן שאם המפלגה הדמוקרטית תיטול את הרוב בבית הנבחרים של ארצות הברית בבחירות לקונגרס, הוא מקווה שהדמוקרטים לא יפתחו בהליך הדחה נגד הנשיא טראמפ.

ב-5 בדצמבר 2016, במהלך סיור שערך בסנאט של ארצות הברית עם כתבים לקראת סיום כהונתו כסגן הנשיא, מאן ביידן לשלול התמודדות פוטנציאלית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020. ב-7 בדצמבר הדגיש שוב את האמביוולנטיות שלו לגבי התמודדות פוטנציאלית בתוכנית "לייט שואו עם סטיבן קולבר", בה הוא הצהיר "לעולם אל תגיד לעולם" בהתייחסו להתמודדות אל הבית הלבן ב-2020, ובנוסף הודה שהוא לא רואה תרחיש בו הוא יתמודד אל הבית הלבן בפעם השלישית. ב-13 בינואר 2017, הודיע, בדיוק שבוע לפני תום תקופת כהונתו כסגן הנשיא, כי לא יתמודד. אולם, כעבור ארבעה ימים, ב-17 בינואר, דומה היה כאילו חזר בו מהחלטתו, ואמר: "אני ארוץ אם אוכל ללכת". ועדת פעולה פוליטית הידועה בשם "הזמן לביידן" ("Time for Biden") הוקמה בינואר 2018, והיא פועלת למען הצטרפותו של ביידן למירוץ הנשיאותי.

בשלהי אפריל 2019 דווח באמצעי התקשורת כי ביידן עתיד להודיע על התמודדותו בבחירת המקדימות במפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020. אף על פי שטרם הודיע באורח רשמי על התמודדותו, סקרי דעת קהל נערכו על אודות הצטרפותו למירוץ הנשיאותי ובכולם ניצב במקום הראשון כשאחריו ברני סנדרס. ב-25 באפריל 2019 פרסם ביידן סרטון ברשתות החברתיות ובו הודיע באורח רשמי על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות.

ראו גם – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020

 

 

 

הבחירות המקדימות

ראו גם – הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית 2020

בין השנים 2016–2019 כלי תקשורת שונים הזכירו את ביידן כמועמד פוטנציאלי לנשיאות. ב-17 ביולי 2018 אמר ביידן לפורום שהתקיים בבוגוטה, בירת קולומביה, כי יחליט האם להצהיר רשמית על מועמדותו לנשיאות עד ינואר 2019. ב-4 בפברואר 2019, בטרם נמסרה הצהרה רשמית מטעמו של ביידן, כתב העיתונאי אדוארד-אייזיק דובר מהעיתון "The Atlantic" כי ביידן "קרוב מאוד להגיד כן", אך כמה ממקורביו חוששים שיימלך בדעתו ברגע האחרון כמו שעשה ב-2016. דובר דיווח כי ביידן היה מודאג מההשפעה שהתמודדות נוספת לנשיאות תסב למשפחתו ולמוניטין שלו. הוא היה מודאג גם מהצורך להיאבק על תרומות ומימון ומהשגות בנוגע לגילו המבוגר ועמדותיו הפוליטיות המרכזיות יחסית למועמדים אחרים, כדוגמת אליזבת וורן וברני סנדרס. לעומת זאת, איבתו לנשיא דונלד טראמפ, היעדר ניסיון של מתמודדים אחרים במדיניות חוץ, ורצונו לטפח "פרוגרסיביזם כבניית גשרים" במפלגה, נמנו כגורמים שעשויים להוביל לכניסתו לפריימריז הדמוקרטים. בחודש מרץ ציין ביידן כי הוא אכן עשוי להתמודד, ובסופו של דבר השיק את מסע הבחירות שלו באורח רשמי ב-25 באפריל 2019. במאי 2019 בחר ביידן בפילדלפיה שבפנסילבניה לארח את מטה הבחירות שלו.

בזמן שערך גיוס כספים ב-18 ביוני 2019, אמר ביידן שאחד מכוחותיו החזקים ביותר הוא "להפגיש אנשים" והצביע על מערכות היחסים שלו עם ג'יימס איסטלנד והרמן טלמיידג', סנאטורים ממיסיסיפי ומג'ורג'יה בהתאמה, שתמכו בהפרדה גזעית. הסנאטור קורי בוקר מניו ג'רזי וראש עיריית ניו יורק ביל דה בלאזיו היו אחדים מני רבים שמתחו ביקורת על אמרותיו של ביידן. נושא זה עלה גם במהלך עימות הבחירות הראשון שנערך במפלגה הדמוקרטית. הסנאטורית קמלה האריס תקפה את ביידן על יחסיו בעבר עם סנאטורים שתמכו בסגרגציה ועל התנגדותו בשנות ה-70 למימון הסעות של תלמידים כחלק מהניסיון להיאבק בהפרדה הגזעית בבתי ספר. ביידן ספג ביקורת על הביצועים שהפגין בעימות הדמוקרטי ודירוגי התמיכה בו צנחו ב-10%. באופן מפתיע, הנשיא טראמפ צידד בביידן ואמר כי להאריס ניתן "יותר מדי קרדיט" על העימות שלה עם ביידן.

בשנת 2019 העלה נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ טענות בתקשורת שג'ו ביידן דרש לפטר תובע אוקראיני במטרה להגן על האנטר ביידן ותאגיד בוריסמה אחזקות מפני חקירה. הניסיון של טראמפ ללחוץ על ממשלת אוקראינה לחקור את האנטר ביידן הוביל לפתיחת הליך ההדחה של דונלד טראמפ בספטמבר 2019, שהסתיים בהדחתו על ידי בית הנבחרים, וזיכויו של טראמפ בסנאט. בספטמבר 2020, חודשיים לפני מועד הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, התפרסם דו"ח של שתי ועדות בסנאט, שהובלו על ידי סנאטורים מהמפלגה הרפובליקנית ואשר חקרו את ההאשמות בשחיתות כנגד ג'ו ביידן ובנו האנטר בנושא אוקראינה. הדו"ח העלה כי האנטר ביידן הפיק תועלת משם משפחתו המפורסם לשם סגירת עסקאות, ותפקידו בבוריסמה אחזקות בזמן שאביו היה סגן נשיא ואחראי על המדיניות כלפי אוקראינה יצרה מראית עין של ניגוד עניינים והטרידה בכירים במשרד החוץ האמריקאי. עם זאת, לא נכתב בדו"ח שג'ו ביידן פעל להטיית המדיניות האמריקאית כלפי אוקראינה או פעל שלא כשורה.

במהלך רוב שנת 2019 נחשב ביידן למתמודד המוביל בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית 2020. עם התחלת הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית נראה היה שהוא איבד את המומנטום שלו, כשנחל כישלונות באספות הבחירה באיווה ובפריימריז בניו המפשייר, והגיע אל המקום החמישי אחרי ברני סנדרס, פיט בוטיג'ג', אליזבת וורן ואיימי קלובשר. ביידן הצליח להתאושש מעט באסיפות הבחירה בנוואדה בהן הגיע למקום שני אחרי סנדרס.

נקודת המפנה היו בבחירות המקדימות בדרום קרוליינה ב-29 בפברואר, הראשונות בהן היה אחוז גדול של מצביעים אפרו-אמריקנים. ביידן קיבל כמה ימים לפני ההצבעה את התמיכה של חבר הקונגרס ג'ים קלייבורן, ובבחירות המוקדמות זכה בניצחון מוחץ עם כמעט ממחצית הקולות.

ב"יום שלישי הגדול" שנערך ב-3 במרץ 2020, שבו התקיימו בחירות מקדימות ב-14 מדינות של ארצות הברית, הוא זכה ביתרון משמעותי בסך הכולל של הצירים בוועידה, ניצח ב-10 מהמדינות והפך שוב למועמד המוביל. בהמשך הוא ניצח באילינוי, מיסיסיפי, מיזורי, ובאיידהו. הוא רשם ניצחון נוסף במישיגן, המחלקת 147 צירים ומתוכם גרף ביידן 72. כמו כן, הוא הפסיד בדקוטה הצפונית ובמדינת וושינגטון הגיע לשוויון עם סנדרס מבחינת מספר הצירים, אם כי הגיע למקום הראשון מבחינת אחוז קולות הבוחרים.

ב-8 באפריל 2020 הודיע יריבו הראשי בבחירות המקדימות, ברני סנדרס, על פרישתו מהמירוץ לנשיאות. כתוצאה מכך, נעשה ביידן המועמד המשוער של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ב-10 באפריל התקיימו לראשונה בחירות מקדימות לאחר פרישתו של סנדרס, באלסקה, שם זכה ביידן ב-11 צירים וב-55% מקולות הבוחרים. ב-13 באפריל זכה ביידן לתמיכתו הרשמית של סנדרס.

ב-14 באפריל 2020 ביידן זכה לתמיכתו הרשמית של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, אשר תחתיו כיהן ביידן כסגן הנשיא. בסרטון בן 12 דקות שפרסם אובמה ברשת החברתית "טוויטר" הצהיר כי "זה הזמן להילחם על מה שאנחנו מאמינים בו". בכך הצטרף לשורה ארוכה של מאות אישים שהציגו את תמיכתם בביידן. הודעת התמיכה של אובמה הגיעה שבוע ימים לאחר שהנשיא דונלד טראמפ אמר באופן מזלזל כי תמוהה העובדה שאובמה טרם הודיע על תמיכתו בביידן, זאת על אף שאובמה הצהיר בעבר כי לא יתמוך באף מתמודד עד שלא תתברר זהות המועמד המשוער. יממה לאחר הודעת התמיכה של אובמה, זכה ביידן לתמיכתה של אחת מיריבותיו העיקריות בבחירות המקדימות, אליזבת וורן. תמיכתה של וורן, שבעת פרישתה מהבחירות המקדימות מוקמה במקום השלישי מבחינת קולות הבוחרים, הייתה חשובה למסע הבחירות של ביידן. עם הודעת התמיכה שלה, כל המתמודדים לשעבר בבחירות המקדימות התייצבו מאחורי ביידן. ב-17 באפריל יצאו הדמוקרטים במדינת ויומינג להצביע בדואר בבחירות המקדימות, וביידן זכה ב-72% מקולות הבוחרים.

ב-22 באפריל זכה ביידן לתמיכתו של סגן נשיא ארצות הברית לשעבר אל גור. באותו השבוע הוסיף ביידן לקבל תמיכה רשמית משתי דמויות מובילות אחרות במפלגה הדמוקרטית — יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פלוסי, ומזכירת המדינה והמועמדת הדמוקרטית לנשיאות ב-2016 הילרי קלינטון. ב-28 באפריל נערך הפריימריז במדינת אוהיו, שם זכה ביידן בכ-73% מקולות הבוחרים.

ב-6 ביוני חצה ביידן את רף 1,991 הצירים שנדרשו על מנת שיבטיח את המועמדות הדמוקרטית לנשיאות. זאת לאחר שזכה בכל הבחירות המקדימות שהתקיימו ב-2 ביוני, בהן חולקו 479 צירים ממחוז קולומביה, מונטנה, אינדיאנה, מרילנד, ניו מקסיקו, פנסילבניה, רוד איילנד ודקוטה הדרומית.

קמפיין הבחירות

 

 

ב-11 באוגוסט הכריז ביידן שהוא בחר בקמלה האריס להיות המועמדת לתפקיד סגנית הנשיא. השניים זכו במועמדות באופן רשמי מטעם המפלגה הדמוקרטית ב-18 באוגוסט 2020 במהלך הוועדה הדמוקרטית הלאומית. התוכנית המקורית של המפלגה הייתה לערוך את הוועדה במילווקי, אך עקב מגפת הקורונה התקיים חלק הארי שלה באופן וירטואלי. ביידן והאריס נאמו מוילמינגטון, עיר המגורים של ביידן בדלאוור.

העימות הנשיאותי הראשון בין טראמפ לביידן נערך בקליבלנד ב-29 בספטמבר, בהנחיית כריס וולאס. ערב העימות סקרי בחירות ניבאו יתרון משמעותי לביידן. מגפת הקורונה והשפעתה על הכלכלה הייתה נושא מרכזי בעימות. ביידן הציג את תגובת הממשל למגפה ככישלון וטען שטראמפ הוא "הנשיא הגרוע ביותר שהיה באמריקה מעולם". על רקע תגובת הממשל למהומות שפרצו אחרי רצח ג'ורג' פלויד, האשים ביידן את טראמפ גם בגזענות, פילוג וליבוי עימותים על רקע גזע. נושא נוסף היה עתיד בית המשפט העליון, בעקבות מותה של רות ביידר גינסבורג כשבועיים לפני העימות וההכרזה של טראמפ על מועמדותה של איימי קוני בארט. ביידן ניסה גם למקד את הדיון במסמכים שחשף הניו יורק טיימס, לפיהם טראמפ לא שילם מיסי הכנסה ב-10 מתוך 15 השנים שנבדקו, ושילם 750 דולר בלבד בשנים 2016 ו-2017. טראמפ, מנגד, ניסה למקד את תשומת הלב בטענות שהעסקים של בנו של ביידן, האנטר ביידן, באוקראינה נגועים בשחיתות ושקיימת סכנה להונאת בחירות. העימות התאפיין בחוסר סדר וחילופי האשמות, כאשר טראמפ הפריע באופן תדיר לדברים של ביידן ושל וולאס. בשלב מסוים בעימות השיב לו ביידן, "אולי תשתוק כבר, בן אדם".

ב-6 באוקטובר נשא ביידן נאום בגטיסברג שבדרום פנסילבניה, נקודת הציון לקרב גטיסברג והמקום בו נשא לינקולן את נאום גטיסברג. ביידן ביקש לצייר את המצב הקיים כמצב של קיטוב חברתי ופוליטי ולשדר מסר מאחד שיבדיל אותו מטראמפ, אם כי טראמפ לא הוזכר בנאום. הוא אמר, "כשאני מסתכל על אמריקה היום, אני מודאג. המדינה נמצאת במקום מסוכן. האמון שלנו זה בזה הולך ופוחת. התקווה חומקת. יותר מדי אמריקנים רואים את החיים הציבוריים לא כמרחב שבו אנו מגשרים על ההבדלים בינינו, אלא כהזדמנות למלחמה טוטאלית ובלתי מתפשרת בין הפלגים. במקום להתייחס למפלגה האחרת כאופוזיציה, אנו מתייחסים אליה כאויב. לזה חייבים לשים סוף".

לקמפיין של ביידן היה יתרון משמעותי בגיוס כספים. בשבועיים הראשונים של חודש אוקטובר גייס ביידן כ-130 מיליון דולר, לעומת 44 מיליון דולר שגויסו על ידי טראמפ. באותה תקופה הקמפיין של ביידן היו הוצאות של 127 מיליון דולר על פרסום, בעוד הקמפיין של טראמפ הוציא 45 מיליון דולר. היתרון נשמר גם בשבועיים האחרונים לקמפיין, כשלרשות ביידן עמדו 162 מיליון דולר ולרשות טראמפ 44 מיליון דולר.

עימות נשיאותי נוסף היה אמור להתקיים ב-15 באוקטובר, אך הוא בוטל עקב התפרצות מגפת הקורונה בבית הלבן וסירובו של טראמפ, שחלה גם כן ואושפז, לערוך את עימות באופן וירטואלי. בעקבות הביטול קבע ביידן מפגש בוחרים ששודר ברשת ABC ב-15 באוקטובר. טראמפ, בתגובה, קבע גם כן מפגש בוחרים ששודר ברשתות NBC, CNBC, ו-MSNBC. על אף שהמפגש של טראמפ שודר ביותר רשתות, על פי מדד נילסן, באירוע של ביידן צפו 700,000 יותר אנשים מאשר בזה של טראמפ.

ב-22 בספטמבר התקיים בנאשוויל העימות הנשיאותי השני והאחרון לפני הבחירות. קריסטן ולקר הנחתה את העימות. כדי למנוע אי סדר בדומה לעימות הראשון, המיקרופונים של המתמודדים הושתקו בזמנים שונים לאורך העימות. ביידן ביקר את טראמפ על ניהול משבר הקורונה והמשבר הכלכלי. טראמפ מצדו האשים את ההנהגה במדינות דמוקרטיות, וביידן השיב במסר של אחדות, "אני לא רואה את הדברים כפי שהוא רואה אותם - מדינות כחולות ומדינות אדומות - בשבילי הן כולן ארצות הברית". בנושא הבריאות פירט ביידן גם לגבי תוכניתו ליצירת ביטוח בריאות לאומי. על מנת להפריד בין תוכנית זו לבין חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה (האובמה-קר), כינה ביידן את תוכניתו "ביידן-קר". הוא ביקר גם את מדיניות ההגירה של הנשיא, תוך הדגשת הדיווחים על כך שהממשל מפריד בין ילדים של מהגרים לא חוקיים להוריהם, ואמר שטראמפ הוא "אחד הנשיאים הגזעניים ביותר שהיו לנו בהיסטוריה". בנוסף הוא הצהיר על כוונתו להעלות את שכר המינימום במדינה, בעוד שטראמפ הצהיר כי זהו נושא שצריך להישאר בשליטת המדינות. טראמפ מצדו המשיך לתקוף את ביידן ומשפחתו על שחיתות לכאורה בעסקיהם עם גורמים באוקראינה. הוא הדגיש את נושא אכיפת החוק והכריז שהוא עשה יותר מכל נשיא אחר מאז אברהם לינקולן למען אפרו-אמריקאים, תקף את ביידן על כך שקידם בעבר חוקי אכיפה נוקשים שפגעו באופן לא פרופורציונלי באוכלוסייה השחורה וכינה את עצמו "האדם הכי פחות גזעני בחדר".

הקמפיין של ביידן התמקד במדינות מתנדנדות, שבהם הפסידה הילרי קלינטון בבחירות ב-2016: פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין, אוהיו ופלורידה. עם זאת, בשבוע האחרון לפני הבחירות ערך ביידן אירועי בחירות במדינות שבהן סקרים הראו פוטנציאל לניצחון על אף שהן נחשבו ל"אדומות" ושטראמפ ניצח בהן בקלות ב-2016, ג'ורג'יה ואיווה (לבסוף ניצח ביידן בג'ורג'יה אך הפסיד כצפוי באיווה). האריס ערכה אירועי בחירות בטקסס ואריזונה (באריזונה ניצחו ביידן והאריס את טראמפ אך גם בטקסס כצפוי הפסיד ברוב מכריע לטראמפ).

תוצאות הבחירות

ביידן נבחר לנשיא ה-46 של ארצות הברית בנובמבר 2020 כשהוא מנצח את הנשיא המכהן דונלד טראמפ. ביידן זכה ב-306 אלקטורים לעומת 232 שקיבל טראמפ. מבין כלל המצביעים, 51.4% (81,283,495) הצביעו לביידן לעומת 46.9% (74,223,755) שהצביעו לטראמפ.

טראמפ סירב להודות בתבוסתו ולקבל את ניצחונו של ביידן ואף הכריז כי הוא המנצח בבחירות, והגיש מספר תביעות נגד האופן בו התנהלו הבחירות במספר מדינות - באריזונה, ג'ורג'יה, מישיגן, נבדה, פנסילבניה, ויסקונסין וטקסס. כמעט כל התביעות נידחו על ידי בתי המשפט או הוסרו על ידי התובעים. ב-14 בדצמבר בחר חבר האלקטורים בביידן לנשיא ארצות הברית. אולם גם לאחר מכן המשיך טראמפ לטעון בטוויטר שהבחירות זויפו, וקרא לבוחרים הרפובליקנים להפעיל לחץ על נציגיהם בבתי הנבחרים, לפעול לשינוי תוצאת הבחירות. ב-6 וב-7 בינואר 2021 ניהל הקונגרס את ספירת קולות חבר האלקטורים, שהופרעה אך לא סוכלה על ידי הסתערות תומכיו של טראמפ על הקפיטול.

 

טקס השבעתו של ביידן התקיים ב-20 בינואר 2021. על האירוע הוטלו הגבלות חריפות בשל מגפת הקורונה בארצות הברית. ביום השבעתו היה ביידן בן 78 וחודשיים, הנשיא המבוגר ביותר בעת השבעתו (בשיא הקודם החזיק טראמפ, שהיה בן 70 בעת השבעתו) והנשיא המכהן המבוגר ביותר (בשיא הקודם החזיק רונלד רייגן, שהיה בן 77 כשסיים את כהונתו). הוא גם הנשיא הראשון שמדינת הבית שלו היא דלאוור. בנוסף, הוא הנשיא הקתולי השני בהיסטוריה אחרי ג'ון פיצג'רלד קנדי; והנשיא השני, אחרי ריצ'רד ניקסון, שנבחר לנשיאות לאחר שתמה כבר כהונתו כסגן הנשיא.

 

ביידן נכנס לתפקיד במהלך מגפת הקורונה שהכתה בארצות הברית.

לאחר כניסתו לבית הלבן, חתם על 17 צווים נשיאותיים, הכוללים חיוב בעטיית מסיכות במבנים פדרליים, חזרה לארגון הבריאות העולמי והסכם האקלים, ביטול ההגבלות על הגירה ממדינות מוסלמיות ועצירת בניית החומה בגבול מקסיקו, הבטחה ופיקוח על שוויון גזעי ועוד.

הרכב הקבינט הנשיאותי

 

עם היבחרו לנשיאות הבטיח ביידן להרכיב קבינט "שנראה כמו אמריקה", שמייצג לדבריו קבוצות שונות בחברה, בהן נשים, שחורים, לטינים ולהט"בים. על פי הדיווחים בארצות הברית, 50% מהאישים שיאיישו את הקבינט של ארצות הברית יהיו לא-לבנים, אחרי שבחר לתפקיד סגניתו את קמלה האריס, האישה האפרו-אמריקאית והדרום אסייתית הראשונה לכהן במשרה זו. בהרכב שרי הקבינט, נכללים בין השאר את אנתוני בלינקן כמזכיר המדינה; הגנרל לויד אוסטין כמזכיר ההגנה; יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר ג'נט ילן כמזכירת האוצר, האישה הראשונה בתפקיד; השופט הפדרלי מריק גרלנד כתובע הכללי; מושלת רוד איילנד לשעבר ג'ינה ריימונדו כמזכירת המסחר; אלחנדרו מיורקס, מהגר והלטיני הראשון בתפקיד, כמזכיר ביטחון המולדת; פיט בוטיג'ג', ההומו המוצהר הראשון שממונה למזכיר בארצות הברית, כמזכיר התחבורה, דב האלנד, האמריקאית-ילידית הראשונה בתפקיד, כמזכירת הפנים; חבייר ביסרה כמזכיר הבריאות ושירותי האנוש; ואווריל היינס, האישה הראשונה בתפקיד, כראש המודיעין הלאומי.

ברקע משבר האקלים הכריז ביידן כי ימנה את ג'ון קרי כשליחו המיוחד לענייני אקלים. קרי, לשעבר שר החוץ בממשל אובמה, סייע בניהול המשא ומתן על הסכם האקלים של פריז שממנו פרש דונלד טראמפ עם כניסתו לתפקיד ב-2017. בנוסף, ביידן מינה אחראי למאבק בקורונה, כאשר ג'פרי זיינץ יעמוד בראש כוח המשימה של הבית הלבן לנגיף הקורונה ויהיה אחראי על הפצת מאות מיליוני מנות חיסון ברחבי ארצות הברית ויתאם בין הסוכנויות הפדרליות השונות.

מדיניות חוץ

 

ביידן אמר שבראש סדר העדיפויות שלו המלחמה בנגיף הקורונה, שינויי האקלים "ועמידה לצד הדמוקרטיה וזכויות האדם ברחבי העולם". הוא דיבר על בניה מחדש של הבריתות וחזרה לגישה רב-לאומית במדיניות החוץ ולשיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית תוך קידום הביטחון הלאומי יחד עם דיפלומטיה.

מדיניות החוץ של ממשלו מעדיפה שימוש בדיפלומטיה ולא בכוח צבאי כפתרון. כך, נתמכה פעילות האו"ם לסיום מלחמת האזרחים בתימן. ביידן תמך בחידוש הסכם עם איראן בנושא תוכנית הגרעין שלה. לפי האסטרגיה של ממשלו, ארצות הברית "מחויבת לביטחון הברזל של מדינת ישראל ותעבוד עם שותפיה להרתיע תוקפנות איראנית ולמנוע הפצת נשק גרעיני ... נשבש את רשתות הטרור של אל קאעידה ודומיו ונמנע את התחדשות המדינה האסלאמית". במרץ 2021, קיים ועידת פסגה ראשונה עם מנהיגי הודו, יפן ואוסטרליה. ב-24 באפריל 2021, הפך לנשיא הראשון אשר הכיר ברצח העם הארמני.

ביידן וראש ממשלת עיראק, מוסטפא אל-כאזימי סיכמו על הפסקת פעילות מבצעית בעיראק עד סוף 2021. חיילים אמריקאים יישארו בעיראק כדי "להישאר זמינים" ולסייע באימון הכוחות העיראקיים. באותה העת רובם כבר עסקו בעיקר בייעוץ.

בנובמבר 2022, לאחר כישלון מגעים ושיחות מושכות שנערכו בווינה, אמר ביידן כי הסכם הגרעין עם איראן "מת".

אפגניסטן

  ערכים מורחבים – נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן (2021)
ב-15 באפריל 2021 הכריז ביידן כי ב-1 במאי הכוחות האמריקאים באפגניסטן יחזרו לארצות הברית, בצעד שלא תואם עם הממשל האפגני להביא להתחדשות בלחימה העזה עם הטליבאן. מיד לאחר תחילת נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן, השתלטו הטליבאן על אפגניסטן והתפוררה הממשלה האפגנית. ביידן לא התחרט על המהלך ואמר שהאפגנים צריכים להילחם בעצמם על מדינתם. לטענתו, משימתה של מדינתו באפגניסטן הושגה ושהיא הייתה למגר את הטרור נגד האמריקנים ולא "לבנות אומה" או להילחם במלחמה שלא משרתת את האינטרסים שלה להשקפתו. בפברואר 2022, הורה להתחיל את המבצע שהוביל לסופו של ראש ארגון הטרור דאעש, אבו אבראהים אל-האשמי. ביולי 2022, חוסל גם ראש ארגון הטרור אל-קאעדה, איימן א-זוואהירי.

רוסיה

  ערכים מורחבים – מלחמת רוסיה אוקראינה
בתחילת כהונתו, התקררו יחסי ארצות הברית–רוסיה. באפריל 2021, הוטלו סנקציות חדשות על רוסיה בעקבות ההתערבות בבחירות לנשיאות ארצות הברית ועבירות סייבר נוספות שהממשל האמריקני טוען כי ביצעה. ביוני 2021 נערכה פגישת פסגה. בשלהי 2021, החל המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022). נעשו ניסיונות למנוע הידרדרות עם רטוריקה דיפלומטיה והצגת מודיעין על כוונות רוסיה. המשבר הסלים והחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה. ארצות הברית לא שלחה חיילים לאוקראינה אך סיפקה סיוע כלכלי וביטחוני. הוטלו סנקציות רבות על רוסיה ובלארוס בשיתוף עם מדינות רבות.

מתיחות מול סין

  ערכים מורחבים – המסגרת הכלכלית האינדו-פסיפית, ביקור ננסי פלוסי בטאיוואן, תקרית הבלון הסיני 2023

 

במהלך נשיאותו של ביידן המשיכה ההסלמה ביחסי ארצות הברית–סין שחלה בתקופת הממשלים הקודמים. בתגובה לתקופנות סינית במרחב של מזרח אסיה, ממשל ביידן פעל לקדם בריתות כלכליות וביטחוניות עם מדינות האזור, כמו גם חיזוק הברית לדיאלוג ביטחוני רב-צדדי ("הקוואד") הקיימת. בספטמבר 2021, ביידן הכריז על ברית אסטרטגית וביטחונית חדשה בין ארצות הברית, אוסטרליה ובריטניה - ברית AUKUS. במאי 2022 ביקר לראשונה במזרח אסיה כנשיא. הוא קידם תוכנית, המכונה "המסגרת הכלכלית האינדו-פסיפית" (IPEE), אשר תהיה משקל נגד לשותפות הטראנס-פסיפית (TTP).

החל ב-2022 חלה הסלמה מחודשת בין סין לטאיוואן, וצבא השחרור העממי ביצע הפרות של המרחב האווירי הטאיוואני. נוכח תרגיל צבאי סיני באזור, עלה חשש כי סין עומדת לקראת פלישה לטאיוואן. בתגובה לכך, ביידן קידם ב-2 באוגוסט את ביקור יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי בטאיוואן על אף המחאה הסינית התקיפה. בצל מתיחות בין סין לטאיוואן, שהיא יצרנית השבבים הגדולה בעולם, הקונגרס העביר את חוק השבבים והמדע שאפשר לממשל ביידן לסבסד את תעשיית המוליכים למחצה, ולהשקיע עוד מיליארדים בחדשנות מדעית וטכנולוגית לצורך עידוד התעשייה המקומית בפברואר 2023 אירוע נוסף הוביל להסלמה ביחסים בין ארצות הברית לסין, כאשר בלון ריגול גדול ממדים התגלה מעל שמי מונטנה. סין הכחישה את הטענות כי היא מבצעת ריגול בארצות הברית ובקנדה. בתגובה לאירוע הנשיא ביידן ביטל את ביקורו המיועד של מזכיר המדינה בלינקן בבייג'ינג וב-4 בפברואר, לאחר ארבעה ימים של מעקב אחר הבלון, הוא יורט בהוראה נשיאותית.

תימן

  ערך מורחב – מבצע שומר השגשוג

ב-14 בנובמבר 2023, במסגרת התנגדותם של ארגון הטרור השיעי החו'תים למלחמת חרבות ברזל איימו כי בכוונתם לפגוע ולמנוע את כניסתן של ספינות תובלה ישראליות ולא ישראליות לים סוף. הם הכריזו על הטלת מצור ימי על חופי אילת והחלו לתקוף אוניות סוחר בבאב אל-מנדב, שלטענתם היו בבעלות ישראלית או מיועדות לעגון בישראל, אך לאחר בדיקה התברר שאלו אוניות משא בין-לאומיות. בפועל, גם ספינות שלא קשורות לישראל הותקפו, ונכון לאמצע דצמבר 2023, יותר מ-20 ספינות דיווחו על תקריות מסוג זה. לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", אוניית ביון איראנית שפועלת בים האדום מאתרת ספינות עבור החות'ים ומספקת שירותי מכ"ם כדי להכווין טילים וכטב"מים עליהן. ארצות הברית ביקשה מישראל שלא לתקוף אותה בעצמה כדי למנוע מלחמה אזורית כוללת.ריבוי התקריות גרם לכך שחברות ספנות מרכזיות הודיעו שלא יעברו דרך ים סוף, והפנו את האוניות להפלגה דרך כף התקווה הטובה בדרום אפריקה, דבר שהאריך את משך ההפלגה בשבועיים, ייקר משמעותית את עלות ההפלגה, ופגע בכלכלת מצרים. בין החברות שהודיעו על כך שיימנעו משיט בים האדום נמנים מארסק ותאגיד הנפט BP. מחיר הביטוח לאוניות שעוברות בים סוף עלה בחדות מתחילת ההתקפות.

בתגובה לכך ממשל ביידן פעל להקים קואליציה צבאית המשלבת כוחות חיל הים מ-20 מדינות בהובלת ארצות הברית, שהוקמה בדצמבר 2023, בבמטרה לאבטח ספינות מסחריות הנעות בנתיב השיט בים האדום ובמפרץ עדן מפני ניסיונות תקיפה של החות'ים במסגרת מעורבותם במלחמה.

כלכלה

  ערך מורחב – עליית האינפלציה העולמית (2021 ואילך)

במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות הבטיח ביידן לקדם תוכנית נרחבת להמרצת המשק האמריקאי בעקבות משבר הקורונה, השקעה נרחבת בתשתיות והשקעה נוספת בהתמודדות עם משבר האקלים, תוכניות תמיכה חברתית ובהרחבת הגישה של אזרחים לשירותי הבריאות. לתוכנית ניתן השם Build Back Better ("לבנות שוב טוב יותר").

החלק הראשון של התוכנית כלל הוצאות בסך 1.9 טריליון דולר להמרצת המשק בעקבות משבר הקורונה. הוא קיבל את אישור הקונגרס, עם תמיכה של כל הנציגים הדמוקרטים וללא תמיכה של רפובליקנים. ביידן חתם על "חוק תוכנית ההצלה האמריקאית של 2021" ב-11 במרץ 2021.

החלק השני של התוכנית, השקעה בתשתיות, והחלק השלישי, השקעה בשירותים חברתיים, גישה לשירותי בריאות וטיפול במשבר האקלים, היו במהלך 2021 נושא למשא ומתן בין הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית לפלג המתון. החלק השני (Infrastructure Investment and Jobs Act) כולל השקעה של יותר מטריליון דולר בתשתיות, ובכלל זאת השקעה בכבישים, גשרים, תחבורה ציבורית, מסילות רכבת, תחנות הטענה לרכבים חשמליים, גישה לאינטרנט בפס רחב, שדות תעופה ותשתיות מים. הצעת החוק אושרה על ידי הסנאט, בתמיכה של כל הסנאטורים הדמוקרטים ו-19 סנאטורים רפובליקנים. היא אושרה בבית הנבחרים ב-5 בנובמבר, בתמיכה של כל הנציגים הדמוקרטים מלבד שישה ו-13 נציגים רפובליקנים. ביידן חתם על ההצעה ב-15 בנובמבר ובכך היא הפכה לחוק.

החלק השלישי של התוכנית (Build Back Better Act) כלל בתחילה תוכנית להוצאות של 3.5 טריליון דולר לטיפול במשבר האקלים, הוצאות חברתיות והשקעה בגישה לשירותי בריאות. אולם, לאחר שתוכנית זו לא זכתה לתמיכה מצד נציגים דמוקרטים מתונים, קודמה תוכנית מצומצמת יותר הכוללת הוצאות של 1.75 טריליון דולר. התוכנית בגרסתה המצומצמת כולל השקעה באנרגיה נקייה. בנוסף, היא כוללת, בין השאר, הוצאות לסיוע במימון חינוך לילדים צעירים, דיור, השכלה גבוהה, הרחבה של תוכנית מדיקייר והוצאות נוספות הקשורות בחוק הגנת החולה וטיפול בר השגה. חלק מהמימון להוצאות אלה יגיע מהעלאת המס לאנשים שמרוויחים יותר מ-400,000 דולר בשנה ויצירת מס מינימלי על חברות בינלאומיות. נציגים פרוגרסיבים בבית הנבחרים התעקשו בתחילה שהחוק ליישום התוכנית יעבור יחד עם החוק ליישום התוכנית להשקעה בתשתיות, אך נציגים דמוקרטים מתונים סירבו לתמוך בחוק עד שיתקבל דו"ח של משרד התקציב של הקונגרס (CBO) לגבי ההתאמה בין מקורות המימון להוצאות. כפשרה, ב-5 בנובמבר, עת הצביעו הנציגים על תוכנית ההשקעה בתשתיות, התחייבו הנציגים המתונים להעביר את החוק עד 15 בנובמבר, אם ההערכות של ה-CBO יתאמו את ההערכות של הבית הלבן. ב-18 בנובמבר נמסר מה-CBO שהצעת החוק, אם תעבור, תגדיל את הגירעון של ארצות הברית ב-367 מיליארד דולר לאורך תקופה של עשר שנים. למרות זאת, הצעת החוק קיבלה את אישור בית הנבחרים ב-19 בנובמבר ועברה לדיון בסנאט. התכנית נגנזה בעקבות התנגדות בסנאט, כאשר הסנאטור הדמוקרטי המתון ג'ו מנצ'ין, שהתנגד להוצאות הענק בתוכנית, הצביע נגדה.

ביולי 2021 חתם ביידן על צו נשיאותי בניסיון להיאבק במונופולים ולעורר תחרות רבה יותר. הוא הגדיר עצמו כקפיטליסט גאה והדגיש כי "קפיטליזם ללא תחרות אינו קפיטליזם, אלא ניצול". בנוסף התייחס למדיניות הרגולטורית ב-40 השנים הקודמות: "עכשיו אנחנו 40 שנה בניסוי שנותן לחברות ענק לצבור יותר ויותר כוח ... ומה קיבלנו מזה? פחות צמיחה, השקעה מוחלשת, פחות עסקים קטנים. ... אני מאמין שהניסוי נכשל". ניסיון לבטל את הקיצוץ במיסי החברות שקידם קודמו נבלם בסנאט.

בנובמבר 2021, בניסיון למתן את המחירים, שוחררו מאגרי נפט בניגוד לעמדת אופ"ק פלוס. המשק התמודד עם עליה באינפלציה כתוצאה מעלייה משמעותית בהוצאות הממשלה. נגד האינפלציה, הוחלט להחל אמצעים לקדם מדיניות מוניטרית מרוסנת, ונגיד הפדרל ריזרב, ג'רום פאואל, העלה את הריביות במטרה להאט את הפעילות הכלכלית ולגרום לדפלציה שתשיב את המחירים לערכם המקורי לפני האינפלציה. האינפלציה הגיעה לשיאה ביוני 2022, עם נתון של 9.1%, אך התמנה לקראת סוף השנה, עם 6.5% בדצמבר.

במהלך 2022, הבית הלבן והדמוקרטים בקונגרס האמריקאי גיבשו תוכנית שנועדה להיאבק באינפלציה. הם תכננו לצרף לתוכנית גם גרסה מקוצצת של Build Back Better לאחר שהושגו הסכמות בסנאט. החוק, שאת הגשתו לקונגרס יזמו הסנאטורים צ'אק שומר וג'ו מנצ'ין והיווה למעשה פשרה בין הפלגים של המפלגה הדמוקרטית, אושר. האינפלציה, לצד נפילות בשוק ההון שהושפעו בין היתר ממלחמת אוקראינה–רוסיה, הובילו לספקולציות בדבר מיתון כלכלי אפשרי. עד סוף 2022 הכלכלה התייצבה ושבה לפסי צמיחה.

באוגוסט 2022 הודיע על שמיטת חובות של סטודנטים לפי תנאים מסוימים. בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה. ביידן הציג תוכנית חלופית.

בתחילת 2023, פורסם כי האבטלה צנחה לרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 1969.

נושאים נוספים

במהלך אחד העימותים לקראת בחירת מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2020, הבטיח ביידן שאם ייבחר הוא ימנה, לראשונה בתולדות ארצות הברית, שופטת שחורה לבית המשפט העליון. הוא קיים הבטחה זו לאחר שהסנאט אישר את מינויה של קטנג'י בראון ג'קסון, שופטת בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה, כמחליפתו של סטיבן ברייר.

בסוף 2022 פרצה שערורייה סביב גילויים של מסמכים מסווגים במעונות מגוריו של ביידן, כאשר מסמכים אלו נועדו להיות בחזקת הארכיון הלאומי של ארצות הברית.

החל ממרץ 2019 עלו מספר טענות נגד ביידן על התנהגות בלתי-ראויה, ואף תקיפה מינית. הראשונה שהאשימה את ביידן הייתה לוסי פלורס, פעילה במפלגה הדמוקרטית שהייתה מועמדת לתפקיד סגן מושל מדינת נבדה, שטענה שבמהלך הקמפיין שלה ב-2014, ביידן הניח ידיים על כתפיה ונישק את ראשה. בחודש לאחר מכן, שש נשים טענו שביידן נגע בהן באופן בלתי-ראוי.

בתחילת אפריל 2019 גרסה טארה ריד שביידן הטריד אותה מינית כשהייתה עוזרת בלשכתו בשנת 1993. כשנה לאחר מכן, בסוף אפריל 2020, טענה ריד שביידן לא רק הטריד אותה אלא אף תקף אותה מינית. לדבריה, הוא הצמיד אותה לקיר והחדיר את אצבעותיו אליה בגבעת הקפיטול. כשבועיים לאחר ריאיון זה הגישה ריד תלונה במשטרת וושינגטון על התקיפה. ביידן הכחיש את הטענות בריאיון שנתן לערוץ MSNBC ב-1 במאי 2020.

 

 

אחת השיטות שבהן משתמשים חוקרי מדע המדינה כדי לאמוד את העמדות האידאולוגיות של פוליטיקאים היא להשוות בין הדירוגים השנתיים של הארגון "אמריקאים לפעולה דמוקרטית" ("Americans for Democratic Action") לדירוגי "האיחוד השמרני האמריקאי" ("American Conservative Union"). ביידן זכה לציון של 72% ליברלי מארגון האמריקאים לפעולה דמוקרטית עד 2004, בעוד שהאיחוד השמרני האמריקאי העניק לביידן את הציון 13% שמרני עד 2008. במדד אחר, ביידן זכה לציון ליברלי ממוצע של 77.5%, על פי ניתוח של נשיונל ג'ורנל (אנ'), אשר מיקם אותו מבחינה אידאולוגית בצד המרכזי של חברי הסנאט של ארצות הברית הדמוקרטיים.

ספר הייעץ "The Almanac of American Politics" מעריך את ההצבעות בקונגרס כליברליות או שמרניות על הקשת הפוליטית, בשלושה תחומים: חברה, כלכלה ומדיניות חוץ. בין השנים 2005–2006, הדירוג הממוצע של ביידן היה כדלקמן: הדירוג הכלכלי היה 80% ליברלי ו-13% שמרני, הדירוג החברתי היה 78% ליברלי ו-18% שמרני, ודירוג מדיניות החוץ היה 71% ליברלי ו-25% שמרני. הדירוג לא השתנה רבות במרוצת הזמן; דירוגו הליברלי באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 היה גם הוא בטווח של 70-80%.

קבוצות אינטרסים שונות העניקו לביידן ציונים או דירוגים בהתייחס להתאמה בין עמדותיו והצבעותיו בסנאט לעמדות ולאינטרסים של כל קבוצה. האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות העניק לו ציון חיים של 80%, וציון 91% בהתייחס לקונגרס ה-110 של ארצות הברית.

ביידן ולסלי ה. גלב, נשיא המועצה ליחסי חוץ בדימוס, פרסמו אסטרטגיה מקיפה לסיום האלימות הבין-דתית בעיראק. במקום להמשיך בגישה הנוכחית או לסגת מעיראק, האסטרטגיה פרשה "דרך שלישית": הפיכת עיראק למדינה פדרלית שתחולק לשלושה, בין השיעים לבין הסונים ולבין הכורדים. בספטמבר 2007 עברה החלטה בלתי מחייבת של הסנאט המאשרת תוכנית כזו. עם זאת, הרעיון לא זכה לתמיכה פוליטית והכרה מצד ציבור הבוחרים ולא תורגם למדיניות מעשית, זאת בנוסף לעובדה שהצמרת הפוליטית בעיראק התנגדה לרעיון והגדירה אותו כחלוקת המדינה דה פקטו.

ביידן מתנגד לקידוח ימי של נפט בשמורת הטבע הארקטית הלאומית ותומך במימון ממשלתי כדי למצוא מקורות אנרגיה חדשים. ביידן מאמין שיש לפעול נגד התחממות כדור הארץ. הוא נתן את חסותו להחלטת הסנאט האמריקאי הקוראת לארצות הברית להיות חלק משיחות האומות המאוחדות בדבר התחממות כדור הארץ ולחוק ההתחממות העולמית והפחתת הזיהום פרי חקיקתם של ברברה בוקסר וברני סנדרס, החוק הסביבתני המחמיר ביותר שהוצע בסנאט של ארצות הברית.

בתחום ההגירה התייחס ביידן לנושא מספר פעמים, כך למשל היה כאשר ביקר ביידן את הצעתו של טראמפ לחסום באופן זמני את כניסתם של מוסלמים לארצות הברית, וכן את כוונתו המוצהרת להקים חומה בגבול מקסיקו-ארצות הברית, (שמכונה לעיתים "חומת טראמפ") והוסיף כי הצעתו של טראמפ לענות או להרוג בני משפחה של טרוריסטים מהווה פגיעה בערכים האמריקאים ו"תפגע באופן חמור בביטחון שלנו".

עם פרוץ מלחמת בוסניה, ביידן היה בין הראשונים שדגלו במדיניות "הסר ותקוף" שכללה סיוע לבוסניאקים באמצעות הסרה של האמברגו על מכירת כלי נשק, הכשרה צבאית, תקיפות אוויריות של נאט"ו, וחקירת פשעי מלחמה. הן ממשל ג'ורג' הרברט ווקר בוש והן ממשל ביל קלינטון מיאנו ליישם את המדיניות, מחשש להסלמה בחבל הבלקן.

ביידן תומך בנישואים חד-מיניים, דבר זה התבטא בהתייחסותו של ביידן לסדרת הקומדייה בעלת דמות ראשית קבועה שהיא מהקהילה הלהט"בית "ויל וגרייס" כמשפיעה על דעת הקהל האמריקאי בנוגע לזכויות להט"ב, ואמר כי הוא "חושב שהסדרה חינכה את הציבור האמריקאי יותר מכל אחד אחר אי פעם. אנשים חוששים ממה שהוא שונה. עכשיו הם מתחילים להבין". באותו הראיון ביידן ציין כי הוא "נוח לחלוטין" עם נישואים חד מיניים. מלבד זאת ב-2006 העניק לו הקמפיין לזכויות אדם ציון של 78%. ביידן הצביע בעד הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה.

כנשיא, תמך בקידום רגולציה שמטרתה עידוד התחרות במדינה והחלשת המונופולים.

 

כסנאטור, ביידן דורג באופן עקבי כאחד מחברי הסנאט הכי פחות אמידים. לטענתו, מצב זה הוא נוצר בעקבות היבחרו לקונגרס בגיל צעיר במיוחד. בראשית דרכו בסנאט קידם ביידן צעדים לרפורמה במימון הבחירות בארצות הברית, זאת מתוך אמונה כי פקידי ציבור פחות אמידים עשויים להתפתות לקבל תרומות תמורת טובות הנאה פוליטיות. בנובמבר 2009 נאמד הונו של ביידן ב-27,012 דולר אמריקני. בנובמבר 2020 שווי משפחת ביידן נאמד בכ-9 מיליון דולר (כ-30 מיליון שקל חדש), בעיקר בשל מכירות ספריו של ביידן והרצאות בתשלום שקיים לאחר כהונתו כסגן הנשיא.

העיתונאי האוורד פיינמן (אנ') משבועון החדשות "ניוזוויק" כתב: ”ביידן אינו אקדמאי, הוא לא הוגה תיאורטי, הוא פוליטיקאי רחוב נהדר. הוא בא מרקע של אנשי עבודה בסקרנטון — מוכרי רכבים, סוחרי מכוניות, אנשים שיודעים כיצד למכור. יש לו את המתנה האירית הגדולה הזו.” מאז כהונתו השנייה כסגן הנשיא, במיוחד לאחר מותו של בו ביידן ב-2015, ביידן מסוקר סביב אופיו האמפתי ויכולתו לתקשר עם רגשות צער.

פעמים תכופות ביידן חורג מנאומיו הכתובים ונוהג לפלוט אמירות שנתפסות כמביכות וסתמיות. בעיתון "הניו יורק טיימס" נכתב כי "המסננים החלשים של ביידן גורמים לו להיות מסוגל לפוצץ כמעט כל דבר". בשנת 2018 כינה את עצמו ביידן "מכונת פדיחות".

 

 

 

 

 

ביידן נמנה עם האגף הפרו-ישראלי במפלגה הדמוקרטית. הוא הביע הצהרות נחרצות לגבי ישראל, וטען כי יש לה זכות להגן על עצמה. בראיון לערוץ "שלום TV" סיפר כי הוא ציוני וסיפר על אשת בנו, יהודייה שומרת מצוות, ועל פגישותיו עם גולדה מאיר כסנאטור צעיר. כל שלושת ילדיו נישאו ליהודים: בנו נישא להאלי אוליבר ושני נכדי ביידן ממנו הם יהודים על פי ההלכה. האנטר נשוי למליסיה כהן וגם נכדו של ביידן ממנו הוא יהודי על פי ההלכה. וגם אשלי נישאה ליהודי, הווארד קריין. מנגד, קיימות הצהרותיו על הצורך "לגלות מדיניות מאוזנת יותר במזרח התיכון", בעיקר מאז תחילת מלחמת עיראק. מבדיקת גיל תמרי מערוץ 10, על אף הצהרותיו האוהדות, היסטוריית ההצבעות שלו בסנאט מצביעה על מיעוט הצבעות לטובת ישראל. מנגד, בעיתון ג'רוזלם פוסט נטען כי לביידן היסטוריית הצבעות מעולה עבור ישראל, חרף התנגדותו לבנייה ישראלית בשטחי יהודה ושומרון. ב-1973 קרא ביידן ליציאה ישראלית משטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. יומיים מאוחר יותר חזר על עמדתו זו בפגישה עם ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר. בנוסף, דיווח לה על ביקורו במצרים, ובפרט על הכרת נציגים בכירים של אליטות השלטון בעליונותה הצבאית של ישראל ומשכך, שהסיכוי למלחמה נמוך (בפועל, מצרים תקפה כחודש לאחר הפגישה, והחלה את מלחמת יום כיפור).

הוא נחשב לאוהד של מדינת ישראל ורואה את ישראל כבעלת ברית אסטרטגית חשובה במזרח התיכון. באוקטובר 2008 הצהיר ביידן כאשר נועד עם מצביעים יהודים בפלורידה, מדינה חשובה מבחינה אלקטורלית, כי "ככל שאמריקה חזקה יותר, כך ישראל בטוחה יותר". בנאום שנשא בפני כמה מאות יהודים אמריקאים מבוגרים בקהילה גמלאית בפלורידה, הדגיש ביידן כי הוא וברק אובמה תומכים מאוד בישראל. ביידן אמר: "אני יושב ראש ועדת החוץ של הסנאט. אני נותן לכם את המילה שלי: לא הייתי מוותר על התפקיד הזה כדי להיות סגן הנשיא של ברק אובמה אם לא הייתי בטוח בבטני, בלבי, ובראשי שהשקפת העולם של אובמה לגבי ישראל תואמת להשקפת עולמי". באותו מפגש הוא הבטיח "להפוך את ישראל לבטוחה יותר". ביידן מתח ביקורת גם על נשיאותו של ג'ורג' ווקר בוש, וציין כי "על פי כל עובדה אובייקטיבית, ישראל פחות בטוחה כיום מאשר לפני שמונה שנים".

במהלך שיחת ועידה עם אנשי התקשורת היהודית ב-3 בספטמבר 2008, התייחס ביידן לתקיפה פוטנציאלית של צבא ההגנה לישראל על מתקני הגרעין של איראן באומרו כי "אין זו שאלה עבורנו לומר לישראלים מה הם יכולים ומה אינם יכולים לעשות. יש לי אמונה בדמוקרטיה של ישראל, והם יגיעו להחלטה הנכונה". עם זאת, ביידן הצהיר כי יש לעשות מאמצים דיפלומטיים נוספים כדי למנוע את הצורך בפעולה צבאית. בספטמבר 2008, ביידן דיבר בוועידת וושינגטון של המועצה היהודית הדמוקרטית הלאומית. לדברי ביידן, "במשך 35 שנים מהקריירה שלי עסקתי בנושאים הקשורים לישראל. התמיכה שלי בישראל מתחילה בבטן, הולכת אל הלב שלי ומסתיימת בראשי". ביידן הכחיש בתוקף טענה של קואליציית היהודים הרפובליקנים לפיה ניסה פעם להפסיק את סיוע החוץ לישראל.

במהלך עימות הבחירות שנערך בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008 בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא, ביידן ושרה פיילין, אמר ביידן כי "אף אחד בסנאט של ארצות הברית לא היה חבר טוב יותר לישראל מאשר ג'ו ביידן, לעולם לא הייתי חובר לאובמה אם לא הייתי בטוח לחלוטין שברק אובמה שותף לתשוקה שלי". בנובמבר 2010 היה ביידן הנואם המרכזי בעצרת הכללית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, שם הצהיר כי "ממשל אובמה יעמוד לצד ישראל. זה האינטרס האישי שלנו, מעבר לכך שהוא צורך מוסרי מוחלט". הוא גם חידש את תמיכתו בשיחות השלום עם הרשות הפלסטינית ואמר כי "אין תחליף למשא ומתן ישיר, פנים אל פנים, שיוביל בסופו של דבר לשתי מדינות לשני עמים - מדינת ישראל היהודית ומדינת פלסטין העצמאית. זוהי הדרך היחידה להביא לידי גמר את המרדף בן עשרות השנים אחר ביטחון העם הישראלי, והדרך היחידה למימוש השאיפה הלגיטימית של הפלסטינים להגדרה עצמית".

בינואר 2014 היה נציג ארצות הברית בהלווייתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. בהלוויה ספד ביידן לשרון: "כשמדינה קרובה כמו ישראל מאבדת אדם כמו רה"מ שרון, אין התחושה כמו אובדן של מנהיג – אלא כמו מוות בתוך המשפחה. הוא שינה את הנסיבות שבהן ישראל אינה יותר בסיכון גאוגרפי, אלא עומדת בזכות עצמה, בכוח יוצא מן הכלל". לאחר ההלוויה נועד ביידן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם נשיא המדינה שמעון פרס.

במרץ 2015 החליט ביידן להיפגש עם יושב ראש האופוזיציה והמחנה הציוני יצחק הרצוג ולהחרים את נאום בנימין נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית. ב-9 במרץ 2016 הגיע ביידן לביקור בירושלים, שם נפגש עם נתניהו ועם הנשיא ראובן ריבלין. כמו כן, הוא מתח ביקורת על כך שאבו מאזן לא גינה את הפיגועים שאירעו בישראל במהלך ביקורו. בפגישה עם ריבלין אמר ביידן כי מיגור הטרור הפלסטיני לא ייפסק רק באמצעות כוח הזרוע וקרא לפתירת הסכסוך בשיחות שלום. באפריל אותה השנה, בנאום שנשא בפני ג'יי סטריט, אמר כי קיים תסכול רב בוושינגטון על רקע הקיפאון המתמשך בשיחות השלום בין ישראל והפלסטינים.

ב-10 בנובמבר 2016 נשא ביידן דברים בארוחת ערב של הקונגרס היהודי העולמי לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו באותו החודש. הוא התייחס בנאומו לעתיד יחסי ארצות הברית–ישראל במהלך נשיאות טראמפ, ואמר כי לא תהא "הפחתה בתמיכה [האמריקאית בישראל]" בממשל הבא. בשלהי דצמבר 2016 הכחיש ביידן את הידיעות לפיהן שידל מנהיגי מדינות זרים להצביע בעד החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם. העובדה שארצות הברית לא הטילה וטו על ההחלטה, שקבעה שההתנחלויות הישראליות בשטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים אינן חוקיות, נתפסה כביטוי לשפל ביחסי ארצות הברית–ישראל. לדבריו של פקיד בכיר פרו-ישראלי העובד עם גורמים שונים בקונגרס של ארצות הברית, ביידן שידל את נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו ואת ראש ממשלת אוקראינה וולודימיר גרויסמן להצביע בעד ההחלטה. לעומת זאת, ביידן צפה כי הימנעות אמריקאית מלהטיל וטו או מלהתנגד להחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם תוביל לתגובה חריפה הן מצד הקונגרס והן מצד המערכת הפוליטית בישראל.

 

 

ב־30 באפריל 2020 הצהיר כי אם ייבחר לנשיאות, ישאיר את השגרירות האמריקאית בירושלים. ביידן אמנם מתח ביקורת על האופן בו ביצע הנשיא המכהן, דונלד טראמפ, את העברת השגרירות לירושלים, אך הכריז כי לא יבטל את ההחלטה. במאי 2021 התקיים מבצע שומר החומות, והנשיא ביידן פעל להגביל את הביקורת של חברי הקונגרס הפרוגרסיבים ממפלגתו על ישראל והשתדל להאריך את אורך הזמן שישראל יכולה לפעול כדי למלא את מטרותיה המבצעיות בלי שיופעל עליה לחץ דיפלומטי מהותי. במהלך הבחירות לנשיאות, העניק ביידן הבטחת בחירות שיקים גם קונסוליה אמריקאית עבור הרשות הפלסטינית שתשב במזרח ירושלים. בביקורו בארצות הברית באוגוסט 2021 דן ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט בעניין זה עם הנשיא ביידן, והצליח להגיע עימו להסכמות שימנע מפתיחת קונסוליה. באותה הפגישה דנו בין היתר גם בנושא איראן, והנשיא ביידן הצהיר שלעולם לא יאפשר לאיראן להשיג פצצה גרעינית. במהלך 2022 התנהל משא ומתן אינטנסיבי בווינה בין איראן והמעצמות כדי לחדש את הסכם הגרעין. ישראל הפעילה מאמצים דיפלומטים וחשפה חומר מסווג איראני שהפליל את המשטר כדי לשכנע את ממשל ביידן שלא לחדש את ההסכם. מאמצים אלו נשאו פרי: המגעים בווינה לא התקדמו וארצות הברית נמנעה מהורדת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור.

בימי נשיאותו נחנכו פורום הנגב - פורום שרי חוץ שנתי של ארצות הברית, ישראל ורוב המדינות הערביות שמקיימות עמה יחסים דיפלומטיים; וקבוצת I2U2 - קבוצה שכוללת את איחוד האמירויות הערביות, ארצות הברית, הודו וישראל ואמורה לשתף פעולה במגוון תחומים. מבחינה ביטחונית ארצות הברית האיצה את שיתוף הפעולה עם ישראל בפיתוח תוכנית מגן אור וחיל האוויר האמריקאי ביצע סדרת תרגילים רחבי היקף ביחד עם חיל האוויר הישראלי המדמים תקיפה של הכורים הגרעיניים באיראן. הגדול שבתרגילים, נערך בינואר 2023 וכלל 140 מטוסי קרב, מפציצים וספינות מלחמה מפיקוד המרכז האמריקאי, היושב במזרח התיכון.

במינויים של חברי הקבינט שלו בלט מספר רב של יהודים בתפקידי מפתח, בהם ראש סגל הבית הלבן רון א. קליין, אנתוני בלינקן כמזכיר המדינה, ג'נט ילן כמזכירת האוצר, מריק גרלנד כתובע הכללי ואלחנדרו מיורקס כמזכיר ביטחון המולדת.

ביולי 2022 הגיע ביידן, לראשונה כנשיא ארצות הברית, לביקור בן שלושה ימים (13 ביולי - 16 ביולי) בישראל, במסגרתו חתם יחד עם ראש הממשלה יאיר לפיד על הסכם שיתוף פעולה בתחומי הטכנולוגיה, האקלים והבריאות, ושב על מחויבותו להבטיח "חופש, דמוקרטיה ושגשוג" לכל תושבי האזור. במהלך הביקור נשיא ישראל יצחק הרצוג העניק לו את עיטור נשיא מדינת ישראל. מיד לאחר הביקור בישראל ביקר הנשיא ביידן בערב הסעודית, וניסה לקדם הסדר נורמליזציה ביחסי ישראל–ערב הסעודית. בתוך סעודיה, בעוד יורש העצר מוחמד בן סלמאן תומך בנורמליזציה, אביו המלך סלמאן הטיל וטו על מאמצי הנורמליזציה.

בפברואר 2023, בביקורו בישראל, הביע מזכיר המדינה בלינקן את עמדת הממשל שיש להגיע לקונצנזוס בישראל בהקשר לרפורמה המשפטית בישראל וקרא לראש הממשלה נתניהו להימנע מצעדים חד-צדדיים.

מלחמת חרבות ברזל

 

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023 הביע ביידן תמיכה בלתי מסויגת בישראל. בנאום שנשא תיאר לפרטים את זוועת מעשי החמאס בעוטף עזה, ואמר כי "ברגע הזה עלינו להיות ברורים: אנחנו עומדים לצד ישראל, ונוודא שלישראל יש מה שהיא צריכה להגן על עצמה. אין תירוץ לטרור כזה, חמאס לא נלחם למען זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, אלא להשמדת העם היהודי". ב-18 באוקטובר הגיע לישראל לביקור בזק ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וקבינט המלחמה, והביע תמיכה בישראל להמשך הלחימה בחמאס ובארגוני הטרור ברצועת עזה, עם זאת אמר שיש מקום להפריד את האוכלוסייה מארגוני הטרור שמשתמשים בהם כמגן אנושי, וביקש מישראל לאפשר כניסה חלקית של סיוע הומנטרי לתושבי הרצועה דרך מצרים. במהלך ביקורו נפגש עם אנשי כוחות הביטחון שנלחמו במחבלים שחדרו לישראל וביצעו מעשה את מעשה הטבח והזוועות במתקפת הפתע, והתחייב לסייע לישראל בהחזרת החטופים בעזה. כמו כן הבטיח ביידן סיוע צבאי וכלכלי נרחב לישראל וקידם לאזור שתי נושאות מטוסים וכוחות נוספים על מנת להרתיע את איראן, חזבאללה וסוריה מלהצטרף לחמאס במלחמה ולתקוף את ישראל.

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל אישים
	פורטל ארצות הברית

• הבחירות לסנאט של ארצות הברית בדלאוור (1972)
• 2012 VP113

• טל ויינטראוב (עורכת), בעלות הברית: נשיא ארה"ב ג'ו ביידן על ההתייצבות לצד ישראל הדמוקרטית, הוצאת תלם, קרן ברל כצנלסון, 2024

כתביו

• הבטח לי, אבא, Flatiron Books, 2017, מסת"ב 978-1250171672
• הבטחות שצריך לקיים, רנדום האוס, 2007, מסת"ב 1-4000-6536-4

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ו ביידן
טקסט בוויקיטקסט: נאומים של ג'ו ביידן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ו ביידן

•   אתר האינטרנט הרשמי של ג'ו ביידן (באנגלית אמריקאית)
•   אתר האינטרנט הרשמי של ג'ו ביידן (בספרדית)

•   ג'ו ביידן, ברשת החברתית פייסבוק
•   ג'ו ביידן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   ג'ו ביידן, ברשת החברתית אינסטגרם
•   ג'ו ביידן, ברשת החברתית טיקטוק
•   ג'ו ביידן, סרטונים בערוץ היוטיוב
•   ג'ו ביידן, ברשת החברתית Goodreads
•   ג'ו ביידן, באתר פליקר
• אתר נוסף (הקישור אינו פעיל)
• ג'ו ביידן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ו ביידן באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
•   ג'ו ביידן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סגן הנשיא ג'ו ביידן באתר הבית הלבן של ממשל אובמה (מאורכב)
• מרדכי ברקאי, סנאטור ביידן בראיון לדבר: נגד העיסקה כולה - איתכם או בלעדיכם, דבר, 15 במאי 1981, המשך
• אייל להמן, דוד ג'ו בא להציל את אמריקה. הכירו את ביידן, באתר ynet, 1 באוגוסט 2020
• אורי פסובסקי, ‏להתראות רייגן, שלום ביידן: מה עומד מאחורי תוכנית הענק של הממשל האמריקאי?, באתר גלובס, 10 באפריל 2021
• נטע בר, נשיא ארה"ב הבא: הכירו את ג'ו ביידן, באתר ישראל היום, 7 בנובמבר 2020
• אייל להמן, המבוגר האחראי: ג'ו ביידן, מעתה האיש החשוב בעולם | פרופיל, באתר ynet, 7 בנובמבר 2020
• יונה לייבזון, ‏"אחד ביום": המהפכה השקטה של ג'ו ביידן, באתר ‏מאקו‏, 21 במרץ 2021
• מערכת כאן חדשות, האסונות, הסקנדלים, תפיסת העולם והדרך למעלה - הכירו את ג'ו ביידן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 בנובמבר 2020
•   נתנאל שלומוביץ, בחצי השנה מאז שהפך לנשיא ארה"ב, ביידן מתנהל כמי שהפיק את הלקח שאובמה החמיץ, באתר הארץ, 18 ביולי 2021
• ג'ו ביידן, ‏ביידן במאמר לוול סטריט ג'ורנל: "זו התוכנית שלי למלחמה באינפלציה", באתר גלובס, 1 ביוני 2022