רחל המשוררת: משוררת עברייה

תחילת דרכה

רחל (רעיה) בלובשטיין, בִּתם של איסר-לייב וסופיה (שרה) לבית מנדלשטאם, נולדה בסראטוב שברוסיה. סבה מצד אמה, הרב משה מנדלשטאם, שימש כרב הקהילה היהודית של קייב. אביה, במקור מפולטבה, הקפיד על קיום שמירת המסורת היהודית, על אף שנחטף בגיל 8 לצבא האימפריה הרוסית ושירת שם 25 שנה. כאשר שוחרר, הורשה לגור היכן שיחפוץ בתחומי רוסיה, החל לסחור בפרוות והתעשר. עם שחרורו של איסר-לייב נודע לו כי אביו התאבד בעת שרותו בעקבות הכאב על חטיפת בנו וכי אימו נפטרה. איסר לייב נשא אשה ונולדו להם ארבעה ילדים. לאחר שנפטרה, נישא בשנית לסופיה-שרה, שהייתה צעירה ממנו ב-20 שנים, ונולדו להם שמונה ילדים. רחל הייתה הילדה השנייה הכי צעירה מביניהם.

אמה של רחל, סופיה, הייתה אשה משכילה וידענית אשר הקפידה מאוד על חינוך והשכלת ילדיה. לרחל הוענקו שיעורים בעברית בילדותה. האם התכתבה עם לב טולסטוי ובביתם התארחו תדיר אנשים משכילים, ביניהם הסופר ולדימיר קורולנקו. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. כבר בילדותה סבלה מתפקוד לקוי של הריאות ונשלחה לטיפולי מרפא, אליה הצטרפה אחותה ליזה שגם טיפלה בה. בהשפעת האח יעקב גילתה נטיות ציוניות והצטרפה לתנועת נוער ציונית. בגיל 15 החלה בכתיבת שירים ברוסית. האם סופיה נפטרה ב-1906 משחפת. לאחר מות האם פרסם האב מכרז לאשה שלישית והתחתן מטעמי נוחות. יעקב אחיה של רחל מציע לאחיותיו ללמוד במהרה מחשש שהאם החורגת תשתלט על כספי האב. בעקבות עצתו החליטו רחל ואחותה לעלות ארצה. בגיל שבע-עשרה עברה רחל עם אחותה שושנה לקייב, שם גרה האחות הבכורה ליזה, ולמדה ציור. בילדותה בפולטבה פגשה רחל את שולמית שימשלביץ' שהפכה לחברתה הטובה ביותר ועמה התכתבה לאורך השנים. מכתביה של רחל לשולמית אופיינו בקרבה והומור. שולמית כתבה בזכרונותיה כי בנעוריה בפולטבה רחל הייתה מלאת שמחת חיים, צחוק ואור. היא ניגנה בפסנתר וציירה וחבריה ראו בה ציירת לעתיד. שולמית כתבה כי לדמותה הלירית של רחל צריך להוסיף דמות של רחל אחרת-בעלת ההומור הרב, המשתובב, הנוצץ.

ב-1909, בהיותה בת תשע-עשרה, באה לסייר בארץ ישראל עם אחותה שושנה. השתיים, שהיו בדרכן לאיטליה ללמוד אמנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולמדו עברית מהאזנה לילדים בגן הילדים. בהמשך הצטרפה אליהן אחותן בת שבע, ובית משפחת ברוידא בו התגוררו מכונה מאז "מגדל שלוש האחיות" על שמן. ברחובות חוותה רחל את הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר. אביה של רחל עלה לארץ ישראל שנה אחריה עם רעייתו השלישית, מאשה נאומובנה, והתגורר בתל אביב. ברחובות פגשה גם את נח נפתולסקי והם התאהבו. נפתולסקי היה אידיאליסט ועובד אדמה מסור שחי מהיד לפה והתנזר ממין ובסופו של דבר הקשר לא צלח.

רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן עברה ב-1911 ל"חוות העלמות" הלימודית שהקימה חנה מייזל בחוות כנרת, שם נפגשה עם ברל כצנלסון ועם אהרן דוד גורדון, שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש". שם גם הכירה את זלמן רובשוב (שלימים נודע כזלמן שזר, נשיא המדינה השלישי), ובין השניים נוצר קשר רומנטי. היא הקדישה לו שלושה משיריה מפורשות, אף שנהוג לחשוב כי שירים נוספים נכתבו אודותיו. השיר "גן נעול", שהוקדש לו, מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה ל"זר": זלמן רובשוב. זוהי גם אנגרמה על שמו של שז"ר ומבטא את התנהגותו אליה, אך עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו.^{[דרוש מקור]}

ב-1913 יצאה בעידודו של א.ד גורדון לצרפת כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות. היא למדה אגרונומיה באוניברסיטת טולוז, שם פגשה והתאהבה במיכאל ברנשטיין, מהנדס יהודי, אליו פנתה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה", הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברנשטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו, ולמשך זמן מה תוּבְּלה ההתכתבות ביניהם בשפה זו. הקשר הזוגי ביניהם נמשך כשנה וחצי. עם סיום לימודיה ב-1914, יצאה לבקר את משפחתה ברוסיה ונמנעה מלשוב לארץ ישראל בשל מלחמת העולם הראשונה. ברוסיה עסקה בהוראת ילדי פליטים יהודים בבריאנסק ובסראטוב, שם כנראה נדבקה בשחפת.

בשנות העשרים

ב-1919 חזרה לארץ ישראל באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים ונשים שלימים בנו את צמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר ורחל כגן (יש הסבורים כי קבוצה זו פתחה את מה שכונה "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה. בדגניה הייתה פעילה בתחום התרבות ועבדה בעיקר עם ילדי הקבוצה.

לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. בתחילה נדרשה רחל על ידי הרופא להקפיד לאכול בכלים נפרדים, אולם המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה לבסוף מדגניה. ההחלטה לא נתקבלה בפורום מסודר של הקיבוץ אלא מתוך יוזמה פרטית של אחד מהחברים שבישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב". מרבית החברים שידעו כי הדברים נאמרו הלכו לעבוד בשדות כדי להימנע מן הפרידה, מה שפגע ברחל יותר מכל. חלק אחר מן החברים כלל לא ידע שהדברים נאמרו. לימים אחדים מהם התביישו בהחלטה. גם לאחר גירושה שמרה רחל על קשריה עם חלק מתושבי דגניה ואף ביקרה בה כמה פעמים. חברי דגניה שלחו את שפרה ירובסקי הדגנייתית לטפל בה תקופה מסוימת. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, עין גנים, ירושלים (שם התגוררה בחדר קטן בחצר בית הלנה כגן שאת גיסתה רחל כגן הכירה מהמסע המשותף לארץ באונייה רוסלאן) ותל אביב, בה חיה את שנותיה האחרונות (בה התגורר גם אביה). היא התגוררה בדירה קטנה הסמוכה לים (כיום בתחילת רחוב בוגרשוב, בבית מספר 5א', בעלית הגג) ואת ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה בצמצום רב. רחל התפרנסה מפרסום שיריה בעיתון "דבר" (התשלום נקבע לפי מספר שורות ושיריה של רחל לרוב אינם ארוכים) וקצבה חודשית מצומצמת שירשה מאביה. רוב הונו של אביה הועבר למוסדות דתיים

מותה

רחל כתבה את רוב שיריה בשש השנים האחרונות לחייה, מתוכם שירים רבים נכתבו על הציפייה שלה ליום מותה. בשנת 1927, עת שכבה במיטת חוליה בעיר, הרחק מדגניה, זכרה את ימי החסד שזכתה להם שם, שנדמו בעיניה כחלום רחוק, בשירה ואולי לא היו הדברים...:

וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,
אוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפַּי?
...
הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

— וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים..., תרפ"ז

בחודשים האחרונים לחייה, כשמחלתה החריפה, הועברה רחל לבית הבראה לחולי שחפת בגדרה אותו ניהל ד"ר אריה בן-גפן. שם, בזמן הקצר בו קיוותה להחלים ממחלת השחפת היא כתבה את שירה האחרון "מתי". לאחר חודשיים, כשהמחלה רק החריפה והיא חלשה ויגעה, ביקשה לשוב לתל אביב.

היא הועברה בעגלה פשוטה ופתוחה לכיוון תל אביב. יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מהמושבה רחובות, וביקשה שיובילו אותה אליו. רחל לוותה על ידי האחות וילקיס, והרופא הד"ר צבי כיתאין. אלטשולר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".

רחל נפטרה מהשחפת ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ללא כל איש שהכירה עימה, בבית החולים הדסה שהיה ברחוב בלפור בתל אביב, ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל...", בבית הקברות כנרת. על קברה הפתוח הקריא זלמן שזר את שירה תמורה. על מצבתה חקוקות המילים מתוך שירה "מנגד":

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד שָׁמָּה – אֵין בָּא, אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה.

שירהּ האחרון "מֵתַי", שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה, מלמד כי לקראת סופה חשה רחל בודדה: כל שנותר לה היו רק חלומותיה, כאשר האנשים שבהם האמינה ובטחה נטשוה.

משפחתה

שנים עשר ילדים נולדו לאביה של רחל. ארבעה מאשתו הראשונה ושמונה מן השנייה. חלקם עלו לארץ ישראל וחלקם נותרו מחוצה לה.

• איסר לייב בלובשטיין, אביה. עלה לארץ ישראל בשנת 1910, עם רעייתו השלישית, מאשה נאומובנה. הוא גורש בתקופת מלחמת העולם הראשונה לרוסיה וחזר לארץ ישראל לאחריה. באמצעות הון שהביא עמו רכש עם רעייתו שש דירות בתל אביב והקים שני בתי יתומים לילדים ברמת גן ובתל אביב (ברחוב מזא"ה 22). איסר נפטר בשנת 1923.
• אחיה, ד"ר יעקב בלובשטיין (סלע, 1880 - 1935), היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה, לימים ייסד בארץ ישראל את רשת "בתי העם", מראשוני האינטלקטואלים ביישוב. נפטר בתל אביב.
• אחותה, שושנה (1889 - 1975), סופרת ומוזיקאית, נפטרה ערירית ונטמנה בתל אביב. בשנת 2011 הועברו עצמותיה לצד רחל בבית הקברות של קבוצת כנרת.
• אחותה, בת שבע גולדשטיין (1895 - 1946), פסנתרנית, אמה של הפסנתרנית אלה גולדשטיין. חלתה במלריה בעמק יזרעאל ונפטרה בספטמבר 1946 בתל אביב.
• אחייניתה, אלה גולדשטיין (1927–1997), פסנתרנית, ילידת חרבין, בתה של בת שבע גולדשטיין. הופיעה בארץ ישראל לראשונה ב-1938, בגיל 11, ולאחר מכן ברחבי העולם השתקעה בארצות הברית בשנות ה-50 ונפטרה שם.
• דודהּ, מאכס מנדלשטאם, היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה, ולימים ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של בנימין זאב הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה.
• ההיסטוריון, ד"ר אורי מילשטיין, הוא בן אחייניתה, שרה מילשטיין.

ההתחלה

את שיריה הראשונים כתבה רחל בנעוריה ברוסית. שירים אלו כונו "המחברת הרוסית" ותורגמו מאוחר יותר לעברית.

אחרי שנים ששהתה באירופה הגיעה רחל לארץ והחלה לכתוב שירים בשפה העברית. שירה הראשון בעברית היה "היום הלך והחשיך". השיר הוקדש לאהרן דוד גורדון, אשר היה מאוד אהוב עליה.

עיקר שיריה פורסמו בעיתון "דבר", ואלו, שהצטיינו בפשטות הבעתם ובלשונם הקולעת, נתחבבו על הקוראים מהרגע הראשון. מספרים שחובבי שירתה, שהיו לא מעטים מבין קוראי העברית בארץ ישראל, ציפו בכליון עיניים לצאת גיליון יום שישי של "דבר".

קובצי שיריה

 

שיריה של רחל כונסו בשלושה קבצים עיקריים:

• ספיח (תרפ"ז-1927)
• מנגד (תר"ץ-1930)
• נבו (תרצ"ב-1932)

את שני קובצי השירה הראשונים פרסמה רחל עוד בחייה; הקובץ האחרון יצא לאור לאחר מותה.
שמותיהם של קובצי שירתה, "מנגד" ו"נבו", סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה כי בחייה הקצרים לא הספיקה רחל לממש את עצמה, הן בתחום שירתה והן בתחום חייה האישיים.

בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד הנקרא "שירת רחל". מכלול זה כולל גם שירים אשר לא פורסמו בעבר. כריכתו תואמת את הכריכה שבחרה רחל לקבצים הראשונים - כריכה לבנה ופשוטה. עיצוב זה הפך לסימן ההיכר שלה, ונשמר בכל המהדורות הבאות.

ספיח (1927)

הקובץ ספיח כולל 61 שירים.

שירים מתוך "ספיח"

הלך נפש האתה הוא הקץ היא אחרה לבוא בגִנה יגֹרתי פן ילך הן יצאנו בסך בתו אין בלבי עליך הצדק את הדין כן, מוטב בלילה בא המבשר צִפּיה בבדידותי הגדולה וגם ההד נדם ספיח פגישה, חצי פגישה עץ אגס הכנעה הד בבית החולים להקיץ בבית החולים הנה הנהו הדוי בלילות לא שנת קח את ידי בדרך אני ובכן – הדרור בלא ניב, בלי נוע אשתו זמר נוגה ששונות זעירים אֹשר שלו לראות שנית שורות שנכתבו כאלה באביב ימותו לערטל פצעי הנפש אביב (השכחתי תריסים להבריח) כמו פלג הרים יש ימים – העולם מסביבך ניב הוי, דרך החיים חדרי החדש ידיך רכות כוחי הולך ודל שפתים נצמדות אל ארצי מרד בנכר רחל יום בשורה כאן על פני אדמה כנרת איני קובלה תמורה חלום בלהות גם אם עשרת מונים האחרת הזאת אני מעודי הפכפכת מיכל את כֻּלִי סִיפרתי עד תֹם נקישת דלתי נפתולים

מנגד (1930)

השם מנגד מסמל את שאיפות חייה של רחל אשר ראתה מנגד מבלי לזכות לממשן.

שירים מתוך "מנגד"

עקרה ספר שירי חיץ ואולי לא היו הדברים... פרחי-אולי אם צו הגורל... אליהו ברית ההד כבשת הרש גן נעול בעיר (וכך מיום אל יום) זמר להקיץ ולדעת העברת ידך פשטתי יד לבקש רחמים לא גואל - וקרוב כל כך יונתן לא פעם, בקיץ גורל ערבית משעולי השדות ושבילים הוי ארצי הורתי באחד גלגולי בקור שבת בלילה אביב (והנהו שוב לפני) שתיקה גננו בבוא אקליפטוס זוכרת, אזכור לא אחת לאור הצהר אני ואתה אשה עיני אעצום תקראי נא בשמי כי לסוף אחים אתה לי כקדם הפתח נפתח כורה מנגד זה צו הגאוה אויר פסגות אל ההרים שי

נבו (1932)

השם נבו - כשם ההר שממנו ראה משה את הארץ המובטחת ביודעו כי לא יזכה להגיע אליה - רומז לחייה שבהם היו יעדים רבים שלא מומשו. בקובץ זה נכללים:

שירים מתוך "נבו"

אביב (כזה מעודו: מתגלה כמפתיע) רק על עצמי ואם לא רפאה היד בגני נטעתיך לב אמונים לי מכתב את כלי ספרתי עד תֹם על הגורן שכן עצבת אחרת עם שחר עבריה ליד החלון ששוני הזעיר חוני המעגל תנ"כי פתוח כה ציפיתי ליום והגיע במו ידי הנה אקח את מבט עיניך אל תרשיעני משאלה בלילות מקדם זכרונות חליבת לילה נבט צבעים בעיר (אך אבני המרצפת) למה תרצה לעקֹב עדנה ורצון רק אחד עבותות האסור ולו לשבר ולבכות חג תפילה רוח ערב צוננת מתי

"שירים שנסתתרו"

מעבר לקובצי שירה אלה כתבה רחל שירים רבים שבחרה לא לפרסם.

בראשית המאה ה-21 נתגלו שלושה שירים שכתבה רחל ברוסית. שלושת השירים תורגמו מכתב היד בידי רנה ליטוין, ופורסמו בעיתון הארץ:. על שירים אלה נאמר: "שיריה של רחל המובאים בזה נכתבו רוסית, בתחילת המאה העשרים, ואמנם ניכרת בהם השפעת השירה הרוסית בת הזמן. במיוחד בולטת השפעתה של אנה אחמטובה, אשר לימים תרגמה רחל משיריה לעברית. השפעתה של אחמטובה ניכרת בתימטיקה, בסיטואציות, במלודיה, בפשטות ובישירות – מסימני ההיכר של שירי רחל בעברית. לעיתים נראה שרחל ממש משוחחת עם שורות משיר זה או אחר של המשוררת הרוסית. [...] לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה".

.

"בבית ובחוץ"

"בבית ובחוץ" הוא ספרון שירי פעוטות אשר יצא לאור בשנת 1930. אלה היו שירי הילדים הראשונים שכתבה אישה בעברית ובמשך שנים רבות לא היה מוכר כחלק מיצירתה של רחל. את הספר הוציא לאור ראובן גולדברג, חבר קבוצת קדם ומוכר סדקית מתל אביב. הספר נמכר בחנותו בלבד והודפסו ממנו מאות ספורות של עותקים. לימים סיפר גולדברג כי לא ראה בספר יצירה ספרותית של ממש אלא צעצוע חינוכי לפעוטות. נראה כי גם רחל עצמה לא החשיבה יצירה זו כחלק מהקורפוס הרשמי שלה, הגם שהעניקה אותו במתנה לחבריה, לעיתים בליווי הקדשה אישית. בשנים האחרונות הספר הודפס מחדש הן תחת הכותר המקורי והן בשם "מקהלת החיות", המבוסס ברובו על הספר המקורי.

כתיבתה

כתיבתה של רחל הושפעה מזרמים ספרותיים אחדים וממקורות קלאסיים ומודרניים בסביבתה, בהם: התנ"ך, האקמאיזם הרוסי, האימג'יזם הצרפתי, ספרות תנועת ההשכלה והספרות העברית החדשה, ובכלל זאת הספרות שכתבו חלוצי העלייה השנייה.

מלבד השירים שכתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בעבודתה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסיה אנה אחמטובה, משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין ופרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים מאת מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות.

מרבית שיריה נכתבו בשנותיה האחרונות, הביעו רגשות עמוקים לאור מחלתה וסבלה, והקהל אוהד אותם מאז ועד היום.

מקומה של שירתה בתרבות העברית

רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור.

רבים משיריה הולחנו על ידי מלחינים אחדים, ובהם נעמי שמר, שהלחינה את השיר "כנרת" ("שם הרי גולן"), יהודה שרת שהלחין בין השאר את השיר "ואולי לא היו הדברים מעולם..." ואת "שי" - שירהּ היחיד שזכתה רחל לשמוע מולחן, ויוסף טל אשר הלחין את שיריה: "בגני נטעתיך", "בלילות מקדם", "בלילות לא שנת", ו"עם שחר".

ביצועים

שיריה המולחנים בוצעו בידי יוצרים רבים. עם המבצעים והשירים שביצעו נמנים בין השאר:

• אסתר עופרים - ואולי לא היו הדברים... (לחן: יהודה שרת)
• אריק איינשטיין - לא פעם, בקיץ (לחן: שולמית ליפשיץ)
• חוה אלברשטיין ודני גרנות הקליטו אלבום שלם משיריה. במיוחד התפרסם מתוכם רק על עצמי (לחן: אלברט פיאמנטה)
• ירדנה ארזי - יש ונדמה (שיר)
• הצמד שוקי ודורית (שוקי שוקי ודורית פרקש) התפרסם בשנת 1979 עם ביצועו לשירה של רחל גן נעול, ללחנו של שוקי שוקי. באלבומם הראשון שיצא בשנת 1980 ונשא את שם השיר, הופיעו ביצועיהם של הצמד לשיריה של רחל זמר וחיץ, גם הם ללחניו של שוקי שוקי, וגרסה חדשה לשיר "גן נעול" שהייתה אקוסטית ומלווה בגיטרה וחליל בלבד (בניגוד לגרסה הקודמת, שהייתה מלווה בגיטרה, תופים וכלי מיתר). הצמד הקליט את השיר פעם נוספת בשנת 1990 לאלבומו השני "תותים" בגרסה אקוסטית בליווי גיטרה וכלי מיתר ובתוספת אפקטים קלים ברקע
• עפרה חזה - בלילה
• נורית גלרון - היה נא טוב אלי
• הדודאים, הפרברים ויורגוס דאלארס - שי (לחן: לוי שער)
• נחמה הנדל - אל ארצי (לחן: יהודה שרת)
• חנן יובל - פגישה, חצי פגישה (לחן: חנן יובל)
• יוסף מוסטקי - זמר נוגה (לחן: יוסף מוסטקי). גם החלונות הגבוהים ביצעו גרסה לשיר זה, ואת הגרסה שביצעו החלונות הגבוהים לשיר זה הלחין שמוליק קראוס
• האחים והאחיות - חופי ירדן (לחן: גידי קורן)
• אחינועם ניני - אני
• אחינועם ניני - עקרה ("אורי")
• בעז שרעבי - הוי ארצי הורתי
• אביתר בנאי - כה ציפיתי ליום והגיע
• ענת עצמון - אל נא תשירי
• שירים שכתבו אחרים - הנה אקח
• זלטה רזדולינה - האתה הוא הקץ, שפתיים נצמדות, אושר שלו
• מאי אסיסקוביץ - האחרת הזאת (לחן: גל שריג)

עם המבצעים הבולטים של שירת רחל נמנית חוה אלברשטיין, אשר הוציאה בשנת 1968 את אוסף ביצועיה לשירי רחל. במסגרת האוסף נכללו השירים "רק על עצמי" (לחן: אלברט פיאמנטה), "הנה אקח" (דרורה חבקין), "בלא ניב" (חבקין), "אשתו" (דני גרנות), "בגני נטעתיך" (מוני אמריליו), "יונתן" (אמריליו), "הן יצאנו בסך" (דני ליטני), "עקרה" (חבקין), "ולו" (מישה סגל), "אני" (ליטני), "זמר נוגה" (יוסף מוסטקי), "אשתו" (גרסה שונה, של אלברט פיאמנטה), "כוחי הולך ודל" (אלכס כגן), "ליד החלון" (חבקין), "בלילה בא המבשר" (ליטני), "אל ארצי" (יהודה שרת), "כנרת (שם הרי גולן)" (נעמי שמר), "מתי" (חבקין), "ספר שירי" (גרנות) ו"שי" (אמריליו). ב-2003 יצא האוסף במהדורה מחודשת, בעיבודיה של אלברשטיין לכל השירים, תחת הכותרת "השנים הראשונות 2: שירי רחל".

תרגומי שירתה

שיריה של רחל תורגמו לשפות אחדות בידי מתרגמים שונים. זלמן שזר תרגם בשנת 1927 צרור משיריה ליידיש. המשורר אברהם ליסין תרגם גם הוא משיריה ליידיש. כן תרגמו ליידיש משיריה אהרן צייטלין, בר פומרנץ, דב סדן ומשה בסוק.

שירים נוספים של רחל תורגמו לאנגלית, גרמנית, צ'כית, פולנית, אספרנטו ואיטלקית. רובם הוצאו לאור על ידי תנועות הנוער הציוניות לפני מלחמת העולם השנייה. כמו כן תורגמו במועדים שונים מקבצים משיריה ללשון הסרבו-קרואטית, להונגרית ולסלובקית. במהדורת מילשטיין ניתן למצוא את תרגומי שיריה להונגרית ולסלובקית בלוויית דברי הסבר נוספים. בפרויקט בן-יהודה ניתן לקרוא את תרגום שיריה לאיטלקית. בשנת 2002 תרגם הזמר הבסקי בניטו לרצ'ונדי את שירהּ של רחל "שי" לשפה הבסקית, בה הוא נקרא Ni, Sahatsa bezala. לרצ'ונדי אף ביצע את השיר בשפה הבסקית וכלל אותו באלבומו.

 

• "גן רחל" ניטע בשנת 1933 מול בית הקברות כנרת. בגן נטעו חוטרי התמר שהביא בנציון ישראלי לארץ ישראל.
• במספר ערים בארץ נקראו רחובות על שמה.
• רבים משיריה שזכו ללחן, כמו "גן נעול" "ואולי" "זמר נוגה" (התשמע קולי) ו"עקרה" (אורי), נחשבים לנכסי צאן ברזל של התרבות העברית ולחלק בלתי-נפרד מן הקלאסיקה של הזמר העברי; הם מושמעים עד היום בתחנות הרדיו ונפוצים למדי בערבי שירה בציבור (ראו גם לעיל: ביצועים).
• קברה בבית הקברות כנרת, הפך לאתר עלייה לרגל של מטיילים ותלמידים.
• ב-19 בפברואר 1991, הנפיק דואר ישראל (במסגרת סדרה אודות נשים מפורסמות) בול בערך של 1.30 ש"ח, ובו שלושה דיוקנאות שונים של רחל המשוררת. האמנית רות (בקמן) מלכא עיצבה את הבולים. על השובל של הבול שהוקדש לרחל המשוררת הופיע כיתוב של שורה אחת משיר שכתבה, לאמור: "הוי, כנרת שלי, ההיית, או חלמתי חלום?"
• ב-20 בספטמבר 2006, הוכרז מיזם להקמת בית לרחל המשוררת, בחסות אגודת הסופרים העבריים והמועצה לשימור אתרים.
• ב-10 באפריל 2011, נבחר דימוי דיוקנה של רחל יחד עם דיוקנותיהם של לאה גולדברג, נתן אלתרמן ושאול טשרניחובסקי להופיע בשטרות החדשים של מדינת ישראל. רחל נבחרה להופיע על שטר 20 השקלים החדשים.
• בשנת 2015, יצא לאקרנים הסרט הדוקומנטרי "העלמה בלובשטיין", כחלק מסדרת העברים. הסרט הופק על ידי יאיר קדר, בבימויה של סיון ארבל, ובהשתתפות נורית גרץ, דנה אולמרט, יהודית רביץ, חיים באר, מיכאל גלוזמן ואחרים. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בבית גבריאל, למרגלות הכנרת, בפסטיבל דוקאביב, גליל, 2015.
• בשנת 2016 נקרא בית ספר יסודי על שמה בכפר סבא.
• ב-2021, במלאת 90 שנים למותה, פורסם הפרויקט המוזיקלי-ספרותי "סיפורי בדים", המציג 13 ביצועים נשיים חדשים לשיריה, בהלחנת מורי ארקין ובהפקה ועיבוד של עידן טולדנו. הזמרות המשתתפות: איה כורם, אנה שפיץ, יעל דקלבאום, יעל נחשון, מיקה שדה, מרים טוקאן, וקרן טננבאום, ולצידן חברי אנסמבל גלעד אפרת.

• שולמית קלוגאי

ספרי מחקר, עיון ולימוד

• אברהם אפשטיין, "שירת רחל", בספרו: מקרוב ומרחוק: פרקי מסה ובקורת, ניו יורק: אוהל, תש"ד-1943, עמ' 153–158
• שרה בן-ראובן, הדיאלוג בין שזר ורחל המשוררת, פסיפס, 64, סתיו תשס"ז-2006, עמ' 48–54
• עמוס בר, המשוררת מכנרת – סיפורה של רחל, תל אביב, 1993
• ראובן גולדברג, נופה של רחל: עשרים וחמש שנה למותה, על המשמר, דף לספרות ואמנות, ט' באייר תשט"ז, 20 באפריל 1956, עמ' 1
• מיכאל גלוזמן, "שירת נשים במודרניזם: לקראת היסטוריוגרפיה פמיניסטית", בתוך אדרת לבנימין, כרך ב', (עורכת: זיוה בן-פורת), מכון פורטר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 118–150
• בנימין חכלילי, לך ועליך (אהבת רחל ומיכאל), אסופת מכתבים בין רחל ומיכאל ברנשטיין, תל אביב 1987
• יהודית כפרי, כמה הרהורים על שירי רחל, עיתון 77, 304, תשרי תשס"ו, אוקטובר 2005, עמ' 21–23
• אורי מילשטיין, רחל, (שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה), זמורה, ביתן - מוציאים לאור, 1985, נדפס בישראל תשנ"ד, / 1994.
• אורי מילשטיין, שירי רחל סוד קסמם (ביוגרפיה וכן כל השירים לרבות טיוטות ושירים היתוליים), מהדורה שישית מורחבת, תל אביב: שרידות, 1997
• בן-עמי פיינגולד, ללמוד רחל, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 1996
• מוקי צור, כחכות רחל: קווים ביוגרפיים, רחל השירים, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011
• ראובן קריץ, על שירת רחל, הוצאת פורה, המוסד החינוכי של השומר הצעיר נעמן, 1987
• ראובן קריץ, שירי רחל, שירת רחל, רחל, הוצאת ספרי פורה, 2003
• בלהה רובינשטיין, רחל – איפוק הרגש ו"פשטות הביטוי, בספרה: שירים ומה שביניהם: על משוררים ושירים בתוכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי, תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2003, חלק ב, עמ' 93–111 – כולל פרק ביוגרפי; המשוררת על עצמה ועל שירתה; כמיהה לאהבה בצל תודעת הקץ
• יוסף שה-לבן, רחל - הערות והנחיות ללימוד וקריאה, הוצאת אור עם, 1986
• אילת נגב, רחל: הכינרתית, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה
• זיוה שמיר, רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל, בני ברק: הוצאת ספרא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

בספרות העברית

• גבריאלה אביגור-רותם, אדום עתיק (עורך: יגאל שוורץ), תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2007
• שולמית לפיד, חוות העלמות, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2006
• נורית גרץ, ים ביני לבינך, רומן היסטורי, הוצאת כנרת, 2015.
• נאוה מקמל עתיר, יד אחות, רומן היסטורי, ידיעות ספרים, 2018.

ספרי ילדים ונוער

• אבירמה גולן, רחל (הישראליות), יפו: הוצאת צלטנר, 2019.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רחל המשוררת
ציטוטים בוויקיציטוט: ספיח
ציטוטים בוויקיציטוט: מנגד
ציטוטים בוויקיציטוט: נבו
טקסט בוויקיטקסט: רחל המשוררת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רחל המשוררת

• אורי איתיאל, / מצגת רחל
• מידע על רחל המשוררת בקטלוג הספרייה הלאומית

כתביה

• רחל המשוררת, באתר זמרשת
•   רחל המשוררת, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רחל המשוררת, דף שער בספרייה הלאומית
• רחל המשוררת, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• רחל המשוררת, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
•   האזנה לשירי רחל, באתר זמרשת
• סריקה מלאה של הספר שירת רחל באתר הספרייה הלאומית
• סריקה מלאה של הספר ספיח באתר הספרייה הלאומית
• סריקה מלאה של הספר מנגד באתר הספרייה הלאומית
• כתבי רחל בפרויקט בן-יהודה
• כתבי יד של שירי רחל באתר הספרייה הלאומית
• כתבי היד של שירת רחל, באתר ארכיון מפלגת העבודה
• הצצה לארכיונה של רחל המשוררת באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
•   הקלטות של שיריה באתר הארכיון
• רחל, הילדים שלנו, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
• רחל, שום סיכוי לעלובה שכמוני, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
• רחל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מכתבי רחל המשוררת לשולמית קלוגאי ארכיון המדינה
• האיר השחר, שיר המוקדש לרחל שכתב נתן אלתרמן במלאת חמישים שנה לעלייה השנייה בעקבות קטע מיומנו של זלמן שזר - האיר השחר, דבר, 31 בדצמבר 1954

על המשוררת ועל יצירתה

• דוד תדהר (עורך), "המשוררת רחל (בלובשטיין-סלע)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2890
• רבקה ליפשיץ ונורית צין (עורכות), רחל בלובשטיין - קישורים: קורות חיים, שירים, שיעורים מתוקשבים, ביוגרפיה ומאמרים באינטרנט, באתר "מפמ"ר ספרות", המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
• דנה אולמרט, רחל המשוררת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• תמונת קברה בבית העלמין בכנרת באתר "טרקר"
• אורי מילשטיין, רחל המשוררת: מעצבת האליטות (חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד'), אתר "אימגו", מאמר בארבעה חלקים (ספטמבר 2006 - ינואר 2007)
• אלישע פורת, שירי רחל בסלובקית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 בדצמבר 2010
• חלי אברהם-איתן, רחל המשוררת: דמויות תנ"כיות בשירתה, אתר "אימגו", 6 באוקטובר 2007
• הרצל ובלפור חקק, רחל המשוררת: השתיקה כדרך להביע אהבה, אתר "אימגו", 16 בספטמבר 2006
• בני מר, עוף-מים חולני שהוטל ליבשה: כיצד הצטלבו שוב ושוב דרכיהם של רחל המשוררת ויוחנן רטנר, שלו כתבה את שלושת השירים ברוסית, אשר התגלו פתאום והמתפרסמים פה לראשונה, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2006
• בני ציפר‏, התגלה מחזה קומי אבוד של רחל המשוררת, באתר וואלה!‏, 19 בנובמבר 2004(הקישור אינו פעיל, 1 בנובמבר 2019)
• עמוד לרחל, באתר "בננות"
• רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: רחל בת מאה ועשרים, באתר nrg‏, 7 באפריל 2011
• נויה שגיב, על השיר "גורל" מאת רחל
• ואולי, מוזיקה של יהודה שרת
• סיפורה של רחל המשוררת בסדרה "הכל אנשים", באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• עמותת בית לרחל המשוררת
• רוצים להקים את בית רחל - אנקדוטות על ביתה ברחוב הנביאים
• שושנה ויג, היכן הבית של רחל המשוררת?, אתר "אימגו"
• אליהו הכהן, כה צר מעגלי: חדרי, ספרי, ערגה למרחב, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
•   ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: רחל המשוררת, באתר iCast‏, 31 במרץ 2011רפי וייכרט, משוררת האושר והתוגה הגדולה, באתר ynet, 16 באפריל 2011
• שמעון שלוש, על תפישת הגורל, אתר סימניה 26 בינואר 2012
• עופר אדרת, 82 שנים למות רחל המשוררת || "כל שיר עצוב נראה לי כסיפור חיי", באתר הארץ, 18 באפריל 2013
•   רחל המשוררת, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב
• מרדכי חיימוביץ, ‏כחכות רחל: מסע בעקבות המשוררת והחלוצה שהפכה לסמל, באתר מעריב אונליין, 30 במאי 2015 (מסע ברוסיה לרגל 125 להולדתה)
•   נורית גרץ, סוד הסיפור בצרפתית, שנמצא בעזבון של רחל המשוררת, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2015
• גנזים, אגודת הסופרים, מכתב של רחל לחברתה, שפרה ירובסקי, לאחר גירוש רחל מדגניה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 12 בספטמבר 2017
• חן מלול, "בֵּן לוּ הָיָה לִי!" - הסיפור מאחורי השיר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יוני 2018
• יהושבע סמט-שינברג, למי הקדישה רחל את שירה 'אביב' ?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2019
• צבעים, מערכי שיעור, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• עמית נאור, אהובה הסודי של רחל המשוררת, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 ביוני 2020
•   דורי מנור, 130 שנה להולדתה של רחל בלובשטיין, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2020
• בבית ובחוץ, ספר שירי ילדים (1930) |   יותם אחיאסף, עשרים גרוש לכל שורה של שיר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2020 | הדר בן-יהודה, ספר הילדים שכתבה רחל המשוררת על ערש דווי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יולי 2018 |
•   סבינה מסג, העצים בחצר הירושלמית של רחל משוררת, באתר הארץ, 2 בפברואר 2021
•   ריטה קוגן, בְּעָבְרִי בבוגרשוב 5א, שיר לרחל בלובשטיין, באתר הארץ, 14 במאי 2021
• כתבה: רחל המשוררת לחן: בת ציון ארנון, הזמרת: שירה גלעד, על הגורן פברואר 2022.
• זיוה שמיר, על רחל המשוררת, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית