שאול מופז: איש צבא ופוליטיקאי ישראלי, כיהן כרמטכ"ל ה-16 וכשר הביטחון
שאול מופז (במקור: שהרם מופזזקר; נולד ב-4 בנובמבר 1948 בטהראן שבאיראן) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי בדימוס.
כיהן בין היתר כרמטכ"ל ה-16 של צה"ל, כחבר הכנסת, כיו"ר מפלגת קדימה, כיו"ר האופוזיציה וכשר הביטחון וכשר התחבורה בממשלות ישראל.
_(cropped).jpg) | |||||||||
| השר מופז בוושינגטון הבירה, יוני 2012 | |||||||||
| לידה | 4 בנובמבר 1948 (בן 75) טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |  ישראל | ||||||||
| תאריך עלייה | 1957 | ||||||||
| השכלה | אוניברסיטת בר-אילן | ||||||||
| מפלגה | הליכוד, קדימה | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
,_AFTER_A_PURSUIT_IN_THE_JORDAN_RIFT.jpg)
מופז נולד בטהראן, עלה לארץ ישראל בגיל תשע, גדל באילת והתחנך בנהלל. ב-1966 התגייס לצה"ל ולקח חלק, במסגרת גדוד צנחנים, במלחמת ששת הימים. הוא התפרסם לראשונה עקב מארב מופז שיזם במלחמת ההתשה בבקעת הירדן. במלחמת יום הכיפורים, בהיותו מפקד סיירת צנחנים, פיקד על שתי פשיטות מבצעיות בעומק סוריה. בהמשך נעשה למח"ט צנחנים, תפקיד אותו מילא במלחמת לבנון הראשונה. עוד בשנות השמונים כיהן כמפקד בה"ד 1 ובהמשך גם עוצבת עידן ופיקד אישית על מבצע חוק וסדר. בשנות התשעים פיקד על אוגדת איו"ש, היה אלוף פיקוד הדרום וראש אג"ת – תפקיד במסגרתו לקח חלק במשא ומתן להסכם חברון – טרם התמנה ב-1998 לרמטכ"ל. כרמטכ"ל היה אחראי על הנסיגה מלבנון בשנת 2000, ההתמודדות עם האינתיפאדה השנייה, לכידת קארין איי, מבצע חומת מגן ואירועים רבים אחרים.
מיד לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל נענה להצעתו של ראש הממשלה אריאל שרון ונעשה לשר הביטחון. אף שהתנגד לנסיגות חד-צדדיות, מופז צידד בתוכנית ההתנתקות והיה מהותי בתכנונה והוצאתה לפועל. בהמשך עזב, ביחד עם שרון, את הליכוד והצטרף לקדימה. בממשלת אולמרט כיהן בתפקיד שר התחבורה ולקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הפסיד בהפרש קטן לציפי לבני בהתמודדות על ראשות המפלגה. עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה נשאר מופז באופוזיציה כחלק מקדימה. ב-2012 נבחר לראשות מפלגת קדימה והוביל אותה להצטרפות לממשלת נתניהו ובהמשך לפרישה ממנה. לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה נשארה מפלגתו באופוזיציה. מופז פרש מהפוליטיקה לקראת הבחירות לכנסת העשרים.
ביוגרפיה
שאול מופז נולד בשם שהראם מוּפַזָזְכַּאר (בפרסית: شهرام مُفَضَّضکار) בטהראן, איראן, לאליהו ולמירה מאספהאן. בשנת 1957 עלה לישראל עם משפחתו. המשפחה עברתה את שם המשפחה ל"מופז". משפחתו נקלטה באילת, שם למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "ימין הרצוג". בנעוריו למד בבית הספר החקלאי של נהלל כתלמיד פנימייה (הוא הרמטכ"ל ושר הביטחון השני בוגר בית ספר זה, לאחר משה דיין). הוא בוגר המכללה לפיקוד ולמטה של חיל הנחתים של ארצות הברית בקוונטיקו שבווירג'יניה, בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1977 היה מופז ממקימי היישוב אלקנה שבמערב השומרון.
קריירת שירות בצה"ל
בשנת 1966 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. במלחמת ששת הימים לחם ברפיח במסגרת חטיבת הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן. ניסה להתקבל לקורס קצינים מספר פעמים, אך נדחה בגלל נתונים נמוכים. בסופו של דבר התקבל לקורס בעקבות תפקוד יוצא-דופן בפעילות מבצעית. מופז, אשר שימש אז מפקד כיתה, פיקד על מארב בבקעת הירדן. הכוח זיהה חוליית מחבלים שחדרה מירדן ותכננו לירות על המוצבים לאורך הגבול מתוך מחפורת. מופז פעל בניגוד לכללים, פיצל את הכוח שבפיקודו, תוך שהוא משאיר שלושה חיילים שירתקו באש את המחפורת, הוביל שני חיילים באיגוף שמאלי (המהלך כונה מאז "מארב מופז") והרג את המחבלים מטווח קרוב. אופן ניהול ההתקלות הרשים את מפקד הפלוגה, איציק מרדכי, ואת המג"ד, דן שומרון והם הפעילו את השפעתם על מנת שיתקבל לקורס הקצינים. מופז שירת בחטיבה במגוון תפקידים. במלחמת ההתשה היה מפקד מחלקה בגדוד 890 ואייש מוצבים בקו בר-לב בתעלת סואץ. פיקד על מוצב המזח, שימש מ"פ בגדוד וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מונה למפקד סיירת צנחנים. במהלך המלחמה הוביל אותה בפשיטות מעבר לקווי האויב בסוריה (מבצע כותונת ומבצע דוידקה). לאחר המלחמה פיקד על הסיירת במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.
סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, לאחר מכן היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל בשנים 1975–1976 בעת שמפקדה היה יוני נתניהו, ופיקד על כוח מהיחידה במבצע אנטבה ב-1976. לאחר מכן מונה למפקד גדוד 202 של הצנחנים, בין היתר במבצע מנורה, ובתפקידו הבא כיהן כסגן מפקד חטיבת הצנחנים. במבצע שלום הגליל היה מפקד עוצבת חירם שלחמה במסגרת אוגדה 36. יצא לשנת השתלמות בארצות הברית במכללה לפיקוד ולמטה של הצבא האמריקאי ובתפקידו הבא, בשנים 1984–1986, שימש כמפקד בה"ד 1. בשנים 1986–1988 פיקד על חטיבת הצנחנים הסדירה. כמח"ט הוביל את החטיבה במבצעים התקפיים כנגד חזבאללה בדרום לבנון, ובהם מבצע רוח קיץ ופעולת הצנחנים בכפר מיידון בשנת 1988 (מבצע חוק וסדר).
ביולי 1988 הועלה לדרגת תא"ל ומונה למפקד עוצבת עידן, תפקיד בו כיהן עד שנת 1990. לאחר מכן מונה למפקד עוצבת הגליל בין השנים 1990–1992. בשנת 1993 מונה למפקד אוגדת איו"ש. לאחר מספר חודשים, בעודו בתפקיד, הועלה לדרגת אלוף (על אף היות התפקיד בתקן תת-אלוף). אז נחשף לראשונה לציבור הרחב, כאשר נחקר ארוכות על ידי ועדת שמגר שדנה בטבח מערת המכפלה. במהלך התפקיד פיקד על המבצע לחילוץ נחשון וקסמן שלא צלח. בהמשך שירותו בצה"ל שירת בתפקיד מפקד פיקוד הדרום, ראש אגף התכנון, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. ב-9 ביולי 1998 מונה לרמטכ"ל על ידי שר הביטחון, יצחק מרדכי, תוך שהוא גובר על המועמד האחר לתפקיד, האלוף מתן וילנאי.
לחלק מהחיילים הקרביים בצה"ל נודע מופז גם בזכות ההמצאה המיוחסת לו, ה"מופזית", מתקן להחזקת המחסנית שחולק לחיילי צה"ל משנות השמונים ואילך.
הרמטכ"ל ה-16
 | |||||||||
| הדיוקן הרשמי של מופז כרמטכ"ל | |||||||||
| מדינה | ישראל | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| השכלה | אוניברסיטת בר-אילן | ||||||||
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל | ||||||||
| תקופת הפעילות | 1966 – 9 ביולי 2002 (כ־36 שנים) | ||||||||
| דרגה |  רב-אלוף | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפוריםמבצע יונתן  מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה הראשונה האינתיפאדה השנייה מבצע חומת מגן | |||||||||
| | |||||||||
בתחילת כהונתו כרמטכ"ל כיהן בנימין נתניהו כראש הממשלה ויצחק מרדכי היה שר הביטחון, אך לאחר ניצחון "ישראל אחת" בבחירות, קיבל אהוד ברק תפקידים אלו. פעולתו המשמעותית ביותר של מופז בתקופה זו הייתה הכנת צה"ל לנסיגה מלבנון. אף על פי שלא תמך בנסיגה חד צדדית מלבנון, ואף הביע דעתו זו בפורומים שונים ובהם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ביצע את הוראתו של שר הביטחון ועמד בראש המבצע של נסיגת צה"ל מלבנון ב-24 במאי 2000. באוקטובר 2000, לאחר כישלון שיחות קמפ דייוויד בין אהוד ברק ליאסר ערפאת, החלו אירועי האינתיפאדה השנייה. צה"ל, בפיקודו של מופז, התכונן לאירועים אלו, מתוך תפיסה שאלה ידמו לאירועי מנהרת הכותל בשנת 1996, והגיב למתקפות הפלסטיניות בתקיפות, כפי שהנחה מופז. אך עד מהרה התדרדרו האירועים למתקפת טרור פלסטינית כוללת שגררה תגובות חריפות מצד ישראל וחוזר חלילה. בתחילת האירועים התרחשה תקרית קבר יוסף, שבה נהרג החייל מדחת יוסף בקבר יוסף שבשכם, לאחר שדימם למוות במשך שעות מבלי שחולץ. קושי מבצעי משמעותי בחילוצו, ובעיקר מגעים עם הרשות הפלסטינית בעניין זה גרמו לעיכוב גדול בחילוצו. עד שהגיעו אליו כוחות צה"ל, נפטר יוסף. תקרית זו גרמה להפסקה מוחלטת של שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות. יש שמתחו ביקורת חריפה על תפקודו של מופז כרמטכ"ל ופגיעתו בערך הרעות הצה"לי באירוע זה.
לאחר התפטרותו של אהוד ברק מראשות הממשלה, נבחר בבחירות שנערכו ב-6 בפברואר 2001, אריאל שרון לראשות הממשלה, והקים ממשלת אחדות לאומית במסגרתה מונה בנימין בן אליעזר לשר הביטחון. הרכב פרסונלי זה הוביל נקיטה של קווים חדשים במה שהוגדר כ"עימות נמוך עצימות". השלושה סברו ש"אין פרטנר פלסטיני" ויש צורך לנקוט במדיניות שתביא אצל הפלסטינים ל"צריבה תודעתית" כי לא ישיגו את מטרותיהם באמצעים של טרור, ורק לאחר השגת "צריבה תודעתית" זו ניתן יהיה לנקוט צעדים מדיניים. גם בתקופה זו היו חילוקי דעות של מופז עם הדרג המדיני, כשהתקרית החריפה ביותר הייתה ב-15 באוקטובר 2001, אז הביע בן אליעזר את דעתו כי על מופז להתפטר מתפקידו, לאחר שזה מתח ביקורת על החלטת הממשלה לסגת מהשכונות הפלסטיניות בחברון. הממשלה החדשה החלה במדיניות תקיפה, שעיקרה סיכול ממוקד של פעילי טרור, כניסת צה"ל לחלק משטחי הרשות הפלסטינית, ונקיטת יד קשה יותר ויותר כנגד האוכלוסייה הפלסטינית. צעדים אלו, כמו גם מגעים מדיניים שנערכו במקביל, לא הצליחו לעצור התדרדרות המצב לפרק זמן משמעותי. חודש "מרץ השחור", שבו נהרגו יותר מ-110 ישראלים, הביא לערעור של תחושת הביטחון האישי בערי ישראל.
ב-29 במרץ 2002 יצא צה"ל למבצע הגדול ביותר עד אז, "מבצע חומת מגן", במסגרתו נכנס צה"ל לערים הפלסטיניות כבית לחם, רמאללה וג'נין, ונלחם כנגד הפלסטינים שהתנגדו לו בערים אלו. במבצע הרג צה"ל כ-250 פלסטינים ועצר מאות מחבלים. תקריות בולטות בלחימה היו הקרב בג'נין, קרב קשה בשטח בנוי שבו נהרגו 23 חיילי צה"ל, שגרר האשמות שקריות על טבח שביצעה ישראל במחנה, והמצור על כנסיית המולד בבית לחם, שבה התבצרו כ-13 מבוקשים פלסטינים. בתחילת המבצע קלט מיקרופון פתוח את שאול מופז לוחש לאריאל שרון כי זו ההזדמנות לגרש את יאסר ערפאת. אם זו אכן הייתה עמדתו, היא לא התקבלה, וערפאת נותר נצור במשך זמן רב בלשכתו במוקטעה ברמאללה. מאוחר יותר נשמעו טענות כי תקרית זו נועדה ליצור לחץ פסיכולוגי על ערפאת. לאחר המבצע, הצליחו תשתיות הטרור להתאושש, דבר שהביא את צה"ל לבצע סדרה ארוכה של פעולות שכונו "מבצע דרך נחושה" וניצלו את הישגי חומת מגן. ב-9 ביולי 2002 פרש מתפקידו כרמטכ"ל ובמקומו מונה משה יעלון.
בשנת 2003 הוציאה להקת הבילויים את השיר "שאול מופז", המתאר באופן סאטירי-ביקורתי את דמותו של הרמטכ"ל כמי שעובר בין בתי משפחות חיילים ומביא לפתחיהן את בשורת השכול עם שיירי גופות הבנים.
קריירה כפוליטיקאי
שר הביטחון
כשני רמטכ"לים שקדמו לו, אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק, גילה מופז מהר מאוד את נטיותיו הפוליטיות. פירוק ממשלת האחדות, בחודש אוקטובר 2002, לאור הבחירות המתקרבות, הביא לפרישת בנימין בן-אליעזר מתפקיד שר הביטחון. אריאל שרון זימן את מופז לשמש בתפקיד, על אף שזה פרש מצה"ל רק זמן קצר לפני כן. שרון הסביר כי המדובר ב"מינוי מקצועי", ומופז נכנס למשרד הביטחון ב-4 בנובמבר 2002. הוא הצטרף למפלגת הליכוד, ואף נבחר למקום ריאלי ברשימתה לכנסת בבחירות מקדימות. מישאל חשין, שעמד בראש ועדת הבחירות המרכזית, קבע כי תקופת הצינון הדרושה בין פרישתו של מופז מתפקיד הרמטכ"ל ובין מועד הבחירות לא חלפה, וכתוצאה מהחלטה זו, שאושרה בבית המשפט העליון, נמנע ממופז להיבחר לכנסת השש עשרה.
בתפקידו כשר הביטחון המשיך מופז במדיניות אותה יישם כרמטכ"ל. מדיניות "הסיכול הממוקד" נמשכה, ושימשה כאחד הכלים העיקריים ששימשו את הממשלה בניהול הלחימה עם הפלסטינים. מדיניות זו, הכוללת מטבעה גם פגיעה בחפים מפשע (דוגמת מקרה סלאח שחאדה שבו הופצץ מהאוויר בניין בו שהה מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, ויחד עמו נהרגו אזרחים רבים שאינם קשורים אליו) הביאה לתופעה של סרבנות, בקרב חיילי המילואים.
במסגרת תפקידו הוביל מופז מהלכים לשינויים מבניים מהותיים בצה"ל, על מנת להתאימו לשינויים שחלו באזור לאחר מלחמת עיראק, המצב הכלכלי הקשה בו הייתה נתונה מדינת ישראל והצורך בקיצוץ תקציבי. בין היתר פורסמו תוכניות להפוך את צה"ל מצבא שעיקרו מילואים לצבא שעיקרו חיילים סדירים, ואשר שירות המילואים בו הוא למעטים בתפקידים נבחרים, וגם זאת לתקופות קצרות של אימונים.
החלטות שנויות במחלוקת של מופז היו ההחלטה לקרוא לציבור לשאת את ערכות המגן במהלך מלחמת עיראק, פרשת טננבוים במסגרתה הוחלפו אנשי חזבאללה ומחבלים נוספים עבור אלחנן טננבוים וגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב בשנת 2000. בנוסף, התעורר דיון ציבורי בנוגע למבצע קשת בענן שערך צה"ל ברפיח בחודש מאי 2004, שכלל הריסת בתים, ירי (שלא במתכוון לדברי צה"ל) של פגז טנק לעבר מפגינים פלסטינים וחיפושים אינטנסיביים ומסוכנים של חלקי גופות חיילים שנהרגו.
במסגרת תפקידו כשר ביטחון החל מופז ברפורמה בשירות המילואים שמטרתה הפחתת הנטל על חיילי המילואים, קיצור הזמן שנדרש חייל המילואים לשרת, הפניית רוב משימות הבט"ש לצבא הסדיר ולאנשי הקבע והתרכזות כוחות המילואים באימוני כשירות לקראת מלחמה. הדבר קרה בין השאר בעקבות לחציהם של ארגוני המילואים ושדולת המילואים בכנסת. בפועל הייתה בימיו של מופז ירידה חדה בימי המילואים שהוקדשו לאימון יחידות המילואים למלחמה.
מופז שינה דעתו בתקופת כהונתו כשר הביטחון בשתי שאלות חשובות. בשאלת גדר ההפרדה נמנה בתחילה עם מתנגדי הגדר, אך לאחר גבור הלחץ הציבורי, החל לפעול להקמתה. בשאלת הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה או "תוכנית ההתנתקות" הביע מופז את דעתו פעמים רבות כי אין לסגת ללא הסכם, כפי שסבר שאין לסגת באופן חד-צדדי בלבנון. בין השאר נאם בפני תלמידי מכללת "שערי משפט" ביום 26 באוקטובר 2003 ואמר כי "לא יוצאים מעזה לא תחת טרור ולא תחת כפייה". עם זאת, משהובהר כי שרון נחוש להמשיך בתוכנית, יצא מופז להגנתו, והפך לאחד מתומכיה העיקריים של תוכנית ההתנתקות.
מופז היה אחראי על הכנת מערכת הביטחון לביצוע תוכנית ההתנתקות, ומגדולי תומכיה בממשלה (יחד עם השרים אהוד אולמרט וציפי לבני). הרמטכ"ל משה יעלון התבטא כנגד נסיגה חד-צדדית מעזה, ובין השאר אמר שנסיגה כזאת תיתן "רוח גבית לטרור". בעקבות התבטאויות אלה, ויחסים שהיו בין כך וכך מתוחים בין השניים, החליט מופז שלא להאריך את כהונתו של יעלון בשנה, למרות הנוהג המקובל. מופז טען שהמהלך לא כוון אישית כנגד יעלון אלא מדובר בחלק מתוכנית שינויים שהוא רוצה לבצע בצה"ל. במקומו של יעלון מונה לרב-אלוף דני חלוץ, שנכנס לתפקידו ב-1 ביוני 2005.
המעבר ל"קדימה" ותוכנית ההתנתקות
ב-9 בנובמבר 2005 נבחר עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה והוביל לפרישתה מהממשלה ב-21 בנובמבר 2005. הקדמת הבחירות ל-28 במרץ 2006 הביאה לפרישתו של אריאל שרון מהליכוד והקמת סיעה עצמאית בשם "אחריות לאומיות" (בהמשך "קדימה"). לסיעה הצטרפו עוד כ-14 שרים וחברי הכנסת מהליכוד, בנוסף למספר חברי הכנסת מהעבודה וממפלגות אחרות, וכן מספר אנשי ציבור. שרון הפעיל לחץ כבד על מופז להצטרף לתנועה ביום ההודעה על הקמתה, אך מופז – שהבטיח לא לפרוש מהליכוד, ויהי מה – נשאר בליכוד ולא עזב. בעקבות פרישתו של שרון מהליכוד החלו בנימין נתניהו, סילבן שלום, עוזי לנדאו, משה פייגלין, ישראל כץ ומופז במירוץ על הנהגת הליכוד. הסקרים ניבאו תמיכה קטנה מאוד למופז.
ב-3 בדצמבר, כתב מופז מכתב למתפקדי הליכוד ובו הודיע כי יישאר במפלגה משום שהיא התנועה איתה הוא מזדהה אידאולוגית: "אני החלטתי שאני נשאר בליכוד וזהו. אם שרון רוצה לשנות את הכיוון שלו ולהקים מפלגה חדשה, זה לא אומר שבהכרח צריך להצטרף אליו. אני מאמין בדרך. היום, כשאני צריך לבחור, בין הדרך לאיש, בחרתי בדרך. הליכוד הוא ביתי ובית לא עוזבים". כשבוע לאחר מכן, ב-11 בדצמבר, הודיע מופז על פרישתו מהליכוד והצטרפותו ל"קדימה" בראשות שרון, שהבטיח למופז שימשיך לכהן בתפקיד שר הביטחון בממשלתו. מעברו של מופז ל"קדימה" בא ימים ספורים אחרי פרסום הסקרים שחזו לו תבוסה במאבק על ראשות הליכוד. מופז דחה טענות שקשרו בין הדברים, ונימק את מעברו לקדימה במילים "תנועת הליכוד פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית, וזו לא דרכי". ביחס לביקורת על אמינותו, כמי שהתחייב להישאר בליכוד, אמר כי "איני רואה שום בעיה ושום סוגיה בנושא אמינות".
לאחר ההתנתקות וחידוש הירי של רקטות קסאם אל עבר שדרות, יישובי עוטף עזה, ולראשונה גם אשקלון – ספג מופז ביקורת על התגובה הרפה של צה"ל לירי, בניגוד להצהרות על "תגובה חסרת פרופורציה" שנאמרו לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות והנסיגה מרצועת עזה.
בינואר 2006 הסתבך מופז בשתי פרשיות הקשורות לתפקודו:
- ב-24 בינואר הואשם מופז על ידי ועדת החוץ והביטחון בכך ששיקר לה ביודעין לגבי ההסכם בנושא מעבר רפיח. מופז ספג ביקורת קשה הן מהימין והן מהשמאל, ונציגים משני הצדדים קראו לו להתפטר מתפקידו. מאוחר יותר דרש מופז מוועדת החוץ והביטחון להתנצל על האשמתו בשקר בוטה, והוועדה הסכימה לשנות את ההאשמה משקר ל"הטעייה שלא במתכוון".
- בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, הואשם מופז בכך שעיכב את ביצוע פעולות ההתמגנות מכיוון שחשש שביצוע העבודות יביא לאובדן התמיכה הציבורית בהתנתקות (שכן ביצוען תהיה הודאה בכך שההתנתקות תביא להרעה במצב הביטחוני). ההאשמות – והקריאות שיתפטר – באו בעיקר מהצד הימני של הקשת הפוליטית והתבססו על הפסקה הבאה בדו"ח:
ביוני 2004, כשלושה שבועות לאחר החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות, קיים שר הביטחון "דיון להצגת תכניות צה"ל להינתקות", ובמסגרת זו הוצגה גם תוכנית מיגון היישובים בגזרת "עוטף עזה"... שר הביטחון אישר באותו דיון "את מדרגת המענה הראשון ב-7 היישובים סמוכי הגדר" בעלות של 130 מיליון ש"ח. שר הביטחון ציין כי "המענה שניתן בתוכנית בהחלט סביר וכי המימוש יהיה מדורג ותלוי בהתפתחויות בשטח" אך הזהיר באותו דיון מפני פעילויות והתבטאויות (בתחום המיגון ובכלל) העלולות לשדר ולהנחיל את התחושה שבעקבות ההינתקות יורע מצב הביטחון". המבקר קובע כי בפועל תוכנית זו לא בוצעה.
— דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, עמוד 13.
- מופז הכחיש את ההאשמות הללו.
בהמשך הועברו כוחות ארטילריה לעוטף עזה והחלו בירי ארטילרי מסיבי אל עבר מקורות הירי וצפון עזה, תוך כדי חידוש מדיניות הסיכול הממוקד.
שר התחבורה
בבחירות לכנסת השבע עשרה נבחר מופז לכנסת, לאחר שהוצב במקום השמיני ברשימת "קדימה" לכנסת. במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, קיבל יושב ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ את תיק הביטחון למורת רוחו של מופז. במסגרת ממשלתו של אהוד אולמרט, הממשלה ה-31, קיבל מופז את תפקיד סגן ראש הממשלה ואת משרד התחבורה. כן קיבל אחריות מטעם הממשלה לנהל דיאלוג תיאום מול ארצות הברית בעניין איראן. מתוקף סמכות זו, שימש מופז כשר בקבינט במהלך מלחמת לבנון השנייה. במהלכה חלק על חלק מן המהלכים שעליהם החליטה הממשלה ואף הציע תוכנית חלופית לזו שהציע הצבא. למרות זאת הצביע מופז בעד מהלכים אלו כאשר הועלו להצבעה.
בזמן כהונתו כשר התחבורה קידם ביחד עם גלעד ארדן את ההחמרה בעונשים למבצעי תאונות דרכים, והציג תוכנית רב-שנתית לשיפור התחבורה בישראל, הכוללת סלילת כבישים חדשים ואף רכבת לאילת. בנוסף, בתקופת כהונתו החל השימוש ב"כרטיס חכם" בתחבורה הציבורית, שבבוא היום היה אמור לאפשר נסיעה בכל חברות האוטובוסים וגם ברכבות רכבת ישראל, באמצעות שימוש בכרטיס אחד בלבד.
על תקופת כהונתו כשר התחבורה העיבו אירועים בטיחותיים רבים, ובהם הורדת דירוג בטיחות הטיסה של ישראל, תאונות רכבת קטלניות (דוגמת תאונת הרכבת בבית יהושע), ותאונת דרכים קשה שבה נהרגו 24 תיירים מרוסיה בעקבות התהפכות אוטובוס בהרי אילת.
בשנת 2007 מינה ועדה ציבורית לבחינת בטיחות התעופה האזרחית בראשות עמוס לפידות, מפקד חיל האוויר לשעבר. במאי 2008, לאחר שהמלצות הוועדה לא יושמו, התפטר לפידות מתפקידו זה תוך שהוא האשים את מופז וראשי משרד התחבורה בזלת יד והתריע מפני אסון. שישה חודשים מאוחר יותר רשות התעופה הפדרלית (FAA) הכריזה על הורדת דירוג התעופה של ישראל לקטגוריה של מדינות העולם השלישי.
באותה שנה מינה גם את מפקד חיל האוויר לשעבר, הרצל בודינגר, לעמוד בראש ועדה ציבורית שתכין תוכנית אב לשדות התעופה בישראל. ב-8 בספטמבר 2008 פורסם כי מגיע לסיומו סקר על צורכי תעופה שמבצע בודינגר. בהתאם לתוצאות הסקר, התגבשת המלצה לבנות נמל תעופה בינלאומי במנחת מגידו.
כשר בממשלת אולמרט, מיצב עצמו שאול מופז כאופוזיציה ימנית למדיניות הממשלה. כמו שרי ש"ס וישראל ביתנו התנגד השר מופז לוועידת אנאפוליס, לדיונים על חלוקת ירושלים ולשחרור מחבלים פלסטינים. בנוסף חתם על עצומת חברי הכנסת שקראה לפיטורי שרת החינוך יולי תמיר, עקב השביתות הממושכות במערכת החינוך בסתיו 2007.
בריאיון לעיתון "ידיעות אחרונות" שהתפרסם ביום 6 ביוני 2008 הביע את דעתו כי תקיפה ישראלית באיראן היא "בלתי נמנעת". ההתבטאות זכתה לתהודה רבה בעיתונות העולם, וסבורים כי הייתה בין הגורמים שהביאו לעלייה משמעותית במחירי הנפט בעולם בימים שלאחר מכן.
באוגוסט 2008, לאחר קבלת ההחלטה לביצוע בחירות לראשות "קדימה", הכריז מופז על מועמדותו לראשות התנועה. בבחירות לראשות התנועה, שנערכו ב-17 בספטמבר, ניצחה בהפרש קטן יריבתו העיקרית, שרת החוץ, ציפי לבני, שזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% לשאול מופז).
מופז הצהיר שכל הסדרה בעקבות מבצע עופרת יצוקה חייב לכלול את השבת גלעד שליט ולא הצביע בקבינט בעד התהדייה. עם זאת, הוא טען שהמבצע הביא להרתעת החמאס.
בכנסת ה-18
.jpg)
בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השני ברשימת "קדימה" לכנסת. עם היבחרו לכנסת מצא עצמו באופוזיציה, כשאר חברי "קדימה". במהלך כהונתו הרבה לתקוף את יו"ר "קדימה", ציפי לבני. בנובמבר 2010 נבחר לראשות ועדת החוץ והביטחון בכנסת. בין השאר, מופז ביקר את הממשלה על שאינה נאבקת בנחישות מספקת נגד החמאס ודרש לחסל את ראשי החמאס והג'יהאד. בעת מבצע עמוד ענן הצדיק את היציאה למבצע וטען שהיה צריך לעשות זאת עוד קודם.
ב-27 במרץ 2012 ניצח בפריימריז בהתמודדות מול ציפי לבני, ברוב של 62% לעומת 37% ללבני, ונבחר ליו"ר מפלגת "קדימה". בעקבות זאת התמנה ליו"ר האופוזיציה.
ב-8 במאי 2012 הודיעו מופז וראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכם להצטרפות סיעת קדימה לקואליציה והקמת ממשלת אחדות, ומינויו של מופז לשר בלי תיק ומשנה לראש הממשלה. קודם להודעה זו הרבה מופז לתקוף את נתניהו וממשלתו, והצהיר בנחרצות שלא יצטרף לקואליציה בראשותו.
ב-17 ביולי 2012, בעקבות המשא ומתן של קדימה והליכוד בנוגע לגיוס החרדים, דחה מופז את הצעת נתניהו בנוגע לחוק גיוס חדש, הודיע על פרישתו מהממשלה, וכעבור שישה ימים חזר לתפקיד ראש האופוזיציה.
בכנסת ה-19
לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הראו סקרי דעת הקהל ירידה חדה במספר מצביעי קדימה. בתקופה זו התפצלו 7 מחברי קדימה והקימו את סיעת התנועה בראשות ציפי לבני, שבעצמה התפטרה מהכנסת חודשים קודם לכן, וחברי כנסת אחרים הודיעו על פרישתם מהפוליטיקה. בבחירות עצמן זכתה קדימה בשני מנדטים בלבד, ומופז שעמד בראש הרשימה נבחר לכנסת, יחד עם ישראל חסון, אשר הוצב במקום השני.
עם התקדמות המשא ומתן הקואליציוני להרכבת ממשלת ישראל ה-33, התנהלו מגעים בין הסיעה לבין יו"ר מפלגת "יש עתיד" יאיר לפיד על כך שזו תוותר על תיק אחד מתוך שישה תיקים שהוצעו לה, לטובת תיק אחד שיקבל יו"ר קדימה מופז וכך קדימה תצטרף לקואליציה ומופז יכנס לממשלה. לבסוף, מגעים אלה עלו בתוהו כאשר לפיד הכריז כי ברצונו להקים ממשלה צרה ככל האפשר ומופז ומפלגת קדימה נותרו בכנסת ה-19 באופוזיציה.
בעת מבצע צוק איתן הציע לפעול לפירוז רצועת עזה בהסדר מדיני בינלאומי, ואם זה לא יצליח לפרז את הרצועה בכוח. לימים הוא ביקר בחריפות את התנהלות הקבינט בימי מבצע צוק איתן, ובמיוחד את חברי הקבינט שביקרו את צה"ל בדיונים ואת ראש הממשלה שלא הגן על ראשי מערכת הביטחון. בנוסף הוא טען שהמטרה שהוצבה של "שקט תמורת שקט" הייתה מטרה שגויה שרק תתן לחמאס להתעצם.
פרישתו מהחיים הפוליטיים ולאחריה
בינואר 2015 הודיע כי לא יתמודד בבחירות לכנסת ה-20, זאת לאחר שדחה הצעות קודמות להצטרף למחנה הציוני. יו"ר קדימה שנבחר במקומו הוא אכרם חסון, שעבר למפלגת "כולנו" ובכך בא הקץ למפלגת קדימה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הביע מופז את תמיכתו ברשימת כחול לבן, ובעומד בראשה, בני גנץ.
בינואר 2024 החליט הרמטכ"ל, הרצי הלוי, על הקמת צוות לתחקור אירועי מתקפת הפתע על ישראל, שבראשו יעמוד מופז, ובנוסף יכלול הצוות את ראש אמ"ן לשעבר אהרון זאבי-פרקש, מפקד פיקוד הדרום לשעבר סמי תורג'מן וראש אגף המבצעים לשעבר יואב הר אבן.
עשייה חברתית
תוכנית "עתידים"
בשנת 1999, ייסדו שאול מופז והתעשיין איתן ורטהיימר יחד עם תת-אלוף אבנר ברזני את תוכנית עתידים. התכנית פועלת להקטנת הפערים החברתיים והכלכליים בין הפריפריה למרכז, על ידי חינוך למצוינות, מנהיגות ולימודי טכנולוגיה ומדעים, עבור צעירים מהפריפריה.
ספרו
במרץ 2022 הוציא את ספרו האוטוביוגרפי "המסע הישראלי שלי".
הוקרה
- ספרו האוטוביוגרפי זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2023
חיים אישיים
נשוי לאורית ואב לארבעה, בהם יונתן, לוחם בסיירת מטכ"ל ומפקד חטיבת יפתח לשעבר. מתגורר בכוכב יאיר.
גם אחיו, שלמה מופז, הגיע לדרגה בכירה בצה"ל. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש סגן ראש חטיבת המחקר באמ"ן בדרגת אלוף-משנה וכיום מנהל את מרכז המידע למודיעין ולטרור על-שם אלוף מאיר עמית במסגרת המרכז למורשת המודיעין (המל”מ).
לקריאה נוספת
- עמוס הראל, אבי יששכרוף, המלחמה השביעית, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, מסת"ב 9655117677
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
- עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, ירושלים: כתר, 2005, מסת"ב 965071376X
- עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2007, מסת"ב 9654824086
- אביגדור שחן, מבצע כדור הרעם הוא מבצע אנטבה, מסדה, 1993
- מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, מושב בן שמן: מודן, 2007, עמ' 337-353
- שאול מופז, המסע הישראלי שלי, ידיעות ספרים, 2022
קישורים חיצוניים
שאול מופז, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)
שאול מופז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- שאול מופז, באתר כנסת פתוחה
- פליקס פריש, מופז: עם ערפאת לא יהיה הסכם, באתר ynet, 5 ביולי 2002
- צנחנים במיל', באתר הארץ, 20 ביוני 2004
- גידי וייץ, אורי בלאו, גבר גבר בע"מ, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2008
- פנחס וולף, מופז: לבני קיבלה מנדט - והחזירה אותו, באתר וואלה!, 27 בספטמבר 2009
- ארי שביט, "לבני לא מנהיגה, נתניהו יהיר". שאול מופז סבור שהגיע הזמן שלו, באתר הארץ, 1 בינואר 2010
- יוסי ורטר, חידת מופז, באתר הארץ, 30 במרץ 2012
- סמי פרץ, איתן אבריאל, מופז: העלאת המע"מ מוטעית; יש לקצץ בביטחון ולמסות הכנסות גבוהות, באתר TheMarker, 23 במאי 2012
ענת ג'ורג'י, צבי זרחיה, מופז: "היתה לנו הזדמנות, ועכשיו הולכים ליצור פה מגה בעיה", באתר TheMarker, 10 במאי 2013- אמיר בוחבוט, "הצלחנו לעצור את טרור המתאבדים בישראל", באתר וואלה!, 14 באפריל 2014
- מזל מועלם, מופז: ההתערבות האמריקאית רק מעכבת את השיחות, באתר אל-מוניטור, 26 במאי 2014
- מנחם טוקר, ח"כ שאול מופז בראיון אישי, באתר רשת, 2 ביולי 2014
- איתי אילנאי, "נתניהו וברק צירפו אותי לממשלה כדי לתקוף באיראן. הרגשתי שהם רצו שזה יירשם על שמם. אבל התנגדתי", באתר "ידיעות אחרונות", 4 במרץ 2022
- יעל פז-מלמד, ראש גדול, מעריב, 22 בנובמבר 1985.
סיפורו של הרמטכ״ל בזמן מבצע חומת מגן, רב-אלוף (מיל׳) שאול מופז, סרטון בערוץ "את"צ - אתר צה"ל החדש", באתר יוטיוב (אורך: 25:28)- אמיר גילת, ריאיון "מערכות": אחרי עשרים שנה – מבצע "חומת מגן", מבט הרמטכ"ל, מערכות 493, מאי 2022, עמ' 20–23
- דוד חרמץ, מופז: אם לא אבי, לא הייתי רמטכ"ל וגם לא קצין זוטר, באתר News1, 1 ביולי 2022
מכּתביו:
- צה"ל והתקשורת - המלצות למפקדים, מערכות 358, מרץ 1998, עמודים 4 - 2
- צה"ל בשנות ה-2000, מערכות מרץ 1999, עמודים 2 - 9
- הזמן פועל לרעתנו, באתר ynet, 24 במרץ 2011
- קסם של מלים, לא מנהיגות, באתר ynet, 25 במאי 2011
- אחיי גיבורי התהילה: פרויקט זיכרון מיוחד, באתר nrg, 20 באפריל 2012
- געגועיי למנהיג רבין, באתר nrg, 16 באוקטובר 2013
- תמיד חד והחלטי, וברק בעיניו, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2014
- השיחה האחרונה שלי עם יוני: שאול מופז כותב על מפקדו בסיירת מטכ"ל, באתר וואלה!, 5 ביולי 2016
- שאול מופז, 20 שנה לחומת מגן: שאול מופז נזכר במלחמה על הבית, באתר וואלה!, 11 במרץ 2022
הערות שוליים
| שאול מופז - תבניות ניווט | ||||
|---|---|---|---|---|
|
This article uses material from the Wikipedia עברית article שאול מופז, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.