סוּרַת אל-פַאתִחַה (בערבית: سورة الفاتحة), סורת הפתיחה או הסורה הפותחת, היא הסורה הראשונה בקוראן.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הפסקה על פירוש הסורה זקוקה לעריכה אנציקלופדית. | |
סורה קצרה זו מונה שבעה פסוקים (אַיַא֫ת), ולפי האמונה האסלאמית הסורה נמסרה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְִּריל (جبريل) במכה אחרי סורת אל-מודת'יר. לפי ספרו של אבּן א-צֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'ל אלקֻראאן (فضائل القرآن) מהמאה ה-10, המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אל-חֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), קיימות 113 סורות, שכן סורת הפתיחה איננה נכללת במניין הסורות. אורי רובין משער כי עובדה זו יש בה כדי להעיד על כך שסורה זו לא נחשבה בתחילה לחלק מהקוראן.
סורת אל-פַאתִחַה בכתב יד של הקוראן. | |
מספר הסורה | 1 |
---|---|
מספר פסוקים | 7 |
מיקום | מכה |
ויקיטקסט | הקוראן סורת אל פאתחה (תרגום רקנדורף) |
סורה זו פותחת את הקוראן. הסורה נאמרת שבע-עשרה פעמים ביום על ידי מאמינים מוסלמים בכל אחת מהתפילות. זאת כחלק ממצוות הצלאה, ובטקסים משמעותיים. בקוראן, רוב הסורות מסודרות בסדר יורד לפי אורכן, ולכן סורת אל-פאתחה הכוללת רק שבעה פסוקים, הייתה אמורה להימצא בסוף הקוראן. למרות זאת, סורה זו היא הראשונה בקוראן. לסורה זו חשיבות רבה שכן היא מכילה את הרעיונות המרכזיים של האמונה המונותאיסטית באסלאם.
הפסוק הראשון בסורה, "בשם אלוהים הרחמן והרחום" (בסמאללה אלרחמאן אלרחים; מכונה בקיצור בסמלה), מופיע בראש כל הסורות בקוראן, להוציא את סורת א-תַוּבַּה (סורה מספר 9). בסורת אל-פאתחה מהווה המשפט פסוק אינטגרלי מהסורה עצמה.
יש הנוהגים לקרוא לפני הסורה את הקריאה أَعُوذُ بِٱللّٰهِ مِنَ ٱلشَّيْطَانِ ٱلرَّجِيمِ אַעוּדֻ' בִּ(אל)לָּהִ מןַ (אל)שַּׁיְטָאןִ (אל)רַּגִ'ים (שאללה ישמרני מהשטן הארור).
הטקסט עם תעתיק ותרגום לעברית הוא כדלקמן:
1:1 بِسْمِ ٱللَّهِ ٱلرَّحْمَـٰنِ ٱلرَّحِيم
1:2 ٱلْحَمْدُ لِلَّهِ رَبِّ ٱلْعَـٰلَمِين
1:3 ٱلرَّحْمَـٰنِ ٱلرَّحِيم
1:4 مَـٰلِكِ يَوْمِ ٱلدِّين
1:5 إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِين
1:6 ٱهْدِنَا ٱلصِّرَاطَ ٱلْمُسْتَقِيم
1:7 صِرَاطَ ٱلَّذِينَ أَنْعَمْتَ عَلَيْهِمْ غَيْرِ ٱلْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ وَلاَ ٱلضَّالِّين
זהו הפרק החשוב בקוראן, אשר פותח את הקוראן. המוסלמים קוראים אותו בכל תפילה, חובה או רשות. על פי המסורת האסלאמית, הנביא מוחמד אמר לאחד מחבריו, אבו סעיד אלח'דרי: "אני עומד ללמד אותך את הפרק החשוב ביותר בקוראן", ואז אמר: "الحمد لله رب العالمين (השבח לאללה ריבון העולמים), שהוא הפרק הכולל את שבעת הפסוקים, והוא תמצית הקוראן העצום אשר ניתן לי".
האימאם מוּסלִם תיעד בספרו, ממה שמסר אבן אל-עבאס: "בזמן שהמלאך גבריאל ישב עם הנביא, שמע קול מעליו, ואז הביט למעלה ואמר: זהו קול של שער משערי השמיים אשר נפתח. השער לא נפתח מעולם לפני כן, וירד ממנו מלאך אל הארץ, אשר לא ירד מעולם עד היום, ואמר: אני שמח לבשר לך על שני אורות שלא קיבל אף נביא לפניך: פתיח הספר (אל-פאתחה), ושני הפסוקים האחרונים מפרק אלבקרה. אל תקרא מהן אלא כשתקבל את גמולך".
משמעותו של הפסוק היא קבלת הברכה בשמות האל לפני הפתיח, כלומר: בשם אללה אני מתחיל.
אללה: זהו היסוד לכל שמותיו של האל, ושאר השמות נסמכים ונלווים אליו. הוא המכיל את כל משמעויות שמותיו ותאריו. השם אלוה, נגזר מהמילה אל או אלוהיות (الالهية), שהוא גם תוארו: האל היחיד, הנערץ המפואר. השפעת השם אללה על עבדיו היא שהעבד מחויב להיכנע ולהתמסר, ולהטות כל סוג של עבודה לאללה, שאין ריבון מלבדו.
המוסלמים מאמינים שאללה הוא:
בסוף קריאת הפרק נהוג לומר: "אמן!", שמשמעותו שאללה ייענה לבקשותיו של המתפלל.
This article uses material from the Wikipedia עברית article סורת אל-פאתחה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.