יען מצוי: מין של עוף

בעבר הוא היה המין היחיד בסוגו אך ב-2014 נמצא כי קיים מין דומה, אך קטן יותר, של יען - יען סומלי. אורך גופו של היען הוא כשני מטרים, גובהו עד 2.5 מטרים ומשקלו עד 160 קילוגרם.

יען מצוי
מצב שימור
ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	יענאים
משפחה:	יעניים
סוג:	יען
מין:	יען מצוי
שם מדעי
Struthio camelus ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

כנפי היען קטנות יחסית לגודל הגוף ואינן מסוגלות לשאת את משקל גופו, לכן היען אינו יכול לעוף. היען נעזר בכנפיו בעת ריצה לייצוב הגוף, לביצוע פניות חדות ולעצירה פתאומית. נוצות היען שימשו את האדם לקישוט מאז ימי קדם, בין השאר לקסדות וכובעים.

היען ניזון מעשב, מזרעים, מחרקים ומזוחלים קטנים. היען נוהג לבלוע גסטרוליתים ("אבני קורקבן") כדי לסייע לקיבת השרירים שלו לטחון את מזונו. במקרים אחדים נמצאו בבטנם של יענים עצמים אחרים, כמו חפצים עשויי מתכת ושעוני יד.

ליען אין איברי קול אך בעונת הייחום משמיע הזכר באמצעות הוושט קול עמום שנשמע למרחקים. ראייתו של היען היא מהטובות ביותר מבין העופות שאינם מעופפים.

יען עשוי לחיות בטבע עד גיל 40 ובשבי אף עד גיל 50 שנים. תפוצתו כוללת את יבשת אפריקה בלבד.

היען חי בעיקר בנופים פתוחים באזורי ערבה ומדבר. גורמי ההכחדה עיקריים של היען הם ציד ואיסוף ביצים.

תת-מינים:

• יען צפון-אפריקאי (S. c. camelus)
• יען דרום-אפריקאי (S. c. australis)
• יען מסאי (S. c. massaicus)
• יען הנגב (S. c. syriacus) - נכחד

היען הסומלי היה בעבר תת-מין של היען המצוי אך כיום נחשב למין עצמאי.

היען מגיע לבגרות מינית בגיל שנתיים עד ארבע, נקבות בדרך כלל כחצי שנה לפני הזכרים. עונת הייחום נמשכת ממרץ ועד ספטמבר. הזכר מכין נחלת קינון ומזמין נקבות באמצעות שריקה וקולות אחרים וכן טקס חיזור הכולל שימוש בכנפיים. היען הוא פוליגני.

היענים מתחלקים בדגירה על הביצים. ביום דוגרת עליהם הנקבה, שצבעה אפור ומשתלב היטב בסביבה המדברית, ובלילה דוגר עליה הזכר שצבעו השחור משמש הסוואה טובה בלילה.

ישנו מיתוס הגורס, כי היען טומן את ראשו בחול בעת סכנה, אולם במציאות אין זה כך. היען מתכופף בעת סכנה בניסיון להסתיר את עצמו, אך במצב רגיעה בעת שהוא אוכל ייתכן שתהיה אשליה שראשו מוטמן בחול עקב גודלו היחסי הקטן של הראש (מספיקה תלולית קטנה כדי להסתיר את הראש מעיני הצופה, מה שיראה כאילו הראש טמון בקרקע).

לעומת זאת, בעיטת היען אינה מיתוס. ליען רגליים גבוהות הן ביחס לרוב בעלי החיים והן באופן יחסי לגודלו. הרגליים גם חזקות, יחסית לעופות, כיוון שהיען אינו מעופף, ומשמשות בין היתר להגנה. כאשר זכרים מתקוטטים הם משתמשים ברגליהם ככלי נשק ובועטים זה בזה. יען החש בסכנה עלול לבעוט במי שהוא חושב שמהווה סיכון ויכול לפגוע קשות באדם או בחפץ בו הוא בועט.

עד תחילת המאה ה-20 היה היען נפוץ בנגב. גודלה המדויק של אוכלוסייה זו אינו ידוע. קן עתיק, בן כ-5,000 שנה, נמצא ליד הרצליה. הקן מעיד שהמין חי בעבר הרחוק גם במרכז הארץ. תת-המין המזרח תיכוני, יען הנגב (Struthio camelus syriacus) נכחד מן העולם. הוא נעלם מן הארץ במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20.

בשנת 1973 הוקם גרעין רבייה בחי-בר יוטבתה כאשר הגיעו מאתיופיה לישראל 18 אפרוחים מתת מין של היענים שמקורו במדבריות אתיופיה. בשנות האלפיים נעשה ניסיון ראשון בעולם להשיב לטבע יענים, אולם ללא הצלחה לעת עתה, אך עדיין יש כוונה להשיבם לטבע בארץ בעתיד.

בתנ"ך מוזכר פעם אחת בלבד השם יענים במגילת איכה: ”בַּת עַמִּי לְאַכְזָר (כתיב:כי ענים) כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר:” (איכה, ד', ג') וזיהויו המקובל הוא ליען.

שמות נוספים שיש שמזהים אותם עם היען: בספר איוב נזכר עוף בשם "כנף רננים": ”כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה; אִם-אֶבְרָה, חֲסִידָה וְנֹצָה.” (איוב, ל"ט, י"ג) שעל פי תיאור אורח חייו יש שמשערים שהוא היען. יש שסוברים ששמו של העוף שנזכר באיוב הוא חסידה, אך במקורות אחרים וודאי שהחסידה היא עוף אחר.

ברשימת העופות הטמאים מופיע העוף "בת יענה": ”וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ט"ז) אשר מזוהה כיען לפי התרגומים הארמיים שמתרגמים "בת נעמיתא", לפי מסורת התרגום לערבית של רס"ג שתרגם: נעאמה-نعامة ולפי מאמר חז"ל שמסביר את התוספת בת: "'ואת בת היענה': 'בת' זו ביצת היענה - יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים. 'יענה' הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת אל בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר ואבל כבנות יענה" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף לא עמוד א). וכן: "תני רבי ישמעאל ואת בת היענה זו ביצת הנעמית" (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף י', עמוד ב')).

עם זאת יש כיום חוקרים שסוברים, על פי מקומות נוספים בתנ"ך בהם מוזכרת בת היענה בחברה אחת עם עופות דורסים שונים בהקשרים של חורבן ואבל, שבת היענה היא עוף דורס לילי, קרוב של הינשוף, המתגוררת בנקיקי סלעים במדבריות ונקראת כך על שם בת קולה שחוזר ונשמע כמענה מסלע אחד למשנהו. בעוד שהיען אוהב שטחים פתוחים, וגם לא נוטה להשמיע קולות מלבד בעונת החיזור. בתנ"ך מוזכרת כך:

• וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה (ספר ישעיהו, פרק ל"ד, פסוק י"ג)
• תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי (ספר ישעיהו, פרק מ"ג, פסוק כ')
• לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדוֹר (ספר ירמיהו, פרק נ', פסוק ל"ט)
• עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה (ספר מיכה, פרק א', פסוק ח')
• אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה (ספר איוב, פרק ל', פסוק כ"ט)

אך לפי פרופסור זהר עמר ניתן להתאים את כל המקורות הללו ליען, כיוון שבאף מקור לא מצוין שבת היענה משמיעה קול, ואף ניתן לומר שנכתב "אבל" כשם לעצב בשתיקה, לעומת "מספד" שזה יללה. ואף ניתן לפרש שה"אבל" שמצוין בפסוקים מכוון לקול שמשמיע היען הזכר בתקופת הייחום שנשמעת כאנחה עמומה. והיען גם מסתתר לעיתים בחורבות במדבר, שהוא מקום חיותו.

בתרבות הארמית, במשנה, בגמרא ובשאר השפות השמיות נקרא היען גם נַעֲמִית (כמו בערבית: نعامة - "נַעַאמַה̈"), והוא השם המזוהה ביותר עם היען.

נראה שבתקופת חז"ל היו משתמשים ביען לשם זיקוק זהב: "אמר רבי אבין לשם מקומו הוא נקרא וזהב מאופז זהב מזוקק שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק ומאכילין אותו לנעמיות והן מסננות אותו" (תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ד', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף כ"ג, עמוד א')).

בשל מנהגו של היען לבלוע חפצים שונים, סברו שהוא ניזון מזכוכית: "רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו (נח לתיבה) זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות." (בראשית רבה, פרשה ל"א, סימן י"ד).

בקרב יהדות תימן יש שנהגו לתלות בבית הכנסת ביצת יען שרוקנה מתוכנה.

בכמה מדינות, נהוגים מרוצי-רכיבה על יענים. המנהג נהוג באפריקה ובמקומות אחרים הוא נדיר למדי. רכיבה על יענים נעשית בצורה דומה לרכיבה על סוסים, עם אוכפים, מושכות ומתגים מיוחדים. עם זאת, היענים קשים יותר לשליטה לעומת סוסים.

המרוצים הם אף חלק מתרבותה של דרום אפריקה המודרנית. בארצות הברית, נפתחה בשנת 1892 בג'קסונוויל, פלורידה "חוות היענים". החווה ומרוציה היו לאטרקציה תיירותית ידועה, אחת האטרקציות המוקדמות בהיסטוריה של פלורידה. כיום, מתקיים באופן שנתי "פסטיבל היענים" בצ'נדלר, אריזונה, ובו מתקיימים גם מרוצי יענים. מרוצים התקיימו גם במקומות רבים אחרים בארצות הברית, כמו וירג'יניה סיטי בנבדה ומסלולי מרוצי הסוסים קנטרברי פארק במינסוטה, פריירי מידוס באיווה ואליס פארק בקנטקי.

•  
  יען זכר בגן חיות
•  
  יען זכר
•  
  נקבת יען
•  
  יען בכף התקווה הטובה
•  
  יענים רצים בספארי ברמת גן
•  
  להקת יענים בחי-בר יטבתה
•  
  אדם ישוב על עגלה הרתומה ליען, בג'קסונוויל, פלורידה, בערך 1911
•  
  ביצת יען לעומת ביצי תרנגולת ושליו

• יען הנגב

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יען
ערך מילוני בוויקימילון: נעמית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יען
טקסונומיה בוויקימינים: Struthio camelus

• יען מצוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• יען מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
• יען מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
• יען מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• יען מצוי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• יען מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• יען מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
• בין יען לבת יענה באתר סנארק.
• וכי בת יש לה ליענה? מאמר מאת ד"ר משה רענן באתר פורטל הדף היומי.