ספר ישעיהו: אחד מספרי הנביאים בתנ"ך

הוא הראשון מבין ספרי נביאים אחרונים, לפני ספר ירמיהו, ספר יחזקאל ותרי עשר. הספר מרכז את נבואותיו של הנביא ישעיהו בן אמוץ, ומכיל תוכחות מוסר רבות מאת ה' כלפי עמו סביבות תקופת חייו.

ספר ישעיהו

קטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות
שפה	עברית
סוגה	ספרי נבואה
מספר פרקים	66
מספר פסוקים	1291
סדרת ספרים	נביאים
הספר הקודם	ספר מלכים
הספר הבא	ספר ירמיהו
דמויות מרכזיות	ישעיהו בן אמוץ
יצירות נגזרות	מדרש ישעיה

על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו (המאה השמינית - שביעית לפני הספירה, על פי הכרונולוגיה המקובלת במחקר). אולם לדעת חוקרי המקרא חלקו השני של הספר חובר רק בתקופת שיבת ציון, במאה החמישית לפני הספירה.

רבים מחוקרי המקרא מייחסים את הספר לשניים או לשלושה מחברים שונים מתקופות שונות.

ספר ישעיה מכסה תקופה היסטורית ארוכה בת מאות שנים, בה קמו ונפלו מעצמות אזוריות (האימפריות האשורית, הבבלית והפרסית), נוהלו מסעי כיבושים נרחבים והגליות עמים. בשנים אלו התחוללו שינויים מדיניים שעברו על ממלכת ישראל ויהודה, ולוו בתככים, יריבויות ובריתות עם העמים הסובבים. בשל התקופה הארוכה והאירועים המוזכרים בו, מקובל במחקר ליחס את הספר לשני כותבים לפחות - הראשון ישעיה בן אמוץ (פרקים א-לט) אשר ניבא בירושלים, ישעיה השני אשר זהותו אינה ידועה (פרקים מ-סו; מהם מ-מח בבבל, ומט-ס"ו בירושלים). יש המזהים גם את ישעיה השלישי (פרקים נה - סו) ואולי אף כותבים נוספים.

על פי כותרת הספר הנביא ניבא בימי המלכים עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו, ברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס לערך (יש' א 1). אך הנבואה המוקדמת ביותר של הנביא ישעיה בן אמוץ אשר ניתן לתארכה על פי רקעה ההיסטורי, היא מימי אחז בשנת 733 לפנה"ס (יש' ז), והמאוחרת ביותר מתוארכת לפי פרק לו לשנת 701 לפנה"ס, בתקופת המצור על ירושלים, בימי המלך חזקיהו מלך יהודה. שנים אלו, מ-733 עד 701 לפנה"ס היו בצל התעצמותה של ממלכת אשור, וכיבושיה המרשימים את ארם דמשק, ואת שומרון (יש' ז-ח). עם נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס הוגלו רבים מתושביה. לאחר הכיבוש ממלכת ישראל סופחה לאשור (הפכה לפחוה אשורית), וקרבתה של אשור לגבול יהודה העלה חשש מכוחה והעיק מטבע הדברים גם על ממלכת יהודה הסמוכה. כנגד חששות אלה עמדה תפיסתו הדתית-מדינית של ישעיהו בן אמוץ, לפיה ירושלים עירו של ה' תינצל מכיבוש. נבואה זו התגשמה בימי סנחריב מלך אשור, בשנים 701, אך העיר שניצלה שועבדה לסנחריב, ותושביה נאלצו להעלות מיסים לממלכת אשור.

נבואות הנביא המכונה ישעיה השני, בפרקים מ-ס"ו, משויכות לתקופה מאוחרת יותר, שבה העם ביהודה כבר מצוי בגלות בבבל, ובהן קריאות והפצרות של הנביא אל העם לצאת מבבל ולשוב לארץ. קריאות אלה מאפיינות את תקופת עליית האימפריה הפרסית ובראשה המנהיג כורש, בשנת 539 לפנה"ס. מכאן שמדובר בשליש האחרון של המאה השישית לפנה"ס. כורש השתלט על בבל ומלך על כל שטחי האימפריה הבבלית במסופוטמיה. מהכרזת כורש אשר פורסמה בראשית עלייתו לשלטון, עולה כי הנהיג מדיניות גמישה ונוחה כלפי העמים בשטח מלכותו, ובכלל זה יהודה, ואפשר את חזרתם לישראל של גולי בבל ובניית המקדש בירושלים. זהו הנתון ההיסטורי היחיד המצוין בחלקו המאוחר של הספר.

 

לפי הכתוב בפסוקים הפותחים את הספר, התנבא מחברו ישעיהו בן אמוץ בתקופת מלכי יהודה - עוזיהו (כנראה רק משנת מותו - 757 לפנה"ס), דרך מלכות יותם, אחז, ועד סוף ימי חזקיהו. פרשנים מסוימים מרחיבים את ימי נבואתו גם לימי מנשה.

למרות זאת, מפרק מ' עוסקת הנבואה, ככל הנראה, בתקופת העלייה מבבל והכרזת כורש, קרי כ-200 שנה לאחר הזמן הכתוב בתחילת הספר. כך סבור הפרשן בן המאה ה-11, משה אבן ג'יקטילה, אשר את דבריו מביא האבן עזרא בפירושו לישעיהו: ”ואלה הנחמות הראשונות, מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן, על בית שני”. בשל התקופה הארוכה בת מאות השנים מתחילת הספר ועד לסופו, נהוג במחקר המודרני ליחס את הנבואות למספר נביאים (ראו הסבר להלן ברקע ההיסטורי).

נבואותיו של ישעיהו הנביא עוסקות בין היתר בשלום עולמי והימנעות ממלחמה (הפיכת כלי מלחמה לכלי גינון) כמתואר בחזון אחרית הימים. כמו גם בתפיסה שהחזרה בתשובה יכולה לכפר על החטאים, במלחמה בעוולות החברתיים, בהתנגדות לתפיסה הפולחנית של הדת שרווחה אז - שהקורבנות מכפרים גם ללא שינוי במעשים, ובעבודה זרה. בניגוד לתפיסות רבות ביהדות שלעגו לעבודת הפסילים כלא מועילה וכחסרת הגיון ישעיהו תפס את העבודה הזרה כביטוי לגאווה של האדם עצמו - שמשתחווה למעשי ידיו כלומר לעצמו, ובהתאם, כדי לתקן את הבעיה יש לשבור את גאוות האדם.

על פי האמור לעיל בדבר חלקו של הספר המתנבא על מאורעות שהתרחשו רק מאתיים שנה לאחר מכן, הסיקו חוקרי ביקורת המקרא כי הספר מחולק לשניים, ונכתב על ידי שני נביאים שונים לפחות, שספרם נאסף לספר אחד, המכונים במחקר "ישעיהו הראשון" (פרקים א'–ל"ט) ו"ישעיהו השני" (פרקים מ'–ס"ו). ככל הנראה קדם להם פרשן המקרא הספרדי ר' אברהם אבן עזרא בפירושו לספר (פרק מ, פסוק א) שכתב ”ודע כי מעתיקי המצוות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת, עד וימת שמואל. והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לפני זרובבל...”, וככל הנראה כוונתו שאף שחז"ל ייחסו את ספר שמואל לשמואל - כמחצית הספר נכתבה לדעתם על ידי ממשיכיו, וכך אמרו חז"ל אף ביחס לספר דברי-הימים. במילים אחרות, אבן-עזרא סבר שכך יש לפרש גם את מעבר התקופות בין חלקיו השונים של הספר.

חלוקת הספר לשניים כפי שהוזכרה לעיל מקובלת כמעט ללא עוררין בקרב חוקרי ביקורת המקרא בימינו. אמנם יש חוקרים אשר חילקו את הספר לשלושה חלקים (א'–ל"ט, מ'–נ"ה, נ"ו–ס"ו) על בסיס הרקע ההיסטורי בו מתרחשים כנראה פרקים אלו, אך חלוקה זו פחות מקובלת. חלוקת הספר מתבססת, בנוסף לרקע ההיסטורי של הנבואה, גם על המוטיבים השונים של הנבואות. כך למשל, רק בפרקי ישעיהו השני מופיע תיאור של האל כבורא העולם.

התפיסה המסורתית רואה בכל הספר חיבור אחיד שחובר על ידי נביא אחד. תפיסה זו מסתמכת על ראיית הספר כחיבור אחיד בברייתא המובאת בגמרא. למעשה תפיסה זו רווחה כבר מאז שלהי ימי בית שני לפחות. כך למשל אנו למדים מדברי בן סירא, בן המאה ה-3 לפנה"ס - המאה ה-2 לפנה"ס, אשר בחיבורו הוא כותב על ישעיהו כי ”בעוז רוחו ראה מראשית אחרית, וינחם אבלי ציון” (ספר בן סירא, מח לג), כאשר כוונתו ככל הנראה לנבואה הכתובה בחלק השני של הספר, ולמרות זאת בן סירא מייחס זאת לישעיהו הנביא עצמו. גם יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מתאר בספרו כי יהודי בבל הראו לכורש כי הנביא ישעיהו ניבא לפני כמאתיים שנה על ניצחונותיו, וכי דבר זה השפיע לטובה על יחסו של כורש ליהודים. כמו כן במגילות מדבר יהודה, המתוארכות החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, אנו רואים כי מגילת ישעיהו כללה את שני החלקים כחיבור אחד.

על טענות ביקורת המקרא ענו פרשנים מסורתיים, כגון שד"ל, אשר טען שאם מקבלים את אפשרות הנבואה אין צורך להגיע לפרשנות זו. ד"ר אהרן קמינקא, רחל מרגליות, וזאב יעבץ טוענים כי מטבעות לשון ייחודיות לישעיהו קיימות בשני הספרים כאחד, ולפיכך לדעתם הספר אחד הוא. אחת הדוגמאות למטבע לשון כזו היא המילה "אנוש" ככינוי לאדם, המופיעה פעמים רבות לאורך כל ספר ישעיהו על שני חלקיו, אך לא מופיעה ברוב יתר ספרי הנביאים והכתובים.

באמצעות שימוש בעיבוד שפה טבעית על הטקסט בספר, טוען פרופ' משה קופל כי החלק השני של ספר ישעיהו מתחיל בפרק ל"ג ולא בפרק ל"ט כמקובל.

  ערך מורחב – ישעיהו

ישעיהו היה מעורה במדיניות יהודה ומקורב לבית המלכות. עמדתו הייתה כי כיבושי האימפריה האשורית ואיומה על ממלכת יהודה אינה רק מאבקי כוח בין אימפריות אלא גם מהווה שליחת ה' להעניש את ממלכת יהודה הפושעת, ולכן אם יהודה רוצה להינצל עליה לפנות אל ה' ולא אל ממלכות האזור. מן העמדה הזאת נבע העידוד שהעניק ישעיהו לחזקיהו, שלא להיכנע למלך אשור.

• בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי (פרק א', פסוק ב') - ביטוי לאכזבה של אבות מבניהם או של מחנכים מתלמידיהם.
• שָׁמִיר וָשָׁיִת (פרק ה' פסוק ו') - במקור - מיני קוצים, ובהשאלה - חורבן ועזובה.
• וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים (פרק ו' פסוק ד') - ביטוי לאירוע דרמטי שהתרחש. אמות הספים הם העמודים המרכזיים עליהם מונח המשקוף.
• אָכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת (פרק כ"ב, פסוק י"ג) - פתגם על נהנתנות וחוסר דאגה מיום המחר;
• מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (פרק מ"ט, פסוק י"ז) - פסוק מתוך נבואת נחמה, שמשמעותו המתבקשת היא כפשוטו: בעתיד, יסתלקו מירושלים אלה שהרסו והחריבו אותה; עם הזמן, הושאל הפסוק למשמעות שלילית והפך לביטוי נפוץ על גַיִס חמישי: אנשים מבפנים המביאים לאסונות;
• אֲנִי֙ לְפָנֶ֣יךָ אֵלֵ֔ךְ וַהֲדוּרִ֖ים אושר אֲיַשֵּׁ֑ר (פרק מה, פסוק ב), מקור הביטוי 'ליישר את ההדורים'.
• מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (פרק כ"ט, פסוק י"ג) – מעשה הנעשה ללא כוונה והרגשה, אלא כאוטומציה וכדבר שבשגרה.

נמצאו מספר עותקים של ספר ישעיהו במגילות מדבר יהודה. בפרט, הספר השלם היחיד שנמצא הוא ספר ישעיהו שנמצא במערה 1 בקומראן.

• שירי עבד ה'
• כיסא הכבוד
• קדושה (תפילה)
• וגר זאב עם כבש

• אהרן קמינקא, השתלשלות רעיונות ישעיהו ואחדות ספרו, בתוך התקופה, ספרים כב, כג, כה; תל אביב תרצ"ד-תרצ"ה (1934-5).
• רחל מרגליות, אחד היה ישעיהו, תל אביב: יהושע צ'צ'יק, תש"ד (1944).
• שלום מ' פאול, ישעיה, פרקים מ-סו, מבוא ופירוש "מקרא לישראל", תל אביב וירושלים: עם עובד ומאגנס, תשס"ח; כרך ראשון: פרקים מ-מח; כרך שני: פרקים מט-סו, 2008
• שמואל שרירא, מבוא לכתבי הקודש, פרק שביעי - ספרי נבואה, ג' - ישעיהו, 1967, עמ' 127–131
• משה צבי סגל, מבוא המקרא, ספר שני, פרק שנים עשר - ישעיה, ב' - ספר ישעיה, 1977, עמ' 289–341
• רביב, רבקה, "הוראת נביאים אחרונים: הדגמה בספר ישעיהו", שמעתין 176 (תש"ע), עמ' 46–69
• מיכאל חיוטין, "ישעיהו מד, יג - לאור שיטת הפסול המצרית", בית מקרא מס' 37 (1992)
• עולם התנ"ך - ישעיה
• ישעיהו - כציפורים עפות, יואל בן נון, בנימין לאו, הוצאת ידיעות ספרים (2013)

• ספר ישעיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספר ישעיהו, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ספר ישעיהו
טקסט בוויקיטקסט: ספר ישעיהו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספר ישעיהו

עיינו גם בפורטל:
	פורטל תנ"ך

• ביטויים ופתגמים בספר ישעיהו, סרטון אנימציה של מיזם 929
• ספר ישעיהו, באתר ויקיטקסט
• ספר ישעיהו, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר ישעיהו, באתר "תורת אמת"
• ספר ישעיהו, באתר מכון ממרא
• ספר ישעיהו באתר 929 - תנ"ך ביחד
• ישעיהו על ציר הזמן - אירועים ותאריכים בספר ישעיהו, באתר 929 - תנ"ך ביחד
• סריקה של מגילת ישעיהו שנמצאה בין המגילות הגנוזות, באתר מוזיאון ישראל
• יחזקאל קוטשר, נוסח המסורה של ספר ישעיהו בהשוואה לנוסח ישעיהו במגילות מדבר יהודה, באתר מט"ח
• ישעיהו הנביא ומיכה בן דורו - חנוך רביב
• גרשון גליל, המנהיג האנונימי שליווה את ישראל מירושלים לבבל ובחזרה, באתר הארץ, 8 ביוני 2008
• השוואה בין נוסח ספר ישעיהו בתנ"ך לבין נוסח מגילת ישעיה מקומראן

ישעיהו השני

• פרופ' שאול מ. פאול, ישעיהו השני, ישעיה השני: סקירה היסטורית, שאלת ישעיהו השלישי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח