גדודי עז א-דין אל-קסאם

הארגון ידוע בפיגועי ההתאבדות שיזם באינתיפאדה השנייה, ברקטות שפעיליו משגרים לעבר יישובים ישראליים, ובמתקפת הפתע על ישראל שאותה הוביל. זהו הארגון הצבאי הגדול והחמוש ביותר ברצועת עזה. נכון ל-2019 היו לארגון כ-30,000 פעילים, כ-7,000 אנשי עתודה וכ-15,000 רקטות.

גדודי עז א-דין אל-קסאם
كتائب الشهيد عز الدين القسام

סמלו של ארגון עז א-דין אל-קסאם. בחלק העליון מצוטט קטע מפסוק 17 מסורת אל-אנפאל בקוראן: "לא אתם הרגתם אותם, כי אם אלוהים הרגם"
תקופת הפעילות	1991–הווה (כ־33 שנים)
אידאולוגיה	לאומנות פלסטינית אסלאמיזם סוני פונדמנטליזם אסלאמי אנטי-ציונות אנטישמיות
קבוצות אתניות	ערבים פלסטינים
מייסדים	סלאח שחאדה עימאד עקל מחמוד אל-מבחוח עבאס אל-סייד יחיא עיאש
מנהיגים	מוחמד דף יחיא סנוואר מרוואן עיסא (נהרג)
מפקד נוכחי	מוחמד דף
מטה	עזה, הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית דוחה, קטר (מדינה) קטר
אזורי פעילות	הרשות הפלסטינית, ישראל
מדינה	מדינה פלסטינית
חברים	30,000 ו-7,000 אנשי עתודה
חלק מ	חמאס
בעלי ברית	איראן איראן חזבאללה חזבאללה קטר (מדינה) קטר קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית האחים המוסלמים
מתנגדים	ישראל ישראל • ארצות הברית ארצות הברית • בריטניה בריטניה
קרבות	מבצע קשת בענן, מבצע ימי תשובה, מבצע גשמי קיץ, מבצע חורף חם, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן, מבצע חגורה שחורה, מבצע גן סגור, מבצע שומר החומות, מתקפת שמחת תורה, מלחמת חרבות ברזל
www.alqassam.ps

גדודי אל-קסאם נכללו באופן מפורש ברשימות ארגוני הטרור של האיחוד האירופי, אוסטרליה, ניו זילנד, מצרים, ובריטניה. ארגון האם של הגדודים, חמאס, נכלל ברשימות ארגוני הטרור של ארצות הברית וקנדה. מפקד הארגון, מוחמד דף, הוכרז כטרוריסט באופן רשמי על ידי ארצות הברית.

 

שם הזרוע מורכב מהמילים הערביות עז (תמיכה, דבקות או גאווה) א-דין (דת) אל-קסאם (מחיצה או שבירה). כמו כן, הארגון קרוי על שם השייח' עז א-דין אל-קסאם, אבי ההתנגדות הפלסטינית, שנהרג באזור ג'נין ב־1935 בידי הבריטים.

תאים חמושים של הארגון מכנים עצמם בשמות מחבלים, כגון "הסטודנטים של עיאש", "הסטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", לזכרו של המחבל יחיא עיאש ("המהנדס"), שחוסל על ידי זרועות הביטחון של ישראל בשנת 1996.

אידאולוגית הארגון מבוססת על שלושה עקרונות עיקריים:

1. עקרון הסוּמוּד (صمود): היצמדות עיקשת לקרקע עליה נולדו הפליטים הפלסטינים, בין אם זו בשטחי הרשות הפלסטינית או בשטחי מדינת ישראל.
2. עקרון הסַבְּר (صبر): אורך רוח וסבלנות לנהל את המאבק ככל שיידרש במשך דורות.
3. עקרון השורא (شورى): התייעצות או התוועדות בין ראשי הארגון לצורך קבלת החלטות וגיבוש מדיניות.

הקמת הארגון

בשנת 1984 השייח' אחמד יאסין, הד"ר איבראהים מקאדמה, השייח' סלאח שחאדה ואחרים החלו להיערך להקמת ארגון חמוש להתנגדות למדינת ישראל. מאמציהם התרכזו בהשגת כלי נשק לפעילויות הטרור בעתיד. בשל כך חברי הקבוצה נעצרו ואמצעי הלחימה הוחרמו. באותו הזמן הקבוצה עדיין לא נקראה "חמאס" או "גדודי עז א-דין אל-קסאם".

בשנת 1986 הקים השייח' שחאדה רשת של תאי טרור בשם "אל-פלסטיניין אל-מוג'אהדין" (לוחמי הקודש הפלסטינים). הרשת התמקדה בפיגועים נגד מדינת ישראל ובטיפול במשתפי פעולה לראייתם מקרב המחנה הפלסטיני. הרשת המשיכה לעבוד עד 1989; פעולותיהם המפורסמות ביותר היו חטיפתם של שני חיילי צה"ל אילן סעדון ואבי סספורטס. חמאס, שהוקם באופן רשמי ב-14 בדצמבר 1987, יצר רשתות טרור דומות אחרות, כגון "גדודי עבדאללה עזאם" ו"מג'ד", אשר תפקידן היה איתור משת"פים. באמצע שנת 1991 נודעו גדודי עז א-דין אל-קסאם כזרוע הצבאית של חמאס.

פעולות מוקדמות

במאי 2004 ישראל פתחה במבצע קשת בענן בעקבות רצח טלי, מרב, הילה, רוני והדר חטואל והסתיים בהריגת 40 לוחמי הארגון.

בספטמבר 2004 ישראל פתחה במבצע ימי תשובה בעקבות מותם של ילד קטן ופעוטה בשדרות מרקטת קסאם. המבצע הסתיים בהרג 87 מחבלים.

לאחר תכנית ההתנתקות

בעקבות תוכנית ההתנתקות הכריז חמאס על הקמת "הצבא העממי" או ה"מוראביטון" ברצועת עזה. ה"מוראביטון" אמור לפעול בדומה למיליציות של חזבאללה ולמעשה להפוך את הרצועה לשטח הנמצא בפועל בשליטתה של חמאס. ה"מוראביטון" לא נועד רק נגד ישראל, אלא גם כדי להרתיע את הרשות הפלסטינית מנקיטת פעולות נגד חמאס.

במהלך שנת 2006, לאחר ניצחונה של חמאס בבחירות והקמת הממשלה בראשותו של אסמאעיל הנייה, הכריזה התנועה על הקמת כוח מבצעי ברחבי רצועת עזה. הדבר גרר את עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, וכך בהדרגתיות (ובכוח) נטל חמאס את האחריות הביטחונית בעזה מידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הרשמיים, המזוהים עם תנועת פת"ח.

בנובמבר 2006 ישראל פתחה במבצע גשמי קיץ בעקבות הרג שני חיילי צה"ל וחטיפת חייל אחד. המבצע הסתיים עם הרג 270 מחבלי הארגון.

בפברואר 2008 ישראל פתחה במבצע חורף חם שהחל ברצח אזרח ישראל במכללת ספיר והסתיים עם 112 מחבלים הרוגים.

בשלהי שנת 2008 ישראל פתחה במבצע עופרת יצוקה בעקבות ירי לעבר ישראל, מבצע שהסתיים עם 871 מחבלים הרוגים.

בשנת 2012 ישראל פתחה במבצע עמוד ענן עם חיסול מפקד הארגון בפועל, אחמד ג'עברי, והסתיים עם 155 מחבלים הרוגים.

בשנת 2014 פעילי הארגון ביהודה ושומרון רצחו את שלושת הנערים איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. במקביל, החל ירי רקטי כבד על ישראל מרצועת עזה. בעקבות זאת צה"ל פתח במבצע צוק איתן שהסתיים עם 1,408 מחבלים הרוגים.

בשנת 2018 הארגון הוביל את העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה. במהלך העימותים אלף רקטות שוּגְרוּ מרצועת עזה לעבר ישראל. בתגובה צה"ל בִּיצַע 865 תְקיפות ברצועה, רובן נגד חמאס, והושמדו 15 מנהרות של גדודי עז א-דין אל-קסאם.

  קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במבצע "מבול אל-אקצא" - מתקפת פתע על ישראל - שבמסגרתו חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה, טבחו ביותר מ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-2,500, חטפו כ-250 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, וביצעו מעשי אונס ועינויים. בתגובה יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שכללה הפצצה נרחבת ברצועת עזה, ובהמשך תמרון קרקעי במסגרתו נכבשו חלקים גדולים מרצועת עזה בידי צה"ל.

לפי מרכז המידע למודיעין וטרור, בשנת 2008 מנה הארגון כ-20,000 מחבלים חמושים. עד 2019 התעצם לכ-30,000 פעילים ועוד 7,000 אנשי עתודה

מבנה הארגון הוא כשל צבא. הוא מחולק לחמש חטיבות גרעיניות, בהתאם לערים המרכיבות את הרצועה: עזה, ח'אן יונס, צפון הרצועה, מחנות המרכז ורפיח. כל חטיבה מורכבת ממספר גדודים, וכל גדוד מורכב ממספר פלוגות כגון פלוגת נוח'בה, פלוגת חיל רגלים, קומנדו ימי, וכו'. כמו כן הפלוגות מחולקות למחלקות וחוליות. בעבר הגדודים היו מאורגנים בתוצרה של 6 חטיבות מרחביות.

נוסף לכך לארגון ישנן יחידות מטה כגון המודיעין הצבאי, הייצור, ההסברה, התקשורת וכו'.

חטיבות מרחביות

חטיבת צפון הרצועה

חטיבת צפון הרצועה היא החטיבה השנייה בגודלה בארגון הטרור חמאס. המסגרת הארגונית שלה פורקה, וערב מלחמת חרבות ברזל מנתה כ-5,500 מחבלים.

עד למלחמת חרבות ברזל עמד בראשה אחמד ע'נדור.

• גדוד בית לאהיא. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו נסים אבו אג'ינה
• גדוד בית חאנון.
• גדוד מערב ג'באליה.
• גדוד מזרח ג'באליה.
• גדוד מרכז ג'באליה. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו איברהים ביארי
• גדוד כפר ג'באליה
• גדוד סיוע. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו רפאת סלאמן

חטיבת העיר עזה

חטיבת עזה היא החטיבה הגדולה בארגון הטרור חמאס, ובעבר הייתה מחולקת לחטיבת צפון העיר עזה ודרום העיר עזה. המסגרת הארגונית שלה פורקה, וערב מלחמת חרבות ברזל מנתה כ-9,000 מחבלים.

מפקד החטיבה הוא עז א-דין אל חדאד. מ-2017 ועד למבצע שומר החומות ב-2021 פיקד עליה באסם עיסא. כמו כן בעבר פיקד עליה גם ראאד סעד.

• גדוד שאטי. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו הית'ם חואג'רי
• גדוד שג'אעייה. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו ווסאם פרחאת
• גדוד צברא תל אלהווא. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו מוסטפא דלול.
• גדוד זייתון. מפקד עליו עימאד אסלים.
• גדוד אל פורקן (שיח' רדואן). מפקד עליו ג'בר חסן עזיז.
• גדוד דרג' תופאח. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו ראפת עבאס.

חטיבת מחנות המרכז

חטיבת מחנות המרכז אחראית על מרחב מחנות הפליטים שבמרכז רצועת עזה. במהלך מלחמת חרבות ברזל החטיבה נפגעה באופן משמעותי ושלוש מתוך ארבע מגדודי החטיבה חדלו מלתפקד כמסגרת צבאית.

עד למלחמת חרבות ברזל פיקד על החטיבה אימון נופל. בעבר פיקד עליה גם ע'אזי אבו טמאעה (נהרג במלחמת חרבות ברזל ביחד עם מרואן עיסא).

• גדוד דיר אל בלח. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו ואיל עספה.
• גדוד אל בורייג' . עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו איאד טיב. ערב המערכה מנה כ-1,000 מחבלים.
• גדוד נוסייראת. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו אסמעיל סראג'.
• גדוד מע'אזי.

חטיבת ח'אן יונס

מפקד החטיבה הוא ראפע סאלמה. בעבר פיקד עליה מחמד סנואר. במהלך מלחמת חרבות ברזל פורקה המסגרת הארגונית של החטיבה.

• גדוד מזרח ח'אן יונס
• גדוד מערב ח'אן יונס. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו מדחת מבשאר.
• גדוד דרום ח'אן יונס
• גדוד צפון ח'אן יונס. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו תיסיר מבשאר

חטיבת רפיח

מפקד על החטיבה מוחמד שבאנה. עד למבצע צוק איתן ב-2014 פיקד עליה ראאד אל-עטאר.

• גדוד דרום רפיח
• גדוד מזרח רפיח
• גדוד מערב רפיח
• גדוד צפון רפיח

הזרוע היבשתית "הנוח'בה"

חלק מפלוגות הזרוע משתייכות ליחידת עילית הנקראת א-נוח'בה (בערבית: النخبة - "המובחרת") ובה כ-5,000 לוחמים נכון לשנת 2016. מטרת היחידה לבצע תקיפות בשטח ישראל דרך המנהרות ההתקפיות אך היא מתאמנת גם בפעולות הגנה בשטח הרצועה. הם מתמקדים בחדירה לשטח ישראל, בהסתערות על מוצבים וסיורים, בהרג חיילים ובהשמדת אמצעי לחימה. כמו כן הם מתאמנים על נסיגה דרך המנהרות עם שבויים או עם גופות חיילים, כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים. לוחמיה מתאמנים באינטנסיביות והם מצוידים באמצעי לחימה מתקדמים ומדויקים. אנשי הנוח'בה מתמחים בקרבות גרילה, בירי נ"ט מתקדם, בצליפה, בניווט, בחבלה, בהסוואה, בלחימה במנהרות ובמבצעים מיוחדים. הם נחשבים כנשק יום הדין של חמאס בביצוע פיגועים מורכבים. היחידה מחולקת לפלוגות ולכיתות, והן מפוזרות בין הגדודים שונים, המוצבים לפי חלוקה גאוגרפית. רמת המידור של היחידה היא מהגבוהות שיש בארגון. במהלך מבצע צוק איתן, ניסו מחבלים מהיחידה לחדור לשטח ישראל באמצעות מנהרות חוצות גבול. במהלך המבצע נהרגו 11 חיילים ישראלים בשלושה מקרי חדירה לשטח ישראל.

הנוח'בה הובילה ב־7 באוקטובר 2023 את מתקפת הפתע על ישראל, במהלכה השתלטו אנשיה על מוצבי צה"ל בעוטף עזה, רצחו, חטפו, עינו ואנסו ישראלים רבים, בהם זקנים, נשים, תינוקות וילדים. בבלימת הפלישה הרגו כוחות צה"ל למעלה מ־1,500 מהמחבלים. ב-14 באוקטובר נהרג עלי קאדי, מפקד כוח בנח'בה, על ידי כלי טיס של צה"ל, במהלך מלחמת חרבות ברזל.

הקומנדו הימי

הקומנדו הימי משמש לביצוע פעולות מורכבות בשטח ישראל. בשונה מהנוח'בה, הקומנדו הימי מיועד לבצע פעולות נגד כלי שיט ישראליים, נכסים אסטרטגיים כגון אסדות גז ונמלים ולחדור לשטח ישראל באמצעות החפה או צלילה על מנת לתקוף יעד יבשתי. היחידה נחשפה באופן רשמי במרץ 2014, אולם היא הוקמה כמה שנים לפני כן. ביום הראשון של מבצע צוק איתן, ב-8 ביולי 2014, חדרה חוליית מחבלים מהיחידה לחוף זיקים וחוסלה על ידי כוחות צה"ל. עם זאת, לאחר כ־40 דקות של שהייה על החוף אחד מהם הצליח להצמיד מטען חבלה לטנק ולפוצץ אותו, אך לא היו נפגעים.

לאחר מבצע צוק איתן חמאס השקיע רבות בקידום הקומנדו הימי. באמצעות המימד התת-ימי, חמאס מתכנן לבצע פיגועים בעומק האסטרטגי של ישראל. כך למשל לשגר טילי נ"ט מקרוב לעבר ארובות תחנת הכוח רוטנברג שבדרום אשקלון. על ידי כך ישיג "תמונת ניצחון". אפשרות נוספת היא צלילה למרחב שבין אשקלון לאשדוד ושיגור טילים מהקרקע לעבר אונייות סוחר העוגנות בנמל אשדוד. זאת כדי לשתק את הסחר הימי של ישראל בתקופת הלחימה. באוגוסט 2016 נחשף מעגן שנבנה עבור היחידה הימית של חמאס, הכולל מגדל פיקוח ותצפית.

על פי המידע של מספן המודיעין בחיל הים הישראלי, הקומנדו הימי מונה עשרות עד מאות לוחמים מאומנים, ומצויד בעשרות ערכות צלילה מהמתקדמות בעולם ובעלות יכולת צלילה בעומק, של עד ארבע שעות. בנוסף, הלוחמים מצוידים בשעוני מחשב צלילה מתקדמים ואף בסקוטרים תת-ימיים, המגדילים את מרחק הצלילה ואת מהירותה כדי שהצוללן לא יתעייף לפני הלחימה על החוף. הקומנדו הימי של חמאס מקפיד על מידור מבצעי. לוחמי היחידה עוברים אימונים קשים ונמרצים, הכוללים צלילה מבצעית תוך נשיאת אמצעי לחימה רבים, חבלה ימית, הפעלת כלי שיט (כדוגמת סירות ואופנועי ים) לתקיפה, לוחמה אמפיבית, לוחמת חי"ר ושימוש במגוון רחב של כלי נשק.

במבצע שומר החומות נחשף כי הקומנדו הימי מחזיק בצוללות אוטונומיות בלתי מאוישות (אנ') היכולות לשאת 50 קילוגרם של חומר נפץ.

הזרוע האווירית

לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007, החלו בזרוע הצבאית לפתח את מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים, על בסיס ידע שנרכש באיראן ובסוריה. אבי התוכנית היה בכיר חמאס עדנאן אל־ע'ול, שנהרג בידי ישראל ב־2004. כלי הטיס של הארגון בעלי יכולת צילום, אך אינם יכולים לשאת נשק תקני. המזל"טים בעלי יכולת טיסה למרחקים ארוכים ומסוגלים להגיע צפונה לגוש דן. קיים חשש שהמזל"טים יישאו חומר נפץ באופן מאולתר וישמשו כמזל"טי נפץ "מתאבדים", אם כי פוטנציאל הנזק שלהם קטן משל רקטות.

חיל האוויר הישראלי תקף במספר מקרים את מחסני המזל"טים של חמאס. כך במבצע 'עמוד ענן' תקף מחסן מזל"טים בשלבי פיתוח מתקדמים, שהיו בעלי יכולות תקיפה מדויקות ויכולות איסוף מודיעין איכותי. במבצע 'צוק איתן' חיל האוויר יירט מזל"ט של הזרוע הצבאית אשר חדר לשטח ישראל. חמאס מנסה כל העת לשקם ולשכלל את מערך המזל"טים שלו. ב־25 ביוני 2015 התרסק מזל"ט בסמוך לגדר המערכת. ב־20 בספטמבר 2016 יורט מזל"ט שטס על קו החוף ברצועה, אף על פי שלא חדר לשטח מדינת ישראל. ב-15 בדצמבר 2016 נורה למוות מוחמד א-זווארי, ליד ביתו בתוניסיה. א-זווארי היה מהנדס תעופה ומומחה טיסה וכן חבר בזרוע הצבאית של חמאס. הוא התמחה בפיתוח כלי טיס בלתי מאוישים וסייע לארגון לשפר את מערך המל"טים. הוא אף הסתנן לרצועה דרך מנהרה כדי לאמן את מחבלי החמאס לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות באמצעות מל"טים. מצד גדודי עז א-דין אל-קסאם נטען ש"המוסד" עמד מאחורי המבצע.

בנוסף למזל"טים, חמאס מנסה להפעיל אמצעים אוויריים אחרים. בשנת 2010 מפקד חוליה שנחקר על ידי השב"כ סיפר כי גויס לכוח מיוחד שנשלח למלזיה לצורך אימונים במצנחי רחיפה. עמו יצאו כעשרה פעילים נוספים מגדודים שונים, אשר התאמנו כשבוע בהטסת מצנחי רחיפה, כדי לבצע פיגוע חדירה בישראל. ארבע שנים לאחר מכן זומנו הפעילים לאימון נוסף, הפעם ברצועה.

ב-2019, כלי טיס בלתי מאויש הטיל מטען על רק"מ מחטיבת גולני. לא היו נפגעים ונגרם נזק קל. לאחר שעה תקף צה"ל מספר עמדות של חמאס וירה לעבר החוליה המשגרת, ללא נפגעים. באותו לילה צה"ל יצא למספר גלי תקיפות בעזה בתגובה לפיגוע. בתקיפות לא היו נפגעים, אך נגרם נזק גדול באזורי התקיפה ובסביבתה.

חמאס ממשיך להצטייד בכלי טיס, ועל פי הערכה, ב-2023 בידי אנשיו מאות בודדות של מל"טים, טיסנים ורחפנים.

ב-14 באוקטובר 2023 נהרג ראש המערך האווירי מוראד אבו מוראד בתקיפת צה"ל בעזה על מפקדה מבצעית של חמאס שממנה נוהלה הפעילות האווירית של הארגון.

מטה הגדה המערבית

יחידת לחימה שהוקמה על ידי משוחררי עסקת שליט שמקורם בגדה המערבית אך שוחררו לרצועת עזה עקב התנגדות של ישראל. מטרתה הבלעדית של היחידה ליזום פיגועי טרור בתוך שטחי יהודה ושומרון באמצעות הקשר שאנשיה מנהלים עם אנשי קשר בגדה. בראש היחידה עמד מאזן פוקהא עד לחיסולו ב-24 במרץ 2017. חברים אחרים ביחידה הם סאלח אל-ערורי אשר שולט ביחידה מחו"ל ועבד אל-רחמן רנימאת. היחידה שילחה מספר פיגועי התאבדות ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים במסגרת "אינתיפאדת הסכינים". פיגועים רבים נוספים נמנעו וסוכלו על ידי פעילות שירות הביטחון הכללי והרשות הפלסטינית.

ברשות הארגון כמה עשרות אלפי רובי סער AK-47, מאות אלפי רימוני יד, כמה עשרות משגרים ניידים ונייחים וכמה מאות רקטות המאוחסנות בדירים תת-קרקעיים ברצועת עזה, לרוב מתחת לגני ילדים ובתי עלמין.

• נשק קל:
  • רובי סער מדגמי AK-47 ונגזרותיו, רובי M16 ונגזרותיו ורובה הבולפאפ הסיני QBZ.
  • מקלעים, בהם מקלע RPD ומקלע PK, מקלע MG-3 ומקלע כבד Dshk.
  • רובה צלפים דרגונוב בקליבר 54×7.62 מ"מ.
  • רובה צלפים "ע'ול" בקליברים 12.7 מ"מ ו-14.5 מ"מ. רובה זה הוא הסבה של רובי שטייר HS.50 שנמכרו לאיראן ומשם עברו לחמאס.
  • מקלע הרימונים הסיני 35 מ"מ QLZ - 87.
• מטעני חבלה:
  • מטען צד ומטען קלע - נועדו לפגיעה בכלי רכב ונגמ"שים.
  • מטען גחון - מטען כבד המוטמן בתוך האדמה ומטרתו להשבית טנקים ושאר סוגי רכב קרבי משוריין. בשל הכמות הרבה של חומר נפץ שהוא מכיל, הוא מסוכן מאוד וקטלני.
• נשק נגד טנקים:
  • אל-בתאר, אל-באנא ואל-יאסין - שלושה דורות של רקטות נ"ט מפיתוח ותוצרת פלסטינית, שהתגלו כלא אפקטיביות.
  • רקטות נגד טנקים מדגם M-72 לאו.
  • מטול הנושא רימון/רקטה נגד טנקים מדגם RPG-7 - הנשק המועדף על ידי מיליציות המשתמשות בצלפים נגד חילות שריון; חמאס מצויד גם ברקטות עם רש"ק תרמובארי.
  • רקטות נגד טנקים מדגם RPG-26 - הגיעו לחמאס מאיראן, שרכשה אותן מרוסיה.
  • רקטות נגד טנקים מדגם RPG-29 - הגיעו לחמאס מאיראן, שרכשה אותן מרוסיה.
  • טילים נגד טנקים מדגם 9M133 קורנט - משמש את הארגון לירי על טנקים, נגמ"שי צה"ל, על ג'יפים ואף על לוחמי חי"ר, וכן משמש אותם לירי על כלי רכב אזרחיים, בתים ואזרחים.
  • טילים נגד טנקים מדגם 9M111 פאגוט.
  • טילים נגד טנקים מדגם רעד: טיל איראני המבוסס על הסאגר הסובייטי.
• נשק נ"מ:
  • 9K32 סטרלה-2: משמש ליירוט מטוסים ומסוקים.
  • Misagh-1: גרסה איראנית של טיל הנ"מ QW-1 הסיני, שהוא חיקוי לטיל 9K38 איגלה הרוסי.

המערך הרקטי

  ערך מורחב – ארטילריה רקטית

מאז סגירת מנהרות ההברחה ממצרים בשנת 2013 על ידי עבד אל-פתאח א-סיסי מיוצרות הרקטות במפעלים תת-קרקעיים ברצועת עזה.

ערב מבצע 'צוק איתן' היו בידי חמאס כ־11 אלף רקטות, רובן לטווחים קצרים ומקצתן לטווחים ארוכים (עד כ־160 קילומטרים). בתום הלחימה, כתוצאה מירי מסיבי לעבר ישראל (כ-4,000 רקטות) ותקיפות מצד ישראל, נותר בידי חמאס כשליש ממספר הרקטות המקורי. לפיכך הציב חמאס בעדיפות גבוהה את הגדלת מלאי הרקטות ופצצות המרגמה ושיפור יכולותיהן הטכניות. לאור לקחי הלחימה במבצע 'צוק איתן' וכן עקב קשיים להבריח לשטח הרצועה מחצי־האי סיני רקטות תקניות ארוכות טווח, חמאס מדגיש את ההצטיידות בנשק תלול מסלול לטווחים קצרים. כשנה וחצי אחרי 'צוק איתן' הוערך בישראל כי חמאס הספיק לחדש את מלאי הרקטות שהיה בידיו ערב העימות, אם כי רובן קצרות טווח. מכיוון שרובן מייצור מקומי, דיוקן נופל מזה של רקטות תקניות. במהלך המבצע הידלדלה כמות הרקטות של הארגון בכשני שלישים. זאת בעקבות השיגור המסיבי לצד התקפות ישראליות על מחסני הארגון. לאחר המבצע חידש את המערך וב-2018 כבר היה ברשותו מאגר גדול יותר. פעילות צה"ל ברצועה לאורך 2018 הפחיתה את מספר הרקטות לכ-6,000. עשרות רקטות לטווח של 100 ק"מ, מאות לטווח של 80 ק"מ, 1,500 לטווח של עד 45 ק"מ ואלפים בודדים לטווח של 20

ערב "מלחמת חרבות ברזל" היו לחמאס על פי הערכות כ-18,000-20,000 רקטות לטווחים שונים, כגון רקטות מדגם באדר לטווח קצר, פאג'ר 5 לטווח של 75–80 ק"מ הכולל את אזור גוש דן עם 90 ק"ג חומר נפץ, רקטה מדגם R-160 או באדר 3 לטווח 160 ק"מ וכושר נשיאה של 250 ק"ג חומר נפץ ודגם עייש שמגיע למרחק 250 ק"מ.

במהלך מלחמת חרבות ברזל, חמאס ירה לשטח מדינת ישראל מעל 9,000 רקטות ופצצות מרגמה. במהלך התמרון צה"ל השמיד אלפי רקטות מדגמים וסוגים שונים, ולפי הערכות מחודש ינואר 2024 לחמאס נשארו כמה מאות בודדות.

• פצצות מרגמה - כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח, אשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד.
  • מרגמה 82: כלי תקני מעודפי חזבאללה וצבא לוב המשמש לירי על יישובי עוטף עזה.
  • מרגמה 120: מרגמה כבדה לטווח מספר קילומטרים. משמשת בעיקר לירי מחורבות שדה התעופה דהנייה ליישובים על גבול ישראל-מצרים ויישובי עוטף עזה.
• קסאם - רקטה פרימיטיבית קצרת-טווח (עד 10 ק"מ) בייצור מקומי. הרקטה מורכבת מצינור מתכת פשוט הממולא בחומר נפץ. הדגמים הראשונים היו עשויים מעמודי תמרורים. בעלת דיוק נמוך.
  • קסאם 1: בעלת טווח מרבי של 3 ק"מ וראש נפץ במשקל חצי קילו.
  • קסאם 2: בעלת טווח של עד 8 ק"מ וראש נפץ במשקל 5–7 ק"ג.
  • קסאם 3: בעלת טווח של 10 ק"מ וראש נפץ במשקל 10–20 ק"ג.
• גראד - רקטה רוסית לטווח קצר-בינוני (עד 40 ק"מ) ובעלת ראש נפץ במשקל 20 ק"ג.
  • WS-1E - שדרוג סיני של הגראד שהגיע לטווח של 45 ק"מ עם ראשי נפץ במשקל 18–22 ק"ג.
  • S-40 - רקטה בעלת טווח קצר-בינוני (40 ק"מ) וראש נפץ של 20 ק"ג.
• S-55 - רקטה בעלת טווח בינוני (55 ק"מ) וראש נפץ של 40 ק"ג.
• פג'ר - רקטה איראנית מתקדמת לטווח בינוני-ארוך, תלוי בדגם.
  • פג'ר 3 - רקטה לטווח קצר-בינוני (עד 45 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 45 ק"ג.
  • פג'ר 5 - רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 90 ק"ג.
  • M-75 - רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ במשקל 10 ק"ג ומהווה גרסה מקומית של פאג'ר 5 האיראני. הרקטה אינה מצוידת במערכת הנחיה כך שדיוקה מוגבל. נקראת על שם ד"ר איבראהים מקאדמה.
• SH-85 - רקטה ארוכת-טווח (עד 85 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס.
• J-80 - רקטה ארוכת-טווח (עד 80 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס, עם ראש נפץ במשקל 20 ק"ג. כינויה ניתן לה על שם בכיר חמאס לשעבר אחמד ג'עברי, שנהרג ב-2012.
• J-90 - רקטה ארוכת-טווח (עד 90 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס.
• A-120 - רקטה ארוכת-טווח (עד 120 ק"מ) בעלת ראש קרב של כ-100 ק"ג. נעשה בה שימוש ראשון במסגרת מבצע שומר החומות כששוגרה לעבר אזור ירושלים. קרויה על שמו של ראאד אל-עטאר.
• R-160 - רקטה ארוכת-טווח (עד 160 ק"מ) בעלת ראש קרבי קטן. במבצע 'צוק איתן' רקטה מדגם זה הגיעה עד חיפה (120 ק"מ). נקראת על שם עבד אל-עזיז א-רנתיסי.
• M-302 - רקטה ארוכת-טווח (עד 90–200 ק"מ, תלוי בדגם) המהווה שכפול סורי של רקטה סינית דומה.
  • M-302 A: בעלת טווח מרבי של 90 ק"מ וראש נפץ במשקל 170 ק"ג.
  • M-302 B: בעלת טווח של עד 100 ק"ג וראש נפץ במשקל 175 ק"ג.
  • M-302 C: בעלת טווח של 140 ק"מ וראש נפץ במשקל 140 ק"ג.
  • M-302 D: בעלת טווח של 160 ק"מ וראש נפץ במשקל 144 ק"ג.
  • M-302 E: בעלת טווח של 200 ק"מ וראש נפץ במשקל 125 ק"ג.
• עיאש 250 - רקטה ארוכת-טווח (עד 250 ק"מ) הקרויה על שמו של יחיא עיאש. שוגרה לראשונה במהלך מבצע שומר החומות לעבר נמל התעופה רמון.

עפיפוני תבערה - עפיפון אליו קשור בחוט מכל דלק קטן ובו רצועת בד בוערת. העפיפון משוגר ונישא על גבי רוחות מערביות מעבר לגדר. כשנוחת בצד הישראלי הוא מצית שדות חקלאיים או יערות בישובי הנגב המערבי.

בלוני תבערה (או פצצת בלון) - מספר בלונים המנופחים בעזרת גז קל וקשורים אחד לשני. הם נושאים חומרי דליקה ובעירה ונעים עם הרוח. מטרתם להצית שריפות בשדות חקלאיים צמודי גבול.

בלוני נפץ - מספר בלונים הקשורים לחומר נפץ ונעים עם הרוח מרצועת עזה לכיוון ישראל. מטרתם להפריע לתושבי עוטף עזה בעזרת פיצוצים רועשים. בחודש יוני 2019, הופרח לראשונה רימון מאולתר שאף נועד לפגוע פיזית בתושבים אך לא עשה כן.

היתרון העיקרי של השלושה האחרונים הוא שהם חמורים מספיק כדי להפריע לחייהם של תושבי עוטף עזה וחקלאיהם אך לא חמורים מספיק כדי לגרור תגובה נרחבת מצד ישראל (למעט הרחבת וצימצום מרחב הדיג העזתי).

פרויקט המנהור

  ערכים מורחבים – מנהרות הברחה ברצועת עזה, מנהרות לחימה ברצועת עזה

הנשק האסטרטגי החשוב ביותר של הגדודים הוא מנהרות הלחימה וההברחה משלושה סוגים שונים:

• מנהרות פיקוד ושליטה: משמשות את הארגון במעבר מבונקר תת-קרקעי אחד למשנהו, למארבים ומסירת הודעות.
• מנהרות ההברחה: מנהרות שהיו מתחת לציר פילדלפי וכעת אטומות. שימשו להעברת ציוד לחימה וציוד כללי ממצרים.
• מנהרות התקיפה: מנהרות שנבנו מאז תוכנית ההתנתקות והושמדו במבצע צוק איתן.

בסה"כ קיימות ברצועת עזה כ-5,000 מנהרות המשמשות לפיקוד, בקרה, תנועה ואספקה. בעבר החזיק הארגון במספר מנהרות על ציר פילדלפי, אשר נהרסו ברובן על ידי צבא מצרים.

הארגון נוהג לשתף פעולה עם עוד שמונה ארגונים ברצועת עזה. לעיתים מתאם איתם את הירי לעבר ישראל ולעיתים מקבל או כופה עליהם להשתתף בהפסקות אש:

• הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
• גדודי חללי אל-אקצא
• חטיבות צלאח א-דין
• ועדות ההתנגדות העממית
• אנצאר בית אל-מקדס
• גדודי נאצר צלאח א-דין
• צבא האסלאם (עזה): ארגון שאחראי על חטיפת גלעד שליט והעברתו לחמאס.
• החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין: הארגון הוותיק ביותר ברצועה. השתתף ביחד עם חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בשיחות קהיר על הפסקת אש בזמן מבצע צוק איתן.

כמו כן משתף הארגון פעולה עם ארגונים אחים בטריטוריות אחרות: חזבאללה בלבנון, גדודי חללי אל-אקצא ברשות הפלסטינית, וארגון מג'לס שורא אל-מוג'אהדין פי אכנאף בית אל-מקדס בסיני.

• מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. עומד בראש ועדה אשר עסקה בפיתוח ושיפור טילים ומרגמות.
• יחיא סנוואר, אחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס ואחיו הגדול של מוחמד סנוואר
• מוחמד סנוואר, חבר המועצה הצבאית ומפקד חטיבת ח'אן יונס לשעבר
• ראאד סעד, ראש אגף מבצעים בזרוע הצבאית
• עז א-דין אל חדאד, מפקד חטיבת עזה בזרוע הצבאית
• ראפע סלאמה, מפקד חטיבת ח'אן יונס בזרוע הצבאית
• מוחמד שבאנה, מפקד חטיבת רפיח בזרוע הצבאית
• תאופיק אבו נעים, ראש מנגנוני הביטחון של חמאס ברצועת עזה
• אחמד חמודה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בבית לאהיא.
• איאד א-שנברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בבית חאנון.
• עימאד עקל, פעיל בזרוע הצבאית של חמאס, איש חבלה בכיר.
• עבד אל-האדי סיאם, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה.
• מחמד דבאבש, אחראי הביטחון של החמאס ברצועת עזה.
• דיראר אבו סיסי, ממהנדסי החמאס, מנהל האקדמיה הצבאית של החמאס ברצועת עזה (עצור בישראל).
• ג'מאל אבו האשם, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס.
• עימאד א-דין מוחמד עבד אל-האדי, מחבל בכיר בחמאס, מתמחה בחבלה.
• חסן חלואה, פעיל חמאס מרמאללה (כלוא בקציעות).
• אבו עוביידה, דובר הזרוע הצבאית.
• רוחי מושתהא, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, מעורב בחטיפת נחשון וקסמן^{[דרושה הבהרה]} וממשוחררי עסקת שליט.
• פתחי חמאד, מפקד ארגון הצללים "מגיני אל-אקצא" ואחראי על מנגנוני הביטחון ברצועת עזה.

פעילים שנהרגו

• עימאד חסן אברהים עקל היה ראש הזרוע הצבאית הראשון של חמאס. נהרג בשנת 1993 בהתקלות עם מסתערבים ברצועת עזה.
• כאמל כחיל, היה סגנו של יחיא עיאש ("המהנדס"), ראש הזרוע הצבאית של חמאס. נהרג בפיצוץ מסתורי בשכונת שיח' רדואן בעזה בשנת 1995.
• יחיא עיאש ("המהנדס") היה ראש הזרוע הצבאית של חמאס. נהרג בשנת 1996 באמצעות טלפון סלולרי ממולכד.
• מוחי א-דין א-שריף ("המהנדס" 2), תפס את מקומו של יחיא עיאש כמכין המטענים הראשי של חמאס. נהרג בשנת 1998.
• האחים עוודאללה, מפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה עד חיסולם ב-1998.
• איימן עדנאן אל-חלאוה, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם בתחילת האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל באוקטובר 2001.
• מחמוד אבו הנוד, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה אחרי חיסול האחים עוודאללה. נהרג בירי טילים למכוניתו בנובמבר 2001.
• קייס עדואן, מפקד ומהנדס בכיר של חמאס בשומרון, אחראי לטבח ליל הסדר. נהרג במצור של צה"ל, השב"כ והימ"מ ב-5 באפריל 2002 אחרי שנורה בראשו והבית בו התבצר נהרס על ידי דחפור D9 משוריין של צה"ל.
• סלאח שחאדה ניהל את הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה אחרי ניסיון החיסול הכושל של מוחמד דף ב-2002. נהרג על ידי פצצה במשקל טון שהוטלה על ביתו ושהרגה 16 אנשים.
• מוהנד טאהר, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס באזור השומרון במהלך האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל יחד עם פעיל בכיר נוסף עימאד דראוזה ביולי 2002.
• נאסר עסידה, היה בכיר המבוקשים בשומרון. נהרג בהיתקלות עם כוחות שייטת 13 במרץ 2003.
• עלי עלאן, בכיר המבוקשים בכלל שטחי איו"ש. נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל במרץ 2003.
• יאסר טה, אחד מראשי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה בזמן האינתיפאדה השנייה. נהרג בפעילות של ישראל ביוני 2003.
• עבדאללה קוואסמה, בכיר המבוקשים בחברון. נהרג בהיתקלות עם הימ"מ ביוני 2003.
• אחמד באדר, יורשו של קוואסמה. נהרג במצור על ידי כוחות צה"ל יחד עם עוזרו עז א-דין מיסק בספטמבר 2003.
• בסאל קוואסמה, יורשו של באדר. נהרג על ידי דחפור D9 של צה"ל בספטמבר 2003.
• מוחמד אל-חנבלי, היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכם. נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל בשכם בספטמבר 2003.
• סעד ערביד, היה אחד מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בפעולה של ישראל באוקטובר 2003.
• ואאל נסאר, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ואחראי על פרויקט הקסאם ועוזרו, מוחמד סרסור שעסק בתכנון פיגועים ובגיוס פעילים לארגון. נהרגו בטיל שנורה ממסוק חיל האוויר לעבר אופנוע שרכבו עליו ב-30 במאי 2004.
• עדנאן אל-ע'ול, היה מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, מומחה להכנת מטעני נפץ, "אבי התעשייה הצבאית הפלסטינית", "אבי הקסאם", ויד ימינו של ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם, מוחמד דף. אחראי לרצח עשרות חיילים ואזרחים ישראלים. נהרג על ידי צה"ל בסיכול ממוקד באוקטובר 2004.
• אחמד סארי, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בתאונת עבודה בביתו בזמן הכנת מטען.
• אסעד ריאן, פעיל חבלה בצפון רצועת עזה ואחיו של השייח' ניזאר ריאן. נהרג בהתפוצצות בזמן עצרת של החמאס בשנת 2005. לטענת הפלסטינים הוא נהרג על ידי ישראל.
• חסן אבו שקפה, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008.
• אשרף מושתהא, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכונת תופאח בבית לאהיא. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008.
• הש'ייח ניזאר ריאן (נודע בכינוי: "הענק"), המופתי של גדודי עז א-דין אל-קסאם, נהרג במחנה הפליטים ג'באליה בהפצצה של חיל האוויר על ביתו ב-1 בינואר 2009, במהלך מבצע עופרת יצוקה.
• אמיר מנסי, מפקד המערך הארטילרי במרחב העיר עזה, נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בעת שניסה לשגר פצצת מרגמה לעבר כוחות חטיבת גולני ב-10 בינואר 2009 במסגרת מבצע 'עופרת יצוקה'.
• מחמוד אל-מבחוח, נהרג בבית מלון בדובאי ב-20 בינואר 2010, בהתנקשות המיוחסת למוסד.
• אחמד ג'עברי, ראש בפועל של גדודי עז א-דין אל-קסאם ומנהיג הצבא העממי של חמאס, בין השאר החזיק בגלעד שליט. נהרג בעזה ב-14 בנובמבר 2012. כונה על ידי התקשורת הישראלית "רמטכ"ל החמאס".
• אחמד אבו ג'לאל, מפקד פלוגה במערך הקרקעי של חמאס, נהרג בנובמבר 2012 בעת שהיה בדרכו לשגר טיל נ"ט.
• ח'אלד שאער, בכיר במערך הנ"ט של חמאס, נהרג בנובמבר 2012.
• מוחמד שעבאן, מפקד בקומנדו הימי של חמאס בעזה, נהרג ב-8 ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן בכלי רכבו יחד עם שלושה מחבלים נוספים.
• מוחמד אבו שמאלה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הרצועה. אחראי מנהרות ההברחה ברפיח. נהרג במבצע צוק איתן.
• ראאד אל-עטאר, מפקד חטיבת רפיח. היה מפקד החטיפה של גלעד שליט. שלח מחבלים למרחב סיני כדי שיבצעו ירי רקטות לעבר אילת. נהרג במבצע צוק איתן.
• מוחמד אל-ע'ול, אחראי הכספים של חמאס. נהרג מהפגזה של חיל האוויר על מכוניתו ב-24 באוגוסט 2014 במסגרת מבצע 'צוק איתן'.
• מאזן פוקהא, ראש "מטה הגדה" של חמאס. נהרג בידי מתנקש ב-24 במרץ 2017.
• נור בראכה, מפקד גדוד ח'אן יונס של חמאס. נהרג בהיתקלות כוח צה"ל עם מחבלי חמאס בח'אן יונס ב-11 בנובמבר 2018 במסגרת מבצע סודי של מערך המבצעים המיוחדים.
• עלי קאדי, מפקד כוחות ביחידת הנוח'בה, יחידת העילית של חמאס. מהמתכננים והמפקד של כוחות הנוח'בה במתקפת הפתע על ישראל. נהרג ב-13 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• איימן נופל, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס במרכז הרצועה. היה עצור בידי מצרים, ברח מהכלא בפברואר 2011. נהרג ב-17 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• שאדי בארוד, סגן ראש מחלקת המודיעין של חמאס. נהרג ב-26 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• עצאם אבו רכבה, ראש המערך האווירי של חמאס. נהרג ב-28 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• מחמד עצאר, ראש מערך הנ"ט של חמאס. נהרג ב-1 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• ג'מאל מוסא, מפקד מנגנון הביטחון המיוחד של משטרת החמאס ברצועה. בשנת 1993 ביצע פיגוע ירי לעבר כוחות צה”ל שהיו בסיור בשטח רצועת עזה. נהרג ב-5 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• אחמד ע'נדור, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בצפון רצועת עזה. נהרג בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל
• עבד אל פתאח מעאלי, סגנו של יחיא עייאש ("המהנדס") חוסל בתאריך 30 בדצמבר 2023 ברצועת עזה על ידי ישראל. החיסול נחשב לסגירת מעגל משמעותית מאחר ש-30 שנה נחשב למבוקש על ידי צה"ל. ^{[דרוש מקור]}
• סלאח אל-עארורי, ממונה על פעילות הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון וסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס. נהרג ב-2 בינואר 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• מרואן עיסא, סגן מפקדה של הזרוע הצבאית של חמאס. לשעבר מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, מאז מותו של אחמד ג'עברי ועד חזרתו של מוחמד דף לתפקיד. נהרג ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• ע'אזי אבו טמאעה, אחראי אמצעי הלחימה ולשעבר מפקד מחנות המרכז בזרוע הצבאית. נהרג ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל יחד עם מרוואן עיסא.

בישראל וארצות הברית הן הלשכה המדינית והן הזרוע הצבאית של חמאס מוגדרים כארגון טרור. בדצמבר 2014 הוצא מרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי. ימים ספורים לאחר מכן הוכרז הארגון כארגון טרור על ידי בית המשפט המצרי.

  מדיה וקבצים בנושא גדודי עז א-דין אל-קסאם בוויקישיתוף

•   גדודי עז א-דין אל-קסאם, ברשת החברתית אקס (טוויטר)

ד"ר מיכאל מילשטיין, מהי הנחבה, הכוח המיוחד של חמאס?, אתר מערכות, 2023

•   תנועת ההתנגדות האסלאמית חמא ס, גדודי עז אל-דין אל-קסאם, דף שער בספרייה הלאומית
• אתר הארגון (באנגלית)
• אתר הארגון (בעברית)
• אתר הארגון (בערבית)
• גיא אביעד, הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה: התפתחות, דפוסי פעולה וצפי, צבא ואסטרטגיה גיליון 1 (אפריל 2009) - המכון למחקרי ביטחון לאומי
• ג'ודי רודרן, גדודי עז א-דין אל-קאסם: הדבק שבין חמאס לרחוב העזתי, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012
• אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, צה"ל עצר בכיר חמאס ברמאללה, באתר nrg‏, 23 ביוני 2007
• לילא עבד א-נור, עזה, ‏התנגדות מבית: כך איבדה הזרוע הצבאית של חמאס את אמון תושבי הרצועה, באתר מעריב אונליין, 11 בדצמבר 2018
• ספיר ליפקין, ‏רוצחים מלידה: כך נבנתה הנוח'בה, יחידת העילית של חמאס שהובילה את הטבח בעוטף, באתר ‏מאקו‏, 31 באוקטובר 2023
• יואב זיתון, מחבלים מ"השכונה", מארבים מתוזמנים, מנהרות נשק: מה זה בעצם "גדוד חמאס"? | מח"ט בצה"ל מסביר