רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר (בבנגלית: ⓘ?, קרי, רוֹבִּינְדְרוֹנאטְהְ טְהָאקוּר; 7 במאי 1861 – 7 באוגוסט 1941) היה משורר בנגלי, פילוסוף, ופטריוט הודי.
הוא זכה בפרס נובל לספרות ב-1913 ובכך היה לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל.
רבינדרנת טאגור בצילום לפני 1941 | |
לידה | 7 במאי 1861 קולקטה, הראג' הבריטי |
---|---|
פטירה | 7 באוגוסט 1941 (בגיל 80) קולקטה, הראג' הבריטי |
מדינה | הראג' הבריטי |
לאום | בנגלים, ברהמין |
שם עט | ভানুসিংহ |
עיסוק | מחבר, צייר, מוזיקאי |
מקום לימודים | יוניברסיטי קולג' לונדון, St. Xavier's Collegiate School |
שפות היצירה | בנגלית |
סוגה | מסה, סיפור קצר, רומן |
זרם ספרותי | מודרניזם קונטקסטואלי |
יצירות בולטות | גיטאנג'לי, גורה, ג'ארה - באירה, ג'אנה גאנה מאנה, רבינדרא סאנג'יט, אמאר שונאר בנגלה (שמות היצירות הן תעתיק לעברית של שפת המקור) |
בן או בת זוג | Mrinalini Devi (1883–1902) |
צאצאים | רתינדרנאת טאגור |
פרסים והוקרה |
|
חתימה | |
טאגור נולד בקולקטה, בן הזקונים במשפחה משכילה ואמידה. טאגור היה ברהמין, וארנת הכהנים ההודית. אביו היה הפילוסוף והמנהיג הדתי דבנדרנת טאגור. טאגור התחנך בבית, ובגיל 17 נשלח ללימודים באנגליה, אותם לא סיים. בשלב מאוחר יותר של חייו עסק טאגור, פרט לעיסוקיו הספרותיים המגוונים, בניהול הנכסים המשפחתיים שהוריש לו אביו.
משתורגמו יצירותיו לאנגלית, הפך טאגור לפופולרי מאוד, והרבה לטייל בעולם במסגרת ביקורים בכנסים בהם נשא הרצאות, ובביקורי ידידות. טאגור הפך לדובר לא רשמי ומייצג של המזרח. מסעותיו העולמיים חידדו את הבנתו של טאגור לגבי סוגיות לאומיות ואזרחיות. השקפותיו החינוכיות הובילו אותו להקמת בית ספר, שנקרא ברהמהצ'רישרם (משמעות השם היא "מרכז הברהמהצ'ריה") במערב בנגל, בשטח שאביו הוריש לו מאחוזתו. ב-1901, הפך בית הספר לאוניברסיטת וישווה בהרטי. אוניברסיטה זו היא מהחשובות של הודו מאז 1951.
טאגור היה לפרקים גם חבר בתנועה הלאומית ההודית וגנדי, לו טבע טאגור את הכינוי מאהטמה (הנפש הגדולה), היה חבר קרוב שלו. הוא תמך בתנועת העצמאות ההודית ואף כתב על כך. ב-1915, קיבל טאגור תואר אבירות מהממלכה בריטית, שהוענק לו על ידי המלך ג'ורג' החמישי. בצעד יוצא דופן ויתר טאגור על התואר לאחר שנים אחדות, כמחאה על טבח אמריטסר. באירוע זה פתחו חיילים בריטים ללא אזהרה באש על הפגנה של המון הודי בחצר סגורה, והרגו 379 איש ופגעו בעוד כ-1,200 גברים, נשים וילדים חפים מפשע.
טאגור תמך בציונות באופן גלוי ונלהב. הוא טען כי הציונות היא "אחד הבסיסים של השלום והצדק העולמיים" וכן כי תפקידו של העם היהודי הוא לגשר בין מזרח למערב.
ספרים רבים שלו תורגמו לעברית ורחוב נקרא על שמו ברמת אביב.
אף על פי שטאגור ידוע בעיקר כמשורר, הוא כתב גם נובלות, מאמרים, סיפורים קצרים, יומני מסע, ודרמה. הוא כתב למעלה מ-2,000 שירים, הנחשבים לנכס צאן ברזל בתת-היבשת ההודית ובעולם כולו.
יצירתו של טאגור עוסקת בנושאים חברתיים, פוליטיים וחינוכיים וכן חזון של אחווה כלל עולמית בין בני האדם. שירתו, לבד מעומקה הרוחני והרגשי, מבטאת לרוב את החגיגה של החיים והטבע. טאגור תופס את רבגוניותם של החיים כמקור בלתי נדלה של עונג כשלעצמו. האהבה היא מוטיב חוזר ביצירתו והוא עסק לעיתים קרובות גם בפטריוטיזם. טאגור היה רגיש מאוד לאירועים העולמיים שהתרחשו בזמנו וכתב על כאבו ויאושו מהמלחמה.
שיריו נבחרו כהמנונים הלאומיים של הודו ובנגלדש. ב-1913, הוא זכה בפרס נובל לספרות, על תרגומיו מאנגלית ועל יצירתו גיטאנג'לי - אוסף שירים (1910). המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס תרגם את גיטאנג'לי לאנגלית, ובכך הסב את תשומת הלב של קוראים בעולם המערבי ליצירותיו של טאגור.
גם היום מהווה טאגור מקור השראה ליותר מ-200 מיליון אנשים במערב בנגל הודו ובנגלדש, ולאנשים בעולם כולו.
רבות מיצירותיו תורגמו לעברית. כל התרגומים נעשו מאנגלית, כשברוב המקרים התרגום משפת המקור הבנגלית לאנגלית נעשה על ידי רבינדרנת טאגור עצמו.
בין התרגומים שיצאו לאור בעברית:
אחדים מהתרגומים העבריים לשיריו הולחנו והוקלטו. כאלה הם למשל שירו של שלמה גרוניך "אל נא תלך" ושירו של יובל בנאי "אני זוכר".
This article uses material from the Wikipedia עברית article רבינדרנת טאגור, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.