ספרות ואמנות מוטיב: מונח באמנות

המונח מתייחס לשני סוגים של מוטיבים:

1. מוטיב החוזר בתוך היצירה, ובכך מעצים אותה או מחבר בין חלקיה.
2. מוטיב החוזר ביצירות שונות - לעיתים אצל אותו יוצר ולעיתים בין יצירות של מספר יוצרים (המשתייכים לאותו הדור או לאותו זרם ספרותי או אמנותי). במובנו זה, נכתב גם "מוטיף" (Motif).

החזרה על המוטיב נועדה ללמד על חשיבות האלמנט החוזר, ונועדה לגרום לתחושה של מקצב ואחדות ביצירה. הופעתו החוזרת של המוטיב מראה שיש לאותו רעיון תפקיד מרכזי ביצירה - לעיתים בנוגע למבנה היצירה ולעיתים בתוכנה (אפיון הדמויות, הרעיונות או המסרים). למוטיב נודע גם תפקיד חשוב בהנעת העלילה, כיוון שעצם החזרה על תופעה כלשהי, יש בה יסוד ידוע וחדש גם יחד - שבהתלכדם, הם מובילים ומניעים את העלילה. לעיתים מוטיב עשוי לכלול פרטים אשר יקדמו את העלילה ויעצימו את המתח (ראו רמז מטרים).
סוג אחר של מוטיב הוא מוטיב משהה, אשר מתאפיין בפרטים המשהים את העלילה ועוצרים את התקדמותה, במטרה לגרום לקורא לתהות בנוגע להמשך העלילה ומגבירים את המתח ואת הציפייה להמשיך לקרוא על מנת להגיע לתשובות שמספק הסוף.

עוד סוג של מוטיב הוא חפץ, אירוע, צירוף מילים וכדומה החוזר כמה פעמים ביצירה ומתקשר לתוכן היצירה. תפקיד המוטיב הוא להדגיש נושאים חשובים ולתרום להעמקת משמעותם

המוטיב מאיר את היצירה ונוצר קשר של משמעות, שהיא מעבר להופעה המקומית של החפץ או הרעיון. רעיון מרכזי, שחוזר ביצירה מספר פעמים (לעיתים גם כצירוף משני), מארגן את היצירה סביבו ומקדם אותה נקרא "מוטיב מנחה" (leitmotiv).

• מוטיב הסעודה ב"סיפור פשוט" של ש"י עגנון, מוטיב אשר קושר בין חלקי היצירה ויוצר השוואה סמויה ביניהן. בכך המוטיב מעניק ליצירה משמעויות עמוקות.
• מוטיב הסעודה מופיע גם בסיפור "האדונית והרוכל" (גם הוא נכתב על ידי עגנון). זהו מוטיב אשר מעשיר כל יצירה בנפרד, אך גם קושר ביניהן ומעצים אותן יחדיו.
• מוטיב הגוזל בשירת חיים נחמן ביאליק - אשר חוזר במספר יצירות וכך מחבר ביניהן.
• מוטיב השיבה המאוחרת - אשר חוזר במספר רחב של יצירות ובין יוצרים שונים באודיסיאה של הומרוס וכן בסיפוריו של ש"י עגנון (כמו פרנהיים ווהיה העקוב למישור).
• האמנות המוסלמית משופעת במוטיבים של שריגי גפן וכנפיים.

• לייטמוטיב
• תמה

• אשר א' ריבלין, מונחון לספרות, הוצאת "אקדמון"