קוקייתיים: משפחה של עופות; משפחה יחידה בסדרת הקוקאים

המונח "קוקיה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קוקיה (פירושונים).

בישראל נפוצים שני מינים, ועוד שני מינים שלא מופיעים בארץ בקביעות.

קוקייתיים
הקלטה של קוקייה שחורה (אנ')
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
תת־מחלקה:	עופות בתראים
קבוצה:	דמויי יונאים
סדרה:	קוקאים
משפחה:	קוקייתיים
שם מדעי
Cuculidae ‏ויגורס, 1825
תחום תפוצה

השמות Cuckoo באנגלית, Kakuk בהונגרית, Kuckuck בגרמנית וקוקייה בעברית הן דוגמה מובהקת לאונומטופיה אקוסטית – מילים שמחקות את הצליל של מושאיו, במקרה זה, חיקוי קול ה"קוקו" של העוף.

צבעי הנוצות חום, אפור וערמוני והן מנוקדות בלבן. לקוקייה גוף וזנב ארוכים, רגליים קצרות ומקור בינוני וכפוף במקצת. באביב משמיע הזכר את שירתו האופיינית "קו קו", המזכירה קצת את זו של העורב. בשל שירה זו קיבלה הקוקייה את שמה. הקוקייה ניזונה מחרקים ומזחלים שעירים של פרפרים. כשאינה אוכלת, היא מרבה להסתתר בסבך של עצים ושיחים. מינים אחדים כמו הקוקייה רצנית מעדיפים לרוץ על הקרקע מאשר לעוף.

הגדולה במיני הקוקיות היא קוקיית מקור צ'אנל (Scythrops novaehollandiae) ששוקלת עד 930 גרם ודומה בכך לקוקאל שחור (Centropus menbeki). הקטנה ביותר היא קוקיית ברונזה קטנה (Chrysococcyx minutillus) ששוקלת עד 17 גרם.

חלק ממיני הקוקיות הם עופות טפילים. הנקבה מטילה את הביצים בקנים של ציפורים זרות (פונדקאיות), ואלה דוגרות על ביציה ומגדלות את גוזליה. נקבת הקוקייה עשויה להטיל ביצה מדי יום ובסך הכול 16–18 ביצים בעונה. בישראל מטילה הקוקייה את ביציה בקני עורבים. הקוקייה ממתינה בסתר בסמוך לקן, וכשהציפור עוזבת את הקן, הקוקייה ממהרת אליו ומטילה בו את ביצתה בתוך מספר שניות ועפה במהירות. לעיתים היא מוציאה ביצה אחת מהקן, כדי שהציפור הפונדקאית לא תבחין בהוספת הביצה הזרה.

העוף הפונדקאי דוגר על ביצת הקוקייה עם ביציו שלו. גוזלי הקוקייה בוקעים לאחר 13 ימי דגירה, בדרך כלל לפני בקיעת ביצי הפונדקאי. במינים רבים של קוקיות פועל גוזל הקוקייה לסילוק ביצי הפונדקאי וגוזליו מהקן. לעומתם, גוזל הקוקייה המצויצת אינו מסלק את גוזלי העורב מהקן אלא גדל איתם כאילו היו אחיו. הפונדקאים מגדלים את גוזל הקוקייה ומספקים לו את מזונו, גם כאשר הוא מגיע לגודל העולה על זה שלהם, עד התבגרותו.

זמן קצר לאחר גמר הקינון נודדות הקוקיות דרומה – קודם הבוגרים ואחריהם הצעירים.

• משפחה קוקייתיים (Cuculidae)
  • תת־משפחה קוקיתיים (Cuculinae) – בה 12 סוגים
  • תת־משפחה קוקליים (Centropodinae) - בה סוג אחד – קוקל (Centropus)
  • תת־משפחה מלקוניים (Phaenicophaeinae) – בה חמישה סוגים
  • תת־משפחה קוליקיים (Coccyzinae) – בה שלושה סוגים
  • תת־משפחה אניים (Crotophaginae) – בה שני סוגים
  • תת־משפחה קוקיים (Neomorphinae) – בה חמישה סוגים

• קוקייה אירופית – Cuculus canorus
• קוקייה מזרחית – Cuculus saturatus
• קוקייה מצויצת – Clamator glandarius
• קוקייה ירוקה – Chrysococcyx caprius

•  
  Coua gigas
•  
  קוקל ברצ'ל
•  
  קוקייה רצנית
•  
  Phaenicophaeus curvirostris
•  
  Crotophaga ani
•  
  קוקייה מצויה

  מדיה וקבצים בנושא קוקייתיים בוויקישיתוף

• קוקייתיים, באתר ITIS (באנגלית)
• קוקייתיים, באתר NCBI (באנגלית)
• קוקייתיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קוקייתיים, באתר GBIF (באנגלית)
•   קוקייה, דף שער בספרייה הלאומית
• מעקב צילומים של גידול גוזלי קוקייה בקן עורבים
• יורם שורק, ‏דברים שיורמים יודעים: הקוקיה, הברבור והברווזון המכוער, (על ההגיון האבולוציוני שבטפילות קינון), באתר "הידען"