טור דה פראנס: מרוץ אופני כביש המתקיים מאז 1903

התחרות נערכת פעם בשנה ברחבי צרפת בחודש יולי. ב"טור" משתתפים מיטב הרוכבים מכל רחבי העולם. המרוץ זוכה לפופולריות ובעקבות כך גם לחשיפה תקשורתית גדולה.

טור דה פראנס
Le Tour de France

סמליל המרוץ
מדינות	צרפת צרפת ומדינות נוספות
סוג	מרוץ קטעים - גרנד טור
אורך המסלול	כ-3,400 ק"מ. נע בעבר בין 2,428 ל-5,745 ק"מ
חודש	יולי
משך	שלושה שבועות
עונה נוכחית	טור דה פראנס 2023
היסטוריה
התקיים לראשונה	1903
מרוצים עד כה	109 (נכון ל-2022)
מנצח ראשון	צרפת מוריס גארן
מוביל במספר הניצחונות	צרפת ז'אק אנקטיל 1957, 1961, 1962, 1963, 1964 בלגיה אדי מרקס 1969, 1970, 1971, 1972, 1974 צרפת ברנאר אינו 1978, 1979, 1981, 1982, 1985 ספרד מיגל אינדוראין 1991, 1992, 1993, 1994, 1995
מוביל מנצחי הקטעים	בלגיה אדי מרקס, בריטניה מארק קוונדיש - 34 קטעים
מנצח אחרון	דנמרק יונאס וינגגור

שערוריות השימוש בסמים, המתפרסמות מפעם לפעם בהקשר למרוץ, מטילות, לדעת חלק מאוהדי הספורט, צל כבד על ה"טור" כולו.

המרוץ הוא מרוץ קטעים הנמשך כשלושה שבועות. אורכו של מסלול המרוץ, החל מ-2001, הוא כ-3,400 קילומטרים. בתחילת דרכו של המרוץ היה אורכו רק 2,428 ק"מ, אך לאחר כמה שנים, המרחק גדל והגיע לשיא של 5,745 ק"מ ב-1926. הרוכבים גומאים מרחק זה ב-22–23 ימים, בקצב של קטע אחד ביום (21 קטעים או 20 קטעים ופרולוג). במשך המרוץ יש שני ימי מנוחה נפרדים. באורך הכללי של המרוץ ובאורך קטעי המרוץ חלו שינויים לאורך ההיסטוריה. במרוץ הראשון היו רק 6 קטעים בני כ-400 ק"מ כל אחד. בהמשך גדל מספר הקטעים ולשיאו הגיע בשנים 1971 ו-1987 עת המרוץ כלל 25 קטעים יומיים. במרבית הקטעים מוזנקים כל הרוכבים יחד, ובמספר ימים נערכים מרוצים נגד השעון, בהם מוזנקים הרוכבים בזה אחר זה. לרוב, קיים גם קטע אחד של מרוץ קבוצתי נגד השעון בו מוזנקת כל קבוצה לחוד ורוכבת במבנה קבוצתי את כל הקטע. בסך הכול מתחרות בטור 22 קבוצות בנות 9 רוכבים כל אחת. בשנת 2013 הגיע הטור למירוץ ה-100, שכן בשל שתי מלחמות העולם (1914–1918, 1939-1945) הצטברו 10 שנים שבהן הטור לא הוזנק.

עד שנת 1950 הוזנק תמיד המרוץ בפריז וגם הסתיים בה. מאז, המרוץ מסתיים תמיד בשדרות האליזה שבפריז, אך מוזנק בכל שנה בעיר אחרת. לעיתים, אף מחוץ לצרפת. הזינוק למרוץ נחשב כאירוע יוקרתי מאוד וערים רבות באירופה כולה, ואף מחוץ לאירופה, מנסות את מזלן בהתמודדות על הכבוד.

ב-2014 הוזנק המירוץ באנגליה.

גם הערים והעיירות בהן נקבעות נקודות היציאה והסיום של הקטעים השונים במרוץ זוכות לפרסום. מקומות אלה צפויים להשבחה כלכלית כיוון שהמרוץ מושך אליו אוהדים ותיירים רבים. לכן גם כאן קיימת התמודדות על הזכות לארח את ה"טור". בהתאם, מסלול המרוץ נקבע כמעט שנה מראש, כדי לאפשר לערים הנבחרות להתכונן לאירוע.

מסלול המרוץ הוא השמרני והקבוע ביותר מבין שלושת הגרנד טורים. בדרך כלל, השבוע הראשון של המרוץ מתרחש במרכז ובצפון צרפת והוא מאופיין בקטעים מישוריים. זוהי ההזדמנות של הרוכבים הזוטרים לנסות את מזלם בבריחות. מצד שני, נמצאות הקבוצות של המאיצים המפורסמים אשר דואגות לרוב להשיג את הבורחים על מנת לאפשר לכוכביהם להתמודד במרוץ המוני אל קו הסיום. קטעים אלו נערכים לעיתים על כבישים כפריים וצרים, דבר שגורם לעצבנות רבה בקרב הרוכבים, למאבקים על מיקום בתוך דבוקת הרוכבים ולנפילות רבות.

חלקו השני של המרוץ כולל בתוכו את שני המכשולים העיקריים: הרי האלפים והרי הפירנאים. בחלק מהשנים האלפים קודמים לפירנאים ובחלק מהשנים הסדר הוא הפוך. בכל אחד מגושי ההרים הללו קיימות מספר פסגות מפורסמות אשר קנו את שמן עת מרוצים הוכרעו בהן. בכל שנה מקפידים המארגנים כי המסלול יכלול חלק מאותן פסגות מפורסמות. בעת הגעת הרוכבים לפסגות אלו יש עליהן לעיתים מאות אלפי צופים ואוהדים אשר באים לעודד את אליליהם בנקודת השיא של המרוץ. בקטעים ההרריים נקבע מי יהיו הרוכבים שיתמודדו על הבכורה בדירוג הכללי.

בין המפורסמות שבפסגות נמנות:

• אלפ ד'ואז (Alpe d'Huez) (אלפים)
• קול דו גאליבייה (Col du Galibier) (אלפים)
• מון וונטו (Mont Ventoux) (פרובאנס)
• אוטקם (Hautacam) (פירנאים)
• קול דו טורמאלה (Col du Tourmalet) (פירנאים)

בין הקטעים ההרריים ישנם קטעים אשר נקראים קטעי מעבר. אלו הם קטעים מישוריים או גבעיים אשר בהם ניתנת לרוב הזדמנות לרוכבים אשר נמצאים כבר בפיגור ניכר בדירוג הכללי, לברוח מהדבוקה ולהילחם על הניצחון בקטע, בזמן שהדבוקה נהנית מיום רכיבה רגוע יותר שיאפשר לרוכבים הבכירים לאגור כח לקראת הקטעים הקשים העומדים בפניהם.

הקטע הנערך לפני הקטע האחרון הוא לרוב מרוץ אישי נגד השעון במרחק של 40–70 ק"מ. בדרך כלל, זהו הקטע המכריע שכן אחריו, למעשה, כבר לא ניתן לשנות את תוצאות המרוץ. הקטע האחרון הוא מעין מצעד ניצחון לרוכבים אשר הצליחו לעבור את המבחן המפרך ולהשלים את המרוץ. בחלקו הראשון של הקטע מצטלמים הרוכבים כאשר הם מברכים איש את יריבו וחברי קבוצת הרוכב המנצח לוגמים כוסיות שמפניה תוך כדי רכיבה. המחצית השנייה של הקטע כוללת שבעה סיבובים בשדרות האליזה בפריז לעיני מאות אלפי צופים. הקטע מוכרע לרוב במאוץ המוני אל קו הסיום והניצחון בקטע זה נחשב כיוקרתי במיוחד.

 

נכון ל-2018, במרוץ משתתפות 22–23 קבוצות, שבכל אחת 8 רוכבים בעלי כישורים שונים ושאיפות שונות, בדרך כלל בכל קבוצה ישנו מוביל, לעיתים שנים או שלושה מובילים ותפקיד שאר הרוכבים הנקראים דומסטיקים, הוא לסייע למובילים. הקבוצות שהשתתפותן במרוץ מובטחת מראש הן 18–19 הקבוצות שמרכיבות את ה-UCI World Tour. כ-5–6 חודשים לפני המרוץ מודיעים המארגנים על 4–5 קבוצות נוספות המקבלות "כרטיס כניסה מיוחד" (Wild Card) המקנה להן את זכות ההשתתפות במרוץ. בבחירה זו מעדיפים המארגנים, בדרך כלל, קבוצות צרפתיות (גם כאשר ישנן קבוצות אחרות שרמתן גבוהה יותר) כדי לשמור על הנופך הצרפתי של המרוץ וכדי לעודד את ספורט אופני הכביש בצרפת. בנוסף, נבחרות קבוצות על פי הישגיהן בחודשים הקודמים לבחירה ועל פי רוכבים כוכבים הנמצאים בשורותיהן.

ואלו כינויי הרוכבים

• אול אראונדר: (רב גוני) רוכב המצטיין בכל סוגי הקטעים: קטעי הרים, מיאוצים ונגד השעון. רוכבים אלה הם המועמדים לנצח בטור כולו - בחולצה הצהובה.
• מאיץ: נקרא גם ספרינטר רוכב המתמחה במיאוצים. בעלי שריר ארבע ראשי מפותח, בדרך כלל גדולי גוף, ישיגו את ניצחונותיהם במיאוצים המוניים, שהם בדרך כלל בקטעי מישור. רוכבים אלו שואפים להשיג את החולצה הירוקה.
• מטפס: רוכב המתמחה בקטעי הרים. בדרך כלל קטני גוף וחזקים מאוד. ישיגו את ניצחונותיהם בעליות בהרים. רוכבים אלו מועמדים לזכות בחולצה המנוקדת.
• שען: רוכב המתמחה במרוץ נגד השעון, רכיבה לבד ללא עזרת הקבוצה, ישיגו את ניצחונותיהם בקטעי נגד שעון.
• פועל: נקרא גם דומסטיק. (domestique) רוכב בקבוצה, שתפקידו להביא את המוביל לניצחון. חוסם עבורו את הרוח, מגיש לו בקבוקי שתייה ואף נותן לו גלגל או מחליף איתו אופניים במקרה של תקלה.

במהלך המרוץ מוענק פרס למנצח בכל קטע יומי. ניצחון בקטע יומי בטור דה פראנס הוא משאת נפשו של כל רוכב מקצועני ונחשב להישג בפני עצמו. למעשה, חלק מהקבוצות מכוונות את מאמציהן אך ורק לזכייה בקטעים בודדים. המנצח ב"טור" כולו הוא הרוכב בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר. המנצח בטור דה פראנס נחשב לרוב כרוכב האופניים הטוב בעולם. כדי לזכות במרוץ, על המנצח לגלות עליונות בשני התחומים העיקריים במרוץ: טיפוס בהרים ורכיבה נגד השעון.

החולצות אותן לובשים הרוכבים במהלך המרוץ הן:

  החולצה הצהובה - הרוכב המוביל בדירוג הכללי (בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר) לובש חולצה צהובה על מנת לזהותו.

  החולצה המנוקדת - חולצה לבנה בעלת נקודות אדומות - הרוכב המוביל בצבירת נקודות המוענקות לרוכבים אשר חוצים ראשונים את הפסגות השונות במהלך המרוץ בקטעים ההרריים, כשחלוקת הנקודות נקבעת לפי קטגוריות-הקושי של הטיפוס: 1-4 (4 הקל ביותר ו-1 הקשה ביותר) ו-HC ("מעבר לדירוג", הגבוהה ביותר). חולצה זו נקראת גם חולצת "מלך ההרים".

  החולצה הירוקה - הרוכב אשר צבר את מרב הנקודות המוענקות במרוצי ביניים במהלך המרוץ ובמאוץ אל קו הסיום.

  החולצה הלבנה - הרוכב הצעיר, אשר גילו אינו עולה על 25 שנים (ב-1 בינואר של שנת המרוץ), בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר.

  הרוכב אשר מוביל בנקודות, אשר מוענקות על ידי צוות שופטים, על רכיבה אגרסיבית בקטעי המרוץ, לובש מספר גב לבן עם רקע אדום (בניגוד לשאר הרוכבים שמספר הגב שלהם הוא שחור עם רקע לבן).

• מתקיימת תחרות בין הקבוצות על תואר הקבוצה הטובה ביותר. בתחרות זו נמדדים לכל קבוצה בכל קטע, זמניהם של שלושת רוכביה המהירים באותו קטע. הזמן המצטבר המינימלי בכל הקטעים מזכה את הקבוצה בתואר. הקבוצה המובילה בדירוג תרכב ביום המחרת עם מספר שחור על רקע צהוב.

 

הטור דה פראנס נוצר כאירוע של קידום מכירות על ידי אנרי דגראנז' שהיה אחד המייסדים והעורך של העיתון "ל'אוטו" (העיתון שקדם לעיתון ל'אקיפ). דגראנז' רצה לתת תשובה למרוצי האופניים "פריז-ברסט" ו"פריז-בורדו" שהיו בחסותו של עיתון מתחרה. הרעיון למרוץ סביב צרפת הועלה בפגישה בבית קפה בפריז בנובמבר 1902.

הטור הראשון יצא לדרכו בשנת 1903 ואמנם, הרעיון הצדיק את עצמו והעיתון שתפוצתו הייתה עד אז - 25,000 עותקים, הגיע ל-65,000 עותקים לאחר המרוץ. ב-1908 הגיע העיתון כבר לתפוצה של רבע מיליון עותקים. דגראנז' ניסה ליצור תחרות שתבליט את ספורטאי העל שמסוגל לעמוד בתנאים לא אנושיים. בשנים הראשונות של המרוץ קטעי המרוץ היומיים היו לרוב באורך של מעל 400 ק"מ ונדרשו לרוכבים 17–20 שעות כדי לסיימם. רוב הדרכים היו דרכי עפר והרוכבים נדרשו לספק לעצמם אוכל, משקה ותמיכה טכנית. באופן טבעי, חלק גדול מהמתחרים בשנים הראשונות היו כורי פחם שהיו מורגלים בעבודה פיזית קשה לאורך שעות רבות ואשר חיפשו מוצא מעיסוקם הקודם.

מלאת מאה שנה לקיום המרוץ צוינו בטקס חגיגי בפריז בשנת 2003.

במהלך שנים אלו זכו בטור רוכבים אגדיים כז'אק אנקטיל וברנאר אינו הצרפתים, אדי מרקס הבלגי ומיגל אינדוראין הספרדי, שניצחו ב"טור" חמש פעמים כל אחד.

שערוריות השימוש בסמים שהגיעו לשיא ב-1998 במה שכונה פרשת פסטינה, הטילו צל כבד על ה"טור" ועוררו שאלות קשות לגבי המשך המפעל בשנים הבאות. למרות זאת, המרוץ המשיך וצבר פופולריות ופרסום, בין היתר, בעקבות רצף ניצחונותיו של לאנס ארמסטרונג במרוץ, שנפסלו כולם עקב שימוש בסמים. לאחר פרישת ארמסטרונג, בשנת 2006, התפוצצה פרשת מבצע פוארטו שבעקבותיה הושעו רוכבים רבים מהשתתפות בטור. לאחר סיום המרוץ, התברר כי הזוכה פלויד לאנדיס השתמש גם הוא בסמים, והתואר נשלל ממנו. ב-2007 הודח המוביל מיכאל רסמוסן שהיה קרוב לזכייה, לאחר שהתברר כי נעדר ממספר בדיקות סמים. בעקבות כך נטל במקומו אלברטו קונטדור את ההובלה והמשיך לזכייה במרוץ.

טענות קשות נשמעות על שימוש רב בסמים אסורים וחומרים ממריצים על ידי רוכבים ב"טור". בשנים האחרונות הוחמר הפיקוח על כך ורוכבים הודחו וסולקו מה"טור" בגין שימוש בחומרים כאלו. במיוחד התפרסמה בהקשר זה "פרשת פסטינה" שהתרחשה בשנת 1998 כאשר במהלך המרוץ, נתגלתה כמות גדולה של חומרים ממריצים אסורים ברכב הקבוצה הצרפתית פסטינה, שנחשבה אז לאחת מהקבוצות הבכירות ביותר בספורט. כל רוכבי הקבוצה סולקו מהמרוץ. רוכבים אחרים פרשו מהמרוץ כמחאה על טיפול המשטרה והתקשורת בפרשה והיה ספק אם המרוץ יימשך.

בשנת 2006, לאחר שאיבד זמן רב למועמדים האחרים לניצחון בקטע ה-16 במרוץ, התאושש האמריקאי פלויד לאנדיס בצורה מפליאה וזכה בקטע ה-17 של המרוץ בפער גדול. לאחר שזכה בדירוג הכללי במרוץ כולו, פורסם כי בבדיקות השתן שנלקחו ממנו אחר ניצחונו הגדול באלפים, נמצאה כמות טסטוסטרון גבוהה מהרמה המותרת, ולאחר מאבק משפטי ארוך נשלל ממנו התואר והוענק לאוסקר פריירו. הייתה זו הפעם הראשונה של הדחה מהמרוץ של רוכב שזכה במקום הראשון.

ביוני 2012 הרשות לפיקוח על שימוש בסמים בספורט האמריקני (ה-USADA) האשימה את לאנס ארמסטרונג בשימוש בסמים, ועקב כך הוא הושעה מתחרויות רכיבה על אופניים. באוגוסט באותה שנה החליטה הרשות על השעייתו לכל החיים מכל תחרויות רכיבה על אופניים, ושלילת כל התארים בהם ארמסטרונג זכה לאחר ה-1 באוגוסט 1998.

  ערך מורחב – החולצה הצהובה

הדירוג הכללי (החולצה הצהובה)

• 1997-גרמניה  יאן אולריך
• 1998-איטליה  מרקו פנטאני
• 1999- 2005: בשבע השנים האלה זכה לאנס ארמסטרונג במירוץ. ואולם זכייתו נשללה עקב פרשת שימוש בסמים ממריצים. התואר נשאר פנוי.
• 2006-ספרד  אוסקר פריירה
• 2007-ספרד  אלברטו קונטדור
• 2008-ספרד  קרלוס סאסטרה
• 2009-ספרד  אלברטו קונטדור
• 2010-לוקסמבורג  אנדי שלק
• 2011-אוסטרליה  קאדל אוונס
• 2012-בריטניה  בראדלי ויגינס
• 2013-בריטניה  כריסטופר פרום
• 2014-איטליה  וינצ'נצו ניבאלי
• 2015-בריטניה  כריסטופר פרום
• 2016-בריטניה  כריסטופר פרום
• 2017-בריטניה  כריסטופר פרום
• 2018-בריטניה  גריינט תומאס
• 2019-קולומביה  איגן ברנל
• 2020-סלובניה  טאדיי פוגאצ'אר
• 2021-סלובניה  טאדיי פוגאצ'אר
• 2022-דנמרק  יונאס וינגגור
• 2023-דנמרק  יונאס וינגגור

קטגוריית הנקודות (החולצה הירוקה)

  ערך מורחב – קטגוריית הנקודות בטור דה פראנס

 

שנה	רוכב	ניקוד
1997	גרמניה אריק צאבל	350
1998	גרמניה אריק צאבל	327
1999	גרמניה אריק צאבל	323
2000	גרמניה אריק צאבל	321
2001	גרמניה אריק צאבל	252
2002	אוסטרליה רובי מקיוואן	280
2003	אוסטרליה ביידן קוק	216
2004	אוסטרליה רובי מקיוואן	272
2005	נורווגיה תור הוסהובד	194
2006	אוסטרליה רובי מקיוואן	288
2007	בלגיה תום בונן	256
2008	ספרד אוסקר פריירה	270
2009	נורווגיה תור הוסהובד	280
2010	איטליה אלסנדרו פטאקי	243
2011	בריטניה מרק קוונדיש	334
2012	סלובקיה פטר סאגאן	421
2013	סלובקיה פטר סאגאן	409
2014	סלובקיה פטר סאגאן	431
2015	סלובקיה פטר סאגאן	432
2016	סלובקיה פטר סאגאן	470
2017	אוסטרליה מייקל מת'יוס	370
2018	סלובקיה פטר סאגאן	477
2019	סלובקיה פטר סאגאן	316
2020	אירלנד סם בנט	380
2021	בריטניה מארק קוונדיש	337
2022	בלגיה ואוט ואן ארט	480
2023	בלגיה יספר פיליפסן	377

קטגוריית מלך ההר (החולצה המנוקדת)

  ערך מורחב – קטגוריית ההרים בטור דה פראנס

 

שנה	רוכב	קבוצה
1997	צרפת רישאר וירנק	פסטינה - לוטוס
1998	צרפת כריסטוף רינרו	קופידיס
1999	צרפת רישאר וירנק	קבוצת פולטי
2000	קולומביה סנטיאגו בוטרו	קלמה–קוסטה בלנקה
2001	צרפת לורן ז'אלאבר	CSC–Tiscali
2002	צרפת לורן ז'אלאבר	CSC–Tiscali
2003	צרפת רישאר וירנק	קוויק סטפ
2004	צרפת רישאר וירנק	קוויק סטפ
2005	דנמרק מיכאל רסמוסן	ראבובאנק
2006	דנמרק מיכאל רסמוסן	ראבובאנק
2007	קולומביה מאוריציו סולר	ברלווורלד
2008	ספרד קרלוס סאסטרה	270
2009	ספרד אגוי מרטינז	אוסקלטל-אוסקדי
2010	צרפת אנטוני שארטו	טלקום
2011	ספרד סמואל סנצ'ז	אוסקלטל-–אוסקדי
2012	צרפת תומא ווקלר	יורופקאר
2013	קולומביה נאירו קינטנה	מוביסטאר
2014	פולין רפא מייקה	טינקוף–סקסו
2015	בריטניה כריס פרום	קבוצת סקיי
2016	פולין רפא מייקה	טינקוף
2017	צרפת וורן ברגיל	סאנווב
2018	צרפת ז'וליאן אלאפיליפ	קוויק סטפ
2019	צרפת רומן בארדה	AG2R La Mondiale
2020	סלובניה טאדיי פוגאצ'אר	UAE
2021	סלובניה טאדיי פוגאצ'אר	UAE
2022	דנמרק יונאס וינגגור	יומבו–ויסמה
2023	איטליה ג'וליו צ'יקונה	לידל-טרק

קטגוריית הרוכב הצעיר המצטיין (החולצה הלבנה)

  ערך מורחב – קטגוריית הרוכב הצעיר בטור דה פראנס

 

שנה	רוכב	קבוצה
1997	גרמניה יאן אולריך	קבוצת טלקום
1998	גרמניה יאן אולריך	קבוצת טלקום
1999	צרפת בנואה סלמו	Casino–AG2R Prévoyance
2000	ספרד פרנצ'יסקו מנצ'בו	בנסטו
2001	ספרד אוסקר סביליה	קלמה–קוסטה בלנקה
2002	איטליה איוון באסו	פאסה בורטולו
2003	רוסיה דניס מנצ'וב	Ibanesto.com
2004	רוסיה ולדימיר קרפטס	קבוצת דיסקברי צ'אנל
2005	אוקראינה ירוסלב פופוביץ'	קבוצת דיסקברי צ'אנל
2006	איטליה דמיאנו קונגו	למפרה–פונדיטאל
2007	ספרד אלברטו קונטדור	קבוצת דיסקברי צ'אנל
2008	לוקסמבורג אנדי שלק	סקסו בנק
2009	לוקסמבורג אנדי שלק	סקסו בנק
2010	לוקסמבורג אנדי שלק	סקסו בנק
2011	צרפת פייר רולאן	קבוצת יורופקאר
2012	ארצות הברית טיג'יי ואן גארדרן	קבוצת BMC
2013	קולומביה נאירו קינטנה	מוביסטאר
2014	צרפת טיבו פינו	FDJ
2015	קולומביה נאירו קינטנה	מוביסטאר
2016	בריטניה אדם ייטס	אוריקה בייק-אקסצ'יינג'
2017	בריטניה סיימון ייטס	אוריקה - סקוט
2018	צרפת פייר לאטור	AG2R La Mondiale
2019	קולומביה איגן ברנל	קבוצת אינאוס
2020	סלובניה טאדיי פוגאצ'אר	UAE
2021	סלובניה טאדיי פוגאצ'אר	UAE
2022	סלובניה טאדיי פוגאצ'אר	UAE
2023	סלובניה טאדיי פוגאצ'אר	UAE

זכיות	רוכב	שנים
5	צרפת  ז'אק אנקטיל	1957, 1961, 1962, 1963, 1964
	בלגיה  אדי מרקס	1969, 1970, 1971, 1972, 1974
	צרפת  ברנאר אינו	1978, 1979, 1981, 1982, 1985
	ספרד  מיגל אינדוראין	1991, 1992, 1993, 1994, 1995
4	בריטניה  כריסטופר פרום	2013, 2015, 2016, 2017
3	בלגיה  פיליפ תייס	1913, 1914, 1920
	צרפת  לואיזון בובה	1953, 1954, 1955
	ארצות הברית  גרג למונד	1986, 1989, 1990

• שם מודגש מסמל רוכב אופניים שעדיין פעיל כמקצוען

• מרוץ אופני כביש

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טור דה פראנס

•   אתר האינטרנט הרשמי של טור דה פראנס (בצרפתית)

•   טור דה פראנס, ברשת החברתית פייסבוק
•   טור דה פראנס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   טור דה פראנס, ברשת החברתית אינסטגרם
•   טור דה פראנס, סרטונים בערוץ היוטיוב
•   טור דה פראנס, באתר פינטרסט
• סוכנות הצילומים מגנום - מצגת של צילומים מההיסטוריה של המרוץ
• גידו רן, טור דה פראנס: כל מה שרצית לדעת, באתר ynet, 8 ביולי 2005
• יאיר קטן, טור של אגדות: הכוכבים הגדולים במרוץ האופניים, באתר ynet, 29 ביוני 2013
•   טור דה פראנס 1955, יומני כרמל, אוגוסט 1955 (התחלה 7:22)
• ניק גנדלר, איך הובילה פרשת דרייפוס האנטישמית לכינון הטור דה פראנס, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יולי 2019
• טור דה פראנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)