אוננות: גירוי מיני עצמי

ערך זה עוסק בפעולה מינית עצמית. אם התכוונתם למונח הלכתי ביהדות - מצב בו מצוי קרובו של הנפטר עד לקבורתו, ראו אנינות.

האוננות מתבצעת על ידי גירוי איברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים. אצל האישה מתבצעת אוננות באמצעות גירוי הדגדגן (לרוב באמצעות לחץ משתנה של אצבע/ות), אזור הפות, השד או איברים ארוגניים אחרים. אצל הגבר מתבצעת אוננות באמצעות גירוי (שפשוף; לרוב עם רוק, סבון או חומר סיכה) של הפין, האשכים או אזור פי הטבעת. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ולהביא לחוויה גופנית עזה.

ככלל, האוננות אינה משמשת לשם רבייה, אלא לשם סיפוק והנאה מינית. יוצאי דופן הם למשל אוננות לצורך תרומת זרע לשם הפריה חוץ גופית, או אוננות במסגרת משחק מקדים לקראת חדירה וגינלית (באם זו מכוונת להיריון).

המונח בעברית נגזר משמו של אוֹנָן, בנו של יהודה, הנזכר בספר בראשית כמי ש”שִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו” (ל"ח, ט), אף על פי שלדעת כל המפרשים מעשיו של אונן לא היו בגדר מה שהיום מוגדר כאוננות, אלא מה שמכונה בימינו "משגל נסוג". ההבנה המוטעית נובעת מהקריאה הנוצרית של הפסוק, ומהמונח הלועזי "onanism", אשר כיום לא נמצא בשימוש באנגלית במובנו הישיר, אלא מהווה סמל לכל פעולה חסרת תועלת המרוכזת באדם. הביטוי העברי לאוננות גברית, שהיה מקובל קודם תחילת השימוש במונח החדש במאה ה-20, הוא "הוצאת זרע לבטלה", המתייחס לפעולת הפליטה המתרחשת בדרך כלל בזמן האורגזמה המגיעה עם האוננות.

הסיפור המקראי אודות אונן משמש בסיס לתיאור פעולת האוננות גם בשפות נוספות, בהן גרמנית (Onanie), יוונית (αυνανισμός, avnanismós), יפנית (オナニー, onanī) ושוודית (onani).

בתרבויות ודתות רבות לא היה מקובל לדבר בפומבי על נושא האוננות, שנתפסה כפעולה מגונה והוצגה כשחיתות מוסרית ומעשה הנוגד את רצון האל ואת טובת החברה. כתוצאה נוצרו בתרבויות אחדות אמונות שגויות ומיתוסים אשר נועדו להפחיד את האדם ולמנוע אותו מלאונן, בהן האמונה כי אוננות יכולה לגרום לעיוורון או לצמיחת שערות בכף היד, וכן כי אוננות מוגזמת עלולה לכלות את מלאי תאי-הזרע אצל הגבר. היו שהתייחסו לאוננות כמעשה אנטי-חברתי של אנוכיות, וכמעשה לא מוסרי. הפילוסוף עמנואל קאנט כתב כי: "אוננות היא הפרה של חובת האדם לעצמו… וללא ספק נוגדת את המוסר בדרגה הגבוהה ביותר".

בקרב הדתות המונותאיסטיות, ובפרט ביהדות, היחס לאוננות ול"השחתת זרע" חמור במיוחד, בין השאר בשל העובדה שהזרע עתיד להתפתח לאדם שלם, ולכן האוננות מהווה ׳מעין רצח׳ של פוטנציאל החיים. בקרב אותן דתות, לעיתים הופיעה ההתנגדות בנימוקים רפואיים. הרמב"ם, רופא ופוסק בן המאה ה-12, כתב כי יציאת נוזל הזרע מהגוף מזיקה לגוף מכיוון שהזרע הוא כוח הגוף, ובזבוזו בהפרזה מחליש את האדם. הוא מצטט את דבריו של שמואל (אמורא שעסק ברפואה) שאמר (כנראה על דרך הגזמה) כי מתוך כל אלף אנשים שמתים, 999 מהם הם אנשים שחייהם קוצרו על ידי יציאת נוזל הזרע מהגוף, אם על ידי אוננות מרובה ואם על ידי קיום יחסי מין באופן אובססיבי ומוגזם.

כיום, לאור תהליכי החילון ועם התפתחות מדעי הרפואה והפסיכולוגיה, זוכה נושא האוננות לחשיפה נרחבת, והוא אף מוסבר או נלמד במוסדות חינוך רבים. כבר ידוע בוודאות שאוננות סבירה איננה מזיקה לגוף. עם זאת, בקרב חוגים דתיים ושמרניים רבים היא ממשיכה להיחשב כטאבו. אנתרופולוגים רואים את הטאבו על אוננות בחברות מסוימות כחלק ממכלול רחב של התייחסות שלילית לכל פעילות מינית שאינה מכוונת ילודה. סקירות של חברות רבות מראות שיש קשר בין התמיכה של חברה בילודה לבין הטאבואים המיניים השונים בחברה. יש הרבה יותר טאבואים מיניים בחברות תומכות ילודה מאשר בחברות שאינן תומכות בה, גם אם מדובר בחברות פרימיטיביות, ובהן החופש המיני גדול יותר. לפי גישה זו, החופש המיני במחצית השנייה של המאה העשרים קשור במידה רבה לירידת הערך המיוחס לילודה, וירידת הילודה בעולם בכלל.

השקפת הדתות האברהמיות על האוננות

יהדות

  ערך מורחב – הוצאת זרע לבטלה

על אף שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה איסור הלכתי וחטא גדול. מעשה האוננות נאסר בשולחן ערוך מפני השחתת זרע לבטלה, והאיסור מוזכר רבות בספרות ההלכה. קיצור שולחן ערוך מציין: "ולפעמים בעונש זה, חס-ושלום, בניו מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות". האוננות מומשלת לרצח, כביכול האדם שוחט את בניו הפוטנציאליים, ומשחית את כח החיים. חז"ל שוללים את האוננות, מכיוון שבעיניהם לכל כח בעולם ישנו ייעוד, והמיניות קיימת באדם לצורך הקשר בין גבר והאישה המיוחדת לו. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה אלא פשוט לבטלה "שלא לשום צורך". כלומר כל סוג של שפיכת זרע שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה נקרא "זרע לבטלה".

היחס לאוננות של אישה מקל יותר. אף שישנה מחלוקת הלכתית אם גם נשים נכללות באיסור השחתת זרע, לפי רוב הדעות אוננות נשית אינה בכלל זה. האר"י ובעקבותיו הרב יוסף חיים ("הבן איש חי") משווים אוננות אישה מבחינה רוחנית לאוננות של גבר. הרב אליעזר מלמד כותב שאוננות נשית היא אסורה, פרט למקרה שהיא נצרכת לשם קיום מצוות עונה. אך ישנן גם עמדות הלכתיות המתירות אוננות נשית, ואף מתייחסות אליה בצורה חיוביות מבחינה ערכית יהודית.

נצרות

ברוב העדות הנוצריות נתפסה האוננות כחטא, בשל התפיסה הכללית כי המין הוא ביטוי לחטא הקדמון, ושיש לקיימו רק לצורך הולדת ילדים. כיום חל שינוי בעמדה זו, ויש נטייה לראות באוננות מעשה ילדותי או לא-ראוי, אבל לא חטא חמור. שינוי זה בא בד בבד עם ראיית יחסי המין יותר כצורך אנושי וכביטוי לקשר טוב בין בני זוג ופחות כאמצעי לרבייה גרידא. שינוי זה ניכר בייחוד בכנסייה הקתולית.

אסלאם

באסלאם נתפסת האוננות בעיקרון כחטא חמור, וזאת לשני המינים כאחד. אולם, בפלגים מסוימים אוננות תהיה מותרת רק כדי להימנע מניאוף, וזה יתקבל כמעשה חטא שמטרתו למנוע חטא יותר גדול בחומרתו. הרחצה הכרחית בכל מקרה של פליטת נוזל זרע, בין אם בשל אוננות, יחסי מין או קרי לילה. בערבית מקובל לכנות את האוננות "ההרגל הסודי" (ألعادة ألسرية).

המחקר הרפואי המודרני רואה באוננות פעולה טבעית, נורמלית ובריאה. אצל גברים למשל, האשכים מייצרים תאי זרע באופן רצוף מגיל הבגרות המינית ועד המוות, ולכן הגוף חייב להתרוקן באופן שגרתי מתאי זרע ישנים. דרך אחת להתרוקן היא קרי לילה - הפרשת הזרע באופן לא מודע תוך כדי שינה. הדרך השנייה היא אוננות - עינוג עצמי, פיזי ומנטלי, עד לאורגזמה ושפיכה. פעולת האוננות התגלתה במחקרים רפואיים וסטטיסטיים רבים כבעלת יתרונות נפשיים (כגון הורדת רמת הדיכאון והסטרס) ובריאותיים שונים (כגון מניעת סרטן הערמונית) ודעות קדומות לגבי סכנותיה הופרכו.

תסמונת האוננות הטראומטית

תסמונת האוננות הטראומטית (באנגלית: traumatic masturbatory syndrome) זהו מונח המתאר שיטות אוננות גבריות המפעילות לחץ רב על איבר המין וכך מפחיתות רגישות של עצבים בו. לאחר התנסות בשיטות אלו הגבר עלול להגיע למצב שבו אינו מסוגל ליהנות מקיום יחסי מין רגילים ומתקשה להגיע לשפיכה במהלכם. הסקסולוגים הישראלים גילה ברונר וצחי בן ציון תיארו שיטות אוננות מזיקות במאמר שכתבו בנושא. ביניהן שיטות אוננות כדוגמת שכיבה על הבטן ושפשוף איבר המין במזרן, גירוי באמצעות זרימת מים חזקה לאיבר המין או שימוש בזרימת אוויר חזקה של שואב אבק כדי לעורר את הגירוי. מטופלים שהתרגלו לאונן בדרך זו התקשו ליהנות מיחסי מין רגילים. התנזרות מאוננות לזמן מה ולאחר מכן תרגול של אוננות שגרתית ולא טראומטית הנעשית ביד בעדינות יכולים לסייע לתיקון הנזק של אוננות טראומטית. הסקסולוגים המליצו למטפלים מיניים לברר עם מטופליהם את פרקטיקות האוננות שלהם כדי לוודא שמקור בעיותיהם אינו בהן. המונח אוננות טראומטית שהתייחס בעיקר לאוננות המתבצעת על ידי התחככות במזרן הוטבע על ידי סאנק במאמר ראשוני בנושא.

רוב בני האדם אוננו בשלב כלשהו בחייהם, אך קשה לאסוף נתונים מדויקים, מפני שהסקרים מבוססים על דברי המשתתפים בסקר שיכולים להיות מוטים. מחקר של אלפרד קינסי בארצות הברית בשנות השישים העלה כי 92% מהגברים ו-62% מהנשים אוננו במהלך חייהם. תוצאות דומות נמצאו גם בסקר בריטי משנת 2007. אוננות נפוצה הן בקרב גברים והן בקרב נשים, אולם מחקרים מציעים כי גברים נוטים לאונן יותר. מעשי אוננות נצפו גם בקרב בעלי חיים מסוימים.

 

 

בספרות

• בגיליון יולי 1920 של המגזין האמריקאי "The Little Review" פורסם הפרק "נאוסיקה" מספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס", שבו גיבור הספר, לאופולד בלום, מאונן בקרבת כנסייה. נגד המגזין הוגשה תלונה על ידי "האגודה הניו-יורקית נגד תועבה" בגין פרסום דברי זימה. שתי עורכות המגזין נעצרו, הועמדו לדין ב-1921 בבית המשפט המחוזי של ניו יורק, הורשעו ונקנסו ב-50 דולר כל אחת, והודיעו כי אין בכוונתן לפרסם עוד חומר פרי עטו של ג'ויס.
• בספרו של פיליפ רות, "מה מעיק על פורטנוי", נכלל פרק שבו מתאר גיבור הספר, אלכס פורטנוי, את אובססיית האוננות שלו. לאוננות מקום נרחב בספר נוסף של רות, "התיאטרון של מיקי שבת".

בקולנוע ובטלוויזיה

התייחסות לאוננות בקולנוע ובטלוויזיה נעשית בדרכים אחדות, החל מהתייחסות מילולית בלבד או מרומזת וכלה בהצגה גלויה. דוגמאות:

• בסרט "ההיסטוריה המטורפת של העולם", של מל ברוקס, יש משחק מילים שאי אפשר לתרגמו לעברית ומכיל את המילה "אוננות". האדונית מחזרת שם אחרי גבר והעבדים שלה עייפים מהחזקת האפריון ומנסים להתערב. היא אומרת: The servant must wait while the master-bate.
• בסרט "שיער" יש שיר שדן בערכים ובמנהגים שהדור הקודם ראה כמגונים. שרים שם "אוננות עושה לי טוב".
• בסרט "שם הוורד" מנהלתן המנזר מכריז בעת שמעלים אותו על המוקד כי ממילא הוא לא עשה במנזר שום דבר משמעותי מלבד "שפשוף התורן".
• בסרט "מוכרחים להיות שמח" של ג'ולי שלז, נורה, המגולמת על ידי קרן מור לא מצליחה למצוא דקה לאונן בשקט כי חמותה רינה, המגולמת על ידי רבקה מיכאלי, לא חדלה מלהתקשר.
• "ההתערבות" - פרק בקומדיית המצבים "סיינפלד", העוסק בתחרות בין ארבעת גיבורי הסדרה (אישה ושלושה גברים) שמטרתה לקבוע מי מהם מסוגל להימנע מאוננות במשך פרק הזמן הארוך ביותר. המילה "אוננות" אינה מוזכרת לכל אורך הפרק והנושא מתואר באמצעות שורה של ביטויים בלשון נקייה.
• בקומדיית המצבים "רוזאן", הוקדש פרק שלם בעונה השישית, כאשר נתגלה לרוזאן ודן שבנם בן ה-12, די.ג'י, התחיל לאונן.
• בסדרה "עברייני על" של E4, נגיעה של אחת מכוכבות הסרט בגבר, גורמת לו לרצות לקיים איתה יחסי מין (כוח שקבלה בעקבות ברק שפגע בה ובחבריה). גיבור אחר מהסדרה, לא מוכן שתיגע בו מסיבה כלשהי, אז הם מאוננים. רק פניהם מוצגים בזמן האקט, אבל ניתן להבין לפי תנודות הכתפיים.
• בסרטו של פדרו אלמודובר, "לחזור", לאחר שריימונדה, גיבורת הסרט, מסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה, הבעל מאונן במיטתם. הצופים רואים רק את חלק גופו העליון, מהכתפיים ומעלה, ומבינים ממראה פניו ומתנודות הכתפיים במה הוא עוסק. אלמודובר מציג בצורה בוטה יותר אוננות גברית בתחילת סרטיו "מטדור" ו"חוק התשוקה", ואוננות נשית בסרטו "קשור אותי! אהוב אותי!".
• בסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, "החולמים", דורשת איזבל, במסגרת משחק, מאחיה תאו שיאונן, בנוכחותה ובנוכחות חברם מתיו, מול תמונתה של מרלן דיטריך, התלויה בחדרו. תאו מציית לדרישתה.
• בסרט "אקספרס של חצות", גיבור הסרט ששהה במאסר ממושך ונשתבשה עליו דעתו, מאונן מול החברה שלו בעת שהיא באה לבקר אותו בכלא.
• בסרט האפר של אנג'לה (Angela's Ashes) יש סצנה שבה הגיבור וארבעת חבריו מאוננים מול גדר אבן בשדה.
• בסרט "קן פארק" של הבמאי לארי קלארק, המציג בסרטיו את חיי הנוער בשולי החברה, נכללת גם סצנה המציגה בצורה גלויה אוננות תוך חניקה עצמית מול משחק טניס בטלוויזיה.
• בסרט "שורטבאס" המציג בגלוי יחסי מין במגוון צורות, נכללות גם סצנות אחדות שבהן מוצגת אוננות, של גברים ונשים, בצורה גלויה ביותר. השחקן המגלם את ג'יימס, דמות גיבור הסרט, נראה במהלך אוננות כאשר הוא ניצב ב-"עמידת נר", ומכופף את הגב כך שאיבר מינו מגיע אל פיו, הוא מבצע מציצה עצמית ונראה בבירור כשהוא פולט זרע אל תוך פיו.
• בסרט "השנה שבה התחלתי לאונן" של רשת נטפליקס, גיבורת הסרט, הנמצאת במשבר גיל הארבעים, מתפטרת מעבודתה ונפרדת מבעלה, מקבלת עצה מחברה: להתחיל לאונן, והיא פועלת לפי עצה זו.

במוזיקה פופולרית

האוננות זוכה להתייחסות גם במוזיקה פופולרית. בין האמנים שהתייחסו לכך בשיריהם ניתן למנות את טוני ברקסטון, מיינדלס סלף אינדלג'נס, בריטני ספירס, באזקוקס, גרין דיי, פינק וסינדי לאופר ששירה "She Bop" היה מ־15 הראשונים שחויבו לשאת תווית "פיקוח הורים" (לתוכן מיני) בשל ההתייחסות לנושא. התייחסויות מוקדמות יותר היו השיר "My Ding-a-Ling" של צ'אק ברי מ־1972, ו- "Mary Ann with the Shaky Hand" משנת 1967 של להקת The Who.

במוזיקה הישראלית התייחסו לאוננות בשיריהם הלהקות פוליאנה פרנק, הדג נחש, תערובת אסקוט, היהודים, כנסית השכל ושב"ק ס' והזמרים דני בן ישראל, דן תורן, שלום חנוך, אריק ברמן, פישי הגדול ויזהר אשדות. בתרגום העברי למחזמר שיער כתב אהוד מנור: "אל תפחד ממלאכת יד...". להקת שייגעצ אף הקליטה שיר על אוננות הנקרא "עושה ביד" ונכלל באלבום ניו יורק-רפיח.

בעלי חיים רבים, הן זכרים והן נקבות מאוננים, גם כאשר קיימים שותפים זמינים להזדווגות. בין היתר, התופעה נצפתה בחתולים, כלבים, צבאים זכרים, קרנפים, חזירי בר, וקופים זכרים.

• עוגייה רטובה
• הנדג'וב
• פוטג'וב

• גילי פליסקין, דברים שרציתי לגעת - מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים, הוצאת ידיעות ספרים, 2007.
• על קאנט ואוננות - בן עמי שרפשטיין, פילוסופים כבני אדם, תרגם גבי דאור, זמורה ביתן, תל אביב תשמ"ד.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אוננות
ציטוטים בוויקיציטוט: אוננות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוננות

• תומר פרסיקו, אוננות בקבלה, באתר "רשימות", 25 בדצמבר 2007
• תומר פרסיקו, מעט על מין ואוננות בנצרות, באתר "רשימות", 2 בינואר 2008
• תומר פרסיקו, החטא הגדול ביותר בתורה - דת ורוחניות, מין ואוננות, באתר "לולאת האל", 16 בינואר 2008
• חן קצביץ' פרסלר, הבן שלכם התחיל לאונן? הנה כמה דברים שכדאי לדעת, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2019
• אוריה מבורך, אוננות נשית: 10 מיתוסים נפוצים בשיח הדתי, מרכז יהל.
• אוננות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   אוננות, דף שער בספרייה הלאומית