חתונה: טקס הכניסה בברית הנישואים

טקס זה נערך בצורות שונות בתרבויות ובדתות שונות, וגם במסגרת תרבות מסוימת מתקיימות דרכים מגוונות לעריכתו. בני הזוג הנישאים, מכונים "חתן" ו"כלה" ובתום הטקס הם נקראים "בעל" ו"אישה" (למעט בנישואים חד־מיניים), וקיימת ביניהם זיקה המעוגנת לרוב בחוק מדיני. יש מקומות בהם הטקס מתפצל לטקס רשמי (דתי או אזרחי) ולמסיבה וארוחה, ויש כאלה בהם חוגגים את שניהם ביחד. בדרך כלל החברה או המדינה מחייבת את קיומו של טקס מחייב על מנת לאפשר את שינוי המעמד האישי מרווקים לנשואים. בחברות שמרניות רבות אסור לחיות חיי אישות ולהתגורר ביחד לפני טקס זה.

יש המכנים את יום הנישואין ה-25 בשם "חתונת הכסף", את יום הנישואין ה-50 בשם "חתונת הזהב", וכאשר בני הזוג יחגגו את יום הנישואים בפעם השישים, תקרא חגיגה זו "חתונת היהלום".

בתרבות הכנענית

ראו גם – חתונת ירח ונכל

בין לוחות שירת אוגרית נמצא לוח חתונת ירח ונכל, המתאר את חתונת האלים ירח ונכל ואב. הלוח פותח בתיאור ירח בשעת דמדומים חובק את נכל (והכושרות מסביב), ומבקש מאביה חרחב לתת לו את בתו, תוך שהוא מבטיח מוהר רב. חרחב בוחן אותו, ומציע לו להתחתן עם אחרות, אך ירח מתעקש: "עם נכל חתונתי!". אז נותן ירח את המוהר לעיני כל המשפחה, הבוחנת אותו. בחלק הבא של הלוח, הנפרד מהקודם בקו אופקי, מגיע מזמור לכושרות, ומוזכר גם לטפן אל, דבר הרומז על נתינת ברכת האלים לזוג.

עלילת כרת עוסקת בעיקרה במסעו של המלך כרת לממלכה אחרת לקחת משם גבירה לאישה.

במקרא

ספר בראשית מתאר את השתלשלות הדורות הראשונים, ובין השאר, מתאר שהגברים "לקחו" נשים (כנראה ללא טקס מיוחד). הפעם הראשונה שבה מוזכרת חתונה כאירוע הייתה זו של יעקב ולאה: ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן: "הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי, וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ." וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.” (בראשית, כ"ט, כ"א–כ"ב).

גם בהמשך התנ"ך מוזכרות חתונות בהקשר של אירוע חגיגי. כך בספר שופטים מתוארת חתונת שמשון, לכבודה עשה שבעה ימי משתה, במרכזם שאל את חידת שמשון הידועה: ”וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה, וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים [...] וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה, וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן, וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ [...] וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה, כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים.” (שופטים, י"ד, א', ז'–ח', י"א).

בשיר השירים מוזכרת חתונת שלמה המלך: ”צְאֶנָה וּרְאֶינָה, בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ, בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.” (שיר השירים, ג', י"א).

אחד המוטיבים שעומד במרכז ספר ירמיהו, הן בנבואות החורבן והן בנבואות הנחמה, הוא מוטיב החתונה, למשל: ”וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן, נְאֻם ה', וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי. וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ [...] וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר; וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה, לְשַׁמָּה.” (ירמיה, כ"ה, ט'–י"א) ולהבדיל גם: ”עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה - אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה; בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם, וּמֵאֵין יוֹשֵׁב, וּמֵאֵין בְּהֵמָה - קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים: "הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת, כִּי טוֹב ה', כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'.” (ירמיה, ל"ג, י'–י"א).

בתרבות היוונית והרומית

ראו גם – נישואים ביוון העתיקה

במיתולוגיה היוונית (ובעקבותיה המיתולוגיה הרומית), נחשב קדמוס לראשון שערך טקס חתונה. כמה כותבים תיארו את טקס חתונתו עם הרמוניה בהשתתפות אלים רבים בו.

בהלכה היהודית

השראה מהתנ"ך

הפסוק מספר ירמיהו ”קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה” נכנס לנוסח הברכה השביעית בשבע ברכות, וכיום הפך לאחד השירים הפופולריים ביותר בחתונות יהודיות בימינו.

התלמוד מפרש את אזכור חתונת שלמה בשיר השירים על פי הכלל של רבי עקיבא ששיר השירים הוא "קודש קודשים", כלומר, כל מה שכתוב בו הוא משל ולא תיאור פשוט. על פי הפירוש, אין מדובר בחתונה של המלך שלמה, אלא זה משל ל"חתונה" של עם ישראל בעת קבלת התורה בהר סיני.

כהמשך לרעיון מספר ירמיה על מוטיב החתונה במרכז נבואות החורבן של בית המקדש הראשון - המוטיב חוזר גם באגדות החורבן של בית המקדש השני שבמסכת גיטין בסיפור קמצא ובר קמצא. במרכז העלילה של סיפור זה, גודל עוצמתה של שנאת החינם שפשתה בירושלים באותה תקופה בא לידי ביטוי בחתונה.

בהלכה

  ערך מורחב – חופה וקידושין

 

טקס הנישואין היהודי קרוי חופה וקידושין. הטקס מורכב משני חלקים. הראשון הוא אירוסין בו מקדש הגבר את האשה. כיום נהוג לקדש תחת החופה באמצעות טבעת, בטקס שבמרכזו הגבר אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. בסיום שלב זה האשה נחשבת לאשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר. השלב השני של הטקס הוא נישואים בו האיש כביכול מכניס את ארוסתו תחת רשותו ובזה הם נהפכים לנשואים. בעבר היה מקובל לפצל את האירוסין ואת הנישואין לשני טקסים נפרדים כך שטקס האירוסין קדם לנישואים זמן רב. חז"ל קצבו את הזמן שבין האירוסין לנישואים ל-12 חודשים. היום כאמור נהוג לערוך את שני הטקסים יחד. בין חכמי הדורות התעוררו חילוקי דעות בהגדרת טקס הנישואין ולכן נוהגים האורתודוקסים לשלב בטקס החופה את כל הדעות השונות.

מקובל כיום לערוך טקס אירוסין זמן רב לפני החתונה. אך אין בינו ובין טקס האירוסין המקורי ולא כלום, כיום טקס האירוסין הוא טקס הכרזה על הסכמה לנישואין.

בחתונות אורתודוקסיות על הכלה להביא אישור שטבלה במקווה בלילה שלפני חתונה. יש זוגות שקובעים את תאריך החתונה על פי מועד הווסת של האשה. נשים אחרות נוהגות לקחת גלולות לדחיית או הקדמת המחזור החודשי על מנת לא להיות בו בזמן החתונה. נשים עוברות הדרכת כלות ושם יכולות להתייעץ עם המדריכה על האפשרויות שלה בנוגע לטבילה שלפני החתונה.

רוב האשכנזים נהגו ללבוש קיטל בזמן החופה. וכן הם נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (חציו הראשון של החודש העברי).

את הטקס עורך רב, המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של מניין בטקס. אצל שומרי המסורת נהוג שלפני החתונה, החתן והכלה עוברים הכשרה הכוללת לימוד הלכות, מנהגים והדרכות שיסייעו להם בחיים המשותפים שהם עתידים לבנות. ההדרכה מפרטת כיצד לחיות בשמחה ובדבקות ביניהם על פי דרך התורה, כך שהזוגיות תהיה קדושה ותקרב אותם לאלוהים.

חתונה של זוג צעיר שהיא חתונה ראשונה (לחתן, לכלה או לשניהם) נהוג לחגוג במסיבה שבה משתתפים מוזמנים רבים. חתונה הנערכת בגיל מבוגר מצוינת בדרך כלל בטקס צנוע. קיים מנהג להימנע מעריכת חתונה בימי בין המצרים ובימי ספירת העומר (ברוב הקהילות נהגו בכך עד ל"ג בעומר ובקצת קהילות נהגו בכך עד חג השבועות).

יש העורכים, ימים אחדים לפני החתונה, את טקס החינה.

בנצרות

 

בנצרות הטקס הדתי נעשה בדרך כלל בכנסייה. החתן והכלה עומדים לפני הכומר, הם מתבקשים לענות על מספר שאלות, ולנדור את נדר הנישואים לחיות עם האחר, בטוב וברע בעושר ובעוני. הם עונדים טבעות אחד לשני, ואם יש מישהו בקהל המתנגד לנישואים הוא מתבקש לומר את דברו או לידום לעד. בסוף הטקס החתן מקבל אישור לנשק את הכלה. בנצרות הקתולית אי אפשר לבטל את החתונה ואי אפשר להתגרש.

באסלאם

תחילה, נקבע חוזה הנישואין. בחוזה הנישואין מפורשים התנאים שלהם מתחייב החתן, פרנסת המשפחה, טיפול בילדים ועוד. לאחר מכן, נושאים תפילה. כבר לאחר התפילה, נחשבים בני הזוג כנשואים. לאחר שנגמר הטקס, מחבק הארוס את ידידיו ומקבל את ברכותיהם.

נישואים אזרחיים נערכים בטקס קצר בפני הגורם האזרחי העוסק ברישום נישואים: שופט, ראש העיר או רשם נישואים.

במדינות רבות כגון צרפת, ספרד, גרמניה, טורקיה, ארגנטינה ורוסיה, ישנה חובה להתחתן בטקס אזרחי, ורק לאחר מכן, החפץ בכך, יכול לערוך טקס דתי, שמשמעותו היא הכרה דתית בלבד בנישואים, שכן הכרת המדינה ניתנת ללא תלות בטקס הדתי.

טקסי חתונה מופיעים בסרטי קולנוע רבים, כהפי אנד בסרטים רומנטיים או כנקודת ציון במהלך עלילת הסרט. בסרטים אחדים נמצאת החתונה בלב העלילה. דוגמאות:

• ארבע חתונות ולוויה אחת - קומדיה רומנטית, שכמשתמע משמה, עיקר עלילתה הוא ארבע חתונות.
• אבי הכלה - קומדיה המתארת את התמודדותו של אב במהלך ההכנות לחתונתה הקרבה של בתו. לסרט המקורי, משנת 1950, נעשה רימייק באותו שם בשנת 1991.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה מספר נתונים. לפי הנתונים שפורסמו, בשנת 2017 התחתנו 50,029 זוגות בישראל במוסדות הדת. 35,810 מהזוגות שנישאו הם יהודים, 12,324 זוגות מוסלמים, 1,002 זוגות דרוזים ו-855 זוגות נוצרים.

נישואים בישראל מבוצעים על־ידי אנשי דת בטקס דתי, אך ניתן לקבל הכרה בנישואים אזרחיים שנעשו במדינה אחרת (כגון נישואי פרגוואי). בצורה זאת מתבצעים נישואים של זוגות מאותו המין בישראל.

•  
  חתונה יפנית
•  
  חתונה יפנית
•  
  חתונה סיקית
•  
  כלה חותמת על הרישיון בחתונה נוצרית. ציור של אדמונד בלייר לייטון
•  
  חתונה בתאילנד
•  
  טקס חתונה הינדי
•  
  טקס חתונה פיליפיני
•  
  חתונה קוריאנית מסורתית
•  
  חתונה פרסית
•  
  חתונה בורמזית

• הזמנה לחתונה
• מרש החתונה
• נישואים
• חמשה קולות
• טקסי החתונה באפריקה
• משהו ישן, משהו חדש
• חתונה ללא נשים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חתנת הזהב
ערך מילוני בוויקימילון: חתנה
ערך מילוני בוויקימילון: חתנת היהלום
ערך מילוני בוויקימילון: חתנת הכסף
ציטוטים בוויקיציטוט: חתונה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חתונה

• חן מלול, הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 7 באוגוסט 2017
• אליעזר מלמד, הלכות החתונה ומנהגיה, א, ב, באתר של ישיבת בית אל
• חן ארצי-סרור, לקראת ל"ג בעומר: המדריך השלם לחתונה דוסית, באתר ynet, 26 באפריל 2010
• החתונות שלנו - הטקס כתעודת זהות ישראלית, ארץ אחרת, יוני-יולי 2004
• צבי טריגר, בהחלט הייתם צריכים: מבט חוזי על תרבות מתנות החתונה בישראל, עיוני משפט ל"ה 1
•   שיעורי הכנה לחתונה באתר בינינו.
• דנצ'ו ארנון, קול חתן וקול כלה: מארכיונו של צלם חתונות, בבלוג "עונג שבת", 5 באוגוסט 2020
• "חופה שחורה" - על מנהג חתונת יתומים בבית קברות בעת מגפה, מאת שרה ברנע, פורסם במגזין סגולה להיסטוריה וידיעת הארץ, גיליון 74, תמוז תשע”ו.
•   חתונות, דף שער בספרייה הלאומית
• חתונות בשואה, באתר יד ושם