סרוג'יני נאידו: פעילה פוליטית ומשוררת הודית

נאידו הייתה דמות חשובה במאבק הודו לעצמאות מהשלטון הקולוניאלי הבריטי. יצירתה של נאידו כמשוררת זיכתה אותה בתואר הזמיר של הודו.

סרוג'יני נאידו
সরোজিনী নায়ডু

לידה	13 בפברואר 1879 היידראבאד, מדינת היידראבאד, הראג' הבריטי
פטירה	2 במרץ 1949 (בגיל 70) לאקנאו, United Provinces, הדומיניון של הודו
שם לידה	Sarojini Chattopadhyay
מדינה	הראג' הבריטי, הודו
השכלה	קינגס קולג' לונדון St. George's Grammar School אוניברסיטת מדראס גירטון קולג' Nizam College
מפלגה	Indian National Congress
חבר האספה החוקתית של הודו 6 ביולי 1946 – מכהנת (77 שנים)
חתימה

נאידו נולדה במשפחה בנגלית בהיידראבאד, והתחנכה בצ'נאי, לונדון וקיימברידג'. לאחר תקופתה באנגליה, שם פעלהכסופרז'יסטית - לוחמת זכות הבחירה לנשים, היא השתלבה בתנועת הקונגרס הלאומי ההודי שנאבק למען עצמאות הודו מהשלטון הבריטי. היא הפכה לחלק מהתנועה הלאומנית ההודית והפכה לחסידה של מהטמה גנדי ורעיון האוטונומיה שהוא הוביל. היא מונתה לנשיאת הקונגרס הלאומי ההודי בשנת 1925 ובהמשך מונתה למושלת הפרובינציות המאוחדות - (הפרובינציה של הודו הבריטית) בשנת 1947, והפכה לאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד מושלת בהודו הריבונית.

שירתה של נאידו כוללת הן שירי ילדים והן שירים שעוסקים בסוגיות כבדות משקל כמו פטריוטיות, רומנטיקה וטרגדיה. הפואמה שלה "בבזארים של היידראבאד" שפורסמה בשנת 1912, נותרה אחת הפואמות הפופולריות ביותר. היא הייתה נשואה לגובינדאראג'ולו נאידו, רופא כללי ונולדו להם חמישה ילדים. היא נפטרה מדום לב ב-2 במרץ 1949.

סרוג'יני נאידו נולדה בהיידראבאד לאגורנאת' צ'אטופאדיי, ברהמין בנגלי שהיה מנהל מכללת ניזאם בהיידראבאד. בית ההורים שלה היה בברהמנגאון בביקראמפור (בנגלדש של ימינו). אביה, אגורנאת צ'אטופאדיי, בעל תואר דוקטור למדע מאוניברסיטת אדינבורו, התיישב בהיידראבאד, שם ניהל את מכללת היידראבאד, שנקראה לימים מכללת ניזאם בהיידראבאד. אמה, בראדה סונדארי דווי צ'אטופאדיי, הייתה משוררת ונהגה לכתוב שירה בבנגלית.

 

היא הייתה הבכורה מבין שמונה אחים. אחיה וירנדראנת צ'אטופאדיי היה מהפכן, ואח אחר, הרינדראנאת' היה משורר, מחזאי ושחקן. משפחתם זכתה להערכה רבה בהיידראבאד, לא רק בזכות שהובילה את מכללת ניזאם, אלא גם כיוצריה הידועים ביותר של היידראבאד בתקופת השלטון הבריטי. להיות אמן בעידן השלטון הבריטי בהודו נחשב לעיסוק מסוכן, ובכל זאת, נאמנים לערכיהם הפרוגרסיביים הם התמידו בכך למרות הכל.

לאחר שעברה את בחינת הגמר שלה באוניברסיטת מאדרס, עשתה סרוג'יני נאידו הפסקה של ארבע שנים בלימודיה. בשנת 1895, העניקה לה קרן הצדקה שנוסדה על ידי הניזאם השישי, מחבוב עלי חאן את ההזדמנות ללמוד באנגליה, תחילה בקינגס קולג', לונדון ואחר כך במכללת גירטון, קיימברידג'.

סרוג'יני פגשה את פאדיפטי גובינדאראג'ולו נאידו, רופא במקצועו, ובגיל 19, לאחר שסיימה את לימודיה, התחתנה איתו. באותה תקופה, נישואין בין-קאסטות לא היו שכיחים כפי שהם היום, אך שתי משפחותיהם אישרו את נישואיהם. בנוסף, באותה תקופה, נישואין בין-אזוריים לא היו שכיחים ונחשבו לנחותים. מכיוון שסרוג'יני הייתה מבנגל, ואילו פאדיפטי נאידו היה מאנדרה פראדש, היו אלה נישואין בין אזוריים של מזרח הודו ודרום הודו, עם שתי תרבויות מנוגדות. לזוג נולדו חמישה ילדים. בתם פאדיפטי פדמאג'ה הצטרפה אף היא לתנועת השחרור והייתה חלק מתנועת "עזבו את הודו" שהוקמה על ידי גנדי. היא מונתה למושלת מדינת אוטר פרדש זמן קצר לאחר העצמאות ההודית.

ראשית הפעילות

 

נאידו הצטרפה לתנועת העצמאות ההודית בעקבות חלוקת בנגל בשנת 1905. עד מהרה פגשה מנהיגים כמו גופל קרישנה גוקה'לה, המשורר רבינדרנת טאגור והמנהיג הפוליטי והרוחני מהטמה גנדי וקיבלה מהם השראה לפעול למען השחרור מהמשטר הקולוניאלי ולטובת רפורמה חברתית.

בין השנים 1915 - 1918 נסעה נאידו לאזורים שונים בהודו והרצתה בנושאי רווחה חברתית, שחרור נשים ולאומיות. היא סייעה גם בהקמת האיגוד ההודי לנשים (WIA) בשנת 1917.

במהלך שנת 1917, ליוותה נאידו את עמיתתה, לוחמת זכויות הנשים הבריטית אני בסנט, שהייתה נשיאת מפלגת "שלטון הבית", ונושאת דגל נלהבת של רעיון שלטון הבית הן לאירלנד והן להודו, להצגת נושא זכות הבחירה האוניברסלית בפני הוועדה הנבחרת המשותפת בלונדון, בריטניה.

נאידו נסעה שוב ללונדון בשנת 1919 במסגרת פעילותה במפלגת שלטון הבית של הודו ומאבקה המתמשך לשחרור מהשלטון הבריטי. כשחזרה להודו בשנת 1920, היא הצטרפה לתנועת הסאטיאגרהא של מהאטמה גנדי.

נשיאות הקונגרס והגברת המעורבות בתנועת השחרור

נאידו כיהנה כנשיאת המושב השנתי של הקונגרס הלאומי ההודי בקאנפור ב־1925. היא הייתה האישה ההודית הראשונה והאישה השנייה בסך הכל (אחרי אני בסנט) שנשאה בתפקיד זה. בנאומה בפני באי הקונגרס אמרה נאידו "בקרב על החירות, הפחד הוא בגידה בלתי נסלחת והייאוש הוא חטא בלתי נסלח".

 

נאידו גם עמדה בראש מושב הקונגרס ההודי של מזרח אפריקה שהתקיים ב-1929 בדרום אפריקה.

נאידו נעצרה יחד עם מנהיגי הקונגרס האחרים ובכלל זה מהטמה גנדי, ג'ווהרלל נהרו, ומדן מוהן מאלוויה בגין השתתפותם בשנת 1930 בצעדת המלח. במחאה על כך החרים הקונגרס הלאומי ההודי את הסבב הראשון של כנס השולחן שהתקיים בלונדון.

עם זאת, בשנת 1931 השתתפו נאידו ומנהיגים אחרים במפלגת הקונגרס בסבב השני של וועידת השולחן העגול בראשות המושל הכללי של הודו לורד ארווין בעקבות הסכם גנדי-ארווין.

נאידו הייתה אחת הדמויות המרכזיות שהובילו את צעדת המלח - מהלך אי הציות האזרחי ללא אלימות בראשות גנדי. היא התמודדה עם מעצרים חוזרים ונשנים מצד הרשויות הבריטיות במהלך התקופה ואף שהתה מעל 21 חודשים בכלא.

מושלת הפרובינציות המאוחדות

בעקבות עצמאותה של הודו מהשלטון הבריטי בשנת 1947, מונתה נאידו למושלת הפרובינציות המאוחדות (אוטר פרדש של ימינו), מה שהפך אותה למושלת האישה הראשונה בהודו. היא נותרה בתפקידה עד מותה בחודש מרץ 1949.

נאידו החלה לכתוב בגיל 12. המחזה שלה, מאהר מונר, שנכתב בפרסית, והרשים מאוד את אנשי עירה היידראבאד.

בשנת 1905 פורסם קובץ השירים הראשון שלה, שנקרא "סף הזהב". הכרך נשא הקדמה מאת ארתור סימונס - משורר ומבקר ספרות בריטי. שיריה זכו להערצתם של פוליטיקאים הודים בולטים כמו גופל קרישנה גוקה'לה.

שירה של נאידו "בבזארים של היידראבאד " פורסם כחלק מאוסף "ציפור הזמן" יחד עם שיריה האחרים בשנת 1912. "בבזארים של היידראבאד" התקבל באהדה רבה על ידי המבקרים, אשר ציינו את השימוש השונה מהמקובל שעושה נאידו בכתיבתה בתמונות חושיות עשירות.

נוצת השחר - אוסף שהכיל שירים שנכתבו על ידי נאידו בשנת 1927, נערך ופורסם לאחר מותה בשנת 1961 על ידי בתה פאדמג'ה נאידו.

 

נאידו נפטרה מדום לב בשעה 3:30 אחר הצהריים ( IST ) ב־2 במרץ 1949 בבית המושל בלאקנאו בו התגוררה בתוקף תפקידה. עם חזרתה מניו דלהי ב־15 בפברואר, המליצו לה רופאיה על מנוחה, וכל פעילותה מחויבויותיה הרשמיות בוטלו. מצבה הבריאותי התדרדר באופן משמעותי ובוצע בה טיפול של הקזת הדם בלילה של ה-1 במרץ לאחר שהתלוננה על כאב ראש חמור. היא מתה לאחר שהתמוטטה בעקבות התקף שיעול. מספרים כי נאידו ביקשה מהאחות המטפלת לשיר לה שיר בשעה 10:40 בבוקר (IST) שהרדים אותה. הטקסים האחרונים נערכו בנהר גומטי.

בניתוח המורשת הפוליטית שלה, כתב הסופר והפילוסוף הבריטי אלדוס האקסלי, "זה היה מזלנו, בהיותנו בבומבי, לפגוש את גברת סרוג'יני נאידו, הנשיאה החדשה של קונגרס הודו ואישה שמשלבת בצורה המדהימה ביותר כוח אינטלקטואלי עצום עם קסם, מתיקות, אנרגיה אמיצה, תרבות רחבה עם מקוריות ושילוב של רצינות עם הומור. אם כל הפוליטיקאים ההודים הם כמו גברת נאידו, אז המדינה היא אכן בת המזל. "

סף הזהב

 

סף הזהב הוא מתחם מחוץ לקמפוס של אוניברסיטת היידראבאד. הבניין שימש כמקום מגוריו של אביה של נאידו, אגורנאת' צ'אטופאדיי, המנהל הראשון של מכללת היידראבאד. המקום נקרא כך על שם קובץ השירה הראשון של נאידו. סף הזהב מאכלס כיום את בית הספר לאמנויות ותקשורת על שם סרוג'יני נאידו של אוניברסיטת היידראבאד.

במהלך מגוריה של משפחת צ'טופדאיי בהיידראבאד היווה המקום מרכז לרעיונות רפורמיסטים רבים במגוון נושאים שנעו בין נישואין, חינוך, העצמת נשים, ספרות ואומנות. באופן ספציפי, הרעיונות הרפורמיסטיים דגלו בהענקת יותר כוח לנשים בתקופה בה נשלטה הפוליטיקה בהודו, ובמיוחד הפוליטיקה האזורית, על ידי גברים. זה כלל גם רעיונות למעורבות נשים בתחומי האומנויות. היו גם מגבלות רבות על הנישואין באותה העת, שנמשכות עד היום, כמו נישואים בין אזוריים ובין קאסטות. רעיונות אלה היו פרוגרסיביים בעת ההיא אך הביאו לשינויים איטיים בהודו לאורך זמן.

• 1905: סף הזהב, פורסם בבריטניה (טקסט זמין באינטרנט )
• 1912: ציפור הזמן: שירי חיים, מוות ואביב, שפורסמה בלונדון
• 1917: האגף השבור: שירי אהבה, מוות ואביב, כולל "מתנת הודו" (הוקרא לראשונה בציבור בשנת 1915)
• 1919: מוחמד ג'ינה: שגריר האחדות
• 1943: חליל שרביט: שירי הודו, אלהבד: קיטאביסטן, שפורסם לאחר מותה
• 1961: נוצת השחר, שפורסם לאחר מותה, בעריכת בתה פדמג'ה נאידו
• 1971: האורגים ההודים

נאידו קיבלה את מדליית קייזר אי הינד על ידי ממשלת בריטניה על עבודתה במהלך המגפה בהודו, אך בהמשך חזרה כמפגינה עקב טבח ג'ליאנוואלה באג (טבח אמריטסר) באפריל 1919.

על עבודתה בתחום כתיבת השירה קיבלה נאידו את התואר "הזמיר של הודו".

בשנת 2014, גוגל הודו הנציחה את יום הולדתה ה-135 של נאידו עם "שרבוט גוגל". בשנת 2018 הוכללה נאידו ברשימת "150 הנשים המובילות" על ידי אוניברסיטת לונדון לציון מלאת 150 שנה מאז קיבלו נשים גישה להשכלה גבוהה בבריטניה.

אסטרואיד 5647 סרוג'יני נאידו, שהתגלה על ידי אלינור הלין במצפה הכוכבים פאלומר בשנת 1990, נקרא על שמה, לזכרה. הענקת השם הרשמית פורסמה על ידי מרכז הכוכבים הקטנים ב־27 באוגוסט 2019 ( M.P.C. 115893).

• Gupta, Indra (2004). India's 50 most illustrious women (2nd ed.). New Delhi: Icon Publications.
• Baig, Tara Ali (1985). Sarojini Naidu: portrait of a patriot. New Delhi: Congress Centenary (1985) Celebrations Committee, AICC (I).
• Ramachandran Nair, K. R. (1987). Three Indo-Anglian poets: Henry Derozio, Toru Dutt, and Sarojini Naidu. New Delhi: Sterling Publishers.
• Padmini Sengupta (1997). Sarojini Naido.

  מדיה וקבצים בנושא סרוג'יני נאידו בוויקישיתוף

• שירתה של סרוג'יני נאידו: מיזוג של השפה האנגלית והתרבות ההודית
• ביוגרפיה ושירים של סרוג'יני נאידו
• מכתב שכתב סרוג'יני נאידו
• סרוג'יני נאידו: היכרות עם חייה, יצירתה ושירתה מאת וישוונת ס. נארוויין
• חומרים של סרוג'יני נאידו בארכיון הדיגיטלי של דרום אסיה, הארכיב הדיגיטלי האמריקאי (SAADA)
• קטעי עיתונות על סרוג'יני נאידו בארכיב העיתונות של המאה ה-20
• סרוג'יני נאידו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי סרוג'יני נאידו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)