הרואין

בגוף, הוא פועל כמשכך כאבים. הרואין מסונתז ממורפין, שהוא עצמו אחד האלקלואידים הנמצאים בשרף של פרג האופיום (Ppaver somniferum). הרואין הוא האסטר ה-3,6 דיאצטטי של מורפין. בחילוף החומרים בגוף, הרואין הופך למורפין. מרבית השימוש בו נעשה למטרות בילוי והנאה, עקב תחושת האופוריה החזקה שהוא מסוגל לגרום. כמו כן, הוא משמש ברפואה כמשכך כאבים חזק.

הרואין

שם IUPAC
(5α,6α)-7,8-didehydro-4,5-epoxy-17-methylmorphinan-3,6-diol diacetate
נתונים כימיים
כתיב כימי	C21H23NO5
מסה מולרית	369.41 גרם/מול
נתונים פרמוקוקינטיים
מטבוליזם	בכבד
זמן מחצית חיים	3–5 דקות
בטיחות
מעמד חוקי	נכלל בפקודת הסמים המסוכנים בישראל. בארצות הברית נכלל ב-Schedule I (סם מסוכן לשימוש וללא התוויה רפואית מאושרת בארצות הברית).
סיכון לתלות	גבוה מאוד
דרכי מתן	שאיפה, תוך ורידי, תוך נחירי, תוך שרירי, אוראלי, רקטלי
מזהים
קוד ACT	N07BC06
מספר CAS	561-27-3
PubChem	5462328
ChemSpider	4575379

כאשר הוא מופיע כמלח (בדרך כלל הידרוכלורי), נראה הרואין כאבקה לבנה. במקרים אחרים, הרואין עשוי להיראות כאבקה חומה-בהירה או כחומר שחור דמוי זפת. ההרואין החום מכונה בישראל "קוק פרסי" (אף על פי שאין לו כל קשר לקוקאין). הרואין הנמכר ברחוב רחוק מלהיות טהור, והוא מדולל בחומרים שונים כמו אקמול ופרוקטוז. הרואין ניתן לצריכה בדרכי מתן שונות, כמו הזרקה תוך-ורידית, מתן תוך-נחירי ועישון "הרצה" על נייר אלומיניום. צריכתו ומכירתו של סם זה אסורים במדינות רבות, לרבות ישראל.

ההרואין סונתז לראשונה ב-1874 על ידי הכימאי הבריטי סי.אר. איי רייט, שעבד בבית חולים בלונדון. באותו הזמן עסק רייט בשילוב מורפין עם חומצות שונות. לאחר שהרתיח מורפין ומספר מרכיבים שונים במשך כמה שעות, נוצרה תרכובת שקרא לה טטרא-אצטיל מורפין, אשר היום נקראת דיאצטילמורפין. את התרכובת שלח רייט לחברו בקולג' במנצ'סטר לאנליזה. בתשובה הוא קיבל את הדו"ח הבא:

"המנות ... הוחדרו לגופם של כלבים צעירים וארנבים באופן תת-עורי (הזרקה) ... ונצפו התופעות הבאות ... אפיסות כוחות, פחד וישנוניות מיד לאחר ההזרקה, רגישות בעיניים, אישונים מצומצמים, ריור מוגבר אצל הכלבים, ונטייה קלה להקאות במקרים מסוימים, אך ללא ההקאה עצמה. הנשימה הייתה מואצת בתחילה, אך הואטה מאוחר יותר, כמו גם פעילות הלב שהואטה והפכה לא-סדירה. נרשמה ירידה ביכולת התאום והשליטה בתנועת השרירים, ואובדן כוח בגפיים האחוריות, יחד עם ירידה בחום בפי הטבעת של כ-4°."

היינריך דרסר, אשר עבד בחברת התרופות הגרמנית "באייר" ועמד בראש הצוות שפיתח את האספירין, הבחין שדיאצטילמורפין פעיל יותר ממורפין. חברת באייר רשמה את הסימן הרשום "הרואין" (במשמעות של "טיפול הרואי", מהמילה הגרמנית Heroisch). בין השנים 1898 ו-1910 שווק הרואין כתחליף לא-ממכר למורפין וכתרופת שיעול לילדים. אולם באותה תקופה, התברר שהרואין ממכר אף יותר ממורפין. כתוצאה מכך, הופסק בהדרגה השימוש הרפואי הנרחב בהרואין. בשנת 1924 חוקק בארצות הברית "חוק ההרואין" שאסר על יצור הרואין והחזקתו. בעשורים שלאחר מכן, גם בעקבות שורה של אמנות בינלאומיות, הפך ההרואין לסם בלתי חוקי ברוב ככל ארצות העולם.

מאחר שסמים אופיואידיים הם בראש ובראשונה משככי כאבים, מפחית ההרואין ולפעמים מעלים לחלוטין כאבים שחש הצורך אותו. הרואין גורם לתחושת חמימות, להתעלות חושים, לשחרור מלחצים, לסיפוק, להרגשה כללית טובה ולאופוריה. להרואין תופעות לוואי חמורות. מינון גבוה של הרואין עלול לגרום לעיוותים בראייה, להזיות ולחלימה בהקיץ. תופעות כמו בחילות והקאות עלולות להופיע בעיקר בשימושים הראשונים. כמו כן, המשתמש עלול לחוש עצירות וגירוד. קצב הנשימה יורד, לעיתים עד כדי סיכון חיים. בטווח הארוך ההרואין מדכא את היצר המיני ומשבש ומאט את יכולת התגובה.

כמו עם כל הסמים האופיואידיים, בשימוש מתמשך הגוף מפתח עמידות להרואין. כך, אדם שבפעם הראשונה היה לו די במנה של כ-20–30 מ"ג כדי לחוש את השפעת הסם, יכול לאחר שימושים אחדים בלבד להתרגל לסם עד שכמות כזו לא תשפיע עליו כלל, והוא יאלץ להשתמש בכמויות גבוהות בהרבה (למשל כ-100–150 מ"ג) כדי להשיג את אותה התחושה. לאחר הפסקת השימוש לכמה שבועות העמידות לסם פוחתת, והגוף מאבד בהדרגה את הסבילות שפיתח.

בבריטניה, דיאמורפין הוא תרופת מרשם חוקית. בין השאר, הוא מיוצר בצורה תעשייתית על ידי חברה בריטית אחת. זו מספקת את המלח דיאמורפין הידרוכלוריד באמפולות, מהן מכינים את החומר להזרקה. הפרג המשמש ליצור התרופה גדל בעיקר באוסטרליה, אך גם בחוות מאובטחות על אדמת בריטניה. קיים פיקוח הדוק ביותר על הפצת התרופה; לא ניתן להשיג הרואין בצורה חוקית אלא למגוון מצומצם של התוויות, וכמעט רק בשטחו של בית חולים. דיאמורפין מותווה לשימוש בתור משכך כאבים בחולי סרטן, בכאב שלאחר ניתוח, בכאב שלאחר התקף לב, ובכאבים חזקים אחרים, לפי שיקול דעת של רופא, וכן הוא מותווה לקוצר נשימה הקשור עם בצקת ריאות. במחקר שנערך בבריטניה, ניתן תרסיס דיאמורפין תוך-נחירי, בתור משכך כאבים, לילדים בגילאי 3 עד 16, שסבלו משברים בגפיים. מטרת המחקר הייתה להשוות את יעילותו של הדיאמורפין, הניתן בדרך זו, לזו של מורפין תוך-שרירי. תוצאות המחקר הראו כי הדיאמורפין היה יעיל יותר בשיכוך הכאבים ומקובל יותר על החולים. כמו כן, לא נמצאו תופעות לוואי בלתי-צפויות כלשהן.

בבריטניה, הולנד, שווייץ, גרמניה, דנמרק וספרד, הרואין משמש לטיפול בהתמכרות להרואין. במסגרת תוכניות כאלו, המכורים מגיעים באופן יום יומי למרכזי הזרקה בפיקוח של רופאים ואחיות, שם ניתן להם הרואין תוך ורידי או בצורה אחרת (לרבות כדורים). בדרך כלל, נעשה ניסיון להקטין בהדרגה את המינון שהמטופל מקבל, במטרה שיוכל להפסיק להשתמש בסם מבלי לחוות את תופעות הגמילה הקשות.

 

הרואין (כמו שאר קרוביו ממשפחת האופייטים) הוא סם ממכר חזק ביותר. האופייטים נחשבים לסמים הממכרים ביותר מכל סוגי הסמים, והתמכרותם קשה ביותר הן פזיולוגית והן פסיכולוגית. זו הסכנה המרכזית הנשקפת למשתמשים בו. לאחר שאדם נעשה מכור, מחסור בסם לתקופה של כמה שעות עד יממה יגרום למצוקה גופנית ולתופעות גמילה (withdrawal או "קריז"). התמכרות להרואין עלולה לקרות מהר מאוד, לעיתים כבר בפעמים הראשונות שמשתמשים בו (אולם לעיתים ההתמכרות היא איטית והדרגתית).

למשתמש הרוכש הרואין ברחוב קשה לקבוע מה אחוז החומר הפעיל בסם הנמכר. כתוצאה מכך, אם החומר טהור מכפי שהמשתמש ציפה, עלולה להילקח מנת יתר. זו עשויה לגרום לדיכוי נשימתי (היפוונטילציה) שיכול להוביל למוות אם לא ניתן נוגדן. הסיכוי לסבול מתופעות אלה גדל עד מאוד כאשר צורכים עם ההרואין סמים נוספים. השילוב הגרוע ביותר הוא שימוש בהרואין בו בזמן עם שתיית אלכוהול. גם הערבוב עם סמים אחרים, כמו אקסטזי ושאר סמים ממריצים, עלול להיות קטלני ולגרום למוות. מדכאי מערכת העצבים המרכזית (CNS depressants) כמו בנזודיאזפינים, ברביטורטים ואלכוהול, עלולים לגרום לחיזוק השפעת הסם ואף לגרום תגובה בין תרופתית שלילית ולמנת יתר.

סכנות נוספות הנובעות מהרואין קשורות בעיקר להזרקה, שכן שימוש במזרקים משותפים מגדיל את סיכון ההידבקות באיידס ומחלות זיהומיות אחרות. בנוסף, פוגעת הזרקה תכופה בוורידים ועלולה להביא להרס מוחלט שלהם (collapsed veins).

האנטגוניסט נרקאן (Naloxone) משמש לביטול מהיר של השפעת ההרואין ושל סמים אופיואידיים בכלל. בישראל הוא נמצא בשימוש במד"א ובבתי החולים.

בישראל, הרואין מופיע בחלק ב' של התוספת הראשונה לפקודת הסמים המסוכנים. פירוש הדבר הוא כי שימוש בהרואין, אחזקתו, ייצורו וסחר בו עלולים לגרור אחריהם עונשי מאסר הנעים בין שלוש שנים לשימוש עצמי ועד עשרים שנים לסחר. הפקודה קובעת סנקציות נוספות כמו חילוט רכוש, שלילת רישיון נהיגה ושלילת דרכון (במקרה שהעבירה נתאפשרה עקב שימוש בדרכון ישראלי). בפקודת הסמים המסוכנים נקבעה חזקה (ניתנת לסתירה) לפיה אחזקת כמות גדולה מ-0.3 גרם לא נועדה לשימוש עצמי.

השפעות נוספות של הרואין, הנוגעות למישור המשפטי, הן כי התלות המוחלטת בסם גורמת למשתמשים לבזבז כסף רב ולהגיע למצוקה כספית העשויה להביאם לכדי פשיעה.

  מדיה וקבצים בנושא הרואין בוויקישיתוף

• הרואין: החומר, מנגנוני פעולה והשפעות באתר מט"ח
• הרואין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)