הלוגן: קבוצה בטבלה המחזורית

היסודות ההלוגנים הם רעילים, צבעוניים במצב צבירה גזי. מצב הצבירה שלהם בטמפרטורת החדר משתנה, הם מתמוססים במים ובעלי ריח חריף.

מקור השם "הלוגן" הוא שילוב המילים ביוונית 'הלוס' ו'גנו' שפירושן "יוצר מלחים".

היסודות ההלוגנים הם פלואור (F), כלור (Cl), ברום (Br), יוד (I) ואסטטין (At).

צורת היסוד של הלוגנים טהורים היא מולקולה דו-אטומית. בטבע מופיעים ההלוגנים בתרכובות רבות, ולא ניתן למצוא אותם בצורתם הטהורה בשל פעילותם הכימית הגבוהה. כאשר הלוגן בא במגע עם מתכת, נוצר מלח.

להלוגנים יש שבעה אלקטרונים ברמת האנרגיה החיצונית (7 אלקטרוני ערכיות); דבר זה גורם להלוגנים להיות פעילים במיוחד, ולהגיב בעוצמה עם חומרים רבים. פלואור, בנוסף, הוא היסוד האלקטרושלילי ביותר בכל הטבלה המחזורית; גם עובדה זו אחראית לכך שזהו אחד היסודות הפעילים ביותר.

בשפות רבות קיימת תבנית מסוימת לשמות ההלוגנים, דבר המעיד על הקשר ההדוק ביניהם. באנגלית, למשל, מסתיימים כל שמות ההלוגנים ב-ine: כלור נכתב Chlorine, פלואור – Fluorine וכן הלאה.

תרכובות אורגניות סינתטיות רבות, כמו פלסטיק, המכילות הלוגנים, ידועים בשם תרכובות הלוגניות.

כלור הוא ההלוגן היחיד שהאדם זקוק לו בכמויות יחסית גדולות בצורתו היונית. הוא הכרחי, לדוגמה, ליצירת חומצות קיבה (או חומצת מימן כלורי, HCl).

יוד נצרך בכמויות קורט והוא משמש ליצירת הורמוני התירואיד (תירוקסין). בנוסף לכך מחסור ביוד יכול לגרום לפיגור שכלי.

• נורת הלוגן
• קבוצה (כימיה)

  מדיה וקבצים בנושא הלוגן בוויקישיתוף

• הלוגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   הלוגנים, דף שער בספרייה הלאומית