דאבת

ערך זה עוסק במחלה. אם התכוונתם למערכת מרכזית במטוסים, ראו מערכת ניהול טיסה.

דאבת

גורם	לא ידוע
תסמינים	כאב כרוני מפושט, הפרעת שינה, דכדוך, עייפות, אלודיניה, חרדה
טיפול	תרופות אנטי-אפילפטיות אופיואיד SNRI נוגדי דלקת שאינם סטרואידים אמיטריפטילין guaifenesin etanercept קנאביס רפואי נתרן אוקסיבט רפואה אלטרנטיבית
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	329838
MeSH	D005356

המונח "פיברומיאלגיה" הוטבע בשנת 1976 והוא הלחם שמשמעו כאבים בשריר, כולל ברקמות החיבור הסיביות שלו. המונח מורכב מהמילה הלטינית fibra, שמשמעה סיב, יחד עם נגזרות של המילים היווניות mys – μυς שריר ו־algos άλγος – כאב. המחלה הוגדרה לראשונה בשנת 1990, והקריטריונים שלה עודכנו ב־2011, 2016, ו־2019. הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD-11) ממקם את הדאבת בקטגוריה של "כאב נרחב כרוני", קוד MG30.01.

משוער שבין 2 ל־4 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מדאבת, כאשר נשים נמצאות בסיכון מוגבר של פי שניים יותר מגברים.

לא ידוע מה הגורם לדאבת. משוער שיש לה גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים כמו דחק, טראומה וזיהומים מסוימים. הכאב הנרחב בדאבת נובע ככל הנראה מתהליכים במערכת העצבים המרכזית.

הטיפול בדאבת הוא סימפטומטי ורב־תחומי. הברית האירופית של האגודות לראומטולוגיה ממליצה בחום על פעילות אירובית ואימוני כוח. המלצות חלשות ניתנות לטיפולים מסוג קשיבות, פסיכותרפיה, דיקור, הידרותרפיה ותרגילים מדיטטיביים כגון צ'י קונג, יוגה וטאי צ'י. השימוש בתרופות בטיפול בדאבת שנוי במחלוקת, אך נמצא שתרופות נוגדות דיכאון יכולות לשפר את איכות החיים. התרופות דולוקסטין, מילנציפרן ופרגאבלין אושרו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול במחלה.

אף על פי שהמחלה מתמשכת כמעט בכל החולים, היא אינה גורמת למוות או לנזק לרקמות.

 

דאבת הוגדרה לראשונה בשנת 1990, אך הקריטריונים שלה עודכנו ב־2011, 2016, ו־2019. בעדכון האחרון, פיתחו אגודת הכאב האמריקאית (אנ') ומנהל המזון והתרופות האמריקאי מערכת אבחון חדשה הכוללת שני ממדים: קריטריונים עיקריים לאבחון ומאפיינים נפוצים. הקריטריונים העיקריים הם:

1. תחושת כאב בשישה אזורי כאב לפחות מתוך תשעה אזורים אפשריים (ראש, זרועות, חזה, בטן, גב עליון, גב תחתון ורגליים), למשך שלושה חודשים לפחות
2. בעיות שינה בינוניות עד קשות או עייפות, למשך שלושה חודשים לפחות

מאפיינים נפוצים שנמצאו בחולי דאבת יכולים לסייע אף הם בתהליך האבחון. אלה כוללים רגישות ללחץ קל במגע, קשיי חשיבה, נוקשות שרירים ושלד, ורגישות סביבתית או ערנות יתר.

מי שמאבחן את המחלה בדרך־כלל הוא ראומטולוג או רופא כללי. מחלה או הפרעת כאב אחרת אינם שוללים אבחנה של דאבת. עם זאת, יש לשלול מצבים היכולים להיות הגורם העיקרי לתסמינים של המטופל.

אבחנה מבדלת

מכיוון שהאבחנה של דאבת מבוססת על דיווח סובייקטיבי, ואין שימוש נרחב בבדיקות פיזיולוגיות, יש לשקול אבחנות חלופיות. למעשה, עד שניים מכל שלושה אנשים שאובחנו בדאבת עשויים לסבול ממצב רפואי אחר. קיימות כמה מחלות ראומטיות שבשלביהן המוקדמים יכולות להיראות כמו דאבת. מחלות אלה כוללות דלקת מפרקים שגרונית, ספונדילוארתריטיס דלקתית (אנ'), כאבי שרירים רב שגרוניים, תסמונת כאב מיופציאלי (אנ') ותסמונת גמישות יתר מפרקית (אנ'). מחלות נוירולוגיות המלוות בכאב יכולות אף הן להיראות כמו דאבת. הן כוללות טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון ונוירופתיה פריפרית. מחלות נוספות שיש לפסול הן מחלות אנדוקריניות או מטבוליות (תת־פעילות של בלוטת התריס, פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס, אקרומגליה וחסר בוויטמין D), מחלות של דרכי העיכול (צליאק ורגישות לגלוטן שאינה צליאק), מחלות זיהומיות (מחלת ליים, הפטיטיס C וכשל חיסוני משולב חמור), ושלבים מוקדמים של מחלות ממאירות (מיאלומה נפוצה, סרטן גרורתי ולוקמיה/לימפומה). הפרעות אחרות עלולות לגרום לתסמינים דמויי דאבת, כגון זאבת, תסמונת שגרן, אנקילוזינג ספונדיליטיס, תסמונות אהלרס-דנלוס, תסמונות פסוריאטיות, תסמונת התעלה הקרפלית, ומיאסטניה גראביס. מספר תרופות יכולות אף הן לעורר כאב (סטטינים, מעכבי ארומטוז, ביופוספונטים ואופיואידים).

בדיקות מעבדה מקיפות אינן נחוצות בדרך כלל באבחנה מבדלת של דאבת. בדיקות נפוצות שנערכות הן ספירת דם מלאה, פאנל מטבולי מקיף, שקיעת דם, חלבון C-מגיב ובדיקת תפקוד בלוטת התריס. ישנם סימנים המופיעים בהיסטוריה של המטופל, שיכולים לרמוז לדאבת. אלה כוללים היסטוריה משפחתית של כאב כרוני בגיל צעיר, היסטוריה אישית של כאב בילדות, הופעת הכאב המפושט בעקבות אירוע קיצוני גופני או פסיכולוגי, רגישות מוגברת כללית למגע, ריח ורעש, עוררות יתר וריבוי תסמינים גופניים (נוירולוגיים, אורולוגיים, גיניקולוגיים, ותסמינים של דרכי העיכול).

תחלואה נלווית

 

דאבת כאבחנה עצמאית אינה שכיחה, מכיוון שלרוב החולים יש בעיות נוספות של כאב כרוני או הפרעות נפשיות. בפן הנפשי, דאבת קשורה לבעיות כמו חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הפרעה דו-קוטבית, ודיכאון.

המחלה מתקיימת לעיתים קרובות יחד עם מצבי כאב כרוני, דוגמת כאב ראש מתחי כרוני, תסמונת כאב מיופציאלי (אנ'), והפרעות טמפורומנדיבולריות (אנ'). הפרעות נוירולוגיות שנקשרו לכאב או דאבת הן טרשת נפוצה, תסמונת פוסט פוליו (אנ'), כאב נוירופתי (אנ') ומחלת פרקינסון. קיימת חפיפה גדולה בין דאבת לבין תסמונת התשישות הכרונית והן עשויות לחלוק את אותם מנגנונים פתוגנטיים.

ישנה חפיפה גם עם מחלות ראומטיות, כאשר כ-20–30 אחוז מהאנשים עם מחלות ראומטיות סובלים גם מדאבת. דאבת קיימת בשכיחות מוגברת גם בקרב מי שסובלים ממחלות מערכת העיכול כמו צליאק ותסמונת המעי הרגיז (IBS). המחלה נקשרה גם להשמנת יתר ולפעילות יתר של שלפוחית השתן.

התסמינים המגדירים של פיברומיאלגיה (דאבת) הם כאב כרוני נרחב, עייפות והפרעות שינה. תסמינים אחרים עשויים לכלול כאב מוגבר (אנ'), בעיות קוגניטיביות, נוקשות שרירים ושלד, רגישות סביבתית, ערנות יתר, הפרעה בתפקוד המיני, ותסמינים ויזואליים.

בעיות שינה

קרוב ל-80% מהפציינטיות והפציינטים מדווחים על שינה לא טובה. מחקר מטא-אנליזה שכלל 25 מחקרי מקרה-ביקורת (אנ') בדק דיווחים סוביקייטיביים ומדדים אובייקטיביים לשינה. בהשוואה לאנשים בריאים, נמצא שנשים וגברים עם פיברומיאלגיה סבלו מיותר בעיות בשינה. איכות ויעילות השינה שלהם היו ירודות יותר, משך השינה שלהם היה קצר יותר, הם דיווחו על קושי גדול יותר להירדם, ומדידות אובייקטיביות מצאו ששנתם קלה יותר.

בעיות קוגניטיביות

אנשים רבים עם פיברומיאלגיה חווים בעיות קוגניטיביות הנקראות גם פיברופוג (fibrofog) (אנ'). פיברופוג כולל בעיות כמו קושי בריכוז, שכחה וחשיבה לא מאורגנת או איטית. כ-75% מהחולים מדווחים על בעיות משמעותיות בריכוז, בזיכרון ובריבוי משימות. מטא-אנליזה משנת 2018 מצאה שההבדלי החשיבה הגדולים ביותר בין החולים במחלה לבין נבדקים בריאים היו בתחומים של שליטה מעכבת (אנ'), זיכרון ומהירות עיבוד (אנ'). משוער שרמות הכאב המוגברות פוגעות במערכות הקשב, וכתוצאה מכך האדם מתקשה לחשוב.

רגישות יתר

בנוסף לרגישות יתר לכאב, החולים מגלים רגישות יתר לגירויים אחרים, כמו אורות בהירים, רעשים חזקים, ריחות וקור.

 

לא ידוע מה גורם לפיברומיאלגיה, אך מוכרים מספר גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים. בין השאר, גורמי סיכון דמוגרפיים כמו מין וגיל קשורים למחלה. לנשים יש סיכון כפול להיות מאובחנות, בהשוואה לגברים, והסיכוי לסבול מהמחלה עולה עם הגיל. למחלה קיימים גם גורמי סיכון גנטיים. במשפחות מסוימות היא נפוצה יותר, וזה מרמז על קשר תורשתי. נמצא גם קשר בין גנים מסוימים לפיברומיאלגיה.

דחק עלול להיות גורם מרכזי בהתפתחות המחלה. אירועים כמו תאונת דרכים או הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית מגבירים את הסיכון לחלות. מטא-אנליזה משנת 2021 מצאה שטראומה פסיכולוגית קשורה מאוד לפיברומיאלגיה. אנשים שסבלו מהתעללות במהלך חייהם היו בסיכון גבוה פי שלושה ללקות במחלה, אנשים שסבלו מטראומה רפואית או גורמי לחץ אחרים במהלך חייהם היו בסיכון מוגבר של בערך פי שניים. מחלה חריפה כמו זיהום ויראלי עלולה אף היא להגביר את הסיכון למחלה, וכך גם פציעות חוזרות הנגרמות מעומס מתמשך על מפרק. מחלות נוספות המגבירות את הסיכון לפיברומיאלגיה הן השמנה, לופוס ודלקת מפרקים שגרונתית.

נכון לשנת 2022, הפתופיזיולוגיה של הפיברומיאלגיה עדיין לא ברורה וקיימות מספר תיאוריות ביחס למערכת הגופנית הגורמת למחלה.

מערכת העצבים

מכיוון שהתסמין המרכזי בפיברומיאלגיה הוא כאב, רוב התיאוריות הפתופיזיולוגיות עוסקות במערכת העצבים. ישנם שלושה סוגים של כאב כרוני: נוציספטיבי (אנ'), נויורופתי (אנ') ונוציפלסטי (אנ'). כאב נוציספטיבי הוא כאב הנגרם על ידי דלקת או נזק לרקמות הגוף, כאב נוירופתי הוא כאב הנגרם מנזק עצבי, וכאב נוציפלסטי הוא כאב הנגרם בשל בעיות בעיבוד אותות כאב.

מקובל לחשוב שסוג הכאב הקיים בפיברומיאלגיה הוא כאב נוציפלסטי. כאב שכזה נגרם על ידי עיבוד מוגבר של גירויי כאב, ירידה בדיכוי של גירויי כאב בכמה רמות במערכת העצבים, או גם וגם. עם זאת, קטגוריות הכאב אינן מוציאות זו את זו, ולכן חולי פיברומיאלגיה עלולים לחוות גם כאב נוציספטיבי (כמו, למשל, במחלות ראומטיות) ונוירופתי, בנוסף לכאב נוציפלסטי. לעיתים מתייחסים לכאב נוציפלסטי, לא רק כתופעת כאב, אלא כתסמונת כללית. תסמונת זו כוללת גם תסמינים כמו עייפות, הפרעות שינה, הפרעות קוגניטיביות, רגישות יתר לגירויים סביבתיים, חרדה ודיכאון.

השערה חלופית לכאב נוציפלסטי רואה בפיברומיאלגיה דיסאוטונומיה הקשורה ללחץ עם מאפייני כאב נוירופתיים. השקפה זו מדגישה את תפקידן של מערכת העצבים הנוציספטיבית האוטונומית והפריפריאלית ביצירת כאב, עייפות ונדודי שינה נרחבים. השערה זו קיבלה תמיכה בשל זיהוי של נוירופתיה של סיבים קטנים (אנ') בתת-קבוצה של חולי הפיברומיאלגיה. יחד עם זאת, העמדה הרווחת היא כי נוירופתיה של סיבים קטנים היא תופעה חריגה בקרב חולי פיברומיאלגיה.

בפיברומיאלגיה קיימים גם שינויים נוירוכימיים הקשורים למצב הרוח, השינה והאנרגיה. סרוטונין הוא המעביר העצבי הנחקר ביותר במחלה, ומקובל לשער שחוסר איזון במערכת הסרוטונינרגית עלול להוביל להתפתחות פיברומיאלגיה.

מערכת החיסון

מערכת נוספת הקשורה לפיברומיאלגיה היא מערכת החיסון. יש סימנים לכך שלדלקת יש תפקיד בפתוגנזה של המחלה. אנשים עם פיברומיאלגיה נוטים לסבול מרמות גבוהות יותר של ציטוקינים דלקתיים כמו IL-6 (אנ'), ו-IL-8 (אנ'). יש להם גם רמות גבוהות מהרגיל של אנטגוניסט לקולטן IL-1 (אנ'). רמות מוגברות של ציטוקינים פרו-דלקתיים עלולות להגביר את הרגישות לכאב, ולפגוע במצב הרוח. לא רק ציטוקינים דלקתיים קשורים לפיברומיאלגיה, אלא גם אינטרלוקינים אנטי דלקתיים כמו IL-10.

מערכת העיכול

 

חיידקי המעי עשויים למלא אף הם תפקיד בפיברומיאלגיה. אנשים עם פיברומיאלגיה נוטים יותר להראות דיסביוזה (אנ'), כלומר ירידה במגוון המיקרוביוטה. קיים קשר דו-כיווני בין המעי למערכת העצבים. לכן, המעי יכול להשפיע על מערכת העצבים, אבל מערכת העצבים יכולה להשפיע גם על המעי.

כיוון שלא ניתן לרפא את מחלת הפיברומיאלגיה, מטרת הטיפול היא להקל על התסמינים ולשפר את איכות החיים של המטופלים והמטופלות. במאמר סקירה משנת 2019 נמצא שהטיפול היעיל ביותר משלב גישה אישית ורב-תחומית שמתמקדת תחילה בשינויים באורח החיים של המטופלים ויכולה לערב טיפולים תרופתיים ורפואה משלימה.

מספר עמותות פרסמו הנחיות לאבחון וניהול של פיברומיאלגיה. הברית האירופית של האגודות לראומטולוגיה (EULAR) (אנ') המליצה על גישה רב-תחומית, המאפשרת אבחון מהיר וחינוך של המטופלים. לטענתם, הטיפול הראשוני המומלץ לא צריך להיות תרופתי, אותן ניתן להוסיף מאוחר יותר. ההמלצה החזקה ביותר של העמותה הייתה לבצע פעילות גופנית אירובית ואימוני כוח. כל שאר הטיפולים קיבלו המלצה חלשה בלבד. המלצה חלשה ניתנה לצ'י קונג, יוגה וטאי צ'י לשיפור השינה ואיכות החיים. מיינדפולנס קיבל המלצה חלשה להורדת הכאב ושיפור איכות החיים. דיקור והידרותרפיה קיבלו המלצה חלשה לשיכוך הכאב. גם פסיכותרפיה קיבלה המלצה חלשה בלבד, המתאימה יותר לחולים עם הפרעות במצב הרוח או בעלי אסטרטגיות התמודדות לא מועילות. העמותה פרסמה המלצה חזקה שלא להשתמש בכירופרקטיקה, בשל חששות בטיחותיות. במקרה של כאבים עזים והפרעות שינה ניתנה המלצה חלשה לתרופות מסוימות כמו פרגאבאלין, דולוקסטין, טרמדול, אמיטריפטילין, ציקלובנזפרין. בשל חוסר יעילות לא הומלצו נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, מעכבי מונואמין אוקסידאז ומעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין. בגלל חוסר יעילות ותופעות לוואי הומלץ במיוחד להימנע מהורמון גדילה, נתרן אוקסיבט (אנ'), אופיואידים וסטרואידים.

בשנת 2022, ועדת מומחים בחרה את הטיפולים הלא תרופתיים המועילים ביותר לפיברומיאלגיה. הטיפולים שקיבלו את ההערכות הגבוהות ביותר היו פעילות אירובית, חינוך רפואי (אנ'), היגיינת שינה (אנ'), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, התמודדות עם דחק ופעילות גופנית מדיטטיבית (טאי צ'י, צ'י קונג ויוגה). הומלצו גם תרגול קשיבות (מיינדפולנס), הצבת יעדים, פרקי זמן של רגיעה והנאה, ויסות מאמצים ואמבטיות חמות וחימום מקומי.

פעילות גופנית

 

פעילות גופנית היא הטיפול היחיד המומלץ לפיברומיאלגיה באופן נחרץ על ידי הברית האירופית של האגודות לראומטולוגיה (EULAR). קיימות עדויות חזקות המצביעות על כך שפעילות גופנית עשויה להפחית כאב ועייפות, ולשפר את איכות השינה ואיכות החיים עבור אנשים עם פיברומיאלגיה. לפעילות גופנית יש יתרון נוסף בכך שהיא אינה גורמת לתופעות לוואי חמורות.

למרות היתרונות שלה, פעילות גופנית מהווה אתגר עבור חולי פיברומיאלגיה, הסובלים מעייפות וכאב כרוניים. פעילות גופנית עלולה להרתיע אותם, מחשש שהם יתבקשו לעשות יותר ממה שהם מסוגלים. הם עלולים גם להרגיש שהמטפלים הממליצים להם לעשות ספורט לא מבינים באופן מלא את ההשפעה השלילית האפשרית של הפעילות הגופנית על עייפות וכאב. זה נכון במיוחד במקרים שבהם מוצעות להם תוכניות אימונים שאינן מותאמות אישית. אך בתנאים טובים, חולי פיברומיאלגיה יכולים להתמיד בפעילות גופנית. כאשר תוכנית האימונים מומלצת על ידי רופאים או מפוקחת על־ידי אחיות, אחוזי ההתמדה עולים. גישה מומלצת לתוכנית אימונים מדורגת מתחילה בפרקי זמן קצרים ותכופים של פעילות גופנית וממשיכה באימונים קשים יותר. על מנת להפחית את הכאב, מומלץ להשתמש בתוכנית אימונים של 13 עד 24 שבועות, כאשר כל מפגש נמשך 30 עד 60 דקות.

כאשר משווים בין תוכניות אימונים שונות, נמצא שפעילות אירובית מסוגלת לווסת את תפקוד העצבים האוטונומי של חולי פיברומיאלגיה, בניגוד לאימוני כוח. מטא-אנליזה משנת 2022 מצאה שלאימון אירובי יש אפקט טיפולי גדול בעוד שלאימוני כוח יש רק השפעות מתונות. מבין סוגי הפעילות השונים, נראה שפעילות גופנית מדיטטיבית (כמו יוגה או טאי צ'י) עדיפה לשיפור השינה. אין הבדל בין אימוני התנגדות, גמישות ופעילות גופנית בבריכה בהשפעותיהם על עייפות.

התעמלות אירובית

הפעילות הגופנית שנחקרה הכי הרבה בחולי פיברומיאלגיה היא התעמלות אירובית. התעמלות אירובית כוללת פעילויות כמו הליכה, ריצה, ספינינג, רכיבה על אופניים, ריקוד והתעמלות במים. סיכום של Cochrane משנת 2017 הגיע למסקנה שפעילות גופנית אירובית כנראה משפרת את איכות החיים, מפחיתה מעט את הכאב ומשפרת את התפקוד הגופני. עם זאת, היא לא תורמת לעייפות ולנוקשות. מטא-אנליזה משנת 2019 הראתה שפעילות גופנית אירובית יכולה להפחית חוסר תפקוד אוטונומי ולהגביר את השונות בקצב הלב(אנ'). תוצאות אלה מתרחשות כאשר החולים מתאמנים לפחות פעמיים בשבוע, במשך 45–60 דקות בכ-60%-80% מהדופק המרבי. פעילות אירובית מפחיתה גם חרדה ודיכאון ומשפרת את איכות החיים.

תרגילי גמישות

שילוב של תרגילים אירוביים עם תרגילי גמישות יכול לשפר את הנוקשות שחשים אנשים עם פיבורמיאלגיה. עם זאת, הראיות לכך הן באיכות נמוכה, ועדיין לא ברור אם תרגילי גמישות בלבד בהשוואה לאימון אירובי יעילים בהפחתת תסמינים או אם יש להם השפעות שליליות כלשהן.

אימוני כוח

 

באימוני כוח, המשתתפים מפעילים עומס על גופם באמצעות משקולות, גומייה, משקל גוף או אמצעים אחרים. שתי מטא-אנליזות הראו שאימוני כוח יכולים להפחית חרדה ודיכאון ואחת מהן מצאה שהם גם משפרים את איכות החיים. המינון המתאים של אימוני כוח לנשים עם פיברומיאלגיה נחקר במטא-אנליזה משנת 2022. אימונים יעילים בוצעו פעמיים בשבוע, במשך שמונה שבועות לפחות. נמצא שיפור בתסמיני המחלה בעקבות אימונים, גם במינונים נמוכים כמו 1–2 סטים של 4–20 חזרות. ברוב המחקרים השתמשו בעצימות מתונה של 40% עד 85% מקסימום חזרה אחת, ועצימות זו סייעה בהפחתת כאב. בפרוטוקולים מסוימים מגבירים את העוצמה עם הזמן (מ-40% ל-80%), בעוד שבאחרים מגבירים את העוצמה כאשר המשתתף מסוגל לבצע 12 חזרות. יחד עם זאת, תרגילים בעצימות גבוהה עלולים לגרום להיענות נמוכה יותר לטיפול.

פעילות מדיטטיבית

 

מטא-אנליזה משנת 2021 מצאה שתוכניות אימון מדיטטיביות (טאי צ'י, יוגה, צ'י קונג) עדיפות על סוגים אחרים של פעילות גופנית (אירובי, גמישות, כוח) בשיפור איכות השינה. ההשפעה החיובית של טאי צ'י על שינה עבור אנשים עם מצבים מגוונים תועדה במטא-אנליזה שנייה. מטא-אנליזה שלישית משנת 2019 מצאה כי בנוסף לשיפור השינה, טאי צ'י משפר כאב, עייפות, דיכאון ואיכות חיים עבור חולי פיברומיאלגיה. התערבויות טאי צ'י כללו לעיתים קרובות מפגשים של שעה אחת שתורגלו 1–3 פעמים בשבוע במשך 12 שבועות. תרגילים מדיטטיביים, ככלל, עשויים להשיג תוצאות רצויות באמצעות מנגנונים ביולוגיים כגון נוגדי חמצון, הפחתת פעילות דלקתית, הפחתה בפעילות הסימפתטית ומודולציה של רגישות לקולטן לגלוקוקורטיקואידים.

פעילות גופנית אחרת

מספר סקירות ומטא-אנליזות מצביעות על כך שפעילות גופנית במים יכולה לשפר את הסימפטומים של מחלת הפיברומיאלגיה. עדויות מוגבלות מצביעות על כך שאימון ברטט (אנ') בשילוב עם פעילות גופנית עשוי לשפר כאב, עייפות ונוקשות.

טיפול תרופתי

השימוש בתרופות בטיפול בדאבת שנוי במחלוקת. ההנחיות המקובלות בטיפול בפיברומיאלגיה מדגישות כי טיפול תרופתי הוא אפשרי, אך אינו הכרחי. ההנחיות הגרמניות כוללות גם כללים להפסקת טיפולים תרופתיים וממליצות לשקול חופשות מתרופות לאחר שישה חודשי שימוש. אף על פי שחולים רבים משתמשים בתרופות, התמיכה המדעית לכך אינה חזקה. נכון לשנת 2020, רק שלוש תרופות קיבלו את אישור ה-FDA: פרגאבאלין (ליריקה), דולוקסטין (סימבלטה) ומילנציפרן. הסוכנות האירופית לתרופות סירבה לאשר את שיווק המילנציפרן.

תרופות נוגדות דיכאון

תרופות נוגדות דיכאון הן אחת מקבוצות התרופות הנפוצות לפיברומיאלגיה. אלה כוללות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין (SNRI) כמו דולוקסטין ומילנציפרן ונוגדי דיכאון טריציקליים, כגון אמילטריפטילן. מטא-אנליזה משנת 2021 הגיעה למסקנה שתרופות נוגדות דיכאון יכולות לשפר את איכות החיים של חולי פיברומיאלגיה בטווח הבינוני. נכון לשנת 2018, התרופה נוגדת הדיכאון הטריציקלית (TCA) היחידה שיש לה עדות מספקת היא אמיטריפטילין. עבור רוב האנשים עם פיברומיאלגיה, תופעות הלוואי של התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לעלות על היתרונות שלהם. עדויות חלשות מאוד מצביעות על כך שמספר קטן מאוד של אנשים עשוי להפיק תועלת מטיפול בתרופה נוגדת הדיכאון הטטרציקלית מירטזפין, אולם עבור רובם, היתרונות הפוטנציאליים אינם גדולים והסיכון להשפעות שליליות ולנזק פוטנציאלי עולה על כל פוטנציאל לתועלת.

תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לתסמיני גמילה לאחר הפסקתן, ולכן מומלץ להפסיקן בהדרגה.

פרגאבאלין (ליריקה)

התרופה פרגאבאלין (ליריקה) של חברת Pfizer, אושרה על ידי ה-FDA לטיפול בפיברומיאלגיה. החומר הפעיל בתרופה מהווה נגזרת של GABA. התרופה פועלת על הקולטנים של GABA, בדומה לתרופות משככות כאבים אחרות כמו גאבאפנטין. היא נועדה להקל על הכאבים הנפוצים בחולי פיברומיאלגיה. הטיפול בתרופה מלווה בתופעות לוואי רבות ולא מומלץ להשתמש בה למשך יותר מחצי שנה. בשל סכנה של תסמיני גמילה, מומלץ להפסיק את השימוש בתרופה בהדרגה.

קנבינואידים

לקנבינואידים (אנ') עשויים להיות יתרונות מסוימים עבור אנשים עם פיברומיאלגיה. עם זאת, נכון לשנת 2022, הנתונים עדיין מוגבלים. לקנבינואידים עשויים להיות גם השפעות שליליות, והם עלולים ליצור תגובות בין־תרופתיות שליליות כאשר הם נלקחים יחד עם תרופות ראומטולוגיות נפוצות. לא קיימות ראיות איכותיות המצביעות על כך ש-THC סינתטי (נבילון) (אנ') מסייע לפיברומיאלגיה.

אופיואידים

סקירת קוקרן משנת 2016 בדקה את האפקטיביות של אוקסיקודון להפחתת כאב בקרב חולי פיברומיאלגיה. מסקנת הסקירה הייתה שבשל מגבלות בנתונים, אין די עדויות לשימוש באוקסיקודון.

תזונה

תזונה קשורה לפיברומיאלגיה בכמה אופנים. מצבים כמו השמנת יתר, חסרים תזונתיים, אלרגיות למזון וצריכת תוספי מזון קשורים כולם לסימפטומים של פיברומיאלגיה. לצריכה של פירות וירקות, חלבונים באיכות גבוהה ושומנים בריאים עשויים להיות כמה יתרונות לחולי פיברומיאלגיה. עדויות באיכות נמוכה מצאו גם כמה יתרונות לתזונה צמחונית או טבעונית. מאמר סקירה על התערבויות תזונתיות בדק את האפקטיביות של תזונה טבעונית, דיאטה מסוג FODMAP (אנ'), צריכת אצטיל-L-קרניטין (אנ'), קו-אנזים Q10 ושילוב של ויטמין C וויטמין E. בכל המקרים נמצא שיפור בכאב, אך מכיוון שאיכות המחקרים לא הייתה גבוהה, אין די עדויות להמלצות לטיפול בתזונה.

למרות שתוספי תזונה נחקרו בהרחבה ביחס לפיברומיאלגיה, רוב העדויות, נכון לשנת 2021, הן באיכות ירודה, לכן קשה להגיע להמלצות חותכות. נראה שתוספי קואנזים Q10 וויטמין D יכולים להפחית כאב ולשפר את איכות החיים של חולי פיברומיאלגיה. קואנזים Q10 יכול להפחית עייפות בחולי פיברומיאלגיה, כאשר רוב המחקרים משתמשים במינונים של 300 מ"ג ליום למשך שלושה חודשים. על פי ההשערה, קו-אנזים Q10 משפר את פעילות המיטוכונדריה ומפחית דלקת. ויטמין D הוכח כמשפר כמה מדדי פיברומיאלגיה, אך לא אחרים. מאמר סקירה הכולל ארבעה מחקרים עם 98 חולים מצא שלטיפול במלטונין יש מספר השפעות חיוביות על חולי פיברומיאלגיה, כולל שיפור איכות השינה והפחתה בכאב. לא דווח על תופעות לוואי משמעותיות.

פסיכותרפיה

לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ולטיפולים דומים ישנה השפעה קטנה עד בינונית בהפחתת סימפטומים של פיברומיאלגיה. גודלי האפקט נוטים להיות קטנים כאשר CBT משמש כטיפול עצמאי עבור חולי פיברומיאלגיה, אך הם גדלים באופן משמעותי כאשר CBT הוא חלק מתוכנית טיפול רב-תחומית רחבה יותר. בסקירה של קוקרן משנת 2020 נמצא כי ל־CBT יש השפעה קטנה אך מועילה להפחתת כאב ומצוקה, אך תופעות הלוואי של הטיפול לא הוערכו היטב.

מטא-אנליזה משנת 2022 מצאה ש-CBT מפחית נדודי שינה אצל אנשים עם כאב כרוני, כולל אנשים עם פיברומיאלגיה. נמצא שתרפיית קבלה ומחויבות, סוג של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מפחיתה אף היא תסמינים של פיברומיאלגיה.

גירוי עצבי חשמלי דרך העור (TENS)

 

בגירוי עצב חשמלי טרנס-עורי (TENS) מעבירים זרמים חשמליים לעור כדי לעורר עצבים היקפיים. TENS נמצא בשימוש נרחב לטיפול בכאב ונחשב לטיפול זול, בטוח שניתן לבצע באופן עצמאי. לכן, ישנם רופאים הממליצים עליו לאנשים הסובלים מכאב. ב-2019, נערכה סקירה של שמונה סקירות של קוקרן, המכסה 51 מחקרים אקראיים מבוקרים הקשורים ל-TENS. מסקנת הסקירה הייתה כי איכות הראיות הזמינות אינה מספקת כדי להגיע להמלצה מעשית. סקירה מאוחרת יותר הגיעה למסקנה שגירוי עצבי חשמלי דרך העור עשוי להפחית את הכאב בטווח הקצר, אך הייתה אי ודאות לגבי מידת הרלוונטיות של התוצאות.

ממצאים ראשוניים מצביעים על כך שגירוי חשמלי של עצב הוואגוס באמצעות מכשיר המושתל מתחת לעור עשוי להפחית את תסמיני הפיברומיאלגיה. עם זאת, ייתכנו תגובות שליליות להליך זה.

גירוי מוחי לא פולשני

 

גירוי מוחי לא פולשני כולל שיטות כגון גירוי טרנס־גוגלתי עם זרם ישיר (אנ') וגרייה מגנטית למוח בתדר גבוה (TMS) (אנ'). נמצא כי שתי השיטות מפחיתות כאב במקרים של כאב נוירופתי ופיברומיאלגיה. מטא-אנליזה משנת 2021 הגיעה למסקנה שטיפול בשדות מגנטיים וגירוי מגנטי טרנס־גולגולתי עשויים להפחית את הכאב בטווח הקצר, אך הייתה אי ודאות לגבי הרלוונטיות של התוצאה. מספר מטא-אנליזות משנת 2022 שהתמקדו בגירוי מגנטי טרנס־גולגולתי מצאו השפעות חיוביות על פיברומיאלגיה. גירוי מגנטי טרנס־גולגולתי חוזר שיפר את הכאב בטווח הקצר ואת איכות החיים לאחר 5–12 שבועות. עם זאת, הוא לא שיפר חרדה, דיכאון ועייפות ולא היה יעיל כאשר הופנה לקליפת המוח הקדם-מצחית השמאלית.

טיפול בחמצן היפרברי

טיפול בחמצן היפרברי (HBOT) הראה השפעות מועילות בטיפול בכאב כרוני. עם זאת, טיפול בפיברומיאלגיה באמצעות טיפול חמצן היפרברי עדיין שנוי במחלוקת, לאור המחסור בניסויים קליניים רחבי היקף. טיפול בחמצן היפרברי מעורר גם חששות בטיחותיים בשל הנזק החמצוני שעלול להופיע בעקבותיו.

עיסוי

 

מטא-אנליזה משנת 2021 הגיעה למסקנה שעיסוי ושחרור מיופשיאלי (אנ') מפחיתים את הכאב של חולי פיברומיאלגיה בטווח הבינוני.

האגודה לחברות הרפואיות בגרמניה הוציאה קובץ הנחיות בנוגע לפיברומיאלגיה. בהנחיות הם ממליצים לעדכן את המטופלות והמטופלים לגבי מה שצפוי להם בעתיד. ראשית, תסמיני המחלה צפויים להימשך אצל כמעט כל הפציינטים. שנית, רק לעיתים נדירות התסמינים נעלמים לחלוטין. שלישית, התסמינים אינם גורמים לנכות ואינם פוגעים בתוחלת החיים. רביעית, רוב המטופלות והמטופלים לומדים להסתגל לתסמינים הללו עם הזמן.

• ד"ר עדי פינקלשטיין, לכסות בשקוף: על סבל גופני, עמימות רפואית והכחשה חברתית, הוצאת רסלינג, 2013, הסדרה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עורך: יואב שיבר. קישור לספר. ספר העוסק בסיפורן של חולות בתשישות כרונית ובפיברומיאלגיה.

  מדיה וקבצים בנושא דאבת בוויקישיתוף

•   דאבת השרירים, דף שער בספרייה הלאומית
• הערך "דאבת השרירים", באתר ויקירפואה
• פיברומיאלגיה: דאבת השרירים, באתר של בית החולים איכילוב
• אסף - אגודת חולי סי.אף.אס. ופיברומיאלגיה
• האתר הישראלי על פיברומיאלגיה
•   הווארד עמיטל, יעקב אבלין ודן בוסקילה, הנשים שמתייחסים אליהן כאל היסטריות ומדוכאות, באתר הארץ, 24 במרץ 2014
• שקד גבאי, ״חודש המודעות לפיברומיאלגיה״, באתר פוליטיקלי קוראת, 28 במאי 2017
• דן אבן, פיברומיאלגיה - כל מה שצריך לדעת, באתר כמוני, ינואר 2019
• פיברומיאלגיה – זה לא "הכול בראש", אלא "הכול במוח", ד"ר בן עמית, באתר BeOK
• אנדרה מטלון ודנה פלורנטין, פיברומיאלגיה (דאבת השרירים), באתר של שירותי בריאות כללית, 24 בנובמבר 2020
• סנדרה מריאל, בכל פעם שאומרים לי שאני נראית נהדר, משהו בי מתכווץ, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2021
• הדר גיל-עד, הראשונה בעולם: ישראל תכיר במחלת הפיברומיאלגיה לזכאות לקצבת נכות, באתר ynet, 26 באוקטובר 2021
• למה כל כך קשה לאבחן פיברומיאלגיה?, יהונתן ניסן, באתר מכון דוידסון, 2023
• דאבת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)