מדיטציה (לפי האקדמיה ללשון העברית: בּוֹנְנוּת) היא תרגול מנטלי שנועד לאפשר לאדם לפתח מצבי תודעה שלווים, חשיבה בהירה ואיזון נפשי.
היא מסייעת להפחתת לחץ, מתח, חרדה, דיכאון, כאב, כעס. העוסק בבוננות קרוי בּוֹנָן או מודט.
טכניקות שונות למדיטציה התפתחו במקביל, חלקן באופן עצמאי וחלקן בהשראת טכניקות אחרות, החל מהעת העתיקה או אף לפני כן ועד ימינו. המכנה המשותף לטכניקות המדיטציה השונות הוא היותן תרגול מנטלי אישי שהאדם מבצע בכוחות עצמו למול עצמו, בין אם יהיה בגפו ובין אם יתרגל בנוכחות אחרים או בקבוצה.
בחברה המערבית המודרנית מדיטציה נחשבת כלי לשיפור מצב בריאותי פיזי ונפשי.
מחקרים מצביעים על מתאם חיובי בין תרגול מדיטציה לבין שיפור יכולות מנטליות שונות, כגון יכולת ריכוז, ויסות רגשות, ועוד. ישנן אף מספר שיטות טיפול המבוססות על מדיטציה, לדוגמה טיפול קוגניטיבי מבוסס-קשיבות.
מכיוון שהמדיטציה התפתחה במקומות שונים בעולם לאורך תקופות שונות בהיסטוריה, קשה להתחקות אחרי מקורה במדויק. בסין מיוחסת המצאת המדיטציה לדמות מיתולוגית בשם פו שי, שנחשב גם להוגה תורת האי צ'ינג. בהודו מוזכרות טכניקות מדיטציה בכתבים מהאופנישדות, כדוגמת הויג'איה טנטרה. בהסתמך על מקורות אלו, משוער כי תרגול מדיטציה לשמה התקיים בהודו לכל המאוחר במאה החמש-עשרה לפנה"ס, והתקיים בסין כמה מאות שנים קודם לכן. באירופה הפגנית, בתקופה שקדמה למאה העשירית לפנה"ס, התקיימו בדתות שונות טקסים שניתן להגדירם כמדיטטיביים, בהן בדת ההלניסטית ובדת הדרואידית.
מבשרי המדיטציה המודרנית היו המוסלמים הסופיים, שפיתחו טכניקות תרגול שהיוו בסיס לעבודתם של מומחי המדיטציה המודרניים, גורדייף ואושו. החל מסוף המאה ה-19 חדרו טכניקות מדיטציה מזרחיות למערב, שחלקן עבר עיבוד לגרסאות מערביות העומדות בפני עצמן .
מכיוון שתרגולי המדיטציה הראשונים שימשו כפולחן דתי, לא ניתן להפריד את העקרונות שלפיהם תורגלו מהתאולוגיה ומהפילוסופיה של הדתות שבהן התפתחו. בדתות רבות קיימים פולחנים שונים המכילים אלמנטים של תרגול מדיטטיבי, אך במספר דתות הודיות ומזרח אסייתיות הפכו אלמנטים אלו למרכזיים בתפישתם. בדתות הדהרמה ההודיות (בודהיזם, הינדואיזם, ג'ייניזם וסיקיזם) מטרת התרגול היא לקרב את המתרגל להארה, אם כי למושג ההארה הסבר שונה בדתות השונות ובדרכים להשגתה. בדאואיזם הסיני מופיע גם תרגול המדיטציה, ומאפיינים מדיטטיביים פותחו לתרגולים מדיטטיביים רבים, בהם תרגולי צ'י, כדוגמת צ'י קונג וטאי ג'י צ'ואן.
בעשרות השנים האחרונות חלה עלייה מתמדת במידת העניין שמפגין עולם המדע בהשפעות הפסיכולוגיות והביולוגיות של המדיטציה על הגוף ועל הנפש. מתוך כך עלה הצורך לנסח בסיס תאורטי הנשען על מחקר פסיכולוגי, שיבחין בין טכניקות המדיטציות השונות על סמך המנגנונים העומדים בבסיסן. ההגדרה המדעית למדיטציה היא "משפחה של אסטרטגיות מורכבות לוויסות קשב ורגשות, אשר פותחו לשלל מטרות, בהן טיפוח רווחה אישית ואיזון רגשי". אחת הגישות הראשונות ליצירת בסיס תאורטי למדיטציה התמקדה בעיקר בתרגולים בודהיסטיים, והציעה חלוקה לפי שני מנגנונים מדיטטיביים: מיקוד תשומת-לב, וניטור חופשי. מדיטציית מיקוד תשומת-לב מתבססת על מיקוד מכוון של תשומת הלב באובייקט נבחר לאורך זמן (דוגמת תחושות הגוף או הנשימה). התרגול משלב זיהוי של רגעי נדידת מחשבות מאובייקט המדיטציה, זיהוי הגורמים להסחת הדעת, ניתוק מאותם מסיחי דעת, החזרת תשומת הלב לאובייקט הנבחר, ולבסוף הערכה קוגניטיבית מחודשת ונטולת שיפוטיות למתרחש. הסוג השני, מדיטציית ניטור חופשי או פתוח מבוססת על ניטור נטול-תגובה של חוויית ההווה המתמשכת, כאמצעי ראשוני לזיהוי דפוסים רגשיים או קוגניטיביים ומאפייניהם. סוג מדיטציה זה נמנע במתכוון ממיקוד מפורש באובייקט מסוים, ומאפשר התבוננות רחבה בתכנים שמופיעים ומתפוגגים בתוך התודעה.
בשלב מאוחר יותר נעשה ניסיון לייצר מודל מקיף שיכלול טווח רחב יותר של מדיטציות ומסורות. לפי מודל זה, מדיטציות רבות ניתנות לחלוקה לשלוש משפחות עיקריות בהתאם למנגנון הקוגניטיבי הראשוני שעומד בבסיסן:
תרגולי מדיטציה שונים קיימים בדתות שונות, בכללן בבודהיזם, באסלאם (אצל הסופים), ביהדות (בחסידות), בנצרות, ובהינדואיזם.
ישנם מספר זרמים בבודהיזם, ולכל אחד מהם מספר רב של תרגולים. התרגול המפורסם ביותר במערב, והמשותף לרוב הזרמים, הוא הוויפסאנה שמקורה בטהרוואדה. הוויפאסנה מבוססת על חיבור לגוף דרך נשימות. בזרם הווג'ריאנה נהוגות מדיטציות החזייה (הדמיה או ויזואליזציה), וכוללות לרוב החזייה של דמויות המכונות "היבטי בודהה", וכן מדיטציות מנטרה, כגון "אום מאני פאדמה הום" - "היהלום מצוי בלוטוס". בזרם הזן נהוגה מדיטציית זאזן. מדיטציות בהינדואיזם כוללות לרוב חזרה על מנטרה בסנסקריט, ועל פי הוודות הן מאפשרות להגיע למצב של "סמאדהי", איחוד עם האל או עם היש.
ניתן לחלק את תרגולי המדיטציה לשני חלקים עיקריים: סביל ופעיל.
דוגמאות לתרגולי מדיטציה:
תרגולי מדיטציה שונים: תרגול זאזן, מדיטציה דינמית, ויפאסנה, סחרור סופי, סאג'ה יוגה, פאלון גונג, דמיון מודרך, צ'י קונג, טאי צ'י, מדיטציה טרנסצנדנטלית ועוד.
במסורת היהודית התפתחו צורות שונות של תרגולות מדיטטיביות. בין הבולטות שבהן קיימות השיטות המדיטטיביות של ר' אברהם אבולעפיה, שמשלבות מלמול שמות קדושים, נשימות ארוכות ותנועות של הראש, ייחודים וכוונות, אשר משתמשות בייצוגים מנטליים של שמות האל כדי לתקן את העולמות העליונים וכדי לתקן את נפש האדם מחטאים, הנקרא "תיקוני עוונות". וכן להתעלות רוחנית והארה וכן להפריד חלקי הנפש הפנימית מן החומר הנקרא "התפשטות" ולידיעת עתידות הנקרא "השגה" או "בעל השגה" ; וכן בתפילה חסידית בדבקות, המעוררת גודש רגשי ומטרתה דבקות באל על ידי ביטול העצמי.
בראשית המאה העשרים פיתח האדמו"ר מפיאסצנה שיטה מדיטטיבית אינטרוספקטיבית מתוחכמת המשתמשת בדמיון מודרך ובהתבוננות פנימית.
במחצית השנייה של המאה העשרים פותחו שיטות רבות נוספות של "מדיטציה יהודית", כמו השיטות של הרב אריה קפלן ושל הרב זלמן שחטר-שלומי, שחלקן כוללות יבוא של טכניקות מהמזרח הרחוק או מתרבות הרוחניות העכשווית.
באסלאם הסופי התפתחה צורת תרגול מדיטטיבית הנקראת מוּראקַבּא. מטרת התרגול היא טיהור הנפש מהמושגים הכוזבים "עצמי" ו- "זהות" במטרה לאפשר למאמין לחוש קרוב יותר לתווחיד. התרגול בבסיסו הוא תרגול דקונסטרוקטיבי, ומטרתו לעמעם את תחושת העצמי ולפתח מודעות לכללי. על המתרגל להביט לליבו ולהפיק תובנות על הקשר בינו לבין העולם ובינו לבין הבורא.
בנוסף התפתח באסלאם הסופי תרגול הנקרא ד'כּיר (ער'), בו המתרגל משנן את שמותיו של אללה (לרוב באמצעות מסבחה) או פסוקים שונים בהקוראן או החדית' בהתכוונות מלאה, בדומה לשינון מנטרות.
הבודהה לימד שני סוגי מדיטציה (בְּהָאבַנָא):
על פי הבודהה אם נזיר בודהיסטי רוצה להגיע לשחרור מלא ולהפוך להיות אדם אצילי, אַרַהַנְט, הוא צריך לעשות ארבעה דברים:
כמו כן, ממשיך הבּוּדְהַה:"ואילו דברים, נזירים, צריכים להיות מפותחים על ידי ידיעה ישירה? סַמַטְהַה ווִיפַּאסַנָה."
בנוסף על כך,הבּוּדְהַה אמר:
"אדם הניחן בריכוז (גְ'הָאנַה) וחכמה, אכן קרוב הוא לנִיבָּאנַה."
מדיטציית סַמַטְהַה היא פיתוח ריכוז חזק ועוצמתי באובייקט אחד: גְ'הָאנַה [ריכוז מלא].הנזירה האַרַהַנְטית דְהַמְמַדִינְנָא הסבירה: "תודעה [המרוכזת] בנקודה אחת, זהו ריכוז".
הבּוּדְהַה לימד ארבעים נושאים למדיטציית סַמַטְהַה:
עם כמה מנושאי המדיטציה הללו המתרגל יכול להגיע רק ל"ריכוז מקורב". עם נושאי מדיטציה רבים אחרים המתרגל יכול להגיע גם ל"ריכוז מקורב" וגם לגְ'הָאנַה – נתינת הדעת לנשימה, למשל.
כדי להגיע לנִיבָּאנַה אנו צריכים לתרגל ויפאסנה – אנו צריכים לדעת ולראות את חמשת המצרפים לפי המציאות.
בסוּטות, כשהבודהה בדרך כלל מדבר על הנושאים למדיטציית וִיפַּסַנָא, הוא מדבר על חמשת "מצרפי ההיקשרות":
אלה הם המצרף החומרי וארבעת המצרפים הנפשיים. אנו צריכים לדעת ולראות את חמשת מצרפי ההיקשרות.
הבּוּדְהַה הסביר עליהם ב"סוּטַת המצרף": "ו
אלה נקראים, נזירים, חמשת מצרפי ההיקשרות".
אנו צריכים לדעת ולראות את חמשת המצרפים עם שלושת המאפיינים שלהם:
מוח האדם מאופיין בתכונות של גמישות ואדפטיביות ("פלסטיות") אשר ממשיכות להתקיים לאורך כל תקופת החיים. תכונות אלה מהוות "קרקע פורייה" לביצוע שינויים במוח על ידי התנסויות שונות בכל גיל. אחת ההתנסויות אשר להן השפעה ניכרת על תפקודי המוח היא מדיטציה. מחקרים שונים מהשנים האחרונות, אשר השתמשו במכשיר דימות תפקודי בתהודה מגנטית (fMRI), הראו כי לפעילות מדיטטיבית ישנה השפעה המפחיתה רמות דחק (stress), לחץ דם, ואת מידת הכאב והסבל הנלווים למחלות כרוניות. כמו כן פעילות כזו משפרת את המערכת החיסונית ויכולה להיטיב בהפרעות כמו דיכאון, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.
פלסטיות היא תכונה בסיסית של מערכת העצבים, אשר קיימת גם באורגניזמים פשוטים ומוגדרת כיכולתה של מערכת העצבים המרכזית להשתנות. שינויים אלה יכולים להתרחש כתוצאה מגורמים שונים, החל מהתפתחות נורמלית והבשלת האורגניזם, דרך רכישת מיומנויות חדשות אצל אנשים צעירים ובוגרים וכלה בהופעת נזק למערכת העצבים המרכזית או מהזנחה סנסורית. השינויים המתחוללים במעגלים העצביים במוח משקפים השתנות של מעגלים קיימים או יצירה של מעגלים חדשים. המקום בו נראים שינויים אלה הם בצמתים בין הנוירונים הקרויים "סינפסה" (בשל מורכבות מערכת הנוירונים והסינפסות במוח, ניתן רק לאמוד את השינוי במספרן אך לא לספור אותן באופן מדויק). שינויים אלה מתרחשים בתיאום עם שינויים בהתנהגות או בתפקודים פסיכולוגיים.
הפלסטיות הנוירולוגית מתרחשת בשתי דרכים:
לפי התפיסה המסורתית, למוח יש יכולת להשתנות רק בגילאים צעירים בהם הוא עודו מתפתח. עם זאת, המדע הוכיח כי תכונת הפלסטיות ממשיכה לאפיין את המוח עד ליום מותו. מחקרים שונים וסיפורי חיים מראים כי על ידי אימון של המוח ניתן לבצע שינוי מהותי בתפקודים שונים, כאשר לכל תפקוד מוחי נדרש אימון מסוג שונה. הפסיכיאטר נורמן דוידג' בספרו "המוח הגמיש" מציג מקרים לפיהם אנשים הצליחו לסגל את עצמם לשינויים כדוגמת העלאת רמת משכל, התגברות על כאבי רפאים (פנטום), טיפול בהפרעות אובססיביות, ותיקון לקויות למידה. כדבריו: "בתנאים הנכונים, לימוד ותרגול של מיומנות חדשה עשויים לחולל שינויים במאות מיליוני, ואולי במיליארדי החיבורים שבין תאי העצב במפות המוח שלנו" (דוידג', 2009, 57).
טווח רחב של השפעות מוחיות נמצאו בקרב מתרגלי מדיטציה וותיקים (מספר שנים) ומתרגילי מדיטציה טירונים (מספר שעות עד מספר חודשים). נכון ל-2017 דווחו כבר למעלה מ-120 מחקרים שבדקו כיצד מדיטציה משפיעה על מבנה ותפקוד אזורי מוח שונים. השינויים הללו, במבנה המוחי ובתפקוד המוחי מיוחסים להשפעה של מדיטציה על מגוון תפקודים והתנהגויות, כגון מערכות קוגניטיביות (לדוגמה, הגברת פונקציות ניהוליות של קשב, שיפור זיכרון העבודה, שיפור יכולת האינטרוספקציה, ושיפור בהבחנה תפיסתית), שינויי התנהגות (לדוגמה, הגברת התנהגות פרו-חברתית וחמלה), שיפור מערכת החיסון, ואפילו הפחתת סימפטומים קליניים של הפרעות נפשיות כגון חרדה ודיכאון. טכניקות מדיטציה שונות נבדלות זו מזו במטרות, בהיקף, ובקושי של כל טכניקה, דבר המוביל לגיוס אזורים מוחיים שונים בעוצמות שונות. לדוגמה, מתרגלי זן (Zen) נוטים להפעיל מנגנונים של קשב פתוח ומודעות לרגע הנוכחי ולכל מה שמתרחש בו, תרגולי ויפאסנה מביאים תשומת לב מכוונת לחוויה הגופנית ותרגולי שמאטה מטפחים יכולות של ריכוז חד נקודתי. למרות ההבדלים בתרגולים השונים ובהשפעות השונות שלהם על המוח, אותרו כמה מערכות ואזורים מוחיים שמושפעים מרוב סוגי המדיטציה:
המערכת הלימבית: מיקומה האנטומי של המערכת הלימבית מאפשר לה לחבר בין העולם החיצוני (המערכות החושיות) לעולם הפנימי (המערכת האוטונומית) ולתקשר עם אזורים גבוהים במוח. חלק מהפונקציות העיקריות שמיוחסות למערכת זו הן יצירת רגשות, מוטיבציה וזיכרון לטווח ארוך. תרגולי מדיטציה שונים משפיעים על תפקוד החלקים השונים במערכת ועל הקישוריות שלה עם אזורי מוח אחרים. הממצאים העיקריים בהקשר של המערכת הלימבית נוגעים לאמיגדלה (מוכרת לרוב כאזור רגשי המקושר לתהליכים של פחד ומעורבת בוויסות הפעולה של המערכת ההורמונלית ושל מערכת העצבים האוטונומית), ולפיהם קיים מתאם שלילי בין פעילות האמיגדלה לתרגולי מדיטציה. כמו כן נמצאו השפעות על הקישוריות בין אזורים קדמיים האחראים על שליטה ובקרה לתפקוד האמיגדלה. שינויים אלה מיוחסים לוויסות של המערכות הקדמיות על תפקוד האמיגדלה וכתוצאה מכך שיפור יכולות של וויסות רגשי ואותרו כבר לאחר שישה שבועות של אימון מדיטציה. אזור נוסף אשר מקושר רבות לתרגולי מדיטציה ונמצא גם הוא במערכת הלימבית הוא ההיפוקמפוס. מחקרים מצביעים על עליה בנפח ההיפוקמפוס בקרב מתרגלי מדיטציה. ההיפוקמפוס משחק תפקיד חשוב ביצירת זיכרונות כמו גם בלמידה רגשית, דבר המתבטא ביצירת תגובה רגשית שלוקחת בחשבון את ההקשר שבה התגובה מופקת. ניוון בהיפוקמפוס מקושר להפרעות קליניות רבות הכוללות לחץ, חרדה ודיכאון. מחקרים בחולדות הדגימו שההיפוקמפוס רגיש לגורמים סביבתיים מסוימים, ושלגורמים מיטביים (למשל, סביבת למידה תומכת), השפעות מגנות על ההיפוקמפוס במצבי לחץ. אחת האפשרויות היא שתרגולי מדיטציה מגבירים את עמידותו של ההיפוקמפוס מול גורמי לחץ על ידי יצירת שינויים מבניים דומים לאלו שנגרמים על ידי גורמים סביבתיים וששינויים אלו תורמים להשפעות המיטביות של מדיטציה על בריאות נפשית.
אינסולה, הקורטקס הסומטוסנסורי ופיתול החגורה הקדמי: מחקרים מצביעים כי תרגול מדיטטיבי עשוי להגביר את חוויית המודעות הסובייקטיבית לתחושות הגוף. קיים קשר עקיב בין פעילות האינסולה לבין המודעות לתהליכים ביולוגיים בגוף האדם, וביניהם הנשימה וקצב הלב. הקורטקס הסומטומוטורי הראשוני והמשני הם מרכזי קליפת המוח העיקריים האחראים לעיבוד מידע תחושתי (מגע, כאב, טמפרטורה וכדומה). פיתול החגורה הקדמי אחראי על ויסות עצמי, שליטה עצמית, פתרון בעיות ממוקד ותגובות התנהגותיות אדפטיביות בתנאים משתנים. מחקרים מצביעים על שינויים באזורים אלו בעקבות תרגולי מדיטציה. מכיוון שאזורים אלו קשורים לחוויה הסובייקטיבית של כאב, שינויים באזורים אלו, הנצפים במוחם של מתרגלי מדיטציה וותיקים, מעניקים הסבר לסיבולתם הגבוהה יותר לכאב (סף כאב גבוה; רגישות נמוכה לכאב) בהשוואה לאנשים שאינם מתרגלים מדיטציה. ההבדלים המבניים באינסולה ובקורטקס הסומטוסנסורי מאפשרים לחוות את התכונות החושיות של גירויים בלתי נעימים, בנפרד מהתגובה הרגשית והקוגניטיבית שעשויה להתלוות אליהם. שינויים בפיתול החגורה הקדמי מיוחסים לשיפור בוויסות כאב, ויסות רגשי, מודעות רגשית, רגולציה רגשית ופתרון בעיות.
רשת מצב ברירת המחדל (DMN): מערכת אשר פועלת בעיקר במצב שבו אין התעסקות במטרה נקודתית אלא במצב של נדידת מחשבות. פעילות המערכת נמדדת בעיקר על ידי קישוריות בין אזורים קדמיים (קליפת המוח הקדם-מצחית) כמו גם האינסולה ופיתול החגורה הקדמי. המחקרים בתחום מראים שינויים תפקודיים בקרב מתרגלי מדיטציה בין האזורים השונים: ירידה בפעילות והקישוריות בין אזורים קדמיים, עלייה בקישוריות בין פיתול החגורה הקדמי והאינסולה, כמו גם עלייה כללית בפעילות האינסולה. תוצאות אלה מצביעות על עלייה במודעות עצמית ויכולות קשב. בנוסף, במספר מחקרים נמצאה ירידה בפעילות מערכת ה-DMN, אשר פעילות מוגברת בה מקושרת להפרעות מצב רוח ורומינציה של מחשבות ().
ליכולת הקשב השפעה קריטית על התהליך המנטלי המרכזי בלמידה. בעולם המודרני, מתייחסים לקשב כמורכב משני חלקים: עלייה בזרם המידע וחיפוש אישי לביצוע מספר פעילויות באופן סימולטני או חיפוש אחר מספר גירויים. לפיצול קשב גם כן השפעה חשובה על ביצועי הלומד, דוגמה לכך ניתן לראות למשל במחקר שבדק ביצוע של מספר משימות באותו זמן. המחקר הראה כי נוכחותה של משימה משנית קידם בעיקר למידה של שינון בעל פה. בניגוד לכך, הסטת קשב למשימה אחת קידמה יכולת נוספת של הכללת המידע הנלמד למצבים חדשים.
נמצא במחקרים רבים שבאמצעות תרגול קבוע של מדיטציה, ניתן להפיק את אותן תועלות של טיפול בנוירופידבק עבור מגוון רחב של הפרעות, כגון: קשב וריכוז, נדודי שינה, חרדה, דיכאון, אפילפסיה, התמכרות, אוטיזם ועוד. מכיוון שגם מדיטציה וגם נוירופידבק משמשות כשיטות לאימון מצבים נפשיים, ההנחה הרווחת היא ששתי השיטות גורמות לשינויים פלסטיים דומים במוח, ולכן יכולות לסייע לסוגי הפרעות דומות.
אחת ההשערות להסבר הדמיון בין מדיטציה ונוירופידבק, היא שלשתיהן השפעה חיובית של שיפור רמת הקשב והשליטה הקוגניטיבית, אשר מסייעות בוויסות הריכוז והרגש.
על-אף ריבוי הממצאים הקושרים בין תרגולי מדיטציה לדפוסים מוחיים שונים, ולמרות השיפור העצום במכשור המשמש למחקרים מוחיים, עדיין קיימות מגבלות ושאלות רבות שהמדע מתקשה לספק להן מענה.
This article uses material from the Wikipedia עברית article מדיטציה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.