הנזיר דוד כהן: רב ישראלי המכונה "הרב הנזיר"

ערך זה עוסק בתלמידו של הראי"ה קוק. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דוד כהן.

ר"מ בישיבת מרכז הרב, מתלמידיו הבולטים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ומהחשובים שבעורכי כתביו. כונה "הרב הנזיר" בשל מנהגי נזירות שקיבל על עצמו.

הרב דוד כהן

לידה	ספטמבר 1887 אלול ה'תרמ"ז האימפריה הרוסית מיישגולה, האימפריה הרוסית
פטירה	8 באוגוסט 1972 (בגיל 84) כ"ח באב ה'תשל"ב ירושלים, ישראל
מקום קבורה	ישראל בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	?–1972
השתייכות	ציונות דתית, מקובלים
תחומי עיסוק	גאולה, עם ישראל, קבלה, נבואה, פילוסופיה, מידות שהתורה נדרשת בהן
רבותיו	החפץ חיים, המקובל הרב מנחם מנדל ניי מסנדומיר, הראי"ה קוק
תלמידיו	בנו, הרב שאר ישוב כהן; חתנו, הרב שלמה גורן, הרב יוסף טולדאנו, הרב יעקב אריאל, הרב יוחנן פריד
חיבוריו	קול הנבואה, ביאורים לאמונות ודעות ולכוזרי, "חוג הראי"ה" על אורות הקודש, ועוד
בת זוג	שרה כהן
פרסים והוקרה	פרס הרב מימון לספרות תורנית

שנים ראשונות

נולד בעיירה מיישָגולה (מיישעגאָלע) שליד וילנה, לרב יוסף יוזפא כגן, שהיה רב העיירה, בנו של הרב זכריה מנדל הכהן כ"ץ, רבה של העיירה ראדין, ולרבנית אסנת. שמו המלא היה "דוד יהודה אריה ליב". בגיל שבע למד גמרא בחדר אצל בן דודה של אמו, הרב שלמה מקלר. העיד על עצמו שבגיל זה הצליח לענות על שאלות שתלמידים מבוגרים לא הצליחו להשיב עליהן. כבן תשע הובא לראדין לבית סבו, שם למד בשקידה בכל יום עד תשע בערב, בכיתה של תלמידים גדולים ממנו. רבו היה הדרשן הרב משה בנימין שניידר. בהיותו כבן עשר נפטר סבו והאירוע השפיע עליו מאוד.

בישיבות ליטא

בגיל עשר נסע לבית אביו, שהיה כעת בעיר קונוטופ באוקראינה, ללמוד בישיבה שפתח בן-דודו של אביו מליטא. הישיבה הייתה בחדרי בית הכנסת, שנקרא "החומה", שם התפללו גם הליטאים, אם כי הנוסח היה חב"די לפי השתייכות רוב המתפללים שם. בגיל שתים עשרה למד אצל דודו הרב ישעיה כ"ץ, שהיה רב בעיירה בקשט והמושבה היהודית הסמוכה בוריסובקה, על יד וולוז'ין. שם גם נערכה חגיגת בר המצווה שלו.

שנה לאחר מכן הובא ללמוד בישיבת וולוז'ין. לצד לימוד התורה נחשף בה לכתבים של סופרי תנועת ההשכלה היהודית. לאחר תקופה קצרה עבר עם דודו לעיר ריוול (כיום טאלין) שם נתקבל דודו לרב, ולמד שם כשנה. בשנת ה'תרס"ג (1903), כשהיה בן שש עשרה, שב לראדין ולמד מהחפץ חיים. בתקופה זו היה חברו לחדר של הרב יוסף כהנמן. בשלב זה החל לנהוג ברוח תנועת המוסר כאשר ערך רשימות אישיות של מעשיו בכל יום לפי טיבם. אז גם החל כותב רשימות תורניות שסגנונן הושפע מסגנון תנועת ההשכלה, מהן ידועים כיום רק מאמריו בענייני התפתחות מעמד האישה, חיי הנישואין וקדושת הבית היהודי.

בגיל שמונה עשרה החל ללמוד בישיבה בסלובודקה. בקיץ של אותה שנה, ה'תרס"ה 1905 עבר אל בית דודו הרב אברהם ויסבורד שהיה הרב של העיר טולה.

לימודי אקדמיה

בשנת התרס"ז נסע לקובנה על מנת להתכונן לבחינות בגרות אקסטרניות של הממשל הרוסי, וסבל מעוני. בתרס"ח חזר לבית הוריו בקונוטופ, מבלי שהשלים את הבחינות, והתקבל למורה בבית ספר מתוקן. בתרס"ט נסע ללמד בתלמוד תורה בעיר שאוול. בסתיו תר"ע (1909) החל ללמוד באקדמיה למדעי היהדות של הברון גינצבורג בסנט פטרבורג. על תקופה זו הוא כותב: "הנני שב לבית המדרש, בדרך חדשה". לאחר כשלוש שנים שם עבר ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת פרייבורג. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש מגרמניה והמשיך בלימודים אקדמיים באוניברסיטת בזל בשווייץ. בבגרותו נהג לגזור על עצמו תעניות דיבור לדבריו בשביל לכפר על דברים שאמר בצעירותו בעת שלמד פילוסופיה.

הקשר עם הראי"ה

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר היה דוקטורנט לפילוסופיה בשווייץ, פגש שם את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומפגש זה שינה את מסלול חייו. את הפגישה תיאר בהקדמה לספר "אורות הקודש" (שיצא בעריכתו):

"אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב"

אחרי מלחמת העולם הראשונה עלה ארצה והחל ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים, תוך שהוא מתמסר לעריכת כתביו של הרב קוק באופן שיבהיר ויסדר את שיטתו ההגותית של רבו.

במשך תקופה למד קבלה בחברותא עם רבי ישראל אלתר, ה"בית ישראל" מגור.

חיים אישיים

נשא את בת דודתו שרה, בת הרב חנוך אטקין.

נפטר ביום כ"ח באב תשל"ב ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

בתו, צפייה גורן, נישאה לרב שלמה גורן, לימים הרב הראשי לישראל. בנו, הרב שאר ישוב כהן, היה רבה הראשי של חיפה וחבר מועצת הרבנות הראשית.

תפיסת עולמו הושפעה רבות מעולם הסוד והנסתר. נהג מנהגי נזירות כאי שתיית יין וגידול שיער, וכן מנהגי פרישות נוספים כמו צמחונות ושתיקה מרובה שגזר על עצמו בעיקר בשבתות ובארבעים הימים שבין תחילת חודש אלול ליום כיפור. לצד זאת היה חוקר ובקיא בכמה שפות, ובהן יוונית, לטינית, אנגלית, גרמנית וצרפתית. הוא אך שכר לבנו מורים פרטיים שילמדוהו לימודי חול ועודד את בנו, הרב שאר ישוב הכהן, ואת בתו צפיה לנגן בכינור. לימים הצטרף בנו, בברכתו, לברית החשמונאים, ההגנה וצה"ל.

לפי תיאורו של הרב משה צבי נריה, התפלל בימים נוראים בסידור הרמ"ק - תפילה למשה.

על שולחנו התארחו מדי שבת עניים וגלמודים. בתקופת המנדט שימש ביתו מקלט ללוחמי המחתרות ומקום מפגש לחברי ברית החשמונאים.

האמין שהנבואה צריכה לחזור לעם ישראל בעת החדשה. בספרו "קול הנבואה" עסק רבות בעניין זה, והדגיש את היתרון שיש לשמיעה על הראייה כיסוד מרכזי בתפיסת היהדות לאורך הדורות. במסגרת חיפוש הנבואה נהג לשוטט במדבר יהודה כדי למצוא מקורות השראה.

לאחר פטירת רבו הרב קוק הטיל תכלת (שנעשתה מדיונון לפי שיטת האדמו"ר מראדזין) בציציותיו כחלק מתפיסת עולמו של חידוש מצוות שעד כה לא הצליחו לקיים אותם כחלק מקירוב הגאולה.

נהג ללמוד עם תפילין.

תוכנית הלימודים של ישיבת מרכז הרב

לבקשת הרב קוק כתב הרב כהן תוכנית לימודים לקראת יסוד ישיבת מרכז הרב. לפי עדותו, הרב קוק עיין בתוכנית עיון מתון וממושך ולבסוף אמר שאילו היה כותב בעצמו היה כותב תוכנית דומה, אולם הסתייג מהכנסת "הפילוסופיה האשכנזית" של משה מנדלסון ובייחוד זו של נחמן קרוכמל. בפועל לא יושמה התוכנית בישיבה.

התוכנית רחבת היקף, בולטת בה חשיבות ההקדמות והרקע לכל אחד מתחומי התורה. היא כוללת עשרה ראשי פרקים: תנ"ך, מדרש התורה, מבוא המשנה והתלמוד, סדר הדורות ותולדותיהם, מבוא המדרשים האגדיים, תלמוד, ש"ס, פוסקים, שימוש מדעי הטבע לתלמוד, חכמת האלהות, החכמה הפנימית העברית. לדברי הנזיר,

בישראל אי אפשר שהלימודים הרוחניים יהיו חילוניים, הכוח הרוחני והכח הא-להי צריכים להיות אחד... כולם עניינם ומקורם התורה, הרשומה, הכתובה והמסורה... אם הישיבה המרכזית תצמצם חוג לימודיה, יש לחוש כי המכללה החילונית, שברשותה מדעי הטבע, תפתח גם כוחות רוחניים עבריים ברוח חילוני, ויהי הקרע בנשמה הישראלית. ובמלוא הלימודים הרוחניים העבריים ברום היקפם ב"ישיבה המרכזית" ברוח א-להי, יפרח רוח ישראל בתחיית קודשו. אבל לא שיעורי הלימודים לחוד, אלא עבודת החינוך האישי עיקר. כלבני הנביאים, תיקון המידות, והעלאת החיים לתחיית רוח הנבואה.

הרב כהן הרבה לכתוב, אך ספריו כמעט לא ראו אור במהלך חייו. מאז שנת תרפ"ב (1922) התמסר לעריכת ספרי "אורות הקודש", ועריכתם דחתה את עריכת כתביו שלו. הוא הכין את כתביו לדפוס והשאיר לתלמידיו הנחיות מפורטות כיצד להוציאם לאור. ההנחיות נדפסו בספר נזיר אחיו. חלק ניכר מכתביו עדיין לא פורסם.

ספרי היסוד של האמונה

הרב כהן לימד במשך עשרות שנים בישיבת מרכז הרב (ובכך החל עוד בחיי הרב קוק) את חמשת ספרי מחשבת ישראל שאותם הגדיר הרב קוק כספרים שכל תלמיד חכם חייב להיות בקיא בהם: חובות הלבבות, אמונות ודעות, ספר הכוזרי, מורה הנבוכים וספר העיקרים. הוא גם כתב מבואות שיטתיים ופירושים לספרים אלו, מלבד מורה הנבוכים.

כתבים שפורסמו בחייו

• חזון הצמחונות והשלום - ליקוט של כתבי הרב קוק בנושאי הצמחונות וסידורם למשנה שיטתית.
• אורות הקודש א-ג - בחייו של הנזיר פורסמו שלושה כרכים: - כרכים א' וב' בתרצ"ח (1938), וכרך ג' בתשכ"ג (1963), שמכסים כמחצית מן התוכנית המקורית, כלומר חלק וחצי משלושת החלקים שהחיבור מורכב מהם
• קול הנבואה, חלק ראשון, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט (1969), ובמספר מהדורות נוספות בהוצאת נזר דוד. ספר זה הוא עבודת חייו של הנזיר, שאותו ערך עשרות שנים, והוא מעיד על עיסוק בו עשרות שנים לפני פרסומו. בשנת תשפ"ג יצאה מהדורה חדשה ומהודרת של הספר, הכוללת חלקים שטרם פורסמו, ובפרט - פרקים שלמים על החסידות. כמו כן, גוף הטקסט נוקד.
• התנוצצות אורו של משיח - חוברת שנערכה בשנת תשכ"ח (1968) בעקבות שיחה שמסר הרב כהן בפני חיילים שהשתתפו בשחרור ירושלים. בחוברת מצויה התייחסותו אל הגאולה.
• מבואות לאורות הקודש - מבואות שיטתיים לספרי אורות הקודש. פורסמו תחילה בחוברות חוג הראי"ה, ולאחר מכן בקובץ התורני סיני. המבואות צורפו לתחילת הכרך הראשון של אורות הקודש, והמבואות למוסר הקודש הובאו בסוף הכרך הרביעי.

כתבים שפורסמו לאחר מותו

העבודה על עריכת כתביו החלה מיד עם מותו, ובמשך כמה שנים לאחר מכן ראו אור רבים מן הכתבים. לאחר מכן חלה האטה בקצב ההוצאה, שהתחדשה בקצב משמעותי רק בעשור האחרון. רשימה חלקית של הכתבים שפורסמו במהלך העשור הראשון לאחר מותו:

• הכרך הרביעי של אורות הקודש נערך ברובו המוחלט על ידי הנזיר עצמו, ולאחר מכן בידי תלמידיו, ובעיקר על ידי הרב יוחנן פריד. התלמידים הסתפקו בעריכה מינימלית ולכן הכרך הרביעי מחולק למאמרים, אבל כמעט ולא לסדרים.
• מגילת מלחמה ושלום - חוברת המכילה את הפסק של הנזיר מימי מלחמת העצמאות הקובע כי תלמידי חכמים צריכים להתגייס למלחמה. עוד יש בה מספר פרקים על מהות המלחמה ובירורים הלכתיים. בסוף החוברת מופיע פירושו לפרקי המלחמה בספר תהלים.
• אור הנצח - רשימות בנוגע לחנוכה ולפורים.
• קול ואור - על הימים הנוראים, ובפרט כוונות התקיעות.
• חוג הראי"ה - שיעורים על אורות הקודש מתוך כתב ידו (רשימות לקראת שיעורים שהעביר לבני ישיבת מרכז הרב). יצאו עד היום שלושה כרכים.
• נזיר אחיו בשלושה כרכים, הכוללים מידע עליו וחלקים מכתביו. בין היתר כוללים הכרכים פירושים למדרשים, חלקים ממגילת סתרים - יומנו האישי, חלקים מן החלק השלישי של קול הנבואה, "גיליון הש"ס" שלו ובו הערות שכתב על כרכי התלמוד הבבלי שלו, וכן אגרות שכתב לרב צבי יהודה הכהן קוק, לרב חרל"פ ולרב קוק.
• הכוזרי המבואר (שלושה כרכים) ובו פירושו לספר הכוזרי המבוסס על סיכומי שיעוריו שערך בעצמו, בעריכת פרופ' דב שוורץ.
• דרך אמונה - ביאורים לאמונות ודעות לרס"ג (ארבעה כרכים), בעריכת הרב הראל כהן.
• קול צופיך - אסופת אגרות בין הנזיר לראי"ה קוק.
• דודי לצבי - אסופת אגרות בין הנזיר לרב צבי יהודה הכהן קוק, בעריכת הרב הראל כהן.
• פתחי הפרדס - ביאור לקל"ח פתחי חכמה לרמח"ל, בעריכת אלחנן שילה.

עוד יצאו ספרי ליקוטים של כתביו שלא על פי תוכנית האב לפרסום הכתבים, ובהם:

• יסודות אמונת ישראל על פי ספר הכוזרי הקדמות לספר הכוזרי שעל פיהן העביר שיעורי פתיחה לתלמידים, וביאור למאמר הראשון בספר.
• משנת הנזיר - ליקוט מתוך "מגילת סתרים", ובו מובאות פסקאות אישיות והגותיות. כולל מבואות ארוכים של בנו הרב שאר ישוב כהן על תולדות אביו ואימו. בספר בולטות בהיעדרן פסקאות מן התקופה שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים.
• שכינה ביניהם - ליקוטים הנוגעים לזוגיות, קדושה, מעמד האישה ועוד, לרבות קטעי יומן אישיים.
• אור הרזים - מתוך פירושי מרן הרב הנזיר לספר עץ חיים וליסודות חכמת האר"י הקדוש.

כתבים מרכזיים שטרם פורסמו

• ביאורים לכתבי האר"י
• ביאורים והקדמות לחובות הלבבות
• ביאורים לאורות הקודש
• שני חלקים נוספים לקול הנבואה

• הרב איתן איזמן - לשעבר ראש מוסדות נעם-צביה
• הרב ישראל אריאל - ראש מכון המקדש
• הרב יעקב אריאל - רבה של רמת גן
• הרב יוסף ברמסון, ממייסדי ישיבת ירושלים לצעירים, רשת נועם - צביה ותנועת הנוער אריאל.
• הרב חיים דרוקמן - ראש מרכז ישיבות בני עקיבא, ראש ישיבת אור עציון
• הרב צפניה דרורי - ראש ישיבת קריית שמונה ורב העיר קריית שמונה
• הרב ישעיהו הדרי - ראש ישיבת הכותל
• הרב ירחמיאל וייס - ראש ישיבת ירושלים לצעירים
• הרב אליעזר ולדמן - ראש ישיבת ניר קריית ארבע
• הרב צבי טאו - נשיא ישיבת הר המור
• הרב יוסף טולדאנו - רבה של גבעת זאב
• הרב יהושע רוזן - ר"מ בישיבת מרכז הרב
• הרב בנימין אביעד - שימש כרב המועצה האזורית שפיר וכחבר מועצת הרבנות הראשית
• הרב זלמן מלמד - ראש ישיבת בית אל ורב היישוב בית אל
• הרב ישעיהו משורר - אב"ד הרבני בפתח תקווה וחבר בית הדין הגדול בירושלים
• הרב אהרן מונדשיין - פרופ' לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן
• הרב חנן פורת - חבר הכנסת וממחדשי ההתיישבות בגוש עציון
• הרב יעקב פילבר - ראש ישיבת ירושלים לצעירים וממייסדיה
• הרב יוחנן פריד - רב המושב בית מאיר וראש האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך
• הרב איסר קלונסקי – רב שכונת גבעת מרדכי בירושלים
• הרב פרופ' נחום רקובר - חתן פרס ישראל, משנה ליועץ המשפטי לממשלה
• הרב אביהוא שוורץ - ר"מ בישיבת מרכז הרב
• הרב חיים שטיינר - ר"מ בישיבת מרכז הרב
• הרב אריה שטרן – הרב הראשי לירושלים.
• הרב יצחק שילת - ראש ישיבה בישיבת ההסדר ברכת משה, מעלה אדומים
• הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא - ראש ישיבת מרכז הרב
• הרב יהושע מגנס - ר"מ בישיבת מרכז הרב
• הרב זאב סולטנוביץ' - ר"מ בישיבת הר ברכה
• הרב דוד שפירא - רב שכונת בית הכרם בירושלים

משפחתו

• חתנו, הרב שלמה גורן - רבצ"ר והרב הראשי לישראל
• בנו, הרב שאר ישוב כהן - שהיה רבה של חיפה

מכון "נזר דוד" בבית אריאל בירושלים, המנוהל על ידי הראל כהן, הוקם לשם הוצאת כתביו ולהנצחתו.

בית הספר הממלכתי דתי "פסגת דוד" בפסגת זאב, קרוי על שמו. (בעבר פעל בשכונת הגבעה הצרפתית בעיר בית ספר ממ"ד נוסף על שמו, "נזר דוד". כיום בית הספר לא קיים).

רחוב "נזר דוד" בדרום בית וגן, כמו כן קרויים על שמו רחובות בשכונת משכנות זבולון בנתניה וביישוב בית אל.

• נזיר אחיו - שלשה כרכים על חייו ומשנתו של הרב הנזיר, הוצאת מכון נזר דוד, תשל"ח.
• דב שוורץ, הציונות הדתית בין היגיון למשיחיות, ספריית אופקים, עם עובד, תל אביב, תשנ"ט. החלק השני בספר מוקדש להגותו של הנזיר.
• יהודה ביטי, הפילוסוף המקובל: עיונים בספר "קול הנבואה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017.
• הילה וולברשטיין, איש כי יפליא, הוצאת ספריית בית אל ומכון נזר דוד, 2017.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דוד כהן (הנזיר)

•   דוד בן יוסף יוזפא כהן (1887-1972), דף שער בספרייה הלאומית
• אתר יוטיוב של מכון נזר דוד: הקלטות של הרב הנזיר ושיעורים במשנתו.
• אתר על הרב הנזיר ומשנתו
• רשימת מאמרים על הרב דוד כהן באתר רמב"י
• מאמרים של הרב דוד כהן זצ"ל, באתר ספריית אסיף
• רשימת המאמרים של דוד כהן, באתר רמבי"ש
• יהודה ביטי, בין פילוסופיה לנבואה בהגותו של הרב דוד כהן: עיון בספר קול הנבואה, דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון
• צמח הלפרין, הרב הנזיר כממשיכו של הרמן כהן, דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן
• אליצור סגל, על הנזיר, באתר ארץ הצבי
• חזקי עזרא, 40 שנה לפטירת הרב הנזיר, באתר ערוץ 7, 16 באוגוסט 2012 
• געגועי הנבואה של הרב הנזיר, מצוטט באתר כתבים
• המוזיקה במשנתו של הרב הנזיר(הקישור אינו פעיל), מתוך אתר מכון המוזיקה ביהדות
• אהוד פירר, הרב, הנזיר והפילוסוף, nrg מעריב, 4 בינואר 2007
• הרב אליעזר מלמד, הרב דוד כהן 'הנזיר', באתר "ישיבה"
• הרב אליעזר מלמד, מזכרונות נזיר אחיו, באתר ערוץ 7, 31 ביולי 2003
• טלי פרקש, הנזיר היהודי: הצדיק המסתורי שרצה להיות נביא, באתר ynet, 22 באוגוסט 2012
• הרב נתנאל יוסיפון, יהדות: חלום הנבואה, באתר ערוץ 7, 17 באוגוסט 2012
• הרב הנזיר דוד כהן זצ"ל, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו), גיליון 8, אב תש"ס, עמ' 4
• הדף על הרב הנזיר באתר מוסדות אריאל הכוללים את "נזר דוד" להוצאת כתבי הרב.
• שי"ן, והכן לבבם אליך, הצופה, 1 בספטמבר 1967, עמ' 3
• אלחנן ניר, נשימתי נעצרה ברגע שראיתי אותו, ריאיון עם הרב ירחמיאל ויס על דמותו של הרב הנזיר
• הרב יעקב אריאל, כינורו של דוד, מוסף שבת של העיתון מקור ראשון, ז' בכסלו התשע"ט
• כרטיס הקבר של הרב דוד כהן, אתר הר הזיתים
• כל הכתבות על הרב הנזיר, באתר ערוץ 7