הודו יום העצמאות
יום העצמאות של הודו נחגג מדי שנה ב-15 באוגוסט כחג ציבורי בהודו לציון עצמאותה ושחרורה מהשלטון הבריטי ב-15 באוגוסט 1947, היום שבו נכנסו הוראות חוק העצמאות ההודי, שהעביר את הריבונות המחוקקת לאספה המכוננת ההודית.
הודו שמרה על המלך ג'ורג' השישי כראש המדינה עד המעבר שלה לרפובליקה, כאשר חוקת הודו נכנסה לתוקף ב-26 בינואר 1950 (נחגג כיום הרפובליקה ההודית), אז הפכה לדומיניון הודו, עם חקיקת החוק הריבוני חוקת הודו. הודו הגיעה לעצמאות בעקבות פעולותיה של תנועת העצמאות ההודית הידועה בעיקר בהתנגדות בלתי אלימה ובאי ציות אזרחי.
 | |
| המצודה האדומה בדלהי 2008 | |
| מדינה | הודו |
|---|---|
| סוג | חגים בהודו  |
| סיבה | תנועת העצמאות ההודית |
| חוגגים | עצמאות הודו |
| מועד | |
| תאריך | 15 באוגוסט 1947 |
  | |
העצמאות של הודו התרחשה במקביל לחלוקת הודו, שבה הודו הבריטית חולקה לפי קווים דתיים לדומיניונים של הודו ופקיסטן. החלוקה לוותה בהתפרעויות אלימות ובקורבנות המוניים, ועקירה של כמעט 15 מיליון בני אדם עקב אלימות דתית. ב-15 באוגוסט 1947 הרים ראש ממשלת הודו הראשון, ג'ווהרלל נהרו, את הדגל הלאומי ההודי מעל שער לאהורי של המצודה האדומה בדלהי. מאז, בכל יום עצמאות, נוהג ראש הממשלה המכהן להניף את הדגל ולפנות לאומה. האירוע כולו משודר על ידי דודראשן (אנ'), השידור הלאומי של הודו, ומתחיל בדרך כלל עם מוזיקת השהנאי (אנ') של ביסמילה חאן. יום העצמאות מצוין ברחבי הודו עם טקסי הנפת דגל, תהלוכות ואירועי תרבות. זה יום חג לאומי.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של הודו
סוחרים אירופאים הקימו מאחזים בתת-היבשת ההודית עד המאה ה-17. באמצעות כוח צבאי, חברת הודו המזרחית הבריטית לחמה וסיפחה ממלכות מקומיות והתבססה ככוח הדומיננטי עד המאה ה-18. בעקבות המרד ההודי הגדול של 1857, חוק ממשלת הודו משנת 1858 הוביל את הכתר הבריטי לקבל שליטה ישירה בהודו. בעשורים הבאים, ההתקוממות האזרחית התפתחה בהדרגה ברחבי הודו, בעיקר באמצעות מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, שהוקמה ב-1885. התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה התאפיינה ברפורמות קולוניאליות כגון הרפורמות של מונטגו-חלמספורד, אך היא הייתה עדה גם לחקיקת חוק רולאט הלא פופולרי וקריאות לשלטון עצמי על ידי פעילים הודים. חוסר שביעות הרצון בתקופה זו התגבש לתנועות ארציות לא אלימות של אי שיתוף פעולה ואי ציות אזרחי, בראשות מוהנדס קרמצ'נד גנדי.
במהלך שנות ה-30, הרפורמה חוקקה בהדרגה על ידי הבריטים. הקונגרס זכה בניצחונות בבחירות שהתקבלו. העשור הבא היה גדוש בסערה פוליטית: השתתפות הודית במלחמת העולם השנייה, הדחיפה האחרונה של הקונגרס לאי שיתוף פעולה, והתפרצות של הלאומיות המוסלמית בהנהגת הליגה המוסלמית הכל-הודית. המתיחות הפוליטית ההולכת וגוברת הסתיימה עם קבלת העצמאות ב-1947.
יום העצמאות לפני 1947
במושב 1929 של הקונגרס הלאומי ההודי, הוכרזה הצהרת פורנה סווארג', או "הכרזת העצמאות של הודו", ו-26 בינואר הוכרז כיום העצמאות ב-1930 הקונגרס קרא לאנשים להתחייב לאי ציות אזרחי ו"לבצע את הוראות הקונגרס שניתנו מעת לעת" עד שהודו תשיג עצמאות מוחלטת. חגיגת יום עצמאות שכזה נועדה לעורר להט לאומני בקרב אזרחי הודו, וכדי לאלץ את ממשלת בריטניה לשקול מתן עצמאות. הקונגרס ציין את 26 בינואר כיום העצמאות בין 1930 ל-1946. החגיגה עמדה בסימן פגישות בהן קיבלו המלווים את "הבטחת העצמאות". לאחר עצמאות בפועל ב-1947, נכנסה חוקת הודו לתוקף ב-26 בינואר 1950, מאז נחגג 26 בינואר כיום הרפובליקה.
לקראת קבלת העצמאות
בשנת 1946, ממשלת הלייבור בבריטניה, שספגה הפסדים כלכליים משמעותיים בעקבות מלחמת העולם השנייה שהסתיימה לאחרונה, הבינה שאין לה לא את המנדט בבית, לא את התמיכה הבינלאומית ולא את הכח של צבא הודו הבריטית על מנת להמשיך לשמור על השליטה בהודו שנעשתה סוערת יותר ויותר. ב-20 בפברואר 1947 הודיע ראש הממשלה קלמנט אטלי כי ממשלת בריטניה תעניק ממשל עצמי מלא להודו הבריטית עד יוני 1948 לכל המאוחר.
המושל הכללי של הודו החדש, בן המלוכה הבריטי לואי מאונטבאטן, הקדים את מועד העברת השלטון, מתוך אמונה שהמחלוקת המתמשכת בין הקונגרס לליגה המוסלמית עשויה להוביל לקריסת ממשלת הביניים. הוא בחר ביום השנה השני לכניעת יפן במלחמת העולם השנייה, 15 באוגוסט, כתאריך להעברת הכוח. ממשלת בריטניה הודיעה ב-3 ביוני 1947 שהיא קיבלה את הרעיון של חלוקת הודו הבריטית לשתי מדינות; הממשלות היורשות יקבלו מעמד של דומיניון כל אחת ותהיה להן זכות להתנתק מחבר העמים הבריטי. חוק העצמאות ההודי 1947 של הפרלמנט של הממלכה המאוחדת חילק את הודו הבריטית לשני מחוזות עצמאיים:הודו ופקיסטן (כולל מה שהיא כיום בנגלדש) החל מ-15 באוגוסט 1947, וכן העניקה סמכות חקיקה מלאה לאספה המכוננת של כל אחת מהמדינות החדשות. החוק קיבל הסכמה מלכותית ב-18 ביולי 1947.
חלוקה ועצמאות
מיליוני פליטים מוסלמים, סיקים והינדואים צעדו לגבולות החדשים שנוצרו בחודשים סביב העצמאות. בחבל פנג'אב, שם הגבולות חילקו את האזורים הסיקים לשניים, בעקבות שפיכות דמים מסיבית; בבנגל ובביהר, שם נוכחותו של מהטמה גנדי הרגיעה את המזג הקהילתי, האלימות הופחתה. בסך הכל, בין 250,000 ל-1,000,000 בני אדם משני צדי הגבולות החדשים נהרגו במהומות האלימות. בזמן שהאומה כולה חגגה את יום העצמאות, גנדי נשאר בקולקטה בניסיון לעצור את הקטל. ב-14 באוגוסט 1947, יום העצמאות של פקיסטן, נוצר הדומיניון החדש של פקיסטן; מוחמד עלי ג'ינה הושבע לתפקיד המושל הכללי הראשון של פקיסטן בקראצ'י.
האספה המכוננת של הודו התכנסה לישיבתה החמישית בלילה של 14 באוגוסט באולם החוקה בניו דלהי. בראש המושב עמד הנשיא ראג'נדרה פראסאד. במושב זה, נשא ג'ווהרלל נהרו את נאום Tryst with Destiny שהכריז על עצמאותה של הודו. נהרו הושבע לכהונת ראש הממשלה ב-15 באוגוסט 1947, עת הודו הוקמה ושירת בתפקיד זה במשך 17 שנים, עד מותו בשנת 1964. בנאום השבעתו העביר נאום לעם באנגלית ושמו "פגישה עם הגורל" שבהמשך צוטט פעמים רבות והוגדר כנאום מוצלח ביותר.
לפני שנים ארוכות עשינו ניסיון עם הגורל, ועכשיו מגיע הזמן שבו נפדה את התחייבותנו. בבת אחת, בשעת חצות, כשהעולם ישן, הודו תתעורר לחיים ולחופש. מגיע רגע, שמגיע אך לעתים רחוקות בהיסטוריה כאשר אנו יוצאים מהישן אל החדש כאשר עידן מסתיים, וכאשר נשמתה של אומה, מדוכאת זה זמן רב, מוצאת ביטוי. אך ראוי הוא שברגע חגיגי זה, אנו לוקחים את הבטחת המסירות לשירות של הודו ואנשיה ולמען המטרה הגדולה עוד יותר של האנושות.
— Tryst with Destiny speech, Jawaharlal Nehru, 15 August 1947
חברי האספה קיבלו רשמית את ההתחייבות לשמש בשירות המדינה. קבוצת נשים, המייצגת את נשות הודו, הציגה רשמית את הדגל הלאומי בפני האספה.
הדומיניון של הודו הפך למדינה עצמאית כאשר טקסים רשמיים התקיימו בניו דלהי. נהרו נכנס לתפקידו כראש הממשלה הראשון, והמשנה למלך, לואי מאונטבאטן, המשיך להיות המושל הכללי הראשון שלה. שמו של גנדי נקרא על ידי המונים שחגגו את המאורע; אולם גנדי עצמו לא לקח חלק באירועים הרשמיים. במקום זאת, הוא ציין את היום בצום של 24 שעות, במהלכו דיבר עם קהל בכלכותה, ועודד שלום בין הינדים למוסלמים.
חגיגות
.jpg)
יום העצמאות, אחד משלושת החגים הלאומיים בהודו (השניים האחרים הם יום הרפובליקה ב-26 בינואר ויום הולדתו של מהטמה גנדי ב-2 באוקטובר), מצוין בכל המדינות ההודיות וטריטוריות האיחוד. בערב יום העצמאות, נשיא הודו נושא את "הפנייה לאומה". ב-15 באוגוסט, ראש הממשלה מניף את דגל הודו על חומות האתר ההיסטורי של המצודה האדומה בדלהי. ראש הממשלה מדגיש בנאומו את הישגי השנה האחרונה, מעלה נושאים חשובים וקורא להמשך פיתוח. הוא נותן כבוד למנהיגי תנועת העצמאות ההודית. ההמנון ההודי, "Jana Gana Mana", מושר. לאחר הנאום מופיעה תהלוכה של דיוויזיות של הכוחות המזוינים ההודיים וכוחות חצי-צבאיים. מצעדים ותחרויות מציגים סצנות ממאבק העצמאות ומהמסורות התרבותיות המגוונות של הודו. עד 1973 הניף מושל המדינה את הדגל הלאומי בבירת המדינה. בפברואר 1974, השר הראשי של טאמיל נאדו, מ' קארונאנידי, טען אצל ראש הממשלה דאז אינדירה גנדי, כי יש לאפשר לשרים הראשיים, כמו ראש הממשלה, להניף את הדגל הלאומי ביום העצמאות. מאז 1974, השרים הראשיים של המדינות בהתאמה מורשים להניף את הדגל הלאומי ביום העצמאות.
טקסי הנפת דגלים ותוכניות תרבות מתקיימים במוסדות ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים ברחבי הארץ. בתי ספר ומכללות עורכים טקסי הנפת דגל ואירועי תרבות שונים. מוסדות ממשלתיים ולא ממשלתיים מקשטים את השטח שלהם בנייר, עיטורי בלונים עם תלייה של דיוקנאות לוחמי חופש על קירותיהם ובנייני ממשלה מרכזיים מעוטרים לעיתים קרובות במחרוזות של אורות. בדלהי ובכמה ערים אחרות, העפת עפיפונים מתווספת לאירוע. דגלים לאומיים בגדלים שונים משמשים בשפע כדי לסמל נאמנות למדינה. אזרחים מעטרים את בגדיהם, צמידי היד, המכוניות, אביזרי הבית שלהם עם העתקים של שלושת צבעי הדגל. במהלך תקופה מסוימת, החגיגה שינתה את הדגש מלאומיות לחגיגה רחבה יותר של כל מה שנוגע להודו.
הפזורה ההודית חוגגת את יום העצמאות ברחבי העולם במצעדים ובתחרויות, במיוחד באזורים עם ריכוז גבוה יותר של מהגרים הודים. במקומות מסוימים, כמו ניו יורק וערים אחרות בארצות הברית, 15 באוגוסט הפך ל"יום הודו" בקרב הפזורה והאוכלוסייה המקומית. הם חוגגים את "יום הודו" ב-15 באוגוסט או ביום סוף שבוע סמוך.
איומים ביטחוניים
כבר כשלוש שנים לאחר העצמאות, המועצה הלאומית של נאגה קראה להחרים את יום העצמאות בצפון-מזרח הודו. המחאות הבדלניות באזור זה התגברו בשנות ה-80; קריאות לחרמות והתקפות טרור על ידי ארגונים מורדים כמו חזית השחרור המאוחדת של אסאם והחזית הלאומית הדמוקרטית של בודולנד, פגעו בחגיגות. עם ההתקוממות בג'אמו ובקשמיר מסוף שנות ה-80, החרימו מפגינים בדלנים את יום העצמאות שם באמצעות שביתות, שימוש בדגלים שחורים ועל ידי שריפת דגלים. קבוצות טרור כמו לשקאר-א-טייבה, החיזבול-מוג'אהדין והג'יש-י מוחמד פרסמו איומים, וביצעו פיגועים סביב יום העצמאות. חרם על החגיגה הומלץ גם על ידי ארגוני המורדים המאואיסטים.
כל יום עצמאות, מתוך חשש להתקפות טרור, אמצעי האבטחה מתוגברים, במיוחד בערים גדולות כמו דלהי ומומבאי ובמדינות בעייתיות כמו ג'אמו וקשמיר. המרחב האווירי סביב המצודה האדומה מוכרז כאזור אסור לטיסה כדי למנוע התקפות אוויריות וכוחות משטרה נוספים פרוסים בערים אחרות.
מאז ההתנקשות באינדירה גנדי, ראשי ממשלה נהגו לנאום מאחורי לוח זכוכית חסין כדורים. מאז 2014, כשנרנדרה מודי נבחר לראשות הממשלה, הוא ביטל את המסורת הזו. מאז ננקטים צעדים אינטנסיביים נוספים כדי להבטיח אבטחתו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יום העצמאות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
This article uses material from the Wikipedia עברית article יום העצמאות (הודו), which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.