1857 רעידת האדמה בנאפולי
רעידת האדמה בנאפולי (ידועה גם בשם הרעידה הנאפוליטנית הגדולה (The Great Neapolitan earthquake), או רעידת האדמה של בזיליקטה מ-1857 (אנ'), התרחשה ב-16 בדצמבר 1857 בסביבות השעה 10 בלילה.
ברעידה נהרגו מעל 10,000 איש ויש מקורות שאף מגדילים את מספר הקורבנות עד 19,000. אחת הסיבות למספר ההרוגים הגבוה היא עיתוי הרעידה, עת רוב האנשים נמצאים בבתיהם. השם נאפולי מתייחס לממלכת נאפולי (דאז) ולא לעיר הידועה נאפולי הסמוכה. באזיליקטה הוא שם המחוז בו נמצא המוקד המשוער של רעידת האדמה - ליד העיירה מונטמורו (אנ'). גודל (מגניטודה) רעידת האדמה מוערך בסביבות 7 בסולם ריכטר
ייחודה של רעידת האדמה בנאפולי
רעידת האדמה בממלכת נאפולי הייתה רעידת האדמה הראשונה בהיסטוריה שתועדה בצורה מדעית ושיטתית. זאת בזכות עבודה מונומנטלית של מהנדס בריטי בשם רוברט מאלט. מאלט יצא מספר שבועות לאחר רעידת האדמה לממלכת נאפולי, בתמיכת "החברה המלכותית של לונדון", ותיעד במשך כמה חודשים ולפרטי פרטים את הנזקים למבנים בממלכה ואף מחוצה לה. למעשה תיאר מאלט את התפרושת המרחבית של האפקטים הסייסמיים שנגרמו על ידי רעידת האדמה. עבודתו כללה נתוחי עומק הנדסיים וגיאופיזיים, בד בבד עם תיאור עוצמת הרס המבנים בכל יישוב וחיבור כל היישובים בעלי אותה דרגת עוצמה בקו מתאר (קונטור) על מפה. לקווי המתאר הללו קרא קווים איזוסייסמליים, דהיינו קווים שווי עוצמה (לימים נקראו קווים שווי עוצמה סייסמית). המפה הזו נתנה למאלט מושג על אזור האפיצנטר או מוקד רעידת האדמה, וכן על רמת הניחות של העוצמה הסייסמית עם המרחק מהמוקד. לימים, התפתחה השיטה בה נקט מאלט, להערכת ומיפוי עוצמות סייסמיות, והיא מקובלת לשימוש עד היום על ידי המוסדות הסייסמולוגים החשובים בעולם.
