מדע הוא מונח המתייחס למכלול הידע שנצבר בדרך של מחקר שיטתי, ניסויים מבוקרים והסקת מסקנות באופן לוגי ועקבי.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מיעוט סימוכין. | |
בקרב המומחים קיימים חילוקי דעות לגבי ההגדרה המדויקת של מדע. הפילוסופיה של המדע עוסקת בהגדרת השיטה המדעית ובהגדרת ההיקף והתכולה של המושג "מדע".
המונח "מדע אמפירי" (או "המדעים המדויקים") מתייחס לענפי מדע כגון פיזיקה, ביולוגיה וכימיה, שמבוססים על נתונים מדידים שנאספו באמצעות תצפיות מדעיות ואוששו בניסויים חוזרים ונשנים. ניסויים או מחקרים אלו נעזרים במודלים מדעיים, ומתגבשים לתאוריה מדעית המאפשרות לחזות מראש תוצאות של פעולות כלומר יש להן כוח ניבוי. זאת, תוך כדי שאיפה לרמת הדיוק הגבוה ביותר. אדם שעוסק בהם נקרא מדען. יש ענפי מדע שמיישמים את עקרונות השיטה המדעית בתחומים שהם לא אמפיריים. כגון: סוציולוגיה והיסטוריה, ונקראים "מדעי הרוח". מדעים אלה לא מתיימרים להגיע לחיזוי מדויק ונזהרים מקביעות נחרצות. שכן, הם מתמקדים בנרטיב או בחוויה הסובייקטיבית של הפרט או החברה.
לוגיקה, מתמטיקה וסטטיסטיקה אינן נחשבות לענפי מדע אלא לכלים המשמשים מדענים לניתוח הנתונים, הצגת תוצאות המחקר והסקת המסקנות ממנו.
גוף הידע המדעי מתעצב ומתעדכן בעקבות תגליות ומחקרים חדשים, שמסקנותיהם מתועדות ומופצות בקהילה המדעית. לעיתים קורה שתגלית או ניסוי יביאו לשינוי של הקונצנזוס המדעי. במאות השנים שחלפו מאז התגבשו ענפי החקירה מדע, מדענים הצליחו להגיע להסכמות רחבות ומבני ידע עמוקים ועקביים, המשמשים בסיס לפיתוחים טכנולוגיים, חידושים ברפואה ושינויים חברתיים רבים. רבות מהתאוריות המדעיות (כמו המודל ההליוצנטרי, מכניקה קלאסית, אבולוציה, תורת היחסות, מכניקת הקוונטים) היו לא אינטואטיביות ואף נדמה היה כי הן סותרות את השכל הישר. תאוריות רבות זוכות בתחילה להתנגדות מצד חוקרים או מצד גורמים בחברה כמו כהני דת, אך הן התקבלו תודות לשכנוע רוב המדענים בתחום, והחלשות התמיכה בתאוריות מתחרות או הסברים מסורתיים שהיו נפוצים לפניהם תאוריות בדרך כלל הובילו לתגליות נוספות, אישושים, ויישומים. תאוריות קיימות מובילות לשאלת חדשות. למדע יש תכונה של אוניברסליות - כלומר אנשים מרקע תרבותי שונה, מגיעים להסכמות רחבות ועקביות כאשר הם מקבלים הכשרה מדעית. כמו כן עם השנים התברר כי ענפי מדע שונים תומכים באותו "מבנה על" כך שחוקי הפיזיקה מהווים את הבסיס להבנת הכימיה, ושני תחומים אלה מהווים את הבסיס להבנת רוב התופעות והתאוריות בתחום הביולוגיה ובתחומים רבים נוספים כמו הנדסה או אסטרונומיה.
ביחס לחזית המחקר, לשאלות רבות אין תשובה ודאית אחת, כך שמדענים, חוקרים ופרשנים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם. דבר זה עלול ליצור רושם לפיו במדע, כל מדען אומר משהו אחר, אבל רושם זה מוטעה. מדענים מסכימים עם מדענים אחרים על תקופתן של תאוריות ושיטות מחקר רבות, באופן שיוצר גוף ידע עקבי וגדול, שבדרך כלל נדרש מספר שנים כדי ללמוד חלק קטן ממנו בלימוד תואר ראשון, ועוד מספר שנים כדי לעסוק במחקר אקדמי. מידת ההסכמה בין מדענים ביחס לתאוריות מבוססית היא גדולה בהרבה ביחס למידת ההסכמה שקיימת ביחס לנושאים כמו תרבות, דת, פילוסופיה או פוליטיקה, שלעיתים קרובות לא מצליחות להתכנס להסכמה גם לאחר ויכוחים של עשרות או מאות שנים. בחלק מהמקרים גוף ידע מדעי נשאר איתן במשך מאות שנים, או עבר עידונים על ידי תאוריות חדשות יותר. לדוגמה מכניקה קלאסית, שפתוחה על ידי ניוטון התבררה כלא מדוייקת בעקבות תורת היחסות בתחילת המאה ה-20. עם זאת לצורך שימושים רבים, לדוגמא לשימושי הנדסה שלא עוסקים במהירויות קרובות למהירות האור, ובהן ההבדל בין התחזיות של התאוריות הוא זניח, משתמשים עדיין במכניקה קלאסית.
בשונה מגופי ידע אחרים, המדע מתגבש ומתחדש תדירות בתהליך מתמשך של ביקורת והוספה. אף תאוריה מדעית אינה חסינה בפני ביקורת, והיו תאוריות מרכזיות שנזנחו לאחר שנמצאו תאוריות מוצלחות יותר (האֶתֶר הוא דוגמה קלאסית לתאוריה כזו). ההתקדמות הטכנולוגית של מאות השנים האחרונות, שנובעת כולה מיישומים פרקטיים של תגליות מדעיות, מחזקת את המוניטין שיצאו למדע כשיטה אמינה ומסודרת להשגת תובנות אמיתיות על העולם. ההכרה ביתרונותיה של השיטה המדעית חזקה כל כך עד שאפילו שיטות כמו-דתיות כמו הסיינטולוגיה או "המדע הוֵדי", מכתירות את עצמן בשם "מדע", ויש אנשים שמתנגדים לפילוסופיה המדעית אך מייחסים משקל רב לפסאודו מדע.
מעבר לשימושים המעשיים המרובים של המדע, יש לו חשיבות גם עבור כל אדם השואף לעמוד על חקר פלאי הטבע.
ערכו של המדע עבור הסקרנות האנושית בא לידי ביטוי בהנאה אינטלקטואלית אותה מפיק האדם המתעניין במדע, הן מתהליך המחקר עצמו והן מלמידת התוצאות של מחקרים קודמים.
לפי רוברט ס. וודוורת' (אנ'), מסעי החקר של המדענים יכולים לשחרר את האנושות מפחדי שווא ואמונות הבל שהתגבשו בדורות קודמים, על ידי הקנייה של מידע רב ומדויק יותר אודות העולם שבו אנו חיים.
מכיוון שבעזרת יישום תיאוריות מדעיות ומודלים מדעיים המדע מסוגל לכאורה לנבא את העתיד, הוא משמש כלי משמעותי לשיפור והתאמה של האנושות למציאות המשתנה. בהתאם לכך, המדע הוא יכולת פוטנציאלית, אותה יכול האדם להפעיל על מנת לקדם את מטרותיו. לדוגמה: תחום הרפואה מתבסס לרוב על מחקר מדעי. המדע מנסה למצוא את הדרך היעילה ביותר על מנת לצמצם את מחלותיו ופגיעותו של האדם, ובכך לאפשר לרפואה למלא את מטרתה בצורה יעילה יותר. (לצד החקירה המדעית מבוססת הרפואה גם על ניסוי וטעייה).
המדע נחוץ לצורך הכרעה בשאלות מדיניות וכלכליות נכבדות, כמו גם לניהול חייו הפרטיים של האדם.
שורשי המדע בתפיסה האריסטוטלית, על פיה קיימת מציאות אובייקטיבית שמתנהלת על פי חוקים, וניתן לחקרה שכן היא ניתנת למדידה על ידי החושים. ראשית ההתפתחות המדעית נעשתה בהמצאת מושגי ההגדרה, התצפית המדעית והמודל המדעי ביוון העתיקה. תפיסות אלו, שאבדו במערב במהלך ימי הביניים, השתמרו ואף זכו לפיתוח באימפריה המוסלמית. פריחת המדע וקבלתו כשיטה התקפה ביותר לביאור הטבע היא התפתחות שהחלה באירופה של תקופת הרנסאנס, עם גיבוש מושגי הניסוי המדעי והמחקר המדעי, וצברה תאוצה בעקבות המהפכה המדעית.
בניגוד לספורט ולאומנות שמתפתחים בכל התרבויות, לא בכל תרבות מתפתח מדע. מסורות של איסוף ידע והעברתו מדור לדור התפתחו במקומות רבים ובתקופות רבות, אולם מסורות אלה לא הכילו על פי רוב את הספק והביקורתיות, שהם חלק מהותי מהשיטה המדעית. הסיבה שהספק והביקורתיות הם קריטיים עבור התפתחות המדע היא שללא אמצעים אלה אמיתות ושקרים וזיופים מתערבבים זה בזה, והמדע מאבד את האמינות והדיוק שלו. את עיקרי הולדת המדע מקובל ליחס ליוון העתיקה.
תרבות יוון הייתה שונה משאר תרבויות העולם הסובב אותה והקודם לה בכמה דברים. ראשית, מבנה האיים וההרים הגבוהים של יוון לא אפשר לה עם התפתחותה החומרית להפוך לממלכה והחברה השבטית שבה הפכה לחברה המאוגדת בעירות "פוליס" דמוקרטיות עצמאיות שבהן כל אדם יכול להעלות כל השערה בכל עניין, בעניין פוליטי ובענייני מבנה היקום וחוקיותו. שנית, השכבה היודעת קרוא וכתוב ביוון הייתה שכבה של סוחרים פרקטיים ויודעי חשבון ולא של קליגרפים. שלישית, ההישענות על מסחר הביא את היוונים להכיר תחום רחב יותר מהעולם ולהכיר תרבויות ודעות מגוונות.
התנופה בהתפתחות המדעית בעת החדשה נתאפשרה, ככל הנראה, מסיבות היסטוריות דומות: חזרה לחופש הדיבור, הרחבה משמעותית של השכבה היודעת קרוא וכתוב (משום שהדתות המונותיאיסטיות הפכו את הקריאה לחלק מהפולחן אותו אמור כל פרט לבצע), המצאת הדפוס שהקלה על תיעוד דברים והבעת דעות ושיפור משמעותי בתחבורה ובהרגלי הניידות של אנשים רבים.
משמעותו המקובלת של המושג "מדע" השתנתה עם השנים, ובתקופות רבות הייתה שנויה במחלוקת. דוגמאות לשינויים בתפיסת המדע:
חלוקת המדע לתחומים נשענת הן על דמיון בין סוג המידע הנחקר בדיסציפלינות השונות והן על נסיבות פרקטיות.
שלושת תחומי המדע בחלוקה המודרנית הם מדעי הטבע, מדעי החברה/מדעי הרוח (עוסקים באופן מהותי באדם, ובחברה) והמדעים הפורמליים.
מסיבות פרקטיות, נוטים לפצל פקולטות של מדעי הטבע למדעים מדויקים, מדעי החיים ומדעי הבריאות. מסיבות כאלו המתמטיקאים יושבים בפקולטות למדעי הטבע ואילו הסטטיסטיקאים בפקולטות למדעי החברה ובבתי הספר לבריאות הציבור, אך לא בפקולטות למדעי הטבע המדויקים או מדעי החיים.
חלק מהחלוקה המסורתית של דיסציפלינות לתת דיסציפלינות חדלה להיות בשימוש או ששינתה את משמעותה. לדוגמה, בעבר רק המיקרוביולוגיה עסקה בחקר אורגניזמים מיקרוסקופיים ובימינו עוסקים בכך מרבית ענפי הביולוגיה. בימינו מקובל, למשל, שגנטיקאי יחקור חיידקים, בדומה למיקרוביולוג.
הליבה של החשיבה המדעית היא היכולת לתאם ולקשר בין התאוריה לבין המציאות העובדתית. בהתאם לכך, השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים לאיסוף, אימות וניתוח של הנתונים, לעריכה מבוקרת של ניסויים ולביקורת עמיתים על מסקנות המחקר.
בעוד שהמתמטיקה והפילוסופיה הם יצירי רוחו של האדם, המדע האמפירי מושג באמצעות תהליך שיטתי של תצפית, השערה, ניסוי והסקת מסקנות אובייקטיבית, ושואף להגיע להסברים נרחבים וכוללניים ככל האפשר.
כפי שבתים עשויים לבנים, כך עשוי המדע מעובדות; אבל ערמת אבנים אינה בית, וערמת עובדות אינה מדע.
תאוריה מדעית היא גוף ידע בו עוסקת קהילה חוקרת והוא מכיל הגדרות אחידות, טענות על הקשרים בין המושגים המוגדרים בו ודרכי הוכחה או הפרכה לטענות אלה. דרכי ההוכחה וההפרכה הן מתחום הניסוי התצפית וההישענות על תאוריות מתחום מדעי הנחשב בסיסי יותר. ההבדל בין הרבה מדעים הוא בדרכי עריכת ניסוי ותצפית הקבילים באותו מדע. למשל, באפידמיולוגיה יש תצפיות הנעשות על ידי ריאיון עם אנשים שחלו (בניגוד לרבים ממדעי הטבע) ובביהביוריזם ראיון אינו תצפית מקובלת (בניגוד לרבים ממדעי החברה).
הטענות על הקשרים בין המושגים המוגדרים נחלקות לשני סוגים: טענות שכבר הוכחו, טענות שיהיה אפשר להוכיח או להפריך בעתיד וטענות בסיסיות שאותן אי אפשר להפריך או לאשש, בדומה לטענות מתמטיות שעשויות להפוך למשפטים מתמטיים. טענות שכבר הופרכו אינן חלק מהתאוריה המדעית ועל מעמדן של טענות שספק אם אפשר להוכיח או להפריך יש ויכוח.
דרישה נוספת מתאוריה מדעית היא שלא תסתור תאוריות מדעיות מקובלות אחרות, במיוחד לא כאלה הנחשבות לעוסקות במושגים "בסיסיים" יותר מאלה של התאוריה עצמה. למשל, מצב בו תאוריה בביולוגיה סותרת תאוריות אחרות בביולוגיה הוא מצב מאוד לא רצוי, שעל פי רוב הוא זמני (כמו הוויכוח בין חסידי מערכת החיסון התאית והנוגדנית שהסתבר שאין סתירה בין דבריהם). מצב בו תאוריה בביולוגיה סותרת תאוריה בכימיה הנתפסת כמדע "בסיסי" יותר הוא מצב לא נסבל.
הפיזיקה נחשבת למדע ה"בסיסי" והמדויק ביותר, והיא משמשת דוגמה לשיטה מדעית עבור שאר המדענים. תאוריה מדעית תשאף על פי רוב להכיל ניסויים בעלי מדידות העומדות בדרישות המחמירות של הפיזיקה ואחידות הגדרות עם הפיזיקאים. עמידה בדרישות אלה אינה פשוטה ומרבית המדעים מתקדמים בהדרגה לעבר דיוק ואחידות. ישנם מדעים, כמו הכימיה, שיש להם אקדמית לשון משלהם שדואגת לאחידות ההגדרות.
כאשר חקירה מדעית מפיקה תוצאות שיש מה ללמוד מהן, שואף המדען לפרסם תוצאות אלה. כלי הפרסום העיקרי לתוצאות חקירות מדעיות הוא מאמר מדעי הנעזר בביקורת העמיתים. מאמרים כאלה מתפרסמים בכתבי עת מקצועיים המיועדים לכך. כתבי עת אלו מגיעים אל ספריות מדעיות ואנשי מדע המנויים עליהם בין אם כחוברות נייר ובין אם בגרסתם האלקטרונית. תקצירי המאמרים מופיעים במאגרי מידע מדעיים.
כתבי העת השונים מיועדים, על פי רוב, לחוקרים מתחומים שונים. אולם, ישנם גם כתבי עת המיועדים לקהילה המדעית הרחבה כגון כתב העת Nature. כתבי העת נבדלים זה מזה גם במידת היוקרה שלהם, הנובעת בעיקר ממספר המנויים שלהם. ככל שהמוניטין של כתב עת גבוה יותר, כך הוא בורר את המאמרים המוצעים לו בקפידה רבה יותר. בכתב עת יוקרתי יותר יופיעו מאמרים המדווחים על תגליות חשובות יותר ומביאים לתגליות אלה סימוכין חזקים יותר (סימוכין בניסוי, בתצפית ובמידע ממחקרים אחרים).
מערכת כתב העת בוררת את המאמרים המוצעים לה בבירור ראשוני ואלה שעוברים בירור זה נשלחים, כל אחד, אל שני מומחים מהתחום בו עוסק המאמר כדי שיבדקו אותו. זהות המבקרים נשמרת בסוד. המבקרים יכולים לדחות את המאמר, להסכים לקבלו אחרי שיתוקן על פי הנחיותיהם או לקבלו כפי שהוא. אם המאמר נדחה, המדען מנסה על פי רוב לשפרו ולהגישו לכתב עת אחר.
לבד מפרסום מאמרים, אנשי מדע מדווחים על תוצאות מחקריהם גם בדרכים אחרות. שתי הדרכים המקובלות האחרות הן הצגת הנושא בכינוס מדעי בעזרת פוסטר או בעזרת הרצאה. ההצגה בכינוס המדעי אינה מחליפה על פי רוב את הצגת הממצאים במאמר. דרך מיושנת להצגת תוצאות מחקרים היא התזה. בימינו עדיין נכתבות תזות, אולם הן נכתבות או במקביל להצגת תוצאות המחקר במאמרים או כעבודת גמר עבור תלמיד שתוצאות המחקר שלו אינן יכולות להיכתב במאמר בשל חוסר חשיבותן או מסיבות טכניות.
התגליות החשובות במיוחד זוכות להיות מסוכמות בספרי לימוד הנכתבים עבור מתלמדים ומומחים.
מלבד ערכו התכליתי של המדע כמשרת מטרה מוגדרת, למדע תפקיד מרכזי בעיצוב החשיבה האנושית. מכיוון שהמדע מתאר מציאות, הוא משפיע על תפיסת המציאות של בני האדם. תוצאות החקירה המדעית, ועצם קיומה, מובילים לשינוי תפיסתי-פילוסופי ניכר.
כמו כן, עצם קיומו של המחקר המדעי ותכונותיו, משפיע ביותר על אופן החשיבה האנושי. עקרונות המדע מאומצים על ידי החשיבה האנושית, והופכים להיות הכללים המגדירים את תפיסתו.
גם חלוקת המדע לתחומים משפיעה על עיצוב התודעה, על ידי יצירת חלוקה תפיסתית תואמת. לדוגמה, הפרדת תחום הפסיכולוגיה (חקר הנפש) מתחום הכלכלה, עשויה ליצור תפיסה בציבור אשר אינה מחשיבה את השפעתם של המבנה הנפשי והשיטה הכלכלית אחד על השני.
סטטוטורי:
חדשות:
This article uses material from the Wikipedia עברית article מדע, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.