שושנה שרירא (10 במרץ 1917, טז באדר ה'תשסג) הייתה סופרת, עיתונאית ומתרגמת עברית, מראשונות הסופרות והעיתונאיות בארץ ישראל, חברת מערכת ועיתונאית תרבות בעיתון החוגים האזרחיים הבקר במשך 16 שנה (1939–1955).
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
נמנתה בין 2000 הסופרים המשפיעים במאה העשרים על ידי המרכז הביוגרפי של קיימברידג', אנגליה (2001) [דרוש מקור].
לידה | 10 במרץ 1917 ט"ז באדר ה'תרע"ז קובליאקי, אוקראינה |
---|---|
פטירה | 7 באפריל 2003 (בגיל 86) ה' בניסן ה'תשס"ג תל אביב-יפו, ישראל |
שם לידה | שושנה שרייר |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | בית העלמין ירקון |
מקום לימודים | קינגס קולג' לונדון |
שפות היצירה | עברית, אנגלית |
תקופת הפעילות | 1936–2003 (כ־67 שנים) |
בן או בת זוג | אריאל כהן |
שושנה שרירא נולדה בשנת 1917 בקוביליאקי שבאוקראינה בתקופת מלחמת האזרחים. אביה שמואל שרירא היה סופר, מחנך וחוקר מקרא ופולקלור (מחבר "מבוא לכתבי הקדש"). בשחר ילדותה התחנכה ברובנה שבווהלין במוסדות החינוך של רשת "תרבות" בעברית. אביה, היה ממייסדי הרשת.
בשנת 1925, בהיותה בת 8, עלתה לארץ ישראל עם משפחתה באונייה הרומנית "ברגה". בין השנים 1926–1934 למדה בבית הספר העממי המעורב "גאולה" בתל אביב בהנהלת יהודית הררי לימים "בלפור", התחנכה בתנועת הנוער "המחנות העולים" ובגימנסיה נורדיה, שאביה היה אחד ממייסדיה ומנהלה. בהמשך סיימה לימודי תואר ראשון בחוגים ספרות, בלשנות ופסיכולוגיה חינוכית בקינגס קולג' שבאוניברסיטת לונדון.
סיפוריה הראשונים נדפסו בכתב העת לספרות "גליונות" על ידי יצחק למדן בשנת 1937, ובשנת 1938 נדפסו סיפוריה בעיתון "דבר" על ידי העורך הספרותי דב סדן וב"הארץ" על ידי העורך הספרותי אברהם שלונסקי. באותה שנה פרסם אברהם שלונסקי את סדרת מאמריה "נשים בספרות". במהלך שנות עבודתה התפרסמו מאות כתביה (סיפורים, ביקורות תיאטרון, ספרות וסרטים, כתבות עיתונאיות ועוד) בעיתונות היומית ובכתבי העת שונים, מכל גוני הקשת הפוליטית. אחרוני סיפוריה – "דנטה לא הגיע" (בירחון "מאזנים") ו"היא הגיעה עם הארון" ו"שלוש חתונות או החווה של משה" (ב"מאסף ירושלים לדברי ספרות") – התפרסמו בין השנים 2001–2003. ספרה "שערי עזה" היה רב-מכר בשנת 1960.
לאורך שנות עבודתה כתבה שרירא סיפורים, טורים ומדורים קבועים בעיתונות היומית והשבועית, בין השאר בעיתונים "דבר" (עיתונה של מפא"י), "הארץ", "הבקר" (בשנים 1942–1945) ערכה מדור "חיים קטנים", "הבקר לילדים", "ידיעות אחרונות", מוסף 7 ימים ("על כוכב חדש" 1956), "ידיעות אחרונות לאשה" (דמות השבוע 1947), "למרחב", "מעריב", "על המשמר" והשבועונים "במחנה", "ספרות צעירה" (שבועון לספרות ואמנות עברית) ו"תשע בערב" (שבועון בידורי).
כתבי העת, מאספים ואנתולוגיות: "גזית" (ירחון לאמנות ולספרות), "גליונות", "דבר הפועלת" (ירחון נשים ראשון, גיליון סופרות ומשוררות 1974), "דיוקנה של עיר" (למלאת 75 שנה לתל אביב), "האומה" (רבעון), "מאזנים", "החינוך", "ולירושלים", "כנסת לזכר ח"נ ביאליק" (שנתון), "מאסף ירושלים", "מאסף סופרי ארץ ישראל", "עם וספר" (מדור "במות ספרים" בעריכתה 1956–1958), "ספרות ילדים ונוער".
החוקר פרופ' ראובן קריץ הגדיר את הסופרת שושנה שרירא כבת ה"משמרת הצעירה" של דור המאבק לעצמאות, לפי עקרונות המיון הדורי שפיתח (1978). פרופ' יפה ברלוביץ, המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, משייכת את שרירא ל"אימהות הספרותיות" בתקופת "היישוב" (ספרה "שאני אדמה ואדם" 2003), ול"דור בארץ". ד"ר הדר מקוב חסון מאוניברסיטת ניו יורק, 2009, משייכת את שרירא לקבוצת סופרות שעסקו בקום המדינה העוסקות בנושאים קרובים, ביניהן יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון, רחל איתן ונעמי פרנקל.
כיהנה כשופטת בפרסים:
בין השנים 1962–2003 התגוררה בתל אביב עם בעלה אריאל כהן, רואה חשבון ששירת בבריגדה היהודית, ובתה אילת אלגור-גורפינקל, עורכת ראשית של כתב העת "מבנים" 1994–2008. בשנים 1956–1976 הייתה חברה בקריית האומנים בצפת עם משפחתה, והתגוררה על גבול הרובע היהודי וקריית האומנים.
שורשיו של הקשר הצפתי בסבי סבה ממשפחת ברון שעלה ליישב את צפת, שאוכלוסייתה היהודית הידלדלה, בעליית חסידים. בספר יוחסין של המשפחה מופיעים צאצאיה כצאצאי ר' יוחנן הסנדלר שנחשב כחוליה חשובה במגילות יוחסין רבות דרך אב סבו הלל הזקן שהוא צאצא לדוד המלך, ורש"י הוא צאצאו. כיום ישנם רבים הנמנים עם צאצאיו של רבי יוחנן הסנדלר.
על מסורת חקר הפולקלור היהודי במשפחה ראו ערך שמואל שרירא.
בעיתון "דבר" באוקטובר 1960 מוזכרת מסיבה לצאת ספרה "שערי עזה" במועדון "מילוא" שם נהגו אנשי הקריה לשמוע הרצאות ולהיפגש. כתבה נוספת ב"דבר" מתארת את ביתה של שרירא בקריה. נציגות הסופרים בקריה הייתה מצומצמת, אך הם היו חלק בלתי נפרד ממנה. ספרה "בזכות עצי התאנה" (עם רישומי צפת מאת בעלה, אריאל כהן) נכתב על צפת.
ארכיון שושנה שרירא נמצא ב"מרכז לחקר הספרות והתרבות העברית על שם לאורה שוורץֿ קיפ" באוניברסיטת תל אביב.
על קשריה בחוגי הסופרים והעיתונאים ועולם הבוהמה, העמדה שתפסה ועיסוקיה מעידים המכתבים והכתבים בעזבונה. בין הכותבים לה נמנו: ש"י עגנון, אברהם חלפי, ד"ר עזריאל קרליבך, ד"ר יוסף גולדשמידט, גבריאל צפרוני, יוסף אריכא, רחל ינאית בן-צבי, יצחק למדן, מירון סימה, ש. שלום, פרופ' יוסף קלויזנר, יהושע בר-יוסף, אנדה עמיר פינקרפלד וכו'.
בספר "והיו הנעליים מאושרות", בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2011, ישנו פירוט רשימת כתביה: סיפורים, מאמרים, ביקורות ספרות ותיאטרון.
שלט לזכרה ולזכר אביה שמואל שרירא, חוקר המקרא והפולקלור ומנהל גימנסיה נורדיה בתל אביב, הוקם ברחוב הכובשים 20 פינת הרב קוק 30 - מבנה לשימור בתל אביב.
סיפוריה: "אלמנות" ו"לב נבוך" נדפסו בקובץ סיפורי נשים שאני אדמה ואדם, עורכת: פרופ' יפה ברלוביץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 2003.
כתבות
ספר מכתבים
בספר פירוט רשימת כתביה: סיפורים, מאמרים, ביקורות ספרות ותיאטרון.
This article uses material from the Wikipedia עברית article שושנה שרירא, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.