קוונטין טרנטינו

הוא ידוע כיוצר בעל סגנון ייחודי, הכולל שימוש בעלילות לא ליניאריות, מלל רב, דיאלוגים חריפים ואלימות קיצונית. מוטיב הנקמה שזור ברבים מסרטיו.

קוונטין טרנטינו
Quentin Tarantino

טרנטינו בכנס קומיק-קון 2015
לידה	27 במרץ 1963 (בן 61) ארצות הברית נוקסוויל, טנסי, ארצות הברית
שם לידה	Quentin Jerome Tarantino
סוגה מועדפת	סרט עצמאי, קומדיה שחורה, מערבון ספגטי, סרטי פשע, היסטוריה חלופית, סרט פעולה, סרט מתח
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1983
עיסוק	במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק קולנוע, צלם קולנוע ושחקן
מקום לימודים	תיכון נרבון
יצירות בולטות	"כלבי אשמורת", "ספרות זולה", "להרוג את ביל", "ממזרים חסרי כבוד", "ג'אנגו ללא מעצורים" "היו זמנים בהוליווד" "ג'קי בראון" "שמונת השנואים" "חסין מוות" "פלאנט טרור" (מפיק)
בן או בת זוג	דניאלה פיק (28 בנובמבר 2018–?) מירה סורבינו (1995–1998) דידם ארול (2007–2011)
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (1995) פרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר (2013) פרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר (2020) Dallas-Fort Worth Film Critics Association Award for Best Director (1994) פרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר (1994) פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי (2020) פרס אוסקר (1995) פרס גלובוס הזהב (1995) פרס אינדפנדנט ספיריט (1995) פרס דוד די דונטלו (1995) פרס סזאר של כבוד (2011) פרס דקל הזהב (1994) פרס סאטורן (2013) פרס באפט"א לתסריט המקורי הטוב ביותר (2013) פרס לומייר, פסטיבל הקולנוע בליון (2013) Sitges Film Festival Best Director award (1992) מפקד מסדר האמנויות והספרות (2013) פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (2012) פרס אדגר (1995) מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית מסדר האמנויות והספרות פרס מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית לסרט הטוב ביותר עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד פרסי הכוריאוגרפיה האמריקנים בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרופיל ב-IMDb
חתימה

טרנטינו נולד בנוקסוויל, טנסי שבארצות הברית, למשפחה נוצרית-קתולית ממוצא איטלקי ואירי. אביו הוא השחקן והמוזיקאי טוני טרנטינו, ואימו היא קוני מקיו. זמן מה לאחר לידתו התחתנה אמו של טרנטינו מחדש עם המוזיקאי קרטיס זסטופיל, עמו פיתח טרנטינו קשרי חיבה עמוקים. בני זוגה של אמו אהבו קולנוע ולקחו את טרנטינו לראות סרטים, משם התפתחה אהבתו. אמו אובחנה כחולת לימפומה (האבחנה הייתה שגויה), לכן במשך תקופה גר טרנטינו עם סבתו.

המשפחה נדדה במקומות מגורים שונים בקליפורניה. טרנטינו לא סיים את לימודיו בתיכון. בגיל 16 פרש מן הלימודים על מנת לעבוד כשחקן בלהקת תיאטרון נודדת ועבד בין היתר בקולנוע כחול.

בשנת 1984 החל לעבוד בחנות להשכרת וידאו, שם התיידד עם הבמאי והתסריטאי רוג'ר אייברי שעבד אף הוא באותה החנות. בגיל 22 כתב טרנטינו את תסריטו הראשון "קפיטן פיצ'פאז ושודדי האנשובי". הוא המשיך ללמוד משחק, אך החל להתרכז יותר ויותר בתסריטאות. בשנת 1987 יצר סרט סטודנטים בלתי גמור בשם "יום הולדתו של חברי הטוב ביותר".

בהמשך, דרך סרטיו השונים החיה ופירש מחדש את אבות הטיפוס של הדמויות המופיעות בסרטים הוליוודיים, להם משמשות יצירותיו מעין אנציקלופדיה של מחוות וציטוטים.

קולנוע

כאשר עבד בחנות השכרת הווידאו, כתב טרנטינו תסריט בשם "רוצחים מלידה". הוא מכר את התסריט לחברה להפצת תסריטים עבור 1,500 דולר והבטחה להפצת תסריט עתידי בשם "כלבי אשמורת". טרנטינו הצליח למכור תסריט נוסף בשם "רומן על אמת", אותו כתב בסיועו של אברי. בתסריט זה, בו מתאהב בחור צעיר בפרוצה, והשניים הורגים את הסרסור שלה, גונבים את הקוקאין שלו, ומבלים את הסרט בהימלטות מהמאפיה, לה שייכים הסמים. התסריט כלל סצינות מין, סמים ואלימות גרפית. הסרט, בכיכובם של כריסטיאן סלייטר ופטרישה ארקט, נעשה בידי הבמאי טוני סקוט והסרט "רומן על אמת" יצא למסכים בשנת 1993).

טרנטינו פגש את אשתו של הרווי קייטל בסדנת כתיבה והיא שערכה ביניהם היכרות. הצטרפותו של קייטל לפרויקט כשחקן וכמפיק, איפשרה השגת מימון לסרט. "כלבי אשמורת", שיצא לאקרנים בשנת 1992, היה מותחן בעל סגנון ושנינות, שעסק בחבורת פושעים שביצעה שוד כושל. כבר בסרט זה ניכרת נטייתו של טרנטינו לאלימות קיצונית, שהפכה לאחד מסימני ההיכר הבולטים של סרטיו. אחד הגיבורים שנורה בתחילת הסרט, שוכב מתחילת הסרט ועד סופו בתוך שלולית גדלה והולכת של דם, בעוד שגיבור נוסף כורת את אוזנו של שוטר. כל המרכיבים שהפכו את טרנטינו לתופעה קולנועית מצויים כבר בסרטו הראשון – הדיאלוג השנון, הדימויים הוויזואליים החזקים, הדמויות משולי חברת הפשע האמריקנית, העלילה הלא ליניארית, הציטוטים והמחוות הרבים לסוגים שונים של קולנוע, השימוש במוזיקה אמריקנית משנות ה-70, והאלימות הקיצונית.

לאחר הצלחת "כלבי אשמורת" החל טרנטינו בעבודה על פרויקט נוסף, הסרט "ספרות זולה", שיצא לאקרנים בשנת 1994. הסרט זכה בפרס דקל הזהב - הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, בפרס גלובוס הזהב לסרט הקומי הטוב ביותר, במועמדות לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ועל כתיבת התסריט זכה טרנטינו (ביחד עם אברי) בפרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. "ספרות זולה" נחשב כבר עם יציאתו למסכים ליצירה בעלת חשיבות, ולסרט ששינה את פני הקולנוע האמריקני. הסרט הוא בעל עלילה לא ליניארית ומפותלת בצורה בלתי רגילה. סיפור המסגרת שלו עוסק בשוד במסעדה, אך לפני השוד ולאחריו מתאר הסרט, באופן שנון ואלים, את חייהן של דמויות משולי העולם התחתון האמריקני – שני רוצחים שכירים (ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון), שאחד מהם מסתבך עם אשתו של הבוס כאשר מונה לשמור עליה, והשני הופך למטיף נוצרי נודד, מתאגרף (ברוס ויליס) המסרב למכור את הקרב האחרון שלו, ודמויות נוספות. הפסקול של הסרט, שכלל נעימות ושירים משנות ה-70, היה אף הוא להצלחה מסחרית בפני עצמה. בסרט שיתף טרנטינו לראשונה פעולה עם השחקנית אומה תורמן. הסרט גם חידש את הקריירה של ג'ון טרבולטה שהייתה במשבר.

לאחר "ספרות זולה" ביים טרנטינו פרק בסרט "ארבעה חדרים" (1995), סרט העוסק בארבעה סיפורים המתרחשים באותו מלון בלוס אנג'לס בערב ראש השנה. פרקים אחרים בוימו בידי יוצרים "עצמאיים" אחרים, כאליסון אנדרס, אלכסנדר רוקוול ורוברט רודריגז, שהוזכר פעמים רבות כממשיכו, או אף חקיינו של טרנטינו. בשנה זו יצר עם רודריגז את הסרט "מצאת החמה עד צאת הנשמה", אותו כתב, ובו משחקים הרווי קייטל, ג'ורג' קלוני וטרנטינו עצמו.

סרטו "חסין מוות" היה שיתוף פעולה נוסף עם רוברט רודריגז לאחר "מצאת החמה עד צאת הנשמה" שיצא ב-1996.

בשנת 1997 יצא לאקרנים הסרט "ג'קי בראון". סרט זה היה עיבוד לספרו של אלמור לנארד, אותו מעריץ טרנטינו, ומחווה מודעת לסרטי "בלאקספלויטיישן" משנות ה-70 (סרטי פשע דלי תקציב בהשתתפות שחקנים שחורים, שלוו לרוב בפסקול של מוזיקת "פאנק (Funk)" ו"סול"). בסרט שיחקה השחקנית פאם גריר ששיחקה ברבים מסרטי הבלקספלויטיישן בשנות ה-70. הסרט לא זכה להצלחה המסחרית והביקורתית לה זכו קודמיו, אך לא נחשב לכישלון.

בשנת 1998 הפנה טרנטינו את תשומת לבו אל הבמה, ושיחק בהפקה של מחזה בשם "חכה עד שיחשיך" בברודוויי.

על אף פרויקטים שונים שעמדו על הפרק כסרט המלחמתי "ממזרים חסרי כבוד", בילה טרנטינו את שנות ה-2000 המוקדמות בכתיבתו ובבימויו של "להרוג את ביל", דרמת נקמה בשני חלקים, אשר עמדה בסטנדרטים הגבוהים של סרטיו הקודמים. הסרט הוא מחווה לז'אנרים קולנועיים רבים, ובמיוחד לסרטי "וושיה" (סרטי אמנות לחימה סינים פופולריים), סרטים יפניים, מערבוני ספגטי, וסרטי אימה איטלקיים המכונים "ג'אלו" ("Giallo", בתרגום מאיטלקית: "צהוב"). הסרט כולל אלמנטים צורניים מקוריים, כצילום בשחור לבן של סצינות מסוימות, ואף קטעים נרחבים בטכניקת ה"אנימה" (טכניקת הנפשה יפנית). שני חלקי הסרט (שיצאו לאקרנים בשנים 2003 ו-2004 בהתאמה) הן יצירות העומדות בפני עצמן. משחקה של אומה תורמן כ"כלה" הרצחנית, המתעוררת מתרדמת על מנת לנקום במעניה, שפרצו לחזרה האחרונה לטקס חתונתה, ורצחו את כל הנוכחים, זכה לשבחים רבים. כן זכורות הופעות משנה של שחקנים רבים, כדריל האנה בתפקיד רוצחת בעלת עין אחת, דייוויד קאראדין בתפקיד ביל, ולוסי לו בתפקיד או-רן אי-שיי. הסרט אלים ביותר, וספג ביקורת בשל היותו "שפל חדש במוסריות ההוליוודית".

 

בשנת 2005 ביים טרנטינו סצנה בסרט "עיר החטאים". בשנה זו אף ביים שני פרקים בני שעה בסדרה "זירת הפשע" (CSI). פרקים אלו, שאורכם המשותף הוא כאורכו של סרט קולנוע, מהווים חלק ממכלול יצירתו הקולנועית של טרנטינו. העלילה הבסיסית עוסקת בחוקר משטרה הנכלא בתא שקוף ונקבר באדמה, בעוד שחבריו עושים מאמצים לחלצו (סצנה דומה של קבורה בחיים עומדת במרכזו של "להרוג את ביל 2".) סימני ההיכר הקולנועיים של טרנטינו – הדיאלוג השנון, האלימות הפיזית, הופעות של שחקני עבר, מחוות וציטוטים קולנועיים, מופיעים ברובם אף בפרקים אלו. על תפקידו כבמאי בפרקים אלו היה טרנטינו מועמד לפרס אמי.

טרנטינו משתמש בהשפעתו הקולנועית לקדם יצירות של במאים בלתי מוכרים או יצירות מחוץ לארצות הברית, כאשר הוא נותן להן רשות להשתמש בשמו כ"מציג". הפקה ראשונה מסוג זה הייתה הסרט מהונג קונג "קוף הברזל" משנת 2001 שהוצג בבתי הקולנוע תחת הכותרת "מציג: קוונטין טרנטינו". הדבר הביא לרווחים של 14 מיליוני דולרים בארצות הברית, פי שבעה מתקציבו של הסרט. בנוסף לכך פתח טרנטינו בשנת 1995 חברת הפקה בשם "רעם מתגלגל" על מנת לקדם הפצתם של סרטים עצמאיים וזרים. בשנת 1997 נסגרה החברה על ידי שותפתו העסקית, חברת מירמקס בשל "חוסר עניין".

בשנת 2007, כתב, ביים והפיק טרנטינו את הסרט "חסין מוות", בכיכובו של קורט ראסל. הסרט מספר את סיפורו של סטאנטמן מייק, נהג פעלולן שבעזרת מכוניתו "חסינת המוות" רוצח נשים. חסין מוות הוא סרט מפרויקט כפול משותף של טרנטינו עם רודריגז הנקרא "Grindhouse", כשלצד חסין מוות, ישנו סרטו של רודריגז, "פלנט טרור". שני הסרטים מהווים מחווה לסרטי ניצול - סרטי האימה הזולים של שנות ה-70 שהיו משודרים בהצגות כפולות, אותם העריצו שני הבמאים.

כשנתיים מאוחר יותר, טרנטינו יצא עם סרט חדש (אותו כתב, ביים, הפיק) ושמו -"ממזרים חסרי כבוד". הסרט עסק בנושא השואה ועלילתו מתמקדת בחבורת יהודים אמריקאים שבאו "לנקום" את דם העם היהודי באירופה הנאצית. הסרט עורר סערה ביקורתית, כראוי לסרטיו של טרנטינו, ונחשב גם הוא לסרט אלים ביותר, אך לא ליותר אלים מ"להרוג את ביל". הסרט היה מועמד לפרסי אוסקר ובהם לפרס על התסריט.

ב-2012 חידש את ז'אנר המערבונים עם "ג'אנגו ללא מעצורים", שבו כיכבו ג'יימי פוקס, לאונרדו דיקפריו, כריסטוף וולץ, סמואל ל. ג'קסון וקרי וושינגטון. סרט זה זכה להצלחה גדולה, הכניס בקופות סכום של כ-425 מיליון דולר, ובעבורו זכה טרנטינו בשנית בפרס אוסקר לתסריט.

בינואר 2014 נחשף שמו של הסרט הבא של טרנטינו, "שמונת השנואים". בראיונות שהעניק לכלי התקשורת גילה כי השלים את כתיבת התסריט, ואף כי זה יהיה מערבון, הסרט לא יהווה המשכון ל"ג'אנגו". זמן קצר לאחר מכן הצהיר כי בשל הדלפת התסריט על ידי סוכני שחקנים שקיבלו אותו, הוא שוקל שלא להפיק את הסרט אלא להפוך אותו לספר. לאחר מכן פורסם כי טרנטינו שוקל בכל זאת להפוך את התסריט לסרט. שם הסרט מתכתב עם המערבון "שבעת המופלאים", ועלילת הסרט מתרחשת בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית ומגוללת את קורותיה של חבורת ציידי ראשים שמוצאים מסתור בעת סופת שלגים בעיירה במדינת ויומינג. הסרט יצא לאקרנים בדצמבר 2015 וזכה לביקורות חיוביות לרוב.

במרץ 2018 נודע שהסרט התשיעי ייקרא היו זמנים בהוליווד ותקציבו נאמד ב-95 מיליון דולר ויתרחש בשנות הששים של המאה העשרים ויגולל את קורותיו של כוכב המערבונים ריק דלטון וכפיל הפעלולים שלו וחברו הטוב קליף בות'. דלטון גר ליד השחקנית שרון טייט שנרצחה בידי משפחת מנסון, בקיץ 1969. הסרט הופץ ב-26 ביולי 2019 על ידי "סרטי סוני", ומככבים בו לאונרדו די קפריו, בראד פיט ומרגו רובי. הסרט היה מועמד לכ-10 פרסי אוסקר וזכה בשניים.

בדצמבר 2019 אמר טרנטינו כי "להרוג את ביל: חלק 3" בא בחשבון, אך יעברו לפחות שלוש שנים עד שזה יקרה. אומה תורמן אישרה כי היא סעדה ארוחת ערב עם טרנטינו, ושוחחה עימו על "להרוג את ביל 3", פרויקט שטרנטינו ניסה להוציא לפועל ב-2005 לאחר "להרוג את ביל 2".

מספר חודשים לתוך 2020, טרנטינו צולם בידי פפראצי כשהוא מחזיק בידו כוס קפה, מחברות, מספר עטים וצועד לעבר מכוניתו בלוס אנג'לס, מה שהוביל ליצירת דיווחים ושמועות אודות כך שהוא כותב תסריט חדש. למעשה, אושר רשמית אז ב-2020 כי הוא יצר תסריט עבור סרט אפשרי של "מסע בין כוכבים", מאחר שהוא מעריץ אדוק של הזיכיון.

כוונה לפרוש מהקולנוע

כבר בעת העבודה על "ג'אנגו ללא מעצורים", דיבר טרנטינו על כוונתו לפרוש מתעשיית הקולנוע לאחר שישלים עשרה סרטים ("ג'אנגו" היה סרטו השביעי), ללא הגבלת זמן. הוא חזר על הדברים עם צאת "שמונת השנואים" בשנת 2014, והביע את השקפתו שבימוי הוא משחק של צעירים, והוא עצמו לא צריך להישאר על הבמה עד שאנשים יתחננו לפניו לרדת ממנה, אלא הוא מעדיף "להשאיר אותם רוצים עוד קצת", והוא סבור שאחרי "היו זמנים בהוליווד", הוא הגיע לסוף דרכו בכל הנוגע לסרטי קולנוע. לאחר הפרישה, הוא מתכוון לכתוב ספרים, מחזות וביקורות סרטים. בשנת 2019 שב טרנטינו ודיבר על פרישתו המתוכננת, ואמר שהוא נתן לקולנוע את כל מה שהיה לו לתת, אך הוא מתכוון להמשיך להיות יצירתי, ורואה את עצמו כותב ספרים על קולנוע ומחזות לתיאטרון.

בריאיון שהעניק לביל מאהר ב-25 ביוני 2021 לרגל צאת ספר הביכורים שלו, שב טרנטינו והבהיר שבכוונתו לפרוש מהקולנוע אחרי סרטו הבא, שיהיה העשירי במספר. לדבריו, הוא שקל לעשות ריבוט ל"כלבי אשמורת", אך פסל את הרעיון. אולם בכל מקרה, הוא יעשה את הסרט העשירי המובטח. בשיחתם, אמר טרנטינו למאהר שמאחר ש"היו זמנים בהוליווד" הוא פסגת היצירה שלו, הוא מעדיף לפרוש בשיאו, משום שמהיכרותו עם ההיסטוריה של הקולנוע, במאים מתחילים להידרדר במקרים כאלה, וסרטים בשלהי הקריירה שלהם, נעשים גרועים יותר ויותר, והוא עצמו נתן לקולנוע את כל שהיה לו לתת. באשר לרעיון לסרט העשירי שלו, מאהר תהה אם העובדה שהוא מתגורר בישראל עם אשתו ובנו, יכולה לשמש כתפאורה, משום שירושלים, כהגדרת מאהר, היא "בירת הנקמה העולמית", תוך שהוא רומז למוטיב הנקמה בסרטיו של טרנטינו, שהבהיר מצידו שסרט פוליטי על ישראל לא בא בחשבון מבחינתו, אך הוסיף שכאשר מצלמים סרט בירושלים, לאן שמפנים את המצלמה, רואים מראות נפלאים.

בנובמבר 2020 חתם טרנטינו על חוזה עם הוצאת הספרים "הרפר קולינס", להוצאת שני ספרים פרי-עטו. הספר הראשון, "היו זמנים בהוליווד: רומן", אשר יצא ב-29 ביוני 2021, הוא נובליזציה (אנ') ל"היו זמנים בהוליווד", סרטו התשיעי של טרנטינו. הספר שנכתב במשך חמש שנים, ראה אור במהדורה מודפסת, בספר מוקלט בקולה של השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי, ובגרסת קינדל. במקביל יצאו תרגומים להולנדית, ספרדית, פורטוגזית-ברזילאית, קטלאנית, איטלקית, גרמנית, צרפתית והונגרית.

התרגום לעברית של הספר יצא לאור בשנת 2021.

במרכז העלילה, המהווה בחינה מחודשת של הסרט והדמויות, עומדת דמותו של קליף בות', כפיל הפעלולים המסתורי והחידתי. אחד מקווי העלילה יעסוק בשאלה האם קליף הרג את אשתו, שאלה המעיבה על הקריירה שלו בסרט, והספר יכלול מידע שטרנטינו כתב במהלך עבודתו על הספר, אך לא ראה לנכון לכלול אותו בסרט.

הספר השני עתיד להיות ספר עיון בשם "Cinema Speculation" (בתרגום מילולי: "ספקולציה של קולנוע"), והוא מתואר כ"צלילה לעומק סרטי שנות ה-70 של המאה ה-20", ויכלול מאמרים, ביקורות וכתיבה בנימה אישית.

בינואר 2020, טרנטינו אישר שהוא יוצר ומפתח סדרת טלוויזיה בשם "חוקי הבאונטי", שמה של סדרה בדיונית שיצר בסרט "היו זמנים בהוליווד" מ-2019, ובו שחקן בשם ריק דלטון מגלם צייד ראשים במערב הישן של אמריקה. במועד הפרסום אישר טרנטינו שהוא כתב כבר 5 תסריטים עבור הסדרה, ויביים את כל הפרקים.

סרטיו של טרנטינו ידועים בזכות הדיאלוג השנון שלהם, הדרך בה נשבר רצף הזמן בתסריט, וריבוי המחוות והציטוטים שהוא מציג מתרבות הפופ על כל מרכיביה – קולנוע, מוזיקה, טלוויזיה, ספרות. האלימות היא מרכיב חשוב בסרטיו, ובמיוחד ב"שלושת הגדולים" שבהם – "כלבי אשמורת", "ספרות זולה" ו"להרוג את ביל". ישנן כמויות גדולות של דם המציף את המסך, אך הדבר המאפיין את טרנטינו הוא הדרך האגבית, ואפילו ההומוריסטית שבה מתייחסות הדמויות אל האלימות. כך, למשל, ב"כלבי אשמורת" מפורסמת סצנת "כריתת האוזן" בה כורתת אחת הדמויות (מר בלונד) את אוזנה של דמות אחרת, תוך שהיא מנופפת בפניה בתער, ומפזזת לצלילי שיר עליז משנות השבעים "Stuck in the Middle With You", בעוד שהקורבן האומלל מתחנן על נפשו.

סרטיו ידועים בדיאלוג השנון שלהם. "כלבי אשמורת" נפתח בחבורת פושעים המתכננים שוד, ותוך כדי כך מנתחים לעומק את שירה של מדונה "כמו בתולה". באופן דומה, נכנס הצופה לאווירה ה"טרנטינואית" בשלב מוקדם של "ספרות זולה" עם הדיאלוגים בין ג'ון טרבולטה וסמואל ל. ג'קסון העוסקים בשאלות כגון מדוע טובלים ההולנדים צ'יפס במיונז, והאם עיסוי לרגליים הוא פעולה בעלת משמעות מינית.

ההתייחסויות הבלתי פוסקות לתרבות הפופ, כוללות אף שימוש במותגים דמיוניים כ"סיגריות רד אפל" ו"ביג קאהונה ברגרס" החוזרים במספר סרטים בהם שימש טרנטינו כבמאי, תסריטאי או מפיק.

עובדת היותו של הבמאי עצמו חובב קולנוע ניכרת בכל סרטיו. טרנטינו הוא בעל ידע רב בקולנוע, בביקורת הקולנוע, ובהיסטוריה של הקולנוע. טעמו נע בין סרטי "בלקספלויטיישן" לסרטי קונג פו, ואף סרטי איכות אירופיים. בכל סרטיו יימצאו אזכורים ומחוות לסרטים אלו, שלעיתים, כשב"להרוג את ביל" חיפוש מקורו של ציטוט קולנועי או שורת דיאלוג, הופכים לאתגר בפני עצמו לצופי הסרט. במקומות שונים התפרסמו רשימות שונות העוסקות בסרטים האהובים עליו. אלו נעים בין "הטוב, הרע והמכוער" של סרג'ו לאונה וג'נגו של סרג'יו קורבוצ'י, ועד יצירות כגון "יצרים" של מיכלאנג'לו אנטוניוני.

סרטיו של טרנטינו כוללים אלמנטים החוזרים על עצמם, כגון "צילום תא המטען" בו מוצבת מצלמה בתוך תא המטען של מכונית ומצלמת את הגיבורים המנסים להוציא מתא המטען דבר מה (לרוב גופה). על אף שטרנטינו הפך זווית צילום זו לקלישאה קולנועית, הוא לא היה הראשון שהשתמש בה, ולידתה היא בסרט "החבר'ה הטובים" של הבמאי מרטין סקורסזה. אלמנט נוסף הוא אלמנט כף הרגל הנשית: טרנטינו, כפוט פטישיסט מוצהר, הכניס לסרטיו פעמים רבות סצנות המציגות כפות רגליים נשיות יחפות. אומה תורמן צועדת יחפה גם ב"ספרות זולה" וגם ב"קיל ביל". בסרט "חסין מוות" יש סצנה שבה נעקרת רגלה היחפה של אחת השחקניות ממקומה אחרי שקורט ראסל מתנגש במכוניתם למוות. כפות רגליה החשופות של ברידג'ט פונדה מופיעות ב"ג'קי בראון". בסרט "ממזרים חסרי כבוד" הסוכנת בריג'ט פון האמרסמארק נחשפת על ידי נעל העקב שמאבדת במסבאה, בסצנה בה קולונל לנדה מודד את הנעל על רגלה החשופה. במקרים רבים יש קלוז-אפ על כפות הרגליים. ב"ספרות זולה" וב"קיל ביל" רואים כף רגל נשית יחפה, כאשר הציפורניים צבועות בלק אדום, לוחצות על דוושת הגז: נהגת המונית, וסופי ב"קיל ביל".

לטרנטינו אנסמבל שחקנים שמזוהים עם סרטיו, ובהם: טים רות', אומה תורמן, סמואל ל. ג'קסון וכריסטוף וולץ. ועם זאת בסרטיו מופיעים גם שחקנים כמו לאונרדו דיקפריו, בראד פיט וג'ון טרבולטה.

טרנטינו עבד בחנות השכרת סרטי וידאו לפני שהפך ליוצר סרטים בעצמו, שם הוא הקדיש תשומת לב רבה לסוגי הסרטים אותם הלקוחות אהבו לשכור, והוא ציין מספר פעמים כי הניסיון בעבודה זו היה מקור השראה לקריירה בתחום בימוי הסרטים.

הפולמוס סביב סרטיו

ביצירותיו של טרנטינו מופיעים סטריאוטיפים גזעניים ונעשה שימוש רב במילה "Nigger” (כושון) הנחשבת לטאבו בצפון אמריקה. אלו עוררו ביקורת, שצברה גלים במיוחד עם צאת סרטו ג'אנגו ללא מעצורים, שבה המילה מוזכרת לא פחות מ-110 פעמים, והבמאי ספייק לי האשים את טרנטינו כי הוא מאוהב במילה זו.

ביקורת נמתחה על טרנטינו כפלגיאטור הגונב רעיונות, סצינות ושורות דיאלוג מסרטים אחרים. ברור כי רעיונות רבים אכן נלקחו מסרטים שונים, ולשאלה מתי מפסיקה השאלה מסוג זה להיות "מחווה" קולנועית ומתי היא עוברת את גבול הפלגיאט משמעות רבה בהתייחס ליצירתו של טרנטינו. טרנטינו עצמו נוקט בגישה של שקיפות לא אפולוגטית, ומפרט בהרחבה את מקורות השראתו. "להרוג את ביל" הוא במידה רבה תשובתו להאשמות אלו.

ב-2 בנובמבר 2021 הכריז טרנטינו על כוונתו להוציא למכירה פומבית, בפורמט של NFT, (אסימונים חסרי תחליף), שבע סצנות אקסקלוסיביות לא-ערוכות של הסרט "ספרות זולה", כפריטים לאספנים. לפי ההודעה, המכירה שתתקיים בבורסת האסימונים חסרי תחליף "OpenSea" (גר'), תכלול גם תסריטים מקוריים של הסרט בכתב ידו של טרנטינו, עם פרשנות מוקלטת בקולו. בתגובה להכרזת טרנטינו, ב-16 בנובמבר 2021, הגישה חברת "מירמקס", שהפיקה והפיצה את הסרט, תביעה נגדו בטענה של הפרת זכויות יוצרים. על-פי הטענה, ההכרזה מהווה פגיעה בקניין רוחני וחוזי של החברה, ועלולה להטעות את הציבור לחשוב ש"מירמקס" שותפה לעסקה, ושאחרים רשאים להציע עסקאות דומות, בעוד שהחברה מחזיקה בזכויות הנחוצות לפיתוח, שיווק ומכירה של אסימונים חסרי תחליף הנוגעים לספריית הסרטים שלה.

טרנטינו ניהל מערכות יחסים רומנטיות עם נשים רבות מתעשיית הבידור. ביניהן השחקנית מירה סורבינו, הבמאיות אליסון אנדרס וסופיה קופולה, השחקנית הצרפתייה ג'ולי דרייפוס, השחקנית האפרו-אמריקנית שאר ג'קסון, והקומיקאיות קתי גריפין ומרגרט צ'ו.

ביוני 2017 התארס לזמרת הישראלית דניאלה פיק, בתו של צביקה פיק. ב-28 בנובמבר 2018 הזוג נישא בחתונה רפורמית בארצות הברית. הם נפגשו לראשונה ב-2009 כשהוא הגיע לישראל על מנת לקדם את סרטו "ממזרים חסרי כבוד". בפברואר 2020 נולד בנם הבכור בישראל, וביולי 2022 נולדה בתם. מתגורר עם משפחתו בתל אביב ובלוס אנג׳לס.

• ב-2021, זכה בפרס מפעל חיים בפסטיבל הקולנוע ברומא.
• ביוני 2022 ד"ר לשם כבוד האוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת מושב חבר הנאמנים ה-85 של האוניברסיטה.

כבמאי

מספר	שנה	שם הסרט בעברית	שם הסרט באנגלית	תפקידיו בסרט				הופעה בסרט
				במאי	מפיק	תסריט	שחקן
1	1992	כלבי אשמורת	Reservoir Dogs					מר בראון
2	1994	ספרות זולה	Pulp Fiction					ג'ימי דימיק
3	1997	ג'קי בראון	Jackie Brown					קול בלבד על גבי מזכירה אלקטרונית
‏4‏	2003	להרוג את ביל חלק 1	Kill Bill: Volume 1					חבר ב-Crazy 88
	2004	להרוג את ביל חלק 2	Kill Bill: Volume 2
‏5‏	‏2007‏	"גריינדהאוס" (אנ'): חסין מוות	Grindhouse: Death Proof					וורן, מוזג
		"גריינדהאוס" (אנ'): פלאנט טרור	Grindhouse: Planet Terror					אנס מס' 1 / זומבי
6	2009	ממזרים חסרי כבוד	Inglourious Basterds					קורבן קרקוף ראשון / חייל אמריקאי
7	2012	ג'אנגו ללא מעצורים	Django Unchained					רוברט / פרנקי
8	2015	שמונת השנואים	The Hateful Eight					מספר
9	2019	היו זמנים בהוליווד	Once Upon a Time in Hollywood					במאי פרסומת לסיגריות

סרטים וסדרות בהם השתתף כבמאי אורח

• ארבעה חדרים (1995)
• ER (פרק בודד - 1995)
• עיר החטאים (2005)
• CSI‏ (2 פרקים - 2005)

סרטים נוספים בהם שימש כתסריטאי/מפיק

• רומן על אמת (1993)
• רוצחים מלידה (סיפור מקורי - 1994)
• מצאת החמה עד צאת הנשמה (1996)
• קריש דם (1996)
• דאלטרי קאלהון (Daltry Calhoun) (2005) - מפיק

• ניתוח הסרט "כלבי אשמורת" בספרו של קובי ניב "תסריטאות" (2004)
• ניתוח השפעת תרבות הפוסט מודרניות על סרטיו של קוונטין טרנטינו בספר המרד השפוף של גדי טאוב.
• דוד גורביץ', ‏הגנגסטר הפוסטמודרני: טראומה, קיטש, חלום, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2017, פרק ג': נשיות וגבריות בעולמו של קוונטין טרנטינו, עמ' 74–114.
• קוונטין טרנטינו, היו זמנים בהוליווד (מתרגם: גיא הרלינג), הוצאת כתר, 2021.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קוונטין טרנטינו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוונטין טרנטינו

•   קוונטין טרנטינו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   קוונטין טרנטינו, באתר AllMovie (באנגלית)
•   קוונטין טרנטינו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• קוונטין טרנטינו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• קוונטין טרנטינו, באתר Metacritic (באנגלית)
•   קוונטין טרנטינו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
•   קוונטין טרנטינו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   קוונטין טרנטינו, באתר Discogs (באנגלית)
•   קוונטין טרנטינו, באתר Songkick (באנגלית)
• קוונטין טרנטינו, באתר Genius
•   גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לקוונטין טרנטינו, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת
• סקירה ביוגרפית משנת 2002 (עין הדג), בעברית
• "טרנטינו רינג" - מאות ערכים העוסקים בטרנטינו
• צ'ארלס מקגראת', הניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, טרנטינו: "יש לי עוד עשור לביים", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2012
• אור סיגולי, עכבר העיר אונליין, ממזרים עם כבוד: מצעד הדמויות הגדולות של טרנטינו, באתר הארץ, 8 בינואר 2013
• נחום מוכיח, ספגטי ברוטב דם, באתר nrg‏, 11 בינואר 2013
• עמנואל לוי, קוונטין טרנטינו יודע שהסרט החדש שלו יכעיס אתכם. ראיון, באתר Xnet‏, 21 בינואר 2013
• עמי פרידמן, יובל של טירוף: טרנטינו חוגג 50, באתר nrg‏, 27 במרץ 2013
• אלון גור אריה, מצחיק או מפחיד? ההומור של קוונטין טרנטינו, 23 באוגוסט 2013
• ניר וולף, ממזר בלי מעצורים, באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2015
• נעמה רק, עכבר העיר אונליין, גאון קולנועי או גנב סדרתי: ההשראה של טרנטינו, באתר הארץ, 5 בינואר 2016
•   נירית אנדרמן, טרנטינו: "כמעט גנזתי את הסרט 'ממזרים חסרי כבוד'", באתר הארץ, 9 ביולי 2016
• רביב גולן ורז שכניק, הוליווד פינת רמת אביב: החיים החדשים של קוונטין טרנטינו, ידיעות אחרונות, 17 בינואר 2020
•   רביב גולן, רז שכניק, "לשמוע טילים בפעם הראשונה זה חוויה מטורפת, אבל בזכות כיפת ברזל אפילו לא נכנסתי לממ"ד", באתר "ידיעות אחרונות", 27 באוגוסט 2021
•   רז שכניק, אשמורת שלי, באתר "ידיעות אחרונות", 18 במרץ 2022
• קוונטין טרנטינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)