פופ ארט

התנועה מקיפה תחומי תרבות שונים כגון מוזיקה, אמנות פלסטית, קולנוע, אופנה ועוד. אמני הפופ ארט בוחנים את ההשפעה ההדדית של תחומי התרבות השונים.

אמנות הפופ מרמזת בשמה על המילה פופולרי. אף על פי שאמנות הפופ נוסדה באנגליה, סגנונם של האמנים האמריקנים לא התבסס על סגנונם של הבריטים. אמני פופ ארט בולטים בתחום האמנות הפלסטית הם רוי ליכטנשטיין, אנדי וורהול, קלאס אולדנבורג וריצ'רד המילטון. המאפיין של עבודותיהם היה בהכנסה של חומרים חוץ אמנותיים לעבודות, כגון קומיקס, פרסומות ועוד. העבודות מתאפיינות בדרך כלל בצבעוניות עזה.

מבקרי אמנות רואים באמנות הפופ תגובה לאקספרסיוניזם המופשט, אבל אמנות הפופ קיבלה מהאקספרסיוניזם המופשט גורמים אחדים. אחד הגורמים החשובים הוא המודעות הרבה לאפשרויות באמנות בכלל ובאפקטים הנוצרים ביצירה אדירת ממדים. אך בניגוד לאקספרסיוניזם המופשט אמנות הפופ היא שיבה אל הפיגורטיביות ומשיכות הצבע בהן על פי רוב נקיות וחדות.

הפופ ארט אינה תנועה עם מניפסטים והופעות קבוצתיות, אלא נטייה משותפת של אמנים בכיוון יצירתי מסוים, שעושה שימוש בטכניקות ובאמצעים שונים מאלו שהיו מקובלים כ"תהליך אמנותי" לפני כן. נושאי יצירות פופ שאולים מן המרקם האורבני (בעיקר של ניו יורק), המשקף את מאפייני החברה האמריקנית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה: השפע הכלכלי והתרבותי, הצרכנות והשיווק.

את המושג Pop Art המציא דווקא מבקר האמנות האנגלי לורנס אלווי, בהתייחסו להתרחשויות באמנות האנגלית (ולא האמריקנית) החל מ-1953. בראשית שנות ה-50 סימנו כיווניה של אמנות העיצוב באנגליה מגמה, שגברה לקראת סוף העשור ומצאה את מלוא ביטויה דווקא בארצות הברית, בעיקר בשנות ה-60. החל מ-1953 פעלה בלונדון קבוצת אמנים אליטיסטית בשם "הקבוצה העצמאית". האידאולוגיה העיצובית, שמצאה ביטוי בתערוכותיהם הקבוצתיות רצתה להעביר מסר, שלפיו הטכנולוגיה החדשה משתלטת על החיים. ב-1956 הציגה הקבוצה בלונדון תערוכה בשם "זהו המחר". בתערוכה הוצגו יצירות שהדגישו את העובדה, שאין מרחק בין הפונקציונלי לאסתטי. בין המוצגים היו: בקבוקי בירה ענקיים, קולאז'ים של כרזות פרסומת, גופי תאורה חדשניים, שהבהירו את המסר: "השימושי הוא גם יפה!".

מחולליה הישירים ביותר של אמנות הפופ היו ג'ספר ג'ונס ורוברט ראושנברג. שניהם אמנם פעלו בדרכים נפרדות, אך הם אלו שעוררו ביקורות של מבקרי אמנות. צייר נוסף שהשפיע על אמנות הפופ הוא לארי ריברס. העיתונות אהבה את ציוריו של לארי ריברס, בניגוד לאלו של ג'ונס וראושנברג. העיתונות אהבה את החושניות שהיה מפיק מן הצבע. ריוורס היה אמפיריציסט, ודגל בעריכת ניסויים; ניסוייו הם בדרך כלל נטולי יראת כבוד ורבי המצאות שנונות. עם זאת הוא היה הראשון שעשה שימוש מתוך כובד ראש גמור בנושאים ה"וולגריים" האופייניים לאמנות הפופ.

• אנדי וורהול
• רוי ליכטנשטיין
• קלאס אולדנבורג
• ריצ'רד המילטון
• ג'ספר ג'ונס
• רוברט ראושנברג
• קית' הרינג
• יושיטומו נארה
• קוריטה קנט
• אלכס כץ

• קלאוס הונף, פופ ארט, הוצאת סטימצקי, ספרי טאשן, 2008.

  מדיה וקבצים בנושא פופ ארט בוויקישיתוף

• עדי צור, פופ ארט בלונדון
• סוכנויות הידיעות, מרילין הצהובה, באתר הארץ, 19 במרץ 2007
• art/Pop-art פופ ארט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   אמנות פופ, דף שער בספרייה הלאומית