הממלכה הסלאוקית: ממלכה ואימפריה קדומה

הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם ההלניסטי.

הממלכה הסלאוקית

ממשל
משטר	מלוכני
ראש מדינה	שליט סלאוקי
ראש הרשות המבצעת	שליט סלאוקי
שפה נפוצה	ניב קוינה של יוונית עתיקה, שפות שונות
עיר בירה	אנטיוכיה, סלאוקיה על החידקל
גאוגרפיה
יבשת	אירואסיה
היסטוריה
הקמה	מלחמות הדיאדוכים
תאריך	312 לפנה"ס
פירוק	מסע פומפיוס למזרח
תאריך	63 לפנה"ס
ישות קודמת	האימפריה של אלכסנדר הגדול (מוקדון) והאימפריה האחמנית
ישות יורשת	האימפריה המאורית, ממלכת החשמונאים, אוסרואנה, סופנה, קומגנה, אטרופאטנה, הרפובליקה הרומית והאימפריה הפרתית
שטח בעבר	3 מיליון קמ"ר (נכון ל־תקופת סלאוקוס הראשון)
אוכלוסייה בעבר	14–18 מיליון בשיאה של האימפריה (נכון ל־281 לפנה"ס ו-190 לפנה"ס)
כלכלה
מטבע	דרכמה, כיכר
שונות

הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון.

במהלך המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד נגד מצרים התלמיית.

המלכים האחרונים לבית סלאוקוס, פיליפוס השני פילורומאיוס וסלאוקוס השביעי, שמרו על כיסאם עד שנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס, ועד הדחת אנטיוכוס ה-13, אחרון השליטים משושלת סלאוקוס, בידי פומפיוס בשנת 64 לפנה"ס.

במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, פרץ בארץ ישראל מרד החשמונאים, שבעקבותיו הצליחו היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז חורבן בית ראשון.

לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון ב-323 לפנה"ס, שטחי האימפריה הפרסית שבשליטתו חולקו בין הגנרלים ששירתו אותו על ידי פרדיקס, שתפס את מקומו של אלכסנדר לזמן קצר אחר מותו, במה שנודע מאז כחלוקת בבל (the Partition of Babylon). החלוקה גררה מחלוקות בין הגנרלים, ולאחר חלוקה נוספת, מפקד חיל הפרשים סלאוקוס הראשון תפס את מקומו כמלך בבל בשנת 312 לפנה"ס, שנחשבת כשנת היווסדה של הממלכה הסלאוקית וממנה מתחיל מניין השטרות.

סלאוקוס הראשון, אשר היה בעל אמצעים צבאיים ועוצמה פוליטית, החל להשתלט על אזורים נרחבים במזרח התיכון ואסיה המערבית של ימינו. בשיא התרחבות האימפריה מזרחה, הגיע סלאוקוס להודו (פקיסטן של ימינו), שם נלחם על טריטוריה במשך שנתיים. סיום הקרבות הביא הסכם בין סלאוקוס וצ'נדרגופטה מאוריה, קיסר הודו, אשר מסר לסלאוקוס 500 פילי מלחמה בתמורה לתום העוינות וחלק נרחב מהאדמות המזרחיות אותן כבש. לאחר מכן, פנה סלאוקוס להרחבת הגבול המערבי של ממלכתו, וכבש את צפון סוריה ואנטוליה (רובה של טורקיה של ימינו), בקרב איפסוס (301 לפנה"ס), אשר סימל את התפוררותה הסופית של אימפריית אלכסנדר מוקדון. הממלכה הסלאוקית הגיעה לשיא התפשטותה בזמן שלטונו של סלאוקוס הראשון, אז השתרעה על שטח של בערך 3 מיליון קמ"ר. בפרק זמן מסוים השתרעה הממלכה מהודו במזרח ועד הים האגאי במערב, מהים הכספי בצפון ועד המפרץ הפרסי בדרום.

לאחר כיבוש אסיה הקטנה, החל סלאוקוס להתקדם לעבר יוון, ובכך להשלים את כיבוש ממלכתו של אלכסנדר מוקדון המנוח. אך בשנת 281 לפנה"ס נרצח סלאוקוס בידי תלמי קראונוס שחשק בכס מלכות מוקדון אשר היה שייך לסלאוקוס. יורשיו של סלאוקוס לא צלחו במטרת שימורה של הממלכה, ובין השנים 231-281 לפנה"ס שטחים רבים של הממלכה הכריזו על עצמאותם או נכבשו על ידי יריבי הממלכה.

תהליך ירידת כוחה של הממלכה פסק עם עלייתו של אנטיוכוס השלישי לכס המלכות בשנת 223 לפנה"ס, בגיל 19. במהלך כהונתו, אנטיוכוס השלישי כבש חזרה את כל השטחים אשר היו בידי סלאוקוס הראשון. בניסיונו להשתלט על שטחים מיוון, נכנס אנטיוכוס למסלול התנגשות עם הרפובליקה הרומית, שהפך לבסוף למלחמה, שהסתיימה בתבוסת צבאו של אנטיוכוס והייתה למעשה תחילת סוף קיומה של הממלכה הסלאוקית.

על רקע הפסדים אלו, במאה השנייה לפני הספירה היו נתונים הסלאוקים תחת אילוצי חוב משמעותיים מול הרפובליקה הרומית. חובות אלו אילצו אותם להגביר מיסוי על העמים באימפריה, והדבר החליש את היציבות, בעידודם של הרומאים. באמצע המאה מרידות שונות בפרתיה וביהודה וכן מלחמות בלתי פוסקות בין הטוענים לכתר המלוכה אילצו את הסלאוקים לוותר בהדרגה על חלקים משטחם, ובשנת 83 לפני הספירה נכנעו הסלאוקים לכיבושי הפרתים, הארמנים והרומאים, והממלכה נותרה בשליטה על שטח זעיר בלבד. הכיבוש הרומאי בשנת 64 לפני הספירה נחשב לזה שסתם סופית את הגולל על הממלכה.

למרות שרוב אוכלוסיית האימפריה הסלאוקית לא הייתה יוונית, שושלת המלוכה, בדומה למלוכה בשאר הממלכות ההלניסטיות, הייתה מוקדונית-יוונית. אוכלוסייתה מנתה בשיאה בין 14 ל-18 מיליון תושבים בשתי נקודות בזמן, סביב שנת 281 לפנה"ס (מיד לאחר קרב קורופדיון), ושוב בשנת 190 לפנה"ס (לאחר כיבוש קוילה סוריה וממש לפני קרב מגנסיה). ההיסטוריון ויקטור ארנברג (אנ'), לעומת זאת, העריך שאוכלוסיית הממלכה מנתה 30 מיליון תושבים, ואילו ישראל שצמן טוען כי "אין ברשותנו נתונים דמוגרפיים מפורטים ואף אי אפשר להגיש אומדנים מבוססים, אלא במקרים מעטים ומוגבלים".

אף על פי שמפעלי ההתיישבות של המלכים הסלאוקים הגדילו במידה ניכרת את מספר היישובים העירוניים, האוכלוסייה העירונית הייתה חלק לא גדול מכלל האוכלוסייה של הממלכה. רבים מהיישובים העירוניים זכו להשיג מעמד של פוליס. המהגרים היוונים והמקדונים ישבו בדרך כלל ביישובים העירוניים, בין אם בפולייס או בקאטויקיות.

הצבא של הממלכה הסלאוקית היה המכשיר העיקרי שבאמצעותו הפעיל השלטון המרכזי את סמכותו. בשיאו היה זה אחד הצבאות הגדולים והחזקים ביותר במזרח התיכון. היו בו עשרות אלפי פרשים, עשרות אלפי רגלים ומאות פילים. צבא זה ידע עליות ומורדות בהתאם למצבה של הממלכה הסלאוקית.

  מדיה וקבצים בנושא הממלכה הסלאוקית בוויקישיתוף

• ״החשמונאים, גרסת היוונים״ - פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
• הממלכה הסלאוקית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   סלוקים, דף שער בספרייה הלאומית
• הממלכה הסלאוקית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)