ברית צבאית

בריתות צבאיות נבדלות מקואליציות, שכן קואליציות נוצרות בעקבות משבר אשר ידוע מלכתחילה.

ברית צבאית יכולה להיות ברית הגנה או הסכם אי-תוקפנות.

בריתות צבאיות קשורות למערכות ביטחון קיבוצי אבל יכולות להיות שונות במהותן. מזכר של מחלקת המדינה של ארצות הברית מתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 מסביר את ההבדל באומרו כי מבחינה היסטורית בריתות "נועדו לקדם את האינטרסים הלאומיים המשותפים של הצדדים, ומעגנות גיבוי צבאי אם אחד הצדדים נכנס למלחמה במרדף אחר מטרות אלה". בעוד שהסדר ביטחוני קיבוצי "לא מופנה נגד אף אחד; הוא מכוון אך ורק נגד תוקפנות. הוא מבקש לא להשפיע על "מאזן הכוחות", אלא לחזק את "מאזן העקרונות".

המניע הברור למדינות המחזיקות בבריתות צבאיות הוא להגן על עצמן מפני איומים מצד מדינות אחרות. עם זאת, מדינות נכנסו גם לבריתות כדי לשפר את קשריהן עם אומה מסוימת או כדי לנהל סכסוך עם עם מסוים.

טבען של בריתות, לרבות היווצרותן ולכידותן (או היעדרן), הוא נושא של מחקרים אקדמיים רבים בעבר ובהווה.

בהקשר היסטורי, ברית צבאית באירופה יכולה להיחשב ליגה בין מדינות עצמאיות שהוגדרו על ידי האמנה, לצורך פעולה משולבת, הגנתית או התקפית, או גם וגם. לרוב בריתות קרובות הופנו כלפי אובייקטים ספציפיים שהוגדרו היטב בהסכמים. לכן הברית המשולשת של 1668 בין בריטניה, שוודיה והולנד, והברית הגדולה של 1689 בין האימפריה הרומית הקדושה, הולנד, אנגליה, ספרד, סקסוניה, כוונו שתיהן נגד כוח של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. הברית המרובעת של 1814, שהוגדרה באמנת שומון, בין בריטניה הגדולה, אוסטריה, רוסיה ופרוסיה, הקומה במטרה להפיל את נפוליאון ואת השושלת שלו, והסגת צרפת לגבולותיה המסורתיים. הברית המשולשת של 1882 בין גרמניה, אוסטריה ואיטליה כוונה לכאורה לשימור השלום האירופי נגד כל פעולה תוקפנית אפשרית של צרפת או של רוסיה; והדבר הוביל כעשר שנים מאוחר יותר, לברית הדו-צדדית בין רוסיה לצרפת לתמיכה הדדית במקרה של כל פעולה עוינת של המעצמות האחרות.

לפעמים, לעומת זאת, נעשו ניסיונות לתת בריתות אופי יותר כללי. למשל הברית הקדושה שנחתמה ב-26 בספטמבר 1815 הייתה ניסיון, בהשראת האידיאליזם הדתי של אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, לשיקום ערכי הנצרות בפוליטיקה האירופית, בסיס משותף לליגה הכללית של ממשלות אירופה, שמטרתה העיקרית היא שימור השלום.