חוקת הודו: חוקה

החוקה מגדירה את עקרונות המשטר ואת המבנה, הסמכויות, החובות ואופני הפעולה של מוסדות השלטון במדינה. בנוסף, קובעת החוקה את זכויות היסוד של האזרחים ואת חובותיהם כלפי המדינה. החוקה ההודית היא החוקה הארוכה בעולם. שר המשפטים הראשון של הודו העצמאית, בהימרו רמג'י אמבדקאר, נחשב למי שהשפיע ביותר על עיצובה וניסוחה. החוקה אושררה רשמית על ידי האספה החוקתית של הודו ב-26 בנובמבר 1949 ונכנסה לתוקף ב-26 בינואר 1950.

האספה החוקתית של הודו הוקמה על פי הצהרת משלחת וועדת הקבינט הבריטי ביוני 1946. הוועדה התכנסה לראשונה בדצמבר 1946, ותפקדה במקביל כפרלמנט למדינה שבכינון. האספה הורכבה מנציגי הקונגרס הלאומי ההודי והליגה המוסלמית, אך חברי הליגה החרימו את האספה ולבסוף פרשו מהאספה עם הקמת האספה החוקתית של פקיסטן ב־3 ביולי 1946. האספה הקדישה 6 מושבים לבירור עקרונות הייסוד שעליהם תושתת החוקה, ולאחריהם הוקדשו חמישה מושבים לבירור הנוסח. האספה הטילה באוגוסט 1947 את המשימה לכתיבת החוקה על על ועדת הניסוח (drafting committee), שאמבדקר מונה לעמוד בראשה. אמבדקר נחשב למי שהשפיע ביותר על עיצוב החוקה ועקרונותיה ולמנסחה המרכזי. מהלך כתיבתה של החוקה נמשך שלוש שנים. הוא החל בדצמבר 1946, שבעה חודשים לפני הפיכתה של הודו למדינה עצמאית, והסתיים בנובמבר 1949, כשהוועדה אימצה את החוקה, שנקבע כי תכנס לתוקף חודשיים לאחר מכן ב־26 בינואר 1950, תאריך שצוין כיום העצמאות משנות השלושים. האספה המכוננת מנתה יותר מ–300 נציגים שפעלו במסגרת של 15 ועדות שונות, שבכל אחת נדונו סעיפים שונים של החוקה. ועדת הניסוח, ובראשה אמבדקר, איחדה בין הסעיפים השונים, ולעיתים שינתה את הנוסחים שנוצרו בוועדות.

החוקה משקפת במידה רבה את תפיסת עולמו הפוליטית והחברתית של אמבדקר, שהיה בן לקסטת הדלית (המכונה גם קסטת הטמאים) וביקש להשתמש בכתיבת החוקה למען ביטול שיטת הקסטות בחברה ההודית. אמבדקר דגל בשוויון לבני כל הקסטות ולנשים, והחזיק בעקרונות של דמוקרטיה ליברלית. הוא התנגד להצעה שעלתה במהלך דיוני האספה המכוננת להגדיר את הודו במפורש כמדינה סוציאליסטית בסעיף הראשון של החוקה וטען, שהגדרה כזו "תהרוס את הדמוקרטיה", משום שהיא תכבול מראש את הממשלה לתפיסה כלכלית אידאולוגית מסוימת. ההגדרה של הודו כמדינה סוציאליסטית הוכנסה לבסוף לחוקה במהלך מצב החירום בהודו, עם אימוץ התיקון ה-42 לחוקת הודו, שנכנס לתוקף במרץ 1977.

ההצלחה של חברי האספה המכוננת ליצור תשתית חוקתית דמוקרטית להודו בולטת לנוכח האתגרים המורכבים שהקשו את המהלך — אתגרים שבמדינות אחרות הביאו ליצירת משטרים רודניים: תנאים כלכליים ירודים של מדינה מתפתחת, העדר השכלה מינימלית בקרב מרבית התושבים וחברה שסועה מבחינה אתנית, לשונית, דתית ומעמדית. יתר על כן, ניסוח החוקה החל בתנאים של ריבונות חלקית, כשהכוחות הבריטיים עדיין שלטו בהודו וממשלת בריטניה הכתיבה את מנגנון הבחירה של חברי האספה ואת פרוצדורות הדיון, והמשיכה תוך כדי חלוקתה האלימה של הארץ לשתי מדינות נפרדות — הודו ופקיסטן.

במקביל לכתיבת החוקה לרפובליקה כולה, 62 מדינות נסיכותיות כתבו חוקה משל עצמן, ו־286 היו מעורבות בכתיבת חוקות לאיחודים של מדינות נסיכותיות.

אימוץ החוקה

האספה המכוננת של הודו קיבלה את החוקה ב־26 בנובמבר 1949. מועד כניסת החוקה נקבע ל־26 בינואר 1950, תאריך שנבחר בעקבות הכרזת הקונגרס הלאומי ההודי על Purna Swaraj (עצמאות מלאה) בתאריך זה בכינוס בפונה ב-1930. המועד מצויין בהודו כיום הרפובליקה.

החוקה מבוססת בענייני ממשל על חוק ממשלת הודו, 1935, שהממשל במהלך כתיבת החוקה נשען עליה. עקבות החוק הם כה גדולים שאף נטען שהחוקה בעיקרה אינה אלא גרסה מעובדת של חוק ממשלת הודו, 1935. בנוסף, מנסחי החוקה שאלו מרכיבים מסוימים מדמוקרטיות מערביות שונות:

• מהתפיסה החוקתית הבריטית: שיטת ממשל פרלמנטרית, העיקרון הרובני, שלטון החוק, העדר אזרחות כפולה, מוסד יו"ר בית הנבחרים והליכי חקיקה.
• מהחוקה האמריקאית: מגילת זכויות יסוד, מבנה ממשל פדרלי, עצמאות הרשות השופטת, ביקורת שיפוטית, הנשיא כמפקד העליון של הצבא, סגן נשיא מכהן כיו"ר מועצת המדינות, הליך משפטי תקין.
• מהחוקה הקנדית: מערכת פדרלית המוגדרת כ"איחוד של מדינות" עם ממשלה מרכזית חזקה. רשימות מפורטות של חלוקת סמכויות בין ממשלת האיחוד לממשלות של המדינות.
• מהחוקה הצרפתית: אידיאלים של חירות, שוויון, אחווה, המובעים בהקדמה לחוקה.
• מהחוקה האוסטרלית: חופש הסחר והמסחר בין המדינות.
• מהחוקה האירית: עקרונות מנחים של הכלכלה.
• מחוקת ברית המועצות: חובות אזרחיות, ועדת תכנון עם מנדט חוקתי לניהול הכלכלה.

 

החוקה ההודית היא החוקה הארוכה בעולם. עם אימוצה ב-1950, כללה החוקה 395 סעיפים ו-12 נספחים. לאורך השנים תפחה החוקה ונוספו לה תיקונים רבים. נכון לשנת 2016 יש בה 25 חלקים ובהם 448 סעיפים, 17 נספחים ו-100 תיקונים.

ההקדמה

החוקה פותחת ב־Preamble, ההקדמה, המכריזה על הקמת המדינה כרפובליקה ריבונית ועל מחוייבותה להעניק לאזרחיה צדק, חירות ושוויון לצד קידום האחווה ביניהם ואחדות האומה. בתיקון ב־42 לחוקת הודו שנכנס לתוקף ב־1977 שונתה הגדרת המדינה לרפובליקה סוציאליסטית חילונית ודמוקרטית. עקרונות אלה באים לידי ביטוי בפתיח לחוקה:

אנו, העם ההודי, החלטנו חגיגית לייסד את הודו כרפובליקה ריבונית, [סוציאליסטית, חילונית ודמוקרטית,] ולהבטיח לכל אזרחיה: צדק חברתי, כלכלי ופוליטי; חירות המחשבה, הביטוי, האמונה, הדת והפולחן; שוויון לפני החוק ושוויון הזדמנויות; ולקדם בין כולם אחווה הדדית, המבטיחה את כבוד הפרט ואת אחדות האומה [ושלמותה]; באספה מכוננת זו ביום עשרים וששה בנובמבר 1949, מאמצים, מחילים ומעניקים לעצמנו חוקה זו.

המקור באנגלית

WE, THE PEOPLE OF INDIA, having solemnly resolved to constitute India into a SOVEREIGN [SOCIALIST SECULAR] DEMOCRATIC REPUBLIC and to secure to all its citizens: ⁠JUSTICE, social, economic and political; ⁠LIBERTY of thought, expression, belief, faith and worship; ⁠EQUALITY of status and of opportunity; and to promote among them all ⁠FRATERNITY assuring the dignity of the individual and the unity [and integrity] of the Nation; ⁠IN OUR CONSTITUENT ASSEMBLY this twenty-sixth day of November, 1949, do HEREBY ADOPT, ENACT AND GIVE TO OURSELVES THIS CONSTITUTION.

האיחוד והטריטוריות

הפרק הראשון בחוקה מגדיר את המדינה ואת שטחיה. הפרק פותח בהכרזה הודו, כלומר בהרט (תעתיק של הכינוי ההינדי), היא איחוד של מדינות. בפרק זה נקבע כי המדינה ההודית מורכבת ממדינות, שהגדרתן נשמרה לפרק השישי. בפרק זה נקבעו ההוראות לשינוי גבולות ומספר המדינות, שנמסרו לידי הפרלמנט ההודי. ב־1955, בתיקון החמישי לחוקת הודו, נקבע כי הדיון בשינויים בשטחי המדינות יצריך את אישור נשיא הודו (ובפועל את אישורה של ממשלת הודו), לצד אישור האספה המחוקקת המדינתית במדינות המושפעות מהשינוי במקרה וישנן.

זכויות יסוד

פרק זכויות היסוד נועד להבטיח את זכויות הפרט אל מול הרשות המבצעת ואל מול סמכויות המחוקק. בשונה מהעקרונות המנחים, לזכויות היסוד מעמד מחייב ואפשר לאכוף אותן. הנוסח המקורי של החוקה הבטיח שבע זכויות יסוד: שוויון בפני החוק, חירויות הפרט, הזכות שלא להיות מנוצל, חופש המצפון והדת, הזכות לתרבות למיעוטים, הזכות לקניין (איבדה את מעמדה כזכות יסוד בתיקון ה-44 לחוקה בשנת 1978), הזכות לסעד משפטי. החוקה אינה רואה בזכויות כלכליות זכויות יסוד, ונעדרת מהן גם הזכות לחינוך.

מבנה המשטר ומוסדות השלטון

בהתאם לחוקתה, הודו נשלטת ידי מערכת פרלמנטרית. הפרלמנט ההודי, המורכב משני בתים: הרג'יה סבהה והלוק סבהה. הרשות המבצעת היא מועצת שרים (Union Council of Ministers), המונהגת על ידי ראש ממשלת הודו.

הממשלה מפעילה כוחות מנהליים נרחבים בשם נשיא הודו, אשר תפקידיו הם במידה רבה טקסיים. הנשיא וסגנו נבחרים באופן בלתי ישיר אחת ל־5 שנים על ידי מועצה בוחרת מיוחדת. סגן הנשיא תופס את תפקיד הנשיאות במקרה של מוות או התפטרות של הנשיא המכהן.

המבנה הפדרלי

על אף שהחוקה קובעת כי הודו היא רפובליקה פדרלית, היא נותנת לממשל המרכזי כוח רב יותר מאשר למדינות המרכיבות את האיחוד. הממשל המרכזי יכול להדיח ממשלות של מדינות אם אף מפלגה אינה מסוגלת ליצור ממשלה בראשותה, או בהתקיים סעיפים מסוימים המוגדרים בחוקה.

הודו נחלקת ל-28 מדינות ו-8 טריטוריות איחוד. למדינות יש ממשלות נבחרות משל עצמן, שבראשן עומד ראש השרים (Chief Minister), בעוד שטריטוריות איחוד נשלטות על ידי פקיד הממונה על ידי השלטון הפדרלי המרכזי. בתי המחוקקים של כמה מהמדינות מורכבים משני בתים, בדומה לפרלמנט הלאומי. השרים הראשיים של המדינות אחראיים בפני בתי המחוקקים באותו אופן בו ראש הממשלה אחראי בפני הפרלמנט.

בכל מדינה עומד מושל הממונה על ידי נשיא הודו. המושל עומד באופן רשמי בראש המדינה, אך סמכויותיו הן טקסיות בעיקרן, בדומה לנשיא. הממשלה המרכזית היא בעלת סמכות רבה יותר על טריטוריות האיחוד מאשר על המדינות, אם כי חלק מטריטוריות אלו צברו כוח רב יותר מאשר אחרות בניהול ענייניהן העצמיים. כמה מדינות מנסות להחיות את המועצות הכפריות המסורתיות ("פנצ'איאטים"), במטרה לקדם את ההשתתפות העממית בדמוקרטיה ברמה הכפרית.

מצב חירום

פרק 18 בחוקה מסמיך את הנשיא להכריז על מצב חירום בהודו כולה או מקצתה בשלושה מקרים של איום על המדינה, שלמותה או יציבותה: (1) כאשר הנשיא משוכנע שמלחמה, תוקפנות חיצונית או התקוממות פנימית מאיימות על המדינה, (2) איום על היציבות הפיננסית או מצב האשראי של הודו, (3) בגין "אי סדרים פנימיים". בסעיף 365 נקבע, כי בסמכות הנשיא להכריז על מצב חירום באחת ממדינות האיחוד וליטול על עצמו את ניהול אותה מדינה - מצב הנקרא שלטון הנשיא (President's Rule). ניצולו התכוף של סעיף זה היווה מקור למתיחות וביקורת רבה מצד מתנגדי מפלגות השלטון לאורך שנות קיומה של הודו.

בעשורים שחלפו מאז הוקמה אימצה הודו מעל 100 תיקונים לחוקה, כאשר התיקון הראשון הועבר על ידי האספה החוקתית של הודו ב־1951, טרם הבחירות הראשונות בהודו.

במחצית שנות ה-70 של המאה העשרים הכריזה ראש ממשלת הודו, אינדירה גנדי, על מצב החירום בהודו. בשנים 1975–1977 הופעל משטר החירום, שהשעה למעשה את המשטר הדמוקרטי. במהלכו הקים הקונגרס וועדה בראשות סווארן סינג לבצע תיקונים בחוקה,. ב-1976 הוכרז התיקון ה-42 לחוקה, שכלל תיקונים רבים לחוקה, שהגבילו את כוחה של מערכת המשפט ומנעו בקרה שיפוטית על פעולות המשעות את אכיפת זכויות היסוד. תיקון 42 לחוקה קיצץ בסמכויות הרשות השופטת, חיזק את הפרלמנט והוסיף סמכויות לממשלה המרכזית.

בבחירות 1977 גברה מפלגת הג'נטה על מפלגת הקונגרס ותיקנה את רוב השינויים שנעשו בחוקה בזמן משטר החירום. כן נוסף תיקון 44 לחוקה, המגביל את סמכות הנשיא להכריז על מצב חירום שאינו קשור להתקפה מבחוץ.

• חקיקה אזרחית בהודו

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: Constitution of India
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חוקת הודו

•   אתר האינטרנט הרשמי של חוקת הודו
• לב ארן, ‏כך עיצבה החוקה ההודית את הדמוקרטיה הגדולה בעולם, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 בינואר 2023
• חוקת הודו, בפורטל ממשלת הודו (באנגלית)
• פ"ר קומרסוואמי, הודו: דמוקרטיה בחברה משוסעת, האוניברסיטה הפתוחה, 2009
• חני לרנר, על תפקיד החוקה בתנאים של אי-הסכמה לאומית: מבוא לנאומו של ב"ר אמבדקר באספה המכוננת של הודו בנובמבר 1948, תיאוריה וביקורת, 44, קיץ 2015, עמ' 289–295