פרובינקיה בריטניה: פרובינקיה רומית

ניסיון הפלישה הרומאי הראשון לאיים הבריטיים התרחש בשנת 55 לפנה"ס בפיקודו של יוליוס קיסר. לאחר שנה של לחימה באי, הוא נכשל בניסיונו לכבשו ונאלץ לסגת בשנת 54 לפנה"ס. הקשרים עם בריטניה התרחבו תחת שלטונו של אוגוסטוס הודות לרומאניזציה של גאליה אולם הוא לא הראה עניין לחזור על ניסיונו של קיסר לכיבוש האי.

בשנת 43 שלח הקיסר קלאודיוס את אולוס פלאוטיוס, בראש ארבעה לגיונות על מנת לכבוש את בריטניה לאחר שקיבל פניה מאחד מראשי השבטים היריבים באי. בריטניה הייתה מטרה אטרקטיבית לרומאים בשל עושרה במחצבים ובעבדים. האי שימש גם כמקלט למורדים מפרובינקיות אחרות, ולא ניתן היה להניחו לנפשו עוד זמן רב. קלאודיוס עצמו ביקר באי לאחר השלמת השלב הראשון של הלחימה, והביא עמו תגבורת המלווה בפילים.

הפרובינקיה החלה לעבור תהליכי רומאניזציה כאשר המרכזים העירונים העיקריים התקיימו בקאמולודונום (קולצ'סטר של ימינו), וורולאמיום (סנט אולבנס של ימינו) ולונדיניום. בשנת 60 פרץ מרד בראשות המלכה בודיקיאה כתוצאה מיחס הרע של התושבים הרומאים אליה, אף על פי שהמרד דוכא בהצלחה ובמהירות מספר יישובים רומאים נחרבו במהלכו ותהליך הטמעתה של בריטניה בקיסרות התעכב.

בימי שלטון השושלת הפלאבית משלו בבריטניה סדרה של מושלים פעלתניים שהחלו בתהליך הרחבת גבולותיה, תהליך זה הגיע לשיאו בימיו של גניאוס יוליוס אגריקולה שהשלים את כיבוש ויילס והצליח לחדור לשטחה של סקוטלנד תוך שהוא מנחיל תבוסות לשבטים המקומיים. אולם בסופו של דבר שטחה של סקוטלנד ננטש והוא לא נכלל בתחום הפרובינקיה.

קו הגבול התייצב בזמנו של הקיסר טראיאנוס, הקיסר אדריאנוס חיזק את האחיזה הרומאית בפרובינקיה על ידי ביצור הגבול עם סקוטלנד. יורשו אנטונינוס פיוס יצא למסע כיבושים וייצב את הגבול בחומת אנטונינוס אולם גבול זה לא החזיק מעמד והרומאים בסופו של דבר הסיגו את כוחותיהם לגבול שקבע אדריאנוס.

באופן יחסי בריטניה הייתה פרובינקיה שלווה אולם כמו בשאר העולם הרומאי גם היא סבלה מאותן בעיות של מרידות מושלים ופשיטות של שבטים ברברים. עם הידרדרות מצבה של האימפריה בתחילת המאה החמישית לא היה חיל המצב הרומאי מסוגל להתמודד עם השבטים הגרמאניים ובסופו של דבר הובס על ידם. ידוע שבשנת 410 ביקשו אזרחיה הרומיים של הפרובינקיה את עזרתו של הקיסר הונוריוס כנגד הפולשים הברברים. באותו זמן הייתה האימפריה המערבית בשלבי התפוררות מתקדמים ובאותה שנה ממש נבזזה רומא עצמה על ידי הוויזיגותים. ידו של הקיסר הונוריוס הייתה קצרה מלהושיע פרובינקיה מרוחקת כבריטניה, בזמן שהצבא הרומי לא היה מסוגל להתמודד עם האיומים ביבשת עצמה, ועל כן ענה הונוריוס לאזרחי הפרובינקיה שיאלצו להסתדר בעצמם. בריטניה הייתה ריקה למעשה מכוחות צבאיים רומיים (שהועברו קודם לכן ליבשת כדי להתמודד עם האיום הברברי) וכך הגיעה הפרובינקיה הרומית בבריטניה לסופה.

 

בריטניה הייתה פרובינקיה קיסרית (כלומר, המושל מונה ישירות על ידי הקיסר ולא על ידי הסנאט). בדומה לגאליה, גם בריטניה הייתה מחולקת למחוזות, שמספרם הגיע ל-16 לפחות, ובירת הפרובינקיה הייתה לונדיניום. בתחילה הייתה הפרובינקיה יחידה אחת אולם בראשית המאה השלישית חולקה לשתי יחידות: בריטניה עלית, שבירתה לונדיניום, ובריטניה תחתית, שבירתה יורק. במהלך הרפורמות המקיפות של הקיסר דיוקלטיאנוס התרחשה חלוקה נוספת, הפעם לארבעה חלקים.

חיל המצב הרומאי בפרובינקיה היה מורכב משלושה לגיונות: הלגיון השני אוגוסטה, הלגיון העשרים ואלריה ויקטריקס והלגיון השישי ויקטריקס.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל היסטוריה

• תרבות רומנו-בריטית
• מכתבי וינדולנדה

  מדיה וקבצים בנושא פרובינקיה בריטניה בוויקישיתוף

•   בריטניה, היסטוריה, תקופה רומית, 55 לפני הספירה-449 לספירה, דף שער בספרייה הלאומית
• פרובינקיה בריטניה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

  ערך זה הוא קצרמר בנושא רומא העתיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.