עיריית פתח תקווה היא גוף השלטון המקומי במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר פתח תקווה.
ככל רשות מקומית עוסקת עיריית פתח תקווה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרות שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.
בשנת 1928 הוקמה המועצה המקומית של העיר שנקראה "מועצת המושבה". בראשות המועצה הועמד שלמה שטמפפר, בנו של יהושע שטמפפר, ממייסדי פתח תקווה.
בבחירות למועצה בשנת 1932 היו לתנועות הפועלים 5 צירים, לרשימת החקלאים ואזרחים צעירים 6 צירים, לחרדים ציר 1, לרוויזיוניסטים ציר 1, לסוחרים ציר 1 ולבעלי הבתים ציר 1. בראש המועצה, ומשנת 1937 בראשות העיר, עמד שלמה יצחק שטמפפר וסגנו היה משה איכילוב. בתחילה היה שטמפפר מקורב לגוש האזרחי אולם לקראת סוף כהונת המועצה הוא התקרב יותר לחוגי הפועלים.
בשנת 1937 קיבלה המושבה מעמד של עיר, ונקראה בשם "המועצה המקומית של פתח תקווה" - גוף זמני למשך כמה חודשים, אז הוקמה מועצת העיר הראשונה של פתח תקווה שבראשה הועמד שלמה שטמפפר שהיה ראש העירייה הראשון של פתח תקווה. בין חברי מועצת העיר הראשונה היו גם משה איכילוב, עזרא איכילוב ויחיאל דובדבני. משנת 1937 שכנו משרדי העירייה בבית פקידות הברון ברחוב מונטיפיורי, עד להקמת בניין העירייה בשנת 1955. בית הפקידות נהרס שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1957.
בבחירות למועצת עיריית פתח תקווה שהתקיימו ביולי 1940 השתתפו 6010 מתוך 6950 בעלי זכות בחירה. המצביעים חולקו לפי אזור מגוריהם לשש קלפיות שמוקמו ברחובות: מונטיפיורי, חובבי ציון, חפץ חיים, וולפסון, שטמפר ורמב"ם. ההסתדרות זכתה ב-6 מתוך 15 מנדטים, הדתיים ב-4 מנדטים (רשימת המזרחי והפועל המזרחי זכתה ב-2 מנדטים וסיעת החרדים ופועלי אגודת ישראל ב-2 מנדטים) והגוש האזרחי ב-5 מנדטים (רשימתו של יוסף ספיר, הגוש האזרחי, זכתה ב-2 מנדטים, ויצו - מנדט 1, צעירים - מנדט 1 והמרכז - מנדט 1). בכינוס המועצה שלושה שבועות לאחר הבחירות התמודד ספיר כנגד נציג סיעת הפועלים, גרבובסקי, על ראשות העירייה, לאחר ששלמה יצחק שטמפפר הודיע שבגלל השלטונות לא יתמודד. שני המתמודדים קבלו 7 קולות כל אחד, ולבסוף זכה ספיר בתפקיד. המועצה המשיכה בתפקידה עד הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 1950 וספיר החזיק בתפקיד ראש עיריית פתח תקווה עד תחילת שנת 1951.
חוקי הבחירות למועצת העיר ולראשות העיר זהים לחוקי הבחירות לרשויות המקומיות בשאר הערים בישראל. מועצת העיר נבחרת בבחירות יחסיות וחברים בה מספר חברים המשתנה לפי גודל האוכלוסייה. עד 1975 נבחר ראש העיר מבין חברי המועצה על ידי חברי המועצה, ומאז שינוי החוק שיושם בעיר לראשונה ב-1978, נבחר ראש העיר בבחירות אישיות בפתק נפרד.
בבחירות בנובמבר 1950 נוצר רוב של נציגי תנועות הפועלים שכלל 5 נציגי רשימת ההסתדרות (מטעם מפא"י), 2 נציגי מפ"ם, נציג הפועל המזרחי ונציג פועלי אגודת ישראל. אולם על הנציגים הדתיים הופעל לחץ כבד שלא לתמוך בנציג ההסתדרות. בעקבות הלחץ התפטרו שני הנציגים הראשונים ברשימת הפועל המזרחי ממועצת העירייה ובמקומם נכנס למועצה דוד נוימן. הוא סירב להיכנע ללחצים ולבקשות מטעם תנועתו להצביע עבור יוסף ספיר תמורת תמיכה של אנשי הציונים הכלליים בשלמה זלמן שרגאי לראשות עיריית ירושלים, וב-5 בינואר 1951 נבחר פנחס רשיש רשימת ההסתדרות לראשות העירייה. אולם כעבור מספר ימים קבע בג"ץ שההצבעה בטלה מכיוון שדוד נוימן לא היה תושב פתח תקווה, אלא תושב פג'ה, ובמקומו נכנס מרדכי קראוסמן לעירייה כנציג הפועל המזרחי. בינתיים, בלחץ מועצת גדולי התורה נסוג נציג פועלי אגודת ישראל מתמיכה בנציג תנועת ההסתדרות, פנחס רשיש, מכיוון שלא היה דתי. הימין הציע הסכם רוטציה על פיה יבחר שמעון כץ לראשות העיר ולאחר מספר חודשים תועבר ראשות העיר לידי עזרא איכילוב מהציונים הכלליים, אולם מחנה הפועלים גיבש הסכם דומה ומרדכי קראוסמן מונה לראשות העיר ופנחס רשיש וישראל אידלמן, נציג פועלי אגודת ישראל, היו לסגניו, עד שבנובמבר 1951 הושגה הסכמה בקואליציה הפועלית על העברת ראשות העיר לידי רשיש. קראוסמן התפטר, רשיש נבחר לראשות העיר וקראוסמן ואידלמן היו לסגניו.
בבחירות של 1955 נוצר שוב רוב למפלגות השמאל (מפא"י, מפ"ם ואחדות העבודה) ולקואליציה צורפו בנוסף גם חזית דתית תורתית והמפד"ל (חזית דתית לאומית).
. בדצמבר 1959 נבחר רשיש לכהונה שלישית בראשות העיר לאחר שהקים קואליציה שכללה את מפלגתו מפא"י, מפ"ם, המפד"ל, חזית דתית תורתית והמפלגה הפרוגרסיבית.
פנחס רשיש נבחר לכהונה רביעית כראש עיריית פתח תקווה בנובמבר 1965. לקוליציה של רשיש צופרו מלבד המערך בראשותו גם המפד"ל, רשימת דתית מאוחדת ומפ"ם. רשיש התפטר שנה לאחר בחירתו על פי צו מפלגתו כדי לפנות מקום לסגנו איש מפלגתו ישראל פיינברג, על פי הסכמה שהושגה עוד לפני הבחירות.
בבחירות 1969 המערך בראשות ישראל פיינברג זכה ב-7 מנדטים, אך זה לא הספיק לפיינברג כדי ליצור רוב והוא צירף לקואליציה גם את פא"י וגם את הרשימה העצמאית "למען פתח תקווה". בנוסף נראה פיצול בסיעות הדתיות בעיר והרשימה הדתית המאוחדת התפצלה למרכיביה ובבחירות יוצאי הרשימה איבדו מכוחם עקב הפיצול.
בסיום הבחירות התברר כי כי הסיכויים של המערך להרכיב ואליציה שווים לסיכויי הליכוד ועל כף המאזניים נמצאת המפד"ל. לבסוף נציגי המפד"ל הכריעו לטובת פיינברג והמערך. הייתה גם הצעה מטעם הליכוד לקואליציה מקיר לקיר בראשות פיינברג, אך הצעה זו נדחתה על הסף.
בבחירות שהתקיימו בשנת 1978, שלראשונה כללו הצבעה ישירה על תפקיד ראש העיר, גבר דב תבורי, נציג המערך, על יצחק ברא"ז, מועמד הליכוד ואברהם מרמורשטיין נציג המפד"ל. תבורי קיבל 41.3% מהקולות, ברא"ז קיבל 26.8% מהקולות ומרמורשטיין קיבל 23.3% מהקולות. לאחר הפיצול הקודם בסיעות הדתיות, בבחירות האלו הסיעות הדתיות התאחדו יחד תחת רשימה אחת שאף הביאה לרשימה כוח נוסף.
במערכת הבחירות הזו, מלבד רשימה אחת, כל ראשי הרשימות הציגו את עצמם גם כמועמדים לראשות העיר. ראש העיר המכהן, דב תבורי (המערך) גבר על שישה מועמדים אחרים וקיבל כ-48% מקולות הבוחרים, אברהם מרמורשטיין (החזית הדתית המאוחדת), זכה ל-20%, כמו מועמד הליכוד אלחנן ויניצקי. מאחוריהם אורי מוכתר (התנועה לאחווה) עם 4%, שלמה פיינשטיין (למען פתח תקווה) עם 3.4% ,ושמעון הרבסט (הרשימה הלאומית הליברלית) עם 1.8% ותאודור שוורצברג (שינוי) עם 1.8%.
לראשונה מאז שנת 1951, נבחר מועמד שאינו ממפא"י (על גלגוליה השונים) ונבחר גיורא לב (48.2%) מהליכוד שגבר על ראש העיר המכהן, דב תבורי (35%) מהמערך. בין המתמודיים האחרים לראשות העיר: אברהם מרמורשטיין מהמפד"ל (9.3%), אורי מוכתר מהתנועה לאחווה (3.5%), סיני גלבוע מרשימת היהדות המאוחדת (1.9%), ששון ששון (1.1%) ואריאל בוכניק (0.9%).
מול ראש העיר המכהן, גיורא לב התמודדו חנוך מילוא (מפלגת העבודה) ושלמה בן דוד (נאמני אם המושבות). גיורא לב השיג רוב בפעם השנייה של 52.8% מול חנוך מילוא שזכה ל-39.4% ושלמה בן דוד שזכה ל-7.8%. בנוסף, חל פילוג ברשימת היהדות המאוחדת, כשדגל התורה פרשה מרשימת היהדות המאוחדת והגישה רשימה עצמאית, אולם פרשה לפני הבחירות.
בבחירות האלו חל פילוג נוסף בסיעת היהדות המאוחדת כשבבחירות האלו אגודת ישראל פרשה מהרשימה וחברה לדגל התורה. בנוסף נראתה היחלשות של הסיעות הוותיקות במועצה על מול החדשות ובמיוחד בסיעת הליכוד של ראש העיר, שירדה מהסיעה השנייה בגדולה לשישית בגודלה. בעקבות זאת איבד גיורא לב (35%) את כיסא ראש העיר לטובת איציק אוחיון (42%) מהסיעה החדשה במועצה- פתח תקווה אחת. מולם הוסיפו להתמודד גם חנוך מילוא ממפלגת העבודה (שנחלשה גם היא, מהסיעה הגדולה ביותר במועצה לחמישית בגודלה). שזכה לתמיכת 10.8% מקולות הבוחרים, ח"כ לשעבר מטעם הליכוד מיכאל רצון שהתמודד מטעם הסיעה העצמאית "למען פתח תקווה" וזכה ל-6.9% מקולות הבוחרים, מוניקה כהן מסיעת מרצ (3.5%), אשר שגב (1.6%) וחבר המועצה לשעבר נחום אוסי (0.3%).
במערכת בחירות זו הצטרפו מספר רשימות חדשות בעלות פוטנציאל כמו "שיא לפתח תקווה" (בראשות אורי אהד, שפרש מסיעת פתח תקווה אחת) שהורכבה מאנשי שינוי, הירוקים והעבודה ורשימות עם אחד והתושב במרכז. בבחירות עצמן שיא לפתח תקווה זכתה ב-5 מנדטים ועקפה את רשימת ראש העירייה המכהן איציק אוחיון, שרשימתו איבדה קולות. כמו כן, רשימת התושב במרכז שפנתה לקולות המפד"ל, זכתה במנדט אחד, כאשר המפד"ל זכתה ל-3 מנדטים. עם אחד הצליחה להכניס נציגה אחת למועצת העיר. כמו כן, רשימת "יחד שבטי ישראל" הצליחה להיכנס למועצת העיר עם 2 מנדטים.
במועצה הקודמת פיצול חל בסיעות פתח תקווה אחת, מרצ, מפד"ל והעבודה. יו"ר סיעת מרצ, מוניקה כהן פרשה והתמודדה בסיעה עצמאית שלא עברה את אחוז החסימה. שרה הפטל מסיעת העבודה פרשה והתמודדה מטעם עם אחד. אורי אהד מסיעתו של ראש העיר, התמודד מול רשימתו עם רשימה של אנשי המפלגות שינוי, העבודה והירוקים. בנוסף לכך, חלה התפלגות בקולות העולים מברית המועצות ובקולות הדתיים כשנכנסו למירוץ ישראל ביתנו, ישי והתושב במרכז.
הבחירות הביאו למחיקת סיעת העבודה הוותיקה (שנקראה בעבר גם מפא"י והמערך), התדרדרות סיעת מרצ מ-4 מנדטים למנדט אחד, התדרדרות של סיעת הליכוד (סיעת השלטון לשעבר) ל-2 מנדטים בלבד ומחיקת "התנועה לאחווה" שכיהנה שסיעה משנת 1965.
בבחירות לראשות העיר התמודד ראש העיר המכהן יצחק אוחיון מול 3 מועמדים אחרים - רפי דהן מהליכוד, יעקב פלהיימר מרשימת "התושב במרכז" ושרה אורן מהעיר החופשית-מרצ. אוחיון ניצח ברוב קולות עם 60%, דהן זכה לכ-18%, פלהיימר זכה לכ-15% ואורן זכתה לכ-5%.
במערכת בחירות זו הצטרף להתמודדות לראשות העיר גם אורי אהד, ראש רשימת שיא לפתח תקווה, שעקפה ב-2003 במספר המנדטים את רשימתו של אוחיון. עוד 3 מועמדים התמודדו - גנאדי בורשובסקי, נציג "פתח תקווה ביתנו" (שמה המקומי של ישראל ביתנו), חיים בשארי, נציג הליכוד וחיים כהן, נציג רשימה עצמאית חדשה בשם "פתח תקווה אחרת". אוחיון ניצח בפעם השלישית (ראש העיר הראשון בעיר המגיע להישג זה) וזכה ל-55%, אהד זכה ל-29%, בורשובסקי זכה לכ-8%, בשארי זכה לכ-3%, וכהן זכה גם הוא לכ-3%.
בפרימרייז לראשות סניף הליכוד ולראשות רשימת הליכוד בעיר לקראת הבחירות למועצת העיר, התמודדו יצחק עובדיה וחיים בשארי. בשארי זכה ברוב ניכר, ועובדיה החליט לפרוש מהליכוד והקים סיעה עצמאית בשם "חבר". מפלגת הגמלאים החליטו להתמודד למועצת העיר, וכמוהם גם רשימה של צעירים. לבסוף אוחדו שתי הרשימות לרשימה אחת שנקראה "גיל צעיר". בראש הרשימה הועמד נציג רשימת הצעירים איתי שונשיין, יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל בעבר, ובמקום השני נציג רשימת הגמלאים. רשימה זו זכתה במנדט אחד.
מועצת העיר שנבחרה הייתה מועצת העיר הגדולה ביותר בפ"ת, מבחינת הרשימות שנבחרו למועצה, שאינן שייכות למפלגה ברמה הארצית. דבר זה הובלט, על ידי כך ששיא זכתה ל-4 מנדטים, אכפ"ת ל-2 מנדטים, יש"י ל-2 מנדטים, חבר למנדט אחד ומאמינים בפ"ת (רשימת ההמשך של "התושב במרכז" של פלהיימר) במנדט אחד. המפד"ל, הפעם בראשות העיתונאי מוטי זפט (הצופה, השבוע בפתח תקווה), זכתה בשלושה מנדטים. לבסוף, הורכבה קואליציה של 20 חברים, כאשר באופוזיציה נשארים סיעות שיא, ישי וחבר.
קואליציה עירונית: פתח תקווה אחת (4), ש"ס (3), המפד"ל (3), ישראל ביתנו (2), אכפ"ת (2), הליכוד (1), יהדות התורה (1), מרצ (1), גיל צעיר (1), הירוקים (1), מאמינים בפתח תקווה (1). בסה"כ: 20 חברים בקואליציה העירונית.
אופוזיציה עירונית: שיא (4), יחד שבטי ישראל (ישי) (2), חבר (1). בסה"כ: 7 חברים באופוזיציה העירונית.
בינואר 2013 התפטר ראש העיר יצחק אוחיון עקב בעיות בריאות. בעקבות כך נבחר על ידי המועצה יו"ר האופוזיציה עו"ד אורי אהד העומד בראש "רשימת שיא", לראש העיר בפועל עד הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2013.
בבחירות שנערכו באוקטובר 2013, אף מועמד לא עבר את המינימום הדרוש של 40% מהקולות, וההכרעה על ראשות העיר עברה לסיבוב השני בין המועמדים שקיבלו הכי הרבה קולות אורי אהד ואיציק ברוורמן. בסיבוב הבחירות השני שנערך בנובמבר 2013, נבחר ברוורמן לכהן כראש העיר, לאחר שזכה ב-58% מקולות הבוחרים לעומת 42% שקיבל אהד.
במערכת הבחירות לרשויות המקומיות ב-2018, התמודדו על ראשות העיר חמישה - איציק ברוורמן, רמי גרינברג, גנאדי בורשבסקי, איתי שונשיין, ואורי דרשן הכהן. עם זאת, כבר מראשיתה של מערכת הבחירות הסתמן כי מדובר בקרב בין שניים - ראש העיר המכהן ברוורמן, ומנהיג האופוזיציה גרינברג. בתום ספירת הקולות ופרסום הנתונים, התברר כי גרינברג הצליח לגבור על ברוורמן עם רוב של 44.89%, בעוד יריבו השיג 36.07%.
בבחירות למועצה, שהרכב חבריה עלה מ-27 ל-29, התמודדו ארבע עשרה רשימות, כשבסופו של דבר הצליחו להיכנס אליה עשר. הרשימה הגדולה ביותר במועצה זו היא "התחדשות" של גרינברג, כשהקטנה ביותר היא "מצטיינים" של גנאדי בורשבסקי. מלבד שותפיו הטבעיים של גרינברג, "יש עתיד" ו"ש"ס", הרכב הקואליציה מונה גם את "הבית היהודי" של איציק דיעי, "מחוברים" של שונשיין, "הליכוד" של משה משה ופורשי "אכפ"ת".
קואליציה (22 מושבים)
אופוזיציה (7 מושבים)
במהלך מערכת הבחירות, כלל הסיעות נבחרות למועצה התחייבו להצטרף אל קואליציה בראשות רמי גרינברג. מתנגדיו של ראש העיר, ובראשם גנאדי בורשבסקי וענת זנזורי, כלל לא עברו את אחוז החסימה. סיעתו של גרינברג, "התחדשות", זכתה לכמעט מחצית ממושבי המועצה. עם השבעת מועצת העיר ב-19 במרץ 2024, גרינברג הציג את הקואליציה – בה חברות כל סיעות המועצה, ללא כל אופוזיציה.
קואליציה (29 מושבים)
עד כה, נבחרו בפתח תקווה 11 ראשי עירייה, מתוכם חמישה נבחרו מטעם רשימות הפעילות בפוליטיקה הלאומית, אחד מטעם שר הפנים (כראש עירייה זמני), אחד כבחירה אישית, ללא בחירות, שלושה מטעם רשימה מקומית, אחד על ידי מועצת העיר.
מס' | ראש העירייה | מספר קדנציות | משך הכהונה | סיעה |
1 | שלמה שטמפפר | 1 | 1940-1937 | ללא רשימה |
2 | יוסף ספיר | 1 | 1950-1940 | הציונים הכלליים |
3 | מרדכי קראוסמן | 1 | 1951 | הפועל המזרחי |
4 | פנחס רשיש | 4 | 1966-1951 | מפא"י |
5 | ישראל פיינברג | 3 | 1978-1966 | מפלגת העבודה הישראלית (במסגרת המערך) |
6 | דב תבורי | 2 | 1989-1978 | מפלגת העבודה הישראלית (במסגרת המערך) |
7 | גיורא לב | 2 | 1998-1989 | הליכוד |
8 | יצחק אוחיון | 3 | 2013-1998 | פתח תקווה אחת – רשימה מקומית |
9 | אורי אהד | 1 | 2013 | שיא - רשימה מקומית |
10 | איציק ברוורמן | 1 | 2018-2013 | אכפ"ת - רשימה מקומית |
11 | רמי גרינברג | מכהן | 2018– | התחדשות - רשימה מקומית |
This article uses material from the Wikipedia עברית article עיריית פתח תקווה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.