יחסי איראן – האיחוד האירופי: יחסי חוץ

יחסי איראן – האיחוד האירופי
איראן	האיחוד האירופי
איראן	האיחוד האירופי
שטח (בקילומטר רבוע)
1,648,195	4,324,782
אוכלוסייה
89,651,008	513,949,445
תמ"ג (במיליוני דולרים)
388,544	17,610,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,334
משטר
רפובליקה אסלאמית	פדרציה, ארגון בין-לאומי
שגרירים
מוחמד ג'וואד זריף	ז'וזפ בורל

האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של איראן, יחד עם הרפובליקה העממית של סין ואיחוד האמירויות הערביות, והאיחוד האירופי תומך בהצטרפותה של איראן לארגון הסחר העולמי. האיחוד האירופי האשים וביקר את איראן בהפרות זכויות האדם, שהובילו למתיחות דיפלומטית, אך שני הצדדים שואפים לשפר ולנרמל את היחסים ביניהם.

החל משנת 2019, יחסי הסחר בין איראן לאיחוד האירופי מוכתמים עקב העיצומים שהוטלו מחדש על איראן על ידי ארצות הברית לאחר הנסיגה החד-צדדית שלה מהסכם הגרעין. עם זאת, האיחוד האירופי הקים כלי מיוחד כדי לאפשר סחר בין האיחוד האירופי לאיראן ולעקוף את הסנקציות של ארצות הברית.

 

 

בדצמבר 2013, שמונה נציגים של הפרלמנט האירופי ביקרו בטהראן כדי לשפר את היחסים בין איראן לאיחוד האירופי, תחת הנהגתה של הפוליטיקאית הפינית טאריה קרונברג. בביקור נערכו מספר שיחות ופגישות, תחילה עם פאטמה רהבר, חברה שמרנית ויו"ר קבוצת נשים בפרלמנט האיראני ואחר כך עם עורכת הדין לזכויות אדם נסרין סותודה ומפיק הסרטים ג'עפר פאנאהי, שניהם זוכי פרס סחרוב ב-2012. עם זאת, השיחות זכו לביקורת מצד דמויות פוליטיות גרמניות, כולל מרקוס לנינג, הנציב למדיניות זכויות האדם והסיוע ההומניטרי של משרד החוץ הגרמני, בשל הפרות זכויות האדם המתמשכות על ידי ממשלת איראן והמשך הוצאות להורג של פושעים מורשעים. ביקורת חמורה על הפגישות הושמעה גם על ידי הוועד היהודי-האמריקאי.

תוכנית הגרעין האיראנית

 

האיחוד האירופי תומך באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שנכנסה לתוקף ב-5 במרץ 1970. איראן חתמה על האמנה והבטיחה לקהילה הבין-לאומית שהיא תשתמש באנרגיה גרעינית למטרות שלום.

בשנת 2003, התגלה על ידי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שאיראן מנהלת פעילות חשאית עם חומרים גרעיניים. סירובה של איראן לשתף פעולה באופן יזום עם סבא"א והתנגדותה לדווח למועצת הביטחון של האומות המאוחדות הובילו למאמץ דיפלומטי של המועצה האירופית ושלוש חברותיה צרפת, גרמניה והממלכה המאוחדת לפתור את הסוגיה באמצעות משא ומתן. אליהם הצטרף בשנת 2004 על ידי הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, ובכך הציעו תמיכה מכל חברי האיחוד האירופי. לאחר מכן, בשנים 2005 ו-2006, שוב הוצגו בפני השלטונות האיראניים הצעות נרחבות להקל על שימוש בדרכי שלום באנרגיה גרעינית, אל למרות תמיכתן של סין, רוסיה וארצות הברית באמצעות הצעות אלה, לא ניתן היה לשכנע את איראן למלא אחר בקשותיה של סבא"א. כתוצאה מכך, ארבע החלטות (1696, 1737, 1747 ו-1803) התקבלו במועצת הביטחון של האו"ם ודרשו להשעות את כל העשרת האורניום-235 ופעילויות המים הכבדים והגבילו רכישה של חומרים גרעיניים ובליסטיים על ידי איראן. מדיניות זו הוחזרה בשנת 2008 על ידי האיחוד האירופי.

הסירוב המתמשך של השלטון האיראני להצהיר באופן ברור על כוונותיהם הגרעיניות ולאפשר בדיקות מספקות של מתקני הגרעין שלהם שכנע את האיחוד האירופי לאכוף סנקציות נוספות על סחורות ושירותים אזרחיים כגון פעילויות כלכליות וטכנולוגיות ומגבלות על תעשיית האנרגיה של המדינה. בשנת 2012, אמברגו נפט וחרמות כספיים מגבילים נאכפו על ידי האיחוד האירופי, בנוסף לסנקציות של האו"ם נגד איראן. רק ב-8 בדצמבר 2013, כאשר הרשויות האיראניות חתמו על הסכם ביניים בז'נבה ב-24 בנובמבר 2013 עם קבוצת P5+1 (הממלכה המאוחדת, סין, צרפת, רוסיה, ארצות הברית וגרמניה) אפשרה לפקחי הגרעין של האו"ם לבקר במתקן מים כבדים לאחר שהודיעו כי העשרת הפלוטוניום הופסקה. העסקה עיכבה את העשרת האורניום על ידי איראן למשך שמונה חודשים לפחות, וסללה את הדרך לשיחות ישירות בין ארצות הברית לרפובליקה האסלאמית. בנוסף, איראן נדרשת לדלל מאגרי אורניום מועשר קיימים לריכוז של 20%.

ב-14 ביולי 2015 איראן הגיעה להסכם תוכנית פעולה מקיפה משותפת על תוכנית הגרעין האיראנית בווינה, עם P5+1 (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם - סין, צרפת, רוסיה, בריטניה, ארצות הברית - פלוס גרמניה), והאיחוד האירופי. ההסכם איפשר לאיראן לנרמל את יחסי הסחר שלה עם האיחוד האירופי. בשנת 2019 עזבה ארצות הברית באופן חד-צדדי את ההסכם והטילה מחדש סנקציות נגד איראן, שתוארה על ידי שגריר בריטניה בארצות הברית קים דארוך כ"וונדליזם דיפלומטי". האיחוד האירופי הקים את הכלי לתמיכה בסחר כדי לעקוף את הסנקציות האמריקאיות שהוטלו מחדש.

ב-13 במאי 2022, האיחוד האירופי הודיע כי הוא חש שהוא החיה את המשא ומתן התקוע להשבת הסכם הגרעין עם איראן משנת 2015.

בשנת 2008, היצוא האיראני לאיחוד האירופי הסתכם ב-11.3 מיליארד אירו והיבוא מהאיחוד האירופי הסתכם ב-14.1 מיליארד אירו. היצוא של האיחוד האירופי לאיראן הוא בעיקר של מכונות וכלי תחבורה (54.6%), סחורות מיוצרות (16.9%) וכימיקלים (12.1%). בשנת 2011 איראן דורגה במקום ה-7 בייצוא נפט גולמי לאירופה ודו"ח Eurostat קבע כי 27 מדינות אירופיות ייבאו 11.4 מיליארד יורו סחורות מאיראן בתשעת החודשים הראשונים של 2011. הסכם סחר ושיתוף פעולה נחתם בשנת 2002 אך הוא מושהה מאז 2005 בגלל המחלוקת. אין אמנות דו-צדדיות בין המדינות מכיוון שאיראן אינה חברה בארגון הסחר העולמי. ב-23 ביוני 2016, הצביעה הממלכה המאוחדת בעד עזיבת האיחוד האירופי, מהלך שזכה לשבחים מבכירים איראנים כשער פוטנציאלי להתרחבות הסחר עם אירופה, כשהממלכה המאוחדת הייתה.

בפורום הבנקאות והעסקים איראן-אירופה השישי בטהראן באפריל 2018, שגריר איראן בגרמניה עלי מג'די הודיע כי בנק המזרח התיכון, בנק סמאן ובנק סינה מתכננים לפתוח סניפים בערים בגרמניה כדי להגביר את יחסי הסחר של איראן עם אירופה.

ב-20 באוקטובר 2018, איגוד הבנקים הגרמניים הצהיר כי היצוא מגרמניה לאיראן ירד ל-1.8 מיליארד אירו מאז ינואר באותה שנה. בשנת 2019, הכלי לתמיכה בחילופי סחר הפך לכלי העיקרי לסחר בין האיחוד האירופי ואיראן, כשהוא עוקף את הסנקציות של ארצות הברית.

  מדיה וקבצים בנושא יחסי איראן – האיחוד האירופי בוויקישיתוף

• יחסי איראן–האיחוד האירופי, באתר האיחוד האירופי
• מחבר לאויב: יחסי האיחוד האירופי–איראן 1992–2011 - סרטון הרצאה באוניברסיטת אילינוי מאת ברנד קאוסלר מאוניברסיטת ג'יימס מדיסון, 2 באפריל 2011
• Iran Watch - רשימה מעודכנת של חברות ואנשים איראניים תחת עיצומי האיחוד האירופי