א-מיניות

א-מיניות עשויה להיתפש כהעדר נטייה מינית או אחת מיני הגרסאות של משיכה מינית, דוגמת: הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות וביסקסואליות. מינוח זה עשוי לכלול תחתיו תת-זהויות א-מיניות שנמצאות על ספקטרום רחב, ולא בעלות הגדרה ספציפית.

א-מיניות נבדלת מאי-פעילות מינית או התנזרות, שהן התנהגויות המונעות משיקולים, בהם בחירות אישיות של בני אדם או אמונות דתיות. נטייה מינית, שלא כמו התנהגות מינית הנחשבת לבלתי ניתנת לשינוי. חלק מהאנשים הא-מיניים עוסקים בפעילות מינית, למרות העדר משיכה מינית, וזאת עקב שלל סיבות כמו הרצון לעינוג עצמי, הרצון בפרטנרים רומנטיים או הרצון להביא ילדים.

הספרות המחקרית בנושא א-מיניות היא יחסית חדשה ולא מפותחת, אך תחום מחקר זה צובר תאוצה בשנים האחרונות. ייתכן כי הסיבה לכך היא שחוקרים שונים מגדירים א-מיניות בצורה שונה, מה שמקשה על יצירת עולם מושגים משותף שיאפשר שיח מחקרי פורה. א-מיניות זוכה לחקר בפרספקטיבות פסיכולוגיות ופרספקטיבות סוציולוגיות. למעשה חוסר ההסכמה בתחום המחקר הוא כה עמוק, עד כדי כך שישנם חוקרים הטוענים כי א-מיניות מהווה נטייה מינית, בעוד אחרים שוללים טענה זו.

ראשית התודעה החברתית של קהילות א-מיניות החלה בעידן הרשתות החברתיות. אחד מהאתרים הראשונים והמזוהים ביותר עם הקהילה א-מינית הוא AVEN – The Asexual Visibility and Education Network, שהוקם בשנת 2001. כיום רוב המחקר האקדמי מתבצע בשיתוף עם קהילת AVEN ומקדם את מטרת העל של האתר – לשנות את החשיבה על א-מיניות מתופעה פתולוגית, לנטייה מינית ייחודית.

לליטורומנטיים לעומת זאת, יכולה להיות משיכה מינית, אך המשיכה הרומנטית שלהם למישהו/י תתבטל ברגע שאותו מישהו/י יחושו כלפיהים משיכה.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל להט"ב

אלפרד קינסי, ביולוג אמריקאי שנחשב למייסד ענף הסקסולוגיה במדעי האדם, אשר היה מהראשונים שמיפו את מאפייני ההתנהגות המינית האנושית על נטיותיה השונות, דירג נבדקיו על סקאלה בין 0 ל-6 בהתאם לנטייתם המינית. הדרוג נע על ציר, מהטרוסקסואליות להומוסקסואליות, במדד שנקרא "סולם קינסי". הוא כלל קטגוריה נוספת לה קרא "X", עבור נבדקים "חסרי יחסים או קשרים סוציו-סקסואליים". כיום, זוהי הקטגוריה המייצגת את הא-מיניים. על פי קינסי, 1.5% מאוכלוסיית הזכרים הבוגרים דורגו כ-"X".

הסתכלות מפותחת יותר שאפה למפות את קשת הנטיות המיניות הכוללת בתוכה את א-המיניות. היא פותחה על ידי סטורמס ב-1980, ושינתה את המודל החד־ממדי של קינסי לדו־ממדי. לשיטתו של סטורמס, הטרוסקסואלים הם בעלי ציון גבוה במשיכה לבני המין השני (גבוהים בהטרו-ארוטיות), הומוסקסואלים הם בעלי ציון גבוה במשיכה לבני אותו מין (גבוהים בהומו-ארוטיות), ביסקסואלים הם בעלי ציון גבוה במשיכה לבני שני המינים (גבוהים הן בהומו-ארוטיות והן בהטרו-ארוטיות), וא-מיניים הם בעלי ציון נמוך במשיכה לשני המינים (נמוכים הן בהומו-ארוטיות והן בהטרו-ארוטיות). הגדרה זו נותנת ביטוי לעוצמת המשיכה המינית ולמושאה, אך לא בהכרח מכלילה היעדר התנהגות מינית (בין אם עם בני אותו המין או בני המין השני), ואף לא הגדרה עצמית של הפרט כ"א-מיני".

גישה נוספת הוצגה בשנים האחרונות על ידי התנועה הא-מינית שהתפתחה ברשת האינטרנט. אחד העמודים הפופולריים הראשונים, הוא של AVEN – The Asexual Visibility and Education Network והוא תומך בהגדרה עצמית. רוב המחקר האקדמי העכשווי מתבצע בשיתוף עם קהילת AVEN, ומשתף פעולה עם מטרת העל של הארגון – לשנות את החשיבה על א-מיניות מתופעה פתולוגית לנטייה מינית ייחודית. על פי AVEN (ובהתאמה למחקרם של קינסי וסטורמס), א-מיני הוא מישהו שלא חווה משיכה מינית. "בניגוד להתנזרות, שאותה אנשים בוחרים, א-מיניות היא חלק אינטרגלי ופנימי ממי שאתה". הגדרה זו מדגישה את השקפת AVEN כי א-מיניות היא נטייה מינית אותנטית וייחודית.

אחד הכינויים הנפוצים והמקובלים שקהילת הא-מיניים מזוהה עמם הוא "ace", הכינוי מוכר בקרב קהילת הא-מיניים ובקרב החוקרים העוסקים בא-מיניות. בשל הגיוון וההבדלים הקיימים בין האנשים המזוהים והמזדהים כא-מיניים, א-מיניות טומנת בחובה מנעד רחב של הגדרות. לרוב חוקרים מגדירים א-מיניות כהעדר משיכה מינית או חוסר עניין מיני, אך קיימות הגדרות נוספות. מנעד התנהגויות הכלולות במונח כולל מערכות יחסים של יחידים בעלי רמה נמוכה של משיכה מינית או היעדר משיכה מינית, רמה נמוכה או העדר של התנהגות מינית, יחסים רומנטיים נטולי יחסי מין, ושילוב בין היעדר חשק מיני להתנהגות מינית.

הגדרת AVEN לא-מיניות היא "מישהו שלא חווה משיכה מינית" וכמו כן, על פי אתר הארגון, "מיעוט נוסף יגדיר עצמו כא-מיני למשך תקופה קצרה, בהיותם חוקרים ושואלים עצמם לגבי מיניותם". בנוסף, הארגון מדגיש כי אין מבחן שיכול לקבוע באופן ודאי אם מישהו הוא א-מיני. באתר מדגישים כי א-מיניות, כמותה כזהויות אחרות והיא רק שם תואר שמסייע לאנשים להגדיר את זהותם.

על אף חוסר המשיכה לכל מגדר שהוא, אנשים א-מיניים, עשויים לחוות מערכות יחסים רומנטיות טהורות, בעוד שחלקם לא יוכלו לעשות כן. ישנם א-מיניים המדווחים על משיכה, אך לא על הנטייה לפעול בהתאם אליה וזאת משום שאין להם תשוקה או רצון להתחייב במערכת מינית ואף בפעילות לא מינית בהגדרתה (חיבוקים, החזקת ידיים וכדומה). אמנם ישנם א-מיניים אחרים המעוניינים בגינוני חיבה ובפעולות פיזיות, אך לא מיניות. יש א-מיניים שמשתתפים בפעולות מיניות מתוך יצר סקרנות. יש כאלו שעשויים לאונן ביחידות כאקט של הרגעה עצמית, בעוד שיש כאלה שאינם מרגישים צורך לעשות כך.

בהתחשב בפעילות מינית בפרט, הצורך או התשוקה באוננות נתפשים על ידי א-מיניים לעיתים קרובות כליבידו (דחף מיני) גרידא והם לא מקשרים זאת למשיכה מינית או לזהותם העצמית כמיניים. א-מיניים המאוננים, ככלל, מחשיבים זאת כתוצר נורמלי של הגוף האנושי ולא כסימן של מיניות והם אף לא יגדירו זאת בהכרח כפרקטיקה מענגת. ישנם גברים א-מיניים אשר לא מסוגלים לחוות זקפה בפעילות מינית ועבורם הניסיון לקיים משגל הוא בלתי אפשרי. ישנו מגוון רחב מאוד של עמדות בהם אוחזים אנשים א-מיניים ביחס לרעיון והביצוע של אקטים מיניים. מגוון זה מכיל בתוכו כאלו אשר יהיו נכונים לבצע אקטים מיניים במסגרת תנאים מסוימים, מהצד השני של המתרס ימצאו אלו שלא ירצו להשתתף בשום אקט הטומן בחובו מיניות, אך לא יחושו אנטגוניזם כלפי אלו המקיימים מגע מיני.

אנשים רבים המזדהים כא-מיניים מזדהים גם עם תיוגים נוספים. הזהויות האחרות הללו כוללות אך לא מגבילות את האופן שבו אלו מגדירים את המגדר שלהם, או את הנטייה הרומנטית שלהם. לעיתים קרובות תערך אינטגרציה בין האפיונים הללו אל תוך הגדרה עצמית רחבה יותר. במישורים רומנטיים או רגשיים של נטייה מינית וזהות מינית, א-מיניים יכולים להזדהות לדוגמה כ:הטרוסקסואלים, לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וקוויר. באמצעות מונחים אלו מתאפשר לא-מיניים להגדיר את עצמם על ידי משיכה רומנטית ולאו דווקא על ידי משיכה מינית.

אנשים מסוימים מזדהים כשייכים לתחום האפור (grey a) שבין מיניים לא-מיניים: דמי-רומנטיים, דמי-סקסואליים או סמי-סקסואליים. האנשים המזדהים בכשייכים לתחום האפור של המיניות חווים משיכה מינית רק כמשנית למערכת יחסים ותוכן רגשי שנוצר לפני כן. ישנן מילים נוספות וייחודיות הנמצאות בשימוש קהילת הא-מיניים. אוצר המילים והשדה הסמנטי הייחודי הזה, תכליתו לשחרר ולאפשר את קיומן של שלל זהויות או מערכות יחסים על גווניהן.

שכיחות

מחקרים העוסקים בא-מיניות נתקלים בבעיה היות שאין הכללה עקבית של א-מיניות בקשת הנטייה המינית. נטייה מינית מוגדרת כמתמשכת ועמידה בפני ניסיונות לשינוי והתערבות חיצונית. בהתאם, א-מיניות יכולה להיות מוגדרת כנטייה מינית משום שהיא מתמשכת ועקבית לאורך זמן. בעוד שההטרוסקסואליות, ההומוסקסואליות והביסקסואליות בדרך כלל, אך לא תמיד, נקבעות במהלך השנים המוקדמות של החיים לפני ההתבגרות, לא ידוע מתי נקבעת הנטייה הא-מינית. טרם הובהר האם הנטייה היא מולדת ומתקיימת לאורך כל החיים או שמא נרכשת.

א-מיניות היא איננה היבט חדש במיניות האדם, אבל היא מושג יחסית חדש ברמת השיח הציבורי. יש הטוענים כי השכיחות של א-מיניות בחברה לא עלתה, אלא הנראות שלה גברה. אלפרד קינסי, אשר מיפה מאפייני התנהגות מינית של אנשים על ידי סולם שנקרא "סולם קינסי", כלל קטגוריה שנקראת "X" עבור נבדקים "חסרי יחסים או קשרים סוציו-סקסואליים". כיום, זוהי הקטגוריה המייצגת את הא-מיניים. על פי קינסי, 1.5% מאוכלוסיית הזכרים הבוגרים דורגו כ-"X" דהיינו א-מיניים.

מאגר נתונים דמוגרפי-אמפירי הנוגע לא-מיניים הופיע ב-1994, כאשר צוות מחקר מאנגליה הציג מחקר השוואתי שכלל כ-18,876 אזרחים בריטיים. נתונים אלו נאספו על רקע הצורך במידע על מיניות מתוך מודעות למגפת האיידס. השאלון כלל שאלות על משיכה מינית שעליהן 1.05% מתוך העונים השיבו כי "מעולם לא חשו במשיכה מינית לאף אחד". המחקר של תופעה זו המשיך על ידי חוקר קנדי בשם אנטוני בוגרט ב-2004. בוגרט חקר א-מיניות במישור הדמוגרפי בסדרה של מספר מחקרים. המחקר של בוגרט מצביע על כך ש-1% מהאוכלוסייה הבריטית לא חש במשיכה מינית, אך הוא האמין כי 1% הוא אינו שיקוף מדויק. לדידו, יש סבירות שאחוז גבוה יותר באוכלוסייה עשוי להזדהות כא-מיניים בהסתמך על ההנחה ש-30% מהאנשים שהשתתפו במחקר ההתחלתי בחרו לא להשתתף במחקר ההמשך. ניתן להניח שאנשים שפחות מנוסים בפרקטיקות מיניות יטו להשתתף פחות במחקרים העוסקים במיניות. אי לכך, סביר להניח שא-מיניים, כמי שעוסקים פחות במיניות, יטו להשתתף פחות במחקרים אלו ולחלקם יינתן אומדן בצורה פחות מהימנה מחלקם האמיתי באוכלוסייה.

בניגוד לאחוזים שבוגרט הציג במחקרו, מחקר אחר שנערך על ידי Aicken et al., שפורסם ב-2013 והתבסס על מאגר נתונים מאתר Natsal (Natsal-2) מהשנים 2000 – 2001, הדגים כי רק 0.4% מהאוכלוסייה הבריטית בגילאים 16–44 מזדהים כא-מיניים. אחוז זה מצביע על מגמת ירידה מ-0.9%, לעומת מאגר הנתונים של Natsal-1. נתון זה ככל הנראה מעיד על ירידה בשכיחות של א-מיניים. עוד נמצא בתחום המחקר כי ישנה עדות לשוני בקרב משיבים ממוצאים אתניים שונים בעדות על משיכה או חוסר משיכה מינית. קיימים מחקרים המראים כי א-מיניות עולה בשכיחותה בשנים האחרונות, ומצביעים על עלייה בשיח על התופעה ובפופולריות שלה כגורם לעלייה זו.

גורמים אפשריים

גורמים פסיכולוגיים

בחברה ובמחקר כאחד, מיניות מקושרת לתפקוד פסיכולוגי תקין, אושר, חיוניות וסיפוק. עם זאת, סיפוק הצרכים המיניים לא מתממש לכל אורך החיים כתלוי בעזרתו של אדם אחר או במשיכה לאדם אחר. עובדה זו מתיישבת עם העדויות על כך שא-מיניים עוסקים במגע מיני עצמאי במידה דומה לכלל האוכלוסייה. חוויות אינטימיות חשובות בבניית מערכות יחסים, בתפקוד פסיכולוגי תקין ובחוויית אושר. מכיוון שקיימת בעייתיות באמידה של משיכה מינית ורומנטית בנפרד, פעמים רבות העדר הפרקטיקה המינית מיוחס בטעות להיעדר משיכה רומנטית ואינטימיות.

ניסיון אחד להסביר א-מיניות בהקשר פסיכולוגי הוא לאפיין אותה כפסיכופתולוגיה ולא כנטייה מינית. לפי ה-DSM (מדריך לאבחון הפרעות פסיכולוגיות), הפרעות המכילות מאפיינים הדומים להתנהגות א-מינית נמצאים תחת קטגוריה של "הפרעות בתחום המיני". אחת מההפרעות המקבילות היא HSDD (Hypoactive Sexual Desire Disorder), תופעה שמתבטאת במשיכה מינית נמוכה לאורך זמן ועל כן קשה לשים גבול ברור בינה לבין התנהגות א-מינית. למרות הדמיון ביחס לתשוקה המינית בין השתיים, על מנת לאבחן HSDD, לפי ה-DSM, על האדם להרגיש מצוקה במצב הקיים. אמנם רוב הא-מיניים מדווחים על חוסר חשק ופנטזיות מיניות אך בפועל רק מעטים מהם (10%) חווים מצוקה כתוצאה מכך. הטיפול התרופתי ב-ESDD מתואר בספרות, אולם אין מחקרים המתעדים טיפול תרופתי דומה (או שונה) בא-מיניים. ייתכן והדבר נובע מהעדר הרצון בשינוי המצב אצל אנשים א-מיניים מתוך התפישה כי זוהי נטייה מינית ולא פתולוגיה. בנוסף, ממחקרם של ריצ'רד וברקר עולה כי א-מיניים לא מציגים שיעורים גבוהים של הפרעות דיכאון והפרעות אישיותית שונות. ישנה נטייה של אנשים לזהות א-מיניות במקרים בהם יש ירידה בתשוקה המינית מסיבות שונות המוכרות כגורמות לירידה בעוררות המינית.

המחקר הראשון שהציג נתונים אמפיריים אודות א-מיניות פורסם ב-1983 על ידי פאולה נוריוס. המחקר בחן את הקשר בין נטייה מינית לבריאות נפשית. 689 נבדקים, רובם סטודנטים לתארים בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה בפקולטות שונות ברחבי ארצות הברית, נתבקשו למלא מספר שאלונים הנוגעים לאורחות חייהם. המחקר הראה כי א-מיניים נטו ליותר הפרעות דיכאון והערכה עצמית ירודה ביחס לנחקרים בעלי נטייה מינית שונה. 25.88% מההטרוסקסואלים, 26.54% מהביסקסואלים (דו-מיניים), 29.88% מההומוסקסואלים, ו-33.57% מהא-מיניים דיווחו על הפרעות של ירידה בתחושת הערך העצמי. נתונים דומים הוצגו לגבי הפרעות דיכאוניות. נוריוס האמינה שקשה להסיק מסקנות חד משמעיות מהממצאים מסיבות מגוונות.

מחקר שבוצע ב־2013 השווה בריאות מנטלית בין קבוצות בעלות נטייה מינית שונה- הטרוסקסואלים, ביסקסואלים, הומוסקסואלים וא-מיניים. במחקר השתתפו 203 גברים ו-603 נשים. הממצאים הראו שיעור גבוה יותר של הפרעות מצב רוח בקרב גברים א-מיניים ביחס לגברים מקבוצות אחרות, במיוחד ביחס להטרוסקסואלים. מצב דומה נמצא בקרב הנשים, אשר אצלן השיעור הגבוה ביותר של הפרעות מצב הרוח נמצא דווקא בקרב הביסקסואליות וההומוסקסואליות (לסביות). המחקר הראה שיעור גבוה יותר של הפרעות חרדה ותחושות אובדניות בקרב א-מיניים בשני המינים. ההשערה בנוגע למחקר זה גורסת שאפשרי שהבדלים אלו נובעים מהפרעות דגימה והטיות אחרות. כמו כן, במחקרם של ברוטו ועמיתיו, נמצא כי אחוז ניכר מהא-מיניים קיבלו ציונים גבוהים ב-"Toronto Alexithymia Scale", מבחן המודד תפקוד חברתי בעזרת הערכת אישיות. בנוסף, 80% מהא-מיניים באותו מחקר קיבלו ציונים גבוהים, בטווח הקליני, במדד נסיגה חברתית. בשאלון נוסף על בעיות בינאישיות (Inventory of Interpersonal Problems) נמצאו תוצאות גבוהות באינהיביציה חברתית, ואצל גברים א-מיניים בהתנהגות קרה ומרוחקת.

בהתייחס להגדרות לנטייה מינית, א-מיניות, כך נטען, איננה קטגוריה בעלת משמעות ברצף הנטיות המיניות, אלא פשוט העדר נטייה מינית. יש המתייחסים לא-מיניות כאל התכחשות למיניות של הפרט, שזו הפרעה שמקורה בבושה, בחרדה או בהתעללות מינית קודמת. הטוענים כך נסמכים על העובדה שאצל חלק מהאנשים המגדירים עצמם כא-מיניים קיימת פרקטיקה מינית בדמות אוננות, או קיום יחסים מזדמנים במטרה לספק את צרכיו של הפרטנר הרומנטי שלהם. בהקשר של זהות הנטייה המינית, א-מיניות עונה להגדרות זהות מינית באופן מעשי.

ניסיון נוסף להסביר א-מיניות שם דגש על תפקוד חברתי לקוי ומתמקד בתאוריה התפתחותית לגבי כשל בהתקשרות כגורם אטיולוגי. לפי ברוטו ועמיתיו, ייתכן שהתקשרות נמנעת/ חרדה היא המקור להיווצרות אישיות בעלת מגבלות מבחינה חברתית. תאוריית ההתקשרות של Bowlby מתייחסת לכך שתפקוד לקוי של האם או הזנחה יכולים ליצור תחושה אצל התינוק שהוא לא יכול לסמוך על אמו, ובכך לבנות מודל עבודה פנימי לפיו הוא יכול לסמוך רק על עצמו. כך, עשויים להיפגע היחסים האינטימיים בבגרותו. הסבר זה מעורר מחלוקת בהקשר לא-מיניות באופן ספציפי וטרם הוכח מחקרית בתחום זה.

בנוסף, יש המאמינים כי א-מיניות יכולה להיות תוצר של אירועי חיים, ביניהם טראומה מינית. במקרה זה עולה השאלה האם להתייחס לא-מיניות כמשנית, כאשר היא נרכשת ומהווה תוצר של מאורע טראומתי ולא כחלק פונדמנטלי, קיצוני, מאישיות האדם או פסיכופתולוגיה עמה נולד (כלומר, נטייה ראשונית). להגדרות אלו של א-מיניות ראשונית ומשנית יש מתנגדים רבים בקרב הקהילה הא-מינית. על אף שקיימים הסברים פסיכולוגיים רבים לא-מיניות, א-מיניות כיום אינה מיוחסת לפתולוגיה פסיכולוגית, אלא לנטייה מינית.

גורמים ביולוגיים

קהילת AVEN הגדירה א-מיניות כהפרעה ביולוגית. רמזים על כך ניתן לראות כבר בדיווחים עצמיים של א-מיניים על המצב הבריאותי הכללי שלהם. בוגארט מצא כי א-מיניים מדווחים על יותר מגבלות גופניות (ממוצע גובה נמוך יותר אצל א-מיניים בשני המינים), בעיות רפואיות ועיכובים התפתחותיים הקשורים בהבשלת מערכת המין (הופעה מאוחרת של וסת ראשונה אצל נשים, 13.54 אצל א-מיניות, ביחס ל-12.93 אצל מיניות). במחקר מאוחר יותר הוסיף כי קיים קשר בין א-מיניות לגורמים ביולוגיים שנקבעים עוד בתקופת העוברות. דוגמה לכך היא, כי קיים סיכוי גבוה יותר שא-מיניים יהיו שמאליים, מעבר למשתנה המין. הוכח בעבר כי קיים קשר בין יד דומיננטית להתפתחות ברחם, דבר שעשוי לחזק את ההשערה כי א-מיניות קשורה לגורמים ביולוגיים טרום מולדים.

תמיכה נוספת לרעיון זה היא הממצאים שמראים כי לגברים א-מיניים יש מספר גבוה יותר של אחים גדולים, וכך גם לגברים הומוסקסואלים. בהקשר של הומוסקסואליות, עדיין לא ברור מדוע קיים מתאם זה, אך ההשערה הרווחת היא שאחרי כמה הריונות עם עוברים זכרים, האם מפתחת תגובה חיסונית נגד חלבון גברי שחשוב בהתפתחות המוחית של העובר.

הסבר ביולוגי נוסף לא-מיניות נוגע לרעיון כי קיים קשר בין א-מיניות לאוטיזם או ASD (Autism Spectrum Disorders). הקשר נתמך על ידי מספר מחקרים, שמראים שאחוז האוטיסטיות מתוך הנשים הא-מיניות היה גבוה פי 9 מאחוז האוטיסטיות מנשים לסביות, ופי 1.3 מנשים ביסקסואליות. ניתן לסייג זאת ולומר כי עצם ההמצאות על הספקטרום האוטיסטי מביאה עמה מגוון התנהגויות חברתיות מוגבלות יותר מאשר בכלל האוכלוסייה, שנוגעות ליצירת קשרים חברתיים ותקשורת. יצירת אינטימיות ומגע הן התנהגויות ספציפיות מתוך ארסנל רחב של מיומנויות יצירת תקשורת וקשרים חברתיים.

ניתן לראות במאפיינים הביולוגיים והפיזיולוגיים השונים רמז לבסיס ביולוגי לנטייה א-מינית, אך עדיין לא נמצא גורם ביולוגי מובהק לפיו ניתן להסביר תופעה זו. כמו כן, בשל היעדר מחקר בנוגע לטיפול תרופתי בנטיות א-מיניות לא ידוע טיב ההשפעה של תרופות להעלאת החשק המיני אצל א-מיניים. חלקים בקהילה הא-מינית מבקשים להגדיר את התופעה כנטייה ביולוגית. טענה זו, אם תוכח מדעית, תתמוך במחקר של Simon LeVay על ההיפותלמוס אצל גברים הומוסקסואלים ואצל נשים וגברים סטרייטים, הטוען כי קיים הבדל ביולוגי בין גברים סטרייטים לבין גברים הומוסקסואלים.

גורמים סוציו-דמוגרפיים

בחיפוש אחר הגורמים לנטייה א-מינית נבדקו גורמים סוציו-דמוגרפיים, מתוך הבנה שאלו יכולים להשפיע על התפתחות האדם בהקשרים שונים המכוננים את התפתחותו המינית. במחקרים שונים נמצאו מספר משתנים דמוגרפיים שהראו התאמות מובהקות לא-מיניות, אולם מהות הקשרים עדיין לא פוענחה דיה. נמצא כי אינדיבידואלים שהוגדרו כא-מיניים היו בעלי השכלה נמוכה ורמת חיים נמוכה יחסית. גורמים אלו יכולים להוות סביבה המשפיעה על מהלך ההתפתחות המינית בילדות ובגיל ההתבגרות. קשר זה בין חינוך ומעמד סוציואקונומי לא-מיניות נמצא גם כאשר ההשפעה של מצב בריאותי נוטרלה, על כן נראה שקיימת השפעה חברתית מעבר לגורמים פיזיים.

השערה נוספת שנבחנת במחקרים שונים היא השפעה של דת על א-מיניות. במסגרת דתות מסוימות התנזרות היא מעלה מוערכת. כמו כן, ברוב הדתות מיניות היא דבר שמצוינים איסורים לגביו ובאופן כולל דבר שיש להפנים ולא להחצין. הטענה בדבר הפנמה חזקה של איסורים אלו עד לכדי א-מיניות נבחנה, אך גורם זה שנוי במחלוקת שכן חלק מהמחקרים מצאו כי דווקא השקפת עולם אתאיסטית נפוצה בקרב האוכלוסייה הא-מינית.

גורם נוסף שנמצא קשור לא-מיניות הוא מגדר, שכן יותר נשים מוגדרות כא-מיניות מאשר גברים. הבדל זה יכול להיות תוצאה של חיברות וציפייה חברתית שונה מנשים ומגברים בהקשר לאופן הביטוי המיני שלהם. החברה מצפה ומעודדת גברים להחצין את מיניותם, ואילו נשים מצופות להפנמת התשוקה המינית ומחונכות לכך מגיל צעיר. ישנה הבחנה נוספת הנוגעת לסוג התשוקה המאופיינת לנשים ולגברים. בעוד גברים לרוב חווים תשוקה הקשורה לדחף ולפעילות מכוונת מטרה מינית, נשים חוות יותר תשוקה המתבטאת בתחושת עוררות מינית בנסיבות מיניות ולא בהכרח בשל חתירה עצמאית לפעולה. נשים יותר מועדות להפוך לא-מיניות מאשר גברים בהינתן אותן נסיבות סביבתיות וחברתיות.

פעילות מינית ומיניות

בעוד שחלק מהא-מיניים מאוננים ביחידות, או מקיימים יחסי מין לטובת סיפוק בן זוג במסגרת מערכת יחסים רומנטית, אחרים אינם עושים זאת. מחקרים מלמדים כי במישור הפיזיולוגי הנוגע לא-מיניות, אנשים שאינם מיניים מסוגלים לחוות עוררות גניטלית, אך עלולים להיתקל בקשיים עם מה שמכונה "עוררות מינית סובייקטיבית". משמעות הדבר היא כי "בעוד הגוף מתעורר, באופן סובייקטיבי - ברמה של המוח והרגשות - האדם אינו חווה עוררות". מכון קינסי ביצע מחקר נוסף בנושא זה ב-2007, אשר מצא כי אנשים המזדהים כא-מיניים דיווחו על פחות תשוקה למין עם בן זוג ועל עוררות מינית נמוכה, אך לא נבדלו באופן עקבי בציוני עכבות מיניות או רצונם לאונן.

מאמר שפורסם ב-1977 בשם Asexual and Autoerotic Women: Two Invisible Groups, מאת מיירה טי. ג'ונסון, מוקדש במפורש לא-מיניות בבני אדם. ג'ונסון מגדירה ומכלילה בתוך א-מיניות גברים ונשים "אשר, ללא קשר למצב פיזי או רגשי, ההיסטוריה המינית בפועל, ומצב משפחתי, או אוריינטציה אידאולוגית, מעדיפים שלא לעסוק בפעילות מינית." היא מבדילה בין נשים אוטוארוטיות לנשים א-מיניות: "לאישה הלא-מינית ... אין תשוקות מיניות בכלל [אבל] האישה האוטוארוטית ... מכירה בתשוקה זו אבל מעדיפה לספק אותה לבד". עדויותיה של ג'ונסון הן בעיקר מכתבים לעורך שמצאה במגזינים של נשים שנכתבו על ידי נשים מיניות / אוטוארוטיות. היא מתארת את המכתבים מנשים א-מיניות ככאלה שפורסים חוויית חיים של אנשים בלתי נראים, שנאלצים לחיות תחת הדיכוי שאינם קיימים. ג'ונסון טענה שהחברה מתעלמת, שוללת את קיומם ומתעקשת שהתנהגותם חייבת להיות פועל יוצא של היותם סגפנים מטעמים דתיים, נוירוטיים או לא-מיניים מסיבות פוליטיות.

במחקר שפורסם ב-1979 בכרך 5 של ההתקדמות בחקר ההשפעה, ובמאמר אחר המשתמש באותם נתונים שפורסם ב-1980 בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology, התווה מייקל ד' סטורמס מאוניברסיטת קנזס גרסה מחודשת שלו ל"סולם קינסי". בעוד שקינסי מדד נטייה מינית המבוססת על שילוב של התנהגות מינית אמיתית, פנטזיה וארוטיקה, סטורמס השתמש רק בפנטזיה ובארוטיות. בנוסף, הוא הניח הטרו-ארוטיות והומו-ארוטיות על צירים נפרדים ולא על שני קצוות של סולם יחיד; סיווג זה מאפשר הבחנה בין ביסקסואליות לא-מיניות והיה בו צורך עקב הבלבול שנבע מחוסר המשיכה/המשיכה לשני המינים. באופן זה הצביע סטורמס על הטעויות העשויות לנבוע מהשימוש בסולם קינסי, עקב הסיווג השגוי.

במחקר שנערך על ידי פאולה נוריוס ב-1983, וכלל 689 נבדקים (רובם סטודנטים באוניברסיטאות שונות בארצות הברית, לקחו חלק בשיעורי פסיכולוגיה או סוציולוגיה), נעשה שימוש בקנה מידה דו-ממדי של הפנטזיה והארוטיקה, על מנת למדוד נטייה מינית. בהתבסס על התוצאות, המשיבים קיבלו ציון הנע בין 0 ל-100 עבור הטרו-ארוטיות, ובין 0 ל-100 עבור הומו-ארוטיות. המשיבים אשר דורגו נמוך מ-10 בשני הממדים קוטלגו כא-מיניים. בקטגוריה זו נכללו 5% מהזכרים ו-10% מהנקבות. תוצאות המחקר הראו, כי אנשים א-מיניים דיווחו על שכיחות נמוכה יותר של תדירות מינימלית ותדירות רצויה של מגוון פעילויות מיניות, ביניהן: מספר שותפים, פעילות מינית אנאלית, קיום מפגשים מיניים במגוון מיקומים ופעילויות אוטוארוטיות.

מחקר פמיניסטי

במאמר שפורסם בשנת 2010 על ידי Karli June Cerankowski ו-Megan Milks, שכותרתו Asexuality and Its Implications for Theory and Practice (א-מיניות והשלכותיה על התאוריה והפרקטיקה), עולה הטענה כי ייתכן שא-מיניות היא' במידה מסוימת, שאלה בפני עצמה ללימודי מגדר ומיניות. Cerankowsk & Milksi טוענים שא-מיניות מעלה שאלות רבות יותר מכפי שהיא פותרת. למשל, איך יכול אדם להימנע מקיום יחסי מין, פעולה שנתפשת על ידי החברה כאחד האינסטינקטים האנושיים הבסיסיים ביותר. בעבודתם טענו שהחברה תופשת את המיניות הנשית כמעצימה או מודחקת. התנועה הא-מינית קוראת תיגר על הנחה זו היות שהיא מאתגרת רבים מן העקרונות הבסיסיים של הפמיניזם הפרו-מיני.

בשנת 2014 Cerankowski ו-Milks ערכו ופרסמו מסמך בשם Asexualities: Feminist and Queer Perspectives (א-מיניות: נקודות מבט פמיניסטית וקווירית). זהו למעשה אוסף של מאמרים שחוקרים את הפוליטיקה של א-מיניות קווירית. מבנה המסמך מורכב ממבוא שלאחריו שישה חלקים: תאוריות א-מיניות: אוריינטציות חדשות; הפוליטיקה של א-מיניות; דימוי של א-מיניות בתרבות המדיה; א-מיניות וגבריות; בריאות, מוגבלות ומדיקליזציה; והפנייה לקריאה נוספת של הספרות העוסקת בא-מיניות. כל חלק הכיל שניים עד שלושה מאמרים על היבט מסוים של מחקר בתחום הא-מיניות. מאמר אחד כזה נכתב על ידי Ela Przybylo, חוקרת ידועה בתחום. במאמרה מופיעה התייחסות ממוקדת למחיר החברתי שנגבה מא-מיניים, עם דגש מיוחד על הלחצים שחווים גברים לקראת קיום יחסי מין בשיח ובמדיה המערביים. במחקרה היא ראיינה שלושה גברים המתגוררים בדרום אונטריו. Przybylo מודה כי משמעותו של הגודל הקטן של המדגם היא שלא ניתן להכליל מממצאיו לאוכלוסייה גדולה יותר במונחים של ייצוג, וכי הממצאים "ראשוניים וזמניים", במיוחד בשדה מחקרי זה בו יש מחסור בידע תאורטי. שלושת המרואיינים התייחסו למועקה שחוו נוכח הדימוי על פיו גברים צריכים ליהנות ולרצות לקיים יחסי מין כדי להיות "גברים אמתיים".

אחת מעבודותיה של Przybylo בשם Asexuality and the Feminist Politics of Not Doing It, שפורסמה ב-2011, בוחנת כתבים מדעיים העוסקים בא-מיניות מנקודת מבט פמיניסטית. Przybylo טוענת שעצם קיומה של ההגדרה של א-מיניות מתאפשרת רק בהינתן ההקשר המערבי של תכתיבים מיניים הטרוסקסואלים. היא עוסקת בעבודות קודמות של דנה דנסמור, ולרי סולאנאס ובריאן פאהס, שטענו על "א-מיניות ופרישות מינית" שהן אסטרטגיות פוליטיות פמיניסטיות רדיקליות נגד הפטריארכיה. Przybylo עורכת אבחנה בין א-מיניות לפרישות ומנסה לטשטש מעט את הקו המפריד בין השניים כדי לאפשר הבנה פמיניסטית פרודוקטיבית של הנושא. במאמרה משנת 2013, "Producing Facts: Empirical Asexuality and the Scientific Study of Sex", מבחינה Przybylo בין שני שלבים שונים של מחקר בא-מיניות. שלב אחד מיוחס לסוף שנות השבעים ועד תחילת שנות התשעים של המאה ה-20. שלב זה כלל לעיתים קרובות הבנה מוגבלת מאוד של א-מיניות. תקופה חדשה במחקר בתחום החלה מבחינתה עם פרסום המחקר של Bogaert בשנת 2004. המחקר הפך את הנושא לפופולרי יותר ומובחן בשיח החברתי. במאמר זה, Przybylo שוב מציגה את הא-מיניות כתופעה תרבותית, וממשיכה להיות ביקורתית כלפי המחקר המדעי בנושא.

CJ DeLuzio Chasin קובע במאמרו, Reconsidering Asexuality and Its Radical Potential, כי מחקר אקדמי על א-מיניות מיקם את התופעה בשורה אחת יחד עם נטיות מיניות בסיסיות מאוד. קביעה זו הביאה לתפנית מסוימת בכך שיצרה אבחנה בינארית בין א-מיניים לבין אנשים עם אבחנה פסיכיאטרית כגון הפרעת תשוקה מינית היפואקטיבית HSDD. Chasin טוען שאבחנות כ-HSDD פועלות לביצוע מדיקליזציה ושליטה על מיניות נשית. מטרת המאמר היא לפתוח מחדש את ההגדרות הבעייתיות של מיניות, הפוגעות הן בא-מיניים והן בנשים. Chasin קובע כי לא-מיניים יש את היכולת לקרוא תיגר על השיח השכיח של מיניות טבעית, אך המצב הנוכחי אינו מאפשר שיח שכזה. Chasin מראה במאמרו, Making Sense in and of the Asexual Community: Navigating Relationships and Identities in a Context of Resistance, כי ישנה חשיבות לבדוק ולחקור מדוע מישהו עלול להיות במצוקה נוכח תשוקה מינית ירודה. Chasin טוען עוד, כי לקלינאים יש מחויבות מוסרית להימנע מהתייחסות לתשוקה מינית ירודה כשלעצמה כפתולוגית, ושראוי יותר לדון בא-מיניות כאפשרות בת קיימא עם מטופלים המציגים תשוקה מינית נמוכה.

התאוריות של בוגארט

בוגארט טוען כי ההבנה של א-מיניות היא בעלת חשיבות מרכזית להבנת המיניות בכללותה. בעבודתו, בוגארט מגדיר א-מיניות כ "היעדר נטיות / רגשות כלפי אחרים". לדידו, הגדרה שכזו היא חדשה ביחס לעבודה האמפירית והתאורטית שנעשתה טרם לכן. הגדרה זו של א-מיניות מייצרת גם אבחנה ברורה בין התנהגות לתשוקה, וביחס לא-מיניות ולפרישות מינית.

בוגארט מייצר אבחנה בין התשוקה לאחרים לבין הרצון לגירוי מיני, כך שהאחרון לא תמיד נעדר בקרב אלו המזוהים כא-מיניים. עם זאת, הוא מכיר בכך שתאורטיקנים אחרים מגדירים א-מיניות בצורה שונה, וכי מחקר נוסף צריך להיעשות על הדקויות שבין משיכה לתשוקה. אבחנה נוספת נעשית בין משיכה רומנטית למין. בוגארט מסתמך על עבודה מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, שם מוצע כי מערכות רומנטיות נובעות מתאוריית ההיקשרות, כאשר מערכות מיניות מתנהלות בעיקרן באזורים מוחיים שונים.

במאמר קודם של בוגארט מ-2006 הוא מראה כי אבחנה בין התנהגות לבין משיכה התקבלה בשיח המושגי של נטיות מיניות, דבר אשר מסייע לקבע א-מיניות כאחת מהנטיות. במסגרת זו הוא מוסיף וטוען כי "משיכה מינית" סובייקטיבית היא הליבה הפסיכולוגית של הנטייה המינית, וכן מתייחס לכך שקיימת ספקנות מסוימת בקהילות האקדמיות והקליניות כאחת לגבי סיווג הא-מיניות כנטייה מינית. הוא מעלה שתי התנגדויות עקרוניות שעשוית לעמוד בבסיס ספק זה: ראשית, הוא מציע שישנה בעיה בדיווח עצמי, ושנית, הוא מעלה את שאלת החפיפה בין מצב של תשוקה מינית נמוכה מאוד לבין א-מיניות, שכן אלה עם תשוקה נמוכה מאוד עדיין עשויים להיות בעלי "נטייה מינית בסיסית", אף על פי שהם מזוהים באופן פוטנציאלי כא-מיניים.

כללי

נכון לזמן כתיבת ערך זה (יולי 2018), לא נמצאה עבודה אקדמאית הסוקרת את ההיסטוריה של הקהילה הא-מינית (67), אך קיימים מספר אתרים פרטיים העוסקים בנושא של פרטים בעלי מעט תשוקה מינית או העדר תשוקה מינית עוד משנות ה-90'. חוקרים טוענים כי הקהילה של האנשים המזדהים כ-א-מיניים התגבשה בתחילת המאה ה-21 בסיוע הפופולריות של הקהילות המקווננות ברשת. AVEN הוא ארגון שנוסד בשנת 2001, על ידי האקטיביסט האמריקאי David Jay ארגון התרכז בנושא הא-מיניות. מטרות הארגון נקבעו, על מנת ליצור חברה מקבלת, שיח בנושא א-מיניות וסיוע לקהילה הצומחת של הא-מיניים.

בעבור חלק מהא-מיניים, האפשרות לקחת חלק בקהילה היא משאב חשוב וזאת משום שלעיתים קרובות, הם מרגישים מנודים. למרות הרשתות החברתיות הקיימות, הנכונות להצטרפות לקבוצות אלו משתנה: יש כאלו המפקפקים בקונספט זה, בעוד אחרים נתמכים בו באופן משמעותי. Elizabeth Abbott, מניחה כי תמיד אלמנט של א-מיניות היה נוכח באוכלוסייה, אמנם האנשים הא-מיניים, שמרו על פרופיל נמוך. באירופה של ימי הביניים, כישלון במימוש הנישואים נתפס כעלבון לסקרמנט הנישואים ואף לעיתים היה בסיס לגירושים. א-מיניות, שלא כמו הומוסקסואליות, מעולם לא הייתה בלתי חוקית ולרוב הייתה בלתי מובחנת. בכל אופן, במאה ה-21 האנונימיות של קהילות רשת, החלו להבנות וכמו כן החלו להתעצב קהילות סביב הזהות הא-מינית.

קהילות דוגמת AVEN הפכו למועילות בעבור אלו שחיפשו תשובות במסגרת משבר הזהות שלהם ובהתמודדות שלהם עם האופציה שהם עצמם א-מיניים. אנשים העוברים סדרת משברים בנוגע לזהותם האפשרית כא-מיניים, כאשר הם מבינים לראשונה שההעדפות המיניות שלהם שונות מאלו של רוב החברה. ההבדל האמור הוא שמוביל לשאילת שאלות כגון: האם תחושה זו היא מקובלת? ומה הן הסיבות המובילות לתחושות אלו? ולאמונות פתולוגיות מובילות לחפש מרפא, בהתאם לתחושה, כאילו מדובר במחלה. ההבנה העצמית מגיעה לרוב, בעת שנמצאות ההגדרות המתאימות לתחושותיהם. קהילות א-מיניות מספקות תמיכה ומידע שמאפשר למזדהים חדשים להעצים את עצמם, מכיוון שעת יש לה דבר מה להשתייך אליו, המאפשר להם לחוש רגילים, גם בתוך סיטואציה העשויה לחוש מבודדת חברתית.

ארגונים א-מיניים, ומשאביהם האינטרנטיים שיחקו תפקיד חשוב, בהעלאת המודעות לא-מיניות. בגלל המחקר החסר בתחום, רופאים מתקשים להבין סיבתיות, כמו בכל נטייה מינית אחרת. רוב האנשים שהם א-מיניים, נוטים להזדהות ככאלו. מצב זה עשוי לעורר בעיה, בעת שא-מיניות מובנת, כבעיה במערכות יחסים, אינטימיות, או למעשה על סימפטום אחר, שאינו מגדיר א-מיניות. בעיה נוספת היא, שקיים חלק נכבד מהאוכלוסייה שאינו מבין, או מאמין בא-מיניות, דבר המוסיף חשיבות נוספת לארגונים הפועלים להעלאת המודעות.

הוועידה הא-מינית הלאומית הראשונה שאורגנה על ידי ארגון AVEN התקיימה במסגרת אירועי הגאווה שהתקיימו בלונדון 2012, הוועידה כללה הרצאות, שיחות וסדנאות. מאז ועד היום הוועידה הא-מינית הלאומית הפכה למסורת כאשר האחרונה (השלישית במספר) התקיימה ביוני 2017 במדריד, ספרד.

קהילת הא-מיניים בישראל

בישראל קיימת קהילת א-מיניים, והיא מתנהלת במדיות השונות, כמו בפורום פעיל באתר תפוז, המכיל תכתובת בין חברי הקבוצה ואף פינת הכרויות. בנוסף ישנו דף Facebook "א-מיניים ותומכיהם בישראל" בו ניתן למצוא מידע ואירועים רלוונטיים. קהילת הא-מיניים בישראל צעדה לראשונה במצעד הגאווה בתל אביב ב-2010. יתר על כן, המרכז הגאה בישראל, מציע פגישות דו חודשיות בקבוצות, בעבור א-מיניים, המעוניינים ליטול חלק במסגרת המפגשים. כיום בישראל, קהילת הא-מיניים נוטה לשייך עצמה לקהילת הלהט"ב ולקחת חלק בפעילותיה. חלק מחברי קהילת הא-מיניים בארץ, מדווחים על חוסר בהבנה והכלה של נטייתם.

 

סמלים

ב-2009 חברי AVEN השתתפו לראשונה במצעד הגאווה האמריקאי כשהם צעדו בצעדה בסן-פרנסיסקו, זו הייתה הכניסה הראשונה של חברי הקהילה הא-מינית למצעד הגאווה כקהילה בפני עצמה(76). באוגוסט 2010, אחרי תקופת דיונים בנוגע ליצירת דגל לקהילה הא-מינית וכיצד יש לבחור אותו בצורה שתכלול השתתפות של כמה שיותר מהקהילות הא-מיניות, הדגל הוכרז כ"דגל הגאווה הא-מיני" על ידי אחת הקבוצות שהייתה מעורבת בתהליך היצירה שלו. הדגל הנבחר היה מועמד פופולרי והיה בשימוש במסגרות מקוונות שונות מחוץ ל-AVEN. ההצבעה האחרונה על הדגל הייתה במערכת סגרים מחוץ ל-AVEN שאורגנה בעיקר על ידי יוצרי הדגל. צבעי דגל הא-מיניים שומשו בגרפיקות ומאמרים העוסקים בא-מיניות.

הדגל כולל ארבע רצועות מאוזנות הצמודות אחת לשנייה בצבעים: שחור, אפור, לבן וסגול בסדר זה מלמעלה למטה. הרצועה השחורה מסמלת את הא-מיניות, הרצועה האפורה מסמלת את התחום האפור בין א-מיניות למיניות, הרצועה הלבנה מסמלת את המיניות והרצועה הסגולה מסמלת את הקהילה.

שבוע המודעות לא-מיניות (AAW)

שבוע המודעות לא-מיניות הוא אירוע בינלאומי. בשבוע זה מנסה לעורר את המודעות לשלל הנטיות הנמצאות תחת קורת הגג של א-מיניות, דוגמת: א-פורים, דמי-סקסואלים וכולי, ולעיתים גם לזהויות שעל הספקטרום הא-רומנטי, אף על פי שיש שבוע מודעות נפרד המיוחד לנושא זה. הפעולות נעשות במספר מישורים בערוצי המדיה השונים: סרטים, סרטונים, סרטי תעודה, שיתוף של תכנים א-מיניים, כתבות, ראיונות וכדומה. בישראל המתודולוגיה עובדת בצורה דומה למדי.

שבוע זה, חל במחצית השנייה של חודש אוקטובר ותכליתו היא להעלות את המודעות בחברה כלפי הא-מיניים. שבוע זה לא מצוין כדי ויש לו מספר מטרות חשובות שהוא בא לקדם. ראשית הוא מנסה לקדם תפיסה במסגרתה א-מיניות נתפשת כנטייה מינית לכל דבר ועניין וזאת תוך ניסיון לנפץ את הדימוי השלילי, הרואה בא-מיניות כדבר בלתי תקין. בשבוע זה יש ניסיון למסור ידע, כזה אשר יאפשר לבאר את אי ההבנות הקיימות בנושא. מטרה נוספת היא להציף, כי אהבה שאינה מינית, היא אינה חסרת רגש. כמו כן, במסגרת שבוע זה, ישנו ניסיון לצמצם את האלימות והאפליה אשר חווים חלק מהא-מיניים ביחס למיניותם (למשל אונס מתקן). ולסיום הפצת הקבוצות התומכות לאלו הזקוקים להן כחלק ממאמצים אלו, מנסים מתנדבים העוסקים בארגון שבוע זה, לקיים אירועים קהילתיים, בניהם: קורסים, הרצאות ומצגות הנוגעות לא-מיניות וליחס לה זוכים אלו.

מחקרים מצאו כי אין קשר סטטיסטי מובהק בין דת לבין א-מיניות, לפיכך ההנחה היא כי א-מיניות קיימת בשכיחות שווה באוכלוסייה הדתית והלא דתית כאחד. אף על פי כן א-מיניות נפוצה יחסית בין כמרים נזירים, מכיוון שאחרים (לא א-מיניים) נוטים יותר להתייאש מנדר הצניעות המוטל על נזירים. במחקרם של Aicken, Mercer ו-Cassell שנערך על אוכלוסייה בריטית, נמצא שיעור גבוה יותר של מוסלמים מנוצרים שהשיבו כי הם אינם חווים סוג של משיכה מינית.

בשל השימוש היחסית חדש של המונח "א-מיניות", למרבית הדתות אין דעה ברורה בנושא זה.

בבשורה על פי מתי, פרק י"ט, פסוק 12: "יש סריסים שנולדו כך ויש סריסים שאחרים הפכו אותם לסריסים ויש את אלו שבחרו לחיות כסריסים למען ממלכת גן עדן". ישוע מדבר על אנשים, אשר נולדו מסורסים. ישנן פרשנויות המנתחות פסוקים אלו, כהתייחסותו של ישוע לא-מיניים. בהתאם לטענה זו, הסריסים הם הא-מיניים.

בנצרות ישנה מסורת המעריצה פרישות, שהיא שונה מא-מיניות. השליח פאולוס, לא היה נשוי לאורך כל חייו ולכן תואר על ידי כמה מהכותבים כא-מיני. באיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק 7, פסוקים 7–9, כתוב: "הייתי רוצה שכל הגברים היו כמוני, אבל לכל גבר יש את המתנה שלו מאלוהים: לאחד יש מתנה כזו ולאחד אחרת. כעת, בעבור הלא נשואים והאלמנים הייתי רוצה לומר: זה טוב עבורם להישאר לא נשואים כמוני, אבל, אם הם לא יכולים לשלוט בעצמם עליהם להינשא, משום שזה עדיף להינשא, מאשר להשרף בתשוקה".

מחקר שפורסם בשנת 2012 ב-Group Processes & Intergroup Relations, דיווח כי א-מיניים מוערכים בצורה שלילית יותר במונחים של דעות קדומות, דה-הומניזציה ואפליה מאשר מיעוטים מיניים אחרים כגון, הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואליים. הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, חשבו על א-מיניים כי הם לא רק "קרים" אלא בנוסף גם "חייתיים" וחסרי מעצורים". לעומת זאת, במחקר אחר נמצאו מעט ראיות לאפליה רצינית נגד א-מיניים בשל א-מיניותם.

ייצוג א-מיני בתקשורת הוא מוגבל ולעיתים רחוקות הוכר או אושר על ידי יוצרים או מחברים. בעבודות שנוצרו לפני תחילת המאה העשרים ואחת, ההנחה הבסיסית היא כי דמויות אותן מתארים הן מיניות כברירת מחדל ולא נשאלה השאלה בדבר קיומה של מיניות בחיי הדמויות. סר ארתור קונאן דויל תיאר את דמותו של שרלוק הולמס, באופן שכיום היה מסווג כא-מיני, זאת מתוך כוונה לאפיין אותו כמישהו המונע אך ורק על ידי האינטלקט ומחוסן בפני הצרכים הגופניים הגשמיים. דמותו של ארצ'י קומיקס, ג'וג'אד ג'ונס, נועדה, ככל הנראה, על ידי יוצריו כסיכון לא-מינית של הטרוסקסואליות המוגזמת של ארצ'י, אך במהלך השנים השתנה הציור הזה, עם אינטראקציות שונות ואתחולים שונים של הסדרה המרמזת שהוא הומוסקסואל.

גיליגן, הדמות המובהקת של סדרת הטלוויזיה של שנות ה-60 של גיליגאן, תסווג היום כא-מינית. המפיקים של המופע הציגו אותו בדרך זו כדי להפוך אותו יותר נגיש בעבור הצופים הצעירים של ההצגה שעדיין לא הגיעו לגיל ההתבגרות ולכן כנראה לא חוו עדיין תשוקה מינית. טבעו המיוחד של גיליגן אפשר גם ליצרנים לתזמן מצבים קומיים מכוונים, שבהם גיליגן דוחה את ההתקדמות של נשים מושכות. בסרטים וטלוויזיה לעיתים קרובות תכונה אטרקטיבית, אבל לכאורה מינית, דמויות נשיות אשר "מומרים" להטרוסקסואליות על ידי גיבור זכר עד סוף ההפקה. תיאורים לא מציאותיים אלה משקפים אמונה גברית הטרוסקסואלית שכל הנשים הלא-מיניות רוצות בחשאי גברים.

שלדון קופר, הדמות המובהקת של הסדרה "המפץ הגדול", מתוארת כא-מינית ועד לפגישתו עם הדמות של איימי גם כא-רומנטית.

א-מיניות כזהות מינית, ולא כישות ביולוגית, התמקדה יותר בתקשורת בתחילת המאה העשרים ואחת. סדרת רשת פוקסהום ייצג זוג "מיניים" בפרק "מחצית טובה יותר". עם זאת, ייצוג זה נחקר על ידי חברי הקהילה הא-מינית (כולל מייסד AVEN, דייוויד ג'יי), בשל הפרק המסכם בגילויו של האדם כי היה לו גידול במוח שהקטין את דחף המין שלו, והאישה רק העמידה פנים שהיא א-מינית לרצות אותו. דבר זה הוביל למחלוקת על הייצוג ועל עתירה לשינוי של רשת פוקסהום כדי לבחון מחדש את האופן שבו היא מייצגת דמויות לא-מיניות בעתיד, וציינה כי היא "מייצגת חוסר-מיניות שלילית מאוד על ידי ייחוסה למחלות רפואיות ולהונאה".

בסדרה בוג׳ק הורסמן, טוד צ'אבז יצא מן הארון כא-מיני. הנושא הוצג בהרחבה בעונה הרביעית של הסדרה, והתקבל גם על ידי הקהילה הא-מינית כאייקון וכייצוג חיובי לנושא ולקהילה. הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה מצאה כי טוד צ'אבז היא הדמות הא-מינית המוצהרת היחידה בשידורי הסטרימינג בטלוויזיה.

על אופרת הסבון הבריטית Emmerdale, הדמות בת ה-15, ליב פלאהרטי, גילתה שהיא לא חושבת על בנים ולא על בנות, מה שמוביל להשערה שהיא עשויה להיות א-מינית. סדרת הטלוויזיה Shadowhunters, המבוססת על סדרת הספרים The Mortal Instruments, אישרה שאחת הדמויות שלהם, רפאל סנטיאגו, היא א-מינית.

החל משנת 2009 מתקיים שבוע המודעות לא-מיניות במהלך חודש אוקטובר.

  מדיה וקבצים בנושא א-מיניות בוויקישיתוף

• AVEN, אתר הפועל למען נראות א-מינית (באנגלית)
• מידע בעברית על א-מיניות, א-רומנטיות ועוד
• ארגון מא"י - מודעות א-מינית ישראלית
• קבוצת א-מיניים & א-רומנטיים בישראל
• פורום א-מיניים בתפוז
• רשימת ספרים עם דמויות מהספקטרום הא-מיני באתר GAYYA (באנגלית)
• רועי יולדוס רוזנצוייג, ‏המין האדיש, באתר ‏מאקו‏, 16 בינואר 2014
• נועה לימונה, קווים לדמותה של המהפכה ה (א)מינית, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2010
• ליאת עיני, אסקסואלים: חסרי תשוקה מינית, באתר דוקטורס, 14 ביולי 2009
• מיכל שרון, קהילת הא-מיניים: מין פשוט לא מעניין אותם, באתר ynet, 3 בנובמבר 2004
• לאון קמלמן, ‏א-מיניים בישראל: "סקס? את מי זה מעניין?", באתר ‏מאקו‏, 22 במרץ 2012
• על מה א-מיניים מפנטזים?, באתר ‏מאקו‏, 2 בינואר 2017
• אסף אופיר, "אנשים לא מאמינים שאנחנו קיימים": הא-מיניים יוצאים מהארון, באתר חדשות 13, 16 בנובמבר 2019
• כתבה שעוסקת במחקר לפיו א-מיניים מהווים אחוז אחד מהאוכלוסייה - מאתר ה-CNN
• Asexuality: The ascent of the 'invisible' sexual orientation - מאתר ה-BBC