אופרה שלומית: אופרה במערכה אחת מאת ריכרד שטראוס

אורך האופרה הוא כשעה ו-40–45 דקות. הופעות היצירה לוו בדיונים סוערים ובשערוריות במשך שנים רבות.

שלומית (אופרה)
Salomé

כרזה משנת 1910
מלחין	ריכרד שטראוס
ליברטיסט	הדוויג לחמן
מבוסס על	סיפור מקראי
סוגה	אופרה
מספר מערכות	1
זמן התרחשות העלילה	תקופת הורדוס אנטיפס
שפה	גרמנית
שנה	1905
מקום התרחשות העלילה	ארץ ישראל

הלברית היא התרגום הגרמני של הדוויג לחמן למחזה הצרפתי "Salomé" (אנ') משנת 1891 של אוסקר ויילד, בעריכת המלחין. שטראוס הקדיש את האופרה לחברו סר אדגר ספייר. האופרה מפורסמת (בזמן הופעת הבכורה שלה, הייתה "ידועה לשמצה") בזכות "ריקוד שבעת הצעיפים" (אנ'). הסצנה האחרונה נשמעת לעיתים קרובות כקונצרט של סופרן דרמטית.

הצגת הבכורה הייתה בשנת 1905 בדרזדן ב-9 בדצמבר.

לאחר סיבוב ההופעות הראשון של ריכרד שטראוס בצפון אמריקה בהצלחה מלאה כמנצח וכמלחין, החל לעבוד על שלומית בשנת 1905. העבודה נוצרה בהשראת חוויה תיאטרלית שנתיים קודם לכן.

"הייתי בברלין בתיאטרון קליינס (Kleines Theater) של מקס ריינהרדט כדי לראות את סלומה של ויילד. לאחר ההופעה פגשתי את הצ'לן היינריך גרינפלד.

»שטראוס, זה יהיה חומר האופרה עבורך!«

על כך עניתי, »אני כבר כותב אותו.«

כמעט במקביל, בא אליו ליברתן וינאי, אנטון לינדנר, כדי ליצור לברית אופרה מהמחזה של ווילד. עם זאת, שטראוס לא היה שבע רצון, שלומית בשום אופן לא רצתה להתחבר ללברית זו. בסופו של דבר עלה לו רעיון הצלה: מדוע לא להתחיל את האופרה כמו שהדרמה, מתחילה במילה? "איזו יפה הנסיכה שלומית הלילה."

הסיפור המקראי, הריקוד המפורסם של שלומית, קבלת הפנים ראשו הכרות של יוחנן המטביל, הפך לנושא של יצירות רבות באמנות, בספרות ובמוזיקה הנוצרית האירופית, בהן ציוריהם של גוסטב מורו, גוסטב קלימט, ברדסלי, יצירותיהם הספרותיות של גוסטב פלובר, אוסקר ויילד וז'וריס-קרל הויסמנס, האופרה של ז'יל מאסנה על בסיס יצירתו של פלובר, "הרודיאס" (1881, בריסל), או הטרגדיה של המחזאי פ' שמיט "סלומה", ועוד.

כיום, בהכרת שלומית של ויילד ושל שטראוס ובעקבות תורתו של זיגמונד פרויד, מאחורי הסיפור הטרגי ניתן למצוא גורמים פסיכולוגיים וגורמים מיניים, אם כי מאפיינים אלה בהיסטוריה של האמנות נכנסו לאגדות ורעיונות של שלומית די מאוחר, רק בשנת 1842. זה קרה כאשר הופיע אטה טרול של היינריך היינה, (Atta Troll: A Midsummer Night's Dream, long poem, written 1841–1846), ובו פרק 19 מציג את הרודיאס (אמה של שלומית), אשתו המופלאה של הורדוס אנטיפס.

גומרץ קארילה, חברו של ויילד, תיאר בשנת 1906 באלמנך של מינכן כיצד העסיקה את המשורר דמותה הבשר ודם של הנסיכה. איך היא הייתה, או אפילו יותר: איך היא צריכה להיות? ויילד רצה לנסוע לספרד כדי לראות את שלומית של טיציאן בפראדו. את התמונה שלפניה טינטורטו צעק: "סוף סוף מישהו מצייר בשר מתפתל!" הוא רצה לראות תמונות של סטנציוני וורונזה. לא חלף יום שהוא לא דיבר, שהוא לא חלם על הנסיכה היהודייה. הוא עמד מול חלון חנות תכשיטים במשך שעות כדי לבחור את התכשיטים שיתאימו באופן אידיאלי לגוף האלילה הדמיונית שלו. הוא גם לא מצא שהבדים השופעים ביותר בחנויות מספיקים בכדי לכסות את העירום המדהים של אחייניתו של הורדוס בסטייל. ערב אחד הוא עצר באמצע הרחוב ואמר פתאום, "מוטב להיות עירום לגמרי. אתה לא חושב? בלי כל הבגדים, אבל מכוסה בשפע של אבנים יקרות, טבעות, תכשיטים, פעמונים בשיער, על פרקי ידיה, סביב זרועותיה, סביב צווארה, ותכשיטים שיקיפו גם את מותניה. אני אפילו לא רוצה לשמוע על שלומית התמימה שהיא רק הכלי של אמה. לא, לא, שלומית יודעת מה היא עושה. לאונרדו דה וינצ'י צייר אותה כך ששפתיה שיקפו את אכזריות הלב".

שטראוס סבר שדמותה של שלומית מזוהה עם ציורו על הבד של הצייר גוסטב קלימט. "זהב מנצנץ כזה צף לנגד עיני במהלך המכשור," אמר מאוחר יותר.

 

• מונסראט קאבאייה (שלומית), שריל מילנס (יוחנן), ריצ'רד לואיס (הורדוס), רג'ינה רזניק (הרודיאס); התזמורת הסימפונית של לונדון, מנצח. אריך ליינסדורף (1968) RCA (סוני) GD 86 644 (2)
• הילדגרד בהרנס (שלומית), חוסה ואן דאם (יוחנן), קארל-וולטר בהם (הורדוס), אגני באלצה (הרודיאס); התזמורת הפילהרמונית של ברלין, מנצח הרברט פון קאראיאן (1977) EMI 9 66832 2

  מדיה וקבצים בנושא שלומית בוויקישיתוף

•   מידע על היצירה "שלומית" באתר מיוזיק בריינז
•   מידע על הקומפוזיציה "שלומית" באתר AllMusic
• שלומית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)