שינייד או'קונור: זמרת אירית

אוקונור הוציאה עשרה אלבומי אולפן, והביצוע שלה ל-"Nothing Compares 2 U" של פרינס היה להיט גדול ברחבי העולם.

שינייד או'קונור
Sinéad O'Connor

או'קונור, 2013
לידה	8 בדצמבר 1966 דבלין, אירלנד
פטירה	26 ביולי 2023 (בגיל 56) לונדון, אנגליה
שם לידה	שינייד מארי ברנדט או'קונור
מקום קבורה	בית הקברות דינס גריינג'
מוקד פעילות	אירלנד אירלנד
תקופת הפעילות	1987–2002 2005 – 2023
מקום לימודים	Newtown School, Waterford
סוגה	רוק, רוק אלטרנטיבי, פופ רוק, רגאיי ופולק אירי
סוג קול	מצו-סופרן
שפה מועדפת	אנגלית, אירית
כלי נגינה	גיטרה, כלי הקשה, חלילית אירית, פסנתר
חברת תקליטים	אנסיין (1987–1997) אטלנטיק רקורדס (2000) ונגארד (2002–2005) צ'וקלט אנד ונילה (2005–הווה)
בן או בת זוג	ג'ון ריינולדס (מרץ 1989–נובמבר 1991) Steve Cooney (יולי 2010–אפריל 2011) Nick Sommerlad (2001–יולי 2002) Barry Herridge (2011–2011) פיטר גבריאל Dónal Lunny John Waters Richard Heslop Frank Bonadio
צאצאים	Jake Reynolds, Shane O'Connor Lunny, Roisin Waters, Yeshua Bonadio
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	רוקביורנן (1990) פרס גראמי לביצוע המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר (1991) פרס המוזיקה הבריטית לאמנית סולו בינלאומית (1991) Goldene Europa (1994) פרס הפסקול העולמי לשיר מקורי שנכתב לסרט (2012) MTV Video Music Award for Best Post-Modern Video (1990) פרס המוזיקה של בילבורד (1990) פרס VMA לווידאו השנה (1990) פרס המוזיקה של בילבורד (1990) Choice Music Prize (2023)
www.sineadoconnor.com
פרופיל ב-IMDb

שינייד מארי ברנדט או'קונור נולדה בדבלין שבאירלנד. היא נקראה על שם שינייד דה ואלירה, אמו של הרופא המיילד ואשתו של הנשיא האירי איימון דה ואלירה, ועל שם ברנדט הקדושה מלורד. הוריה התגרשו כשהייתה בת שמונה. היא ושני אחיה הגדולים עברו לגור עם אמם, שם חוו לעיתים קרובות אלימות פיזית. אביה, ג'ון או'קונור, פתח במאבק על משמורת, שהפך מפורסם באירלנד השמרנית, שבה גירושים היו חריגים וגברים לא קיבלו משמורת על ילדיהם לאחר הגירושים.

בגיל 15, בעקבות היעדרות מלימודים ועבירות גנבה שביצעה, עברה או'קונור לבית מחסה מגדלנה. היא חיזקה שם את יכולות הכתיבה והמוזיקה שלה, אבל סבלה מהדרישה לקונפורמיות שנכפתה עליה. ב-1983 שלח אותה אביה לפנימייה בעיר ווטרפורד, שהייתה יותר ליברלית מבית הספר הקודם שלה. בעידוד מורתה הקליטה או'קונור קלטת דמו עם שני שירים מקוריים ושני ביצועים מחודשים לשירים קיימים.

 

בקיץ 1984 פרסמה מודעה בעיתון וכך מצאה מספר חברים ללהקה שרצתה להקים. הלהקה נקראה "Ton Ton Macoute" על שם מיתוס האיטיאני על זומבים. הלהקה ניגנה מוזיקה שהושפעה מתחומי עניין של חבריה כגון מוזיקת עולם, מיסטיקה וכישוף, והופעותיה זכו לביקורות חיוביות. ב-10 בפברואר 1985 נהרגה אמה של או'קונור בתאונת דרכים, והיא עזבה את הלהקה.

תשומת הלב שקיבלה או'קונור מתעשיית המוזיקה כשהייתה בלהקה הובילה להחתמתה בחברת תקליטים קטנה. היא עבדה מעט עם דה אדג', גיטריסט להקת U2, אבל לאחר מכן, בהשפעת המנהל שלה שפוטר מהלהקה, אמרה בתקשורת כמה אמירות שליליות על U2 ועל ה-IRA.

הקלטות אלבומה הראשון התעכבו בעקבות מחלוקות קשות עם המפיק. באותו זמן היא נכנסה להיריון מהמתופף ג'ון ריינולדס. חברת התקליטים שלה לחצה עליה לבצע הפלה מלאכותית. הודות למנהל שלה, הסכימה חברת התקליטים שאו'קונור, שהייתה בת 20 ובחודש השביעי להריונה, תפיק את אלבום הבכורה שלה בעצמה.

ב-1988 יצא האלבום הראשון של או'קונור, The Lion & the Cobra, שלמרות הביקורות הטובות עליו לא זכה להצלחה במכירות.

באלבומה השני, "I Do Not Want What I Haven't Got"(אנ'), נכללה גרסת כיסוי שביצעה לשירו של פרינס "Nothing Compares 2 U". השיר הפך ללהיט גדול בכל העולם, והאלבום היה אחד מרבי המכר הגדולים של 1990. האלבום אף זכה בפרס גראמי בקטגוריית "הביצוע המוזיקלי האלטרנטיבי הטוב ביותר" לשנה זו, והיה מועמד בשלוש קטגוריות נוספות (כולן על "Nothing Compares 2 U"), אך הזמרת סירבה לקבל את הפרס. השיר אף נכלל ברשימות משאלי קוראים ל"50 גרסאות הכיסוי הגדולות בכל הזמנים" שערכו "Observer Music Monthly" (של "האובזרבר") ב־2007, ו־"NME" ב־2013. לימים סיפרה הזמרת שפרינס, שהיה מפורסם ביחסו הרכושני והקנאי במיוחד לזכויות היוצרים שלו, לא אהב את העובדה שהיא הקליטה את השיר "סתם כך" מבלי להיות אחת מ"בנות החסות" שלו (אנ'). הוא הזמין אותה לביתו, שם אמר לה זאת, הביע רצון שהיא תהיה אחת מבנות החסות שלו, ואף הורה לה לדבריה לא לקלל בראיונות:

אמרתי לו לאן הוא יכול ללכת והוא תקף אותי. הוא עלה לקומה העליונה והביא כרית והיה משהו קשה בתוך הכרית. ברחתי מהבית והתחבאתי מאחורי עץ. אנחנו נפגשים על הכביש המהיר במאליבו בחמש בבוקר – אני יורקת עליו, הוא מנסה להכות אותי. נאלצתי ללכת לצלצל בפעמון הדלת של מישהו, שזה דבר שאבא שלי תמיד אמר לי לעשות אם אני נקלעת למצב מעין זה.

— שינייד או'קונור אומרת שפרינס ניסה "להכות אותה" והשאיר חברת להקה שלו עם צלעות שבורות, באתר NME, ‏16 בספטמבר 2019

ביולי אותה שנה השתתפה או'קונור בהופעה גדולה של רוג'ר ווטרס בברלין, יחד עם גדולי האמנים של אותה תקופה. היא ביצעה את השיר "Mother", וביצועה זכה לתשבחות רבות.

או'קונור חוללה שערורייה זוטא באוגוסט 1990, כאשר סירבה להופיע בניו ג'רזי לאחר השמעת הקלטה של ההמנון האמריקאי. מארגני ההופעה אישרו לה לבסוף להופיע ללא ההמנון, אולם לאחר מכן הטילו עליה חרם. פרנק סינטרה, שהופיע ביום למחרת באותו מקום, אמר שהיה רוצה "לבעוט לה בתחת", ועל כך הגיבה או'קונור: "אני לא האישה הראשונה שהוא מאיים להכות". עוד שערורייה שעוררה התחוללה באפריל 1999. לאחר שישה שבועות של לימודי תאולוגיה, היא הוסמכה ככומר על ידי הבישוף העצמאי מייקל קוקס, ראש "הכנסייה הקתולית האורתודוקסית האפוסטולית של אירלנד" (גוף פסבדו-קתולי שאיננו מצוי בקומוניון עם האפיפיור) ואימצה את השם הדתי "מרי ברנדט".

א'קונור הקליטה גרסה ללהיטו של אלטון ג'ון "Sacrifice", לרגל הוצאת אלבום המחווה לאלטון ג'ון וברני טופין "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin" באוקטובר 1991.

ב-1992 הוציאה או'קונור אלבום של שירי ג'אז מחודשים, שעליהם גדלה. הביצועים לא היו לטעם הקהל, ויחד עם השערורייה שחוללה בניו ג'רזי איבדה או'קונור את התנופה שהייתה לה לפני כן.

ב-3 באוקטובר 1992 השתתפה בתוכנית סטרדיי נייט לייב. היא ביצעה א-קפלה לשיר "War" של בוב מארלי, כמחאה על ניצול מיני בכנסייה הקתולית והוסיפה לו את המילים "Child Abuse" (התעללות בילדים). בסוף השיר, ללא ידיעת מפיקי התוכנית, שלפה או'קונור תמונה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, קרעה אותה, השליכה את הקרעים אל עבר המצלמה ואמרה "הילחמו באויב האמיתי". מחאה זו התרחשה תשע שנים לפני שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני הכיר והתנצל על מקרי התעללות מינית בילדים בכנסייה הקתולית (אנ'). כשבועיים לאחר התקרית הופיעה או'קונור בקונצרט מחווה לבוב דילן במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק, אך מחאה קולית בלתי פוסקת של הקהל מנעה ממנה להתחיל לשיר. בתגובה ביקשה או'קונור להפסיק את המוזיקה ולהגביר את המיקרופון ששימש אותה, והחלה לשיר את השיר "War" כשהיא מדגישה את המילים "Child Abuse".

ב-1994 הוציאה את האלבום Universal Mother, שלא הצליח לשנות את הדימוי השלילי שלה למרות היותו יותר רגוע ומיינסטרימי.

בשנת 2000 הוציאה או'קונור את אלבומה Faith and Courage. במקביל, היא הכריזה על עצמה כלסבית. הכרזה זו הופרכה על ידה לאחר מכן, אך עוררה את תשומת הלב של הקהל בכל העולם, וכך גם הסינגל "No Man's Woman" ("לא אישה של אף גבר"). באותו אלבום ניכרו השפעותיהם של הרגאיי ושל האמונה הראסטפארית, אליה החלה להתקרב.

ב-2002 יצא האלבום Sean-Nós Nua, שהכיל ביצועים של או'קונור לשירי עם איריים, חלקם באירית. זמן קצר לאחר מכן יצא אלבום ההופעה She Who Dwells in the Secret Place of the Most High Shall Abide Under the Shadow of the Almighty. באותו זמן היא הכריזה על פרישה מקריירת המוזיקה.

הכרזתה על פרישה הופרכה בשנת 2005, עם הוצאת אלבום הרגאיי Throw Down Your Arms. ב-2007 הוציאה את אלבומה השמיני, "Theology". ב-2012 הוציאה אלבום בשם "How About I Be Me (And You Be You)?".

ב-2013, בעקבות יציאת השיר "Wrecking Ball" של מיילי סיירוס, המלווה בוידאוקליפ פרובוקטיבי שבו בין השאר רוכבת סיירוס על כדור הריסה בעירום מלא, פרסמה או'קונור מכתב פומבי ובו הזהירה אותה מכך שהיא נותנת לתעשיית המוזיקה לסרסר אותה ושהופעותיה בעירום שולחות את המסר ש"זה מגניב להיות זונה". פרסום המכתב עורר עניין רב בתקשורת והתפתח לעימות בין שתי הזמרות כאשר סיירוס פרסמה תגובה לעגנית בטוויטר ואו'קונור איימה בתביעה משפטית אם סיירוס לא תתנצל.

שינייד או'קונור הופיעה בישראל בשנת 1995. במהלך ביקורה בעיר העתיקה בירושלים התפתח עימות אלים בינה לבין שני צלמים שהגיעו למקום וניסו לצלם אותה.

בשנת 1997 הייתה אמורה להופיע בירושלים, באירוע פוליטי תחת הכותרת "שתי בירות, שתי מדינות", אך ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה. או'קונור האשימה את איתמר בן גביר באיומים וכתבה לו מכתב פתוח, שבו כתבה בין השאר: "תמיד הייתה בי אהבה לעם היהודי וחשתי הזדהות עם הסבל שנאלצו לעבור". היא אף ציטטה מספר שמות. בן גביר התגאה בתגובתו כי הוא ותומכיו הביאו לביטול המופע, אך הכחיש כי איים עליה. הוא הוסיף שאכן אמר כי יפגין "כנגד המופע שעיקרו היה חלוקת ירושלים", וטען כי המופע בוטל בשל העובדה שאלפי מפגינים התכוונו להופיע להפגנה. גם ראש העיר אהוד אולמרט הגיב אז בסיפוק לביטול המופע וטען כי מארגניו הונו את העירייה כשלא הודיעו על כוונתם האמיתית לקיים אירוע פוליטי. הוא אף שמח על כך שנמכרו מעט כרטיסים להופעה, לטענתו, טענה שאנשי או'קונור הכחישו.

ב-2014 הייתה אמורה שוב להופיע בישראל אך ביטלה את הופעתה לאחר לחצים של תנועת ה-BDS שמקדמת חרם תרבותי על ישראל. היא נימקה את החלטתה בטענה "שלא ידעה שיש חרם על ישראל, ושהיא משתתפת בצערם של הפלסטינים". לאחר מכן הרחיבה בנושא זה בראיון לעיתונות: "אני לא הולכת להופיע שם כי זה מקום מחורבן, אבל במובן מסוים אני מרחמת על הצעירים משני הצדדים של המצב, שבגלל סכסוך שהם לא אשמים בו, הם לא יכולים לנהל חיים נורמליים, כולל מוזיקה והופעות של מוזיקאים. [...] ברמה האנושית, לכל אדם בעל שפיות כלשהי, כולל אני, יכולה להיות רק אהדה למצוקה הפלסטינית. אין אדם שפוי בכל כדור הארץ שיכול להצדיק את מה שהרשויות הישראליות עושות לפלסטינים."

או'קונור נישאה והתגרשה ארבע פעמים, ונולדו לה ארבעה ילדים מארבעה אבות.

ב-2003 אובחנה כסובלת מהפרעה דו־קוטבית. ב-12 בינואר 2012 דווח כי בשבוע שלפני כן ביצעה או'קונור שני ניסיונות התאבדות באמצעות בליעת מנת יתר של תרופה בה היא מטופלת.

ב־2017 שינתה את שמה למגדה דאויט (באנגלית: Magda Davitt). באוקטובר 2018 הודיעה כי התאסלמה ושינתה את שמה לשוהאדה סדקאת (באנגלית: Shuhada' Sadaqat).

בנובמבר 2018 תקפה בסדרת ציוצים בטוויטר כל מי שאינו מוסלמי, אמרה שלעולם אינה רוצה להיות יותר עם "אנשים לבנים" (הגדרתה למי שאינו מוסלמי) והגדירה אותם כ"מגעילים", ותקפה את התנ"ך והתלמוד היהודיים, את הקאנון הנוצרי, את המהאבהארטה ה"ניבזית" ואת דונלד טראמפ. בספטמבר 2019 התנצלה בטוויטר על דבריה "כנגד אנשים לבנים" ועל "הכאב שהם גרמו", אמרה שהם "לא היו אמיתיים אז ולא אמיתיים עכשיו" והגנה על עצמה בטענה שהיא הייתה "כועסת ולא בקו הבריאות" ושהדברים נאמרו בתגובה ל"איסלמופוביה שהושלכה עלי" (באותו חודש התארחה בתוכנית טלוויזיה כשהיא לבושה בחג'אב ועונדת טבעת עם מגן דוד על אצבעה).

בינואר 2022, לאחר שבנה שיין בן ה-17 דווח כנעדר במשך יומיים, הוא נמצא מת על ידי המשטרה. לאחר מותו ביצעה ניסיון התאבדות נוסף.

ב-26 ביולי 2023 נמצאה או'קונור מתה בדירתה שבלונדון. כחצי שנה לאחר מותה פורסם שמתה מ"סיבות טבעיות".

• 1987: The Lion and the Cobra
• 1990: I Do Not Want What I Haven't Got
• 1992: Am I Not Your Girl?
• 1994: Universal Mother
• 1997: Gospel Oak (EP)
• 2000: Faith and Courage
• 2002: Sean-Nós Nua
• 2005: Throw Down Your Arms
• 2007: Theology
• 2012: How About I Be Me (and You Be You)?
• 2014: I'm Not Bossy, I'm the Boss

  מדיה וקבצים בנושא שינייד או'קונור בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של שינייד או'קונור

•   שינייד או'קונור, ברשת החברתית פייסבוק
•   שינייד או'קונור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   שינייד או'קונור, ברשת החברתית אינסטגרם
•   שינייד או'קונור, סרטונים בערוץ היוטיוב
•   שינייד או'קונור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר AllMovie (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• שינייד או'קונור, באתר Metacritic (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
•   שינייד או'קונור, באתר אייטונס (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר ספוטיפיי
•   שינייד או'קונור, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר Last.fm (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר AllMusic (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר דיזר
•   שינייד או'קונור, באתר Discogs (באנגלית)
•   שינייד או'קונור, באתר Songkick (באנגלית)
• שינייד או'קונור, באתר Genius
• שינייד או'קונור, באתר SecondHandSongs
• שינייד או'קונור, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
•   שינייד או'קונור, באתר טיידל (באנגלית)
• ירון פריד, שינייד אוקונור חיה ולא מפסיקה ליצור, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2010
• ראווי סומאיה, הניו יורק טיימס, שינייד או'קונור מצאה את עצמה, בינתיים, באתר הארץ, 17 בפברואר 2012
• אמרי מרמור, יש לה ביצים: שינייד או'קונור היא מצרך נדיר בעולם הפופ, באתר nrg‏, 7 במרץ 2012
•   דפנה ארד, שינייד אוקונור איבדה שליטה על חייה. איך זה ייגמר?, באתר הארץ, 16 ביוני 2016
• שינייד או'קונור, באתר רדיו מוסיכיף
• אבי גולדברגר‏, אהובתנו בת חמישים: מבט על תהפוכות חייה של שינייד או'קונור, באתר וואלה!‏, 8 בדצמבר 2016
• עמי פרידמן, שו האדה: מה עובר על שינייד אוקונור?, באתר ynet, 2 בנובמבר 2018
• זה אותו הקול: שינייד אוקונור מבצעת את הלהיט הגדול שלה בחיג'אב, באתר ynet, 7 בספטמבר 2019
•   אמנדה הס, ניו יורק טיימס, שינייד אוקונור זוכרת דברים אחרת, באתר הארץ, 23 במאי 2021
• שינייד או'קונור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)