צֶנְזוּרָה (מלטינית: Censere, להעריך) או גַּנְזָרוּת היא שליטה ופיקוח על פרסום והפצת מידע, דעות וספרות, לרוב מצד גופי ממשל.
היקף המידע המצונזר יכול להיות ממילים בודדות ועד למושגים ורעיונות שלמים.
בעבר, הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. דתות שונות, ובייחודד הנצרות הקתולית בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה על מנת לשלוט במאמיניהן.
במשטרים סמכותניים דוגמת סין העממית, קוריאה הצפונית ובעבר גם מדינות דוגמת איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית, צנזורה מופעלת כלפי ניסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות והדרה של רעיונות מהשיח הציבורי. בנוסף לכך במדינות אלה יש שימוש רב בתעמולה כדי לשמור על תמיכה של הציבור בשלטון.
במדינות בעלי דמוקרטיה ליברלית, לעומתם, צנזורה רשמית מופעלת למספר צרכים המוגדרים בחוק על פי נהלים סדורים המגבילים ומאזנים אותה אל מול חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. במדינות דמוקרטיות רבות קיימת חוקה שחלק ממנה כולל את חופש הביטוי וחופש העיתונות שמגבילים את הצנזורה. עם זאת צנזורה קיימת גם במדינות דמוקרטיות בדרכים שונות. במקרים מסויימים מתקיימת צנזורה פנימית בגלל שיקולים שונים. מקרה אחר של צנזורה פנימית יכול להיות מעטמי תפיסה שדבר זה נחוץ לצרכי הבטחון של המדינה. שיקול אחר יכול להיות כלכלי - המענות מפרסום שהוא מעריך שיגרום לו לנזק כלכלי אף כי מידע זה יכול להיות מעניין וחשוב לקוראים.
בשנים האחרונות קיימים מחקרים על דרכים שבן שלטון רודני המתחזה לדמוקרטי, או שלטון דמוקרטי עם קו פופליסטי יכול להפעיל לחץ על העיתונות באמצעים "רכים" וללא חוקי צנזורה נוקשים או גלויים. כיוון פעולה אחד הוא איום בשינוי רגולציה, באופן שיפגע ביציבות הכלכלית של גופי התקשורת. כיוון פעולה אחר הוא מתקפה מילולית מתמשכת על עיתונאים ביקורתיים על ידי גורמי ממשל ותומכיהן, באופן שגורם להם לקיים צנזורה עצמית.
מקור השם צנזורה הוא במונח הלטיני censor, שמשמעו "בודק", דהינו פקיד הבודק פרסומים וגונז דברים האסורים על ידי השלטון. הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהן. ידועה השפעתה של הצנזורה הנוצרית על התלמוד, שבמסגרתה הושמטו קטעים שלמים ושונו משפטים שנתפסו כפוגעים בנצרות.
בזמנים המודרניים מתייחסת הצנזורה לבדיקה של ספרים, כתבי-עת, מחזות, סרטים, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת, במטרה לשנות או להדחיק קטעים העשויים להיות פוגעים, לא נעימים, מעוררי התנגדות או חושפי סודות צבאיים וביטחוניים. החומר ה"לא נעים" נחשב לחומר לא מוסרי או גס, כופר או מנאץ, מסית או שעלול לפגוע בביטחון המדינה. כך, הנימוק לצנזורה הוא ההגנה על שלושה מוסדות חברתיים: המשפחה, הדת (הכנסייה) והמדינה.
באמצע המאה ה-19 נקבעו בבריטניה הוראות האוסרות הפצה של ספרות תועבה באמצעות הדואר. על פי הוראות אלה הוחרמו הספרים "סטיריקון", "פאני היל", "דקאמרון" ועוד. בשנת 1865 נחקק איסור דומה בארצות הברית, ובמסגרתו נאסרה אף הפצתם של ספרי הדרכה מינית.
עד לאחרונה הייתה הצנזורה יציבה במוסדות שונים אפילו במדינות הדמוקרטיות המתקדמות ביותר המאופיינות בחופש הביטוי. באמצע המאה ה-20 החליש שינוי מהפכני בעמדת הציבור את כוחה של הצנזורה בדמוקרטיות רבות; למרות זאת, הצנזורה על צורותיה לא התפרקה באופן כלל-עולמי. כיום מתנגדים אנשים רבים, כולל אזרחים ליברלים, למתירנות באמנות ובתקשורת; הם טוענים שהיא משחיתה כל חוש של צניעות ונימוס ואף חותרת תחת התרבות.
בחברות לא-דמוקרטיות כמו סין, קוריאה הצפונית ובורמה, הצנזורה דומיננטית מאוד, נמצאת בכל הדרגות האמנותיות, האינטלקטואליות, הדתיות, הפוליטיות והציבוריות של חיי הפרט. מעטים המעשים או הביטויים שאינם זוכים לפיקוח רשמי.
ההצהרה הבינלאומית לזכויות אדם, אשר אומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בשנת 1948, אינה מתייחסת לצנזורה ואינה מבטיחה חופש מצנזורה.
בישראל בוטלה הצנזורה על מחזות בשנת 1991, אך עדיין מופעלת צנזורה ביטחונית, המגבילה פרסומים הקשורים לביטחון המדינה.
צנזורה המוטלת על ידי משטר יכולה להיות:
סוגי צנזורות אחרים:
בעידן הווב 2.0, ניתן ליצור מידע ולהפיץ אותו ברבים בקלות ובמהירות, כך שהרבה יותר קשה למנוע פרסום דעותיו של אדם, או צנזור של מידע מרגע שהגיע לרשותו. בצנזורה מפקחת ניתן להסיר ולהגביל את הגישה למידע לאחר שפורסם ברשת.
בנוסף לכל אלה קובע סעיף 214 לחוק העונשין:
במשך תולדותיו של הספר העברי, צונזרו חיבורים שונים. ניתן לחלקם לשני סוגים מרכזיים: צנזורה חיצונית מטעם השלטון הלא-יהודי, וצנזורה פנימית יהודית - הן כזו שבה מצנזר המחבר עצמו את דבריו, והן המביא לדפוס, מפחד השלטון הנכרי. הבחנה חשובה אחרת היא בין צנזורה החלה על כתבי-יד, לבין הצנזורה הממוסדת יותר שהתמקדה באישורם או צינזורם של ספרים עבריים בעת הבאתם לדפוס.
מחקרים רבים נכתבו על הצנזורה והשפעותיה על פרסומי ספרים עבריים. כך למשל הופיעו מחקרים על היבטי הצנזורה בראשית הדפסתם של ספרים עבריים באיטליה במאות ה-15 וה-16, וכך גם לגבי הצנזורה של השלטון הצארי ברוסיה במאה ה-19.
צנזורים 'רשמיים' רבים של הספר העברי מטעם השלטונות הנוצריים, היו למעשה יהודים או יהודים-לשעבר. הסיבה המרכזית לכך הייתה בקיאותם בשפה העברית וברזי הספרות העברית. יהודים או יהודים-לשעבר אלו ניצבו בין הפטיש השלטוני לבין הסדן היהודי לו עדיין היו נאמנים במידה זו או אחרת. ביהדות רוסיה במאה התשע עשרה ידועה במיוחד ה'גזירה' האוסרת הדפסתם של ספרים עבריים למעט בשתי ערים ספציפיות, וילנה וז'יטומיר.
בחברה החרדית ישנם רבנים רבים היוצאים כנגד הכנסת מקלט טלוויזיה לבית ושימוש באינטרנט. עם זאת, למקלים בנושאים אלו קיימים פתרונות בדמות ספקיות אינטרנט המספקות ניטור וסינון של הגלישה באינטרנט מתכנים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי הצניעות ביהדות או עם ערכי הקהילה החרדית. אינטרנט זה מכונה "אינטרנט כשר".
מיזם צנזורה גדול הוא אתר האינטרנט "המכלול", שהוא גרסה מצונזרת של ויקיפדיה העברית.
This article uses material from the Wikipedia עברית article צנזורה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.