מחזה: מופע תאטרלי ל כתוב

עם זאת, ישנם מספר רב של חוקרי ספרות המנתחים מחזות בביטוייהם הספרותיים ולא התיאטרונים, בין השאר גם מחזות קלאסיים (כגון מחזותיו של ויליאם שייקספיר).

המושג מחזה מתפרש באופן שווה גם כעבודה הכתובה של המחזאים, וגם כהצגה התיאטרונית השלמה של התמליל הכתוב.

מחזות מוצגים בעיקר בתיאטרון על ידי שחקנים. כדי ליצור פירוש אחיד של התמליל על ידי כל משתתפי המחזה, הפקות של מחזות מנוהלות בדרך כלל על ידי במאים. הבמאי נוטה לפרש את החומר הכתוב של המחזה על פי השקפתו הייחודית, ומקרין השקפה זו על מהלך הפקת ההצגה ועל השחקנים כולם.

אף כי רוב המלל המופיע במחזה מדוקלם על ידי השחקנים, ישנן בגוף המחזה הערות של המחזאי, המתארות אווירה או התנהגות, לבוש או תפאורה. הערות אלו מהוות קווים מנחים לביצוע המחזה.

טבעם של מחזות להתפרש באופן בדלני ושונה על ידי אנשים שונים. טבע זה מהווה אחד ממקורות המשיכה של סגנון אמנותי זה, בפני מבצעיו וקהל צופיו. כיוון שכותב המחזה אינו מסוגל להציג את המחזה בצורתו השלמה בלי שיתופם של השחקנים ושל הבמאי, אופן הצגתו והתוצאה הסופית של כל מחזה הוא מאבק ודו-שיח מתמשך בין המחזאי, הבמאי והשחקנים. המחזה עובר שינוי מתמיד בכל ביצוע שלו, עם הופעתם המתמשכת של השקפות וסוגי ביצוע שונים בהפקתו.

מחזות ממוינים למגוון סוגות, למשל:

• טרגדיה – מחזה בו סיפורו של הגיבור מסתיים בסוף עצוב ורע, עקב נפתלות הגורל, פגם בסיסי באופיו של הגיבור, חטא שחטא או פועלם של האלים.
• קומדיה – מחזה בו למרות מכשולים ובעיות לאורך הדרך, מגיע הגיבור לסוף "שמח". מחזה מסוג זה כולל בדרך כלל הומור מילולי ופיזי.
• דרמה ביתית – מחזה המציג את העולם הפנימי של משפחה, ואת מערכות הקשרים בתוכה הנובעים מאירועי היום יום.
• דרמה קומית – מחזה המכיל מוטיבים משולבים של הדרמה ושל הקומדיה.
• מלודרמה – מחזה בעל גירויים רגשיים גבוהים המיועדים ליצור מתח אצל צופיו, מלווה בתפניות חדות. המחזה מציג בדרך כלל את סיפור מאבקו של הגיבור בנבל כדי לתקן עוולה. המחזה מסתיים בדרך כלל בניצחונו של הגיבור.
• מחזה סמלי – מחזה בו הדמויות ופעולתם משמשים כסמלים לרעיונות ואידאולוגיות, כאשר הגרעין של הסיפור נובע סביב ההתפתחות של הרעיונות ולא סביב אופיים של הדמויות.
• הצגות ילדים.

• אוריינות בתיאטרון
• תיאטרון
• רשימת מחזאים