הודו מפלגת הצדק

המפלגה ייצגה את התנועות האנטי-בהרמניות והיוותה בסיס למפלגות הפועלות היום בטאמיל נאדו.

מפלגת הצדק
Justice Party

מדינה	נשיאות מדראס, הודו הבריטית הודו הבריטית
שם רשמי	הפדרציה הליברלית של דרום הודו South Indian Liberal Federation
מייסד	T. M. Nair
תקופת הפעילות	1916–1944 (כ־28 שנים)
אידאולוגיות	ברהמין
סיעות שהתפצלו	דראווידר קזגאם
מטה	צ'נאי

מפלגת הצדק הייתה הביטוי הפוליטי של התנועה הדראווידית (אנ'), שמקובל לראות את תחילתה בכינוס שנערך במדראס (כיום צ'נאי) בנובמבר 1916, בו השתתפו מרבית הדמויות המובילות הלא-ברהמניות בנשיאות מדראס. למפלגה קדמה הליגה הדראווידית, שהוקמו ב-1912 כתנועה פוליטית לא-ברהמינית, אך כשלה כתנועה פוליטית ולא הצליחה לסחוף תמיכה המונית. עקב הכישלון הקימו מנהיגי התנועה חברה בשם ארגון אנשי דרום הודו בע"מ, שנועדה להוציא לאור עיתונים של התנועה הלא-ברהמינית. החברה הוציאה לאור שלושה עיתונים: צדק (Justice) באנגלית, דראווידאן בטמילית ואנתריה פרקשיני בטלוגו, כשהעיתון האנגלי היה העיתון הרשמי של התנועה וממנו נגזר כינויה של המפלגה. המפלגה הוקמה באופן רשמי באוגוסט 1917 תחת השם הפדרציה הליברלית של דרום הודו.

המפלגה הרכיבה ארבע מתוך מתוך חמש ממשלות בנשיאות מדראס מ-1920 ועד 1937 והייתה בשלטון במשך 13 שנים. ניצחונותיה נבעו בעיקרם מהחרמת הבחירות בידי הקונגרס הלאומי ההודי, ולאחר שהקונגרס החליט להשתתף בבחירות ב-1937 הנחילה הקונגרס מפלה נחרצת למפלגה, שלא התאוששה מאז.

ב-1944 קיימה המפלגה ועדה בסילם (אנ'), בה התחלקה המפלגה בין הרדיקליים והשמרנים. הרדיקליים קידמו החלטה לשנות את שם המפלגה לדראווידר קזגאם, ופרשה מפעילות פוליטית. השמרנים פרשו והקימו את מפלגת הצדק המקורית, שהתמודדה וזכתה במושב אחד בחירות ב-1952 במדינת מדראס, אך התפורר לאחר תבוסתו בבחירות ב-1957.

המפלגה התנגדה לתנועה ההודית לממשל עצמי (אנ') ואנני בזנט, עקב חשדה כי הגברת הממשל העצמי בהודו הבריטית יחזק את כוחם של הברהמניים. לצד זאת, המפלגה פעלה לחיזוק הממשל המקומי לעומת התחזקות הממשלה המרכזית שנוצרה ב-1910, והסתכסכה עם מהאטמה גנדי עקב התנגדותו להקמת מדינה דראווידית עצמאית.

המסמך האידאולוגי של התנועה היה "המניפסט הלא-ברהמיני", מנשר שחובר ב-1916 על ידי פ. טהגראיה צ'טי (אנ'). המנשר כלל ניתוח של ייצוג היתר של הברהמינים במוסדות ההשכלה, מערכות הממשל ומועצה המחוקקת, ותבע כצעד ראשון ייצוג נפרד ללא-ברהמינים במועצה. המניפסט גם קרא לגילוי חמדש של כבוד עצמי, דבר שהיווה בסיס לתנועה לכבוד עצמי (אנ'), והתנגד לדרישה למממשל עצמי, שהוגדרה על ידי המנשר כדרישה ברהמינית.

ב-1934 אימצה המפלגה מסמך אידאולוגי שחיבר פראייר, בשם "תוכנית ארבע עשרה הנקודות של ארוד". לאחר בחירת פראייר לנשיא המפלגה ב-1938 אימצה המפלגה את הדרישה "טאמיל נאדו לטמילים", שקראה להפרדת נשיאות מדראס מהודו הבריטית והכפפתה הישירה ללונדון. ב-1939 אימצה המפלגה דרישה נרחבת יותר, לפדרציה דראווידית, מתוך טענה כי דוברי השפות ההודו-אירופיות הארים ודוברי שפות דראווידיות הם קבוצות אתניות נפרדות.