איילת זורר: שחקנית ישראלית

זוכת שני פרסי האקדמיה הישראלית לטלוויזיה וזוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על משחקה בסרט "האסונות של נינה".

איילת זוּרר

זורר על הסט של "האסונות של נינה", 2002
לידה	28 ביוני 1969 (בת 54) ישראל תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1991
עיסוק	משחק, דוגמנות
מקום לימודים	סל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין Actor's Workshop
בן זוג	גלעד לונדובסקי
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס אופיר לשנת 2003, פרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2006 ולשנת 2013
פרופיל ב-IMDb

 

זוּרר נולדה, גדלה והתחנכה בשיכון דן שבתל אביב והתגוררה בבגרותה במושב מכמורת. אביה, יהושע זורר, יליד הארץ, ובעברו פקיד במשרד השיכון. אימה, אביבה זורר, עלתה מצ'כוסלובקיה, והיא מורה לבישול. זורר היא הצעירה מבין שלוש אחיות. בנעוריה למדה תיאטרון במסגרת בית-ספרית בתיכון עירוני י"ד והשתתפה בלהקת צופי תל אביב.

לאחר שירותה בצה"ל בלהקת פיקוד צפון, החלה ללמוד משחק בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. בתום לימודיה עברה לגור בניו יורק, ולמדה בה משחק גם ב-New Actors Workshop School.

בשנת 1991 שבה לישראל והשתתפה בסרט הקולנוע הצרפתי-ישראלי "עבור סאשה" ("Pour Sacha"). בשנים 1992–1994 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן" בטלוויזיה החינוכית של הערוץ הראשון, בתפקיד נוגה כספי. ב-1993 שיחקה בסרט הקולנוע "נקמתו של איציק פינקלשטיין", ובאותה שנה השתתפה גם בתוכנית הטלוויזיה בכבלים "יציאת חירום".

ב-1999 איירה את ספרו של גבי ניצן, באדולינה.

בשנים 1997–1999 שיחקה בתפקיד שירה שטיינברג בסדרת הדרמה "פלורנטין", ששודרה בערוץ 2. בשנת 1997 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט "אהבה אסורה". ב-2000 השתתפה בסדרת הטלוויזיה "זינזאנה". בשנת 2001 שיחקה בסרט הטלוויזיה "לילה ללא לולה" ובסרט הקולנוע "כיכר החלומות". בשנת 2002 השתתפה בסדרות הטלוויזיה "שלווה" ו"הבלוק".

בשנת 2003 השתתפה בסרטו של שבי גביזון "האסונות של נינה", וזכתה על משחקה בסרט בפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. באותה שנה כיכבה בסרט "איש החשמל". בשנת 2004 שיחקה בסרטים "משהו מתוק" וב"מכתוב". בשנת 2005 שיחקה בסדרות הטלוויזיה "חדר מלחמה" ובסדרת הדרמה "בטיפול" בתור הרופאה ד"ר נעמה לרנר. בשנת 2006 השתתפה בתוכנית המערכונים "גומרות הולכות".

בתיאטרון שיחקה בין היתר במחזות "היורשת" לצידה של דבורה קידר, "מדריך נשים לתוהו ובוהו", "בגדי המלך", "בואו לא נדבר על זה", "אוהבים את אופאל" ו"מונולוגים מהווגינה". בארצות הברית שיחקה בהצגות "חלום ליל קיץ", "ריצ'רד השלישי" ו"היריבים". כמו כן, דגמנה זורר למותגי האופנה "הוניגמן", "גולף" ו"גולברי", ואף איירה את ספרו של גבי ניצן "באדולינה".

הקריירה הבינלאומית שלה החלה לאחר שלוהקה לסרטו של הבמאי סטיבן ספילברג "מינכן" שיצא לאקרנים בשנת 2006, ועוסק בטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. זורר גילמה בסרט את דפנה קאופמן.

בשנת 2007 השתתפה בסרט האמריקאי "אדם בן כלב" בו היא מגלמת את האחות שמטפלת באדם שטיין. באותה שנה השתתפה גם בסרט הישראלי "רק כלבים רצים חופשי" שכתב אסי דיין וביים ארנון צדוק, ובשני סרטים אמריקאים, "סיכוי קלוש" ו"שמונה צדדים לאמת", בו שיחקה לצידם של מת'יו פוקס ודניס קווייד.

בשנת 2008 נבחרה זורר על ידי אתר המבקרים העצמאיים Tccandler.com למקום התשיעי בדירוג 100 הנשים היפות של הוליווד.

בשנת 2009 נבחרה זורר לככב בתפקיד ראשי לצידו של טום הנקס בסרט האמריקאי "מלאכים ושדים" המבוסס על ספרו של דן בראון, שתקציבו 130 מיליון דולר. בכך הפכה זורר לשחקנית הישראלית המצליחה ביותר בהוליווד באותה עת.

ביולי 2009 נבחרה ליקירת פסטיבל הקולנוע ירושלים.

ב-2011 הופיעה זורר בתצוגת האופנה השנתית של רשת האופנה הישראלית "גולברי". היא שימשה כפרזנטורית של הרשת במשך 11 עונות. ב-2016 פוטרה מתפקידה בחברה, אשר שכרה במקומה את שירותיה של הדוגמנית אסתי גינזבורג, מה שיצר הד תקשורתי בנוגע לאי-העסקת נשים מגיל מסוים בעולם האופנה. זורר הגישה תביעה נגד החברה בגין אי עמידה בהסכם שנחתם עמה. בהסכם פשרה בינה לבין גולברי, פיצו האחרונים את זורר ב-150 אלף שקל, תמורת סילוק התביעה.

ב-2013 זורר שיחקה את אמו הביולוגית של סופרמן בסרט האמריקאי "איש הפלדה", הראשון בסרטי היקום הקולנועי של DC.

ביוני 2013 עלתה הסדרה הישראלית "שטיסל" בלוויין, שם מגלמת זורר את האלמנה אלישבע רוטשטיין. באוקטובר 2013 עלתה הסדרה "בני ערובה" בערוץ 10, שם מופיעה זורר בתפקיד הראשי כיעל דנון. זורר הייתה מועמדת לפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בקטגוריית "השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה" על שני התפקידים וזכתה בפרס על תפקידה בסדרה "בני ערובה".

ב-2015 התחלה לשחק בסדרה האמריקאית "דרדוויל" מבית Netflix בתפקיד ונסה פיסק אשתו של הנבל המכונה קינגפין. באותה שנה שיחקה לצד יואן מקגרגור וטיי שרידן בסרט קולנוע "הימים האחרונים במדבר".

ב-2016 שיחקה בגרסה מחודשת לסרט האמריקאי "בן חור" בתור אמו של גיבור הסרט, בבימויו של טימור בקממבטוב, ובכיכובם של ג'ק יוסטון, טובי קבל ומורגן פרימן.

ב-2017 זורר שיחקה בפרק אחד בסדרה האמריקאית "Taken" בתור ליאה. בנוסף ב-2017, כיכבה בסרט הצ'כי-אמריקאי "Milada" בתור מילדה הורקובה.

בשנת 2018 יצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים" ספרה "מעכשיו..." אותו כתבה ואיירה.

בשנת 2019 החלה לשחק בתפקיד משני בסדרה מורשות של הרשת The CW.

בשנת 2020 החלה לשחק בתפקיד ראשי את אליס בסדרה "לאבד את אליס" שיצרה וביימה סיגל אבין לערוץ HOT3, זורר גילמה אשת קולנוע לצד ליהי קורנובסקי וגל תורן.

בשנת 2021 שיחקה את הפסיכולוגית בעונתה השלישית של הסדרה מבית היוצר של נטפליקס, "את", ובאותה השנה לוהקה לסדרת המדע הבדיוני האמריקאית "Moonhaven" ברשת AMC, לצדם של דומיניק מונאהן וג'ו מנגנלו.

בשנת 2024 החלה לשחק בסדרת הדרמה "חולי אהבה" לצד עמוס תמם.

זורר נשואה לגלעד לונדובסקי, מדריך גלישה שהכירה במהלך חופשה, ואם לבן. הם מתגוררים בלוס אנג'לס שבארצות הברית.

בשנת 2017 נטען בכתבה של "ידיעות אחרונות" כי זורר הייתה בין המפורסמים שהיו חברים בכת מייסודה של חוה גואז.

קולנוע

• עבור סאשה (1991)
• נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993)
• אהבה אסורה (1997)
• לילה ללא לולה (2001)
• כיכר החלומות (2001)
• איש החשמל (2003)
• האסונות של נינה (2004)
• משהו מתוק (2004)
• מינכן (2005)
• רק כלבים רצים חופשי (2007)
• רסיסים (2008)
• שמונה צדדים לאמת (2008)
• אדם בן כלב (2008)
• הברקה (2009)
• מלאכים ושדים (2009)
• Hide Away (נקרא גם A Year in Mooring 2011)
• עצם העניין (‏2012)
• איש הפלדה (2013)
• Last Knights‏ (2015)
• הימים האחרונים במדבר (2015)
• בן חור (2016)
• מילדה (2017)

טלוויזיה

• עניין של זמן (עונות 1–2, 1992–1994)
• יציאת חירום (1995)
• פלורנטין (1997–1999)
• זינזאנה (1999)
• שלווה (2002)
• הבלוק (2002)
• מכתוב (2004)
• חדר מלחמה (2005)
• בטיפול (2005)
• גומרות הולכות (2006)
• היילו 4: עלייתו של שחר חדש (2012)
• שטיסל (עונה 1, 2013)
• בני ערובה (2013)
• דרדוויל (2015)
• טרנספרנט (עונה 4 פרק 6, 2017)
• מורשות (2019)
• לאבד את אליס (2020)
• את (עונה 3, 2021)
• Moonhaven‏ (2022)
• חולי אהבה, 2024

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: איילת זורר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איילת זורר

•   איילת זורר, ברשת החברתית אינסטגרם
• איילת זורר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
•   איילת זורר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• איילת זורר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• איילת זורר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
•   איילת זורר, באתר AllMovie (באנגלית)
•   איילת זורר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
•   איילת זורר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• איילת זורר, בארכיון הבימה
• איילת זורר, איילת זורר מחזירה ל"מעריב", באתר הארץ, 13 במרץ 2008 - (תגובה לכתבה "זאת לא שליחות מדינית")
• נמרוד דביר, איילת מטיילת, באתר ynet, 18 בפברואר 2009
• מיכאל גורי, איילת זורר מתקשה להסתגל למעמדה ככוכבת הוליוודית, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2009
• אור בר שלום, עם סופרמן ודיאן קיטון: איילת זורר לא עוצרת, באתר הארץ, 13 במאי 2012
• יונתן אסתרקין, משהו מתוק: איילת זורר לא מתחנחנת ולא מתנצלת, באתר nrg‏, 13 בספטמבר 2012
• איילת רוזן, ‏"כשאני מביאה נעליים במתנה, אני מבקשת שקל", באתר ‏מאקו‏, 22 באוגוסט 2013
• ליבי בגנו, סופרוומן: איילת זורר מתגעגעת לישראל, באתר Xnet‏, 26 במרץ 2014
• נעמה לנסקי, איילת זורר מנפצת את התדמית, באתר ישראל היום, 11 באפריל 2014
• רז שכניק, יוצאת מגדר הגיל, באתר ynet, 8 באפריל 2016
•   סמדר שיר, "קשר השתיקה סביב הארווי וויינשטיין היה הבעיה האמיתית, כל האנשים שראו וידעו ולא סיפרו", באתר "ידיעות אחרונות", 7 במרץ 2018
• דותן מלאך, ‏סיפור, הצלחה: איילת זורר חוזרת לאהבה הישנה, בעיתון מקור ראשון, 18 במאי 2018
• ערן סויסה, איילת זורר: "היום אני יודעת מה זה פחד מוות. זה גם עשה אותי בן אדם יותר טוב", באתר ישראל היום, 30 במרץ 2022