מגדל ויליס: גורד שחקים בארצות הברית

Wacker Drive), שיקגו, אילינוי, ארצות הברית. הבניין מתנשא לגובה של 443 מטרים והוא בעל 110 קומות. בזכות כך, החזיק בתואר "הבניין הגבוה ביותר בעולם" בין השנים 1973–1998, עד השלמת בנייתם של מגדלי פטרונס שבמלזיה. כיום הוא הבניין השלישי בגובהו בארצות הברית (אחרי מגדל החירות ומגדל סנטרל פארק) וה-23 בגובהו בעולם. מגדל ויליס הוא אחד היעדים המועדפים על תיירים המגיעים לשיקגו וכ-1.3 מיליון איש פוקדים את קומת התצפית שלו בכל שנה. במרץ 2009, לאחר רכישת המגדל על ידי קבוצת ויליס הבריטית, הוחלט לשנות את שמו ממגדל סירס למגדל ויליס. שמו שונה רשמית ב-16 ביולי 2009.

מגדל ויליס

הבניין הגבוה בעולם בתקופה: 1973 - 1998
בניין קודם	מגדלי התאומים
בניין הבא	מגדלי פטרונס
מידע כללי
סוג	גורד שחקים, בניין משרדים, אטרקציה תיירותית
על שם	Willis Group
כתובת	ווקר דרייב דרום 233, שיקגו, אילינוי
מיקום	שיקגו
מדינה	ארצות הברית
בעלים	The Blackstone Group
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1970–1974 (כ־4 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	מאי 1973
חומרי בנייה	זכוכית, אלומיניום, פלדה
אדריכל	פלזור רהמן קהאן
סגנון אדריכלי	הסגנון הבינלאומי
מידות
גובה	442.1 (עד גג המבנה) 527 (כולל התורן בראשו) 412.7 (עד הקומה העליונה) מטר
שטח	416,000 מ"ר
קומות	108 + 3 קומות מרתף
קואורדינטות	41°52′44″N 87°38′09″W / 41.87889°N 87.63583°W / 41.87889; -87.63583
www.willistower.com
(למפת שיקגו מוגדלת)   מגדל ויליס (למפת שיקגו רגילה)   מגדל ויליס

באוגוסט 2012 העבירה חברת יונייטד איירליינס את משרדיה מבניין יונייטד, הממוקם בווקר דרייב מערב 77, למגדל ויליס. נכון ל-2014, חברת יונייטד היא השוכר הגדול ביותר במגדל ומשרדיה מתפרסים על פני 20 קומות.

במרץ 2015, רכשה קבוצת בלקסטון את הבניין תמורת 1.3 מיליארד דולר אמריקאי.

תכנון ובנייה

 

בשנת 1969, תאגיד סירס (Sears, Roebuck & Co.), שהיה הגדול בעולם בתחום הקמעונאות באותה תקופה והעסיק יותר מ-350,000 עובדים, החליט לאגד את כל משרדיו למבנה אחד מרכזי מתוך תפיסה ניהולית שצעד זה יקטין את הוצאות התאגיד. לשם כך, התאגיד שכר יועץ חיצוני, Arnstein, Gluck, Weitzenfeld & Minow (הידוע כיום בשם Arnstein & Lehr, LLP), שיצביע על תא השטח המתאים ביותר בעיר עבור מטרה זו. לאחר איסוף מידע, התייעצות עם רשויות מקומיות ופדרליות ובחינת תיאום רצונות התאגיד עם החוק, הודיע היועץ לתאגיד כי החלקה המתאימה ביותר לתוכניתם נמצאת באזור הידוע בשם אי האווזים (Goose Island) והיא תחומה ברחוב פרנקלין ממזרח, שדרת ג'קסון מדרום, רחוב ווקר דרייב במערב ורחוב אדמס בצפון. את החלקה חצה לשניים רחוב קווינסי. באותו זמן היו האישורים הנדרשים לפינוי רחוב קווינסי כדי לאחד בין שני השטחים. הצעד הבא, היה לרכוש את החלקה. לשם כך, החלה קבוצת עורכי דין ובראשם אנדרו אדסיט (Andrew Adsit) ממשרד עורכי הדין, ארנשטיין (Arnstein), לרכוש מגרש אחר מגרש בתוך אותה חלקה. במסגרת עסקה זו, קנה התאגיד 15 מבנים ישנים, שהיו בבעלות 1,000 איש, בסכום כולל של 2.7 מיליון דולר אמריקאי.

עם דרישות מרחב מיידיות של 279,000 מטרים רבועיים למשרדים ודרישות לאפשרות הרחבה של המבנה בזכות תחזיות הצמיחה, שכר התאגיד את משרד האדריכלים, "סקידמור, אואינג ומריל", לתכנן עבורו את בניין המשרדים, שלימים יהיה אחד הגדולים בעולם. האדריכל ברוס גרהם ומהנדס הבניין פלזור רהמן קהאן יצרו מבנה המורכב מ-9 מנסרות בגבהים שונים וכל אחת מהן מתפקדת באופן עצמאי. שטח הבסיס של כל מנסרה שווה, ומהווה את החלק התשיעי של שטח הבסיס של הבניין כולו. גובהן של שתי מנסרות מגיע עד הקומה ה-50, גובהן של שתי מנסרות אחרות מגיע עד הקומה ה-66, גובהן של שלוש מנסרות אחרות מגיע עד הקומה ה-90 ואילו רק שתי מנסרות מגיעות עד הקומה ה-108 ומגדירות את גובהו של הבניין כולו.

מגדל ויליס היה לראשון מבין תכנוניו של המהנדס קהאן בו השתמש בטכניקת מערכת המנסרות. מערכת זו הוכיחה עצמה כיעילה מאוד והשפיעה רבות על תכנוני גורדי שחקים שבאו אחריו. לדוגמה, בטכניקה זו השתמשו לתכנון הבורג' ח'ליפה בדובאי. כאות כבוד לתרומתו של קהאן, הוצב פסל בדמותו בלובי מגדל ויליס על ידי אגודת המהנדסים של אילינוי.

בפברואר 1982, הותקנו על גג המבנה שתי אנטנות טלוויזיה והגדילו את גובהו של הבניין ל-520 מטרים. ב-5 ביוני 2000, הוגבהה האנטנה המערבית, במטרה לשפר את הקליטה של התחנה המקומית של רשת ה-NBC, והקנתה למבנה את גובהו הנוכחי, 527 מטרים (1,729 רגל).

 

קומת התצפית, המכונה גם "סיפון השמיים" או "מפלס השמיים" (Skydeck), נפתחה ב-22 ביוני 1974. היא ממוקמת בקומה ה-103 של הבניין בגובה 412 מטרים והיא אחת האטרקציות התיירותיות בעיר. מקומה זו ניתן לראות את השטחים המישוריים של מדינת אילינוי, ימת מישיגן ואינדיאנה ואף ניתן לראות ביום בהיר את מישיגן וויסקונסין. ההגעה לקומת זו נעשית באמצעות מעליות שעולות אליה ב-60 שניות ומאפשרות לחוש בשינוי לחץ האוויר. קומת התצפית של מרכז ג'ון הנקוק, הנמוכה ב-98 מטרים, מהווה תחרות ל"מפלס השמיים". בנוסף, קיימת קומת תצפית בקומה ה-99 והיא פעילה אך ורק כשהקומה ה-103 סגורה. הכניסה לתיירים נמצאת בחזית הדרומית של הבניין שבשדרת ג'קסון.

בינואר 2009, החלו עבודות שיפוץ בקומה שכללו התקנת "קופסאות" זכוכית בולטות מחזית הבניין המאפשרות לתיירים שבתוכם לצפות ברחוב הנמצא 412 מטרים מתחת לרגליהם. ה"קופסאות", שיכולות לשאת עומס של 4 טון, נפתחו לציבור ב-2 ביולי 2009.

ב-25 במאי 1981, דן גודווין הצליח להשלים את הטיפוס החיצוני הראשון על מגדל סירס, כשהוא לבוש בתחפושת תוצרת בית של ספיידרמן ונעזר בכוסות יניקה וווי טיפוס, ולמרות מספר ניסיונות של מכבי האש של שיקגו לעצור אותו. גודווין נעצר בראש המגדל לאחר שבע שעות טיפוס על הבניין והועמד לדין כמסיג גבול. גודווין טען מצידו שטיפס על הבניין במטרה להסב את תשומת הלב לליקויים בהצלת אנשים הלכודים בגובה. לאחר חקירה ממושכת שוחרר.

באוגוסט 1999, מטפס צרפתי עירוני, אלן "ספיידרמן" רוברט, טיפס על הקיר החיצוני הבנוי מזכוכית ומפלדה עד ראש הבניין, כשהוא משתמש רק בידיו וברגליו, ובלי אמצעי בטיחות כלשהם.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מגדל ויליס

•   אתר האינטרנט הרשמי של מגדל ויליס
• האתר הרשמי של קומת התצפית במגדל
• מגדל ויליס באתר המועצה לבניינים גבוהים וסביבת מחיה עירונית Skyscraper Center
• מגדל ויליס באתר Structurae
• מגדל ויליס באתר Phorio
• עלייה לצורך ירידה: גורדי שחקים שחזו את המשברים הפיננסיים הגרועים בהיסטוריה, באתר כלכליסט, 30 במאי 2013
• מגדל ויליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)