טריצרטופס: סוג של דינוזאור בעל קרניים ממשפחת הצרטופסיים

טריצרטופס
	שלד וגולגולת של טריצרטופס
תקופה
	קרטיקון עליון, 68–66 מיליון שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
על־סדרה:	דינוזאוריה
סדרה:	בעלי אגן דמוי עוף
תת־סדרה:	צרטופסים
אינפרא־סדרה:	צרטופסים
משפחה:	צרטופסיים
תת־משפחה:	כסמוזאורים
שבט:	טריצרטופסיני
סוג:	טריצרטופס
מינים
	Triceratops horridus (מארש, 1889); Triceratops prorsus (מארש, 1890);
שם מדעי
	Triceratops; ‏מארש, 1889

פירוש השם "טריצרטופס" הוא "פנים בעלות שלוש קרניים", שלעיתים קרובות מתורגם בקיצור פשוט כ"תלת-קרן". הטריצרטופס הוא אחד הדינוזאורים הידועים והמוכרים ביותר, והפופולריות שלו בקרב חובבי הדינוזאורים והציבור הרחב שנייה אולי רק לזו של הטירנוזאורוס רקס, שחי לצידו. הקרבות ביניהם הציתו את דמיונם של מדענים, אמנים וילדים רבים.

טריצרטופס: אטימולוגיה, פלאוביולוגיה, תיאור ומאפיינים, התנהגות ואורח חיים — פסלון של טריצרטופס, מאת Sideshow Collectibles

הטריצרטופס היה דינוזאור צמחוני בעל אגן דמוי עוף שהלך על ארבע. הוא מפורסם בעיקר בזכות הגולגולת הגדולה שלו, שממנה בלטו שלוש קרניים גדולות וצווארון עורפי גרמי בצורת מניפה שנקרא "עטרה" (frill). מאפיין חשוב נוסף היה המקור (rostral) החד בחזית פיו הדומה למקור תוכי. הקרניים והעטרה שימשו את הטריצרטופס למספר מטרות: הגנה מפני טורפים, התגוששויות בין זכרים, חיזור והתנהגות חברתית, סמל מעמד, ויסות חום הגוף, ועוגן לשרירי הלסת. הטריצרטופס היה בין הדינוזאורים הגדולים ביותר בתת-סדרת הצרטופסים: אורכו היה 8–9 מטרים (26–30 רגל), כאורכו של דחפור D9, הוא התנשא לגובה של כ-3 מטרים (9.8 רגל), ומשקלו נע בין 6 ל-12 טונות. במהלך השנים התגלו מאובנים רבים של טריצרטופס (בפרט יחסית למאובני דינוזאורים אחרים) מכל הגילאים, עובדה המעידה על כך שהוא היה אחד הדינוזאורים הנפוצים ביותר של זמנו. בזכות היותו הדינוזאור הגדול הנפוץ ביותר של זמנו, מערכת העיכול היעילה שלו, כוחו הרב ויכולתו להגן על עצמו מפני כל איום - הטריצרטופס נחשב על ידי הפלאונטולוגים כאחד הדינוזאורים המצליחים ביותר של הקרטיקון.

הטריצרטופס נתגלה, תואר, הוגדר וסווג על ידי הפלאונטולוג האמריקאי עותניאל צ'ארלס מארש ב-1889. מאובנים רבים של טריצרטופס נתגלו על ידי ג'ון בל האטצ'ר, צייד מאובנים ועוזרו של מארש.

אטימולוגיה

בדומה למרבית שמות הדינוזאורים, גם השם "טריצרטופס" נבנה מצירוף של מילים ביוונית עתיקה. פירוש השם הוא "פנים תלת-קרניות" או "פנים בעלות שלוש קרניים". "טרי" (τρι) פירושו "שלוש", צרט/קראס (κέρας) פירושו "קרן" ו"אופס" (ωψ) פירושו "עין" או "פנים" (למעשה מונח זה מתייחס לאזור בפנים שנמצא סביב העיניים). בעברית מקובל גם הקיצור "תלת-קרן" כשם או כינוי לטריצרטופס.

פלאוביולוגיה, תיאור ומאפיינים

הטריצרטופס היה דינוזאור צרטופסי גדול שהלך על 4 רגליו. ראשו היה ארוך וכבד, הוא היה חמוש ב-3 קרניים: שתי קרני גבה ארוכות באורך ממוצע של מטר וקרן אף קצרה יותר. בחלק האחורי של ראשו נפרשה עטרה גרמית, כמעין "מניפת" עצם מוצקה סביב הצוואר. מלחייו הזדקרו החוצה בליטות עצם מחודדות. בקדמת פיו היה מקור חד ובחלק האחורי של פיו סוללת שיניים מפותחת ביותר. גובהו המקסימלי של הטריצרטופס היה באזור אגן הירכיים וראשו היה נמוך יחסית. זנבו היה מורם ולא שרוע על הקרקע. עורו של הטריצרטופס היה דומה לזה של תנין ומכוסה בקשקשים.

הטבלה הבאה מסכמת את מאפייניו ומידותיו של הטריצרטופס, והללו מפורטים בהמשך הערך.

טריצרטופס Triceratops
שחזור קלאסי של טריצרטופס
כללי
פירוש השם	‏ פרצוף בעל שלוש קרניים, "תלת-קרן"
מינים	‏ Triceratops horridus ו-Triceratops prorsus
טקסונום	עותניאל צ'ארלס מארש, 1889
טקסונומיה	בעלי חיים -> מיתרניים -> בעלי חוליות -> ארכוזאוריה -> דינוזאוריה -> בעלי אגן דמוי עוף -> צרטופסיה -> צרטופסיים
תקופת חיים	קרטיקון (מאסטריכט), 66–68 מיליון שנה לפני זמננו
תפוצה	אמריקה הצפונית - לארמידיה (אנ') ארצות הברית ארצות הברית: מונטנה, ויומינג, דקוטה הדרומית, קולורדו; קנדה קנדה: אלברטה וססקצ'ואן.
מזון	צמחים נמוכים
ארגון חברתי	ככל הנראה משפחות קטנות או יחידאי
תנועה	ארבע רגליים, בעל אגן דמוי עוף
מהירות מרבית	‏ 25 קמ"ש בהסתערות, 6–10 קמ"ש בהליכה רגילה

הטבלה כתמונה בעברית וכתמונה באנגלית.

ממדים וגדלים אופייניים

פרמטר	גודל ממוצע	גודל מרבי
אורך	‏ 7.9–8.5 מטרים (26–28 רגל)	‏ 9 מטרים (30 רגל)
גובה	‏ 2–3 מטרים (6.6–9.8 רגל)	‏ כ-3 מטרים (9.8 רגל)
משקל	‏6,000–8,500 ק"ג (13,200–18,700 ליברות)	‏10–12 טון מטרי (22,000–26,400 ליברות)
אורך גולגולת	‏ 2–2.2 מטרים (6.6–7.2 רגל)	‏ 2.5 מטרים (8.2 רגל) 2.8 מטרים (9.2 רגל) טרם אושר
אורך קרני הגבה (ליבת עצם)	‏ 70–100 סנטימטרים (28–39 אינץ')	‏ 115 סנטימטרים (45 אינץ')
אורך קרני הגבה (מכוסות בקרטין)	‏ 97–130 סנטימטרים (38–51 אינץ')	‏ 130–150 סנטימטרים (51–59 אינץ')
אורך קרן האף	‏ 5–20 סנטימטרים (2.0–7.9 אינץ')	‏ 20 סנטימטרים (7.9 אינץ')?

תפוצה

מאובני טריצרטופס התגלו רק באמריקה הצפונית, באזורי הערבות שבמערב, שכיום נמצאים בתחומי צפון ארצות הברית וקנדה. בתקופת חייו של הטריצרטופס, בשלהי תור הקרטיקון, השתייכו אזורים אלו למספר מסות יבשתיות גדולות הנקראות יחד "לאורנטיה", אשר כמה עשרות מיליוני שנים קודם לכן, בראשית הקרטיקון, התפצלו ממערבה של יבשת לאוראסיה הקדומה. בתקופתו חצה הים הפנימי המערבי את אמריקה הצפונית למספר תת-יבשות והטריצרטופס חי בלארמידיה, המערבית שבהן. מאחר שהופיע מאוחר מאוד - רק כ-2 מיליון שנה לפני הכחדת קרטיקון-פלאוגן שהכחידה את כל הדינוזאורים למעט העופות, ואחרי שרוב היבשות נפרדו זו מזו - לא התפשט הטריצרטופס ליבשות אחרות.

מאובני טריצרטופס התגלו במדינות הבאות: ארצות הברית – מונטנה, ויומינג, דקוטה הדרומית, קולורדו; קנדה – אלברטה וססקצ'ואן. מאובני טריצרטופס רבים התגלו בתצורת הל קריק (Hell Creek Formation), תצורת לאנס (Lance Formation), תצורת לארמי (Laramie Formation), תצורת דנבר (Denver Formation), תצורת סקולרד (Scollard Formation) ותצורת אבנסטון (Evanstone Formation), המתוארכות לשלהי הקרטיקון, לגיל המאסטריכט (68–66 מיליון שנה לפני זמננו). בשתיים הראשונות (הל קריק ולאנס) נתגלו מאובנים רבים במיוחד. מסקרים פלאונטולוגים באזורים שבהם נמצאו מאובני טריצרטופס עולה כי הטריצרטופס היה הדינוזאור הגדול הנפוץ ביותר בתחום מחייתו.

המאובנים העתיקים ביותר של הטריצרטופס מתוארכים לבין 69–67 מיליון שנה לפני זמננו בעוד שהאחרונים ביותר מתוארכים ל-66 מיליון שנה לפני זמננו, אז אירעה הכחדת קרטיקון-פלאוגן שמחקה 75% מהחיים על פני כדור הארץ והכחידה את כל הדינוזאורים שאינם עופות. הטריצרטופס חי עד להכחדה זו, יתר על כן: מאובן הדינוזאור האחרון ביותר בעולם - שנמצא רק 13 ס"מ מתחת ל"גבול K-T" (השכבה הגאולוגית שמסמנת את הכחדת הקרטיקון-פלאוגן) - הוא קרן שככל הנראה שייכת ל-Triceratops prorsus, המין האחרון של הטריצרטופס.

גודל

הטריצרטופס היה דינוזאור גדול וכבד. אורכו של טריצרטופס בוגר נע בין 7.9 מטרים (26 רגל) ל-9 מטרים (30 רגל), וגובהו בין 2.9 ל-3 מטר. משקלו של הטריצרטופס היה כשל פיל סוואנה אפריקני בוגר ונע בין 6,000–8,500 קילוגרם (6.0–8.5 טונות) בממוצע. מספר חוקרים העריכו את משקלו המרבי כגבוה יותר באופן ניכר: 10 עד 12 טון מטרי. כיום מקובל שמשקלו של טריצרטופס בוגר הוא 6–12 טונות (13,000–26,000 ליברות).

ב-2021 הועמד למכירה פומבית שלד של טריצרטופס, שכונה "ביג ג'ון". השלד נחפר בדקוטה הדרומית ב-2014 והוא שלם למדי. לשלד גולגולת גדולה מאוד באורך 2.62 מטרים (8.6 רגל) ורוחב 2 מטרים (6.6 רגל) וקרני גבה באורך 1.1 מטר. אורך השלד כולו הוא 8.0 מטרים (26.2 רגל), דבר ההופך אותו לפרט השלם הגדול ביותר של טריצרטופס שנתגלה עד כה. עם זאת, קיימים מאובנים חלקיים של טריצרטופס שבאו מפרטים שאורכם המלא היה 9 מטרים.

גולגולתו של הטריצרטופס הייתה מבין הגדולות ביותר בקרב הדינוזאורים. הגולגולת הגדולה ביותר של טריצרטופס שנמצאה הייתה באורך 2.8 מטרים (9.2 רגל) והגולגולת הגדולה ביותר שנמדדה באופן קפדני ותוארה במאמר מדעי הייתה באורך של כ-2.5 מטרים (8.2 רגל). אך בדרך כלל אורכן של גולגולות טריצרטופס היה כ-2.0–2.2 מטרים (6.6–7.2 רגל). לטורוזאורוס ופנטצרטופס היו גולגולות באורך של כ-2.6 מטר ואילו לאאוטריצרטופס הייתה גולגולת באורך של כ-3 מטרים (9.8 רגל). עם זאת, קרני הגבה של הטריצרטופס היו מן הארוכות והחזקות ביותר בעולם החי, כאשר האורך הממוצע של ליבות העצם היה כ-90–100 סנטימטרים (35–39 אינץ') והאורך המרבי שתועד היה כ-115 סנטימטרים (45 אינץ'). כאשר הטריצרטופס היה בחיים ליבות העצם היו מצופות בשכבת קרטין שהאריכה עוד יותר את הקרניים, בכ-30% יותר, כפי שקורה עם בעלי חיים בעלי קרניים בימינו. הקרניים שימשו כנשק יעיל הן כנגד טורפים והן כנגד טריצרטופסים אחרים במאבק על טריטוריה או על נקבה.

הטריצרטופס היה אחד הצרטופסים (ובפרט הצרטופסיים) הגדולים ביותר, ובמשך שנים נחשב לצרטופסי הגדול ביותר ביחד עם הטורוזאורוס והפנטצרטופס. בתחילת המאה ה-21 נתגלו סוגים חדשים של צרטופסיים, ובהם סוגים שהיו גדולים מהטריצרטופס או בגודל דומה, והם כוללים את האאוטריצרטופס (שהיה כנראה גדול יותר מהטריצרטופס), הטיטאנוצרטופס והאוחוצרטופס.

יציבה וגפיים

הטריצרטופס השתייך לסדרת בעלי אגן דמוי עוף (אורניתיסקיה). אגן הירכיים שלו היה ארבע-קרני: עצם החיק נטתה אחורנית במקביל לעצם השת, ולחיזוק המבנה ולהרמת המבנה ולהרמת הקרביים התפתחה עצם נוספת, המכוונת קדימה בבסיס החיק והמשווה לאגן את הצורה הארבע-קרנית.

בדומה למרבית בני משפחת הצרטופסיים הלך הטריצרטופס על כל ארבע רגליו (ולא על שתי הרגליים האחוריות כמו דינוזאורים רבים אחרים). המעבר להליכה על ארבע רגליים התרחש בגלל הראש הכבד של הצרטופסיים, שהיווה כשליש מאורך הגוף והכיל כמות רבה של עצם וקרטין. לטריצרטופס היו ארבע אצבעות ברגליו האחוריות (נוסחת האצבעות היא 2-3-4-5-0) וחמש אצבעות ברגליו הקדמיות (נוסחת האצבעות היא 2-3-4-3-1, כלומר באצבע הכי פנימית היו 2 עצמות ובהכי חיצונית 1), אם כי הוא נשען בפועל רק על שלוש אצבעות בכל רגל. האצבעות שעליהן הלך היו מכוסות בציפורניים רחבות דמויות פרסה (unguals) שסייעו לחלק את משקלו הגדול על פני שטח רחב יותר. בניגוד לתיראופרים ורוב הזאורופודים, שאצלם כף הרגל הקדמית הייתה בציר קדימה-אחורה ("pronated", כלומר: "כף היד" פנתה אחורנית בעת ההליכה והאצבעות ישר קדימה), אצל הצרטופסים (וגם אצל אורניתופודים שהולכים על 4) היד הייתה נטויה בזווית לציר הקדימה-האחורה והאצבעות פנו בזווית החוצה. זהו מאפיין "פרימיטיבי" של הצרטופסיים שהיה משותף לאב הקדמון של כל הדינוזאורים.

בדומה לשאר הדינוזאורים, רגליו האחוריות של טריצרטופס היו ניצבות מתחת לגופו ולא היו פרושות הצידה כמו אצל זוחלים בני ימינו. קיימת מחלוקת לגבי צורת היציבה של רגליו הקדמיות: האם הן היו זקופות לחלוטין, או פרושׂות הצידה במידה זו או אחרת (כאשר המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בסמית'סוניאן ניסה להרכיב שלד של טריצרטופס לצורכי תצוגה נתקלו הטכנאים בבעיה להרכיב את הרגליים הקדמיות כאשר הן זקופות לחלוטין, ונאלצו להרכיבן כאשר הן פרושות במידת מה). בעוד שרגליים קדמיות פרושות הצידה מגבילות את מהירות הריצה, היתרון שהן מספקות הוא הנמכת מרכז הכובד והסטתו לכיוון הראש הכבד והחמוש היטב של הטריצרטופס, כך שרגליים פרושות איפשרו לטריצרטופס "להתחפר במקום" בכוח רב יותר, ובכך שיפרו את יכולתו ההגנתית. הסברה המקובלת כיום היא שרגליו הקדמיות היו בתנוחת ביניים בין יציבה זקופה לבין רגליים פרושות הצידה.

מעריכים שהטריצרטופס היה מסוגל לרוץ במהירות של 25 קמ"ש (15 מייל לשעה) לצורכי הסתערות למרחקים קצרים או לבריחה, אך בדרך כלל הלך במהירות של עד כ-10 קמ"ש. הערכות למהירות דינוזאורים מבוססות על ניתוח שבילי עקבות מאובנות ועל מהירות בעלי-חיים בגודל ומבנה-גוף דומים החיים בימינו.

שלד של טריצרטופס בתנוחה המיושנת, בה הרגליים הקדמיות זקופות לחלוטין, המוזיאון להיסטוריה של הטבע (לונדון).
שלד של T. prorsus במוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע, פיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית. הטריצרטופס מוצב כאן בתנוחה בה הרגליים פרושות הצידה (sprawled).
שלד של T. horridus במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע, שיקגו, אילינוי, ארצות הברית. הטריצרטופס מוצב כאן בתנוחה בה הרגליים פרושות הצידה (sprawled).
שלד של טריצרטופס במוזיאון מחוז לוס אנג'לס להיסטוריה של הטבע בתנוחה מודרנית המקובלת כיום על הקהילה המדעית.

תזונה

הטריצרטופס היה צמחוני וניזון בעיקר משרכים ומצמחייה סיבית נמוכה. הוא תלש את העלים והענפים באמצעות מקורו החד, ולעס אותם באמצעות מערכת שיניים בחלק האחורי של לסתותיו. שיניים אלו לא היו הומולוגיות לשיניים הטוחנות של יונקים אוכלי-עשב בני-ימינו, אך מילאו תפקיד דומה. שיניים אלו היו חדות במיוחד וחתכו את העלים הקשים לפיסות קטנות שאותן בלע. כדי להפעילן, צוידה הלסת בשרירים חזקים, שעוגנו במפגש העטרה או המניפה הגרמית (ראו בהמשך) עם הלסת.

שיניו של הטריצרטופס נמצאו בחלק האחורי של הלסת ואורגנו בקבוצות, הנקראות סוללות, ובהן 36–40 טורי שיניים בכל צד, כאשר בכל טור נמצאו 3–5 שיניים, מוכנות לעלות ולהחליף את השיניים שנשחקו. מספר הסוללות והשיניים בכל טור היה תלוי בגילו ובגודלו של הפרט. בסך הכול היו לטריצרטופס בין 432 ל-800 שיניים, אך רק חלק מהן שמשו ללעיסה, ושאר השיניים נועדו להחליף את השיניים שנשחקו. לכל שן היה שורש כפול וקצה מחודד. השיניים העליונות והשיניים התחתונות היו מסודרות כך שהן יצרו מעין גיליוטינה וחתכו את המזון שקטף הטריצרטופס לחתיכות קטנות.

מחקר מעמיק יותר של שיני הטריצרטופס מצא שהן בעלות המבנה המורכב והמתוחכם ביותר בקרב בעלי החיים הצמחוניים (מורכבות יותר אף משיני יונקים פרסתנים). לשן של טריצרטופס היו 5 שכבות כאשר העליונה שבהן היא זגוגית השן (אמייל). מבנה שכבות זה יצר "מרזב" (fuller) או תעלה באמצע השן. לא רק שהמרזב משפר את יעילות הלעיסה (גם מבחינה אנרגטית) אלא גם גורם לכך שאף על פי שהשיניים נשחקות הן שומרות על חדותן. מנגנון זה הפך את הטריצרטופס לאוכל צמחים יעיל ביותר (אם לא היעיל ביותר) והקנה לו יתרון שסייע באופן משמעותי להפוך אותו לדינוזאור הנפוץ ביותר באזור מחייתו.

חזית פיו של הטריצרטופס הייתה מצוידת במקור מצופה קרטין דמוי מקור תוכי, המאפיין את הצרטופסים, ובפרט כלל את עצם ה-rostral הייחודית לקבוצה זו. באמצעות המקור הוא תלש צמחייה קשה, כולל ענפי שיחים ועצים נמוכים. יש הסבורים שהמקור החד שימש אותו גם להגנה עצמית, בזכות החדות שלו ובעיקר בזכות עוצמת הנשיכה האדירה שלו, שיכלה לרסק עצמות.

כיוון שראשו היה נמוך יחסית, ניזון הטריצרטופס מצמחייה נמוכה, שכללה כמויות גדולות של סיבים צמחיים. חוקרים סוברים שהטריצרטופס אכל דקלים נמוכים ממשפחת Arecaceae או ציקסינים או שרכים שהיו נפוצים אז בערבות של אמריקה הצפונית.

הגולגולת, הקרניים והעטרה

לטריצרטופס הייתה גולגולת גדולה וחזקה והיא נחשבת לאחת מהגולגולות המרשימות בעולם החי לדורותיו. הגולגולת של הטריצרטופס הייתה בנויה מעצם קשה וחזקה ונתמכה בידי שרירים גדולים וחזקים. מוחו היה קטן יחסית לגודל הראש, נפחו היה כ-300 סמ"ק בלבד, אך גדול ביחס לדינוזאורים צמחוניים אחרים שהולכים על ארבע.

לטריצרטופס היו שלוש קרניים חדות: שתי קרניים ארוכות (אורכן הממוצע היה כ-1 מטר (3.3 רגל) והאורך המרבי שתועד היה כ-115 סנטימטרים (45 אינץ')) מעל העיניים וקרן קצרה מעל האף. קרניים אלה גדלו על בסיס עצם (horn core, ליבות עצם) גדול והחוקרים מאמינים שכמעט בוודאות היו מכוסות בקרטין (חומר המכסה קרניים אצל יונקים כיום ומרכיב את הציפורניים), דבר שהגדיל את אורך הקרניים והגביר את חוזקן. במסגרת השונות הביולוגית הטבעית, קרניים של פרטים שונים של טריצרטופס מראות מידות שונה של עיקול (קרניים די ישרות עד קרניים מאוד מעוקלות קדימה), הטיה הצידה לעומת קדימה, אורך ועובי.

בנוסף, הייתה לו עטרה או עטרת אחורית (נקראת גם "צווארון" או "ציצית", באנגלית: frill), מעין מניפה עשויה עצם שהגנה על הצוואר והגדילה את החזית של הגולגולת. בשוליה היו בליטות משוננות, ששמן המדעי הוא epiossifications (המונח המודרני) או epoccipitals (המונח הקלאסי). אף על פי שמה, העטרה הייתה למעשה התארכות של עצמות העורף בגולגולת, דבר המאפיין את כל הצרטופסים. החלק המרכזי שבה הורכב מעצם הקודקוד (parietal) וחלקיה הצידיים הורכבו מעצמות קשקשת העורף (squamosal). בניגוד למינים אחרים של צרטופסיים, בעטרה של הטריצרטופס לא היו חללים או "חלונות" בעצמות העטרה, ועובי העצמות שהרכיבו אותה היה גדול יחסית. תכונות אלה איפשרו לעטרה של טריצרטופס לשמש כמגן לצוואר (הפלאונטולוג ג'ון האפ גילה מאובן עטרה של טריצרטופס ובו פצע נשיכה (שגרם טירנוזאורוס) שהחלים וכן נתגלו פציעות בעטרה שנגרמו מקרני טריצרטופסים אחרים).

בחזית הגולגולת היה מקור צר שהורכב מעצם ה-rostral הייחודית לצרטופסים. מקור זה היה מכוסה בקראטין כשהטריצרטופס היה בחיים. מאחורי המקור נמצאו עצמות קדם לסת עליונה (premaxillae bones), ומעליהן נפתחו עצמות נחיריים גדולות מאוד. בתת-משפחת הכסמוזאורים, עצמות הקדם לסת עליונה נפגשו במרכזן בלוח עצם מורכב שקצהו האחורי היה מחוזק ב"יתד אפי". מבסיס היתד צמחה בליטה משולשית שחדרה לתוך חלל הנחיר. הטריצרטופס נבדל מקרוביו בכך שבליטה זו הייתה חלולה מצידה החיצוני. עצמות הקדם לסת עליונה לא נשאו שיניים. עצמות הלסת העליונה (maxilla) נשאו שיניים בסוללות דנטליות דחוסות ב-36–40 טורי שיניים (בכל צד) כאשר בכל טור היו 3–5 שיניים וכאשר שן נשרה השן שמתחתיה מיד החליפה אותה. עצמות הלסת התחתונה (mandible) היו ארוכות ונפגשו בקצותיהן בעצם משותפת בשם קדם לסת תחתונה (epidentary bone) שהיוותה את הליבה של החלק התחתון של המקור. עצמות ה-dentary נשאו אף הן סוללות דנטליות של מאות שיניים, שהיו מעוקלות החוצה על מנת להחליק בדיוק על השיניים העליונות. כך יצרו שיני קדם הלסת העליונה ועצם הלסת התחתונה מעין "גיליוטינה" או "מזמרה" שקצצה לחתיכות קטנות עלים וחומר צמחי רך וקשה. בחלק האחורי של הלסת התחתונה עצם המפרק (articular) הייתה רחבה מאוד בהתאמה לרוחב הכללי של מפרק הלסתות.

הגולגולת של הטריצרטופס היא אחת הגדולות ביותר בין הדינוזאורים (אם כי כנראה לא הגדולה ביותר) ויכלה להוות כשליש מהאורך הכולל שלו. האורך הממוצע של גולגולת טריצרטופס היה כ-2 מטרים (6.6 רגל). גולגולת הטריצרטופס הגדולה ביותר שתועדה עד 1998 הייתה באורך 2.2 מטר. ב-2010 נמצאה גולגולת טריצרטופס לא-שלמה שמספרה הקטלוגי הוא "MWC 7584" (לשעבר "BYU 12183"), ואורכה המלא הוערך ב-2.5 מטר. באוקטובר 2012 נתגלתה גולגולת טריצרטופס שאורכה הוערך כ-8 רגל (2.4 מטרים). ב-2015 הושלם שחזורה של גולגולת טריצרטופס ענקית שנתגלתה ב-1992 במונטנה אך נחפרה רק ב-2003. הגולגולת, שאורכה 2.8 מטרים (9.2 רגל), גובהה 1.6 מטר ורוחבה 1.4 מטר, השתמרה במצב מצוין: 95% מהעצמות שבה התאבנו שלמות. הן בקרב הדינוזאורים והן בקרב כל בעלי החיים שהתקיימו על היבשה, גולגולת זו שנייה בגודלה רק לזו של האאוטריצרטופס, שאורכה מוערך ב-3 מטר. עם זאת, הגולגולת הנ"ל לא נחקרה על ידי פלאונטולוגים וטרם תוארה במאמר מדעי, ולכן ממדיה טרם אוששו מדעית באופן קפדני ורשמי.

הגולגולת של הטריצרטופס הייתה מחוברת לצוואר בחוליית האטלס באמצעות קונדיל עורפי בצורת כדור כמעט מושלם שאפשר לטריצרטופס לסובב את ראשו כמעט לכל הכיוונים, דבר שעזר לו בעת קרב להפנות את ראשו וקרניו תמיד לעבר האיום וכן לתמרן בקרניו בתנועות חדות וזריזות כדי לדקור או לשסף את תוקפו. קוטר הקונדיל העורפי היה בממוצע 106 מילימטרים (4.2 אינץ').

החוקרים סבורים שהקרניים והעטרה שימשו למספר מטרות:

אמצעי הגנה מפני טורפים, כמו הטירנוזאורוס רקס. הקרניים של הטריצרטופס היוו נשק קטלני והעטרה המוצקה שימשה מגן לצוואר.
אמצעי להתגושש עם זכרים אחרים על נקבות או על טריטוריה (בדומה לפריים, יעלים או איילים בימינו). מחקר שערך אנדרו פארקה עם דגמים של גולגולות מצא שטריצרטופסים יכלו לשלב קרניים ולהילחם זה בזה, אך עשו זאת בצורה שונה מחיות בנות-זמננו, ושבעמדות שילוב קרניים מסוימות, יכלו להיגרם פציעות מהתגוששויות אלה. נמצאו פציעות בעטרות של טריצרטופסים, שנגרמו על ידי קרניים של טריצרטופסים אחרים, המאששות תאוריה זו.
אמצעי תקשורת בין חברי העדר ובין פרטים שונים של טריצרטופס.
אמצעי חיזור.
סמל מעמד ששיקף (או קבע) את מעמדו של הפרט בעדר.
עוגן לשרירי הלסת החזקים והגדולים של טריצרטופס, שהעניקו לו נשיכה חזקה ויכולת לתלוש צמחים קשים ולקצוץ אותם בתוך הפה. לסברה זו יש עדויות בצורת צלקות שרירים בעצם (היכן שהשרירים התחברו לעצם) בעטרה של טריצרטופס וצרטופסיים אחרים, אך גם במבני העצם שקדמו לעטרה בצרטופסים פרימיטיביים. עם זאת יש מחלוקת על האופן שבו השרירים היו מחוברים לעטרה.
אמצעי לוויסות טמפרטורת גופו.

השלד ועמוד השדרה

השלדים של הצרטופסיים, למעט הגולגולת, די דומים אחד לשני ומראים גיוון קטן. השלד של הטריצרטופס הוא חסון וקשיח, ונועד לתמוך במשקל רב.

עמוד השדרה כולל 10 חוליות צוואר, 12 חוליות גב, 10 חוליות אגן ו-44 חוליות זנב. החוליות הקדמיות של הצוואר מאוחות לעצם אחת שנקראה "syncervical" (פירוש: syn = ביחד, cervical = של הצוואר). איחוי זה נועד לאפשר לצוואר לשאת את משקלו הרב של הראש הכבד והמוצק. ישנה מחלוקת מכמה חוליות מורכבת ה-syncervical: הפירוש המסורתי הוא שמדובר ב-3 החוליות הראשונות, דבר שמרמז שחוליית האטלס הייתה גדולה מאוד וכללה בליטה או זיז עילי הנקרא neural spine. פירושים מאוחרים יותר צידדו בהשערה של ג'ון בל האטצ'ר שבקצה הכי קדמי ניתן לראות חוליה שרידית, ואז ה-syncervical מורכב מ-4 חוליות. זיזי ה-neural spine לאורך הצוואר והגב של הטריצרטופס שווים בגובהן. צלעות הצוואר מתארכות רק החל מחוליית הצוואר התשיעית.

החוליות הקצרות אך הגבוהות של הגב חוזקו בגידים גרומים שנמתחו לאורך קשתות העצבים העליונות. אזור אגן הירכיים היה ארוך ובפרטים מבוגרים ניכר איחוי של חוליות האגן. בטריצרטופס ל-4 חוליות האגן הראשונות ו-2 חוליות האגן האחרונות היו בליטות בצדדים שחיברו את עמוד השדרה לעצמות אגן הירכיים והיו מאוחות בקצותיהן הרחוקות ממרכז הגוף. חוליות האגן מספר 7 ו-8 היו בעלי בליטות ארוכות יותר, דבר שהקנה לאגן צורת אליפסה כאשר מסתכלים עליו מלמעלה. מעל חוליות האגן נמצא לוח עצבי שנוצר מאיחוי זיזי ה-neural spine של חוליות 2–5 של האגן. אגן הירכיים עצמו היה גדול עם עצם כסל ארוכה ועצם שת שמעוקלת כלפי מטה.

שינוי צורה בגדילה

למזלם של הפלאונטולוגים, נמצאו בתצורת הל קריק (עמק שבו נחשפו שכבות קרקע מתקופת סוף הקרטיקון) שבמונטנה גולגולות רבות של טריצטופסים בשלבי גדילה שונים: תינוק, צעיר, צעיר-גדול, כמעט-בוגר (sub-adult, תת-בוגר) ובוגר. באמצעות מאובנים אלה ניתן היה להתחקות על שינויי הצורה בעת הגדילה (אונטוגניה) של הטריצרטופס. באמצעות עשר גולגולות בשלבי גדילה שונים, ניתחו ג'ון ר. "ג'ק" הורנר ומארק גודווין את השינויים האונטוגנטיים בגולגולת הטריצרטופס מלידה ועד לבגרות. הם חילקו את שלבי הגדילה לארבעה:

תינוק: מציג עטרה מוצקה ומלבנית עם בליטות עטרה משולשיות חדות ועמוקות, קרני גבה קטנות וחסרות כיוון ופנים קצרות.
צעיר: מציג עטרה מוצקה עם בליטות עטרה משולשיות, קרני גבה המתעקמות לאחור ופנים המתארכות ומפתחות קרן מעל האף.
כמעט-בוגר: מציג עטרה מוצקה עם בליטות עטרה חלקות יותר היוצרות מסגרת גלית סביב העטרה וקרני גבה די ישרות המכוונות קדימה.
בוגר: מציג עטרה מוצקה בה בליטות העטרה התמזגו עם עצמות העטרה ויוצרות מסגרת כמעט חלקה סביבה, קרני הגבה מתעקמות קדימה, הפרצוף מוארך וקרן האף גדלה.

המאמר מצביע על מגמה בגדילה שבה בליטות העטרה מוחלקות (smoothening) מצורת משולשים חדים לצורת גל כמעט שטוח. כמו כן, אף על פי שהעטרה גדלה והופכת לדמוית מניפה, עצמות ה-parietal וה-squamosals לא מתאחות אחת לשנייה. מגמות נוספות הן: קרני הגבה משנות כיוון מהתעקמות אחורה להתעקמות קדימה (לכיוון האף) ונהיות חלולות; עצמות הנחיריים מתאחות במהלך הגדילה; ושינוי בעצמות המרכיבות את קופסת המוח.

כסות חיצונית

צוות של פלאונטולוגים מטעם מוזיאון יוסטון למדעי הטבע (יוסטון, טקסס, ארצות הברית) גילה מאובן של טריצרטופס (לו הם קראו בשם החיבה Lane) שכלל שלד כמעט שלם וטביעת עור מאובנת. הגילוי של מאובן זה דווח לראשונה ב-2012 על ידי דוברי המוזיאון, אך עדיין לא פורסם מאמר מדעי המתאר באופן מלא וריגורוזי את הממצא. מתיאורים ראשוניים של המאובן עולה שעורו של הטריצרטופס היה דומה לעור של תנין והוא היה מכוסה בקשקשים גדולים.

בחלק מהקשקשים מהממצא של יוסטון נשתמרה בליטה דמוית-פטמה, דבר שהוביל להעלאת ההשערה שממבנה זה צמחו זיפים קוצניים, בדומה לאלה שנמצאו באחד המינים של פסיטקוזאורוס (Psittacosaurus), סוג של דינוזאור צרטופסי פרימיטיבי מאסיה. נכון ל-2014 שאלת קיום זיפים קוצניים על הטריצרטופס עדיין פתוחה. עם זאת, ישנם מאיירים ואמנים פלאונטולוגים שמציירים טריצרטופסים עם זיפים קוצניים על הזנב, על חלק מהגוף או אף על הגוף כולו. זיפים אלה, אם היו קיימים אצל טריצרטופס, כנראה שימשו בעיקר לתצוגה וחיזור, אך יש חוקרים המשערים שבנוסף הם תיפקדו כמו הקוצים של הדרבן וסיפקו לטריצרטופס הגנה נוספת.

מחקר שהתפרסם ב-Nature ב-2022 שלל את ההשערה שלטריצרטופס, ולשאר בני משפחת הצרטופסיים, היו זיפים קוצניים כמו לפסטיקוזאורוס.

התנהגות ואורח חיים

אינטליגנציה וחושים

אף על פי שלטריצרטופס הייתה גולגולת ענקית, מוחו היה קטן: נפח קופסת המוח היה כ-300 סמ"ק (0.30 ליטר). נהוג להעריך את רמת האינטליגנציה בבעלי חיים באמצעות מדד שנקרא מנת אנצפליה שהוא היחס בין גודל המוח לגודל הגוף. מנת האנצפליה של טריצרטופס הייתה נמוכה מזו של רוב הדינוזאורים ההולכים על שתי רגליים אך הגבוהה ביותר מבין כל הדינוזאורים ההולכים על ארבע. מנת האנצפליה של הטריצרטופס הייתה קטנה במקצת מזו של אליגטור מודרני ועל סמך כך מעריכים הפלאונטולוגים שהטריצרטופס היה חכם בערך כמו תנין אך חכם הרבה פחות מיונקים מודרניים.

בספטמבר 2020 התפרסם ניתוח של קופסת המוח (החלק בגולגולת בו נמצא המוח) של הטריצרטופס. המחקר מצא שאונות הריח היו קטנות יחסית, דבר שמעיד על כך שחוש הריח של הטריצרטופס היה חלש לעומת דינוזאורים אחרים. ניתוח של מערכת השמיעה שלו, וכן שרידים במאובנים שמהם אפשר ללמוד על מבנה השבלול, העלה שלטריצרטופס הייתה שמיעה טובה בעיקר בתחום התדרים הנמוכים, של עד 200 הרץ ואילו התדרים הגבוהים ביותר שיכל לשמוע מוערכים בין 200 הרץ ל-2000 הרץ. ניתוח התעלות הקשתיות האחראיות למערכת שיווי המשקל העלה שהטריצרטופס החזיק לרוב את ראשו בזווית של 45 מעלות: זווית שמאפשרת לו הן להציג לראווה את קרניו המרשימות והעטרה, והן לאכול בנוחות צמחייה נמוכה ובינונית בגובהה.

ארובות העיניים של הטריצרטופס היו גדולות יחסית ועגולות, דבר המעיד שעיניו היו גדולות ולכן ככל הנראה הוא היה בעל ראייה טובה וחדה. כמו רוב מיני הארכוזאורים והעופות - קבוצות המהוות "סוגריים פילוגנטיים" לדינוזאורים - הטריצרטופס היה ככל הנראה בעל ראיית צבע, דבר שייתכן והתבטא ב"ציורים" צבעוניים על העטרה ששימשו לצרכים חברתיים כגון חיזור והרתעה.

אינטראקציה תוך-מינית

הטריצרטופסים חיו ככל הנראה במשפחות קטנות או בגפם, ולא בעדרים גדולים. עד כה נמצאו בעיקר מאובנים של פרטים מבודדים ולא של קבוצות גדולות (כלומר: מספר פרטים שנתגלו באותה קבוצת מאובנים בשטח). דבר זה הוביל להשערה שהטריצרטופסים הבוגרים חיו בגפם ולא בעדרים גדולים כדוגמת מספר מיני צרטופסיים אחרים. דבר זה השתנה בעשור השני של המאה ה-21 בעקבות תגליות חדשות: ב-2012 נתגלו במונטנה שלושה מאובני טריצרטופסים צעירים שחיו ומתו יחדיו וב-2013 התגלתה בוויומינג משפחה שכללה שני בוגרים וצעיר. חפירות נוספות גילו קבוצה של 5 טריצרטופסים ביחד. גילויים אלה הובילו להשערה שככל הנראה הטריצרטופסים חיו במשפחות קטנות, עד אשר הגורים גדלו מספיק כדי לדאוג לעצמם. ככל הנראה הטריצרטופסים הצעירים יצרו קבוצות קטנות שסיפקו הגנה הדדית וכאשר הגיעו לבגרות ויכלו להגן על עצמם ביעילות נפרדו לדרכם וחיו כבודדים.

כשאר הדינוזאורים גם הטריצרטופסים התרבו על ידי הטלת ביצים. קליפות הביצים היו רכות. את הביצים סידרו בקינים דמויי גומות על הקרקע, בדומה לפרוטוצרטופס. מאחר שהיו כבדים מידי מכדי לדגור, הטריצרטופסים הניחו בקן צמחייה שבתהליך ההרקבה שלה שיחררה חום, כדי לחמם את הביצים. ככל הנראה נקבות הטריצרטופסים שמרו על הביצים ואף טיפלו בצאציהן בשנים הראשונות לחייהם. הטריצרטופסים הצעירים אכלו צמחייה רבה וגדלו במהירות לממדים מרשימים: אורך של למעלה מ-7 מטר ומשקל של למעלה מ-6 טונות וזאת בטרם הגיעם לבגרות מלאה. גודלם הרב, הקרניים והעטרה, הגנו עליהם מפני טורפים.

הקרניים והעטרה שימשו גם לצרכים חברתיים (כגון חיזור, מאבק על שליטה בין זכרים או מאבק על טריטוריה) ולא רק להגנה מפני טורפים. הטריצרטופסים נופפו בעטרה ובקרניהם כדי לאותת לזכרים יריבים וכאשר זה לא עזר הם נלחמו בהם בדו-קרב נגיחות, דחיפות ושילוב קרניים, כפי שנעשה בקרב תאו בימינו. הפלאונטולוגים מצאו פציעות ונקבים בעטרות של טריצרטופסים שנגרמו על ידי קרניים של טריצרטופסים אחרים, דבר המאשש תאוריה זו. בעוד העטרות של הטריצרטופסים מוצקות, עבות וחזקות, עטרות של צרטופסיים אחרים הן דקות מקושטות בזיזים ודוגמאות שונות ובעלות "חלונות" גדולים, דבר המרמז שעיקר תפקידה של העטרה (בנוסף לעיגון שרירי הלסת) היה לצרכים חברתיים בתוך המין ובעדרים. הערכה מקובלת היום היא שהעטרה עוטרה בצבעים ו"ציורים" צבעוניים שונים והיוותה מפגן ראווה מרשים, מאחר שהן הזוחלים והן העופות, ומכאן גם הדינוזאורים שהתפתחו מהזוחלים ומהם התפתחו העופות, ניחנו בראיית צבע. לכן סביר שהם מציגים "ציורים" צבעוניים וצבעים עזים (גם) לצורכי חיזור והתנהגות חברתית.

יש חוקרים הסבורים שכאשר עדר של טריצרטופסים הותקף, היו הצעירים מתרכזים במרכז והבוגרים החזקים היו יוצרים סביבם מעין טבעת מגן כשקרניהם מופנות כלפי חוץ. תיאור זה נפוץ בספרות מדע פופולרי העוסקת בדינוזאורים, אך לסברה זאת לא נמצאו תימוכין. כמו כן, נהוג להשוות את הטריצרטופס לקרנף, אך בעוד שקרנף היה מסתער קדימה על תוקפו, ניסוי שערך אנדרו פארקה עם דגם של גולגולת של טריצרטופס הראה שאם טריצרטופס היה מסתער על דינוזאור אחר, קרניו אמנם היו חודרות, אך חלקה הקדמי של הגולגולת והמקור היו נמחצים ונשברים. עם זאת, יש החולקים על ניסוי זה, בין השאר כי הוא אינו לוקח בחשבון שהגולגולת הייתה מצופה בעור ובשר שיכולים היו לשמש כבולמי זעזועים.

טריצרטופס נגד טירנוזאורוס

השאלה האם הטירנוזאורוס רקס והטריצרטופס אכן נלחמו זה בזה הייתה פתוחה זמן רב. אין ספק שהטירנוזאורוס היה בין השאר אוכל נבלות שניזון גם מפגרים של טריצרטופסים מתים, אך האם הוא תקף וטרף טריצרטופסים חיים? אף על פי שהסברה הייתה שהם אכן נלחמו זה בזה, זמן רב לא נמצאו לכך ראיות במאובנים, אך גולגולת של טריצרטופס שמצא הפלאונטולוג John Happ במונטנה הייתה ראייה לכך שהשניים אכן נלחמו. הגולגולת כללה קרן שנשברה על ידי נשיכה וצלקת עם סימני שיניים בעטרה שזוהו כשיניו של טירנוזאורוס רקס - הוכחה לכך שהטירנוזאורוס אכן תקף את הטריצרטופס והשניים נלחמו. פצע הנשיכה בעטרה החלים ובאזור הנשיכה בקרן חלה גדילה מחדש של עצם, דבר המעיד שהטריצרטופס שרד את ההתקפה, וניצח את הטירנוזאורוס בקרב שהתפתח.

פלאונטולוגים משערים שכאשר הטריצרטופס נלחם בתוקף, דוגמת טירנוזאורוס רקס, הוא ניצב באלכסון עם ראשו מופנה אל עבר התוקף, בעוד שהוא מנסה להצמיד את בטנו לקרקע ולהתכופף כדי לחמוק מההתקפות עליו. הוא זקר את קרניו החדות אל מול התוקף וניסה לשמור עמדה מולו (למנוע מהתוקף לנשכו בצדי הגוף). הקונדיל העורפי של הטריצרטופס אפשר לו לתמרן את ראשו וקרניו בחופשיות כמעט לכל כיוון ול"סייף" עם קרניו נגד האויב. כך היה יכול הטריצרטופס להפנות את ראשו וקרניו תמיד נגד האיום, בטווח רחב של זוויות מרחביות. בנוסף, השתמש הטריצרטופס ברגלו הקדמית כדי לפזר חול ואבק ולבלבל את התוקף. הטריצרטופס לא רק ניסה לחמוק מהתקפות אלא גם השיב מלחמה שערה: הוא ניסה לפגוע בתוקף באמצעות נגיחות כואבות לפלג גופו התחתון והשתמש בקרניו החדות לשסף ולדקור את תוקפו. נגיחתו של הטריצרטופס הייתה קטלנית ויכלה לפצוע קשה תוקף בחזהו, בבטנו ובאגן הירכיים (דבר שיכול להביא למותו של התוקף עקב חוסר יכולת להתחרות עם ציידים אחרים על טרף) ואף להורגו בפגיעה ישירה באיברים חיוניים.

בנוסף לקרניים ולעטרה, גם המקור של הטריצרטופס שימש ככלי נשק, מאחר שהיה חד ובעל עוצמת נשיכה אדירה המסוגלת לרסק עצמות. אומנם לא התפרסם עדיין מחקר המעריך כמותית (למשל: ביחידות כוח) את עוצמת הנשיכה של הטריצרטופס, אך לפי הערכות גסות עוצמת הנשיכה שלו הייתה באותו סדר גודל של זו של הטירנוזאורוס רקס (עוצמת הנשיכה של הטי-רקס הייתה כ-57,000 ניוטון) וייתכן שאף חזקה יותר. הערכות אלו מתבססות על מבנה וגודל השרירים שהפעילו את הלסת והיו מעוגנים לעטרה, וכן על גודלו של הטריצרטופס - שכן כוח הנשיכה שבעל חיים מפעיל גדל ככל שבעל החיים עצמו גדול יותר. במאובן שנקרא "הדינוזאורים הלוחמים" (אנ') ממדבר גובי יש תיעוד של פרוטוצרטופס נושך בעוצמה זרוע של ולוצירפטור בעת קרב ביניהם.

פלאונטולוגים שונים העריכו את כוחו של הטריצרטופס להגן על עצמו ומצאו שהוא היווה יריב שקול לטירנוזאורוס, ואף למעלה מכך.

הפלאונטולוג פרופ' פיטר דודסון, מומחה לצרטופסים, מעריך שטריצרטופס היה כה חזק ומוגן היטב, כך שזו הייתה טעות מצדו של טורף גדול - אפילו אם מדובר בטירנוזאורוס רקס האכזרי והקטלני - לתקוף טריצרטופס בוגר ("bull Triceratops") שכן הוא כנראה היה מסיים את ניסיון התקיפה מת או פצוע קשה. כדי להמחיש נקודה זו מעוטר הספר של דודסון - "The Horned Dinosaurs" - בציור מאת הצייר ויין בארלו (Wayne D. Barlowe) בו טריצרטופס הורידוס עוזב את זירת הקרב מנצח אחרי ששיפד למוות בקרניו טירנוזאורוס רקס.
הפלאונטולוג ד"ר תומאס ר. הולץ הבן, מומחה לטירנוזאוריים וכותב ספרי מדע פופולרי על דינוזאורים, תיאר את הטריצרטופס כמייצג את מה שקורה כשמתפתח ייצור שיכול לעמוד בפני העוצמה של הטירנוזאורוס רקס.
הפלאונטולוג המפורסם ד"ר רוברט "בוב" בקר (Bakker) תיאר את הטריצרטופס כאחד הדינוזאורים המסוכנים והקטלניים ביותר שחיו אי-פעם והעריך ש"בממוצע טריצרטופס הורג טי-רקס", כלומר: בקרבות ביניהם היתרון נטה לטובת הטריצרטופס, ובדרך כלל מי שנפצע קשה או נהרג בקרב ביניהם היה הטירנוזאורוס.

מסיבות אלה מעריכים הפלאונטולוגים שהטירנוזאורים תקפו בעיקר טריצרטופסים צעירים מאוד, זקנים מאוד או חולים והשתדלו להימנע מעימותים עם טריצרטופסים בוגרים בריאים. כמו כן הם ניזונו גם מפגרים של טריצרטופסים שמתו בנסיבות טבעיות, ומדינוזאורים אחרים פחות מסוכנים.

הקרבות שאולי התרחשו בין הטריצרטופס לטירנוזאורוס רקס שבו את דמיונם של אמנים רבים, וניתן למצוא שחזורים שלהם (במידת מהימנות מדעית משתנה, לרוב נמוכה) בסרטי קולנוע, ציורים, איורי ספרי דינוזאורים ותוכניות מדע פופולרי בטלוויזיה. בנושא זה ראו #טריצרטופס נגד טירנוזאורוס רקס בתרבות הפופולרית.

הפאונה בבית גידולו

את בית גידולו של הטריצרטופס חלקו עמו בעלי חיים רבים:

התרופודים טורפים: טירנוזאורוס וייתכן שגם ננוטירנוס (יש ויכוח האם זהו מין תקף), הדרומאוזאוריים דקוטרפטור ואכירורפטור, הטרודוניים פקטינודון ופרוניכודון, וכן ריצ'רדואסטסיה.
אורניתומימיים: אורניתומימוס, סטרותיומימוס
אובירפטורים: אנזו, לפטורינכוס ומין הדומה לגיגנטורפטור
אביאלאה ועופות: אוויזאורוס, ברודאוויס, מינים דמויי הספרורניתס וצימולופטריקס.
צרטופסים: טורוזאורוס, לפטוצרטופס וגם נדוצרטופס וטטנקצרטופס אם השניים האחרונים הם מינים תקפים.
פכיצפלוזאורים: פכיצפלוזאורוס, ספיירות'ולוס וגם סטיגימולוק, דרקורקס אם השניים האחרונים הם מינים תקפים.
אנקילוזאורים: אנקילוזאורוס, דנברזאורוס ומין נוסף שקשור לאדמונטוניה.
אורניתופודים והדרוזאוריים: אדמונטוזאורוס (היה נפוץ מאוד), מין שקשור לפרזאורולופוס, תסקילוזאורוס,
יונקים מקבוצות רבות, בהן מטאתריה, יונקי שליה ובעלי שיניים מגובששות.

ד"ר ג'ק הורנר ועמיתיו ערכו סקר של כל המאובנים שנמצאו בשמורת פורט פק, מונטנה, שמהווה חלק מתצורת הל קריק. מטרת הסקר הייתה לבדוק את הרכב הפאונה של בית גידול זה, ודגש הושם על המגה-פאונה - קבוצת בעלי החיים הגדולים. המחקר מצא שהטריצרטופס היה בעל החיים הנפוץ ביותר בקרב המגה-פאונה, כלומר: הוא היה בעל החיים הגדול הנפוץ ביותר בבית גידולו. הטריצרטופס הרכיב 40% מהמגה-פאונה (נמצאו 72 פרטים), אחריו טירנוזאורוס עם 24% (נמצאו 44 פרטים), שלישי אדמונטוזאורוס עם 20% (נמצאו 36 פרטים), ואחריהם תסקילוזאורוס 8% (נמצאו 15 פרטים), אורניתומימוס 5% (נמצאו 9 פרטים), אנקילוזאורוס 1% ופכיצפלוזאורוס 1% (נמצאו 2 פרטים כ"א).

גילוי ומאובנים

גילוי

המאובן הראשון של הטריצרטופס התגלה ב-1887 על ידי ג'ון בל האטצ'ר, אך הוכרז כמין של דינוזאור רק אחרי שעותניאל צ'ארלס מארש מצא גולגולת שלמה ב-1889.

ב-1887 התגלה בדנוור שבקולורדו מאובן שכלל שתי ליבות קרן מעצם אותו זיהה מארש בטעות כמין של ביזון לו הוא קרא Bison alticornis‏ (ראו תמונה של ממצא YPM 1871E להלן) מאחר שחשב שנתגלו בשכבה גאולוגית המתוארכת לפליוקן (גיל גאולוגי השייך לעידן שאחרי הכחדת הדינוזאורים). ב-1888 גילה מארש מאובנים חלקיים ביותר של דינוזאור צרטופסי לו קרא צרטופס (Ceratops, פני-קרן) ולפיו הגדיר את המשפחה צרטופסיים, אך מאחר שמהמאובנים שמצא אי-אפשר היה להגדיר את המין במדויק, הוא נחשב כיום לטקסון מוטל בספק. ב-1889 הגדיר מארש את הסוג טריצרטופס והמין "טריצרטופס הורידוס" לפי מאובן שקיבל את הסימון הקטלוגי YPM 1820 שכלל גולגולת שלמה למחצה, וזו הפכה להולוטיפ של הסוג והמין. שנה לאחר מכן, ב-1890, הגדיר מארש מין נוסף של טריצרטופס, "טריצרטופס פרורסוס", המבוסס על מאובן שקיבל את הסימון הקטלוגי YPM 1822 הכולל גולגולת די שלמה, וזה הפך להולוטיפ של המין טריצרטופס פרורסוס. מארש וממשיכיו הגדירו עוד מספר מינים של טריצרטופס אך ניתוחים ומחקרים שנערכו בשנות ה-80 של המאה ה-20 הותירו רק שני מינים תקפים: טריצרטופס הורידוס וטריצרטופס פרורסוס.

ממצא YPM 1871E - המאובן הראשון של טריצרטופס שנתגלה, ליבות קרן מעצם, שזוהו בטעות על ידי מארש כמין של ביזון שנכחד Bison alticornis, ואחרי שהתברר שהם קרני טריצרטופס, מארש סיווג אותם כ-Triceratops alticornis.
ממצא YPM 1820 - גולגולת של Triceratops horridus שלפיו הגדיר מארש את הסוג טריצרטופס ב-1889 ואת המין טריצרטופס הורידוס. ממצא YPM 1820 הוא ההולוטיפ של הטריצרטופס.
ממצא YPM 1822 - גולגולת יחסית שלמה, זהו ההולוטיפ של Triceratops prorsus, אותו הגדיר מארש ב-1890.

מאובנים

הטריצרטופס נמצא רק באמריקה הצפונית ואתרי הגילוי העיקריים של מאובני טריצרטופס היו בארצות הברית: ויומינג, מונטנה, דקוטה הדרומית וקולורדו. נתגלו גם מאובנים בקנדה: באלברטה ובססקצ'ואן. מאובנים רבים של טריצרטופס, בהם גולגולות, לצד מספר מאובנים של טירנוזאור רקס, התגלו בתצורת Hell Creek שבמונטנה, ארצות הברית. הפלאונטולוג ג'ון סקנלה העיר: "זה קשה ללכת אל עמק הל קריק ולא להיתקל בטריצרטופס הבולט מצלע גבעה שחשף מזג האוויר." 47 גולגולות, שלמות או חלקיות, נחשפו באזור זה בעשור 2000–2010.‏ למעשה, טריצרטופס הוא הדינוזאור הנפוץ ביותר בתצורת הל קריק. הפלאונטולוג ברנום בראון טען שמצא כ-500 מאובנים חלקיים של הגולגולת ועוד מספר רב של מאובנים מאזורים אחרים בשלד, כאשר עבד במונטנה בשנים 1902–1909. מאובנים רבים של פרטי טריצרטופס נמצאו בשלבים שונים של גדילה והתבגרות - החל משלב הבקיעה מהביצים וכלה בבוגרים.

אף על פי שנתגלו מאובנים רבים של טריצרטופס, שלדים שלמים של טריצרטופס הם נדירים. רוב השלדים שבתצוגות במוזיאונים מורכבים מעצמות של מספר פרטים. ב-1994 נמצא שלד חצי-שלם של טריצרטופס, שזכה לשם "Raymond". ב-2012 גילה צוות פלאונטולוגים ממוזיאון יוסטון למדעי הטבע את השלד השלם ביותר של טריצרטופס (שנקרא בשם החיבה "ליין" (Lane) ומוצג כיום במוזיאון), במאובן נדיר שכלל גם טביעת עור מאובנת. הטביעה כוללת בעיקר התאבנות של חול דק שעליה הוטבע מרקם העור, אך מדענים מצאו בליין גם שרידים של מולקולות מרקמות העור המקוריות המכילות פחמן, ובודקים כעת האם אפשר לחלץ מהן מולקולות אורגניות.

ב-2014 התגלה באדמה פרטית, שלד כמעט שלם של טריצרטופס, הנחשב לאחד השלדים השלמים ביותר מתקופת הדינוזאורים שנמצאו, כינויו "הורידוס" (Horridus) - על שם המין Triceratops horridus, למאובן יש יותר מ-260 עצמות, גולגולתו שלמה ב-98% ומשקלה כ-261 ק"ג, משקלו הכללי יותר מטונה (בחיים הוא שקל הרבה יותר), גובהו 2 מטרים ואורכו כמעט 7 מטרים.

גולגולת הטריצרטופס

גולגולת הטריצרטופס היא החלק המרשים ביותר שלו וגם האופייני לו ביותר, ולכן פלאונטולוגים וציידי מאובנים, בעיקר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התמקדו במציאת גולגולות של טריצרטופס והקדישו פחות תשומת לב ומאמץ למאובנים אחרים (כגון חוליות או צלעות) שלא באו מגולגולות. כתוצאה מכך נוצרה הטיה לטובת גולגולות ברקורד המאובנים. מצב זה השתנה עם הרחבת הידע הפלאונטולוגי וההבנה שצריך ייצוג של כל חלקי הגוף ולא רק של הגולגולת המרשימה כדי לחקור היטב את הטריצרטופס, הביולוגיה שלו ואורח חייו. עם זאת, גולגולות גדולות עדיין נחשבות למאובן מרשים במיוחד, וכאשר הן מתגלות גילוין זוכה לדיווחים גם בכלי התקשורת הפופולריים. ב-2003 נחפרה במונטנה גולגולת טריצרטופס ענקית באורך 2.8 מטר שנשתמרה במצב מצוין: 95% מהעצמות שבה התאבנו שלמות. גולגולת הענק נרכשה בידי חברה פרטית וב-2015 הועמדה למכירה פומבית.

עובדה נוספת שתרמה לריבוי של גולגולות טריצרטופס מאובנות היא חוסנה של הגולגולת והיותה חזקה וקשיחה. חוסנה הגן עליה מחלק ניכר של פגעי הסביבה כמו גם מאוכלי נבלות שהתקשו בשבירתה, ותרם לסיכוייה להשתמר עם נזקים קטנים עד בינוניים.

חוקרים בולטים בתחום

גם היום, ובזכות המאובנים הרבים שמתגלים, הטריצרטופס הוא עדיין מושא מחקר לפלאונטולוגים רבים. בין החוקרים הבולטים שלו בימינו נמנים פרופ' ג'ון אוסטרום, פרופ' פיטר דודסון, פרופ' קתרין אן פורסטר, ד"ר ג'ון ר. הורנר, ד"ר ג'ון סקנלה, ד"ר ניקולס לונגריץ' וד"ר אנדרו פארקה.

תצוגה מוזיאלית

בגלל היותו דינוזאור, נפוץ, מוכר ומרשים מוזיאוני טבע רבים מכילים בתצוגה מאובנים של טריצרטופס, בעיקר גולגולות, אך גם שלדים מורכבים. במוזיאונים רבים אחרים מוצגים רפליקות (העתקים הנאמנים למקור) של מאובני, גולגולות ושלדי טריצרטופס בתנוחה שאמורה לשחזר כיצד הלכו כשהיו בחיים.

השלד המורכב הראשון של טריצרטופס שהוצג במוזיאון היה "האטצ'ר" (Hatcher, מספר קטלוגי USNM 500000‏), שלד של טריצרטופס מהמין Triceratops horridus במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע סמית'סוניאן, שהורכב ב-1905. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התברר כי מצב השלד בכי רע ויש לנקוט בפעולות שימור דחופות. אוצר התצוגה החליט לנצל את ההזדמנות לסריקה דיגיטלית תלת-ממדית של השלד, הן כדי לאפשר הדפסה תלת-ממדית של רפליקות שיחליפו מאובנים פגיעים או יתקנו חלקים פגומים בשלד והן בשביל לאפשר יצירת דגמים שבאמצעותם הפלאונטולוגים יחקרו את התנוחה ויכולת התנועה של הטריצרטופס. השלד פורק, נסרק והורכב מחדש. בשנת 2001 הוצב במוזיאון השלד המחודש אחרי פעולות שימור והחלפת המאובנים הפגיעים, הפגומים או השגויים ברפליקות מתוקנות שנוצרו על פי הסריקה הממוחשבת. לצידו הוצבה רפליקה בקנה מידה 1:6 של השלד כפי שהיה בתנוחה המקורית מ-1905. ב-2014 נסגרה תצוגת המאובנים של המוזיאון לצורך שיפוצים ובנייה מחדש, והיא נפתחה לציבור ב-2019. בינתיים "האטצ'ר" הטריצרטופס ו"סטן" הטירנוזאורוס רקס מוצגים לקהל הרחב בתצוגה זמנית.

שלד מפורסם נוסף הוא AMNH 5116 הנמצא במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע שניו יורק ועל פיו נעשו העתקים רבים המוצגים במוזיאוני טבע ברחבי העולם. שלד זה מוצג בתנוחה בה הרגליים הקדמיות פרושות הצידה לחלוטין. טעות נוספת בשלד זה ובהעתקיו היא שברגליים הקדמיות יש רק 4 אצבעות ולא 5 כפי שהיה צריך להיות.

שלד הטריצרטופס במוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון נחשב לאחד המפורסמים באירופה ולאחד המרשימים במוזיאון, אך הוא מוצב בתנוחה הישנה הזקופה לחלוטין, שכיום נחשבת לשגויה. לצד שלד זה, מהמין Triceratops prorsus, מוצג דגם קטן של טריצרטופס. כיום השלד מוגן בזכוכית ולכן קשה לצלמו. השלד ניתן למוזיאון הבריטי על ידי המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בארצות הברית ב-1907 והועלתה הסברה שלא מדובר ביציקה המתבססת על מאובנים אלא למעשה מדובר בפסל או דגם שיצר פרדריק לוקאס עבור התערוכה הפאן-אמריקאית ב-1901 על בסיס איוריו של עותניאל צ'ארלס מארש. בתגובה רשמית לשאלה בנושא ענה המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון שמדובר בהעתק של הדגם שהציב צ'ארלס גילמור במוזיאון ב-1905. בנוסף לשלד הזה מוצגת במוזיאון גם גולגולת טריצרטופס לצד גולגולת טירנוזאורוס רקס.

במוזיאון יוסטון למדעי הטבע בטקסס מוצג שלד הטריצרטופס השלם ביותר שנמצא אי-פעם, שנקרא בשם החיבה "ליין" (Lane). הוא מוצג בתנוחת ריצה שנויה במחלוקת (ראו דיון ב#יציבה וגפיים). בנוסף לשלד מוצגת גם גולגולת וכן טביעת עור מאובנת של הטריצרטופס ליין.

מאובן ידוע נוסף של טריצרטופס הוא Yoshi's Trike שמספרו הקטלוגי הוא MOR 3027. הוא נתגלה ב-2010 ונחפר ב-2012 וכיום הוא מוצג במוזיאון הרי הרוקי במונטנה. זהו מאובן יחסית שלם של טריצרטופס גדול בעל קרניים ארוכות במיוחד (אורך קרני הגבה הוא כ-115 ס"מ). לצידו מוצג גור טריצרטופס.

החל ממרץ 2022 מוצג במוזיאון מלבורן שבמלבורן, אוסטרליה, מאובן כמעט שלם במלואו של טריצרטופס, שנמצא במונטנה ב-2014 ונרכש ב-2020 על ידי המוזיאון. השלד מכונה "הורידוס".

כיום מוצגים מאובנים ויציקות מאובנים של טריצרטופס במוזיאונים הבאים (רשימה חלקית):

ארצות הברית ארצות הברית:
- המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע, המכון הסמיתסוני, וושינגטון די. סי.: השלד "Hatcher"
- המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, ניו יורק: AMNH 5116 וגולגולת נוספת
- מוזיאון פיבודי לידיעת הטבע, אוניברסיטת ייל, קונטיקט: גולגולות, כולל הולוטייפ YPM 1822 של T. prorsus
- מוזיאון הרי הרוקי, בוזמן, מונטנה: מאובנים רבים, כולל גולגולות מקוריות, Yoshi's Trike, שלדים של גורים ו"סדרת גדילה" של טריצרטופס מגור לבוגר
- מוזיאון יוסטון למדעי הטבע, יוסטון, טקסס: "ליין": שלד כמעט שלם בתנוחת ריצה, גולגולת מקורית וטביעת עור מאובנת
- מוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע, שיקגו, אילינוי: רפליקה של השלד במוזיאון הטבע של ניו יורק
- מוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע בפיטסבורג, פנסילבניה
- מוזיאון מחוז לוס אנג'לס להיסטוריה של הטבע, קליפורניה: שלד של T. prorsus בתנוחה מודרנית
- מוזיאון המדע בבוסטון, מסצ'וסטס: השלד הדי-שלם Cliff
- מוזיאון קליבלנד להיסטוריה של הטבע, קליבלנד
- מוזיאון המדע של מינסוטה, מינסוטה
- המוזיאון להיסטוריה של הטבע (יוטה), יוטה: גולגולת כחלק מ-קיר הצרטופסיים
- מוזיאון צפון קרוליינה למדעי הטבע, צפון קרוליינה: מאובן נדיר של טריצרטופס וטירנוזאורוס צעיר קבורים יחד, "דו-קרב דינוזאורים", אשר יוצגו במעבדה שקופה החל מ-2022
- מוזיאון דנוור לטבע ומדע, קולורדו: שלד וגולגולת
- מוזיאון ברפי להיסטוריה של הטבע (אנ'), רוקפורד, אילינוי: גולגולת
- מוזיאון בורק (אנ') בסיאטל, וושינגטון: גולגולת
- מוזיאון מוריסון להיסטוריה של הטבע (אנ'), מוריסון, קולורדו: גולגולת
- מרכז הדינוזאורים של ויומינג, תרמופוליס, ויומינג: שלד
- מוזיאון מדינת ויומינג, ויומינג: העתק של השלד במרכז הדינוזאורים של ויומינג
- מוזיאון אוניברסיטת קולורדו להיסטוריה של הטבע, קולורדו: העתק של שלד שלם

קנדה קנדה:
- מוזיאון טירל המלכותי בדרמהלר, אלברטה: שלד משוחזר וגולגולת אמיתית שנחפרה בקנדה
- המוזיאון המלכותי של אונטריו, אונטריו
הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת:
- המוזיאון להיסטוריה של הטבע, לונדון: שלד משוחזר וגולגולת נוספת
- מוזיאון בירמינגהאם, המחלקה לטבע, בירמינגהאם
- המוזיאון המלכותי (כיום המוזיאון הלאומי של סקוטלנד) של סקוטלנד, אדינבורו
- מוזיאון הנטריאן, אוניברסיטת גלאזגו
האיחוד האירופי אירופה:
- המוזיאון הלאומי לטבע, המכון הפלאונטולוגי, פריז, צרפת: גולגולת
- מוזיאון הטבע זנקנברג, פרנקפורט, גרמניה: שתי גולגולות מקוריות ושלד משוחזר)
- מכון בוואריה לפלאונטולוגיה וגאולוגיה היסטורית, מינכן, גרמניה
- מוזיאון הטבע, ברלין, גרמניה: גולגולת בתצוגה זמנית 2023
- המוזיאון להיסטוריה של הטבע, וינה, אוסטריה: רפליקה של גולגולת
אוסטרליה אוסטרליה:
- מוזיאון מלבורן (אנ'), מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה: הורידוס, שלד כמעט שלם במלואו
אסיה:
- המוזיאון הלאומי למדע וטבע, טוקיו, יפן: השלד החצי-שלם "Raymond"
- מוזיאון המדע הלאומי בקוריאה הדרומית: תמונה
- מוזיאון טיינג'ין להיסטוריה של הטבע, טיינג'ין, הרפובליקה העממית של סין: שלד

מיון וסיווג טקסונומי

הטריצרטופס הוא סוג דינוזאור (קבוצת דינוזאוריה) השייך לסדרת בעלי אגן דמוי עוף (Ornithischia), תת-סדרת הצרטופסים (Ceratopsia), משפחת הצרטופסיים (Ceratopsidae), תת-משפחת הכסמוזאורים (Chasmosaurinae) והשבט Triceratopsini.

לטריצרטופס חשיבות רבה במיון הפילוגנטי של הדינוזאורים. הענף Dinosauria מוגדר להיות קבוצת כל בעלי-החיים שהם הצאצאים של האב הקדמון המשותף הצעיר ביותר של הטריצרטופס והעופות הבתראים. בעקבות מאמרם של דייוויד ב. נורמן, מתיו בארון ופול בארט שקרא תיגר על המיון המקובל של הדינוזאורים (והחיה את הענף אורניתוסקלידה), ההגדרה המתוקנת לענף Dinosauria היא כל הצאצאים של האב הקדמון המשותף הצעיר ביותר של הטריצרטופס, העופות הבתראים (מיוצגים על ידי דרור הבית), הדיפלודוקוס (שמייצג את הזאורופודים) וההררזאורוס. יתר על כן, הענף בעלי אגן דמוי עוף מוגדר להיות קבוצת כל הדינוזאורים שלהם אב-קדמון משותף צעיר יותר עם הטריצרטופס מאשר עם העופות.

מינים

כיום מקובלים שני מינים של טריצרטופס: T. horridus (פירוש שם המין הוא "נורא" או "מחוספס") ו-T. prorsus (פירוש שם המין הוא "ישר"). ייתכן שהמאובן יושי MOR 3027 מייצג מין חדש של טריצרטופס, אך זה טרם תואר מדעית.

עם זאת, יש כאלה הסוברים שטריצרטופס הורידוס וטריצרטופס פרורסוס הם אותו מין וההבדלים בין הגולגולות והשלדים הם דו-צורתיות זוויגית. ב-2009 הציגו הפלאונטולוגים ג'ון סקנלה ודנבר פאולר מחקר הטוען ש-T. horridus ו-T. prorsus היו למעשה מינים נפרדים. החיזוק שהם מצאו לכך היה שבין המינים נמצאה גם הפרדה סטרטיגרפית (כלומר: המאובנים של כל מין נמצאו בשכבות גאולוגיות שונות) בתצורת הל קריק (עמק במונטנה שבארצות הברית בו נתגלו מאובנים רבים של טריצרטופס), כלומר: הם לא חיו ביחד באותו זמן. המין T. horridus נתגלה בעיקר בשכבות העתיקות והעמוקות יותר ואילו T. prorsus התגלה בשכבות הצעירות ביותר של תצורת הל קריק. מכך הסיק ד"ר ג'ון סקנלה ש-ש-T. horridus התפתח ל-T. prorsus.‏ ההבדלים העיקריים בין שני המינים הם ש-T. horridus מאופיין בקרן אף קצרה הפונה מעלה ומקור ארוך ואילו T. prorsus מאופיין בקרן אף ארוכה יותר הנוטה קדימה ומקור קצר יותר.

גולגולת של Triceratops prorsus מאופיינת בחוטם ומקור קצרים יחסית וקרן-אף ארוכה הפונה קדימה.
גולגולת של Triceratops horridus מאופיינת בחוטם ומקור ארוכים יחסית וקרן-אף קצרה הפונה למעלה.

בעבר זיהו מארש וממשיכיו מספר רב של מינים של טריצרטופס על פי שינויים בגולגולת, אך כיום רובם אינם נחשבים למינים אמיתיים, ושויכו למינים T. horridus ו-T. prorsus (ראו להלן). הדיצרטופס נחשב פעם למין של טריצרטופס אבל כיום מקובל לסווגו כסוג שונה בשם נדוצרטופס - ממנו נמצאה רק גולגולת אחת, אם כי סיווג זה עדיין שרוי במחלוקת.

גם היום ישנם מספר מחלוקות האם סוגים שונים של צרטופסיים הם מין של טריצרטופס או סוג נפרד. הסוגים הבולטים השנויים במחלוקת שכזו הם אאוטריצרטופס (הפלאונטולוג גרגורי פול טוען שלמעשה מדובר במין קדום של טריצרטופס) טטנקצרטופס (הפלאונטולוג ניקולס ר. לונגריץ' מעריך שמדובר בפרט של טריצרטופס צעיר עם הפרעת התפתחות שפגעה בגדילתו), דיצרטופס/נדוצרטופס (ממנו נמצאה גולגולת בודדת) והבולט מכולם - הטורוזאורוס.

טורוזאורוס או טריצרטופס

הפלאונטולוגים ג'ון סקנלה וג'ק הורנר הציעו בעקבות מחקר שעשו (בשנים 2009–2010) שהטורוזאורוס הוא לא סוג טקסונומי נפרד אלא טריצרטופס בוגר ובשל, שגופו ועטרתו גדלו וכן שבגלל הגדילה נוצרו "חלונות" בעטרה.

הם מציגים מספר נימוקים להצעתם. ראשית, אנטומית הטריצרטופס והטורוזאורוס כמעט זהים, וגם הגולגולות שלהם דומות למדי (למעט העטרה שמשתנה עם הגדילה). עוד נימוק נוגע למבנה העצם: כאשר בוחנים עצמות של טריצרטופס (גם גדול, כלומר: לא גור אלא גם מבוגר צעיר) מגלים שמדובר בעצם שעדיין בתהליך גדילה, לעומת מבנה העצמות של הטורוזאורוס שמראות עצם שגדלה ובגרה לחלוטין. עוד נימוק נוגע למציאת פרטים בגילאים שונים: בעוד שנמצאו טריצרטופסים בכל שלבי ההתפתחות: מביצה, גור וכלה במבוגר צעיר, מעולם לא נמצא טורוזאורוס צעיר. הסברה שהטורוזאורוס מייצג טריצרטופס בוגר יכולה לפתור תעלומה זו.

ניק לונגריץ' ודניאל פילד פרסמו מאמר הסותר לטענתם את התזה של הורנר וסקנלה. הם ניתחו גולגולות שונות של טריצרטופסים וטורוזאורוסים ואמרו כי מצאו גולגולות של טריצרטופסים מבוגרים וכן של טורוזאורוסים צעירים. לטענה שיש התדלדלות עצם בעטרה של הטריצרטופס שגורמת להיווצרות ה"חלונות" בעטרה של הטורוזאורוס, ענו לונגריץ' ופילד, שהמקומות בהם יש הדלדלות עצם בעטרה של הטריצרטופס לא תואמים למקומות בהם נמצאים ה"חלונות" בעטרה של הטורוזאורוס. אנדרו פארקה ועמיתיו פרסמו מאמר ובו טענו שלפי ניתוח מורפולוגי שביצעו עבור כ-30 גולגולות של טריצרטופס, טורוזאורוס ונדוצרטופס עולה שהטורוזאורוס הוא סוג טקסונומי נפרד.

השערה זו - שהטורוזאורוס הוא בעצם טריצרטופס בוגר לחלוטין ותו לאו - עדיין נתונה בוויכוח מדעי.

תת-המשפחה של טריצרטופס

את משפחת הצרטופסיים נהוג לחלק לשתי תת-משפחות: צנטרוזאורים (Centrosaurinae) - בעלי עטרות וקרני גבה קצרות אך קרן אף ארוכה, וכסמוזאורים (Chasmosaurinae; נקראת לעיתים גם Ceratopsinae) בעלי קרן אף קצרה אך עטרות וקרני גבה ארוכות. בעבר סווג טריצרטופס כצנטרוזאור (למשל על ידי ריצ'רד סוואן לול), ואף על פי שצ'ארלס מורטרם שטרנברג ב-1949 סיווג אותו ככסמוזאור במחקר שערך הקהילה הפלאונטולוגית נותרה חלוקה בנושא. רק בשנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות מחקריו של פיטר דודסון בוססה שייכותו לתת-המשפחת הכסמוזאורים וסיווג זה הפך למקובל על כלל הקהילה המדעית. הטריצרטופס הוא בעל קרן אף קצרה וקרני גבה ארוכות, אך העטרה שלו ייחודית - היא מוצקה וקצרה יחסית לשאר בני תת-משפחת הכסמוזאורים. כיום מקובל לסווג את הטריצרטופס בשבט טריצרטופסיני (Triceratopsini) בתוך תת-משפחת הכסמוזאורים. השבט כולל בנוסף לטריצרטופס גם את האאוטריצרטופס, האוחוצרטופס, הטטנקצרטופס, הטיטאנוצרטופס, הנדוצרטופס והטורוזאורוס.

קלדוגרמה

סקוט סמפסון הפיק קלדוגרמה, המציגה את "עץ המשפחה" הפילוגנטי של הטריצרטופס, והיא פורסמה ב-Sampson (2010)‏

פס עבה ליד שם המין מציין מתי הוא חי. צביעה רציפה מציינת ודאות כמעט מוחלטת שהוא חי בתקופה הרלוונטית וצביעה מפוספסת מציין פחות ודאות שהוא חי בתקופה הנ"ל. הצבעים מציינים איפה נמצאו המאובנים. החץ עם הכיתוב Triceratopsini מציין שמצומת זה בדיאגרמה כל המינים שייכים לשבט Triceratopsini. החץ עם הכיתוב Triceratops מציין את הסוג (genus) טריצרטופס, וכל ההתפצלויות מתחתיו הן מינים של הטריצרטופס. ליד כל מין מופיע איור של גולגולת האופיינית למין זה.

	Utahceratops

	Pentaceratops

Coahuilaceratops

	Kosmoceratops

	Vagaceratops

Triceratops

	Triceratops horridus

	Triceratops prorsus

רשימת מינים

מינים תקפים

Triceratops horridus (Marsh, 1889) (originally Ceratops) (type species)
Triceratops prorsus (Marsh, 1890)

מינים מוטלים בספק

המינים הבאים נחשבים למינים מוטלים בספק (nomina dubia) מאחר שהם מבוססים על שרידים במצב גרוע או על מעט מדי שרידים, דבר שמקשה מאוד (ואולי אף לא מאפשר) לבצע הבחנה של המין של השרידים משאר המינים הידועים.

T. albertensis (C. M. Sternberg, 1949)
T. alticornis (Marsh, 1887 [originally Bison])
T. eurycephalus (Schlaikjer, 1935)
T. galeus (Marsh, 1889)
T. hatcheri (Lull, 1907) (עדיין במחלוקת, ראו נדוצרטופס)
T. ingens (Lull, 1915)
T. maximus (Brown, 1933)
T. sulcatus (Marsh, 1890)

מינים שגויים

המינים הבאים זוהו בטעות כמינים חדשים אף על פי שהם היו בעצם מינים שכבר נתגלו, מוינו וניתן להם שם.

T. brevicornus (Hatcher, 1905) (=T. prorsus)
T. calicornis (Marsh, 1898) (=T. horridus)
T. elatus (Marsh, 1891) (=T. horridus)
T. flabellatus (Marsh, 1889) (=T. horridus)
T. mortuarius (Cope, 1874) (nomen dubium; originally Polyonax; =Polyonax mortuarius)

T. obtusus (Marsh, 1898) (=T. horridus)
T. serratus (Marsh, 1890) (=T. horridus)
T. sylvestris (Cope, 1872) (nomen dubium; originally Agathaumas sylvestris)
T. lhorn (Allain, 2001) (nomen dubium; originally Ukialomaceratops lhorn)

טריצרטופס בתרבות

הטריצרטופס הוא אחד הדינוזאורים האייקוניים והידועים ביותר, ביחד עם הטירנוזאורוס רקס, האפטוזאורוס (ברונטוזאורוס), הסטגוזאורוס והברכיוזאורוס. הפופולריות שלו בקרב חובבי הדינוזאורים והציבור הרחב שנייה אולי רק לזו של הטירנוזאורוס רקס. כתוצאה מכך הוא זוכה לאזכור כמעט בכל יצירת מדע פופולרי העוסקת בדינוזאורים (ספרי עיון, ספרי מדע לילדים, תוכניות טלוויזיה, אלבומי אמנות פלאונטולוגית וכו') ובנוסף זוכה לאזכורים ביצירות בדיוניות רבות: בהן ספרים, סרטי קולנוע (ובפרט כל סרטי פארק היורה), תוכניות טלוויזיה ומשחקי מחשב.

בתרבות הפופולרית

בארצות הברית, טריצרטופס הוא המאובן הלאומי של דרום דקוטה והדינוזאור הלאומי של ויומינג.
מיניאטורות דינוזאורים רבות מפוסלות בדמות הטריצרטופס, והן נעות מצעצועים זולים ועד לפסלונים איכותיים מאוד.
הטריצרטופס הוא הקמע של מוזיאון הטבע זנקנברג שבגרמניה ומופיע בלוגו שלו. במוזיאון ישנן שתי גולגולות מקוריות של טריצרטופס ושלד מלא משוחזר.
בישראל ניתן למצוא דגמים של טריצרטופס (בוגר וגור) בפארק הדינוזאורים שליד סינמה סיטי ראשון לציון ובפארק ענבה במודיעין.
הטריצרטופס משחק תפקיד מרכזי בספר "תעלומת הביצה הענקית" (במקור: "The Enormous Egg") מאת אוליבר באטרוורת'.
הסוג זיקית הטריצרטופס (Trioceros), קרוי על שמו עקב מבנה הקרניים המזכיר קרני טריצרטופס.

טריצרטופס נגד טירנוזאורוס רקס בתרבות הפופולרית

נושא פופולרי מיוחד בקשר לטריצרטופס, בייחוד בספרי ילדים על דינוזאורים, סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, הוא "דו-קרב הענקים" בין הטריצרטופס לטירנוזאורוס רקס האימתני, הטורף הגדול ביותר באמריקה הצפונית. ב-1942 צייר צ'ארלס נייט ציור גדול ומפורסם המתאר עימות בין השניים במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע (FMNH) בשיקגו עבור נשיונל ג'יאוגרפיק. ציור זה טבע את חותמו בתרבות וקיבע את מעמדם של הטריצרטופס והטירנוזאורוס רקס כאויבים קלאסיים. הפלאונטולוג ד"ר רוברט "בוב" בקר (Bakker) אמר על היריבות בין שני הדינוזאורים: "שום קרב בין טורף לטרף לא היה כה דרמטי. זה ראוי ששני גיבורים ענקיים אלה חיו את היריבות הקו-אבולוציונית ביניהם עד סוף הימים האחרונים של הפרק האחרון בעידן הדינוזאורים". הפלאונטולוג ד"ר תומאס ר. הולץ הבן (מומחה לטירנוזאוריים וכותב ספרי מדע פופולרי על דינוזאורים) אמר ש"העימות בין טירנוזאורוס לטריצרטופס היה כנראה אחד הקרבות הגדולים ביותר שהיו בטבע" ותיאר את הטריצרטופס כבעל-חיים שמייצג את מה שקורה כשמתפתח משהו שיכול לעמוד בפני העוצמה של הטירנוזאורוס רקס. מאז ניסו סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ותוכניות מדע פופולרי לשחזר את הקרבות האדירים שאולי התרחשו בין השניים. הדו-קרב ביניהם הוא נושא כה פופולרי שבתצוגת הדינוזאורים החדשה של המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע של הסמית'סוניאן התצוגה הראשית היא שלד של טירנוזאורוס רקס בשם "סטן" טורף את שלד הטריצרטופס "האטצ'ר".

במדיה, בקולנוע ובטלוויזיה

קולנוע

סרטי דינוזאורים רבים כללו את הטריצרטופס:

בסרט מיליון שנה לפני הספירה (צולם ב-1966) הוצג טריצרטופס בקרב עם צרטוזאורוס (אף על פי שהם לא חיו באותו זמן). הקרב נוצר באמצעות אנימציית סטופ מושן.
הטריצרטופס הוא אחד הדינוזאורים הבודדים שנראו בכל סדרת הסרטים שוברי הקופות "פארק היורה". בסרט הראשון (1993) הוצג טריצרטופס ששכב חולה, תפקיד שבספר שעליו מתבסס הסרט ניתן לסטגוזאורוס. בסרט ההמשך "פארק היורה 2: העולם האבוד" (1997), באחת הסצנות טריצרטופס מסתער והורס את המחנה של ציידי הדינוזאורים וכמעט הורג את 2 הציידים טמבו ואג'אי לאחר שזורק לידם מכונית. בסרט פארק היורה 3 (2001) הוא נראה רק מהמטוס בכניסה לפארק. בסרט שובר הקופות "עולם היורה" (2015) העוסק בגן חיות בדיוני ובו דינוזאורים משוחזרים גנטית, הופיעו טריצרטופס צעירים ובוגרים. הטריצרטופסים הצעירים, שהיו בגודל סוס פוני, שימשו כחיות רכיבה לילדים בפינת הליטוף ואילו הבוגרים הסתובבו בשמורה פתוחה ונראים בסצנה ביחד עם אפטוזאורים וסטגוזאורים, שאף הם שוחזרו גנטית לפי עלילת הסרט. בסרט ההמשך עולם היורה: נפילת הממלכה (2018) נראים טריצרטופסים נמלטים מהר געש, שלבסוף נתפסים בכלובים, כולל נקבה עם צאצאה. בסוף הסרט הם משוחררים ואחד מהם הורג את אחד מאנשי מילס. בסרט מוצג גם דגם גולגולת של טריצרטופס שקרניו הארוכות משפדות למוות את האינדורפטור. בעולם היורה: עולם חדש נראה טריצרטופס צעיר שאלי סאטלר מחבקת בכלוב בתוך "המחלקה לחיות-בר פרה-היסטוריות". פרטים נוספים נראים משוחררים מכליאות בלתי חוקיות בתחילה וכן ב"עמק ביוסין" בורחים משריפות. הוא מוצג על איורים גם בעולם היורה: מחנה הקרטיקון ובמשחקי המחשב של הסדרה כמו Jurassic World: Alive, פארק היורה 3: בניית פארק, Jurassic Park: Operation Genesis, Jurassic World Evolution ו-Jurassic World Evolution 2.
בסרט "צעצוע של סיפור 3" מופיעה בובת טריצרטופס כחולה בשם "טריקסי" שיודעת לשחק במחשב ואף לגלוש באינטרנט. בעקבות הסרט יצאו בובות רכות בדמותה.
רובוטריק בשם סלאג ההופך לטריצרטופס ענק מופיע בסרט הלייב אקשן "רובוטריקים 4: עידן ההכחדה".
שלד טריצרטופס המתעורר לחיים מופיע בסרט "לילה מוטרף במוזיאון 3: סוד הקבר".

תוכניות מדע פופולרי

הטריצרטופס מופיע בתוכניות וסדרות טבע רבות של מדע פופולרי, שכוללות לרוב אנימציה ממוחשבת המשחזרת את הדינוזאורים בפעולה:

טריצרטופס מופיע בסדרה The Truth About Killer Dinosaurs שם הוא מככב בפרק הראשון לצד טירנוזאורוס. הפרק הראשון חוקר את הדו-קרב האפי בין השניים. בשביל להעריך את הקרב ביניהם אודי בודק עצמות של טריצרטופסים שננשכו, מבצע בדיקת עוצמת נשיכה לאליגטורים בפלורידה ומשתמש בדגמים מתכתיים של לסתות הטירנוזאורוס כדי לבדוק כמה חזקים הם היו וכן של גולגולת הטריצרטופס כדי לבדוק אם הוא יכל להסתער כמו קרנף או תאו קדימה. טירנוזאורוס יכול היה להרוג טריצרטופס לא ערני או חלש אם הוא תקף אותו מהצד אך טריצרטופס עירני היה יכול לנגוח בו למוות בקרניו.
הטריצרטופס מופיע בסדרה Clash of the Dinosaurs בפרק העוסק בהתגוננות של דינוזאורים צמחוניים מפני טורפים. בפרק זה ד"ר רוברט בקר מתאר את הטריצרטופס כדינוזאור קטלני ומוגן היטב, שיכל להרוג כל טורף, כולל טירנוזאורוס. בפרק יש שחזור CGI של שני טריצרטופסים נאבקים אחד בשני ושל קרב בין טריצרטופס לטירנוזאורוס בו הטריצרטופס מנצח.
הטריצרטופס נראה במספר סדרות של ה-BBC ביניהם בללכת עם דינוזאורים נראה פרט שנטרף בידי טירנוזאורוס, ב"פארק פרהיסטורי" טריצרטופס צעיר בשם "תיאו" היה הדינוזאור הראשון שהובא לפארק, בבראשית: העולם החדש מופיע בפרק השמיני טריצרטופס הצועד חזרה לתקופתו בקרטיקון.
בכוכב פרהיסטורי בעונה הראשונה נראה טריצרטופס שנטרף בידי טירנוזאורוס ובהמשך עדר טריצרטופסים צועדים במערה כדי לקבל מינרלים חיוניים מהקירות, ובעונה השנייה עדר טריצרטופסים מתקבץ לחיזור ובשיא מוצג דו-קרב בין טריצרטופס זקן וגדול לצעיר חזק אך לא מנוסה.
הטריצרטופס מופיע בסדרת הטבע החיים על פני האדמה (2023). בפרק הראשון, נקבת טריצרטופס נמלטת מנקבת טירנוזאורוס ושני צאצאיה המתבגרים ומוצאת הגנה בתוך עדר הטריצרטופסים שיוצרים חומת קרניים מול הטורפים.
הטריצרטופס מופיע גם בסדרות פלאווורלד, הדינוזאורים! ודינו דן.

סדרות טלוויזיה עלילתיות

הטריצרטופס הופיע גם במספר רב של סדרות טלוויזיה עלילתיות:

בסדרת "הרובוטריקים" הופיעו רובוטריק בצורת טריצרטופס בשם סלאג (Slug). הוא היה חלק מקבוצת הדינוטריקים שיצרו הרובוטריקים הטובים. סלאג היה בעל כוח הרסני במיוחד ויכל לנשוף אש מפיו.
בסדרת הטלוויזיה "פאוור ריינג'רס" טריצרטופס הוא "זורד" שהופעל על ידי הריינג'ר הכחול והיה חלק מה"מגה זורד" - רובוט לוחם ענק שנלחם במפלצות הרעות וחלקיו השונים היו בדמות בעלי חיים פרה-היסטוריים.
בסדרת ההנפשה "צבי הנינג'ה" (2003) מופיע גזע של חייזרים בעלי ראש של טריצרטופס וגוף של אדם, שתרבותם מבוססת על רומא העתיקה בתקופה שבה נפלה הרפובליקה והחל שלטון הקיסרים.
בסדרת האנימציה הממוחשבת "דינוטרקס" אחת הדמויות הראשיות היא דחפורטופס (Dozeratops), שילוב בין דחפור (בולדוזר) לטריצרטופס.

גלריה

תצוגה מוזיאלית

העתק גולגולת טריצרטופס יצוק מארד מוצג בכניסה למוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע של הסמית'סוניאן, ארצות הברית.
גולגולת של טריצרטופס מהמין Triceratops horridus במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק.
השלד המתוקן של הטריצרטופס בעת העברתו לתצוגה זמנית במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע של הסמית'סוניאן, ארצות הברית.
שלד של טריצרטופס הורידוס במוזיאון הטבע זנקנברג בפרנקפורט, גרמניה.
תקריב על עצמות אגן הירכיים של טריצרטופס.
גולגולת של טריצרטופס הורידוס במכון הפלאונטולוגי בפריז, צרפת.
גולגולת של טריצרטופס מול גולגולת של טירנוזאורוס במוזיאון להיסטוריה של הטבע בווינה, אוסטריה.
מבט מלמעלה על שלד של טריצרטופס במוזיאון טירל המלכותי בקנדה.

איורים של גולגולת טריצרטופס פרורסוס מאת עותניאל צ'ארלס מארש, שגילה והגדיר את הטריצרטופס

מבט חזיתי
מבט עורפי
מבט מלמעלה
מבט מהצד

דגמים של טריצרטופס

דגם 1:30 שנוצר על פי ההנחיה המדעית של Staatliches Museum Fur Naturkunde Stuttgart בגרמניה
דגם של Triceratops horridus מאת Creative Beast Studio
דגם של Triceratops horridus מאת Creative Beast Studio
דגם קטן של חברת Safari Ltd
דגם טריצרטופס, בוגר וגור, בגן הבוטני בירושלים, ישראל
דגם במרכז מסחרי בברייטון, הממלכה המאוחדת

דגמים וירטואליים ושחזורים בגרפיקה ממוחשבת

ראו גם

לקריאה נוספת

Dr. Erich Fitzgerald, Triceratops: A Natural History, Melbourne Museums Victoria, 2022, מסת"ב 9781921833571
פרופסור פיטר דודסון, The Horned Dinosaurs, הוצאת פרינסטון, 1998 (באנגלית) (מידע בגוגל ספרים) - בעיקר פרק 3 אך גם פרקים 1, 2, 7 ו-8.
ד"ר דייוויד ב. נורמן, דינוזאורים, הוצאת מודן, 1993 - מבוא כללי על דינוזאורים בעברית
סטיב פארקר, The Complete Book of Dinosaurs, הוצאת אפל, 2004 (באנגלית) - עמ' 350–373 ובפרט עמ' 366.
ד"ר תומאס ר. הולץ הבן, Dinosaurs: The Most Complete, Up-to-Date Encyclopedia for Dinosaur Lovers of All Ages, הוצאת רנדום האוס, 2007 (באנגלית) - בעיקר פרקים 34 ו-35, אך גם פרקים 36–38
מ. ק. ברט-סרמן, תומאס ר. הולץ הבן, ג'יימס א. פארלו (Brett-Surman, M.K., Holtz, T.R., and Farlow, J. O) - עורכים, The Complete Dinosaur (Second Edition), הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 2012 (באנגלית) - בעיקר פרק 25 מאת פיטר מקוביקי, עמ' 526–549.
Dodson, P.; Forster, C. A.; Sampson, S. D. (2004). "Ceratopsidae". In Weishampel, D. B.; Dodson, P.; Osmólska, H. (eds.). The Dinosauria (second ed.). Berkeley: University of California Press. pp. 494–513. ISBN 978-0-520-24209-8.
עותניאל צ'ארלס מארש, ג'ון בל האטצ'ר, ריצ'רד סוואן לול, The Ceratopsia, הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, 1907 - מונוגרפיה ישנה מאוד אך מלאה באיורים מצוינים ותיאור טכני של מאובני הטריצרטופס

קישורים חיצוניים

מידע כללי על הטריצרטופס

ד"ר צחי אבנור, טריצרטופס Triceratops – מידע, תמונות, סרטוני וידאו וריכוז מקורות
קים אן צימרמן, Triceratops: Facts about the Three-horned Dinosaur, באתר LiveScience, ‏2012
Triceratops במדריך הדינוזאורים The Dino Directory של המוזיאון להיסטוריה של הטבע (לונדון)
דף מידע באתר Walking With Dinosaurs מבית ה-BBC (באנגלית)

טריצרטופס, באתר הטבע של ה-BBC, כולל סרטוני וידאו על הטריצרטופס
טריצרטופס לילדים, דף מידע בצירוף פעילויות לילדים
טריצרטופס, באתר HowStuffWorks
טריצרטופס באתר הדינוזאורים של דורלינג קינדרסלי
השלד של הטריצרטופס באתר הדינוזאורים של דורלינג קינדרסלי
טריצרטופס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: טריצרטופס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טריצרטופס
טקסונומיה בוויקימינים: Triceratops

טריצרטופס: סוג של דינוזאור בעל קרניים ממשפחת הצרטופסיים

אטימולוגיה

פלאוביולוגיה, תיאור ומאפיינים

תפוצה

גודל

יציבה וגפיים

תזונה

הגולגולת, הקרניים והעטרה

השלד ועמוד השדרה

שינוי צורה בגדילה

כסות חיצונית

התנהגות ואורח חיים

אינטליגנציה וחושים

אינטראקציה תוך-מינית

טריצרטופס נגד טירנוזאורוס

הפאונה בבית גידולו

גילוי ומאובנים

גילוי

מאובנים

גולגולת הטריצרטופס

חוקרים בולטים בתחום

תצוגה מוזיאלית

מיון וסיווג טקסונומי

מינים

טורוזאורוס או טריצרטופס

תת-המשפחה של טריצרטופס

קלדוגרמה

רשימת מינים

מינים תקפים

מינים מוטלים בספק

מינים שגויים

טריצרטופס בתרבות

בתרבות הפופולרית

טריצרטופס נגד טירנוזאורוס רקס בתרבות הפופולרית

במדיה, בקולנוע ובטלוויזיה

קולנוע

תוכניות מדע פופולרי

סדרות טלוויזיה עלילתיות

גלריה

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מידע כללי על הטריצרטופס

חדשות ומאמרים

תמונות, ציורים ואיורים

סרטוני וידאו

ביאורים

הערות שוליים

Tags:

🔥 Trending searches on Wiki עברית: