טיפול הורמונלי חליפי: טיפול תרופתי לסימפטומים של גיל המעבר

תסמינים אלו כוללים בין השאר גלי חום, ניוון נרתיקי, הזדקנות עור מואצת, יובש בנרתיק, ירידה במסת השריר, הפרעות בתפקוד המיני ואובדן עצם והם קשורים במידה רבה לרמות ההורמונים המיניים הנמוכות המופיעות בגיל המעבר.

התרופות ההורמונליות העיקריות המשמשות לטיפול הורמונלי חליפי לתופעות גיל המעבר כוללות אסטרוגנים ופרוגסטוגנים (ביניהם הורמון הפרוגסטרון). אף על פי שלשניהם יכולות להפחתת התסמינים, פרוגסטוגן מתווסף בעיקר למשטרי הטיפול באסטרוגן כאשר הרחם עדיין קיים. טיפול באסטרוגן בלבד, ללא הוספה של פרוגסטרון, מעודד את עיבוי רירית הרחם ועל כן עלול להגדיל את הסיכון לסרטן רירית הרחם. בנשים שעברו ניתוח להסרת הרחם, ניתן בדרך כלל אסטרוגן ללא פרוגסטרון. ניתן לקבל את הטיפול בכדורים, מדבקות עוריות (transdermal patch), קרמים, טבעות נרתיק (vaginal rings) או, במקרים נדירים, בזריקה. המינון בדרך כלל עובר שינויים מחזוריים, כאשר אסטרוגן ניטל באופן יומי, ופרוגסטרון או פרוגסטין נלקח כשבועיים בכל חודש או חודשיים. בשיטה אחרת, ניטלים מינונים קבועים של כל ההורמונים. לעיתים מוסיפים אנדרוגן, בדרך כלל טסטוסטרון, כדי לטפל בחשק מיני שנפגע. הוא יכול גם לעזור בטיפול ברמת אנרגיה מופחתות ועוזר להפחית אוסטאופורוזיס לאחר גיל הבלות. האינדיקציות הנוכחיות לשימוש בטיפול הורמונלי חליפי לפי מינהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) כוללות טיפול קצר מועד בתסמיני גיל המעבר, כמו גלי חום בכלי הדם או ניוון בנרתיק, ומניעת אוסטאופורוזיס. בנשים צעירות בעלות בעיה בתפקוד השחלות, או לאחר ניתוח להסרתן, טיפול הורמונלי חליפי ניתן למשך זמן רב.

ההשפעות ארוכות הטווח של טיפול הורמונלי חליפי על מרבית מערכות האיברים משתנות לפי הגיל והזמן שחלף מאז החשיפה הפיזיולוגית האחרונה להורמונים הטבעיים, וייתכנו הבדלים משמעותיים במשטרי הטיפול, גורמים שמקשים על הערכת ההשפעות של טיפול הורמונלי חליפי. ארגון בריאות האישה (ה-WHI) מבצע מחקר מתמשך של למעלה מ-27,000 נשים שהחל בשנת 1991, כאשר הממצאים האחרונים שלו מצביעים על כך שכאשר הטיפול החל תוך עשר שנים לאחר גיל המעבר, טיפול הורמונלי חליפי מפחית את התמותה מכל הסיבות ואת הסיכונים למחלות כליליות, אוסטאופורוזיס, ודמנציה; כ-10 שנים מאוחר יותר, ההשפעות המועילות על התמותה ומחלות הלב הכליליות אינן ניכרות עוד, אם כי ישנם ירידה בסיכונים לשברים בירכיים ובחוליות וסיכון מוגבר לטרומבואמבוליזם ורידי.

בנוסף לטיפול בהורמונים הסינתטיים, קיימים גם טיפולים בהורמונים הנקראים "טבעיים" או ביו-זהים (bioidentical). הם נקראים כך משום שאלה הורמונים זהים מולקולרית לאלו המיוצרים בגוף. עד שנת 2004, היתרון היחסי של ההורמונים הטבעיים על פני הסינתטיים נחשב כ"לא מוכח". טיפול בהורמונים טבעיים ניתן בדרך כלל בעזרת מריחה על העור של קרם או ג'ל ובכך מופחתים הסיכונים להתמרה סרטנית (כמו בטיפול באסטרוגן) או סיכונים נוספים הנפוצים בטיפול דרך הפה. כמו כן בנטילת כדורים ההורמונים הטבעיים אינם מגיעים לזמינות ביולוגית מספקת לאחר מעבר בקיבה. אחת הסיבות להתעניינות הגדולה בהורמונים טבעיים (בארצות הברית בפרט) היא עקב קידומם על ידי השחקנית סוזאן סמרס, אשר כתבה עליהם ספרים והתראיינה בתקשורת האמריקאית וסיפרה על היתרונות שלהם. החיסרון של ההורמונים הטבעיים הוא שאינם מהווים תרופות מאושרות על ידי ה-FDA. מאחר שלא ניתן לרשום עליהם פטנט, אף חברת תרופות לא טרחה להגיש בקשה לרישומם כתרופה, וגם לא ערכה עליהם מחקרים רחבי היקף כדי לבדוק את יעילותם ובטיחותם. ההורמונים מיוצרים על ידי רוקחים ובתי מרקחת פרטיים, ולכן קיימת פחות אמינות בנוגע למינונים ותוכן הכדורים. ה-FDA מתנגד לשימוש בהורמונים טבעיים, עקב היותם לא מוכחים מדעית, וטוען שהשם "הורמונים טבעיים" הוא "לא מדעי".

• טיפול הורמונלי

  מדיה וקבצים בנושא טיפול הורמונלי חליפי בוויקישיתוף

• טיפול הורמונלי חליפי, באתר מכבי שירותי בריאות
• טיפול הורמונלי חליפי, באתר Medico