עם טאגאלוג: קבוצה אתנית בפיליפינים

יש להם חברה מפותחת שמרכזה התרבותי במנילה, שנקבעה כעיר הבירה של הפיליפינים. רובם מתגוררים באזורי המטרופולין של מנילה וקלברזון בדרום האי לוזון. כמו כן הם מצויים במחוזות בולקאן, בטאן, זאמבאלס, נואבה אסיג'ה ואאורורה במרכז לוזון ובאיים נוספים. הטאגאלוג מונים כ־30 מיליון נפש. השפה הלאומית של הפיליפינים נגזרת בעיקר משפת הטאגאלוג. בני הטאגאלוג הם בעיקר נוצרים קתולים, אך יש ביניהם גם בני דתות אחרות ובהן דתות אתניות, בודהיזם ואסלאם.

 

באתר הארכאולוגי העתיק ביותר בפיליפינים קירות הסלע מאוירים בציורים חצובים, ויש בהם כ־130 דמויות של חיות ושל אנשים. אלה נחצבו כנראה בידי אבות אבותיהם של אנשי הטאגאלוג, בתקופה הנאוליתית המאוחרת לפני 4,000 שנה. לדברי הארכאולוגים הדמויות האנושיות על הקירות הן של תינוקות, והן צוירו כנראה מתוך האמונה שהציור על הקיר הקדוש להם יגן על הילדים ממחלות.

הרשומה המוקדמת ביותר של טאגאלוג היא מסמך מסוף המאה ה-9 הידוע בשם "לגונה קופרפלייט". הוא מיוחס לתאריך 21 באפריל 900 בלוח השנה הגרגוריאני. המסמך נכתב במלאית קדומה, ומכיל מילות מפתח רבות בסנסקריט ואלמנטים של אוצר מילים לא מלזי. המסמך קובע כי הוא משחרר את המחזיקים בו מחוב של זהב בהיקף מסוים. המסמך וכל מה שנמצא סביבו מעידים כי חברה מורכבת, עם מנהגי קבורה בסרקופגים, התפתחה בחצי האי בונדוק במחוז קזון. כמו כן הוקמו קהילות של טאגאלוג במנילה ובטונדו, כולן ביובל של הנהר פאסיג, ובמקומות נוספים. בתקופת שלטונו של סולטאן בולקיה, בשנים 1485–1521, החליטה סולטנות ברוניי לשבור את המונופול של טונדו בסחר עם סין על ידי תקיפת טונדו והקמת סלרונג כמדינת בובה ברוניינית.

הנוסע טום פירס, שהיה באזור בראשית המאה ה־16, ציין כי אנשי האי לוזון היו "בעיקר כופרים" ולא מוערכים הרבה במלאקה בזמן שהוא שהה שם. עם זאת הוא ציין כי הם היו אנשים חזקים וחרוצים שעסקו ״בדברים שימושיים״. מסעו של פירס הוביל אותו לגלות שבארצם יש מספיק מזון, שעווה, דבש וזהב מסוג נחות.

השליט של הטאגאלוג לא היה מלך, ושלטה בהם קבוצה של זקנים. הם סחרו עם שבטים מבורניאו ומאינדונזיה. היסטוריונים פיליפינים מציינים כי במלאקה דוברו כ־80 שפות שונות. כאשר הגיעה ספינתו של מגלן לפיליפינים, הוא ציין שהם אוספים אלמוגים הקשר עם שאר דרום-מזרח אסיה הוביל ליצירת כתב ששימש מאוחר יותר בספר ״דוקטרינה כריסטיאנה״, שאותו כתבו המתנחלים הספרדים מהמאה ה-16.

 

ב־19 במאי 1571 העניק מיגל לופז דה לגזפי את התואר "עיר" למושבה מנילה. התואר אושר ב־19 ביוני 1572. בהשפעת ספרד הפכה מנילה למרכז הקולוניאלי שלה במזרח הרחוק. הפיליפינים הייתה מושבה ספרדית שחסתה תחת הסמכות של ספרד החדשה. ניהל אותה המושל הכללי של הפיליפינים, ששלט ממנילה. במשך 333 שנות השלטון הספרדי כתבו אנשי כמורה ספרדיים ספרי דקדוק ומילונים שונים של שפת הטאגאלוג. את המילון החשוב הראשון של שפת טאגאלוג חיבר המיסיונר הצ'כי הישועי פאבלו קליין בתחילת המאה ה־18. המשורר המקומי פרנסיסקו באלתזר (1862–1788) נחשב סופר הטאגאלוג החשוב ביותר, והעבודה הבולטת ביותר שלו הייתה האפוס פלורנטה בלורה בתחילת המאה ה־19.

יוצאי אסיה המקוריים שהגיעו לאמריקה הצפונית לאחר תחילת ההתיישבות האירופית היו קבוצה של פיליפינים, המכונה "לוזוניאנים" או ״אינדיאנים של לוזון״,, שהיו חלק מצוות הספינה הספרדית Nuestra Señora de la Buena Esperanza. הספינה הפליגה ממקאו ועגנה במפרץ מורו בחוף קליפורניה ב־17 באוקטובר 1587, כחלק ממסחר בין הודו המזרחית (השם הקולוניאלי של מה שיהפוך לפיליפינים) ובין ספרד החדשה (מושבות ספרד בצפון אמריקה). מלחים פיליפינים נוספים הגיעו לאורך החוף בקליפורניה. שני המקומות היו חלק מהאימפריה הספרדית. ב־1763 הקימו "אנשי מנילה", או "טגלאס", את היישוב סנט מאלו בפאתי ניו אורלינס שבלואיזיאנה.

לאנשי הטאגאלוג היה תפקיד פעיל בהמהפכה הפיליפינים ב־1896, ורבים ממנהיגי המהפכה היו ממנילה או מהמחוזות שמסביב. [23] הקטיפונאן, ארגון המחתרת, התכוון לקרוא לפיליפינים בשם "קטגלוגן" או ״רפובליקת טאגאלוג״, והרחיב את משמעותו של השם לכל הילידים באיי הפיליפינים.

החוקה הראשונה בפיליפינים, החוקה של ביאק־נה־בטו משנת 1897, הכריזה כי טאגאלוג היא השפה הרשמית. בשנת 1935, בחוקה הפיליפינית החדשה, נותרו האנגלית והספרדית השפות הרשמיות, אך נחקק חוק שמאמץ שפה לאומית משותפת המבוססת על אחת משפות הילידים הקיימות. לאחר לימוד ודיון בחר ה״מכון לשפה הלאומית״, ועדה המורכבת משבעה חברים שייצגו אזורים שונים בפיליפינים, בטאגאלוג כבסיס להתפתחות ולאימוץ של השפה הלאומית של הפיליפינים. ב־30 בדצמבר 1937 הכריז הנשיא מנואל קזון על הבחירה בשפת הטאגאלוג לשמש הבסיס לשפה הלאומית של הפיליפינים. ב־1939 שינה הנשיא קזון את שמה של השפה הלאומית המבוססת על טאגאלוג ל"וויקאנג פמבנס" (שפה לאומית). בשנת 1959 שונה שם השפה שוב, לשם פיליפינו. חוקת 1973 קבעה את הפיליפינו, המבוססת על טאגאלוג, כשפה הרשמית לצד האנגלית והוחלט על פיתוח רשמי של שפה לאומית משותפת שתיקרא פיליפינית.

על הנפש

בני הטאגאלוג מאמינים באופן מסורתי בשתי צורות של הנשמה. הראשונה ידועה בשם kakambal (שמשמעו=״תאום״), שהיא נשמת החיים. בכל פעם שהאדם ישן, נשמתו יכולה לנדוד למקומות אחרים על פני הארץ. כאשר הנשמה נתקלת באירוע מזעזע היא מחוללת סיוטים בנפשו של האדם שאליו היא שייכת.

כאשר אדם מת, "נשמת החיים" שלו הופכת בסופו של דבר לצורה השנייה של הנשמה, לפי האמונה הטאגאלוגית, שנקראת kaluluwa (שמשמעו= "רוח"). במסורת הטאגאלוג ״רוחו״ של האדם נודדת ל״קאסאנאן״ (=לגיהנום, אם האדם היה רע בחייו) או ל״מאקה״ ("גן עדן", אם האדם היה טוב בחייו). מסע הרוח לאחר המוות נעשה בעזרת יצורים מקודשים או באמצעות התערבות אלוהית שהוא יוצר היקום.

נוסף על האמונה בקלואווה, נוצרה מסורת הנקראת פאנגאלולואה (Pangangaluluwa). זאת המסורת של עזרת רוחות האבות, לרוח של המת להגיע אל המקום הטוב - Maca או לפעול ולהשפיע על רוחו הרעה, שלא תגיע ״לגיהנום״, אלא ל"גן עדן" = למאקאה. בטקסים כאלה המסורת מועברת בדקלום ושירה, וישנם גם מינהגי נתינה ונדבה שמטרתם לעורר את הרוחות ולהעבירן למקום הנשמות הטהורות והטובות. מסורת זו של טקסים נספגה גם באמונות הנוצריות של הטאגאלוגים, וטקסים מתאימים נערכים בצורה מודרנית בין 27 באוקטובר ל-1 בנובמבר, אם כי ניתן לקיימם בכל יום בשנה. ישנם שירים מסורתיים ששרים או מנגנים בעת הטקסים האלה שמילותיהן עוסקות במצוות, בנדבות, בעולם הטוב, בשערי השמיים שנפתחים, בהזדמנות למעבר לעולם הטוב שאסור להחמיצה ועוד.

על החלומות

אנשי הטאגאלוג מאמינים כי כאשר אדם ישן, הוא יכול או לא יכול לחלום על האל בורא הכל (Bathala.) הסימני האלוהות הם כאילוזיות מעורפלות בתוך החלום, או בצורת יצורים חיים ומראות אפוקליפטיים מהעתיד. החלום לא משאיר עקבות אצל האדם החולם מהי הדרך שהוא צריך ללכת על מנת שהחלום יתממש. החלומות הן הבשורות והאזהרות והאפשרויות שנוסחו על ידי באתלה (האל הגדול)".

בנוסף, אדם עשוי לפעמים לחוות סיוטים בשנתו. ישנן שתי סיבות מדוע הם מופיעים: כאשר נשמתו של האדם הישן (kakambal) פוגשת אירוע טרגי בעת נדידתה מהגוף, או כאשר יצור דמוני שנקרא bangungot מתיישב בלילה על גבי האדם הישן כנקמה על כך שהאדם כרת את העץ ששימש למגורי הייצור הדמוני. רוב הסיוטים בלילה הם בשל נדידת הנשמה והתקלותה באירועים מפחידים.

 

על היקום

האמונה העתיקה של בני הטאגאלוג דגלה בכך כי האל הכל יכול (באטללה) ברא את השמש וגם את הירח, כי הוא קדום לכל דבר. בתקופות מאוחרות יותר הוענק תואר יוצר הלבנה לבתו האהובה, ״מאיארי״, בעוד שתואר האלוהות בורא השמש הועבר לנכדו של האלוהים ״אפולאקי״. אחת מבנותיו, ״טאלה״ יצרה את הכוכבים והיא האלוהות הראשית שלהם, ואילו ״הנן״ הוא אלוהות של הבוקר והעידן החדש (העתיד). האמונות הקוסמיות הטאגלוגיות אינן פטורות מהאמונות על ליקוי המאורות השוררת בקרב העמים האתניים השונים של הפיליפינים. אנשי הטאגלוג מאמינים שהגורם לליקויי חמה הוא דרקון מפלצתי, הנקרא לאהו. הדרקון מנסה לבלוע את הירח, אבל למרות היותו יצור חזק, הוא בקלות מובס על ידי Mayari ביתו של אלוהים יוצרת הירח, והעובדה היא כי הירח מוחשך זמן קצר בלבד במהלך הליקוי, כי בת האלוהים ניצחה את הדרקון והצילה את הירח.

שיטות קבורה

לאנשי הטאגלוג היו מנהגי קבורה רבים לפני הקולוניזציה הספרדית וההשפעה הקתולית. מנהגים אלה כוללים קבורה בתוך עץ, שרפה, קבורה בסרקופג וקבורה תת-קרקעית.

באזורים כפריים של אזור קוויט, עצים היו משמשים מקומות קבורה. האדם הגוסס היה בוחר את העץ מראש, ולכן כאשר הוא חלה במחלה סופנית או שהוא עמד למות בגלל זקנה, ביתו היה בנוי קרוב לעץ האמור. גופתו של המת הייתה מונחת אנכית בתוך גזע העץ החלול. לפני הכיבוש הספרדי, פסל המכונה likha היה מונח יחד עם המת בתוך גזע העץ. באזור Pila, לגונה, קיים מנהג קבורה בצורת שרפה, בו נותנים לגוף להתפרק תחילה. לאחר מכן היו מבצעים טקס מיוחד, שבו הגוף היה נשרף כי על פי אמונתם לאחר השרפה ״נשמת האדם מזוקקת כזהב״. פסלי ליקא נמצאו באתרי קבורה שונים. במולני, בקוזון ובאזורים סמוכים, קוברים את המתים בתוך סרקופגים של אבן גיר, יחד עם פסל ליקה, אך בפועל מנהג זה נעלם במאה ה-16 בעקבות הקולוניזציה הספרדית. בקלטגן, בטנגס והאזורים הסמוכים, המתים נקברים מתחת לפני האדמה עם פסלי ליקה, הפסלים, בגודל של 15–30 ס"מ. פסלי ליקא אינם מוגבלים רק לקבורה, הם משמשים גם בבתים, בתפילות, בחקלאות, ברפואה, בנסיעות ומקרים אחרים. פסלים כאלה המשמשים לצרכים אחרים, ידועים בשם larauan, שם שמשמעותו "דמות".

הפסלים שנקברו עם המתים נאספים לאחר מכן על ידי המשפחה, כנציגים של המתים אהובים. הפסלים משמשים כחיבור של בני התמותה לאלוהות ולחיים שלאחר המוות. כשהספרדים הגיעו, הם תיעדו פסלים כאלה בכמה רשימות. רשימה משנת 1582 מציינת כי היו בתים שהכילו "מאה או מאתיים פסלי אלילים כאלה". בשם הנצרות, הספרדים השמידו את הפסלים האלה בכל רחבי הארכיפלג. בתקופה זו נמצאים רק שני פסלים (עשויים אבן) במצב טוב, ושוכנים במוזיאון הלאומי של הפיליפינים במנילה.

בעלי חיים קדושים

בני הטאגאלוג האמינו כי ישנם שלושה סוגי בעלי חיים ושלושה סוגי צמחים הנחשבים קדושים. החיות המקודשות כוללות כלבים אשר בורכו על ידי האלים ונעשו בעלי ברית לאנושות. השני היו ציפורים כחולות שחורות, שנאמר עליהן שהן שליחות האלוהים. התנינים שנחשבו כשומרי ביצות הקודש, והן היו מלוות את נשמת הנפטר אל העולם שלאחר המוות.

שלושת הצמחים המקודשים כוללים את דקלי קוקוס המהווים את הצמחייה הראשונה הנובטת מתוך אפר המתים. השניים הם עצי פיקוס מסוימים שמהווים את ביתו של הכח העליון, והבמבוק הוא העץ שממנו האנושות התפתחה.

מספר ״שלוש״ היה מספר קדוש באמונות הטאגאלוג העתיקות. כאשר אלוהים וכוחות הרשע נלחמו במהלך היצירה הקוסמית, המלחמה נמשכה שלושה ימים ושלושה לילות. בנוסף לכך, לאלוהים - Bathala היו שלוש בנות אלוהיות (טאלה, מאיירי והנן) וישנן שלושה משכנות אלוהיים. כמו כן, היו שלושה יצורים אלוהיים במהלך היצירה הקוסמית וכאשר שניים מתוכם מתו במהלך יצירת הקוסמוס, הצטרפה אמם ואל נוסף ויצרו את השילוש המקודש עם האל הגדול. במיתולוגיה של הטאגלוג במהלך גלגול יצירת הייקום היו מספר התחלפויות של שלישיות אלים, שלקודמים מיועדים תפקידים או גורלות מיוחדים.

מחקר ארכאולוגי ב־2018 מצא כי הכלבים היו שכיחים מאוד אצל בני הטאגאלוג לפני הכיבוש הספרדי, והם טופלו כשווים לבני אדם. ממצאים אלה מגבים את הידע מהמסורת כי כלבים הם יצורים המבורכים על ידי האלים. כלבים נקברו תמיד בנפרד, ויש להם זכות למנהגי קבורה נאותים. באתר קבורה בסנטה אנה, במנילה, נמצא כלב שנקבר ראשון, ואחרי כמה שנים, מלווה הכלב, ילד אנושי, מת ונקבר מעליו. מעשה הממחיש את החשיבות שנתן האדם לכלבים באמונות העתיקות.

דת

לבני טאגאלוג הייתה בתחילה דת ייחודית משלהם, הידועה בשם טגליסמו, אבל השם המקורי של הדת אינו ידוע ולא תועד על ידי הספרדים. כשהספרדים הגיעו, הקתוליות הרומית נכפתה בכוח על ידי המתיישבים שהרסו את כל הדתות האחרות, כי ראו אותן כנחותות מהדתות האירופאיות. כיום, רוב בני הטאגאלוג שייכים לכנסייה הקתולית, ואילו מיעוט קטן שייך לכיתות פרוטסטנטיות שונות או לכנסיות נוצריות אחרות. יש מספר קטן של מוסלמים ומספר זעום של בני טאגאלוג שדבקים ביסודות הדת העתיקים.

הדת הטרום-קולוניאלית של אנשי הטאגאלוג הייתה תערובת של מערכות אמונות מקומיות, הינדואיזם ובודהיזם. הדת סובבה סביב הקהילה. היא הושפעה מהודו. הדת הייתה תערובת שמאניסטית של פוליתאיזם ואנימיזם, הנקראים בשם טגליסמו (דת טאגלוג) או אניטיזם (דת אניטו).

החלק הראשון של הפנתאון המסורתי הם תושבי Kaluwalhatian - היינו, משכן האלים, דומה לרעיון הנוצרי של גן עדן. שם מתגוררים, "האניטו" - מונח שמציין שלוש משמעויות: הראשונה היא "אלוהות" (אלים ואלות) כולל "אל עליון" והאלים שחיים בגן עדן. השנייה היא של ״רוחות״ - יצורים שנשלחו על ידי באתלה יחד עם אלוהויות נוספות כדי לסייע לאנושות בחיי היומיום. המשמעות האחרונה הוא "רוח האבות" - נשמות של בני אדם שנפטרו. אלה רוח האבות שנאספו על ידי "האל העליון" - Bathala כדי לסייע לקרוביהם ולצאצאים במקרים מיוחדים, בדרך כלל באמצעות חלומות. מלבד האניטו, יש בפנתיאון גם ישויות נמוכות יותר. יצורים אלה הם מגוונים בצורותיהם ונחשבים כמפלצות החיות בעולם לצד בני האדם. יצורים אלה מתגוררים בדרך כלל בתוך גבולות הטבע, אבל כאשר שלוותם מופרעת הם יכולים לגרום נזק חמור ואף להביא למוות. טאגלוגים שהיו בעלי יכולת רוחנית ליצור קשר עם אלוהויות ואנטיוטים היו ידועים כקטולנון. הקטולנון, היה המנהיג הרוחני והמתווך במגע בין האדם לאלוהות, הוא גם מילא את תפקיד המנהיג -הדטו datu, אם הוא עדיין לא חזר ממסעותיו או עדיין לא נבחר. בדומה לדאטו, הקטולנון עשוי להיות זכר או נקבה.

עבודות הקודש במקדשים הקדומים היו מבוצעות באמצעים שונים כגון הודיה, תפילה או אפילו הנצחה של אירוע. כל האלים ורוחות האבות נקראו בשם הקולקטיבי - אניטו. באתלה - האל העליון, הוא בין חמשת האלים הקדומים בפנתיאון של הטאגלוג. האל העליון מתגורר בבית האלים עם אלים ואלות אחרים כגון Amanikable, אל הציידים והמים הסוערים,Idiyanale, אלת העבודה,Dimangan - אל היבולים הטובים, Lakapati - אלת הפריון מפולון - אל העונות, מאיירי - אלת הירח, טאלה - אלת הכוכבים, הנן - אלת הבוקר, Dumakulem - אל ההרים, טאבו - אלת הרוח והגשם, Anagolay - אלת הדברים האבודים, Apolaki - אלוהי השמש,ו Diyan Masalanta - אלת האהבה.

גם אלים קטנים מתגוררים במשכן האלים, והם כוללים את ליוויוויי - אילת שחר, טאג-אני - אלת הקציר, קידלת - אלוהי הברקים, והנגין - אל רוח. משכן האלים לא קשור למקום שבו רוחות האבות נודדים. המקום שבו עוברים רוחות אבות הטובים הוא מתחת לאדמה ונקרא מאקה, ואילו המקום שבו רוחות אבות הרעות עוברות נקרא Kasamaan שגם הוא נמצא מתחת לאדמה. שלא כמו קאסאמאן, שהוא מקום של צער וסבל', מאקה הוא מקום שלווה ומלא שפע ואושר, כפי שרוחות האבות ראויות להיות בחיים שלאחר המוות. מאקה נשלט על ידי באתלה, שיש לו את היכולת להזמין רוחות להיכנס אל המאקה (וגם לקאסמאן) אם הוא רוצה. בעוד Kasamaan נשלט אך ורק על ידי אל בשם סיטאן, ששומר על הנשמות הרעות והוא האדון של ארבע אלות רעות: אלת המחלות, אלת הרס המשפחות, את השריפות, ואלת המוות.

כל דבר בטבע נחשב קדוש בדת הטאגאלוג ממערות, נהרות, ימים, אגמים, הרים, עצים, רוח, שמים, וכן הלאה. אתרים קדושים נופסים כוללים גם מקומות של מוות (בתי קברות עתיקים), ומקדשים (לרוב בצורת מבצר או בניין גדול). באתרים אלה מתקשרים עם האלים, ובכך הם משמשים גם מקום פולחן, אבל גם מקום שבו האדם המתפלל צובר אנרגיה, אושר וחיוניות. האתרים המקודשים הם גם בתי anitos מסוימים או של רוחות האבות שנשלחו על ידי ״האל העליון״ לסייע לאנושות. בין האתרים המקודשים האלה בפיליפינים אפשר למצוא את:

• אגם Taal והר הגעש.
• Mount Cristobal - כמקום קדוש של רוחות רעות, אשר צריך גם להיות מכובד.
• הר Banahaw - הקדוש כמקום של רוחות טובות, עוזרי Bathala.
• הר Makiling - מקודש כמקום לרוחות טובות.
• דרום סיירה Madre - מקודש, כי הוא גבוה וקרוב לגן עדן.
• לגונה דה ביי - אגם מסחרי הראשי של בני טאגאלוג.
• נהר Pasig - הדרך ששימשה את הטאגלוגים הקדומים מהמים המתוקים אל הים.
• הר Arayat - הר בצפון מזרח פמפאנגה, שהוא קדוש.
• מרינדוק - הרי מרינדוק ומערות באתלה
• אתרי מערות שונים - הנחשבים "כביתם" של הרוחות והאלים.

הקתוליות הרומית

 

הקתוליות הרומית הגיעה לראשונה לאזורי הטאגלוג בפיליפינים במהלך המאה ה-15, כאשר הספרדים הפילו את השלטון של טונדו ומאינילה לאורך נהר פאסיג. מאוחר יותר הם כפו את הדת האירופית, וניסו להחליף את מערכות האמונה השמאניות של הילידים. במאה ה -18, רוב הטאגלוגים דבקו בקתוליות הרומית, לעומת זאת, האמונות השמאניסטיות ומערכות אמונות אחרות של הטאגלוגים הועברו בחשאי על ידי הילידים לדורות הצעירים, תוך שמירה אפקטיבית על אמונותיהם ביצורים על טבעיים. עכשיו רוב בני טאגלוג ממשיכים לדבוק בקתוליות הרומית. התהלוכה הקתולית הגדולה ביותר בפיליפינים נחגגת ״בחג הנזארה השחורה״, אשר מתרחש בחיק הטבע.

עבור הקתולים מבני הטאגאלוג, אתרים קדושים כוללים קתדרלות, בזיליקות, כנסיות, ובתי קברות. עם זאת, בשל מערכות האמונה שהועברו מהמסורת בעבר, הרים מסוימים מוערכים גם כיום כאתרים קדושים, כגון הר Makiling והר Banahaw.

 

השפה המקומית של בני טאגאלוג היא טאגאלוג עתיקה, אשר הפכה לשפה מודרנית. בטאגאלוג המודרנית ישנם 5 דיאלקטים שונים, בהתאם לתערובת השפה האנגלית בתוכה, ובהתאם לשילוב שפות מקומיות אחרות בתוך הניב המסוים. צורת הכתיב המקורית של השפה נקראת בייביין (Baybayin). רק מעט אנשים יודעים היום לקרוא ולכתוב בבייביין. בשל כך, כתב היד העתיק של הטאגאלוג נחשב שנמצא על סף הכחדה. לאחרונה הוגשה הצעת חוק בקונגרס הפילפיני להפיכת הבייביין לכתב לאומי של המדינה, עם זאת, ההחלטה עדיין תלויה ועומדת בסנאט ובבית הנבחרים. כיום, הבייביין מתבטאת באופן אמנותי בקליגרפיה.

אנשי טאגאלוג היו דוברי ספרדית מיומנים מהמאות ה-18 עד ה-19 בעקבות תקופת הכיבוש הספרדי. כשהאמריקאים הגיעו, בסוף המאה ה-19, הפכה השפה האנגלית לשפה החשובה ביותר במאה ה-20. נכון לעכשיו, השפות של בני הטאגאלוג הן טאגלוג ואנגלית, ושילוב של השניים. השילוב ידוע כ"טאגאליש" (Taglish). מילים ספרדית ספורות עדיין נותרו בשימוש, אם כי משפט שלם בספרדית כבר לא נשמע.

הכובש הספרדי הביא את האלפבית הרומי כצורת הכתיבה של הפיליפינים במאה ה-16 לאחר שחיסל מסמכים רבים שהיו כתובים באותיות הבייביין. בסופו של דבר החליף האלפבית הרומי את בייביין לאחר שממשלת ספרד הטילה סנקציות, על כל הילידים שממשיכו להשתמש בכתב הילידי.

• טאגאלוג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)