ויקטימולוגיה (באנגלית: Victimology) היא ענף בקרימינולוגיה העוסק בקורבנות של פשעים, בסיבות להיותם של אנשים מסוימים קורבנות, בנטיות, התנהגויות ומעשים הגורמים לאנשים להפוך לקורבנות, במידת אשמתו האפשרית של הקורבן במעשה הפשע, ובמערכת היחסים בינו לבין הפושע ולמערכות המשפט והחברה.
המושג נטבע לראשונה ב-1938 על ידי עורך דין יהודי-רומני בשם בנימין מנדלסון.
סטפן שאפר (1968) חקר סוגים שונים של אחריות לפשע הקורבן:
מרווינג וולפגנג (1958) עסק בתבניות רצח ויחסי קורבן עבריין, והוא זיהה מספר גורמים טיפוסיים ברצח האצת הקורבן:
הנס פון הנטינג (1941) טען שהקורבן היה גורם לפעולה עבריינית ברבים מן הפשעים. המסר שלו: "אם נסתכל רק בתוצאה של הפעולה העבריינית, אנו עלולים שלא לזהות את הקורבן האמיתי". יחד עם זאת, לא כל קורבן מתגרה, אלא לעיתים התרומה לפשע קשורה למאפיינים או לעמדות חברתיות שאינן בשליטת הפרט.
קורבנות משקפים חוסר יכולת להתנגד לעבריין בגלל חוסר יתרונות פיזיים / חברתיים, כגון: צעירים, נשים, זקנים, פגועים מוחית, מהגרים, מיעוטים, קורבנות לסחיטה ועוד.
מנדלסון (1956), שנחשב אבי תורת הקורבן, הרכיב קטגוריות של הקורבנות על פי דרגת האשמה:
This article uses material from the Wikipedia עברית article ויקטימולוגיה, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.