כהונתה של הכנסת השמינית החלה ב-21 בינואר 1974, בעקבות הבחירות שנערכו ב-31 בדצמבר 1973.
בחירות אלו נדחו בחודשיים בשל מלחמת יום הכיפורים. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה אפרים קציר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לראש הממשלה, גולדה מאיר, שהייתה זקנת חברי הכנסת. מיד אחרי כן נבחר ישראל ישעיהו-שרעבי לכהונה שנייה כיושב ראש הכנסת. בעוד שבכנסות קודמות הוצג מועמד שהיה מקובל על רובן המוחלט של סיעות הבית, הציגה הפעם האופוזיציה מועמד מטעמה, בנימין הלוי. ישעיהו-שרעבי נבחר ברוב של 70 מול 37. חמישה מחברי הכנסת נמנעו.
ממשלות | הממשלה השש עשרה הממשלה השבע עשרה |
---|---|
תקופת כהונה | 21 בינואר 1974 – 13 ביוני 1977 (3 שנים ו־20 שבועות) |
מערכת בחירות | 31 בדצמבר 1973 |
הנהגה | |
יו"ר הכנסת | ישראל ישעיהו-שרעבי |
ראש הממשלה | גולדה מאיר יצחק רבין |
ראש הקואליציה | משה ורטמן |
ראש האופוזיציה | מנחם בגין |
הרכב הכנסת | |
מפלגת השלטון | המערך |
עם כינונה של הכנסת הוחלט להקים את הוועדה לענייני ביקורת המדינה. עד אז דנו ועדת הכספים וועדת הכנסת בדו"חות מבקר המדינה. בנוסף, יושב ראש ועדת הפנים שינה את שמה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.
הבחירות לכנסת התשיעית הוקדמו בעקבות התרגיל המבריק, והתקיימו ב-17 במאי 1977. כהונתה של הכנסת השמינית הסתיימה עם תחילת כהונתה של הכנסת התשיעית, ב-13 ביוני אותה שנה.
כנסת זו היא הכנסת עם המספר הגבוה ביותר של ח"כים שהיו לראשי ממשלה (שבעה מחבריה - מאיר, רבין, בגין, שמיר, פרס, שרון ואולמרט).
להלן תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת השמינית:
מפלגה | מושבים בכנסת |
---|---|
המערך | 51 |
הליכוד | 39 |
מפד"ל | 10 |
חזית דתית תורתית | 5 |
ליברלים עצמאיים | 4 |
רק"ח | 4 |
רצ | 3 |
קידמה ופיתוח | 2 |
מוקד | 1 |
רשימה ערבית לבדואים וכפריים | 1 |
הבחירות לכנסת השמינית נערכו כחודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, אך המלחמה השפיעה על תוצאות הבחירות רק באופן חלקי. מפלגת השלטון, המערך, איבדה חמישה מושבים, אך נותרה המפלגה הגדולה ביותר, עם 51 מושבים. הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה החוץ-פרלמנטרית, התנועה למען ארץ ישראל השלמה, חברו לגח"ל והתמודדו ברשימה משותפת, רשימת הליכוד. הרשימה זכתה ב-39 מושבים, התחזקות משמעותית לעומת הישגי המפלגות בבחירות לכנסת השביעית, אז היו לשלוש המפלגות יחד 32 מושבים, ולגח"ל לבדה 26 מושבים.
המפד"ל איבדה שני מושבים, אך נותרה המפלגה השלישית בגודלה, עם עשרה מושבים. לאחר שלוש מערכות בחירות בהן התמודדו בנפרד, שבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל להתמודד ברשימה משותפת, חזית דתית תורתית. הרשימה זכתה בחמישה מושבים, אחד פחות מהתוצאה שהשיגו שתי המפלגות בנפרד בבחירות לכנסת השביעית.
מפלגת רצ, שהוקמה בידי שולמית אלוני, שכיהנה בכנסת השישית מטעם המערך, התמודדה לראשונה בבחירות וקיבלה שלושה מושבים. רק"ח התחזקה משלושה לארבעה מושבים, ואילו מק"י, ששינתה את שמה למפלגת מוקד, לאחר שחברו אליה תנועות חוץ-פרלמנטריות, שבה וזכתה במושב אחד. רשימת ליברלים עצמאיים שמרה על כוחה וזכתה בארבעה מושבים. סיעות הלוויין של המערך, קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים, קיבלו שני מושבים ומושב אחד, בהתאמה.
גולדה מאיר הציגה את ממשלתה ב-10 במרץ 1974. הקואליציה התבססה על הסיעות שהיו שותפות גם בממשלתה הקודמת: המערך, המפד"ל וליברלים עצמאיים, וכן סיעות שיתוף ואחווה ורשימה ערבית לבדואים וכפריים. 68 חברי כנסת היו חברים בקואליציה, מעט פחות מ־76 חברי הכנסת שהיו חברים בקואליציה הקודמת.
המחאה הציבורית עקב מלחמת יום הכיפורים, שנתנה את אותותיה בבחירות רק באופן חלקי, התעצמה בעקבות מחאת היחיד של מוטי אשכנזי, ופרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט ב-1 באפריל. בעקבות הלחץ הציבורי הגישה מאיר את התפטרותה ב-11 באפריל, חודש בלבד לאחר שהרכיבה את הממשלה. הממשלה המשיכה לכהן עד לכינונה של ממשלה חדשה ב-3 ביוני. תקופת כהונתה של הממשלה, חודשיים ו-24 ימים, הייתה הקצרה מבין כלל ממשלות ישראל.
את הממשלה החדשה הרכיב יצחק רבין, שכיהן כשר העבודה בממשלתה קצרת הימים של מאיר. רבין כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית במהלך מלחמת יום הכיפורים, ולכן לא נתפס כחלק מהמחדל. ממשלתו התבססה תחילה על 61 חברי כנסת בלבד, כאשר המפד"ל נותרה לראשונה מחוץ לקואליציה, ובמקומה צורפה סיעת רצ. רבין ערך שינויים גם בהרכב השרים מטעם סיעתו. משה דיין ופנחס ספיר נותרו מחוץ לממשלה, בעוד שמעון פרס ויהושע רבינוביץ' קודמו לתפקידי שר הביטחון ושר האוצר.
ב-29 באוקטובר הצטרפה המפד"ל לקואליציה, וזו התרחבה ל-71 חברי כנסת. ימים ספורים לאחר מכן פרשה רצ מהקואליציה, במחאה על מינויו של יצחק רפאל מהמפד"ל, שנחשד בקבלת שוחד בפרשת תל גיבורים, לשר הדתות.
ב-14 בדצמבר 1976 נערכה בכנסת הצבעה על הצעת אי אמון שהגישה סיעת חזית דתית תורתית בשל חילול השבת שנגרם כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר. שניים משלושת שרי סיעת המפד"ל נמנעו בהצבעה. רבין החליט לראות את הצבעתם זו כהתפטרות. הוא הודיע על כך בכנסת ב-20 בדצמבר, ובאותו לילה הגיש לנשיא המדינה את התפטרותו. ב-5 בינואר 1977 הוקדמו הבחירות לכנסת התשיעית, ל-17 במאי 1977. צעד זה, שכונה "התרגיל המבריק" נועד לאפשר לממשלה לכהן עוד מספר חודשים כממשלת מעבר שלא ניתן להפילה, בשעה שהיא נשענת על מיעוט של 57 חברי הכנסת בלבד.
ב-15 במרץ 1977 פרסם דן מרגלית את פרשת חשבון הדולרים, שבה נחשף כי רבין ואשתו לאה החזיקו חשבונות בנק בלתי חוקיים בארצות הברית. לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק קבע כי יש להעמידם לדין על כך, הודיע רבין כי לא יהיה מועמד המערך לתפקיד ראש הממשלה בבחירות הבאות. הוא התכוון גם להתפטר מתפקידו, אך בשל היותה של הממשלה ממשלת מעבר, לא יכול היה לעשות זאת. הפתרון שנמצא היה שהחל מ-22 באפריל יצא לחופשה, וממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס כיהן כראש הממשלה בפועל.
סיעות קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים הצטרפו לסיעת המערך כבר בראשית כהונתה של הכנסת, ב-26 בפברואר 1974. הן פרשו ממנה לקראת סיום כהונתה של הכנסת, וב-8 בפברואר 1977 הקימו את הרשימה הערבית המאוחדת.
באפריל 1975 עזב אריה אליאב את המערך, וב-3 ביוני הקים יחד עם חברי סיעת רצ את סיעת יעד - התנועה לזכויות האזרח. ב-27 בינואר 1976 התפצלה הסיעה לשניים: אליאב ומרשה פרידמן הקימו את הסיעה הסוציאל-דמוקרטית, ששינתה את שמה תוך זמן קצר ל"סיעה סוציאליסטית עצמאית", ואילו שולמית אלוני ובועז מואב שבו ונקראו "רצ".
לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נערכו מספר פילוגים נוספים. סיעת חזית דתית תורתית התפצלה לשני רכיביה, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. הלל זיידל פרש מסיעת ליברלים עצמאיים, הקים את סיעת "אחדות" ובהמשך הצטרף לליכוד. מרדכי בן-פורת פרש מהמערך והקים את תנועה להתחדשות ציונית חברתית.
במהלך כהונתה של הכנסת השמינית, אישרה הכנסת 360 חוקים, מהם 288 ביוזמה ממשלתית (80%) והיתר ביוזמה פרטית. בכך קבעה הכנסת השמינית מספר שיאים בנוגע לחקיקה: מספר החוקים הגבוה ביותר (בכנסת השביעית נחקקו 319 חוקים), מספר החוקים הרב ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (72, לעומת 40 בכנסת השביעית), ואחוז החוקים הגבוה ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (בכנסת השביעית מקורם של 12.5% מהחוקים היה בהצעות חוק פרטיות). בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת השמינית: חוק יסוד: משק המדינה, חוק יסוד: הצבא, תיקון מס' 22 בפקודת מס הכנסה ("רפורמת בן-שחר"), חוק מס ערך מוסף, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, חוק החברות הממשלתיות, חוק מס מעסיקים, חוק שיפוט בתביעות קטנות, חוק דמי מחלה, חוק שמירת הניקיון, ועוד.
חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:
תאריך | חבר הכנסת היוצא | חבר הכנסת המחליף | רשימה | סיבה |
---|---|---|---|---|
14 בפברואר 1974 | עבד אל-עזיז א-זועבי | חביב שמעוני | המערך | נפטר |
10 במרץ 1974 | משה קול | נסים אליעד | ליברלים עצמאיים | התפטרות (נשארו חברים בממשלה) |
גדעון האוזנר | יצחק גולן | |||
10 ביוני 1974 | גולדה מאיר | יעקב ז'אק אמיר | המערך | התפטרות (לאחר סיום תפקידה כראש הממשלה) |
23 בדצמבר 1974 | אריאל שרון | יגאל כהן | הליכוד | התפטרות (על מנת להמשיך להחזיק במינוי של מפקד אוגדת מילואים) |
8 באפריל 1975 | עוזי פיינרמן | עמוס הדר | המערך | נפטרו |
2 ביולי 1975 | יעקב מיכאל חזני | שמחה פרידמן | מפד"ל | |
12 באוגוסט 1975 | פנחס ספיר | יעקב פרנק | המערך | |
23 בנובמבר 1975 | מנחם פרוש | שלמה יעקב גרוס | חזית דתית תורתית | התפטרות |
1 בספטמבר 1976 | צבי גרשוני | סנטה יוספטל | המערך | נפטר |
3 בינואר 1977 | אברהם עופר | יחיאל לקט | התאבד | |
19 בינואר 1977 | בנימין הלוי | חיים קופמן | סיעת יחיד, הליכוד | התפטרות (עברו לתנועה הדמוקרטית לשינוי) |
21 בינואר 1977 | שמואל תמיר | ציטה לינקר | המרכז החופשי, הליכוד | |
22 בינואר 1977 | עקיבא נוף | אמל נסראלדין | ||
16 במאי 1977 | אהרן יריב | צבי אלדרוטי | המערך | התפטרות (עבר למפלגת ד"ש ולאחר מכן שב למערך) |
לכנסת זו נבחרו 47 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסות קודמות:
בכנסת זו כיהנו 12 נשים, בשיא כיהנו 11 בו זמנית:
התפקיד | בעל התפקיד | הערות |
---|---|---|
נשיאות הכנסת | ||
יושב ראש הכנסת | ישראל ישעיהו-שרעבי | |
סגני יושב ראש הכנסת | שניאור זלמן אברמוב, אברהם גיבלבר, יהודה דרניצקי, בנימין הלוי, בן-ציון קשת, משה שחל, פנחס שינמן | |
ראשי הוועדות הקבועות | ||
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה | יוחנן בדר, יוסף תמיר | הוועדה הוקמה לראשונה בכנסת השמינית. |
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון | יצחק נבון, חיים יוסף צדוק | |
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט | זרח ורהפטיג | |
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות | אברהם כץ, אברהם שכטרמן | |
יושב ראש ועדת הכלכלה | יגאל הורוביץ, שמואל תמיר | |
יושב ראש ועדת הכנסת | ארי אנקוריון | |
יושב ראש ועדת הכספים | ישראל קרגמן | |
יושבת ראש ועדת העבודה | שושנה ארבלי-אלמוזלינו | |
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה | יורם ארידור, יוסף תמיר | הוועדה שינתה את שמה עם הקמתה מ"ועדת הפנים" ל"ועדת הפנים ואיכות הסביבה" |
יושבת ראש ועדת השירותים הציבוריים | חייקה גרוסמן | |
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים | ||
ראש האופוזיציה | מנחם בגין | באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי |
יושב ראש הקואליציה | משה ורטמן | |
בעלי תפקידים בכנסת | ||
מזכיר הכנסת | נתנאל לורך | |
קצין הכנסת | יצחק בן-גל |
This article uses material from the Wikipedia עברית article הכנסת השמינית, which is released under the Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 license ("CC BY-SA 3.0"); additional terms may apply (view authors). התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת. Images, videos and audio are available under their respective licenses.
®Wikipedia is a registered trademark of the Wiki Foundation, Inc. Wiki עברית (DUHOCTRUNGQUOC.VN) is an independent company and has no affiliation with Wiki Foundation.