הטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה

בנוסף לגאורגים, נעקרו מביתם בכפייה ולעיתים נהרגו גם תושבים ארמנים, יוונים, רוסים ומתנגדים פוליטיים לעצמאות אבחזיה.

בערך 200,000 עד 250,000 אזרחים גאורגים תושבי המקום נעקרו מביתם.

הטיהור האתני והטבח בגאורגים הוכרו רשמית על ידי הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSSE) בשנת 1994, 1996 ושוב בשנת 1997 שהתכנס בבודפשט, ליסבון ואיסטנבול בהתאמה, שבו וגינו את פשעי המלחמה שבוצעו במהלך הסכסוך. ב-15 במאי 2008, אימצה העצרת הכללית של האומות המאוחדות (ברוב של 14 תומכים מול 11 מתנגדים ו-105 נמנעים), החלטה בה היא "מדגישה את החשיבות של שמירה על זכויות הקניין של פליטים ועקורים פנימיים מאבחזיה, גאורגיה, כולל קורבנות של טיהור אתני מדווחים, וקראה לכל המדינות החברות להרתיע אנשים הנמצאים תחת תחום שיפוטם, מלהשיג רכוש בשטח אבחזיה, גאורגיה, תוך הפרה של זכויות החוזרים". מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה שורה של החלטות בהן הגישה בקשה להפסקת אש.

 

לפני מלחמת אבחזיה, היוו הגאורגים כמחצית מאוכלוסיית אבחזיה, בעוד שפחות מחמישית מהאוכלוסייה היו אבחזים. בתקופה קודמת, לעומת זאת, בשנת 1926 שתי האוכלוסיות כמעט היו מאוזנות בסביבות שליש כל אחת מהן, כאשר הרוסים, הארמנים והיוונים היוו את הנותר. אבחזיה היה אזור בעל נופים מרשימים ועתיר תיירות. המצב הכלכלי השופע הביא להגירה רחבת היקף של גאורגים, רוסים וארמנים, שאיפשרו לאוכלוסיותיהם לפרוח. בעוד שהגידול הטבעי באוכלוסייה האבחזית היה קטן, ועד שנת 1989 היא אפילו לא הכפילה את עצמה; הכפילה האוכלוסייה הגאורגית את עצמה כמעט פי ארבעה, מ-67,494 ל-239,872. אף האוכלוסייה הארמנית שילשה את עצמה, והאוכלוסייה הרוסית הכפילה את עצמה.

עם תחילת התפוררותה של ברית המועצות בסוף שנות ה-80, צצה מתיחות אתנית בין הגאורגים והאבחזים עקב התקדמותה של גאורגיה לכיוון עצמאות. האבחזים שהתנגדו למהלך חששו כי הכרזה על עצמאות גאורגיה תוביל לחיסול האוטונומיה האבחזית, וטענו כי אבחזיה התבססה כרפובליקה סובייטית נפרדת. הוויכוח הוביל, ב-16 ביולי 1989, למאורעות אלימים בסוחומי.

ב-17 במרץ 1991 הטילה הרפובליקה הגאורגית חרם על משאל עם בשאלה האם לחדש את הקשר בין הרפובליקות הסובייטיות במסגרת ברית המועצות, שהוזמן על ידי מיכאיל גורבצ'וב. 52.3% מאוכלוסיית אבחזיה, המהווים למעשה את כל הלא-גאורגים באוטונומיה, השתתפו במשאל העם, והצביעו ברוב מכריע של 98.6% על שימור מסגרת ברית המועצות. מאוחר יותר, ב-31 במרץ של אותה שנה, החרימו רוב הלא-גאורגים משאל העם על עצמאות גאורגיה, שזכה לתמיכה גורפת של רוב אוכלוסיית גאורגיה. מספר שבועות לאחר מכן, ב-9 באפריל, הכריזה גאורגיה על עצמאותה, בהנהגת הדיסידנט האנטי-סובייטי, זוויאד גמסחורדיה. תחת שלטונו של גמסחורדיה נרגעו הרוחות באבחזיה באופן יחסי, ונחתם הסכם לשיתוף השלטון בין האבחזים והגאורגים, תוך הבטחת ייצוג יתר לאבחזים בבית המחוקקים האבחזי.

תוך זמן קצר נאלץ גמסחורדיה להתמודד מול אופוזיציה חמושה תחת הנהגתו של תנגיז קיטובאני, שהכריחה אותו להימלט מגאורגיה, בינואר 1992, לאחר הפיכה. שר החוץ הסובייטי לשעבר, אדוארד שוורדנדזה, הוזמן לעמוד בראש המדינה. ההפיכה הביאה להתחזקותם של דוגלי הקו הנוקשה בממשלת גאורגיה, שהפכו לבעלי השפעה גדולה אף מזו של שוורדנדזה.

ב-21 בפברואר 1992 הודיעה המועצה הצבאית השלטת בגאורגיה על ביטול החוקה הסובייטית והחזרת חוקת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה משנת 1921. אף על פי שהחוקה החדשה לא אמרה זאת, פירשו אבחזים רבים את ההודעה כביטול מעמד האוטונומיה. ב-23 ביולי של אותה שנה, הכריזה הסיעה האבחזית במועצה העליונה של הרפובליקה על עצמאות מגאורגיה. הישיבה בה הוכרזה העצמאות הוחרמה על ידי הנציגים שהיו אתנית גאורגים, וההכרזה לא הוכרה על ידי אף מדינה בעולם. ההנהגה האבחזית נקטה במדיניות של נישול הפקידים הגאורגים ממעמדם, תהליך שלווה באלימות. בינתיים חיזק המנהיג האבחזי, ולדיסלב ארדזינבה, את הקשרים שלו עם חסידי הקו הנוקשה בפוליטיקה הרוסית והאליטה הצבאית של רוסיה והכריז כי הוא מוכן למלחמה כנגד גאורגיה.

  ערכים מורחבים – מלחמת אבחזיה, מלחמת אבחזיה (1998)

בשנת 1992, השתנה המצב הפוליטי באבחזיה, עקב תביעת המיעוט האבחזי לעצמאות, והפך לעימות צבאי בין הממשלה הגאורגית לבדלנים אבחזים. הלחימה הסלימה כאשר צבא גאורגיה, יחד עם יחידות המשטרה, תפסו את סוחומי והתקרבו לעיר גודאותה.

צבא גאורגיה הפקיע את ביתם, או גירש מביתם, כל צד בהגדרתו, של מספר אזרחים אבחזיים מורדים, שפעלו באופן פעיל כנגד מדינת גאורגיה. לא נטען כי הפקעת הבתים לוותה באלימות. עם זאת, המדיניות המבוססת על מוצא אתני שיזמו הגאורגים בעיר סוחומי, יצרה בו זמנית פליטים וגרעין של לוחמים שנחושים להחזיר בתים אבודים. במקביל, וככל שהמלחמה התקדמה, ביצעו גם הבדלנים האבחזים מדיניות דומה של עקירת אזרחים גאורגים ואחרים מבתיהם, תוך שימוש בכוח, באלימות, ואף ברצח של המתנגדים לכך. במדיניות עקירה אלימה של גאורגים אתניים מבתיהם פונו בכוח 250,000 איש מבתיהם.

הכוחות האבחזים, שהיו מועטים יותר לפני תחילת המלחמה, החלו לקבל סיוע לכאורה מרוסיה, והצליחו לפי טענתם לארגן "גדודי מתנדבים" רוסיים מצפון קווקז שהזדהו עם מאבקם לעצמאות. לדברי הפרשן הפוליטי ג'ורג'י מירסקי, הבסיס הצבאי הרוסי בגודאוטה סיפק לצד האבחזי נשק ותחמושת. יתר על כן, הוא מוסיף כי "מעולם לא הוצעה הוכחה ישירה לכך, אך יהיה זה נאיבי יותר להאמין כי הטנקים, הרקטות, כלי החימוש וכלי נשק כבדים אחרים שכוחות הקואליציה האנטי-גאורגיות השתמשו בהם, היו כתוצאה של נפילת אותם כלי נשק בידי גדודי מתנדבים". הקואליציה הצבאית האנטי-גאורגית הורכבה מקבוצה מצפון קווקז שנקראה "הקונפדרציות של אנשי ההרים בקווקז", מחלקת לוחמים מצ'צ'ניה בפיקודו של שמיל בסייב, "הזאב האפור", לוחמי הגדוד הארמני "בלפמי" וכן לוחמים קוזקים, מיליטנטים מטרנסניסטריה ויחידות מיוחדות רוסיות שונות. על פי המדען הפוליטי ברונו קופייטרס, "ממשלות המערב קיבלו כמה יוזמות דיפלומטיות באו"ם ופנו למוסקבה בדרישה להפסיקאת המעורבות הפעילה של כוחותיה הצבאיים בסכסוך. ממשלת רוסיה טענה כי היא מגינה על מתנדביה האזרחים מפני תקיפות מצד גאורגיה. מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה סדרה של החלטות בהן ערעור על הפסקת אש וגינתה את המדיניות האבחזית לטיהור אתני."

לפי מוסדות האו"ם, תהליך הטיהור האתני לגירוש וחיסול האוכלוסייה האתנית הגאורגית באבחזיה, בוצע באלימות כלפי מאות אלפי גאורגים אתניים שלא היו מוכנים לעזוב את בתיהם. הדיווחים היו על מכות ואלימות קשה, מקרי אונס, קטיעת איברים, ואף רצח.

קיימת מחלוקת בנוגע למספר המדויק של הנרצחים במהלך הטיהור האתני, אולם הוא נע בין 8,000 ל-10,000 איש, לא כולל האזרחים שנהרגו בשנת 1998 במהלך מתקפת הבדלנים באזור גאלי. בערך 200,000 עד 250,000 גאורגים אתניים גורשו מבתיהם. הטיהור האתני במבצע הצבאי כלל גם רוסים, ארמנים, יוונים, אבחזים מתונים שתמכו בהידברות, וקבוצות אתניות קטנות אחרות שחיו באבחזיה. למעלה מ-20,000 בתים שהיו בבעלות גאורגים אתניים נהרסו. מאות בתי ספר, גני ילדים, כנסיות, בתי חולים, ואנדרטאות היסטוריות נחרבו.

דוחות המדינה של מחלקת המדינה האמריקנית משנת 1994 מתארים סצנות של התעללות ופגיעה קשה בזכויות אדם, הנתמכות גם על ידי ארגון Human Rights Watch, בהתבסס על ממצאיהן.

לאחר תום המלחמה, התחילו ממשלת גאורגיה, האו"ם, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSSE) ופליטים רבים, לחקור ולאסוף עובדות אודות הטענות לרצח עם, טיהור אתני וגירוש אשר נערך על ידי הצד האבחזי במהלך הסכסוך. בשנת 1994 ושוב בשנת 1996, OSSE במהלך פסגת בודפשט, העניק הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה את הכרתו הרשמית בטיהור אתני של הגאורגים באבחזיה וגינה את מבצעי פשעי המלחמה שבוצעו במהלך הסכסוך.

בחודש מרץ 2006 הודיע בית הדין לפשעי המלחמה בהאג כי בדק את כל המסמכים שהגיש הצד הגאורגי. לאחר חקירה בהיקף מלא, בית הדין הגיע למסקנה כי הוא יפעל לטובת העמדה לדין ויתחיל בדיונים בנוגע למסע הטיהור האתני, פשעי המלחמה והטרור שנגרמו לגאורגים האתניים באבחזיה.

ב-18 ביוני 2001 אישר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בעת שהיה בפסגה הליובליאנה בסלובניה, את העובדות, כאשר העיר "נראה כי השלטונות הגאורגיים שכחו כיצד טרוריסטים צ'צ'נים השתמשו בראשי הגאורגים ככדורגל במהלך משבר אבחזיה. כן, למרבה הצער, זו עובדה."

דו"ח ארגון Human Rights Watch שנוסד בשנת 1995 וכלל תיאור מפורט של פשעי המלחמה והזוועות שבוצעו במהלך הטיהור האתני (1992–1993), מסכם:

Human Rights Watch מוצא שכוחות אבחזים אחראים לגל הנקמה הנראה לעין, הפרה משמעותית של זכויות האדם וביצוע פשעי מלחמה, כנגד האוכלוסייה הגאורגית בסוחומי ובאזורים אחרים באבחזיה. זאת תוך עידוד מצד מנהיגים פוליטיים אבחזים ובידיעתם.

 

 

 

מורשת הטיהור האתני באבחזיה השפיעה קשות על החברה הגאורגית האזרחית. מעבר למצב הלוחמה של המדינה ולנפילת חיילים בקרבות, הביאו עמם המלחמה והטיהור האתני השיטתי גם מעל לרבע מיליון עקורים. אלה היו פליטים חסרי כל, שחלקם עבר טראומות קשות. מעבר לנישול מבתיהם היו רבים מהם עדים לרצח, וכן קרבנות לאלימות ולאונס. הם שוכנו בכל רחבי גאורגיה, שלא הייתה ערוכה לטפל בכמות כה גדולה של פליטים בבת אחת. הפליטים נזקקו לשיכון, טיפול רפואי, טיפול נפשי, וכן ביגוד וכלכלה. חלק ניכר מהפליטים הגיע לסמגרלו. בטביליסי ובמקומות אחרים בגאורגיה שוכנו מאות פליטים בבתי מלון, ובבסיסים צבאיים. בהיעדר מקומות אחרים, הפקיעה גאורגיה בסיסים צבאיים רוסיים ומפעלים בבעלות רוסית, על מנת לאפשר לפליטים קורת גג וטיפול. הפקעה זו עוררה את חמתה של רוסיה.

הפליטים עצמם, אף כי היו אזרחים גאורגים ודיברו גאורגית, המשיכו להגדיר את עצמם כתושבי אבחזיה. רבים מאותם פליטים התנגדו להיטמעות בחברה הגאורגית, ושמרו על ארעיות מגוריהם ותנאיהם. ממשלת גאורגיה אף היא לא עודדה את היטמעות הפליטים באוכלוסייה, מחשש שהיא תאבד את אחת הטענות להחזרת השליטה על אבחזיה.

באבחזיה עדיין נמצאים תושבים המזהים עצמם כגאורגים, שנותרו בבתיהם. בנוסף, כ-60,000 פליטים גאורגים חזרו באופן ספונטני למחוז גאלי של אבחזיה בין 1994 ל-1998, אך עשרות אלפים נעקרו שוב כאשר התחדשו הקרבות במחוז גאלי בשנת 1998. אף על פי כן, בין 40,000 ל-60,000 פליטים חזרו למחוז גאלי מאז שנת 1998, כולל אנשים הנוסעים מדי יום מעבר לקו הפסקת האש ואלה שנודדים עונתית בהתאם למחזורי החקלאות. מצב זכויות האדם כלפי אותם תושבי אבחזיה ממוצא גאורגי נותר קשה, וקיימת עדיין פגיעה נרחבת בזכויותיהם.

• מלחמת האזרחים של גאורגיה
• היסטוריה של גאורגיה

• רשימת גאורגים שנרצחו על ידי מחוזות וכפרים במהלך הטיהור האתני באבחזיה (ברוסית)
• על הפרות חוקי המלחמה ותפקידה של רוסיה בסכסוך, דוח ארגון Human Rights Watch
• דיווחים מתועדים של טיהור אתני של גאורגים באבחזיה (ברוסית)
• קובץ וידאו, לכידת ג'ואלי שרטאבה, גורם גביסקיריה, ראול אשבה וכו' והביצוע שלהם (לחץ לחיצה ימנית לפתיחת קובץ)
• קובץ וידאו, טיהור אתני של גאורגים באבחזיה
• "אבחזיה: פצע פתוח בגאורגיה" מאת ד"ר אנדרו אנדרסן
• ממשלת אבחזיה (בגלות)
• תמונות גלות - תומאס מורלי: פליטי אבחזיה הנשכחים
• דו"ח על משימת ממצאי העובדות של המזכ"ל לחקור הפרות זכויות אדם באבחזיה, רפובליקת גאורגיה (באנגלית)