ג'רמי קורבין: מנהיג מפלגת הלייבור לשעבר

המונח "קורבין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קורבין (פירושונים).

מכהן כנציג מחוז צפון איזלינגטון בפרלמנט מאז 1983. בעמדותיו הוא מייצג את האגף השמאלי ביותר במפלגת הלייבור. קורבין ידוע בעמדותיו האנטישמיות והאנטי-ישראליות. אף על פי שקורבין ניצב מול אתגרים רבים להנהגתו והאשמות בקיצוניות-יתר, הוא הצליח להוביל את הלייבור בבחירות 2017 להישג ניכר בניגוד לציפיות המוקדמות, כשמפלגתו הגדילה את כוחה מ-232 מושבים ל-262 מושבים, ובהפרש של פחות מ-800,000 קולות מן המפלגה השמרנית. לאחר שבבחירות 2019 נחלה מפלגתו מפלה וירדה ל-203 מושבים בלבד, הודיע כי לא יוביל את המפלגה בבחירות הבאות. באפריל 2020 נבחר במקומו לתפקיד קיר סטארמר.

ג'רמי ברנרד קורבין
Jeremy Bernard Corbyn

לידה	26 במאי 1949 (בן 74) צ'יפנהאם, וילטשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Jeremy Bernard Corbyn
מדינה	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
השכלה	Haberdashers' Adams
מפלגה	מפלגת הלייבור
בת זוג	ג'יין צ'אפמן (1974–1979) קלאודיה בראצ'יטה (1987–1999) לאורה אלוורז (2013–הווה)
http://jeremycorbyn.org.uk
יושב ראש האופוזיציה 12 בספטמבר 2015 – 4 באפריל 2020 (4 שנים ו־29 שבועות) → הארייט הרמן קיר סטארמר ←
מנהיג מפלגת הלייבור 12 בספטמבר 2015 – 4 באפריל 2020 (4 שנים ו־29 שבועות) סגן מנהיג מפלגת הלייבור טום ווטסון → אד מיליבנד קיר סטארמר ←
חבר הפרלמנט מטעם צפון איזלינגטון 9 ביוני 1983 – מכהן (40 שנה) → מייקל או'הלורן
פרסים והוקרה
פרס השלום ע״ש שון מקברייד (2017) Gandhi International Peace Award
חתימה

קורבין נולד בצ'יפנהאם שבמחוז וילטשייר באנגליה, הצעיר מבין ארבעה ילדים. הוריו, דייוויד ונעמי, נפגשו כשהשתתפו בעצרת תמיכה בצד הרפובליקני במלחמת האזרחים בספרד ולאחר מכן היו פעילים בתנועות שלום. בגיל שבע עבר עם משפחתו לאחוזה בניופורט שבמחוז שרופשייר. בתיכון היה פעיל בתנועת הסוציאליסטים הצעירים ובמפלגת הלייבור והשתתף בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם. את לימודיו סיים ב-1967 עם ציונים נמוכים שלא אפשרו לו קבלה לאוניברסיטה. הוא התנדב לתוכנית שירות בחו"ל (VSO) והצטרף למשלחת סיוע הומניטרי בג'מייקה, הוא שימש מורה בפאתי קינגסטון במשך כשלוש שנים. בשובו לבריטניה חזר להתגורר בבית הוריו, עבד בחווה מקומית ובחר באורח חיים צמחוני. הוא ניסה לפתח קריירה כעיתונאי ושימש כתב בעיתון מקומי בניופורט. ב-1973 עבר ללונדון והחל להיות פעיל באיגודים מקצועיים ובמפלגת הלייבור. ב-1974 נבחר למועצת הרובע הארינגיי שבלונדון. הוא חבר לחבר הפרלמנט ולשר טוני בן (אנ') מהאגף השמאלי של הלייבור, ולאחר מפלת המפלגה בבחירות הכלליות ב-1979 השתתף בפעילויות נגד מדיניותה של מרגרט תאצ'ר. ב-1983 נבחר לפרלמנט הבריטי כנציג מחוז צפון איזלינגטון שבלונדון. הוא כיהן כחבר ועדת הרווחה בשנים 1992 עד 1997 וכחבר ועדת המשפטים בשנים 2011 עד 2015.

בעקבות ההפסד של הלייבור בבחירות הכלליות ב-2015, ופרישתו של אד מיליבנד מראשות המפלגה, התמודד קורבין בבחירות לראשות המפלגה שהתקיימו בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2015 מול אנדי בורנהאם, איווט קופר וליז קנדל. קורבין ניצח כשזכה ב-59.5% מקולות המצביעים, ונבחר לראשות מפלגת הלייבור.

בעקבות משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי שנערך ביוני 2016, ובו החליטו אזרחי בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי, ספג קורבין ביקורת מצד חברי מפלגתו, בכך שתמיכתו הפושרת להישארות באיחוד האירופי נתפסה כאחראית להצבעתם של מצביעי לייבור רבים בעד עזיבת האיחוד. 20 מחברי קבינט הצללים שמינה פרשו ממנו תוך מספר ימים, ובהצבעת אי-אמון שנערכה בקרב חברי הפרלמנט מהמפלגה נחל קורבין מפלה כש-172 חברים הצביעו בעד הצעת אי האמון ו-40 חברים התנגדו לה. בבחירות לראשות המפלגה, שנערכו עקב הצבעת אי האמון ניצח קורבין את המועמד השני אוון סמית' בפער של 34 אחוזים. ביוני 2017 הוביל את מפלגתו בבחירות הכלליות, שבהן הגדילה את כוחה מ-232 מושבים ל-262 מושבים. בבחירות 2019 נחלה מפלגת הלייבור תבוסה והשיגה 203 מושבים בלבד. בעקבות המפלה הודיע כי לא יוביל את המפלגה בבחירות עתידיות.

לאורך שנות פעילותו, קורבין הוא הסמן השמאלי במפלגת הלייבור. הוא הציג עמדות עצמאיות בניגוד לקו המפלגה, יותר מכל חבר לייבור אחר בפרלמנט, בעיקר נגד מדיניות הניו-לייבור(אנ') המתונה שהוביל מנהיג המפלגה וראש הממשלה טוני בלייר. כך, בין 1997 לאמצע 2015 הצביע 553 פעמים נגד עמדת המפלגה בנושאים שונים אותם הובילה ממשלת בלייר. בין השאר הצביע נגד השתתפות במלחמת עיראק, נגד הגדלת דמי החינוך ונגד החוק להנפקת תעודות זהות.

בתחום הכלכלי מציג קורבין עמדות סוציאליסטיות ומזוהה עם האיגודים המקצועיים. הוא קרא להלאמה מחודשת של חברות הרכבות ושל חברות האנרגיה במדינה. לאחר מותו של הוגו צ'אבז שיבח קורבין את צ'אבז ואת פועלו. בתחום החינוך הוא הציע להקים רשת חינוך לאומית, הגדלת התמיכה בחינוך והקניית מיומנויות לבוגרים, וזאת באמצעות העלאת מס החברות ב-2%.

בנושא צפון אירלנד, תומך קורבין בסיום השלטון הבריטי באזור. הוא תמך במאבקם של שישיית ברמינגהאם ורביעיית גילפורד, קבוצות של חברי ה-IRA שהורשעו בפעולות טרור וזוכו לאחר מאבק ממושך. כמו כן הזמין לפרלמנט את מנהיג השין פיין ג'רי אדמס, בשנת 1984, עשור לפני הכרזת הפסקת האש של ה-IRA במאבק המזוין נגד בריטניה.

בסוגיית הביטחון הלאומי תומך קורבין ביציאת בריטניה מארגון נאט"ו ובביטול מערך החימוש הגרעיני, אך עמדות אלו לא הופיעו במצע המפלגה. הוא מכהן כיו"ר קואליציית עצירת המלחמה (Stop the War Coalition) הפועלת למען פירוק בריטניה והעולם מנשק גרעיני והתנגדה למלחמת עיראק ולמלחמת אפגניסטן. הוא חבר פעיל באמנסטי אינטרנשיונל. ב-1984 היה אחד משמונה חברי הפרלמנט שנעצרו במהלך הפגנה נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה מול שגרירות דרום אפריקה בלונדון. שנה וחצי אחרי פיגועי 11 בספטמבר פרסם קורבין מאמר ובו טען שהפיגועים הם מניפולציה של המערב שנועדה לאפשר לג'ורג' ווקר בוש ולטוני בלייר לפתוח במלחמה נגד הטליבאן באפגניסטן ולפעול להחלפת השלטון במדינה.

אחרי פיגועי נובמבר 2015 בפריז הביע קורבין את התנגדותו להפצצות בסוריה נגד ארגון המדינה האסלאמית וקרא להביא לסיום מלחמת האזרחים בסוריה בהסדר מדיני.

יחסו לישראל וקשרים עם גורמים אנטי-ישראלים ואנטישמיים

קורבין הצטרף לתנועת הסולידריות עם הפלסטינים והביע תמיכה בחרם על ישראל, בחרם על אוניברסיטאות ישראליות הקשורות למחקר צבאי, באמברגו על רכש צבאי ובחרם על חנויות בריטיות המוכרות סחורה בהתנחלויות ישראליות.

באוגוסט 2015, כאשר הסתמן כי קורבין ייזכה בבחירות לראשות מפלגת הלייבור, פרסם העיתון היהודי הבריטי ג'ואיש כרוניקל מאמר מערכת בו הביע, בשם רוב יהודי בריטניה, דאגה בשל קשריו עם "מכחישי שואה, טרוריסטים ואנטישמים גמורים", ודרש מקורבין תשובות בקשר לטענות שהועלו על השתתפותו בפעילות ארגון פרו-פלסטיני רדיקלי בראשות מכחיש השואה פול אייזן, השתתפותו בכנס עם הקריקטוריסט קרלוס לטוף, הגנתו, במכתב למוסדות הכנסייה האנגליקנית, על כומר שהפיץ תיאוריות קונספירציה אנטישמיות ואנטי ישראליות, סירובו לגנות כרזות אנטישמיות בעצרת פרו פלסטינית שנתמכה בידי ארגון בראשו עמד, התרועעות עם נציגי חמאס, חזבאללה אותם אף כינה "חברים שפועלים למען שלום, הבנה ודיאלוג", ותיאורו את ראאד סלאח כ"אזרח מכובד". במהלך כהונתו כמנהיג הלייבור נחשפו עוד מאמירותיו ומעשיו ברוח זו: ב-2006 קרא לחרם על מועדון ארסנל, שהוא מאוהדיו, לאחר שקיבל חסות של משרד התיירות הישראלי. ב-2010 השווה את הסגר על עזה למצור שהטילה גרמניה הנאצית על לנינגרד וסטלינגרד. בנאום-2013 ציין "שתי בעיות" בקשר למי שהגדיר כ"ציונים" שהקליטו את השגריר הפלסטיני בבריטניה באירוע ואחר כך תקפו אותו על דבריו: "האחת היא שהם לא למדו היסטוריה והשנייה היא שהם חיים במדינה הזו זמן רב מאוד, קרוב לוודאי כל חייהם, והם גם לא מבינים את האירוניה הבריטית. הם זקוקים אולי לשני שיעורים שאנחנו יכולים לתת להם." במרץ 2018 נמחק חשבון הפייסבוק שלו לאחר שנחשף כי היה חבר בקבוצות פרו-פלסטיניות בהן הופצה תעמולה אנטישמית. באפריל 2018 הודיע אבי גבאי יו"ר מפלגת העבודה (המקבילה הישראלית ללייבור) על ניתוק היחסים עם קורבין. באוגוסט 2018 נחשף כי בעת ביקור של קורבין בתוניסיה בשנת 2014, הוא נשא תפילה והניח זר במשותף עם מארחיו מעל קבר מתכנני רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972. מאוחר יותר אף נחשפה תמונה בה נראה קורבין באותו האירוע לצד מאהר אל-טאהר, מנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין. התמונות סתרו את טענותיו המוקדמות שהוא השתתף בכלל בטקס לזכר ההרוגים במבצע "רגל עץ". לאחר הפרסום טען קורבין שלא השתתף בפועל בהנחת הזרים שנעשתה במסגרת הטקס. בשל כך מנהיגים מהימין ומהשמאל הישראלי גינו אותו וכן חברת מפלגתו לוסיאנה ברגר.

באפריל 2016 מפלגת הלייבור השעתה שלושה מחבריה, נאז שאה, סאלים מולה וקן ליווינגסטון, לאחר שיצאו באמירות אנטי-ישראליות ואנטישמיות. קורבין סירב לגנותם מה שהוביל לביקורת קשה נגדו על כך שהוא מאפשר לאנטישמיות להתפשט במפלגה. ביוני 2016 נאם עם הגשת דו"ח האנטישמיות של הלייבור והשווה את מדינת ישראל לארגון הטרור המדינה האסלאמית: ”חברינו היהודים לא אחראים לפעולות של ממשלת נתניהו יותר מאשר חברינו המוסלמים אחראים לפעולות של ארגון דאעש”. בהבהרה לדבריו ציין שרק מפני שמישהו הוא יהודי אין לצפות ממנו לדעה על ישראל ובאותה מידה אין לצפות מכל מוסלמי באשר הוא להביע דעה על פעולות פסולות שנעשו כביכול בשם האסלאם. קורבין גם התנגד להכללת חזבאללה ברשימת ארגוני הטרור בבריטניה.

באוקטובר 2020 מפלגת הלייבור החליטה להשעות את קורבין בעקבות תגובתו לפרסום דו"ח האנטישמיות במפלגה, בה הומלץ לפתוח בחקירה בעניין התבטאויותיו השנויות במחלוקת על הקהילה היהודית בארצו וכן על ישראל. עוד נקבע כי מפלגת האופוזיציה בראשותו הפרה את החוק כשהטרידה והפלתה במהלך טיפולה בטענות לאנטישמיות בקרבה. כתוצאה, קורבין הושעה מהמפלגה עד לסיום החקירה בנושא.

באוקטובר 2023, סירב קורבין לגנות ישירות את חמאס בעקבות מתקפת הפתע על ישראל, קרא לסיום הכיבוש הישראלי ואמר כי "האירועים ב-7 באוקטובר עוסקים בצדק - במיוחד עבור העם הפלסטיני".

קורבין נשוי בשלישית ואב לשלושה בנים. רעייתו הראשונה הייתה פעילה לצדו במפלגת הלייבור. השניים נפרדו ב-1979 לאחר חמש שנות נישואים. ב-1987 נישא לרעייתו השנייה, גולה פוליטית מצ'ילה אותה הכיר במסגרת פעילותו באמנסטי אינטרנשיונל להעמיד למשפט את אוגוסטו פינושה. הזוג נפרד ב-1999 בעקבות התנגדותו של קורבין לשלוח את בנו לבית ספר פרטי סלקטיבי. ב-2015 נישא לרעייתו השלישית, ילידת מקסיקו העוסקת ביבוא קפה.

  מדיה וקבצים בנושא ג'רמי קורבין בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של ג'רמי קורבין (באנגלית)

•   ג'רמי קורבין, ברשת החברתית פייסבוק
•   ג'רמי קורבין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
•   ג'רמי קורבין, ברשת החברתית אינסטגרם
•   ג'רמי קורבין, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ג'רמי קורבין באתר הפרלמנט הבריטי
• האתר האישי של ג'רמי קורבין
• מירי מיכאלי, המועמד המוביל בסקרים לראשות הלייבור: חבר של חמאס, חיזבאללה ומכחישי שואה, באתר nana10‏, 17 באוגוסט 2015
• Jeremy Corbyn: as Labour leader, how I will unify MPs, rebuild the party and win in 2020, ניו-סטייטמן, 19 באוגוסט 2015
• מערכת ynet, המועמד האנטי-ישראלי: "חיסול בן לאדן - טרגדיה", באתר ynet, 31 באוגוסט 2015
•   אקונומיסט, ג'רמי קורבין: ראש הלייבור הוא שמרן שקורא לעצמו רדיקל, באתר TheMarker‏, 13 בספטמבר 2015
• אמיר לוי, תומך בטרור, מכחיש שואה: הצד האפל של ג’רמי קורבין נחשף שוב, באתר מידה, 13 באוגוסט 2018
• אלדד בק, הקרב על בריטניה, באתר ישראל היום, 20 בדצמבר 2018
• ג'רמי קורבין, I will root antisemites out of Labour – they do not speak for me, הגרדיאן, 3 באוגוסט 2018
• ג'רמי קורבין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)